<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד איילת השחר

נאשמים מס' 2 ו-3 - נוכחים

הסנגורית – עו"ד רעות רחמים

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

מדובר בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, כאשר מדובר במפעל בהיקף פעילות גדול שיש לו השלכות סביבתיות ובטיחותיות רחבות היקף, שכן המפעל מחזר פלסטיק. המפעל עבד ללא רישיון עסק וזאת לאחר שכיבוי אש סרבו לתת אישור לפעילות המפעל בשל בעיות בטיחותיות. היה כאן נציג כיבוי אש שהבהיר את עמדתו בעניין. כמו כן, לקראת סוף ימיו של המפעל שנקלע לקשיים כלכליים נמצא בביקורת של איכות הסביבה כי המפעל גרס עטיפות פלסטית של מצברים, כאשר מדובר בחומר מסוכן ובפעילות שאסור היה לבצע לפי תנאי איכותה הסביבה, דבר שמסכן הן את העובדים והן יוצר שפכים של חומרים מסוכנים, דבר שפוגע בסביבה.

בין אם הנאשמים 2 ו-3 ידעו על גריסת המצברים בפועל ונתנו לכך יד ובין אם מחמת רשלנות או כל סיבה אחרת לא היו מודעים לפעילות הנ"ל במפעל, עדיין נשארת אחריותם כמנהלים וכבעלי המפעל לפעילות הזו.

יתר על כן, אין ספק ביצוע פעולת של גריסת מצברים במפעל בוצעה לצורך הפקת רווחים, דבר שיש בו עוד נקודה לחומרא.

סגירת המפעל לא נעשתה בשל דרישת כיבוי אש, אלא בגלל קשיים כלכליים, כך שאף לעניין זה לא ניתן להתייחס לקולא.

המאשימה ניסתה ללכת לקראת הנאשמים וויתרה על סגירה מידית של המפעל ביום שהתבקשה בקשה לפי סעיף 17 לאור מאמציהם וטיעוניהם שהם הולכים להסדיר את העניין מול כיבוי אש ואולם הן העובדה שלא הוסדרו דרישות כיבוי אש ושהחליטו לפגוע בסביבה ולבצע פעילות אסורה של גריסת מצברים, יש בהם להעיד על פגיעה נוספת בשלטון החוק, שיש ליתן עליה את הדעת בקביעת העונש ההולם בתיק זה.

אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לגבי נאשמת מס' 1 הוא קנס בסך 30,000 עד 45,000 ₪.

אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהנאשמים 2 ו-3, נע בין 15,000 ל-25,000 ₪ כל אחד.

כמו כן, יש להטיל חתימה על התחייבות כספית על כל אחד מהנאשמים ולאשר שוב את צו הסגירה שניתן בהחלטה קודמת.

הסנגורית טוענת לעונש:

מדובר על נאשמים שפעלו ללא לאות להשגת אישורים מהרגע שהבינו שאין בידם רישיון לעסק. עד אז גורמים בעירייה גרמו להם לחשוב שהכל בסדר ושהרישיון הזמני מספיק, מפנה לגיליון גביית עדות מיום 20/12/10, על ידי נאשם מס' 2, שם נאמר שיש רישיון זמני לעבודה, שאז הגישו בקשה לקבלת רישיון עסק וניתן אישור בכפוף לתנאים שהומצאו לידם במרץ 2011. מאז היו במרוץ בירוקרטי להשגת הרישיון כאשר כל פעם הגיעו דרישות נוספות שהכבידו על התקציב. מלבד המאמצים המרובים, העלויות שהושקעו בקיום הדרישות היו גבוהות ביותר, כך למשל הם שכרו שטח נוסף בעלות של 3,200 ₪ לחודש כדי לקיים את הדרישה בדבר פתח מילוט נוסף. מציגה את הסכם השכירות – סומן נ/1. הותקנו ספלינקרים בעלות של 200,000 ₪ הכל כדי לעמוד בדרישות, שאז לאחר חודשים ארוכים של פעילות ולאחר שקצין הכיבוי העיד כאן בעצמו, שכל הדרישות הראשוניות מולאו, הגיעה דרישה נוספת של כיבוי האש להקמת מאגר מים ומשאבה, עניין שמוערך בסדר גודל של כ-600,000 ₪ והמפעל לא היה מסוגל כלכלית לעמוד בכך.

אבקש שביהמ"ש יביא בחשבון במסגרת סעיף 113 את נסיבות ביצוע העבירה – העלויות הגבוהות, הבקשות והמאמצים שהושקעו בהסרת המפגע, העובדה שהיה רישיון בכפוף לתנאים, דבר שמשליך על התמשכות העבירה וההסכמה של המאשימה להמשך פעילות של העסק על מנת לאפשר מילוי אחר התנאים. רוב התנאים מולאו למעט התנאי המכביד ביותר של מאגר המים והמשאבה. אציין כי המתחם היום עובד ללא המאגר הזה על ידי גורמים אחרים, כאשר דרישת המאגר באה לעולם במקרה דנן כאמצעי בטיחותי של מכבי האש.

נסיבות ספציפיות של הנאשמים, הודאתם בהזדמנות הראשונה, הסכמתם לסגירה מידית של העסק והעובדה שהעסק סגור למעלה משנה.

מדובר באזרחים נורמטיביים מן השורה ומפנה למכתב של משרד התמ"ת המציין את הפעילות החשובה של המפעל – סומן נ/2. מדובר במפעל שממחזר פסולת והשבתו לשימוש.

המפעל עבד תקופה של כשנתיים, זאת לשאלת ביהמ"ש.

באשר לנאשם מס' 1 שהינו תאגיד – חברה בע"מ, הרי שמדובר בחרה חדלת פרעון שהפסידה כ-5 מיליון ₪.

לגבי נאשם מס' 2 – לא משך משכורות במשך 16 חודשים מהחברה ועבד כמעט בהתנדבות. היום הוא שכיר. הוא לא זכה לפיצויי פיטורין.

לגבי נאשם מס' 3- גם פרנסתו נפגעה ולא קיבל משכורת שנה שלמה. לקח לו זמן להתאושש והיום הוא הקים עסק של קוסמטיקה לפרנסתו.

מגישה אסופת פסיקה – נ/3.

לגבי טענות חברתי, הרי שלא הוכחה פגיעה באיכות הסביבה, שכן החומר לא נבדק.

אבקש שהקנס יהיה נמוך ולפרוס לתשלומים.

נאשם מס' 2:

אני הייתי איש צוות אוויר בטייסת קרב, למדתי בטכניון ובאתי למפעל מטעמים אידיאולוגיים. לא לקחתי 16 משכורות ועבדתי בהתנדבות אפילו שיש לי 4 ילדים. לגבי מפגעים של איכות הסביבה, בכל התקופה שעבדנו היו ביקורות אחת לחודש של איכות הסביבה ומעולם לא נתפסנו ומעולם לא עבדנו בחומרים מסוכנים וזה היה המוטו שלנו ולכן היינו "עופות מוזרים" בענף שלנו. העדפנו להפסיד כסף ולא לפגוע בסביבה. מערכת הביוב של המפעל לא מחוברת לרשת העיר. כל המים במפעל היו ממוחזרים כך שאין שום אפשרות לפגיעה באיכות הסביבה וזה בעלות מטורפת כי נאשם 3 הוא מהנדס כימיה.

ביום 8/7/11 נולד בני הרביעי והוא נכה 117% והתחלתי להעדר מהעבודה לתקופות ארוכות והיה מאושפז לניתוחים. מאוד קשה לנו. אשתי הפסיקה לעבוד לחלוטין ואני לא לקחתי משכורות והגענו למצב שאנו לוקחים הלוואות של 200,000 ₪ ומשכנו את הדירה. אנו חיים מהמשכורת של אשתי שהחלה לעבוד כמורה לאחרונה.

לגבי נסיבות סגירת העסק, לא קיבלתי פיצויים או דמי אבטלה בגלל שזו חברת מעטים, כך שמצבי הכלכלי היום הוא ממש קשה. אני עובד כשכיר ומרוויח משכורת של 9,000 ₪ לחודש וכל המשכורת הולכת להחזרי הלוואות ומשכנתא.

אבקש להתחשב.

נאשם מס' 3:

הצטרפתי למפעל באפריל 2010. ראינו את המכתב מהעירייה והבנו שיש רישיון לעסק. השקענו במערכת טיהור שפכים ובסוף 2010 הבנו שאין לנו רישיון עסק ועשינו את כל מה שנדרש כדי לקבל את הרישיון והאישורים. מתוך 17 בקשות של כיבוי אש נשארה אחת. בשימוע שנעשה לנו בעירייה, נציג העיריה בנושא רישוי עסקים אמר שהעירייה לא צריכה להגיש נגדנו תביעה, זאת בנוכחותנו. המפעל בסוף נסגר בגלל גם הכספים שהושקעו בנושאי הרישוי וגם התהליך המורכב שהיה, תהליך של רדיפה ודרישה שלא יכולנו לעמוד בה. יצאנו מאוד פגועים כלכלית מכל הנושא.

ב"כ המאשימה:

המסמך שחברתי מסתמכת עליו הוא למעשה הבקשה שהוגשה לקבלת רישיון עסק ואשר נקבע כי היא דורשת קבלת האישורים הרלוונטיים על מנת שיינתן בסופו של יום היתר. אני מוכנה לרדת בגובה הקנס לגבי נאשם מס' 2 נוכח נסיבותיו המיוחדות.

<#4#>

גזר דין

הנאשמים הורשעו בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14(א) לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968.

ודוק, עסקינן בעסק מסוג מפעל למחזור פלסטיק בשם "פוליגרין ישראל בע"מ" (שמה של נאשמת מס' 1), אשר נוהל על ידי הנאשמים ללא רישיון עסק כדין.

לחובת הנאשמים יש לציין את ההשלכה הפוטנציאלית הצפויה לבטיחות הציבור ולשלומו כתוצאה מניהול עסק המנוהל ללא רישיון, אשר ניתן, מטבע הדברים, לאחר קיום תנאים הנקבעים על ידי גורמים שונים.

להמחשת האמור לעיל יצוין, כי מעדותו של מר שטרית רונן, המשמש כקצין למניעת דליקות בשירותי הכבאות, במסגרת הראיות לעונש מטעם המאשימה עלה, כי שירותי הכבאות קבעו כתנאי למתן רישיון לעסק, כי קיים צורך בהקמת מאגר מים ומשאבה.

עם זאת, מנגד, יצוין לטובת הנאשמים, כי הנאשמים פעלו בכל מאודם והשקיעו את מיטב כספם על מנת לקבל בסופו של יום רישיון לעסק נשוא כתב האישום, זאת כפי שעולה מטיעוני באת כוחם בפניי.

יתרה מכך, אין חולק כי כמעט כל התנאים שהוצבו בפני הנאשמים לצורך קבלת רישיון לעסק – קוימו על ידי הנאשמים, למעט התנאי של הקמת מאגר מים ומשאבה, אשר אותו לא יכלו הנאשמים לקיים מפאת העלות הכספית הכבדה הכרוכה בהקמת מאגר מים ומשאבה.

עוד יש לציין, לטובת הנאשמים, כי מזה תקופה של למעלה משנה לא מופעל העסק נשוא כתב האישום, דבר המצדיק התחשבות בדינם של הנאשמים, אם כי, אין להתעלם מכך שהעסק הופעל במשך תקופה של כשנתיים. בנקודה זו יצוין, כי מראיות המאשימה לעונש בפניי עולה, כי בעסק בוצעה פעולה של גריסת אריזות פלסטיק של מצברים, אשר יש בה, כפי הנראה, על מנת להשפיע על איכות הסביבה ולפגוע בה. האמור לעיל ממחיש את החשיבות שבניהול עסק לו ניתן רישיון כדין, אם כי, מנגד, אין להתעלם מכך שהמאשימה עצמה הסכימה לאפשר לנאשמים להמשיך ולנהל את העסק, זאת בתקווה כי בסופו של יום יימלאו כל התנאים הנדרשים לצורך קבלת הרישיון לעסק.

מתחם הענישה ההולם במקרה שבפנינו כולל בחובו רכיב של קנס, זאת בצד רכיבים נוספים של צו איסור שימוש מידי וכן חתימה על התחייבות כספית.

לטובת הנאשמים, במסגרת קביעת העונש המתאים, יש לציין, כי נאשמת מס' 1, שהינה כאמור חברה בע"מ, הינה חדלת פירעון כיום. עוד יש להוסיף, לקולא, את נסיבותיהם האישיות של נאשמים מס' 2 ו-3 ובמיוחד את נסיבותיו האישיות הקשות של נאשם מס' 2, כמתואר על ידו בפניי לעיל. בנקודה זו יודגש מצבם הכספי הקשה של נאשמים מס' 2 ו-3, אשר השקיעו את מיטב כספם בעסק נשוא כתב האישום, לרבות בניסיון להביא לקבלת רישיון לעסק. יתרה מכך, נאשמים מס' 2 ו-3 לא קיבלו משכורות מנאשמת מס' 1 במשך תקופה ממושכת וכן לא זכו נאשמים מס' 2 ו-3 לקבלת זכויות נוספות, אשר הגיעו להם מאת נאשמת מס' 1 כעובדים בעסק.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, את טיעוני נאשמים מס' 2 ו-3 בפניי, שהינם אנשים ,נורמטיביים לכל הדעות, וכן בתיתי את הדעת להודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה, אני דנה כל אחד מהנאשמים כדלקמן:

את נאשמת מס' 1:

לתשלום קנס בסך 30,000 ₪.

הקנס ישולם ב -15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 2,000 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כמו כן, אני מורה לנאשמת מס' 1 לחתום על התחייבות כספית ע"ס 30,000 ₪, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע העבירה בה הורשעה.

את נאשם מס' 2:

לתשלום קנס בסך 7,000 ₪ או 35 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 350 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כמו כן, אני מורה לנאשם מס' 2 לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 9,000 ₪, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע העבירה בה הורשע.

במידה ונאשם מס' 2 לא יחתום היום על כתב ההתחייבות, יאסר למשך 15 יום.

את נאשם מס' 3:

לתשלום קנס בסך 7,000 ₪ או 35 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 350 ₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כמו כן, אני מורה לנאשם מס' 3 לחתום היום על התחייבות כספית ע"ס 9,000 ₪, להימנע למשך שלוש שנים מביצוע העבירה בה הורשע.

במידה ונאשם מס' 3 לא יחתום היום על כתב ההתחייבות, יאסר למשך 15 יום.

בשולי גזר הדין, הריני לציין שצו הסגירה של העסק, אשר ניתן בתיק זה ביום 27/9/12 – יעמוד על כנו.

זכות ערעור תוך 45 יום. <#3#>

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.