<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד איתי כהן

ב"כ המשיבה עו"ד אביב שרון

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור כלפי עונש הפסילה וכלפי גובה הקנס.

ב"כ המשיבה: אנחנו סבורים שהעונש שהוטל על המערער הוא עונש מאוזן וסביר ושאין פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור ולמעשה עונש המאסר הוטל בהסכמה. עונש הפסילה הוא אמנם עונש חמור ואולם עיון בגזרי דין ובפסקי דין של בתי משפט קמא ובתי משפט של ערעור מראים אם כבר מדברים על מתחם עונש ראוי כשמדובר בפסילת רישיון נהיגה מראים שהפסילה נעה בין פסילה דו ספרתית של עשר שנים לפסילה של 15 שנים ויש לנו גם מעבר ל- 15 שנים ולכן לבוא ולתקוף את רכיב הפסילה כאלו חורג ממתחם הסבירות לא ניתן לומר על גזר דינו של בימ"ש קמא.

אנחנו מפנים לנסיבות האירוע החמורות שבגינן יש להטיל את הרף העליון של עונש הפסילה, מדובר בתאונת דרכים שבה מצאו את מותם שני אנשים ונפצעו שלושה. לא ניתן לומר ואף לא נטען שהרשלנות כאן היא רשלנות ברף הנמוך או בינונית נהפוך הוא, איבוד שליטה ללא סיבה ברכב, כאשר ברקע שימוש בסמים. כאשר אנו מדברים על פסיקה רק כדי לסבר את האוזן אנחנו מחזיקים למשל ברע"פ שלמה כהן, מערער שגרם למותו של אביו בנהיגה רשלנית, נסע בכביש מס' 4 ולא שמר מרחק מרכב שנעצר לפניו, מי שנהרג זה אביו, וכב' ההרכב של ברלינר החמיר את הענישה לשישה חודשי עבודות שירות והפסילה בת עשר שנים, מערער שגרם למות אביו, צעיר, אצלנו מדובר ברשלנות חמורה יותר עם תוצאה חמורה יותר. ברור שחברי יציג פסיקה של 9 שנים, 10 שנים ו- 11 שנים אבל כשמדובר בפסילה ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב. מדובר בהגבלת ניידות וזכות שהמדינה נותנת לאזרח ואם הוא לא שומר עליה לעיתים בתי המשפט לוקחים זאת לשנים ארוכות.

באשר לקנס – הקנס שהוטל בפסק הדין שהגשתי הוא קנס של 10,000 ₪, בן שהרג את אביו בתאונת דרכים. הוא נידון ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

בענייננו הקנס הוא בגובה של 25,000 ₪ ואולם המדינה טענה כאן לפיצוי משפחת הקורבן.

הפלת"ד לא מוציא מכלל אפשרות את הטלת הפיצוי על ערכאה פלילית. בתיק זה בימ"ש לא הטיל משום מה פיצוי ובדרך כלל הפיצויים הם בגובה של אלפי שקלים נכבדים, לא הוטל כאן פיצוי ולכן הקנס הוא 25,000 ₪ ולאור זאת גם רכיב זה יכול לעמוד בערכאת הערעור.

ב"כ המערער: חברי טען לרף ענישה, כפי שחברי הציג בפסקי הדין 10 שנים ו- 11 שנים, ואני מפנה לרע"פ 4180/07 בימ"ש דחה את רשות הערעור. זה לא בא לשמש תקדים אבל זה בא להראות שמתחם הענישה בעבירות אלה הוא קשת מאוד רחבה ופה מדובר על מי שנשפט ל- 6 חודשי מאסר ולא כמו במקרה שלנו. בעפ"ג 179/08 (מחוזי נצרת), מצטט. עובר לתאונה לא קדמה נהיגה במהירות מפורזת, חציית נתיבים. אותה נסיעה רגילה פחותה מהמהירות המותרת.

לעניין גזר הדין של בימ"ש קמא , גם פסקי הדין אליהם מתייחס בית משפט קמא מדובר על עונשי פסילה פחותים. באחת נשפט ל-10 שנות פסילה. לגבי הקנס, מדובר בקנס שהוא חורג מהפרופרציה, מדובר בנאשם שלמעלה משנה וחצי לא עובד. הוא הוכר ע"י המל"ל כבעל נכות של 69 אחוזים . נשפט לתקופה ארוכה, ידו לא משגת לשלם את הקנס. אנו מבקשים מבית משפט להתחשב.

<#4#>

פסק דין

המערער הורשע על פי הודאתו בתיק פלילי 15950-05-11 (בימ"ש שלום בפ"ת) בגרם מוות ברשלנות של שני נוסעים ברכבו, בנהיגה בקלות ראש בה נחבלו שלושה נוסעים ברכבו חבלות של ממש, בשיבוש הליכי משפט כאשר עזב את בית החולים אליו פונה יחד עם הנוסעים האחרים מבלי למסור פרטים, כיבה את הטלפון הנייד שלו, נסע ללוד, ובשימוש בחשיש כאשר למחרת עישן חשיש ויום לאחר מכן נתפס ע"י המשטרה במבנה נטוש.

המערער נדון, בהסכמה ל-27 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 13 שנים, לשנת פסילה על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום קנס בסכום של 25,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי משך תקופת הפסילה וכלפי גובה הקנס.

ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא שלא נתן משקל של ממש לטראומה והטרגדיה האישית של המערער בעקבות התאונה, במהלכה נהרגה קרובת משפחתו; בכך שלא נתן משקל ראוי להודאתו המיידית של המערער וללקיחת אחריות מצידו; בכך שלא נתן משקל לרשת הרשלנות שלו שהייתה ברף הנמוך ביותר, שכן לפני ביצוע העבירות נושא הרשעתו לא עבר עבירות אחרות. באשר לקנס טוען ב"כ המערער כי בימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק למצבו הכלכלי הקשה של המערער עובר למתן גזר הדין ולעובדה שהוא אמור לרצות עונש מאסר לתקופה לא קצרה. כמו כן טוען ב" המערער שבית משפט קמא לא לקח בחשבון את היותו של המערער בעל נכות פיזית ונפשית בשיעור של 69 אחוז, כפי שהוכרה ע"י המל"ל.

לטענת ב"כ המערער, תוך הסתמכות על פסיקה המובאת בסעיף 32 להודעת הערעור, עונש פסילה למשך 13 שנים חורג ממדיניות הענישה הראויה ואינו מתחשב בנסיבות לקולא בכל הקשור לתאונה נושא הרשעתו של המערער.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשי הפסילה והקנס שהוטלו על המערער ומבציע על חומרת התנהגותו במקרה נושא גזר הדין, שגרמה למותם של שני נוסעים ברכבו ומשכך לטענתו, אין בתקופת הפסילה ובגובה הקנס משום חריגה ממדיניות הענישה כאשר מדובר בגרימת מותם של שניים בתאונת דרכים שנגרמה בגלל רשלנותו של המערער.

אף אנו, כמו בית משפט קמא איננו מקלים ראש בהתנהגותו של המערער אשר גרמה למותם של שני נוסעים ברכבו ולפציעתם של שלושה נוסעים אחרים כמתואר בעובדות כתב האישום שבהם הודה המערער, כאשר הוא הגיע לעקומה הפונה שמאלה בכביש 1, הסיט את רכבו בחדות שמאלה ללא כל סיבה , התנגש בעצמה במעקה הבטיחות, הרכב בהתהפך ושני המנוחים הועפו מתוכה.

לכך יש להוסיף את העובדה שיום קודם לכן השתמש המערער בחשיש, כפי שעשה גם יום למחרת, גם אם הדבר לא נזקף לחובתו במסגרת תאור רשלנותו שגרמה לתאונה.

לכך גם יש להוסיף את התנהגותו סמוך לאחר התאונה כאשר עזב את בית החולים אליו הגיע יחד עם הפצועים מבלי למסור פרטים ונעצר רק כעבור יומיים במבנה נטוש בעיר לוד.

יש באמור לעיל כדי להצדיק את עונש המאסר שהוטל על המערער, בהסכמתו, וכך יש בכך כדי להצדיק את עונש הפסילה לתקופה של 13 שנים, שאמנם איננה תקופה קצרה בהתייחס למקרים נושאי הפסיקה שצוטטו בהודעת הערעור, אך היא משקפת במידה הראויה את הצורך לשרש את נגע תאונות הדרכים ומבטאת את חומרת נהיגתו של המערער שגרמה לתאונה, גם אם לא עבר עבירות תעבורה קודם לכן.

שונה המצב בכל הקשור לגובה הקנס שהוטל על המערער אשר איננו מתחשב במידה הראויה במצבו הכלכלי לפני התאונה, בנכותו כפי שהוכרה ע"י המל"ל ובמיוחד בעובדה שהוא אמור לרצות עונש מאסר לתקופה לא קצרה.

כך גם חורג הקנס , מבחינת סכומו, מהקנסות שהוטלו בנסיבות דומות כמתואר בפסיקה שצוטטה בהודעת הערעור המתייחסת גם לעניין הקנס.

לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור כלפי עונש הפסילה ומקבלים את הערעור כלפי עונש הקנס וקובעים כי המערער ישלם קנס בסכום של 15,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב-10 תשלומים רצופים ושווים של 1,500 ₪ כל אחד החל מיום 1.5.13 ובכל ראשון לחודש עד לפרעון המלא.

יתר חלקי גזר הדין בת.פ. 15950-05-11 (בימ"ש שלום בפ"ת) יעמדו בתוקפם.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ד טבת תשע"ג, 06/01/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.