<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מיכל בן דוד

הנאשם וב"כ עו"ד אבו גנם

<#2#>

גזר דין

כתב האישום

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ואיומים כלפי המתלוננת, אשתו.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 9.5.2011, בסלון הבית, הכה הנאשם את המתלוננת מכות אגרוף בגופה. אימה של המתלוננת נכנסה לבית וניסתה להפריד בין השניים, והמתלוננת נסה לחדר השינה ונעלה את הדלת. הנאשם דלק אחרי המתלוננת, פתח את הדלת, נכנס אל חדר השינה, אחז בכתפיה, ודחף אותה על המיטה. הנאשם הכה את המתלוננת בפניה במכות אגרוף ובעט בה, תוך שאימה חוצצת ביניהם ומושכת אותו מהמתלוננת שנסה לכוון הסלון.

כשהמתלוננת ניסתה להזעיק את המשטרה, הנאשם תפס בידה ומשך אותה, ובתגובה, השליכה המתלוננת את הטלפון ארצה כדי להרחיקו מהנאשם. הנאשם דחף את המתלוננת לעבר הקיר, השליכה ארצה, ובעט בה בכל חלקי גופה, תוך שאמר לה "היום אני קורע אותך". בתגובה, נטלה המתלוננת לידה מקל מטאטא והדפה באמצעותו את הנאשם מעליה, אשר נחבל מהמקל בידו.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נחבלה ודיממה המתלוננת מאפה, ונגרמו לה 2 חבלות בגפיים, והיא נזקקה לקבלת טיפול רפואי.

תסקירי שרות המבחן

2. במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק זה התקבלו חמישה תסקירים מטעם שרות המבחן.

על פי האמור בתסקירים, הנאשם כבן 30 שנה, היה נשוי למתלוננת כשנה, ולא נולדו להם ילדים. בעת האירוע נשוא כתב האישום, הנאשם התגורר עם המתלוננת בדירה שכורה בראשון לציון, ועבד כשלושה חודשים כעוזר נהג בתחום המזגנים ובגינון, כעובד קבלן, בעיריית ראשון לציון.

משפחת הנאשם היא משפחה נורמטיבית ותומכת, הנאשם הינו הבן השלישי במשפחה ולו שלוש אחיות בגירות.

הנאשם סיים 8 שנות לימוד, בכיתה ח' החל תהליך קצר של חזרה בתשובה, לאחריו בחר לעזוב הלימודים ולצאת לעבוד, למרות התנגדות הוריו. הנאשם מסר כי לאורך השנים עבד בצורה סדירה בתחום הגינון וכעוזר נהג בסבלות. הנאשם התגייס לצבא בגיוס לאוכלוסיות מיוחדות, שרת כ-ש.ג, ולאחר כשנתיים סיים שירותו הצבאי. בתעודת השחרור נכתב כי התנהגותו "אינה מניחה את הדעת".

הנאשם נישא למתלוננת לאחר 6 חודשי היכרות. הנאשם תיאר קשר טוב בתקופה זו, תופס עצמו כבעל אכפתי, שלקח חלק משמעותי בפרנסת הבית. הנאשם מסר כי היו חילוקי דעות בינו לבין המתלוננת סביב מנהגיו לארח לעיתים קרובות מאוד את חבריו, ונטיותיו לשחק במשחקי מחשב.

בתחילת ההליכים המשפטיים, שירות המבחן דיווח כי הנאשם הודה באופן חלקי בביצוע העבירות, ושלל דפוסי התנהגות אלימים כמאפיין אישיותי. הנאשם מסר כי מעולם לא נהג באלימות פיזית כלפי אשתו, ותיאר ויכוח קולני ומחלוקת שאופיינה בהרמת קול וקללות, שלתפיסתו לגיטימית בין בני זוג, כל עוד לא מלווה באלימות פיזית, והתייחס לכתב האישום באופן מצמצם ומפחית, טען כי דחף את אשתו אך לא נגרם לה כל נזק. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו מבין את הפסול שבהתנהגותו, התייחסותו ילדותית וקונקרטית, והוא מתקשה לקחת אחריות על התנהלותו. הנאשם נטה להאשים את הממסד, וניכר כי גונן על המתלוננת, שלל רגשות שלילים כלפיה, ושלל נזקקות טיפולית בכל תחום שהוא.

במהלך הדיונים בבית המשפט, הנאשם הופנה על ידי שירות המבחן ליחידה לטיפול באלימות במשפחה בלוד, השתתף בטיפול פרטני מחודש פברואר עד אפריל 2012, החל בחודש מאי 2012 טיפול קבוצתי ביחידה לטיפול באלימות בלוד, והגיע לרוב המפגשים. הנאשם התקשה לדבר באופן גלוי ופתוח בקבוצה, אולם, בשתיקתו ניכרה הקשבה ונוכחותו הייתה מורגשת. התרשמות של מנחי הקבוצה הייתה כי הנאשם מגלה מודעות חלקית לדפוסי התנהגותו, תוך שהביע רצון לרכוש כלים לשליטה עצמית, והציג עמדה נמנעת במצבי קונפליקט.

המתלוננת הינה בת 25 שנים, עבדה כטבחית מטבח ב"איקאה", מסרה כי מדובר במחלוקת שחזרה על עצמה ביניהם באשר לחבריו של הנאשם, אשר נהג לבלות עמם שעות רבות בביתם. המתלוננת מסרה כי פנתה למשטרה כדי שהנאשם יבין את גבול ההתנהגות המותרת. המתלוננת הדגישה כי לא חשה מאוימת או מפוחדת, שללה אלימות מכל סוגיה, ותיארה מערכת יחסים בריאה וטובה. המתלוננת הדגישה כי פנתה שוב למשטרה על מנת לבטל את התלונה, ורוב טענותיה כפי שמוצגות בכתב האישום, הוקצנו בגלל רצונה לנקום בנאשם באותה עת.

שירות המבחן התרשם ממערכת זוגית המאופיינת בילדותיות, קשיי תקשורת, קנאה וקושי בוויסות רגשי, וכי הנאשם והמתלוננת זקוקים להכוונה וליווי. הנאשם והמתלוננת הביעו רצון לשיקום הקשר ביניהם, ושניהם תארו אירוע שלתפיסתם לגיטימי.

כמו כן, הנאשם והמתלוננת הגיעו למספר שיחות בשרות המבחן, התקשו לדבר על יחסיהם ועל העבירות בתיק זה. בני הזוג עברו להתגורר יחד בבית אמה של המתלוננת, ותיארו את הצורך הרב של הנאשם לפרנס, בשל חובות רבים שצבר במהלך התקופה בה היה במעצר וחובות נוספים שקדמו לתקופת המעצר.

שרות המבחן התרשם כי בני הזוג עסוקים בצרכים קונקרטיים, מתקשים להעלות קשיים בתקשורת הזוגית, וניכר כי המתלוננת נמצאת במצב חרדתי ואף דיכאוני.

כמו כן, שירות המבחן התרשם עוד כי הליך המעצר וההליך המשפטי סייעו רבות בהבנה של הנאשם לפסול בהתנהגותו, היוו גורם מרתיע ומציב גבול.

בתסקיר האחרון שהתקבל בחודש ינואר 2013, נמסר כי הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית נוספת במרכז לטיפול באלימות, הגיע בזמן לכל המפגשים, והשתתף בהתאם ליכולותיו. הקבוצה אמורה להסתיים בחודש מרץ 2013, ועם סיומה, שרות המבחן מעוניין לגבש תכנית טיפולית המשכית, ביחד עם גורמי הטיפול במסגרת.

לאורך כל ההיכרות עם הנאשם, שרות המבחן התרשם כי הנאשם ילדותי, בעל דימוי עצמי נמוך, המתפקד בצורה תקינה מבחינה תעסוקתית, ולאור היותו משולב בטיפול וההליכים הרשמיים לסיום קשר הנישואים, שרות המבחן חזר והמליץ להעמידו בפיקוח שרות המבחן במשך שנה.

טיעוני הצדדים לעונש

3. ב"כ המאשימה טען כי על פי הסדר שהוצג לבית המשפט בתאריך 17/11/2011, לאחר שהנאשם חזר בו מכפירתו והודה בכתב אישום מתוקן, והוסכם כי אם יתקבל תסקיר חיובי משרות המבחן, תעתור המאשימה לשישה חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, והסנגור יהיה חופשי בטיעוניו.

ב"כ המאשימה טען כי מבחינת כל הפרמטרים של נסיבות ביצוע העבירות, נטילת אחריות מצד הנאשם, ההפנמה, ההבנה של הפסול במעשיו, התסקירים אינם חיוביים, שכן שיתוף הפעולה שלו היה חלקי, ולא קיימת מודעות מצד הנאשם לחומרת מעשיו.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר היה באירוע מתמשך וארוך, במהלכו המתלוננת סבלה מנחת זרועו של הנאשם, וגם בנוכחות אמה של המתלוננת לא היה כדי למנוע זאת או להרתיע את הנאשם.

ב"כ המאשימה טען כי העונש ההולם והראוי שיש להשית על הנאשם נע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל, וחסד נעשה עם הנאשם עת בזמנו הוצעה אפשרות כי המאשימה תגביל עצמה לעתירה של מאסר בדרך של עבודות שירות. לטענת ב"כ המאשימה, שיקול השיקום כבר אינו עומד ואינו מצדיק חריגה ממתחם הענישה, והשיקולים שיש לשקול הם חומרת מעשיו של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירות. ב"כ המאשימה טען עוד כי במקרי אלימות פיזית ומילולית כלפי בנות זוג, המדיניות היא החמרה בענישה, והטלת עונשים של מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי הנאשם הורשע בעבר בעבירות רכוש, כך שאין מדובר באדם שהעולם הפלילי זר לו.

לאור כל האמור, עתר ב"כ המאשימה לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

4. ב"כ הנאשם טען כי היה על המאשימה לטעון לעונש על פי ההסדר שהוצג לבית- המשפט, והתסקירים שהוגשו אינם שליליים.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם לקח את ההזדמנות הטיפולית שניתנה לו על ידי בית המשפט, וההוכחה לכך היא המלצת שירות המבחן. הנאשם שינה את כל גישתו, בעוד שבתחילת הדרך הוא היסס, בהמשך הוא שיתף פעולה באופן מלא ואף מעוניין להמשיך את הטיפול. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם למד את הלקח והתבגר, נמצא בדרך הנכונה, ואין לגדוע זאת.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי כתב האישום תוקן בצורה מאוד משמעותית, נמחקו שני אישומים, הנאשם היה עצור במשך 37 ימים מאחורי סורג ובריח, ושהה במעצר בית במשך 10 חודשים עם איזוק אלקטרוני ופיקוח למשך 24 שעות ביממה, וזה לכשעצמו היווה עבורו עונש.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט להתחשב במצבו של הנאשם, להטיל עליו ענישה צופה פני עתיד, ולתת לנאשם הזדמנות להשלים את התהליך הטיפולי על פי המלצת שירות המבחן.

הנאשם טען כי הוא מתחרט על הטעות שעשה, ולא יחזור עליה, ממשיך את הטיפול ולומד רבות ממנו להימנע מלהיכנס למצבי ריב. הנאשם טען כי מעל 8 חודשים שאין לו כל קשר עם המתלוננת, והם עומדים להתגרש באופן רשמי.

דיון והכרעה

5. כתב האישום מגולל אירוע אלימות מצד הנאשם כלפי המתלוננת, במהלכו הנאשם הכה את המתלוננת באגרופים, בעט בה, דחף אותה, איים עליה, וגרם לה לחבלות.

בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, התשע"ב – 2012, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם, ובגדרו יש להתחשב במספר פרמטרים, הכוללים את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, את מידת הפגיעה בערך חברתי זה, מדיניות הענישה הנהוגה, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשם במעשיו פגע ובאופן משמעותי בערך החברתי הדורש הגנה על היחידים בתוך התא המשפחתי מפני אלימות פיזית או מילולית המופעלת כלפיהם, וזכותם הבסיסית לחיות בביתם בשלווה ולא בפחד -

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון."

ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (2007).

מדיניות הענישה הראויה בעבירות אלו מתחשבת בצורך במאבק בתופעה של אלימות במשפחה לשם הוקעת מעשים אלו, ובתי המשפט קבעו לא אחת כי הענישה על גילויי אלימות בתוך המשפחה מחייבת ענישה מחמירה -

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעוקרו על-ידי עונשים הולמים, למען ישמע ויראה המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה על מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית  של חברה אנושית ... וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה ולסלידה הימנו".

ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993).

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מלמדות על אירוע מתמשך, במהלכו אמה של המתלוננת לא הצליחה להפסיק את מעשי הנאשם, והנאשם אף ניסה למנוע מהמתלוננת להזעיק את המשטרה.

מתחם הענישה הראוי לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן, הוא הטלת מאסר בפועל לתקופה שבין 3 ל- 12 חודשים, מאסר על תנאי, וכן פיצוי (ראה – רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (2009), רע"פ 6464/10 יעקב דדון נ' מדינת ישראל (2010), רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (2008), תפ"ח (מח-ת"א) 26896-05-11 מדינת ישראל נ' ר.ק. (2012), עפ"ג (מח-מרכז) 22539-08-11 מולה נ' מדינת ישראל (2011), ת"פ 16200-11-10 (של-פ"ת) מדינת ישראל נ' עבד אל חי (2012), ת"פ (של-ראשל"צ) 22819-03-11 מדינת ישראל נ' סטיוחין (2011)).

יחד עם זאת, ובניגוד לטענת המאשימה, אני סבורה כי מתקיימים שיקולי שיקום, המצדיקים אי מיצוי הדין עם הנאשם, אי שליחתו למאסר בפועל, אלא הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה לא ארוכה יחד עם אימוץ המלצת שרות המבחן, כאשר מזה כשנה הנאשם משתף פעולה עם שרות המבחן ונוטל חלק בתוכנית טיפולית משמעותית. כמו כן, יש לקחת חשבון כי מדובר באירוע יחיד, שארע לפני למעלה משנה וחצי, ומאז הנאשם והמתלוננת נפרדו ואין ביניהם היום כל קשר.

לנאשם אין עבר פלילי בעבירות אלימות, והוא עמד לדין בעבר רק פעם אחת לפני כעשר שנים על עבירות רכוש משנת 2001, ולא הוטל עליו מאסר בפועל.

כמו כן, כתב האישום תוקן באופן משמעותי, החבלות שנגרמו למתלוננת לא היו חמורות (כך על פי ת/5), והנאשם שהה תקופה לא קצרה במעצר ממש, ולאחריו, ובמשך תקופה ארוכה, בתנאים מגבילים מכבידים.

אשר לעתירת ב"כ המאשימה לחיוב הנאשם לשלם פיצוי, לנוכח שליחתו למאסר בדרך של עבודות שרות, ולאור עמדת המתלוננת, החלטתי להימנע מלקבל עתירה זו, אף שהיא מוצדקת בנסיבות העניין.

6. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, ואת היחס ההולם בין חומרת העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש לשית עליו, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 3 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בנציבות שב"ס ברמלה, החל מיום 13.2.13, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות. בערבי חג וחול המועד הנאשם יועסק במקום העבודה וגם אם לא עבד באותו יום, בין אם מסיבותיו ובין אם בגלל שהמקום סגור, יחויב ביום עבודה מלא.

הובהר לנאשם, כי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע, וכל הפרה בעבודות השירות או ביצוע עבירות נוספות, יביאו להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

על הנאשם להתייצב בתאריך 13.2.13 בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות בעיר רמלה.

ב. 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מהיום כל עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.

ג. ניתן בזאת צו פיקוח שרות המבחן למשך שנה. על הנאשם לשתף פעולה באופן מלא עם שרות המבחן, והובהרו לנאשם ההשלכות הנובעות מאי שיתוף הפעולה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 45 ימים.

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לממונה על עבודות השירות בשב"ס ולשרות המבחן.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ו שבט תשע"ג, 06/02/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

היום הפקדות בתיק המעצר מ"ת 21169-05-11, אבקש להחזיר אותם.

ב"כ המאשימה:

אין לי התנגדות. אבקש להשמיד את הסכין.

<#4#>

החלטה

לבקשת הנאשם ובהסכמת המאשימה, יוחזרו הכספים שהופקדו, אם הופקדו במסגרת מ"ת 21169-05-11 לידי מפקידם.

הסכין שנתפסה כמוצג תושמד.<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ו שבט תשע"ג, 06/02/2013 במעמד הנוכחים.