1. בדיון שנערך ביום 6.2.2013, ניתן גזר דין, במסגרתו הושתו על הנאשם 3 חודשי מאסר, ונקבע כי הם ירוצו בעבודות שרות בנציבות שב"ס, החל מיום 13.2.2013, וזאת בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס (להלן: "הממונה").

2. רק ביום 14.2.2013, לאחר המועד בו היה על הנאשם להתחיל לרצות את העבודות השרות, הגיש הנאשם בקשה לדחות את מועד עבודות השרות בשלושה חודשים.

בקשת הנאשם מבוססת על טענה אחת ויחידה, והיא כי לאחרונה הנאשם החל לעבוד בעבודה מסודרת, שיש בה כדי לסייע לו בשלושת החודשים הקרובים לסגור חובות ולהתארגן.

3. ביום 17.2.2013 הועברה הבקשה לתגובת המאשימה ולתגובת הממונה, תוך שהובהר לנאשם במסגרת ההחלטה כי אין בהעברת בקשתו לקבלת תגובות כדי לגרוע מחובותיו כלפי הממונה.

4. ב"כ המאשימה התנגדה בתגובתה לבקשת המבקש, וטענה כי אין בטעם המפורט בבקשתו כדי להצדיק דחיית המועד שנקבע והיה ידוע לנאשם, אשר פעל באיחור.

כמו כן, ב"כ המאשימה טענה כי על פי הוראות החוק, עבודות השרות יחלו לא יאוחר מחודש ימים מיום מתן גזר הדין, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, ומכאן יש ללמוד כי קיימת חשיבות לביצוע העונש סמוך למתן גזר הדין.

5. הממונה התנגד גם הוא בתגובתו לבקשת המבקש, הפנה להוראת החוק, ולעובדה כי התקופה שהוטלה על המבקש הינה קצרה יחסית, ועובדה זו מחזקת לטענתו את הרציונל המשפטי לסיים את ריצוי העונש בסמיכות למתן גזר הדין ולא לדחותו.

כמו כן, על פי תגובת הממונה, ניסיון החיים המצטבר ביחידת עבודות השרות מלמד כי דחיית ריצוי העונש פוגעת יותר בנדון מבחינה כלכלית מאשר ריצוי העונש באופן מידי, וככל שיקדים לסיים את ריצוי העונש, יוכל לפנות את עצמו לניהול חייו ולפרנסתו. בקשות דחייה דומות לאלו, הובילו לבקשות דחייה נוספות, הואיל והחל הנדון בשגרת העבודה לפרנסתו, וריצוי עונש עבודות השרות נותר לו כאבן ריחיים על צווארו.

6. יש לדחות את בקשת המבקש, ואוסיף כי עצם הגשת הבקשה על ידי המבקש (ועוד באיחור) מהווה חוסר רצינות, עזות מצח וזלזול בהליכים המשפטיים, מהטעמים שיפורטו להלן:

בהתאם לסעיף 51ג. (א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 –

"הטיל בית המשפט עונש מאסר בעבודת שירות, תחל עבודת השירות ביום שקבע בית המשפט, בהתחשב בהמלצת הממונה ולא יאוחר מחודש מיום מתן גזר הדין, אלא אם כן הורה בית המשפט על התחלת עבודת השירות במועד מאוחר יותר".

כאשר הנאשם התייצב בפני הממונה לראיון התאמה, הוא הביע הסכמתו לעבודה המומלצת, ובהתאם לכך, ניתנה חוות דעת הממונה אשר הוגשה לבית המשפט.

כמו כן, בעת שימוע גזר הדין, לא התבקשה על ידי הנאשם כל בקשה לדחיית מועד ריצוי העונש.

הטעם המבוקש בבקשת המבקש אינו מצדיק את דחיית מועד ריצוי עבודות השרות. לאורך התקופה בה התנהל המשפט, הנאשם התגורר בבית הוריו, הנאשם התגרש מאשתו וללא ילדים, כך שעול פרנסת משפחה אינו מוטל על כתפיו.

המבקש הגיש בקשה סתמית ולא מפורטת. המבקש לא טרח לפרט בבקשתו באיזה מקום עבודה הוא החל לעבוד, באיזה תפקיד, מתי החל לעבוד, איזה חובות עליו לשלם, וכן לא צירף כל אסמכתאות לכך.

המבקש אף לא טען כי מעבידו לא יסכים לקבלו בחזרה לעבודה לאחר ריצוי עבודות השרות או כי לא יוכל למצוא מקום עבודה דומה אחר.

ההליכים המשפטיים התארכו במטרה ליתן למבקש הזדמנות טיפולית, ולהימנע מהשתת מאסר בפועל עליו. עם זאת, לאחר שניתן גזר הדין, קיימת חשיבות לביצוע העונש סמוך למתן גזר הדין, בהתאם להוראת החוק הנ"ל, ובמיוחד כאשר מדובר בתקופת ריצוי לא ארוכה.

בנסיבות אלו, ולאור כל האמור בתגובות המאשימה והממונה – הבקשה נדחית.

7. לפנים משורת הדין, אני מתירה למבקש להתייצב לאלתר בפני הממונה, ולהתחיל לרצות את עבודות השרות, וזאת אם הממונה יסכים לקבלו.

אם הממונה יאות כי הנאשם יחל את ריצוי עונשו באיחור, הרי שהמבקש יחשב כעובד שרות מבחינת החוק החל מהמועד שנקבע בגזר הדין – 13.2.2013, וזאת לעניין כל ההשלכות העתידיות לעניין הפסקה שיפוטית.

על ב"כ הנאשם ליידע מידית את הנאשם בנוגע להחלטה זו ולהסביר לו את משמעותיה.

8. מזכירות בית המשפט תשלח ההחלטה מידית לב"כ הצדדים ולממונה באמצעות הפקסימיליה, תוודא טלפונית המצאת ההחלטה לב"כ הנאשם, ותערוך תרשומת מתאימה בתיק.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.