ביום 9/10/16, לאחר ביצוע מספר תשלומים בהתאם להסכם הפשרה שהושג בתיק, הגיש הנתבע בקשה לדחיית 2 תשלומים בשל אשפוז ובשל החגים שחלו באותו מועד. עוד באותו היום, התבקשה תגובה, והובהר לנתבע כי על הנתבע לשלם הסכום במועד. תגובה להחלטה זו מטעם התובעת הוגשה רק ביום 30/11/16, כאשר התובעת מציינת כי לא קיבלה את ההחלטה לידיה.

ביום 10/11/16, יום לאחר ההחלטה שניתנה על גבי בקשת הנתבע לדחיית 2 תשלומים, הגישה התובעת בקשה לבטל את עיכוב ההליכים בתיק ובקשה נוספת - לביטול פסק הדין שניתן בשל סיבה זו. עוד באותו היום, הפנה בית המשפט תשומת לב התובעת כי לא הגיבה לבקשת הנתבע לדחות 2 התשלומים הנוספים. רק ביום 30/11/16, כאמור, הגיבה התובעת לבקשת הנתבע ומסרה התנגדותה לביצוע התשלומים, וכן הגישה - באותו מעמד - בקשה לביטול צו עיכוב התשלומים.

ביום 30/11/16 ביקש בית המשפט עדכון האם שולם כל סכום הפשרה או חלקו, מהי יתרת התשלום וכן אסמכתאות רפואיות לטענה הרפואית.

ביום 1/12/16 הגישה התובעת בקשה נוספת לעיכוב הליכים, וביום 11/12/16 הגישה בקשה לבטל את פסק הדין. ביום 23/12/16 הציע בית המשפט לתובעת לבצע מסירה אישית של בקשותיה, שכן לא אותרו אישורי המסירה של בקשותיה הרבות לנתבע.

ביום 29/12/16 טען הנתבע כי שילם אל מלוא הסכומים, וביקש לדחות את התשלום האחרון. כן צירף את האישור הרפואי וציין כי שילם את התשלום הקודם בהתאם להחלטת בית המשפט.

באותו היום ביקש בית המשפט דו"ח כספי לצורך הכרעה בבקשה.

תחת צירוף המסמך, הגישה התובעת בקשה למתן החלטה. משכך, תינתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לדחות בקשות המבקשת לביטול ההסכם או ביטול עיכוב ההליכים. אין כל בסיס משפטי לביטול פסק הדין שניתן (ושממילא הוגש עליו ערעור). הדרך לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה ברורה, על דרך הגשת תביעה עצמאית חדשה לביטול פסק הדין. אין מקום לבטל את פסק הדין במסגרת בקשה מאוחרת באותו התיק. אפילו היתה זו הדרך, ההסכם קבע סנקציה, כך שלכל היותר ניתן היה להפעיל את הסנקציה שבהסכם.

אשר לביטול עיכוב ההליכים - התובעת לא הוכיחה את העיכוב בתשלומים כלל, והדבר אף סותר את עמדת הנתבע. מסיבה שאינה מובנת, לא צורפו כל ראיות לאיחור בתשלום ולהפרת ההסכם.

תחת הגשת בקשות כה רבות (החוזרות על עצמן), ואולי דווקא מטעם זה – המצביע על התעדכנות בתיק – היה עליה להגיב לבקשת הנתבע לדחיית התשלומים במועד (תחת הגשת בקשה יום למחרת המועד לביצוע התשלום), ולחלופין – לצרף ראיות המלמדות על ההפרה הנטענת.

כעת, בהעדר כל ראיות לעיכוב ככל שהוא סותר את פסק הדין שניתן בתיק, וממילא בשל העדר התגובה לבקשה, לא מצאתי לקבל את הבקשה.

התובעת מתבקשת, בשנית, למסור תגובתה לשאלה מדוע לא ייעשה שימוש בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי ותחוייב בהוצאות בשל הגשת בקשות כה רבות, חוזרות ונשנות, והארכת הדיון שלא לצורך.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ז, 23 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.