18 אפריל 2015

1. לפני תביעתו של מר בנישו רנה (להלן: "התובע") כנגד מר מרדכי ( מוטי) שחם.

ראשית ההליך בהגשת תביעה כנגד 12 נתבעים, אחת עשרה חברות אשר לטענת התובע בכתב התביעה הועסק על ידן וכנגד מר שחם – הנתבע 12 (להלן גם: "הנתבע").

בכתב התביעה נתבעו כל הנתבעים כולם מקשה אחת כ"מעסיקו" של התובע.

התביעה נסבה על תביעה לפיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות והפרשי שכר.

ביום 26.4.11 ניתן פסק דין על ידי הנשיא ( כתוארו אז) מיכה שפיצר כנגד כל הנתבעים בשל העדר הגנה. הנתבע 12 מר שחם ביקש ביטולו של פסק הדין .

ביום 19.3.12, ביטל הנשיא שפיצר את פסק הדין כנגד מר שחם והותיר את פסק הדין כנגד יתר הנתבעות. בין לבין נערכו הליכי גביה על ידי ב"כ התובע ונתפסו על ידי ההוצל"פ כספים של הנתבע 12, זאת בניגוד לקביעת הנשיא שפיצר בדבר ביוטל פסק הדין כנגדו ולאחר דיונים שהתקיימו בפני, השיבה ב"כ התובע את הכספים שנתפסו על ידיד ההוצל"פ לנתבע מר שחם.

בדיון ביום 13.01.13 הבהירה באת כוח התובע כי ההליך הוא אך ורק כנגד הנתבע 12 והגם שנטען על ידי מר שחם כי אין כל עילת תביעה כנגדו בכתב התביעה ביקשה היא להמשיך ולנהל את התביעה כנגד ולהוכיח טענות התובע בדבר חבותו האישית של מר שחם.

2. עדים וראיות

א. בישיבת הוכחות מיום 10.04.2014 העידו בפני התובע והנתבע.

ב. לבית הדין הוגשה תמצית רשם החברות בנוגע לתשע חברות על אף שנתבעו 11, חלק מן המסמכים נוגעים לחברות ששמותיהן אינם תואמים את שמות החברות הנתבעות. לדוגמא הוגשה תמצית רשם החברות בנווגע לכח עוצמה שירותי אבטחה וסיור בע"מ ח.פ 513621375 ,שכלל אינה נמנית עם החברות הנתבעות והיא בבעלות אדם שאינו הנתבע 12 ותמצית רשם החברות בנוגע לחברת "תנופה שירותי כוח אדם – שותפות כללית ח.פ 540221009 גם היא אינה בין הנתבעות. (נספח לתצהיר התובע וכן ת/2)

יצויין כי בכתב התביעה לא צויין מספר ח.פ של נתבעות 6,7,9 ו-10, חברה 8 וחברה 9 נושאות את אותו השם: "תנופה ל.כ. בע"מ" גם הנתבעות 10 ו-11 נושאות את אותו השם: "תנופה שירותי ניהול בע"מ", חברות 5 ו-6 נושאות שם כמעט זהה: "כוח עוצמה סיור ואבטחה בע"מ" כוח עוצמה סיור והבטחה בע"מ חברה 6 כאמור ללא ציון ח.פ.

חלק מן החברות הן חברות בפירוק , כך נתבעת 11 תנופה שירותי ניהול בע"מ ח.פ 513682815 ונתבעת 2 תנופה שירותי כ"א ואחזקה ח.פ. 511618621.

ג. הוגשו תלושי שכר ודוחות נוכחות לחודשים 10-12/2005, 5-9/2006, 12/2008, 1-7/2009, ובסה"כ 16 תלושים ודוחות נוכחות. (נספחים לא ממוספרים לתצהיר התובע)

3. כללי

א. התובע הועסק כשומר החל ב – 31.08.2003 ועד ל – 31.08.2009 ובסך הכל שש שנים, לעיתים הועסק באתרים נוספים בעיר יבנה.

ב. במהלך תקופת העבודה קיבל שכר ותלושי שכר מאת חברות שונות (חלק מן הנתבעות 1-11), בשל מיעוט תלושי השכר לא ניתן לדעת שמה של איזו חברה הופיע באיזה חודש או תקופת העסקה.

ג. הנתבע היה בעל מניות בנתבעות 2, 3, 4, ו-11 כפי שיפורט להלן, הנתבעות 2 ו-11 הן חברות בפירוק.

ד. התביעה היא לפיצוי בגין זכויות סוציאליות שונות, תגמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורין ופיצוי בגין פיטורין שלא כדין.

דיון והכרעה

4. התובע מבקש לחייב את הנתבע 12 מר שחם , שכן לטענתו בכתב התביעה ובתצהיר, הנתבע היה מעסיקו וזאת ללא קשר לשם החברה שהופיע על תלוש השכר. כך למשל, בפתח כתב התביעה נטען "הנתבע מספר 12 מר מרדכי שחם, הוא ובני ביתו היו המעביד והבעלים של החברות" (סע' 2 לכתב התביעה) בהמשך נטען כי בין התובע למעביד התקיימו יחסי עבודה (סעיף 3) וכי המעביד מר שחם לא נוהג עם התובע כשורה (סעיף 7 לכתב התביעה). יודגש כי בכתב התביעה נתבעו 12 הנתבעים בערבוביה בלא שנעשתה כל אבחנה לא בין החברות ולא בין החברות לנתבע 12. לא פורט כנדרש איזו חברה הפרה את חובתה לשלם איזה מרכיבי התביעה.

5. ההתייחסות אל מר שחם כאל מעבידו של התובע עולה מסעיפים 8, 19, 21, לכתב התביעה, ומסעיפים 2,8,9,20,21,23 לתצהיר התובע שם טען התובע טענות בדבר מעורבותו של הנתבע בניהול החברות והצגתו כמעסיק על ידי מפקחי העבודה ועל ידי מר שחם עצמו.

אלא התובע בעדותו בפני סתר ואף הכחיש את הטענות שנטענו על ידו בכתב ההגנה ובתצהיר. כך לדוגמא בתצהירו גרס התובע שמר שחם היה המנהל הישיר שלו, שעמו שוחח על ליקויים בתלושי השכר ועל הפרות דיני העבודה ,אך בעדותו בפנינו העיד:

ש:למה בסעיף 9 לתצהירך אתה טוען שמר שחם היה מביא לך את תלושי השכר?

ת: אני לא משקר. אני לא כתבתי את הדברים האלה בתצהיר.

ש: עו"ד ניסחו לך את התצהיר, מי כתב את התצהיר?

ת: עורכי הדין כתבו לי את התצהיר. אני לא אמרתי מוטי שחם (ע' 9 ש' 13-16) [ההדגשות הוספו א.א]

6. בניגוד לאמור בסעיף 9 לתצהירו שם נטען:

"בנוסף לכך שהמעביד (מר שחם, לפי הנטען בסעיף 8 לתצהיר א.א ) כל פעם מחדש מסר לי תלוש עם שינוי שם המעביד, פניתי אין ספור פעמים למעביד מר שחם ולמר בני לוי ... ..וקיבלתי מכולם אותה תשובה "אתכם זה לא מעניין מה רשום בתלוש את מכירים רק את מוטי שחם, הוא המעביד שלכם והוא האחראי"

העיד בפנינו התובע :

ש.אז מה הקשר שלך עם מר שחם?

ת: שום קשר, אני מכיר אותו כמו שאני מכיר את עורך הדין (ע' 9 ש' 25-26)

ש: טענת שלא היה לך קשר עם מר שחם?

ת: אישית אף פעם. ראיתי אותו רק בהרמת כוסית

ש: אבל יחד עם זאת אתה טוען בתצהירך שביקשת ממר שחם שישלם לך את הזכויות הסוציאליות שלך (מפנה לסעיף 20...)

ת: אני אישית ממנו לא ביקשתי (ע' 11 ש' 1-4)

ש: תסביר לי, לאורך כל העדות שלך עולה שאתה לא מכיר את מר שחם. למה אתה טוען בסעיף 24 לתצהירך שמר שחם התחמק מכל שיחה אתך ודחה אותך?

ת: זה לא נכון, אף פעם לא אמרתי (ע' 12 ש' 1-3)

7. לאורך עדותו כולה, התובע מעיד כי לא היה לו כל קשר עם מר שחם, כי מר שחם לא היה מעורב בניהול הפעילות, כי לא פנה אל מר שחם בנוגע לליקויים שגילה בשכרו וכך הלאה, תוך סתירה חזיתית של האמור בכתב התביעה ובתצהיר.

התובע גם לא זימן לעדות אף לא עד אחד נוסף, לא עובד עמית ולא את המפקח על העבודה אליו הרבה להתייחס. לאור דברי התובע בעדותו, העדר ראיות מוחשיות והעדר עדויות תומכות, אף לא בראשית ראיה, לא הוכחה הטענה כי מר שחם היה מעסיקו של התובע.

הרמת מסך

8. בכתב התביעה לא נטען כי יש להרים מסך בין החברות ובין הנתבע, טענה זו עלתה בצורה מעורפלת בסיכומי התובע ועל אף שמדובר בהרחבת חזית מצאתי לנכון להתייחס לשאלה זו.

9. כלל יסוד הוא בדיני חברות כי "חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה – גלידות הבירה, פד"ע כז', 345,350. לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת נקבעו חריגים בפסיקה, ודוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 שתוקן בשנת תשס"ה.

6(א)(1) בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת לפרוע את חובותיה.

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

10. כלל הוא, בבחינת מושכלות ראשונים בדיני החברות, כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי הנפרד של חברה ראו דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כ"ז (1) 345, 350 (1994). הרעיון העומד בבסיס ההסדר המשפטי של הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה, כחריג לכלל בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, משמעו התעלמות של בית המשפט מן ההפרדה שבין הישות המשפטית של בעלי המניות לבין הישות המשפטית של החברה. הסדר זה מהווה ביטוי להכרת הדין באפשרות הניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה, באופן שיש מי שיסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות במטרה להתחמק מהתחייבויות שנטלו על עצמם. לכן, "בצד התפתחותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת התפתחה גם הדוקטרינה של הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להתעלם ממסך ההתאגדות במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת" (דר' א' חביב סגל, דיני חברות, הוצאת BALANCE 4 הפקות בע"מ, תל אביב 2007, בעמ' 285)

האם הנתבע 12 הוא בעל מניות בחברות הנתבעות?

11. על מנת להרים מסך נדרש תחילה להוכיח כי האדם שממנו מבקשים להיפרע הוא בעל מניות בחברה או בחברות הנתבעות. והנה לפנינו לא הוכח כלל כי הנתבע הוא בעליהן של החברות הנתבעות. התובע טוען טענות כלליות ולא מבוססות בדבר בעלות של הנתבע באחת עשרה החברות הנתבעות אולם לא מפרט באיזו תקופה היה בעליה של איזו חברה ואף לא הגיש ראיות בנוגע לכל חברה וחברה.

לאחר בחינת מסמכי רשם החברות שהוגשו עולה כי לא הוכח כלל כי הנתבע היה בעליהן של החברות הנתבעות 1, 5, 6, 7 ,8, 9 ו-10. ויודגש, פרטי חלק מהחברות נרשמו בצורה לקויה כך שלא ברור כלל שמדובר בחברות קיימות. שמן של הנתבעת 8 ו-9 זהה, וכך גם שמן של הנתבעות 10 ו-11 רשם החברות אינו מתיר רישום שמות זהים לחברות שונות כך שלא ברור באילו חברות מדובר הנתבעות 6,7 9 ו-10 נתבעו מבלי שצורף מספר ח.פ.

מ- ת/2 שהוגש לבית הדין ומתייחס לחברה בשם "כוח – עוצמה בע"מ" שמספר הזיהוי שלה תואם לזה של הנתבעת 5 (אך שמה שונה) אנו למדים כי החברה היא בבעלות מר אוהד שחם (בנו של הנתבע), גם הנתבעת 1 היא בבעלות אוהד שחם. הנתבעת 3 היא בבעלות שחם שושנה, הנתבעת 8 ו/או 9 (כאמור מדובר בחברה בעלת שם זהה ) וכן הנתבעת 4 הן חברות בבעלות מר אולג שפס, הוגשה תמצית הנוגעת לחברה נוספת בבעלות מר שפס אך היא כלל אינה בין הנתבעות, הנתבעת 10 היא חברה בבעלות מר ליגונקו איגור. לאחר בחינת כל מסמכי רשם החברות שהוגשו לבית הדין עולה כי רק החברה "תנופה שירותי כח אדם ואחזקות (1991) בע"מ" שמספר הח.פ שלה זהה לזה של הנתבעת 2 על אף ששמה שונה, רשומה בבעלות הנתבע.

12 על אף שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבע הוא בעליהן של החברות הנתבעות, הרי שהנתבע אישר בעדותו היה ועודנו בעל מניות בנתבעת 2 (חברה בפירוק) , וכן היה במועדים שונים בעל מניות בנתבעות 3, 4 ו-11 (סעפים 54, 53, 56,57, 63-66 לסיכומי הנתבע).

13. אם כך, הוכח כי הנתבע היה בעל מניות בחלק מן הנתבעות ולא בכולן. עולה השאלה האם היה הנתבע בעל מניות בחברות (2,3,4 ו-11) במועדים בהן העסיקה כל אחת מהן את התובע? הנטל להוכיח זאת מוטל על כתפי התובע והוא לא עמד בנטל ההוכחה.

לא הוכח שהנתבע היה בעלים של החברות בזמן שהללו העסיקו את התובע , כל אחת בתורה. ויודגש לא הוגשו מסמכים המוכיחים איזו חברה העסיקה את התובע באיזו תקופה שכן הוגשו רק 16 תלושי שכר מתוך 72 חודשי עבודה.

התובע לא הוכיח כי הועסק על ידי הנתבעת 2 .שמה של הנתבעת 2 ומספר ח.פ שלה אינם תואמים את הכתוב בתלושי השכר שהציג התובע (סעיפים 59-62 לסיכומי הנתבע). התובע לא הוכיח כי הועסק בנתבעות 3 ו-4 בזמנים בהם היה הנתבע בעל מניות בה (סעיפים 55-56 לסיכומי הנתבע) וכך גם לא הוכח שהנתבעת 11 העסיקה את התובע בזמן שהנתבע היה בעל מניות בה.

14. לא ניתן להרים מסך ההתאגדות בין חברה לבין אדם שלגביו לא הוכח כי היה בעל מניות בחברות ובפרט לא בזמנים בו העסיקה כל אחת מהן את התובע.

15. למעלה מן הנחוץ ,יאמר כי גם לו עבר התובע את המשוכה של הוכחת בעלות הרי שגם בנוגע לארבע החברות שהנתבע 12 היה בעל מניות, התובע לא טען וממילא לא הוכיח כל עילה להרמת מסך, לא בכתב התביעה , לא בתצהיר לא בעדותו ואף לא בסיכומיו. אין די בהצגת סעיף 6 לחוק החברות ופסיקה רלוונטית כפי שעשה התובע, יש לפרט מהן העילות להרמת מסך בעניין לפנינו ולבסס עילות אלה בראיות וזאת לא נעשה.

16 יתרה מזאת, על מנת להורות על הרמת מסך, בנוגע לחברות שלגביהן הוכחה בעלות בתקופת ההעסקה, יש להוכיח תחילה את עילת התביעה כנגד החברות עצמן. גם זאת לא נעשה בעניננו, לא פורט איזו חברה חבה איזה סכום, איזו חברה הפרה איזו חובה כלפי התובע, אילו סכומים נדרשת כנגד חברה וחברה מהו הסכום לתשלום ובאיזו עילה. כאמור בפתח הדברים כל החברות יחד עם הנתבעת נתבעו כ"מעסיקו" של התובע.

17 וכאילו לא די בכך, הרי שרוב רכיבי התביעה דינם להידחות גם לגופם בלי קשר לזהות החברה הנתבעת (שלא פורטה כאמור). למעלה מן הצורך יאמר כי התביעה לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיצוי שלא כדין דינה להידחות לאור עדותו של התובע כי הוא התפטר ולא פוטר:

ש: אתה מציין שהציעו לך ללכת לעבוד במקום ביבנה בנס ציונה. ואתה טוען שאתה בחרת לא ללכת.

ת: נכון

ש: אז למה היום אתה טוען שפיטרו אותך?

ת: הם לא פיטרו אותי. הם לא רצו לתת פיצויים ולא כלום. הציעו לי מקום עבודה אחר ולא קיבלנו זכויות לא רציתי להמשיך שם (ע' 14 ש' 6-11) [ההדגשות הוספו א.א]

התביעה לתגמול שעות נוספות דינה להידחות, בשל כך שלא כומתה כראוי ואינה מגובה בראיות כלשהן, דוחות הנוכחות שהוגשו מלמדים כי התובע לא עבד בשעות נוספות כפי הנטען בכתב התביעה.

התביעה לפיצוי בגין רכיבי מס, אובדן תשואה פנסיונית לא כומתה כנדרש.

עבור דמי חג נתבעו הן ימי חג והן תגמול עבור עבודה בחג.

התביעה לדמי הבראה התיישנה ברובה ובשתי שנות העבודה האחרונות הועסק התובע על ידי הנתבעת 11 שהיא חברה בפירוק.

התביעה להחזר ניכויים שנוכו שלא כדין היא בסך 1,000 ₪ אולם הנספח שצורף לכתב התביעה (נספח ו) מלמד כי בחודש 03/2006 נוכו 30 ₪ עבור ביגוד ו-150 ₪ עבור קורס ובסה"כ 180 ₪ ולא 1,000 כפי שנתבעו וכמובן גם כאן לא צוין איזו מהנתבעות חבה בתשלום סכום זה.

18. בשים לב להעדר ראיות ועדות התובע וכל קביעותיי דלעיל ,התביעה להרמת מסך נדחית.

19. סיכומו של דבר הנתבע לא היה מעסיקו של התובע וכן אין עילה להרמת מסך בין החברות הנתבעות לבין הנתבע, לפיכך דין התביעה כנגד מר שחם על כל רכיביה להידחות.

20. הוצאות

לאור תוצאת פסק הדין, במצב דברים רגיל, היה מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבע. אולם בשים לב לאופן הייצוג של התובע, הוצאות אלו צריכות להיות משולמות, לדעת בית הדין, על ידי ב"כ התובע ולא על ידי התובע עצמו. יחד עם זאת אין בית הדין מטיל הוצאות על בא כוח מבלי שתשמע תגובתו.

ההליך נוהל בצורה לקויה ביותר, שמות הנתבעות ומספר הזיהוי שלהן לא צוינו כנדרש. סכומי התביעה השתנו בלא כל הסבר בין כתב התביעה, לתצהיר התובע ולסיכומים. חברות בפירוק נתבעו בבית הדין במקום שתוגש תביעת חוב ופניה למוסד לביטוח לאומי. רכיבי תביעה לא כומתו כראוי. ישנן סתירות בין האמור בכתב התביעה ובתצהיר לבין הראיות שהוגשו, התובע הכחיש את האמור בתצהירו. הנתבעים כולם נתבעו כמעסיק אחד בלא שנעשתה האבחנה המתבקשת על פי תקופות ההעסקה ועוד.

עדותו של התובע סתרה חזיתית את האמור בכתב ההגנה ואת האמור בתצהירו יחד עם זאת בהגינות העיד על קשריו עם הנתבע כפי שהיו על אף שהדבר אינו משרת את תביעתו. גם בא כוח הנתבע התייחס בסיכומיו להגינותו של התובע בעדותו (סעיף 8 לסיכומי הנתבע).

לאור זאת הגעתי למסקנה כי המקרה לפני הוא ממין המקרים החריגים בהם לא יושתו הוצאות על התובע למרות תוצאת פסק הדין.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ה, (18 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.