<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה, עו"ד נטלי חגי

ב"כ הנאשם, עו"ד משה מרוז

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

<#4#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש בה נחבל אדם חבלה של ממש, שיבוש מהלכי משפט, אי מסירת פרטים בתאונת דרכים ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית.

2. ביום 16.04.11 בשעה 17:20, או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי פג'רו מ.ר.

90-093-51 (להלן: "הרכב") ועימו חמישה נוסעים נוספים, אחד מעבר למותר, בכביש מס' 1, מכיוון מזרח לכיוון מערב, בנתיב השמאלי ביותר מבין 3 נתיבים. כאשר הגיע לעקומה הפונה שמאלה, הסיט הנאשם את הרכב בחדות שמאלה, ללא כל סיבה והרכב התנגש בעוצמה במעקה הבטיחות השמאלי, הצמוד לנתיב הנסיעה השמאלי והתהפך (להלן: "התאונה").

כתוצאה מן התאונה הועפו אל מחוץ לרכב, חברו של הנאשם, משה חן ז"ל (להלן: "המנוח"), ובת דודתו מזל בן-נון ז"ל (להלן: "המנוחה") . מותה של המנוחה נקבע במקום והמנוח נפטר בבית החולים, אליו הובהל במצב קשה. שני ילדיה של המנוחה וחברתו של הנאשם, נחבלו.

הנאשם המתין במקום התאונה ופונה, ביחד עם האחרים, לבית החולים באמצעות מד"א. ואולם עזב מיד את בית החולים, מבלי למסור את פרטיו ומבלי לקבל טיפול רפואי. בהמשך, כיבה הנאשם את מכשיר הטלפון הנייד שלו ונסע ללוד. למחרת היום, נסע הנאשם לתל אביב, שם פגש באחר שזהותו אינה ידועה, ועישן עמו סם מסוג חשיש, כפי שעשה גם יום טרם התאונה וביום שלאחר מכן חזר הנאשם ללוד ושהה במבנה נטוש עד אשר נתפס על ידי המשטרה ביום 19.04.11 והובא לחקירה.

1. לאחר שהוחל בשמיעת הראיות וביום 24.5.12, הודיעו הצדדים לבית המשפט על עצם גיבוש הסדר טיעון ועל העברתו על פי הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, לעיון משפחות המנוחים, על מנת לאפשר להם להביע את עמדתם. לאור זאת התבקשה דחיית הדיון, ובית המשפט נעתר לבקשה.
2. במועד הדיון הנדחה, 13.6.12, הודע לבית המשפט כי טרם התקבלה עמדה סופית של אחת ממשפחות נפגעי העבירה וכי נציגי המשפחה האחרת, מתנגדים להסדר הטיעון המתגבש בין הצדדים. לנוכח כך התבקשה דחיה נוספת, על מנת שהמאשימה תשקול את צעדיה בהקשר להסדר הטיעון והיה ותחליט כי יעמוד על כנו, יתאפשר למשפחת נפגע העבירה המתנגדת לעריכתו, למצות את זכויותיה, טרם יוצגו פרטיו לבית המשפט.
3. במועד דיון יום 28.6.12, הודע כי הסדר הטיעון עומד על כנו ואולם נתבקשה דחייה נוספת של הדיון, טרם הצגת פרטיו וזאת לבקשת אחת ממשפחות המנוחים, אשר התנגדה להסדר הטיעון, שכרה שירותיה של עו"ד ושקלה הגשת בג"צ.
4. בישיבת יום 11.7.12, הוצגו לבית המשפט פרטי הסדר הטיעון. במסגרתו הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יורשע על פי הודאתו והצדדים יעתרו במשותף להשתת 27 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה ציינה בפני בית המשפט כי משפחת המנוח מתנגדת לעריכת הסדר הטיעון. כמו כן ציינה כי התקיימו עמם ועם באת כוחם פגישות, במהלכם פורטו בפניהם הנימוקים העומדים בבסיס הסדר הטיעון, נשמעו טענותיהם ולאורם אף נשקל מחדש עניין הסדר הטיעון. בסופו של יום הוחלט כי יעמוד על כנו.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי הסדר הטיעון הינו על דעת משפחת המנוחה אשר אף הביעה את עמדתה, שאין מניעה כי הנאשם לא ירצה עונש של מאסר כלל.

1. טרם שמיעת הטיעונים לעונש העידה ב"כ המאשימה מטעמה, את קרובי המשפחה של המנוח, אשר הביעו את התנגדותם לעריכת הסדר הטיעון ושיתפו את בית המשפט בכאבם, כתוצאה ממות המנוח.
2. הגב' אתי חן-נדף, אחות המנוח, הביעה מורת רוחה מאופן ההתנהלות בבית החולים, באשר לטענתה לא התאפשר לבני משפחת המנוח לזהותו, עקב כך שזוהה קודם לכן, על ידי משפחת הנאשם.

עוד הוסיפה ותיארה את דומיננטיות המנוח בחיי המשפחה ואת התחושות הקשות של האבל, האובדן והחלל שהותיר.

בנוסף תיארה את תחושותיה כי תקופת המאסר המוסכמת אינה הולמת ואינה ממושכת דיה, נוכח תוצאתה הקשה של התאונה והתנהלותו של הנאשם לאחריה תוך ניסיונותיו הנואלים להתחמק מעונש.

1. מר יחזקאל חן, אבי המנוח, תיאר כי חווה אובדן כפול ופתאומי בשל היות המנוח בנו, חברו לעבודה וממשיך דרכו בעסק המשפחתי המשגשג, אשר נאלץ לסגור מאז מותו של המנוח. עוד הוסיף כי המנוח היה הנצר היחיד לשושלתו, אשר נגדעה באיבה.

האב שיתף את בית המשפט בכאבו על התנהלות המשטרה וקולת העבירות אשר יוחסו לנאשם.

1. הגב' נילי חן, אם המנוח, הציגה לבית המשפט את תמונת המנוח ושיתפה אף היא בתחושותיה הקשות ואובדן הטעם לחייה. האם תיארה את הישגי המנוח בתחום המוזיקה, את האושר שהביא לחייהם, את מעורבותו ונוכחותו בכל פן בחייהם ואת הקושי הגדול שבהתמודדותה עם חסרונו ועם החלל הגדול שנפער.

האם הביעה תרעומת ואת תחושת חוסר הצדק אשר נתעוררה בה נוכח התנהלות הנאשם אחרי התאונה וקולת הענישה על פי הסדר הטיעון, בציינה כי גם בענישה של מאסר עולם לא יהא כדי לפצות על אובדן המנוח לנצח.

1. ההגנה העידה מטעמה לעונש את הגב' תמר משה, אם המנוחה ודודתו של הנאשם, אשר ציינה כי הנאשם הסיע את המנוחים ואת ילדיה של המנוחה, לחוף הים לבקשתם, תוך שהינם מודעים לכך כי המדובר במספר נוסעים העולה על המותר ולנוכח כך אף הבהיר להם הנאשם כי לא יסיעם בחזרה.

אם המנוחה תיארה את הקרבה הרבה ויחסי הרעות אשר שררו בין המנוחים והנאשם. כמו כן תיארה בכאב את מאורעות יום התאונה וציינה כי ילדיה של המנוחה, גדלים בביתה.

באשר להסדר הטיעון, הביעה אם המנוחה את רצונה בשחרורו המהיר של הנאשם ובשובו לחיק המשפחה ולילדי המנוחה, אשר היו מורגלים בנוכחותו ובמעורבותו הרבה בחייהם.

1. בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את כלל הנתונים לחומרה ולקולה אשר עמדו לנגד עיניה בבואה לכלל הסדר הטיעון.

ב"כ המאשימה ציינה את חומרת נסיבות ביצוע העבירה ואת העובדה כי הנאשם הסיע ברכב, נוסע אחד מעל למותר. כמו כן תיארה את מעשי הנאשם ואת הרשלנות המיוחסת לו בגינם וטענה כי אינה מצויה ברף הגבוה.

הוסיפה ב"כ המאשימה וטענה כי את החומרה הרבה יש לראות במעשי הנאשם לאחר התאונה כאשר עזב את בית החולים מבלי למסור פרטים לגורמי המשטרה, כיבה את הטלפון הנייד שלו והדליקו, מבלי לספק פרטים ומתוך כוונה ברורה להכשיל ולשבש חקירה ואף בכך שהגדיל לעשות ולעשן סם מסוכן מסוג חשיש, למחרת התאונה.

לקולא, הדגישה ב"כ המאשימה את הודיית הנאשם תוך לקיחת אחריות על מעשיו וחיסכון בשמיעת עדויות, לאחר שמיעת עדותה של עדת התביעה הראשונה, אשר בית המשפט נחשף לקושי שבהעדתה.

ב"כ המאשימה שבה וציינה כי משפחת המנוחה, המקורבת לנאשם, צידדה בהסדר הטיעון ואף ביכרה כי הנאשם לא היה מרצה עונש מאסר כלל. מנגד, בני משפחת המנוח, סבורים כי העונש המוסכם על פי הסדר הטיעון אינו ראוי. ואולם כלל נימוקי עריכת הסדר הטיעון הוסברו להם ולבאת כוחם, טענותיהם נשמעו ואף ניתנה להם אורכה על מנת למצות אפיקים נוספים העומדים לרשותם.

ב"כ המאשימה הציגה בפני בית המשפט את גיליון רישום עבירות התעבורה של הנאשם שאינו מכביד ואולם מנגד הדגישה את עברו הפלילי והעובדה כי ריצה בעברו שלוש תקופות מאסר מהן אחת בדרך של עבודות שירות.

בהסתמך על פסיקה שהגישה, טענה ב"כ המאשימה, כי רף הענישה המוסכם ברכיב המאסר, מאזן נכונה את כל השיקולים אף בשים לב למעשיו של הנאשם לאחר התאונה, המעניקים לעבירה נופך של חומרה ולעברו הפלילי ועתרה לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון.

באשר לפסילה, עתרה ב"כ המאשימה על פי הפסיקה, להשתת פסילה לפרק זמן ממושך של 10-15 שנה.

1. ב"כ הנאשם הביע צער על קרות האירוע והדגיש את חריגותו ואת משנה ייסוריו של הנאשם, אשר קיפד את חייהם של המנוחים שהינם מקורביו.

מבלי להקל ראש בחומרת המעשים, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא עזב את מקום התאונה, אלא המתין פרק זמן בלתי מבוטל, הגיע עם הפצועים שטופלו במקום התאונה, לבית החולים. באותה העת לא יכול היה לשאת את שארע ועזב את המקום, מבלי שמסר אמנם פרטים ואולם אלה נחשפו זה מכבר, לשוטרים שהיו במקום.

בהתייחס לרקע לקרות התאונה הדגיש ב"כ הנאשם כי לא ארעה על רקע של נהיגה בגילופין, חציית רמזור באור אדום או נסיעה במהירות מופרזת, אלא מחמת כך שמסיבה בלתי ידועה, הסיט הנאשם את רכבו בחדות ובפתאומיות, ובשבריר שנייה, נקלע לסיטואציה הטראגית.

ב"כ הנאשם הדגיש, בהסתמכו על פסיקה, כי מדובר ברף רשלנות נמוך ובתאונה אשר לא ניתן היה למנעה. עוד ציין כי על פי המתווה שנקבע בפסיקה, רף הרשלנות קשור בעבותות לקביעת רמת הענישה, בניגוד לתוצאה, שהינה מקרית לחלוטין . כמו כן כי המקרים בהם נקטו בתי המשפט ברמת ענישה מחמירה הינם אלו בהם נמצא כי רף הרשלנות היה גבוה ורף רשלנות נמוך, מהווה נסיבה לקולא.

בנוסף תיאר ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, היותו נפגע תאונת עבודה, עברו התעבורתי שאינו מכביד והימצאו במעצר בית תקופה ממושכת, מנותק לחלוטין ממרכז חייו וממשפחתו. עוד תיאר ב"כ הנאשם את סבלו ומשאו הנפשי המכביד של הנאשם המהווה עונש אשר יישא עמו במשך כל ימיו.

לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם עבד לפרנסתו כנהג משאית ותקופת פסילה ארוכה, אשר לא תאפשר לו לחזור ולתפקד, תפגע בו ובמשפחתו.

עוד ציין ב"כ הנאשם, בהסתמכו על פסיקה שהגיש, כי רכיב המאסר על פי הסדר הטיעון, הינו מכביד וממושך ונגזר מהעבירות הנוספות המיוחסות לנאשם, ועתר לבית המשפט לכבדו ולהקל עם הנאשם ברכיב הפסילה בפועל.

דיון

1. המציאות היומיומית העגומה של הקטל בדרכים, אשר פשתה כמכת מדינה של ממש, מחייבת התייחסות מחמירה מצידם של בתי המשפט והתוויית ענישה מעבירת מסר ומציבת גבולות למען הטמעת המודעות הציבורית בדבר שמירת כללי הזהירות ועל מנת להגן על חיי האדם ושלמות גופו (רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל ).

יפים לעניין זה גם דברי בית המשפט העליון בע"פ 2247/10 שלום ימיני נ' מדינת ישראל:

"רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות הדרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההתנהגות על הכביש."

1. בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל נקבעו שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות:

"האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות...

....הצורך להחמיר בעונש בגין עבירת גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות כמובן איננו פוטר את בית-המשפט מלבחון את המקרה הקונקרטי בצורה מידתית. נהפוך הוא. בדיקה כזו תביא להקלה מסוימת בענישה בתיק אחד ולהחמרה מסוימת בתיק אחר."

1. ובענייננו, נסיבות האירוע הינן חמורות ותוצאותיו טראגיות והרות אסון. בנהיגתו הרשלנית, גרם הנאשם לתאונה מחרידה, בה קיפדו את חייהם שניים מנוסעי הרכב ונחבלו אחרים.

משנה חומרה בהתנהלותו הנלוזה של הנאשם, לאחר התאונה. עת עזב את בית החולים, מבלי למלא אחר חובתו למסירת כלל הנתונים הנדרשים, השתמש בסם ונקט בפעולות על מנת להתחמק מרשויות החוק ואימת הדין, עד אשר אותר והובא לחקירה.

אף העובדה כי דרך הפשע אינה זרה לנאשם ולא יהא זה מאסרו הראשון, מהווה נסיבה לחומרה בעניינו.

17. מנגד יצוין כי הנאשם הודה במיוחס לו, תוך לקיחת אחריות על המעשים. זאת לאחר שנשמעה עדותה של עדת התביעה הראשונה, על כל הקושי הכרוך בכך וחסך ליתר העדים, את החוויה הקשה של העדות בבית המשפט.

18. כאמור לעיל, הודה הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים ואשר עתרו לבית המשפט, במשותף, לכבדו.

19. במסגרת הראיות לעונש, האזנתי ברוב קשב לדברי משפחות המנוחים וליבי ליבי עימם. אין מחיר לחיי אדם יקר שנקטף בדמי ימיו והצער והיגון יהיו נחלתם לנצח.

משפחת המנוחה, סמכה ידיה על הסדר הטיעון ואף אינה עומדת על הטלת מאסר כלל. משפחת המנוח, מנגד, השמיעה את טיעוניה בדבר קולת הענישה המוצעת על פי הסדר הטיעון והביעה את התנגדותה לעריכתו.

20. נושא עריכת הסדרי טיעון והמתווה באשר לכיבודם, נבחנו לעומקם בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל ונקבע על ידי כב' הש' בייניש, כתוארה אז, כדלקמן:

" בתי-המשפט אינם מתייחסים עוד להסדרי הטיעון כהכרח לא יגונה אלא הם מכירים בערכם ובתרומתם. אין מדובר רק בצורך מעשי אלא במוסד אשר יש אינטרס ציבורי בקיומו, ויש לו הצדקה רעיונית כחלק מהשיטה האדוורסרית. גישה זו עולה בקנה אחד עם המגמות ההולכות ומתפתחות כיום הקוראות לפיתוח דרכי הבנה והידברות בין צדדים להליך הפלילי. מגמה זו מייחסת משקל לנכונותו של נאשם לשאת באחריות למעשיו ולצורך להעריך משקלה של נטילת אחריות מצדו לעניין ההקלה בעונש...

....קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון, בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון...

בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית-המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום-לב ומשיקולים ענייניים...

...המסקנה היא כי שיקול המפר במידה משמעותית את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים באופן שנוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה הניתנת לנאשם לבין אינטרס הציבור, יהיה בו כדי לפסול את הסדר הטיעון בשל טעותה של התביעה גם אם מניעיה כשרים הם..."

21. ככל הנוגע לעבירות התעבורה בהן הורשע הנאשם, טווח הענישה ברכיב המאסר, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה, לרבות לריצוי בעבודות שירות, נגזר מנסיבות אירוע ספציפי זה או אחר ותוצאותיו ותוך מתן משקל מהותי, למידת הרשלנות בעטיו ארע (ר' עפ"ת 33840/02/12 חמאד נ' מדינת ישראל).

22. ובנסיבות התיק שבפניי, ניתן להקיש באשר לרף הענישה הנוהג, בשינויים המחויבים לקולא ולחומרא, מע"פ 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל.

נדון עניינו של המערער, אשר התקרב בנהיגה ברכבו, לצומת מרומזר, בעת שהאור ברמזור אך התחלף לירוק וחלק מכלי הרכב טרם החלו בנסיעתם. המערער הסיט את רכבו לנתיב השמאלי והמשיך בנהיגה רצופה, של 80 קמ"ש אל תוך טור המכוניות, מבלי לבלום או להאט וגרם למותם של אם ובנה וכן לחבלתם של שלושה אחרים.

המערער הודה במיוחס לו, בבית משפט לתעבורה, בלא שגובש בין הצדדים הסדר טיעון.

על המערער, אשר זקף לחובתו מספר רב של הרשעות תעבורה ואולם בניגוד לנאשם שבפני, ניהל אורח חיים נורמטיבי והיה נעדר כל עבר פלילי, נגזרו בבית המשפט לתעבורה 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה זהה, פסילה מלקבל ומלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 10 שנים וקנס בסך של 10,000 ₪.

בערעור שהוגש על ידי המערער, על חומרת הענישה, הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת המעשים ותוצאותיהם הקשות ואת הרף הגבוה של הרשלנות שהפגין המערער וכן הדגיש את הצורך בהחמרה בענישה, לנוכח הקטל בכבישים.

עם זאת, מצא להקל במידת מה ולהפחית חודשיים מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על הנאשם ולהעמידו על 13 חודשים. זאת לאור הודיית הנאשם, תוך לקיחת אחריות, תרומתו לניהול מהיר ויעיל של משפטו ואף לאור התייצבותו המידית לריצוי מאסרו.

23. ברע"פ 6358/10, מחמוד קבהא נגד מדינת ישראל, נדון עניינו של המערער, אשר הורשע על פי הודייתו, בנהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים, בה קיפדו חייהם שניים ונפצעו שישה אחרים וכן בביצוע עבירה של נסיעה ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף.

מפסק הדין עלה כי המערער עקף ברכבו, רכב שנסע לפניו, חרף העובדה כי שדה הראיה שלו היה מוגבל. הוא המשיך בנסיעה בנתיב הנגדי, למרחק של 40 מ' ולא שב לנתיבו גם כאשר פס ההפרדה הפך לרצוף. משהבחין ברכב המגיע מולו, בהיותו עדיין בנתיב הנגדי, בלם אמנם ואולם רכבו התנגש ברכב האחר, חזיתית. הרכב הנפגע, הסתחרר וסטה לנתיב הנסיעה המקורי של המערער ופגע ברכב הנעקף. כתוצאה מהתאונה קיפדו את חייהם שניים מנוסעי הרכב בו נהג המערער ושישה נוסעים מכלי הרכב האחרים נפצעו.

כתב האישום הוגש בבית המשפט המחוזי וייחס תחילה למערער עבירת הריגה. לאחר שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסדר דיוני, אשר לא כלל הסכמה באשר לענישה, אלא אך תיקון מספר עובדות בכתב האישום המקורי וכן המרת הוראת החיקוק של הריגה, לזו של גרם מוות ברשלנות.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער שהיה נעדר עבר פלילי, מאסר בפועל למשך 15 חודשים, מאסר על תנאי למשך 12 חודשים ופסילת רישיון נהיגה למשך 14 שנים.

ערעור שהגיש המערער על חומרת עונשו נדחה. בית המשפט העליון הדגיש כי העונש הולם את חומרת נסיבות ביצוע העבירות ורמת הרשלנות הגבוהה שהפגין המערער, אשר גרמה לתוצאה הטראגית של התאונה. אף ניתן משקל לעברו התעבורתי של המערער שהגם שאינו מכביד יתר על המידה, כולל תשע הרשעות קודמות שבוצעו בפרק זמן קצר יחסית של שלוש שנים. ובנוסף, לכך כי המערער לא ביטח את רכבו כנדרש, תוך זלזול בחוקי התנועה.

24. ובענייננו, כפי שפורט לעיל, משנה חומרה באופן התנהלות הנאשם לאחר התאונה ובאשר לענישה בגין עבירה של שיבוש מהלכי משפט, הנלווית לעבירות התעבורה, ניתן ללמוד בשינויים המחויבים, מרע"פ 1436/12 בסאם תראוה נגד מדינת ישראל, אשר ניתן רק לאחרונה, בו נדון עניינו של מערער שהורשע לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות ושיבוש מהלכי משפט.

עלה כי המערער פגע במהלך נהיגה ברכבו, בהולכת רגל קשישה, שעה שחצתה את הכביש באלכסון. המערער המתין אמנם במקום התאונה ואולם מסר לשוטרת הסיור שהגיעה לזירה כי הולכת הרגל החליקה מהמדרכה לכביש בלא שפגע בה עם רכבו ושוחרר לביתו.

לנוכח מסירת המידע הכוזב, פינה מתנדב מד"א שהגיע למקום, את הולכת הרגל, לבית חולים שאינו מתמחה בפגיעות רב מערכתיות. שם התגלה בדיעבד, כי הולכת הרגל סובלת משברים רבים, חלה הידרדרות במצבה ובסמוך לכך היא נפטרה.

המדובר במערער אשר לא הודה במיוחס לו ולא לקח אחריות על מעשיו ונזקף לחובתו עבר תעבורתי מכביד, של 36 עבירות ואולם מנגד, בניגוד לנאשם, היה נעדר כל עבר פלילי.

על המערער נגזרו בגין כלל העבירות בהן הורשע, 13 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי, פסילה למשך 8 שנים ופיצוי למשפחת המנוחה בסך של 7,000 ₪.

ערעור שהגיש על חומרת הענישה אשר הושתה עליו, נדחה.

25. בסופו של יום, לאחר עריכת כלל האיזונים הנדרשים ותוך מתן הדעת לסך כל הנסיבות לחומרא ולקולא ולרף הענישה, המפורט לעיל, מצאתי להטיל על הנאשם את עונש המאסר בפועל, כפי שסוכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, לצד הכבדה ברכיבי הענישה האחרים, הנוגעים לפסילה ולרכיב הכספי.

26. אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

• 1. מאסר למשך 27 חודשים.

מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם מיום 19.4.11 ועד יום 11.8.11.

• 1. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים את העבירות בהן הורשע.
  2. פסילה מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה, למשך 13 שנים.
  3. 12 חודשי פסילה על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים, מתום הפסילה בפועל, עבירות של גרימת מוות ברשלנות, או נהיגה בקלות ראש בה נחבל אדם חבלה של ממש, בהן הורשע.
  4. קנס בסך של 25,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

הנאשם מעונין לרצות עונשו כבר. לא יבקש עיכוב ביצוע, לגבי הקנס אין לו אפשרות, הוא שנה לא עובד, אז אבקש שהקנס ישולם בתשלומים לאחר שירצה את עונשו.

ב"כ המאשימה:

נשאיר לשיקול דעת בית המשפט תוך שנאמר שאם בית המשפט יחליט לכבד את בקשת חברי, נבקש שזה יהיה מס' תשלומים קטן יחסית, לא לפרוש יותר מדי.

<#5#>

החלטה

באשר לקנס אשר הושת על הנאשם, אני מורה כי ישולם בחמשה תשלומים שווים ורצופים אשר הראשון שבהם ישולם ביום 1.12.12, ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד מסך כל התשלומים, יעמוד החוב כולו לפרעון מידי.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.