לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המנהל המיוחד, ובהעדר תגובת ב"כ הכונ"ר שכמוה כהסכמה עם עמדת המנהל המיוחד, מסקנתי היא כי יש לדחות את בקשת החייב לעיון חוזר בפסק הדין מיום 12.2.14.

החייב בחר שלא להגיש ערעור בזכות על פסק הדין שניתן בענייננו.

ספק אם סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980, הדן בסמכותו של בית המשפט לעיין מחדש בהחלטותיו, מקנה לבית המשפט סמכות לשינוי החלטה סופית (להבדיל מהחלטת ביניים) שהינה פסק דין שניתן על ידי בית המשפט שדחה את בקשת פשיטת הרגל, אשר למעשה מסיים את הליך הפש"ר כולו. והדברים מקבלים משנה תוקף מקום שהבקשה מוגשת למותב אחר שלא נתן את פסק הדין.

ואולם, גם אם סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל מקנה למותב זה, סמכות לבטל את פסק דינה המקיף, המנומק והמפורט של כב' השופטת קראי גירון שדחתה את בקשת החייב לפשיטת רגל, וזאת למרות עיקרון סופיות הדיון, הרי שלפסק הדין שני ראשים, הן מחדליו של החייב במסגרת ההליך, והן הקביעה כי החייב לא הוכיח שיצר את חובותיו בתום לב, ובבקשתו מנסה החייב להתמודד רק עם הקביעה הראשונה (תוך שהוא מציע לסלק את פיגוריו בסך של 26,250 ₪ תוך 30 יום ממעוד מתן פסק הדין המקבל את בקשתו לביטול פסק הדין) ולא עם הקביעה השנייה.

זהו המקום להדגיש כי החייב לא טרח להסיר מחדליו ולא סילק את חוב הפיגורים, הן במהלך תקופת התנהלות ההליך משך קרוב לשלוש שנים חרף הזדמנויות שניתנו לו, והן בעקבות החלטתי מיום 15.5.14 בה הבהרתי כי אשקול עיכוב ההליכים עד ההחלטה בבקשה, רק אם החייב יפקיד את כל חוב הפיגורים בקופת בית המשפט. החייב כאמור אף התנה בבקשתו דנן את תשלום מלוא חוב הפיגורים בהיענות בית המשפט לבקשתו לביטול פסק הדין, ולא הפקיד את חוב הפיגורים בקופת בית המשפט, דבר שיש בו ללמד על אופן הילוכו של החייב , התנהלות חסרת תום לב שמאפיינת את התנהלותו בהליך כולו.

גם טענתו כי הצעתו לסלק את חוב הפיגורים תיטיב עם הנושים תלוייה על בלימה לאור חובותיו בדין קדימה לרשויות המס, ביטוח לאומי, ועיריית חיפה.

מכל הטעמים דלעיל הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.