29 מאי 2016

1. לפנינו תביעתו של גידי גולדפינגר (להלן: "התובע" או "גולדפינגר") כנגד קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ (להלן: "קונספט" או "החברה"), חיים אסיאג (להלן: "אסיאג") ודוד עיני (להלן: "עיני") לתשלום זכויות ופיצויים הנובעים מעבודתו בקונספט לרבות סיומה, ומנגד תביעה שהגישה קונספט כנגד התובע (להלן : "התביעה שכנגד").

2. הצדדים –

2.1 קונספט הינה חברה העוסקת בעיצוב ייצור ושיווק של מוצרי הלבשה ואופנה בישראל ובעולם.

קונספט הוקמה בשנת 1995 וכללה בין היתר את רשת החנויות לי קופר (להלן: "לי קופר") ורשת החנויות בלו בירד (להלן: "בלו בירד").

בשנת 2010 נמכרה פעילותה של לי קופר לקבוצת בריל (להלן: "בריל") ואילו פעילותה של בלו בירד נמכרה לחברת גולף (להלן: "גולף").

2.2 התובע יזם את הקמת קונספט, רכש במהלך השנים את 100% מניותיה וכיהן כמנכ"ל וכדירקטור.

מניות קונספט משועבדות היום לבנק.

2.3 ביום 11.3.10 נערך הסכם בין קונספט לבין חברת המזרח לאחזקות (1984) בע"מ (להלן: "חברת המזרח") שבבעלות עיני, חברת אסיאג החזקות בע"מ (להלן: "אסיאג החזקות") שבבעלות חנן אסיאג שהינו אחיו של אסיאג, מר יאיר גולדפינגר שהינו אחיו של התובע (להלן: "יאיר") לבין התובע (להלן: "הסכם המשקיעים").

על פי הסכם המשקיעים יזרימו אסיאג, עיני ויאיר (להלן: "המשקיעים") (ישירות או באמצעות החברות שבבעלותם) לקונספט 20 מיליון ₪, הלוואה שתובטח על ידי מנגנון שיסוכם בין קונספט, הבנקים והמשקיעים. (אסיאג ועיני הזרימו כל אחד 5 מיליון ₪ ויאיר הזרים 10 מיליון ₪). המשקיעים, לאחר חתימת ההסכם מונו כדירקטורים. לאסיאג ניתנה זכות הכרעה במקרה של שוויון בדירקטוריון.

3. ההסכמים המתייחסים לתנאי העסקתו של התובע –

3.1 ביום 30.6.05 נחתם הסכם העסקה בין התובע לבין קונספט (להלן: "הסכם העסקה") (נספח ב' לכתב התביעה).

על פי ההסכם יועסק התובע בתפקיד מנכ"ל ובמסגרת תפקידו יהיה אחראי על תחומי פעילותה של קונספט בישראל ובעולם.

השכר לו יהיה זכאי התובע הינו 73,000 ₪ ושכרו צמוד למדד ויעודכן אחת ל- 3 חודשים.

התובע זכאי להודעה מוקדמת של 3 חודשים ולדמי הסתגלות של 24 חודשים.

כן זכאי התובע ל- 28 ימי חופשה בשנה וצבירתם, וביטוח סיעודי.

יתר התנאים אינם רלבנטיים לענייננו.

3.2 ביום 8.8.05 נחתמה תוספת להסכם ההעסקה (להלן: "התוספת הראשונה") (נספח ג' לכתב התביעה).

בתוספת הראשונה נקבע כי דמי ההסתגלות יעמדו על 12 חודשים במקום 24 חודשים.

3.3 בחודש 7/09 נחתמה תוספת נוספת להסכם ההעסקה (להלן: "התוספת השניה") (נספח ד' לכתב התביעה).

בתוספת השניה נקבע כי שכרו החודשי של התובע יעמוד על 54,000 ₪.

כמו כן נקבע כי התובע יהיה זכאי החל מחודש 7/10 ובכל שישה חודשים עוקבים למענק בסך של 109,000 ₪.

התובע יהיה זכאי לעדכון שכרו לסך של 80,000 ₪ בשנה הקלנדרית העוקבת לשנה שבה קונספט תציג רווחים בגובה של 10 מיליון ₪. השכר המעודכן הוגדר בהסכם כ"שכר מלא" (להלן: "השכר המלא").

בסיום העבודה זכאי התובע לתשלומים בגין זכויות סוציאליות על בסיס השכר המלא אף אם בעת סיום עבודתו שכרו יהיה נמוך מהשכר המלא.

3.4 ביום 11.3.10 נחתם הסכם בין המשקיעים ובין הבנקים (להלן: "הסדר הבנקים") המסדיר מחיקת חובות קונספט בסך של 48 מיליון ₪ כלפי הבנקים תוך הקצאת אשראי לקונספט כנגד הלוואת כספים מצד המשקיעים בסך 20 מיליון ₪.

התובע שוחרר בהסדר הבנקים מערבויות אישיות לחובות קונספט.

בסעיף 2.9 להסדר הבנקים נקבע כי החברות יתחייבו לא לשלם דמי ניהול או תשלומים נוספים, כאשר כחריג לכך נקבע כי ישולם למשקיעים סך אשר לא יעלה על 500,000 ₪ בשנה ותשלום משכורת לתובע בסכום חודשי (ברוטו) אשר לא יעלה על 54,000 ₪.

3.5 באותו יום, 11.3.10, נחתם אף הסכם המשקיעים.

סעיף 3.6 להסכם המשקיעים קובע כי יחתם הסכם העסקה של קונספט עם התובע שתנאיו יסוכמו עד למועד הקובע עם המשקיעים וקונספט.

המועד הקובע הוגדר כ- 30 יום לאחר חתימת ההסכם או מועד אחר שיוסכם על הצדדים ובלבד שעד לאותו מועד התקיים אחרון התנאים המתלים בהסכם.

4. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת –

א. קונספט הינה חברה פרטית אשר עיסוקה בזמנים הרלבנטיים היה, בין היתר, שיווק והפצה של ביגוד ואופנה של מותגים שונים, וביניהם לי קופר ובלו בירד.

בתוך כך הפעילה קונספט רשת חנויות הלבשה בארץ ואף הפיצה את מוצריה במדינות זרות כמו רומניה, אוקראינה, בולגריה, קפריסין וסרביה, בין היתר באמצעות חברות בנות הרשומות בחו"ל.

ב. התובע הקים את קונספט בשנת 1995, היה בזמנים הרלבנטיים ועודנו בעל 100% מניות קונספט.

ג. התובע הועסק כמנכ"ל עד לכניסת המשקיעים.

תנאי העסקתו הוסדרו בהסכם ההעסקה, לרבות התוספת הראשונה והתוספת השניה.

ד. בשנת 2005 השקיעה פימי, שהינה קרן הון סיכון כספים בקונספט ושני נציגים מטעמה נמנו על דירקטוריון החברה.

ה. בשנת 2008 החל המשבר הכלכלי העולמי וקונספט נאלצה להתמודד עם המשבר.

פימי הודיעה שהיא עתידה להפסיק את השקעתה בקונספט.

ו. בסמוך לחודש מרץ 2010, לנוכח קשיים כלכליים בהם היתה שרויה קונספט, נפגש התובע עם משקיעים שונים במטרה לבחון את הצטרפותם לקונספט וזאת במטרה להמשיך את פעילותה הכלכלית.

ז. במסגרת זו נוצר קשר בין התובע לבין אסיאג.

הצדדים חלוקים באשר לפרטים שהביאו ליצירת הקשר, לרבות מי יזם את הקשר, למחלוקת זו אין רלבנטיות להכרעה.

כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה מי יזם את הצטרפותו של יאיר להשקעה, והאם הציג עצמו אסיאג כמשקיע ישיר כשבסופו של דבר ההשקעות בוצעו באמצעות חברה הנמצאת בבעלות אחיו ובאמצעות חברה בבעלות עיני.

אף למחלוקות אלה אין רלבנטיות להכרעה.

ח. אין מחלוקת כי במועד חתימת הסדר הבנקים והסכם המשקיעים קונספט היתה על סף חדלות פרעון באופן שהיא חבה לבנקים סכום כולל של כ- 73 מיליון ₪, כאשר לתובע ערבויות אישיות לחובות קונספט בבנק.

ט. על מנת למנוע את קריסתה של קונספט נדרשה במועד חתימת ההסכמים הזרמה של השקעה חיצונית ובטווח קצר ביותר וכן הסדר עם הבנקים בנוגע לחובות על מנת לאפשר לקונספט להמשיך להתקיים.

י. הדחיפות בהזרמת ההשקעה נבעה מכך שמדובר היה בחודש מרץ ונדרשה השקעה לפני חג הפסח על מנת לקנות קולקציה לקיץ.

כמו כן לא היתה לקונספט היכולת להמשיך לשלם משכורת לתובע ול- 700 עובדים נוספים. (עדותו של יאיר, עמ' 14 ש' 14-17; עדותו של אלון מגדל עמ' 36 ש' 19-24; עדות התובע עמ' 48 ש' 1-7, עמ' 52 ש' 24-32).

יא. ביום 11.3.10 נחתמו שני הסכמים: הסדר הבנקים והסכם המשקיעים, אשר פורטו.

יב. הצדדים חלוקים באשר להיקף הבדיקות אשר נעשו על ידי המשקיעים טרם חתימת ההסכם.

למחלוקת זו נתייחס בהכרעה בפלוגתא הנוגעת לשכרו הקובע של התובע.

בשלב זה נבהיר כי אין חולק כי המשקיעים היו מודעים לחובותיה הכבדים של קונספט. יחד עם זאת סברו, לאור חוות דעתו של אסיאג, שהינו רואה חשבון בהכשרתו ובמקצועו ומתמחה בגיבוש הסדרי חוב ומימון בנקאיים, כי מדובר בהשקעה טובה ובעלת פוטנציאל, אם כי היו מודעים לסיכון.

יג. הסכם המשקיעים כלל הקצאת 15% מניות קונספט לאסיאג החזקות, 15% לחברת המזרח ו- 30% לי.ג. ארן בבעלות יאיר, ובאופן שיתר המניות בשיעור 40% משועבדות לבנקים.

כמו כן הוסדר מבנה הדירקטוריון, במסגרתו לכל אחד מהמשקיעים ניתנה הזכות למנות דירקטור מטעמו. עוד נקבע כי ככל שאסיאג הוא דירקטור הוא יהיה יו"ר הדירקטוריון ואם הקולות בדירקטוריון יהיו שקולים – יהיה לאסיאג קול נוסף ומכריע.

בפועל לא השתמש אסיאג בזכות הוטו.

יד. עם כניסת המשקיעים שונה תפקידו של התובע. התובע חדל להיות מנכ"ל ובמקומו מונה כמנכ"ל מר דרור שילה (להלן: "שילה") והתובע מונה כמנהל רכש אופנה שיווק ועיצוב. לא הוכח כי התובע או מי מטעמו התנגד לשינוי.

כמו כן רו"ח ליאן גולדשטיין (להלן: "ליאן") מונתה למנהלת הכספים.

טו. אין מחלוקת כי במהלך החודשים לאחר כניסת המשקיעים המשיכה קונספט לצבור הפסדים.

כמו כן טוענים הצדדים כי הבנקים לא עמדו בהסדר ולא מחלו על החובות.

קיימת תביעה משפטית בענין זה.

טז. אין מחלוקת כי בשלב מסוים היחסים בין התובע לבין אסיאג התחילו להתערער וזאת על רקע מספר גורמים:

ראשית, חלומו של התובע להבריא את בלו בירד התמוטט לאור המשך ההפסדים של קונספט ורצונו של אסיאג למכור את פעילות בלו בירד כדי לנסות להציל את כספי המשקיעים. שנית, נטענו כנגדו טענות לפיהן הוא מבצע פעולות תוך חתירה תחת שילה ולבסוף החל אסיאג לטעון כנגדו טענות לפיהן ביצע התובע במהלך השנים פעולות שאינן לטובת החברה ובכך גרם להפסדים במישרין, כך למשל נטען כי קונספט שילמה מחירים גבוהים ב- 30% ממחיר השוק עבור סחורה אותה היא רוכשת, ניסיון להכשיל את מכירת פעילות בלו בירד ועוד.

יז. היחסים המעורערים מוצאים את ביטויים בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 19.7.10 בנוכחות התובע בה הוחלט כי: "גידי יהיה כפוף ליו"ר הדירקטוריון ויקבל את אישורו בכל החלטות ניהוליות", ובפרוטוקול מיום 18.7.10 שבה הציג אסיאג מצב בו על אף ההחלטה מיום 12.7.10 מסרב התובע לקבל את מרותו.

הוחלט כי יאיר ידבר עם התובע וינסה לקבל את הסכמתו לפעול על פי החלטת הדירקטוריון הקודמת. בנוסף תתקיים פגישה משולשת של חיים, יאיר והתובע בניסיון להגיע ל"הסכמה על צורת העבודה בהמשך".

עוד נדונה בישיבה זו המשמעות הכלכלית של עזיבת התובע.

אסיאג ועיני ציינו כי סכום הפיצויים לא יכול להיות שיקול מרכזי, כיוון שאם התובע לא פועל על פי החלטות הדירקטוריון וההנהלה, לא יוכל להישאר בחברה.

הוחלט כי שילה יבדוק את המשמעות הכספית של עזיבת התובע.

יח. ביום 22.7.10 נדרש התובע על ידי אסיאג לעזוב את המשרד באופן מיידי.

התובע מתאר את שארע בהודעות דוא"ל ליאיר כך:

"דרור נכנס אלי ב 10.30 הבוקר ואמר לי שחיים מבקש שאעזוב את המשרד והבניין במיידי.

דרור אמר לי שחיים עצבני ביותר על הכתבה שפורסמה היום ב"ידיעות אחרונות" והוא מאשים אותי בפרסומה.

אמרתי לדרור שלא נראה לי שאעזוב אבל אחשוב על זה מספר דקות וכמובן אמרתי שאיני קשור לכתבה מהבוקר ואני מוכן ללכת ולהבדק על כך במכונת אמת, בתנאי שחיים יבדק גם כן.

לאחר מספר שניות חיים נכנס אלי לחדר עצבני והורה לי לעזוב מייד את משרדי החברה. אמרתי לו שאין לו סמכות לעשות זאת והוא ענה בעצבנות שהסמכות בידו ושהוא גם הולך לפרסם בעתונות שפוטרתי.

הוא אמר לדרור לוודא שאני עוזב את המשרד תוך חצי שעה ואם לא אעשה זאת שיפנה אותי בכח.

על מנת לא להסלים את המצב החלטתי לעזוב את המשרד.

לא הצלחתי להשיג את יאיר בטלפון ובשלב הזה אעזוב את המשרד".

(נספח ז' לתצהיר התובע)

יט. הצדדים חלוקים האם יש לראות באירוע זה אקט של פיטורים.

כ. אסיאג מודה כי כעס על התובע, הרים את קולו עליו ואף דרש לפטרו, אולם הדירקטוריון סירב לפטרו.

כא. ביום 25.7.10 הודיע התובע לשילה כי על מנת לא להסלים את המצב, הקדים את חופשתו המתוכננת ביומיים וכי בהיעדרו פעולות הנוגעות לתחום אחריותו יבוצעו בתיאום איתו (נ/6).

כב. ביום 3.8.10 התקיימה ישיבת דירקטוריון נוספת בה נדון המשך העסקת התובע.

אסיאג ביקש לדון בנושא ואילו יאיר ביקש לדחות את ההחלטה עד לקבלת עוד חומר בנושא.

שילה סקר את הנושא וציין כי באופן כללי שיתוף הפעולה בינו לבין התובע היה טוב, יחד עם זאת היו חילוקי דיעות בנושא קולקציית החורף. כמו כן ציין כי במהלך התקופה היו מקרים בהם התובע קיבל החלטות מבלי לעדכן ומבלי להתייעץ.

עוד ציין שילה כי חודש יולי היה מצוין לחברה בעקבות המבצעים שבהם יצאו ובעיקר מכירת שני ג'ינסים ב- 400 ₪.

עוד ציין שילה כי המעורבות של אסיאג הינה ברמת מנכ"ל על בסיס יומיומי ובמהלך סוף השבוע ניסה להביא לפשרות ולהגיע למצב בו שני הצדדים יצמצמו את פעילותם לפחות לתקופה הקרובה.

הוחלט כי בישיבת הדירקטוריון הקרובה תובא החלטה בדבר הפסקת העסקתו של התובע.

כג. בישיבת הדירקטוריון מיום 8.8.10 הוחלט לדחות את הדיון בנושא העסקתו של התובע בכפוף לתנאים הבאים: התובע לא יופיע במשרד, לא ייצג את החברה ולא ישוחח עם עובדי החברה, אלא עם המנכ"ל בלבד עד לקבלת החלטה אחרת ככל שתתקבל על ידי הדירקטוריון.

כד. בישיבת הדירקטוריון מיום 8.9.10 נדון שוב עניינו של התובע כשההחלטה הינה כי ינוהל משא ומתן מול התובע בנוגע לתנאי עזיבתו ובמידה ויסרב יוחלט מה עושים.

כה. במהלך חודש ספטמבר 2010 מונה מר יצחק תורג'מן (להלן: "תורג'מן") כדירקטור חליף תחת אסיאג והחל לשמש כיו"ר הדירקטוריון.

כו. בישיבת דירקטוריון מיום 22.9.10 עדכן תורג'מן על סטטוס השיחות בינו לבין התובע לפיו התובע עומד על כך כי פוטר ומבקש לקיים את החוזה עמו.

לאחר דיון על המשמעויות הכספיות כולל בשאלה אם התובע פוטר או לא, הוחלט כי תורג'מן יפנה לתובע ויודיע לו כי הוא מתבקש לשוב.

כז. באותו יום פנה תורג'מן אל התובע באמצעות דוא"ל, בו נטען כי החברה מעולם לא קיבלה החלטה בדבר סיום העסקתו וכי דירקטוריון החברה סבור כי נוכח האתגרים העומדים בפניה, בין היתר, השלמת מכירת רשת בלו בירד, יש חשיבות להמשך העסקתו ולהתייצבותו לעבודה בפועל.

לפיכך התבקש לשוב לעבודה סדירה ביום 3.10.10 (נספח 11 לתצהיר אסיאג).

כח. בישיבת דירקטוריון מיום 13.10.10 עדכן תורג'מן במו"מ עם התובע על הסדר כספי. צוין על ידו כי במישור המשפטי החברה ביקשה מהתובע לחזור לעבודה ולכן מבחינת החברה התפטר במעשה.

כט. בישיבת דירקטוריון מיום 25.10.10 עידכן תורג'מן את חברי הדירקטוריון על הצעת פשרה שהוצעה לתובע אשר לא התממשה בשלב זה בשל שתי מחלוקות: דרישת התובע לעדיפות על פני משיכת כספים מצד בעלי המניות, ודרישת המשקיעים לאי תחרות למשך חצי שנה.

ל. ביום 4.11.10 הודיע התובע באמצעות הודעת דוא"ל, כי מכיוון שהמו"מ המתנהל איתו בעקבות פיטוריו מתארך, והוא ממשיך לקבל שכר, הוא החליט לקבל את ההצעה לפיה ישוב לעבודה עד לאותו מועד בו יוסכם על תנאי הפרישה המגיעים לו על פי פיטוריו (נספח 12 לתצהיר אסיאג).

לא. בישיבת דירקטוריון מיום 8.11.10 דווח כי החברה חוזרת להצעתה המקורית לפיה התובע יחזור בו מהתפטרותו.

לב. ביום 9.11.10 שלח תורג'מן לתובע הודעת דוא"ל החוזרת על השתלשלות העניינים מנקודת הראות של החברה וחוזרת על עמדתה, לפיה רואה בו כמי שבחר לסיים מיוזמתו את העסקתו בחברה (נספח 13 לתצהיר אסיאג).

עוד נאמר כי החברה מתעתדת לקיים את חלקה בהסכמה שבין הצדדים החל ממועד כניסת המשקיעים, משמע כי תקופת העסקתו היא עד ליום 10.3.12 לפי שכר בגובה 54,000 ₪ (וזאת בין אם הפסקת העבודה היא ביוזמת התובע ובין אם ביוזמת החברה) ובסופה יערך לתובע גמר חשבון בהתאם להתפטרותו.

לג. התובע המשיך לקבל שכר עד לחודש דצמבר 2010.

בחודש ינואר 2011 החל התובע לעבוד כמנכ"ל בריל אשר רכשה, כאמור, מקונספט את פעילות לי קופר.

5. מטעם התובע העידו התובע, מר אלון מגדל אשר עבד בקונספט בתפקיד מנהל חשבונות ראשי, אריה רוטלוי אשר עבד בקונספט בתפקיד סמנכ"ל כספים, ויאיר.

מטעם הנתבעים העידו אסיאג, עיני, תורג'מן, ליאן ורו"ח גיל רוזן.

6. נדון תחילה בתביעת התובע ולאחר מכן בתביעה שכנגד שהגישה קונספט.

7. טענות התובע בתביעתו –

א. על הנתבעים לשלם לתובע את זכויותיו על פי שכר של 80,000 ₪ כפי שעולה מהתוספת השניה.

ב. בפני אסיאג היה כל המידע הנוגע לקונספט והוא אף דחה הצעה של יאיר לביצוע בדיקות נוספות תוך שיאיר מציין שהוא מוכן להשתתף בהוצאותיהם.

אסיאג נעזר לצורך בדיקות בליאן, אשר מונתה כמנהלת כספים.

המסקנה כי אסיאג ועיני ערכו בדיקת נאותות והיו מודעים לתוספת השניה עולה מתוך העובדה כי מדובר באיש עסקים ומומחה פיננסי אשר כל אחד מהם השקיע 5 מיליון ₪.

ג. תמיכה נוספת לכך שאסיאג ועיני ידעו על התוספת השניה היא הודעת דוא"ל שנשלחה ביום 1.7.10 על ידי ליאן (נספח ו' לתצהיר התובע), בו היא העבירה את ההסכם עם התובע על שתי תוספותיו תוך ציון כי צריך לבטל בהסכם הנוכחי את התיקונים שבתוספות.

אין כל אמירה על ידי ליאן כי היא מופתעת מהתוספת השניה. אין גם כל הסבר לכך כי למרות שהשכר בפועל של התובע על פי תלושי השכר נמוך מהקבוע בהסכם ההעסקה לא העלתה ליאן כל תמיהה.

לא זו אף זו, לא נסתרה עדותו של אריה רוטלוי לפיה התוספת השניה הובאה לאישורה של פימי (עדות שהתובע חזר עליה).

הנתבעים נמנעו מלהביא עדות כדי לסתור זאת למרות שיכלו לפנות לפימי ולהביא עדות מטעמם הסותרת את טענת התובע.

הנתבעים הפסיקו שלא כדין החל מחודש יולי 2010 תשלום גילום שווי רכב ותשלום ביטוח סיעודי וכן נמנעו מלשלם לתובע את המענק על פי התוספת השניה.

יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה שכרו של התובע כלל את כל זכויותיו.

ההגבלה בהסדר הבנקים מתייחסת לשכר בלבד ואינה נוגעת לתשלום זכויות סוציאליות.

ד. התובע פוטר על ידי אסיאג ביום 22.7.10 בהתנהגות אלימה ומבזה.

התובע הבהיר לשילה שההחלטה נעדרת סמכות אך אסיאג פנה אל התובע והודיע לו כי הפיטורים נעשו במסגרת סמכותו ואף איים כי יפנה אותו בכח.

אין מחלוקת כי סילוקו של התובע מקונספט לא לווה בשימוע או בהחלטת הדירקטוריון.

לא נשלח לתובע מכתב לפיו הוא לא פוטר.

כל מה שנעשה על ידי קונספט לאחר 22.7.10 נועד להכשיר את הקרקע למעשיהם של אסיאג ועיני שלא לטובת החברה ותוך גרם הפרת חוזה.

ה. אסיאג ועיני הוליכו את התובע שולל במו"מ לאחר פיטוריו, לאחר שהבינו כי התובע חיוני לאור הרצון למכור את הפעילות העסקית של קונספט ומצד שני כי סיום היחסים מחייב את קונספט בסכומים גבוהים.

ו. רק ביום 22.9.10 נשלח אל התובע מכתב על ידי תורג'מן לפיו מעולם לא נתקבלה כל החלטה על פיטוריו וכי עד למועד ההחלטה נקבע כי ישהה בחופשה ולפיכך הוא מתבקש לשוב לעבודתו.

כל זאת נעשה כדי למשוך זמן במשא ומתן עקר כדי שאסיאג ועיני יוכלו למשש את נכסי קונספט ולמשוך את השקעתם ולהביא להפסקת פעילות קונספט.

ז. התובע הודיע ביום 4.11.10 כי הוא מקבל את ההצעה לשוב לעבודה, אלא שאז נמסר לו על ידי תורג'מן כי הדירקטוריון קיבל החלטה כי הוא התפטר וכי הסדר הפרישה שהושג בשעתו עם תורג'מן ובנוכחות דרור שילה לא אושר. החלטה זו הינה חסרת משמעות משהפיטורים מהווים מעשה עשוי.

ח. זכותו של התובע לפיצויי פיטורים נובעת הן מהעובדה שפוטר, הן מהסכם ההעסקה (סעיף 3.5) והן מנוהג אשר קיים בקונספט והוכח.

יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בהרחבת חזית. טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים לאחר שהנתבעים חקרו את התובע ועדיו בענין זה. כמו כן הסכימו הנתבעים בהליך אחר לשלם פיצויי פיטורים לעובד אלון מגדל, מה גם שאלון מגדל צירף לתצהיריו רשימת עובדי מטה שקיבלו פיצויי פיטורים והנתבעים לא חקרו אותו על כך.

ט. אסיאג ועיני השקיעו בקונספט כיוון שחשבו שזו השקעה טובה כיוון שקונספט הינה חברה בעלת פוטנציאל רב ולאור ההסכמות שהושגו עם הבנקים למחיקת חובות.

עם כניסתם של אסיאג ועיני כמשקיעים הם פעלו בכוחנות ובאלימות כדי להחזיר לעצמם את ההשקעה ובניגוד עניינים מוחלט לטובת קונספט.

י. יש לחייב את אסיאג ועיני באופן אישי שכן הוכח כי הם פעלו בניגוד עניינים, שלא לטובת קונספט ותוך גרם הפרת חוזה. כך אסיאג אחראי להעלאת טענות שקריות כנגד התובע, פיטורי התובע שלא כדין תוך הצגת מצגי שווא לדירקטוריון בנוגע למעשים אותם יחס לתובע ושמעולם לא בוצעו על ידי התובע.

יא. התובע זכאי איפוא לפיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; דמי הסתגלות; יתרת חופשה; מענק; ניכוי שכר וזכויות שלא שולמו החל מחודש 7/10; עמלה בשיעור 5% בגין מכירת פעילותה של רשת בלו בירד.

8. טענות הנתבעים בתביעת התובע –

א. טענותיו של התובע נגועות בחוסר תום לב.

ראשית בחר התובע שלא לתבוע דירקטור נוסף, יאיר, אחיו אשר היה המשקיע העיקרי. שנית לולא השקיעו המשקיעים 20 מיליון ₪ בקונספט והביאו להסדר הבנקים, קונספט היתה חדלה לפעול בחודש מרץ 2010, כל עובדיה וספקיה היו הופכים נושים, כאשר לתובע ערבות אישית לבנקים על סך עשרות מיליוני ₪.

כמו כן מתעלם התובע מהעובדה שהבנקים הפרו את הסדר הבנקים ולא מחקו את החוב בסך 48 מיליון ₪, הפרה המצויה בהליך משפטי.

ב. יש לדחות את טענת התובע לפיה המשקיעים ביצעו בדיקות טרם השקעתם ככל שחפצו.

מצבה הכלכלי הקשה של קונספט ערב כניסת המשקיעים אינו שנוי במחלוקת ואף התובע ועדיו הודו בכך. נדרשה הזרמה מיידית של כסף ולפיכך הבדיקות היו מהירות.

ג. בהסדר הבנקים והסכם המשקיעים בוטל הסכם ההעסקה של התובע.

הדבר עולה הן מלשון הסעיפים והן מהגיונם של דברים.

ההגיון מחייב כי מי שמלווה לקונספט 20 מיליון ₪ יהיה בעל עדיפות בהחזר ההלוואה, וכן מי שהביא לקריסת קונספט לא יוסיף להנות מתנאי שכר מפליגים, קל וחומר שעה שהוא מופטר במסגרת ההסדר מערבויות אישיות.

ד. התובע הודה כי לא טרח להציג בפני הבנקים את הסכם ההעסקה והתוספת השניה ומכל מקום הבנקים לא אישרו לתובע כל חריגה מסך של 54,000 ₪.

ה. התובע לא גילה את התוספת השניה אף למשקיעים.

הודעת דוא"ל של ליאן מיום 1.7.10 אינה מסייעת לתובע, שכן יש להעדיף את עדותה של ליאן לפיה בעת שנערכו הבדיקות לא הוצגה בפניה התוספת השניה, וזאת נמסרה לה רק ביום 22.6.10.

ו. יש לקבל את עדותו של אסיאג לפיה בסמוך לפני חתימת ההסכמים נערכה פגישה בינו לבין התובע בה הוסכם כי עם כניסת המשקיעים יבוטלו כל תנאי העסקתו הקודמים של התובע ושכרו (ברוטו) יעמוד על 54,000 ₪. כמו כן הוסכם כי תקופת העסקתו המינימלית של התובע בקונספט תעמוד על 24 חודשים החל מיום 11.3.10, אך רק במקרה בו לא ימצא תעסוקה חלופית.

ז. התובע אף ידע כי עומד להחתם איתו הסכם העסקה חדש. טענתו כי מעולם לא נוהל מו"מ להסכם חדש נסתרה בטיוטת הסכם מחודש יולי 2010 שהתובע העיר עליה את הערותיו (נ/4).

גם העובדה כי אישר בהודעת דוא"ל מיום 4.11.10 כי טרם הושגה הסכמה בדבר תנאי פרישתו (נספח 12 לתצהיר אסיאג) מעידה כי סבר שהסכם ההעסקה שלו על תוספותיו אינו תקף.

ח. אין חולק כי קונספט המשיכה לסבול מהפסדים ניכרים גם לאחר כניסת המשקיעים.

בנוסף הבנק לא קיים את חלקו בהסדר ולא מחק חוב של 48 מיליון ₪.

ט. יש לדחות את טענת התובע לפיה המשקיעים נכנסו לקונספט על מנת לפרקה. גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו של יאיר ולהגיונם של דברים.

י. התובע התנהל בחוסר תום לב לאחר כניסת המשקיעים לחתור תחת שילה וחיבל במאמצי המשקיעים להביא להבראת קונספט.

כך למשל יומיים לפני חתימת הסדר הבנקים הורה התובע למנהל החשבונות של קונספט לכלול בשכרו בגין חודש 2/10 תוספת של 48,524 ₪, בחודשים מאי ויוני הורה לשלם לעובדות פיצויי פיטורים ומענקים למרות שלא היתה זכאות, וללא ידיעת שילה, קיבל עובדת חדשה בעלות גבוהה מעלות העובדת הקודמת, יצא לחו"ל במסגרת פרטית אך הורה לחייב את קונספט בעלות הנסיעה, אישר העברת סחורה לרומניה ללא בטחונות בניגוד לעמדת הדירקטוריון, פעל בניגוד עניינים בהתקשרות מול חברת פמונקסקו הקפריסאית (להלן: "החברה הקפריסאית"), התקשר עם חברת פרסום ללא אישור הדירקטוריון, הכשיל באופן ישיר מו"מ שניהלה קונספט למכירת חלק מפעילות בלו בירד לגולף.

כמו כן העניק התובע לעצמו הטבות שלא כדין החל משנת 2005.

כתוצאה מהשתלשלות זו נאלץ אסיאג לפעול כיו"ר פעיל של קונספט, לדאוג להמשך קיומה ולנסות להציל את כספי המשקיעים, תוך ניסיונות לשכנע את התובע להסכים לפעול על פי החלטות הדירקטוריון.

יא. התובע לא פוטר ואף לא סבר כי פוטר, אלא יצר את טענת הפיטורים יש מאין.

אין בחומר הראיות ראשית ראיה כי התובע מחה בזמן אמת על פיטוריו או דרש לבטלם למעט מכתבים שהוציא לתיעוד המצב.

יתירה מכך, כשנדון המשך העסקתו בישיבות דירקטוריון לאחר ה- 22.7.10, בהן נטל התובע חלק, לא נטען על ידו או על ידי יאיר כי כבר פוטר.

יב. בזמן אמת הוציא התובע הודעת דוא"ל (נספח ז' לתצהיר התובע) ממנה עולה כי אסיאג כעס עליו.

לא נזכרת בהודעה המילה פיטורים אלא כי הוא החליט, על מנת שלא להסלים את המצב, לעזוב את המשרד.

יג. ההבנה של התובע שפוטר הגיעה לאחר שהתייעץ עם עורך דין.

יד. יתירה מכך ביום 25.7.10 - 3 ימים לאחר המועד בו פוטר לטענתו - הודיע התובע לדרור שילה כי החליט, על מנת לא להסלים את המצב, להקדים ביומיים את חופשתו המתוכננת וכי פעולות הנוגעות לתחומי אחריותו יבוצעו בתיאום איתו.

טו. התובע המשיך לנהל לאחר 22.7.10, מועד פיטוריו הנטען, מו"מ בדבר תנאי העסקתו.

טז. לאסיאג לא היתה כל סמכות לפטר את התובע ועובדה זאת היתה ידועה לתובע.

מי שמוסמך היה לפטר את התובע הוא דירקטוריון קונספט, וזה לא קיבל מעולם החלטה על פיטוריו.

יז. בישיבת דירקטוריון מיום 13.10.10 קרא הדירקטוריון לתובע לחזור לעבודה, אך הוא סירב ובמקביל ניהל עם תורג'מן מגעי פשרה במטרה להשיבו לעבודה ולחלופין, לסכם איתו תנאי פרישה.

רק ביום 7.11.10 שב התובע לעבודה (לאחר הודעה מיום 4.11.10), אלא שנמסר לו על ידי תורג'מן כי קונספט רואה בו כמי שהתפטר.

יח. יש לדחות את התביעה כנגד אסיאג ועיני.

התובע מסתמך על טענת תרמית, גזל וגרם הפרת חוזה. תרמית וגזל חורגות מסמכותו העניינית של בית הדין.

יתירה מכך, טענותיו של התובע בענין זה הינן כלליות ולא מפורטות.

החלטת הדירקטוריון למכור את נכסי קונספט התקבלה בלית ברירה, עקב המשך הפסדים, ואיש מהמשקיעים לא קיבל החזר כלשהו בגין הלוואתו. עובדה זו אושרה על ידי יאיר.

כל העובדים והספקים קיבלו את כספם, לעומת המשקיעים שלא קיבלו כל החזר מההלוואה.

יתירה מכך, טענת התובע כנגד מכירת פעילות קונספט מנוגדת לטענתו כי הוא זה שיזם את המכירה והביא את הקונים.

כל פעולות אסיאג ועיני היו לטובת החברה.

יט. אשר לעילת גרם הפרת החוזה, הכלל הוא כי אין לתבוע אורגנים של חברה בגרם הפרת החוזה וכי בענין זה האחראית לכך היא החברה, למעט במקרים נדירים.

ההכרעה בתביעת התובע –

9. אלה הן השאלות הטענות הכרעה לצורך תביעת התובע –

א. מהו השכר הקובע לצורך תשלום זכויותיו של התובע.

ב. זכאות התובע לפיצויי פיטורים.

ג. זכאות התובע לזכויות סוציאליות.

ד. זכאות התובע לעמלה בגין מכירת בלו בירד.

ה. האם יש מקום לחיוב אישי של אסיאג ועיני.

10. השכר הקובע של התובע –

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ההסכמים והתנהלות הצדדים, הגענו למסקנה כי שכרו הקובע של התובע הוא זה המופיע בהסדר הבנקים ואשר נקבע בהסכמת התובע.

11. ערב כניסת המשקיעים הוסדרו יחסי העבודה של התובע בהסכם ההעסקה, לרבות התוספת השניה.

בהתאם לכך זכאי היה התובע באותה נקודת זמן לשכר בגובה של 54,000 ₪ (צמוד למדד) וכן למענק שישולם כל שישה חודשים בסך של 109,000 ₪ החל מחודש 7/10.

כמו כן זכאי התובע לעדכון שכר ל- 80,000 ₪ החל מהשנה העוקבת לשנה שבה קונספט תציג רווחים בגובה של 10 מיליון ₪.

עוד זכאי הוא כי בעת סיום העבודה יבוצע התשלום לו יהיה זכאי על בסיס שכר של 80,000 ₪.

זכויותיו הסוציאליות, הודעה מוקדמת, דמי הסתגלות, חופשה שנתית, רכב וביטוח סיעודי נקבעו בהסכם ההעסקה.

דמי הסתגלות עמדו על 12 חודשים, כעולה מהתוספת הראשונה.

12. הצדדים חלוקים האם הציג התובע למשקיעים את התוספת השניה.

לטעמנו אין למחלוקת זו רלבנטיות לענייננו, שכן עם חתימת התובע על הסדר הבנקים והסכם המשקיעים התבטלו התנאים בתוספת השניה ובהסכם ההעסקה המתייחסים לגובה השכר, לרבות דמי ההסתגלות לגביהם נערך הסכם בעל פה (המתייחס לקציבת תקופת ההסכם).

13. בנסיבות הענין ולאור מעמדו המיוחד של התובע לא ניתן להפריד בין ההטבות אשר זכה להן התובע במסגרת הסדר הבנקים וכניסת המשקיעים לבין זכויותיו מכח הסכם ההעסקה, ואף תנאי העסקתו כפופים להסדר הכולל, כפי שאף מופיע במפורש בהסדר הבנקים והתובע אף היה מודע לכך בזמן אמת.

14. מעמדו של התובע בקונספט הינו מעמד מיוחד ויש בכך להשליך אף על מסקנתנו.

בעת כניסת המשקיעים קונספט היתה על סף קריסה, בהיעדר כל יכולת לשלם שכר לתובע ולעובדים האחרים, כאשר התובע אף ערב באופן אישי לחובותיה בבנקים.

כניסת המשקיעים אמורה היתה לשחרר את קונספט מחובות לבנקים, תוך הקצאת אשראי ואף שחרור התובע מערבויות אישיות.

הסדר הבנקים כלל סעיף ספציפי לפיו שכרו החודשי של התובע לא יעלה על 54,000 ₪.

התובע הסכים לכך כאשר שיקלל את כל ההטבות הנוספות הנובעות מההסדר.

מסקנה זו עולה אף מעדותו של התובע:

"ש. כשאתה חתמת על הסכם הבנקים, אמרת לבנקים שלשיטתך זה נורא יפה לכתוב 54,000 ₪ ברוטו לחודש, אבל אתה מקבל עוד 218,000 ₪ מענק, שזה למעשה מרוקן מתוכן את ה- 54,000 ₪. אמרת להם?

ת. לא. לא אמרתי להם, כי ידעתי, וסוכם איתי, שינוהל איתי מו"מ, והוסכם גם על ידי, הסיכום היה שינהלו איתי מו"מ וייחתם איתי חוזה חדש. אני מתכוון למשקיעים.

לא ניהלתי מו"מ מול הבנקים על ההכנסות שלי. היתה לי הבטחה ברורה מצד חיים שייחתם איתי חוזה חדש והסכמתי לכך והייתי חותם על חוזה חדש אם התנאים היו נורמליים".

(פרוטוקול עמ' 57 ש' 19-26).

15. התובע היה מודע לכך כי תנאי להמשך קיומה של קונספט לרבות התחייבויותיה כלפיו הוא הסדר הבנקים וכי בהסדר זה נקבע כי שכרו החודשי לא יעלה על 54,000 ₪.

התובע אף ידע כי ההסכם החדש בינו לבין קונספט יהיה כפוף אף הוא לאישור הבנקים.

אף בהסכם המשקיעים נקבע במפורש כי יחתם הסכם העסקה בין התובע לבין קונספט.

16. התובע טוען כי עד למועד הפיטורים הנטענים לא נוהל איתו משא ומתן, לפיכך הסכם ההעסקה המקורי לא בוטל ומכל מקום הסכום אשר נקבע בהסדר הבנקים מתייחס לשכר ולא ניתן לכלול בו תנאים סוציאליים. לפיכך הוא זכאי למענק, הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות בהתאם להסכם ההעסקה, התוספת הראשונה והתוספת השניה.

17. טענות אלה נדחות על ידינו.

הוכח כי נוהל עם התובע משא ומתן עוד לפני 22.7.10, שהוא המועד הנטען לפיטוריו, ואליו נתייחס בהמשך, וזאת כעולה מתכתובת דוא"ל מיום 15.7.10 (נ/4).

העובדה כי משא ומתן זה לא הבשיל לכדי הסכם מוגמר, אין בה כדי להותיר את תנאי ההסכם משנת 2005 בצירוף תוספותיו, וזאת כאמור לאור המערכת ההסכמית הכללית ובמיוחד הסדר הבנקים אשר לא נתנו הסכמה לתנאי שכר מעבר לשכר חודשי של 54,000 ₪.

18. התובע טוען כי בהסדר הבנקים הוגבל רק השכר המשולם ולא התנאים הסוציאליים.

התובע מסתמך בענין זה על הודעת דוא"ל מיום 1.7.10 של ליאן ועל ההלכה לפיה לא ניתן לכלול זכויות סוציאליות בתוך השכר.

איננו מקבלים טענה זו.

המענק לו טוען התובע הוא חלק מגובה השכר ואף התובע הודה כי לא דיווח לבנקים כי הוא זכאי החל מ- 7/10 למענק כל 6 חודשים בגובה של 109,000 ₪.

הודעת הדוא"ל של ליאן אינה מעלה ואינה מורידה. אין מדובר במשפטנית אלא ברו"ח אשר מדווחת על ההסכמים הקיימים עם התובע לקראת משא ומתן לכריתת ההסכם החדש.

אין בה כל אמירה לגבי זכויות התובע מכח ההסכמים הקודמים ואף לו היתה אמירה, הרי שהיא נעדרת סמכות.

19. כאמור, התובע מוסיף וטוען כי מכל מקום לא ניתן לכלול בשכר תנאים סוציאליים.

על פי הפסיקה נדרשת הסכמה ברורה ומפורשת של הצדדים להכללת רכיבים המשולמים בגין זכויות סוציאליות במסגרת השכר הכולל.

אלא שכלל זה אינו רלבנטי לענייננו.

אין מדובר בזכויות סוציאליות אלא בתוספות שכר ועל הטוען לזכאות לתוספות שכר אלה מעבר לשכר שנקבע, ההוכחה.

משמעות המענק בגובה של 109,000 ₪ כל 6 חודשים הינה שינוי השכר באופן שתשולם תוספת לשכר כל 6 חודשים במקום מדי חודש, כך גם בקשר לסעיף הספציפי בתוספת השניה שעניינו עדכון השכר ל- 80,000 ₪.

20. המסקנה איפוא כי החל מיום 11.3.10 הועמד שכרו של התובע על 54,000 ₪ והתבטלו כל תוספות השכר.

אשר לזכויות הסוציאליות הנוספות ,הודעה מוקדמת, דמי הסתגלות, חופשה שנתית, רכב וביטוח סיעודי, נתייחס בפרק שיתייחס לזכויות אלה.

פיצויי פיטורים –

21. נקדים בענין זה כי התובע טוען טענות לפיטורים שלא כדין, אך לא נתבע כל סעד כספי בגין עילה זו ולפיכך לא נתייחס לטענות אלה.

22. את זכאותו לפיצויי פיטורים מבסס התובע על העובדה כי פוטר, לחלופין על הסכם ההעסקה ולחלופי חילופין על נוהג.

נקדים ונציין כי הגענו למסקנה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשל נסיבות הפסקת עבודתו ולפיכך איננו נדרשים להכריע בטענות החלופיות.

23. על פי ההלכה הפסוקה על מנת לקבוע האם לפנינו סיום יחסי עבודה בדרך של פיטורים או שמא התפטרות, יש לבחון האם הצד הפועל לסיום היחסים אמנם התכוון לסיים את הקשר ונתן ביטוי וודאי, שאיננו משתמע לשתי פנים, בדבר כוונתו לצד השני.

[דב"ע (ארצי) ל/1-3 זמל הומן – דואיב גילה, פד"ע א' 18 (1970); דב"ע (ארצי) ל/3-18 בנציולוביץ – "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב' 41 (1970); דב"ע (ארצי) לב/3-58 רשות השידור – מאיר אשל, פד"ע ד' 298 (1973); דב"ע (ארצי) 1-3 מפעלי ים המלח בע"מ – שיינין, פד"ע כב' 271 (1990).

24. בענייננו לא הוצג אקט חד משמעי של פיטורים ומאידך לא הוצג אקט חד משמעי של התפטרות.

מדובר במקרה גבולי, בו הפעולות שנעשו על ידי הצדדים המלווים בשלב זה או אחר בייעוץ משפטי אינן חד משמעיות.

25. בחינת אקט הפיטורים אינו בחינה מילולית ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבות. כך למשל כאשר מעסיק מודיע לעובד כי אין לו יותר מה לעשות בתחום העבודה או כי הוא יכול ללכת, משמע שהמעסיק מפטר אותו גם אם אין שימוש במילה מפוטר (דב"ע לה/3-41 יעקב היגר – דינה שוורץ, פד"ע ז' 24).

כמו כן בבחינת אקט הפיטורים ונסיבותיו יש לתת משקל לתפקידו או מעמדו של העובד המפוטר.

בענייננו, לאחר ששקלנו את מלוא הנסיבות, לרבות התנהלות הצדדים החל מחודש יולי 2010 ובמשך כ- 4 חודשים לאחר מכן, הגענו למסקנה כי שורת הצדק מחייבת להגיע למסקנה כי לפנינו פיטורים ולפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים.

26. התובע טוען כי פוטר ביום 22.7.10.

אין מחלוקת כי האירוע מיום 22.7.10 והאירועים שלאחריו התרחשו על רקע מתיחות ויחסים עכורים בין התובע לבין אסיאג כפי שעולה מהפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון מיום 1.7.10 ומיום 18.7.10.

ביום 1.7.10 התקבלה החלטה לפיה התובע יהיה כפוף ליו"ר הדירקטוריון ויקבל את אישורו בכל ההחלטות הניהוליות וביום 18.7.10 דיווח אסיאג כי התובע מסרב לקבל את מרותו וכן עלתה לדיון המשמעות הכלכלית של עזיבת התובע, כאשר אסיאג הביע את דעתו כי אם התובע לא יפעל על פי החלטות הדירקטוריון וההנהלה, הוא לא יוכל להישאר בחברה.

פרוטוקולים אלה משקפים קרע שספק אם ניתן לאיחוי ואת רצונו הברור של אסיאג להביא לסיום העסקתו של התובע, רצון אשר אושר על ידו בעדותו בפנינו.

את אשר ארע ביום 22.7.10 תיאר התובע בהודעת דוא"ל ליאיר. האירועים אינם שנויים במחלוקת.

מהתיאור של התובע עולה כי מדובר בפעולה בעידנא דריתחא של אסיאג, אשר הורה לתובע לעזוב מיד את המשרד, שאם לא כן יאלץ להשתמש בכח וזאת בעקבות חשדות של אסיאג להדלפה לעיתונות מצד התובע.

אנו מוכנים להניח כי בנסיבות הענין ולאור מעמדו של התובע באותה נקודת זמן שני הצדדים לא סברו כי מדובר בפיטורים וזאת כפי שיפורט בהמשך.

אלא משהתובע לא הורשה עד ליום 3.10.10 (במשך כחודשיים וחצי) לשוב למשרדי החברה וליצור קשר עם מי מהעובדים, הרי שיש לפרש את מכלול הנסיבות כפיטורים.

27. העובדה כי באותה נקודת זמן שני הצדדים לא סברו כי מדובר בפיטורים עולה מהנסיבות הבאות:

הודעת התובע לשילה מיום 25.7.10 כי החליט להקדים את חופשתו המתכוננת ביומיים וכי בהיעדרו פעולות הנוגעות לתחום אחריותו יבוצעו בתיאום איתו.

מנגד, בישיבת הדירקטוריון הראשונה לאחר יום 22.7.10 מבקש אסיאג לדון בהמשך העסקתו של התובע.

נושא המשך העסקתו של התובע מועלה בכל ישיבות הדירקטוריון שלאחר מכן כאשר מדובר במספר לא מבוטל של ישיבות, בין שתיים לשלוש ישיבות בכל חודש.

גם יאיר אישר בעדותו כי רק לאחר התייעצות משפטית הגיע למסקנה כי התובע פוטר:

"באותה נקודת זמן, איך שאני ראיתי את זה, עד שאני דיברתי והתייעצתי עם עורך דין, הבנתי שהוא לא פוטר. רק אחרי שהתייעצתי הבנתי שהוא פוטר והבאתי את זה לידיעת השותפים".

(עדות יאיר עמ' 22 ש' 1-3).

התנהלות הצדדים לאחר יום 22.7.10 מביאה למסקנה כי מדובר בפיטורים אשר ארעו ביום 22.7.10. לקונספט היה הכח לאיין את סילוקו של התובע בעידנא דריתחא, אלא שהיא השתמשה באירוע זה על מנת להעמיק את הניתוק בין התובע לבין קונספט ולפיכך מדובר בפיטורים.

28. אמנם בישיבות הדירקטוריון המשיכו לעסוק במשמעות הכלכלית של עזיבת התובע, אם יעזוב, מתוך הנחה שהתובע לא פוטר. אך יחד עם זאת כבר ביום 8.8.10 התקבלה החלטת דירקטוריון כדלקמן:

"לאור בקשת יאיר גולדפינגר ללימוד מעמיק יותר של משמעות הפסקת עבודתו של מר גידי גולדפינגר בקונספט שווק, הוחלט לדחות את הדיון בנושא וזאת בכפוף לתנאים הבאים: מר גידי גולדפינגר לא יופיע במשרדי ולא ייצג את החברה ולא ישוחח עם עובדי החברה, אלא עם המנכ"ל בלבד, עד לקבלת החלטה אחרת, ככל שתתקבל על ידי הדירקטוריון".

החלטה זו היא המשך לסילוקו של התובע בפועל ממשרדי החברה ביום 22.7.10 ובהתאם לכך נוטרל התובע מכל סמכות ומעמד בתפקידו בחברה כעובד.

המשא ומתן שניהלו הצדדים לאחר מכן באמצעות תורג'מן או בכל דרך אחרת, הן לתנאי פרישה והן לתנאים לשובו לעבודה, אינם מעלים ואינם מורידים.

29. ביום 22.9.10 מתבקש התובע על ידי תורג'מן לשוב לעבודה ביום 3.10.10.

התובע קיבל הצעה זו בהודעה מיום 4.11.10 אלא שאז נטען על ידי החברה כי התובע התפטר במעשה.

טענת החברה כי התובע התפטר במעשה נגועה בחוסר תום לב ונדחית.

התובע סולק ביום 22.7.10 על ידי אסיאג ובהמשך לכך לא הורשה להיכנס למשרדי החברה כתנאי לדחיית הדיון בהמשך העסקתו.

לאחר שמעל חודשיים הוא מסולק מהחברה ולאחר יעוץ משפטי מבקשת ממנו החברה לשוב לעבודה ,ומשהתובע מתמהמה בחודש ומקבל את ההצעה כעבור חודש נאמר לו כי התפטר במעשה.

מסקנתנו, כאמור, הפוכה. התובע פוטר באקט אשר אינו חד משמעי אך לוו לו מעשים חד משמעיים אשר אסרו את המשך עבודתו.

הכינוי אשר ניתן בדיעבד להודעה זו, חופשה או השעיה, אינם משנים את מסקנתנו. כך אף לא העובדה כי שכרו של התובע המשיך להשתלם וזאת בשל ספקות שעלו בדירקטוריון ביחס לזכויותיו הכוללות של התובע.

לכך נתייחס בהמשך.

30. קונספט טוענת כי לאסיאג לא היתה סמכות לפטר את התובע והתובע היה מודע לכך.

אכן הסמכות לאשר את פיטורי התובע היתה נתונה לדירקטוריון.

לאסיאג היתה זכות וטו אך הוא לא השתמש בה אף במקרה זה.

אלא שמסקנתנו כי התובע פוטר אינה נובעת מאקט הפיטורים כשלעצמו שנעשה ביום 22.7.10 על ידי אסיאג, אלא מצרופו של אקט זה להתנהלות החברה לאחר מכן בהחלטות שאושרו על ידי הדירקטוריון, לפיהן התובע ממשיך להיות מנוע מלהופיע בחברה.

גם אם תחילת התהליך במעשה בחוסר סמכות, הרי שהמשכו אושרר על ידי הדירקטוריון וההתנהלות בפועל מהווה כאמור פיטורים.

העובדה כי התובע לא נלחם כנגד פעולות שנעשו בחוסר סמכות ככל שנעשו, אינה יכולה לאיינם.

31. משזו מסקנתנו מתייתר כאמור הצורך לדון בטענות החלופיות של התובע ביחס לזכותו לפיצויי פיטורים לרבות הטענה לנוהג וטענת הנתבעים להרחבת חזית.

32. בטרם סיום פרק זה נעיר כי לטענותיו של אסיאג כנגד התובע אין רלבנטיות לזכותו של התובע לפיצויי פיטורים ולפיכך לא נתייחס אליהן בפרק זה אלא במסגרת התביעה שכנגד.

33. התוצאה הינה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 853,200 ₪ (15.8 X 54,000).

זכויות סוציאליות –

34. התובע עותר לתשלום הודעה מוקדמת, דמי הסתגלות, פדיון חופשה שנתית ומענק וכן לניכוי שכר וזכויות אשר לא שולמו החל מתלוש חודש יולי ולאחר מכן.

35. כפי שנקבע, שכרו של התובע נקבע בהסכמה בהסדר הבנקים.

על פי הסכם המשקיעים, היה על הצדדים לחתום על הסכם העסקה חדש לאחר שיסוכמו תנאיו.

הצדדים ניהלו משא ומתן אשר לא הבשיל לכדי הסכם.

לפיכך חלים התנאים הסוציאליים הקבועים בהסכם ההעסקה, למעט לענין דמי ההסתגלות.

בענין זה קיבלנו את גרסתו של אסיאג, לפיה סוכם כי הסכם העסקה יהיה לתקופה קצובה של 24 חודשים, וככל שהעסקת התובע תופסק והוא לא ימצא עבודה חלופית ולא יתחרה בקונספט, יהיה זכאי למשכורת עד לחודש מרץ 2012 (עדות אסיאג עמ' 95 ש' 6-8).

מסקנה זו מתחזקת מהודעת הדוא"ל של ליאן מיום 1.7.10 (נספח ו' לתצהיר התובע), אשר מתייחסת לתנאים שבהסכמי ההעסקה של התובע ולא מתייחסת כלל לדמי ההסתגלות, שכן אלה סוכמו.

לפיכך נדחית התביעה לדמי הסתגלות.

נבחן את הזכאות לכל אחת מהזכויות.

36. הודעה מוקדמת –

בהתאם להסכם ההעסקה אכן זכאי התובע ל- 3 חודשי הודעה מוקדמת.

בפועל קיבל התובע שכר עד לחודש דצמבר 2010, למרות שעבודתו הופסקה ביום 22.7.10.

מבלי לקבוע מועד מדויק לפיטורים, הרי שהתובע קיבל הודעה מוקדמת לפחות לתקופה הקבועה בהסכם.

לפיכך נדחית התביעה להודעה מוקדמת.

37. פדיון ימי חופשה –

בהיעדר הסכם העסקה אחר זכאי התובע ל- 28 ימי חופשה שנתיים.

על פי הודעת דוא"ל של ליאן מ- 1.7.10 צבורים לתובע עד סוף חודש מאי 2010 59 ימים.

על פי תלוש חודש 11/10 צבר התובע 66 ימי חופשה.

תלוש השכר מהווה דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת. (דב"ע 3-146 יוסף חוג'יראת – שלום גל פד"ע נ 19).

הנתבעים טוענים כי יש להפחית את התקופה מיום 23.7.10 ועד תחילת אוקטובר 2010 עת התפטר, וכן 8 הימים בהם שהה בחופשה בחודש יולי 2010.

טענות אלה נדחות על ידינו.

לא ניתן לזקוף את הימים מחודש יולי 2010 הן כימי חופשה והן כהודעה מוקדמת.

אשר לימי חופשה מחודש יולי 2010, הרי שאלו נוכו.

אשר על כן זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 66 ימים בסך של 118,800 ₪ (66 X 54,000 ).

30

38. ניכויי שכר –

התובע זכאי, כאמור, לתנאים הסוציאליים אשר שולמו בהתאם להסכם העסקה בכפוף לכך כי השכר החודשי הינו 54,000 ₪.

לפיכך הניכויים המתייחסים לתנאים הסוציאליים ואשר בוצעו החל מחודש יולי 2010 בוצעו שלא כדין.

בהיעדר תחשיב נגדי זכאי התובע להחזר הניכויים הבאים:

גילום שווי רכב – 61,650 ₪ = 6 X 10,260

ביטוח סיעודי – 11,040 ₪ = 6 X 1,840

נדחית התביעה המתייחסת לביטול הצמדת השכר והפרשי שכר בגין ההפרשות בגין ביטול זה לאור הסכמה כי השכר הינו בגובה 54,000 ₪ החל מחודש מרץ 2010.

עמלה בגין מכירת פעילות בלו בירד –

39. התובע טוען כי סוכם בינו לבין הנתבעים כי יהיה זכאי לעמלה בשיעור 5% בגין מכירת פעילות רשת בלו בירד.

מכירת בלו בירד לקבוצת גולף אושרה על ידי הבנקים ביום 7.12.10 ונמכרה בסך של 12,000,000 ₪. לפיכך הוא זכאי, לטענתו, לעמלה בסך של 600,000 ₪.

40. אין מחלוקת כי ביום 5.9.10 אישר הדירקטוריון את הסכמת הצדדים כדלקמן:

"חיים עדכן כי מתנהל משא ומתן מול חברת גולף וכרגע ישנה טיוטת הסכם העומד בעקרונות שהתווה הדירקטוריון. נעשתה פנייה מצד קרוקס אך לא התנהל משא ומתן רשמי. כרגע, מול גולף מתנהל משא ומתן בלעדי. גידי טען שהובטחו 5% מסכום המכירה במידה ומותג בלו בירד ימכר.

החלטה: במידה וגידי יעשה כל שביכולתו ויירתם בצורה מלאה למכירת בלו בירד, יתוגמל ב- 5% מסכום המכירה (גם לחברת גולף)".

41. הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח כי עשה מאמץ כלשהו לטובת עסקת מכירת בלו בירד לגולף. יתירה מכך התובע ניסה לפגוע בהתקדמות העסקה כעולה מתצהירו של אסיאג ומפרוטוקול הדירקטוריון מיום 18.7.10, וזאת כאשר נפגש עם נציגי גולף ביחד עם יאיר וטען כי פעילות בלו בירד אינה עומדת למכירה בפני עצמה.

42. התובע טוען כי הוא שיזם את הפניה לגולף וכי נפגש פעמיים עם מנכ"לית גולף גב' אילנה קאופן, אשר קיימת בינה לבינו היכרות אישית, שכן היתה מעסיקתו בתקופה בה עבד בחברת ליויס.

לאחר מכן והודות למאמציו התקיימה פגישה נוספת עם גב' קאופן, בה נכחו אסיאג ויאיר.

43. מבלי להכריע בטענות הנתבעים, האם היו בפגישות התובע כדי לחבל בעסקה, הרי שהחלטות הדירקטוריון כפי שהתקבלו על ציר הזמן מזכות את התובע בעמלה.

החלטת הדירקטוריון מיום 5.9.10 התקבלה לאחר הדיווח בישיבת הדירקטוריון מיום 18.7.10 על ידי אסיאג לפיו התובע ויאיר קיימו פגישה בגולף בזמן שאסיאג מנהל מו"מ למכירת הפעילות.

בישיבת יום 3.8.10 עודכן הדירקטוריון על ידי אסיאג במכירה, תוך שצוינה טענתו של התובע כי הוא זכאי ל- 5% מהמכירה אם העסקה תצא לפועל וכי אסיאג מתנגד.

למרות זאת הוחלט כחודש לאחר מכן כי "במידה וגידי יעשה כל שביכולתו ויירתם בצורה מלאה למכירת בלו בירד, יתוגמל ב- 5% מסכום המכירה (גם לחברת גולף)".

בנקודת זמן זו עמדה על הפרק טיוטת הסכם וטענותיו של אסיאג לגבי התנהלות התובע בשלבים הקודמים של המשא ומתן היו ידועים.

ההרתמות שנדרשה מהתובע למכירת בלו בירד אינה מתייחסת למאמצים שנעשו או לא נעשו ליצירת העסקה כעולה מטענת הנתבעים.

הנתבעים לא הוכיחו כי התובע לא עמד בתנאי החלטת הדירקטוריון מיום 5.9.10.

אשר על כן זכאי התובע לעמלה בגין מכירת פעילות בלו בירד בסך של 600,000 ₪.

חיוב אישי של אסיאג ועיני –

44. התובע טוען כי אסיאג ועיני הוליכו אותו שולל במו"מ עקר לאחר פיטוריו, כאשר כל מטרתם היתה מחד למכור את פעילות החברה ובכך להשיב להם חלק מהשקעתם, תוך ניצול היכרותו ושמו הטוב של התובע בתחום האופנה, ומאידך למשוך זמן ולדחות את ההסכם עם התובע ותשלום זכויותיו כדי שלא להקטין את הסכומים שהם יוכלו למשוך לכיסם.

הנתבעים עוולו כלפי התובע בעוולות חמורות לרבות גרם הפרת חוזה, תרמית וגזל ולפיכך יש לחייבם במלוא הנזקים אשר נגרמו לתובע.

הנתבעים טוענים כי ההחלטה על מכירת נכסי קונספט התקבלה על ידי הדירקטוריון לרבות התובע ויאיר וזאת עקב המשך ההפסדים, כאשר אף אחד מהמשקיעים לא החזיר את ההשקעה.

התובע אף טען שיזם את המכירה ולפיכך מגיעה לו עמלה בגינה.

יתירה מכך אסיאג ועיני דאגו שכל העובדים והספקים יקבלו את כספם ואילו המשקיעים לא החזירו את השקעתם.

45. לאחר שבחנו את טענות הצדדים דין התביעה כנגד אסיאג ועיני להידחות.

שקלנו את מצבה של קונספט ערב כניסת המשקיעים לרבות השקעתם הכספית ואת המשך הפסדיה. מסקנתנו הינה כי לא הוכח כי ההחלטה על מכירת פעילותה העסקית היתה מנוגדת לטובת החברה.

לא נעלמה מעינינו עדות אסיאג, לפיה עוד לפני שנכנסו להשקעה היה במחשבתם למכור את פעילות בלו בירד אשר הפסידה באופן עקבי 2 מיליון ₪ בחודש.

כאשר נשאל מתי הוחלט למכור את בלו בירד השיב אסיאג:

"אפריל-מאי-יוני, לא זוכר. אני גם אמרתי שעוד לפני שנכנסנו זה היה במחשבה".

(עדות אסיאג עמ' 91 ש' 4 לפרוטוקול).

אלא שלא הוכח כי בנסיבות הענין ההחלטה למכור את פעילות בלו בירד לא היתה לטובת החברה ויתירה מכך, נושא זה הועלה בישיבות הדירקטוריון החל מחודש 6.4.10 ללא כל התנגדות, והתובע בתביעתו לעמלה בגין המכירה טען כי הוא שיזם את הפניה לקבוצת גולף לצורך ניהול המו"מ בענין מכירת פעילות בלו בירד וזאת לאור היכרותו האישית עם גב' קאופן מנכ"לית קבוצת גולף.

השלמת המכירה על מנת לשלם לעובדי החברה וספקיה אינה פעולה העומדת בניגוד לטובת החברה.

לא הוכח כי הימשכותו של המו"מ היה שלא בתום לב אלא כי נוצרו חילוקי דיעות בין הצדדים לגבי זכויותיו של התובע.

46. משזו מסקנתנו מתייתרת אף ההכרעה בטענה של גרם הפרת חוזה.

למעלה מן הצריך נעיר כי מקבלים אנו טענת הנתבעים לפיה אין לתבוע אורגנים של חברה בגרם הפרת חוזה וכי בענין זה האחראית לכך היא החברה, למעט במקרים נדירים.

(דב"ע נא/3-156 סימס – יוחננוף פד"ע כ"ד 199; ע"ע 1121/02 ריטרסקי – מיכאלי, ניתן ביום 4.2.03).

לא זה המקרה שלפנינו.

47. התוצאה איפוא כי תביעת התובע כנגד קונספט מתקבלת בחלקה.

על קונספט לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים בסך של 853,200 ₪.

פדיון חופשה בסך של 118,800 ₪.

גילום שווי רכב בסך של 61,650 ₪.

ביטוח סיעודי בסך של 11,040 ₪.

עמלה בגין מכירת פעילות בלו בירד בסך של 600,000 ₪.

התביעה שכנגד –

48. טענות התובעת שכנגד –

קונספט טוענת כי גולדפינגר שלח ידו אל קופת החברה שלא כדין וניצל את מעמדו לצורך נטילת כספים מקופת החברה וגרימת נזקים כבדים כדלקמן:

א. תוספת שכר בסך 48,524 ₪ שקיבל גולדפינגר בפברואר 2010 ערב החתימה על הסדר הבנקים.

ב. פיצויי פיטורים אשר גולדפינגר העניק ללא סמכות לעובדת ענבל מזרחי בסך של 52,279 ₪.

ג. מענק שהורה גולדפינגר לשלם לעובדת שמרית בן יעיש בסך של 25,000 ₪ בחודש יולי 2010.

ד. שכר מופרז שאישר גולדפינגר לעובדת חדשה בשם נטאשה בלום.

ה. תשלום נסיעות פרטיות של גולדפינגר לחו"ל בסך של 21,810 ₪.

ו. אישור העברת סחורה לחברה ברומניה תוך מתן אשראי על סך של 69,000$.

ז. חובות שצברה החברה הקפריסאית כלפי קונספט על סך 2,008,700 ₪ לאחר שהתברר שגולדפינגר היה שותף סמוי בחברה זו.

ח. אישור התקשרות לפרסום מטעם החברה בעלות של 6,000,000 ₪ ללא אישור הדירקטוריון.

ט. ביטוח סיעודי שערך גולדפינגר לעצמו בשיעור משולש במסגרתו נטל לכיסו סך של 59,504 ₪.

י. הפרשי שכר שגולדפינגר הפריש ביתר בסך של 55,728 ₪.

בסיכומים נזנחה תביעת קונספט לבונוס אותו נטל גולדפינגר מקופת קונספט בשנת 2005 בסך של 742,692 ₪ וכן תביעה לפדיון ימי חופשה אשר שולמו לגולדפינגר בחודש יולי 2009 בסך של 8,240 ₪.

49. לאחר שבחנו את טענות קונספט וגולדפינגר, מסקנתנו הינה כי דין התביעה שכנגד להידחות.

50. תוספת שכר מחודש פברואר 2010 –

מדובר בתשלום אשר בוצע בחודש מרץ 2010, יומיים לפני החתימה על הסדר הבנקים ומתייחס לשכר חודש פברואר 2010.

אין חולק כי גולדפינגר הורה לאלון מגדל לכלול בשכרו סך של 48,524 ₪.

לטענת גולדפינגר סכום זה היווה החזר כספי לו היה זכאי בשל שינויים שנערכו בתקרות הביטוח הלאומי והתשלום בוצע בידיעה ובהסכמה של פימי.

על אף סמיכות התשלום למועד החתימה על הסדר הבנקים, לא הוכח כי מדובר בסכום אשר שולם לגולדפינגר שלא כדין ואשר הוא לא היה זכאי לו.

קונספט אף הודתה כי פימי סירבה למסור את גרסתה בענין על אף פנייתה של קונספט.

משכך דין רכיב זה להידחות.

51. תשלום פיצויי פיטורים לעובדת ענבל מזרחי, מענק לעובדת שמרית יעיש ואישור תשלום מופרז לעובדת החדשה נטאשה בלום –

תביעות אלה נדחות אף הן.

נקדים ונאמר כי אין מדובר בכספים אותם נטל התובע לכיסו.

מדובר בהחלטות שבוצעו במהלך עבודתו בתפקידו כמנהל רכש ואף אם מדובר בחריגה מסמכות, הרי שאין בנסיבות הענין כדי לחייב את גולדפינגר בהשבת הכספים.

הצדדים חלוקים בדבר קיומו של נוהג לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר עדותו של מר אלון מגדל תומכת לכאורה בנוהג זה.

לא הכרענו בכך בשאלת זכאות התובע לפיצויי פיטורים ואיננו נזקקים לכך גם בתביעה שכנגד.

די בעצם קיומה של מחלוקת בענין זה כדי לדחות את התביעה שכנגד בגין תשלום פיצויי פיטורים לעובדת ענבל מזרחי. הוא הדין בקשר לאישור תשלום בונוס לעובדת שמרית בן יעיש, אשר נעשה לאור חריצותה מסירותה והישגיה.

לא נטען, וממילא לא הוכח, כי מדובר בתשלום בחוסר תום לב וממניעים פסולים.

גם אם מדובר בפעולה בחריגה מסמכות, אין בכך בנסיבות הענין כדי לחייב את גולדפינגר בהשבת הסכום.

כך אף לגבי שכירת העובדת החדשה בשם נאטשה בלום.

מדובר בעובדת שנמצאת בכפיפות למחלקה אותה ניהל גולדפינגר. השיקול לשכור עובדת חדשה בעלות גבוהה יותר, כאשר לטענת גולדפינגר מדובר בעובדת מנוסה ובעלת ידע מקצועי, הוא שיקול מקצועי.

52. תשלום נסיעות פרטיות של התובע לחו"ל –

מדובר בטענה כללית (ס' 106.12 לתצהיר אסיאג) אשר אינה מפורטת, אינה מגובה במסמכים ולפיכך היא נדחית.

53. העברת סחורה לחברה ברומניה תוך מתן אשראי על סך של 69,000$ –

גם טענה זו הינה כללית ואינה מגובה במסמכים למעט פרוטוקול הדירקטוריון מיום 3.8.10 בו נאמרו בענין זה הדברים הבאים:

"רומניה – צוין כי למרות ההחלטה כי מכירות רומניה ייעשו על בסיס מזומן בלבד, ולא יינתן לה אשראי, הסתבר כי גידי כן אישר לספק להם סחורה באשראי בסכום של כ- 69 אלף ₪. חנן ציין כי, ללא קשר לאמור לעיל וללא ידיעה על החוב הקיים, סיכם עם רונן שיעביר תשלום עבור שחרור ג'ינסים בשווי של 55 אלף דולר. לאחר שרונן העביר את הכסף, התגלה לחנן כי יש חוב בגין העבר ובסופו של דבר הוחלט שלא לספק את הסחורה (נמסר חומר לכל הנוכחים)".

בענין זה טען גולדפינגר כי מדובר בסחורה בסך של 40,000$ שהוזמנה על ידי רומניה והגיעה לנמל התעופה בבוקרשט ונתקעה שם ללא יכולת החזרתה לספק. רק בזכות התערבותו הושג הסדר תשלומים עם השותף הרומני. אלא שאסיאג רימה את השותף הרומני בקשר עם סחורה אחרת ופעולה זו גרמה להפסקת הפעילות של רומניה מול קונספט ולנזק לפיו קונספט נותרה עם מלאי בסך של חצי מיליון ₪ שהוזמן על ידי רומניה לעונת החורף.

מדובר בטענות עובדתיות אשר על התובעת הנטל להוכיחן.

קונספט לא עמדה בנטל ולפיכך נדחה אף רכיב זה של התביעה.

54. חובות שצברה החברה הקפריסאית כלפי קונספט בסך של 2,008,700 ₪ –

בענין זה הצהיר אסיאג בתצהירו:

"גולדפינגר פעל בניגוד עניינים מובהק, כאשר ביצע התקשרות בשם החברה, באופן רשלני – ללא בטחונות וככל הנראה אף ללא הסכם בכתב, עם חברה הרשומה בקפריסין (להלן- "החברה הקפריסאית") למכירת מוצרי קונספט באוקראינה.

ניגוד העניינים והרשלנות כאמור נחשפו לאחר שהתברר כי גולדפינגר עצמו הינו שותף סמוי בחברה הקפריסאית, וכי ככל הנראה בשל כך, אפשר לחברה הקפריסאית לצבור חובות כלפי קונספט בגובה 2,008,700 ₪.

התנהלות גולדפינגר חמורה בענין זה גם נוכח העובדה כי עם כניסת המשקיעים לחברה נמסר להם כי החברה הקפריסאית חייבת סכומים ניכרים לקונספט. במהלך תביעה שהוגשה בענין זה על ידי קונספט התברר כי קונספט היא זו החייבת לחברה הקפריסאית סכומים ניכרים, הואיל וגולדפינגר חייב חברה זו – בה היה שותף! – בעלויות גבוהות בהרבה מהעלויות המוסכמות".

(ס' 106.14 – 106.16 לתצהיר אסיאג)

גיל רוזן, אשר היה אף הוא בעל מניות בחברה הקפריסאית, תומך בכך.

הוא מאשר בעדותו כי ההתקשרות היתה ללא הסכם בכתב וכי בעלי המניות בחברה הקפריסאית עמדו על כך שלא יינתנו ערבויות אישיות.

ניגוד העניינים והרשלנות נחשפו לגרסת רוזן לאחר שהתברר כי גולדפינגר הינו שותף בחברה הקפריסאית וזאת בפגישה שקיים עם אסיאג בשלהי 2010, ממנה הבין כי גולדפינגר לא גילה למשקיעים בקונספט כי הוא שותף בחברה הקפריסאית.

55. לטענת גולדפינגר אף תביעה זו דינה להידחות מהטעמים הבאים:

ראשית תביעה זהה הוגשה בבית משפט השלום בפתח תקוה על ידי קונספט וחברת "מרוידקס" כנגד החברה הקפריסאית ו- 4 בעלי מניות בה, ביניהם גולדפינגר (ת"א 51977-05-11), אשר נדחתה תוך חיוב קונספט בהוצאות בסך של 50,000 ₪.

שנית עובדת היותו של גולדפינגר בעל מניות בחברה הקפריסאית מופיעה בכל מסמכי קונספט ובמסמכים שנערכו על ידי קרן פימי, ושלישית מדובר בתביעה אשר לא הוכחה מה גם שערב הפסקת עבודתו של גולדפינגר בקונספט עמד החוב של החברה הקפריסאית על סך 55,643.83$ ואת הגדלת החוב יש לייחס לאסיאג, אשר הצהיר בבית משפט השלום בפתח תקוה כי ידע שאין כל הסכם חתום עם החברה הקפריסאית.

56. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, מסקנתנו הינה כי אף תביעה זו דינה להידחות.

נקדים כי לאור ההחלטה מיום 15.1.13 בבר"ע 15310-11-12 אין בפסק הדין של בית משפט השלום כדי לחסום תביעה זו, שכן מדובר בעילות שונות וכי הסכמת קונספט בבית משפט השלום לדחיית התביעה הותנתה בכך שהדבר לא יפגע בטענותיה בהליך זה.

יחד עם זאת מקובלות עלינו טענות גולדפינגר כי התביעה לא הוכחה.

עדותם של גולדפינגר וקושינסקי כי משה ברנזון יו"ר מועצת המנהלים בקונספט מונה מטעם קונספט לצורך ניהול מו"מ מול החברה הקפריסאית לצורך חתימה על הסכם חדש, וזאת ללא מעורבותו של גולדפינגר, לא נסתרה.

לא נסתר כי החברה הקפריסאית היתה לקוח חשוב ואסטרטגי עבור קונספט וההחלטה על המשך עבודה משותפת אף ללא הסכם חתום היתה החלטה עסקית.

לא נסתרה טענת קושינסקי כי לא נחתם הסכם עקב התנגדות החברה הקפריסאית לחתום על הסכם בו נכללה ערבות אישית של בעלי המניות לחיובה של החברה הקפריסאית, ובין שתי החברות שררו יחסי אמון לאור עבודה משותפת.

השתכנעו כי ההחלטה על המשך התקשרות ללא חוזה בכתב אכן היתה החלטה עסקית ולא ניתן לקבוע כי היא התקבלה בניגוד לטובת קונספט, נוכח העובדה שבעת שנוהל המו"מ לחתימת ההסכם היה גולדפינגר בעל מניות יחיד בקונספט ולעומת זאת בעל 15% מניות בחברה הקפריסאית.

זאת ועוד, לא הוכח מתי נוצר החוב, והאם אסיאג אישר את הגדלתו לאחר יום 22.7.10.

57. הצדדים חלוקים האם גולדפינגר גילה למשקיעים כי הוא בעל מניות בחברה הקפריסאית.

גולדפינגר טוען כי עובדה זו מופיעה במסמכי קונספט, במסמכים שנערכו על ידי קרן פימי ובטיוטת התשקיף שהוכן לקראת הנפקתה של קונספט.

טענה זו לא הוכחה.

יחד עם זאת ומבלי להקל ראש בחובת הגילוי, איננו נדרשים להכריע בהשלכה של עובדה זו משלא הוכח כי ההחלטה להמשך הקשרים עם החברה הקפריסאית ללא הסכם בכתב וללא ערבויות אישיות התקבלה, תוך ניגוד עניינים, שלא לטובת קונספט ומהו החוב שהתגבש עד למועד בו גולדפינגר חדל לקבל החלטות על המשך הפעילות.

58. התקשרות לפרסום בעלות של 6,000,000 ₪ ללא אישור הדירקטוריון –

טענה זו דינה להידחות ולו מהטעם שלא התבקש סעד כספי בגינה.

ככל שמדובר בפעולה בחריגה מסמכות, הרי שיש בה כדי לשקול את המשך העסקתו של גולדפינגר כפי שנעשה בפועל, אך אין בה כדי להוות עילה לתביעה כספית וזו אף לא נתבעה.

59. ביטוח סיעודי שגולדפינגר ערך לעצמו בשיעור משולש במסגרתו נטל לכיסו של 59,504 ₪ -

לטענת קונספט גולדפינגר ערך לעצמו החל משנת 2005 3 ביטוחים סיעודיים, כאשר חיבור עלויות שני הביטוחים המיותרים מביא לתוצאה כי גולדפינגר נטל לכיסו סך של 50,504 ₪.

התחשיב צורף כנספח ט' לכתב התביעה שכנגד.

הביטוח הסיעודי נערך לתובע מכח הסכם ההעסקה.

גולדפינגר אינו מכחיש כי נערכו לו ביטוחים בשלוש חברות, אלא שטוען כי הדבר בוצע שלא על פי הוראתו.

לא הוכח מהות הביטוח בכל חברה והאם מדובר בכפל.

מכל מקום הסכם ההעסקה אינו מגביל את גובה הביטוח הסיעודי.

כך או כך, מדובר בסכומים אשר הופרשו לחברות הביטוח ולא הגיעו ישירות לגולדפינגר וככל שמדובר בביטוחי כפל ולא בביטוחים משלימים, לא הוכח כי גולדפינגר אחראי לכך וכי תצמח לו תועלת מכך.

לפיכך נדחה אף רכיב זה.

60. הפרשי שכר –

לטענת קונספט הפריש גולדפינגר לעצמו במהלך השנים 2005 - 2010 הפרשי יתר שאינם מתיישבים עם שכרו הקובע (אש"ל, הפרשת חלק מעביד לאובדן כושר עבודה וגילום אובדן כושר עבודה) בסך של 55,728 ₪.

אשר להוצאות אש"ל הצהיר גולדפינגר כי עד לחודש אוגוסט 2006 נהגה קונספט לשלם לעובדיה הבכירים הוצאות אש"ל במזומן ובעקבות פניה שלו לסמנכ"ל הכספים החלה החברה לשלם את הוצאות האש"ל בתלוש השכר.

עדות זאת לא נסתרה ולא הוכח כי תשלומי האש"ל שולמו שלא כדין.

אשר להפרשות לאובדן כושר עבודה, לא הוכח כי הפרשות לאובדן כושר עבודה בוצעו בחריגה מהסכם ההעסקה וכי החריגה נעשתה שלא כדין על ידי גולדפינגר.

64. התוצאה איפוא כי התביעה שכנגד נדחית.

תביעת התובע כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.

תביעת התובע מתקבלת בחלקה ועל קונספט לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים בסך של 853,200 ₪.

פדיון חופשה בסך של 118,800 ₪.

גילום שווי רכב בסך של 61,650 ₪.

ביטוח סיעודי בסך של 11,040 ₪.

עמלה בגין מכירת פעילות בלו בירד בסך של 600,000 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל.

כן תשלם קונספט לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו על ידי קונספט תוך 30 יום מהיום שיומצא לקונספט פסק הדין.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ו, (29 מאי 2016), בהעדר הצדדים.