1. לפניי בקשה לפסיקת שכר טרחתה של הנאמנת בהליכי הפש"ר של מיכאל הירשברג (להלן: "החייב").
2. הנאמנת מפרטת במסגרת הבקשה את הפעולות הרבות שביצעה במסגרת תיק הפש"ר ומציינת שפעולות אלה הניבו סך כולל של 4,898,026 ₪: סך של 1,032,668 ₪ הוא תולדה של פעולות שבוצעו לפני הליך גישור בו נטלה הנאמנת חלק, וסך של 3,865,357 ₪ הוא תולדה של הליך הגישור.

בכל הנוגע לתקבולים מהסוג הראשון, מבקשת הנאמנת שכר מימוש לפי תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א- 1981 (להלן: "תקנות השכר"), בסך של 94,708 ₪, ואילו בגין התקבולים מהסוג השני, מבוקש שכר טרחה בשיעור של 20% מגובה התקבולים, קרי, סך של 773,071 ₪. סך כל השכר המבוקש הינו 867,779 ₪ בצירוף מע"מ.

הנאמנת מציינת כי במסגרת הליך הגישור התבררו טענותיה בקשר להענקת זכויותיו של החייב בבית מגוריו לטובת בנו, ובסופו של דבר הועבר לקופת הפש"ר סך של 900,000 ₪. כמו כן, אחד מהנושים המובטחים של החייב (הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ) ויתר במסגרת הגישור על תביעת חוב בסך 6,300,000 ₪ בגין נכס מקרקעין אחר. זאת ועוד, במסגרת הגישור הושג הסדר בדבר מימוש קופות פיצויים ותגמולים של החייב, מה שהניב לקופת הפש"ר סך של כ- 3,000,000 ₪. כמו כן, אשת החייב ויתרה במסגרת הגישור על תביעת מזונות ועל תביעת חוב בסך 13,300,000 ₪. לצורך הגישור נפגשה הנאמנת עם צדדים רבים, ובהם החייב ובני משפחתו, באי כוחם, בא כוחו של הנושה ועוד.

1. הכנ"ר תומך באופן עקרוני בעמדתה של המפרקת, אך לדידו ראוי להעמיד את שיעור שכר הטרחה בגין הליך הגישור על 17.5% בלבד, קרי, סך של 676,437 ₪ בצירוף מע"מ. עמדתו זו מקובלת על הנאמנת.
2. הנושה העיקרי של החייב, יוסף מלמד, מתנגד לבקשה. לטענתו, לפי תקנות השכר זכאית הנאמנת לשכר בסך של כ- 251,000 ₪ ואין יסוד לדרישת שכר כה מופרז, במיוחד כשהנאמנת לא ביקשה אישור מראש לשכר טרחה באחוזים ממה שייגבה בעקבות הליך הגישור. זאת ועוד, לדידו, לא ננקטו פעולות מיוחדות על ידי הנאמנת במהלך הליך הפש"ר.
3. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לאשר את השכר המבוקש וכי חלף זאת יש לפסוק שכר לפי תקנות השכר, בתוספת מאמץ מיוחד.
4. ככלל, בעל תפקיד איננו זכאי לשכר שלא על פי התקנות (הגם שישנם חריגים לכלל זה, שהמקרה הנוכחי איננו נמנה עליהם):

"התקנתן של התקנות נועדה לאפשר לבית המשפט לפסוק שכר ראוי בעד פעולתו של כונס נכסים או מפרק. שכר טרחתם של בעלי תפקיד מחושב, באופן בלעדי, על ידי התקנות, ובעל התפקיד אינו רשאי לנסות ולעקוף את המגבלות הקבועות בתקנות בדרך כלשהי [ראו: פש"ר 1855/02 (בש"א 8255/03) נגה אלקטרוניקה בע"מ נ' יובל גד בע"מ ([פורסם בנבו], 20.5.2003)]."

(דברי כב' השופט י' דנציגר בע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 10.1.2010), פסקה 20).

1. במקרה דנן, השכר המבוקש בשיעור של 20% מהתקבולים שהושגו בעקבות הליך הגישור, או בשיעור של 17.5% כפי שמציע הכנ"ר, איננו שכר לפי תקנות השכר. למעשה, זהו שכר העולה פי ארבעה על שכר המימוש לפי תקנות השכר. אכן, ישנם מקרים בהם בעל התפקיד שוכר שירותיו של עו"ד חיצוני לשם ניהול תביעה מחוץ להליך הפש"ר, שאזיי הוא רשאי לבקש מראש כי יאושר שכר טרחה הנגזר באחוזים מהתקבולים. במקרים נדירים ניתן לבקש שכר כאמור מראש, גם עבור בעל התפקיד עצמו, וזאת כאשר מדובר בהליך מורכב באופן חריג המתנהל מחוץ לגדרו של הליך הפש"ר. בעניננו, לא כך הם פני הדברים. ראשית, השכר מבוקש בדיעבד ולא מראש, כפי שראוי היה לעשות מקום בו מבוקש שכר שלא לפי תקנות השכר. שנית, לא מדובר במקרה שבו המאמץ שהושקע בניהול ההליך היה חריג באופן יוצא דופן, עד אשר הוא מצדיק קביעת שכר שלא לפי תקנות השכר. זאת ועוד, הסכסוך הסתיים בהליך של גישור, בלא שהנאמנת נדרשה לנהל הליך משפטי של ממש, הכולל גילוי מסמכים, שאלונים, ישיבות קדם משפט, הליכי ביניים, הכנת תצהירים, חקירת עדים והגשת סיכומים. הגם שמדובר בהליך גישור מוצלח במיוחד מבחינת קופת הפש"ר, פשיטא שלא ניתן להשוות את המאמץ הרב המושקע בניהול הליך אדברסרי מלא, מראשיתו ועד סופו, להליך שמסתיים במסגרת גישור. ודוק: גם כאשר בעל התפקיד משקיע מאמץ מיוחד בניהול הליך כזה או אחר, עדיין הוא אמור לקבל את שכרו במסגרת המנגנון הקבוע בתקנות השכר, שכן תקנות השכר נועדו לחול גם במקרה שבו השקיע בעל התפקיד מאמץ מיוחד. יחד עם זאת, במקרה כזה נתון לבית המשפט שיקול הדעת, לפי תקנה 13 לתקנות השכר, להגדיל את השכר הרגיל:

"לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטרחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין. ... מובן כי ההחלטה בדבר מסלול שכר הטרחה המתאים לנסיבות העניין מסורה בסופו של דבר לבית המשפט, ועל בית המשפט לבחון האם המסלול שבעל התפקיד מבקש לפסוע בו בבקשתו הינו המסלול המתאים לנסיבות המקרה הקונקרטי והאם שכר הטרחה המבוקש הינו הוגן וצודק בנסיבות העניין. "

(ע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב ויעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.2015); ראה גם ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר (פורסם בנבו, 19.4.2016)).

1. בנסיבות אלה, בהן אכן הושקע מאמץ רב מטעם הנאמנת והושגו הישגים נאים לטובתה של קופת הפש"ר, אך מאידך, כאשר אין הצדקה לסטות כליל מתקנות השכר באמצעות פסיקת שכר טרחה בשיעור של 20% מגובה התקבולים, ואף לא בשיעור של 17.5% כפי שמציע הכנ"ר, ראוי ומוצדק לפסוק לנאמנת תוספת מאמץ מיוחד שבנסיבות הענין תעמוד על שיעור של 30% מעבר לשכר המימוש הקבוע בתקנה 8 לתקנות השכר.
2. סוף דבר, הנאמנת זכאית לשכר מימוש לפי תקנה 8 לתקנות השכר, בצירוף תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 30%. כמו כן הנאמנת זכאית להחזר הוצאות גלובליות כמבוקש, בסך של 7,000 ₪.
3. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ז, 10 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.