1. לפני בקשה לאיחוד דיון לפי תקנה 520 לתקנות הסדר האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

התביעה דנן הינה תביעה לפיצויים ע"פ חוק הפלת"ד (להלן:"החוק"),בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 21.5.04.

התביעה בת"א 26755-02-13,אותה מבקשת התובעת לאחד עם התביעה דנן הינה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מרשלנות רפואית באבחון וטיפול במחלת טרשת נפוצה ממנה הינה סובלת (להלן:"התביעה האחרת" ו"המחלה", בהתאמה). לטענת התובעת המחלה התפרצה כתוצאה מהתאונה.

בבקשתה טענה התובעת כי איחוד התביעות הכרחי על מנת להכריע בשאלה המשותפת לשתי התביעות:האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות המחלה. עוד הבהירה התובעת כי הגישה את שתי התביעות,על מנת שתביעתה בנזיקין לא תתיישן ככל שייקבע שלא קיים קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לתאונה.

2. הנתבעים בתיק דנן התנגדו לבקשה וזאת לאור עיקרון ייחוד העילה, לפי סעיף 8 לחוק ואף טענו כי קיימת קביעת נכות ע"פ דין בגין חבלה בגב תחתון בלבד ולחילופין רשאית התובעת להגיש בקשה להחמרת מצב למל"ל.

3. הנתבעות בתביעה האחרת הביעו הסכמתן לאיחוד התביעות.

דיון והכרעה:

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה:

סמכותו של ביה"מ לאחד תביעות ע"פ תקנה 520 לתקנות, הינה במקרים בהם בשתי התביעות "כרוכות שאלות דומות של משפט או של עובדה". איחוד הדיון בהליכים שונים נועד למנוע סיכון של החלטות סותרות בעניינים דומים, קידום יעילות דיונית, וחיסכון בזמן שיפוטי.

5. אין חולק כי השאלה האם קיים קשר סיבתי בין התאונה להתפרצות המחלה הינה שאלה רלוונטית ההכרחית להכרעה בשתי התביעות שכן אם יקבע שקיים קשר סיבתי בין התאונה להתפרצות המחלה, או-אז לנוכח עקרון ייחוד העילה ועמדת הפסיקה כפי שהובעה ב- ע"א 8535/01 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות פ"ד נז(6) 656 ,תסולק התביעה האחרת בהעדר עילת תביעה. ככל שייקבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה למחלה, תוכל התובעת להמשיך בבירור תביעתה האחרת. וראה בעניין זה הדברים האמורים בפס"ד ליפשיץ:

"אשר למרחב ההתפרסות של עקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים, נפסק בפרשת חוסיין הנ"ל [3] כי לנוכח לשון הסעיף ולנוכח התכלית שאותה נועד עקרון ייחוד העילה להגשים, יש לפרשו כקובע "...שלילה מוחלטת של עילה בנזיקין מהנפגע, לעניין כל נזק אשר לגביו קמה לו עילת תביעה על-פי החוק... לנפגע בתאונת דרכים עומדת בעיקרון עילה מכוח חוק הפצויים גם בגין החמרת נזק שאירעה עקב טיפול רפואי רשלני" (ההדגשה שלי – א' ח'). התפיסה שלפיה העילה מכוח חוק הפיצויים כוללת בחובה את החמרת הנזק בגין טיפול רפואי רשלני, קיבלה ביטוי גם בספרו של פרופ' י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [13]:

"הזכאי על פי החוק מפסיד כל עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין. הכוונה אינה רק כלפי אחראי לפי החוק, אלא כלפי כל מזיק שתרם במעשיו לאירוע התאונה. אין כל הגבלה מבחינת חוג האחראים בנזיקין" (שם, בעמ' 146; ראו גם שם, בעמ' 61-60).

והתייחס אליה גם השופט ריבלין בספרו הנ"ל [12], בעמ' 418-417:

"...עקרון יחוד העילה [מקים – א' ח'] גם מחסום מפני תביעת הנפגע המופנית, על פי פקודת הנזיקין, כלפי מזיקים נוספים כמו הרופא – שהוסיף ברשלנותו על נזקי הנפגע... נראה כי גם התרשלות, רפואית או אחרת, בדרגה גבוהה, עשויה לבוא בתחום הסיכון שיוצר השימוש ברכב. הקשר הסיבתי המתקיים בין השימוש ברכב לבין הנזק הסופי הוא הקובע את גבולות העילה וממילא את המחסום המוקם מכוח סעיף 8 לחוק הפיצויים. הקשר הסיבתי-המשפטי הראשוני מתקיים 'אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר'. לפיכך, גם בהתקיים רשלנות רבתי של המזיק האחר – לא תקום כלפיו, לנפגע, עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין. תביעתו של הנפגע בגין מלוא נזקו תופנה כנגד מבטחו של השימוש ברכב" .

6. ברי כי בנסיבות שפורטו, יש למנוע מצב בו יינתנו הכרעות סותרות בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה להתפרצות המחלה ולפיכך, קיים טעם באיחוד הדיון בתביעות.

7. באת כוח הנתבעים בתביעה דנן, טענה כי קיימת קביעה ע"פ דין ביחס לנכותה של התובעת שכן נקבעה לה נכות של 14.5% בגין חבלה בגב תחתון וזאת למרות שנבדקה ע"י נוירוכירורג. לחילופין, נטען כי עומדת לתובעת אפשרות להגיש למל"ל בקשה להחמרת מצב.

מאחר שטעוני הצדדים הועלו רק בהקשר לבקשה לאיחוד התביעות ועל מנת שלא תשמע טענה כי טענותיהם לא הוצגו במלואם ביחס לבקשה למינוי מומחה וגם על מנת ליתן גם לנתבעות בתביעה האחרת אפשרות להביע עמדתן בעניין, סבורתני כי כל עוד עומדים הנתבעים על התנגדותם לבקשה למינוי מומחה הרי בטרם תינתן הכרעה בשאלת מינוי המומחה, יש לקיים דיון במעמד הצדדים.

8. לאור כל האמור, אני מורה על איחוד הדיון בתביעות, כמבוקש.

נקבע לקדם משפט ליום 28.1.14 בשעה 10:00

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.