הכרעת הדין וההרשעה

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת עדים והצגת ראיות, בביצוע עבירות של ביצוע עבודות במקרקעין הטעונות היתר, ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2), 204(א), 208 ו-219 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק התכנון והבניה"); ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(3), 204(א), 208 ו-219 לחוק התכנון והבניה ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967 (להלן: "התקנות").

2. במסגרת הכרעת הדין נקבע כי בשעה שהנאשם החזיק במקרקעין הידועים כחלק מגוש 40057, בחוף נביעות באילת, ומצויים במרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת (להלן: "המקרקעין") עשה במקום שימוש חורג ללא היתר כדין.

במספר ביקורות שנערכו במקרקעין במהלך השנים 2007-2010 וביום 7.2.2011 נמצא כי הנאשם ביצע במקרקעין עבודות להקמת מבנים, ובכך עשה במקום שימוש חורג ללא היתר כדין, למצער מאז שנת 2007, כמפורט כדלקמן (להלן: "המבנים"):

א) הקמת דוכן בשטח של כ-6.5 מ"ר, לצרכיי מכירת משקאות והשכרת סירות (להלן: "הדוכן");

ב) הקמת מחסן בשטח של כ-16 מ"ר בצמוד לדוכן, לצורך אחסנה (להלן: "המחסן");

ג) הקמת תא הלבשה בשטח של כ-3.5 מ"ר (להלן: "תא הלבשה");

ד) הקמת דלפק בצמוד למחסן ולדוכן, לצרכיי מכירות (להלן: "הדלפק");

ה) יציקת משטח בטון בשטח של כ-30 מ"ר (להלן: "משטח בטון");

ו) הקמת מזח צף באורך 40 מ' על קו המים צמוד לחוף, לצורך גישה לסירות (להלן: "מזח צף").

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3. ב"כ המאשימה, עו"ד אבשלום אשואל, עתר לקביעת מתחם ענישה הכולל קנס כספי במנעד שבין 120,000 ₪ לבין 200,000 ₪, צווי הריסה ואיסור שימוש והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות נוספות. לשם גזירת הקנס הפנה ב"כ המאשימה לשני מקורות תחיקתיים, כדלקמן:

האחד, סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, לפיו "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו – קנס, מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו";

השני, סעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לפיו: "מקום שקבוע בחוק לעבירה נמשכת קנס או קנס נוסף לכל יום של עבירה רשאי בית המשפט להטיל, במקום אותו קנס - קנס עד 1,400 שקלים חדשים".

בנסיבות דנא, ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם קנס בסכום כולל של 150,000 ₪, צווי הריסה ואיסור שימוש מידיים והתחייבות בגובה כפל הקנס למשך שנתיים. נטען כי בביצוע העבירות פגע הנאשם בשימוש הציבור ברצועת החוף, שהינה משאב ציבורי, לשם הפקת רווח כספי. צוין כי תופעת הבניה הלא חוקית מחייבת ענישה הרתעתית, בכדי לאיין את הכדאיות הכלכלית של עבירות אלה. נטען כי בקביעת העונש, יש לתן דגש לשיקול ההרתעתי כנגד נסיבותיו האישיות של הנאשם, בעיקר לאור מניעיו הכלכליים. השימוש במבנים שהוקמו בניגוד לדין נמשך על פני שנים רבות. הוצג דו"ח פיקוח שנערך במקום, בליווי תמונות, מיום 7.4.2016, לפיו כל הבנייה האסורה, כפי שנקבע בהכרעת הדין, עודנה קיימת במקום (ת/20, ת/21). עם זאת, נמסר כי בביקור שהתקיים במועד שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ביום 11.4.2016, נמצא כי המחסן פורק והמזח לא נמצא, אך יתר המבנים עומדים על תילם ואף התווסף קירוי שלא היה קודם לכן. התובע ביקש להבדיל את עניינו של הנאשם מעניינם של אחרים, אשר הפעילו עסק להשכרת סירות, שדינם נגזר אך לאחרונה, משום שבעניינם גובשו הסדרי טיעון, ואילו הנאשם בחר לנהל את ההליך המשפט, ולצורך כך נשמעו עדים והוצגו ראיות, ולכן אף אם אין להחמיר עמו, הרי שאין הוא זכאי להקלה המוקנית לאלו שחסכו את ניהול ההליך גופו. יתר על כן, נמסר כי בעניינם של אותם אחרים, להבדיל מהנאשם, מירב הבניה החריגה הוסרה כבר במועד מסירת גזר הדין. עוד נטען כי הנאשם מעולם לא קיבל היתר בניה למזח בעוד שלאותם אחרים, שכניו, ניתן היתר בניה למזח, אלא שהם התקינו תוספת למזח בניגוד להיתר. ב"כ המאשימה ציין כי עברו הפלילי של הנאשם כולל עבירות רישוי עסקים ואי מילוי אחר צווים שהוצאו בקשר לעסקו בחוף הים (הוגש מרשם פלילי והכרעות דין (ת/22 - ת/24). נטען כי רישיון העסק שניתן לנאשם הוכפף לעמידתו בחוקי התכנון והבניה כפי שעולה ממסמך מיום 25.8.2014 מטעם מנהל מחלקת רישוי עסקים בעירייה (ת/25). נטען כי לנאשם ניתנו מספר אזהרות במהלך השנים, ועל כן אין הצדקה לדחות את מועד ביצוע צווי ההריסה והפסקת השימוש, ככל שיושתו.

4. ב"כ הנאשם, עו"ד אבי דובין, עתר לקביעת מתחם ענישה הולם שיכלול קנס בטווח שבין 5,000 ₪ לבין 10,000 ₪. בנסיבות דנא, ביקש הסנגור להשית על הנאשם, קנס ברף התחתון של המתחם הנטען, היות ואין מדובר במבנים גדולים, משך הזמן שנעשה שימוש במבנים הינו קצר באופן יחסי והרווח השולי שהופק מהשימוש בהם אינו גבוה. ב"כ הנאשם ביקש כי ככל שיוטלו צווי איסור שימוש והריסה, הרי שמועד כניסתם לתוקף יידחה למשך כחצי שנה לצורך מציאת פתרון. נטען לאכיפה מאוחרת מצד המאשימה בנוגע לחריגות בניה שבוצעו על ידי שכניו של הנאשם ברצועת החוף, ואף זאת בעקבות טענותיו לאכיפה בררנית. צוין כי נכון למועד שמיעת הטיעונים לעונש, טרם אכפה המאשימה את הדין על כל שכניו של הנאשם. ההגנה הציגה מכתב מהלשכה המשפטית בעיריית אילת מיום 30.9.2009, שבו מפורטים כ-13 תיקי פיקוח בעניינם של בעלי עסקים להשכרת סירות, בהם נדרשה השלמת ראיות, וטענה כי עד למועד טיעוני הצדדים לעונש, המאשימה לא הגישה כתבי אישום כנגד כל אותם משכירי הסירות, אלא רק חלקם (נ/8). הסנגור הפנה לגזרי הדין שניתנו כנגד משכירי סירות אחרים, שבהם נקבעו קנסות שבין 15,000 ל-35,000 ₪ (נ/9), ולגזר דין אחר שבו נקבע מתחם עונש הקנס ההולם שבין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪ (תו"ב (אי') 7234-07-13 מדינת ישראל נ' חשמל על הגל בע"מ (ניתן ביום 16.12.2014)). נטען כי הגם שלחלק מאותם בעלי עסקים, הסמוכים לעסקו של הנאשם, ניתנו היתרי בניה למזח, הם חרגו ממידותיו באופן קיצוני. הסנגור טען כי המזח נועד לעגינת הסירות בים, במקום לאורך החוף, ובכך תורם לסדר הציבורי ומונע הפרעה להולכי הרגל. הסנגור טען כי הנאשם הבין שהוא אינו נדרש לקבל היתר בניה עבור המזח היות והוא אינו קבוע. נטען כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם הן ישנות והעבירות בהן הורשע אינן רלוונטיות. צוין כי לאחר מתן הכרעת הדין, הנאשם הרס את המחסן ותא ההלבשה וחדל מלמכור משקאות, כך שכיום נותרו במקום דוכן בשטח של 6.5 מ"ר, דלפק, משטח הבטון בשטח של כ-30 מ"ר ומזח צף באורך של 40 מ"ר שנגרר לחוף ומוחזר לים מדי יום. נטען כי העסק מפרנס בעיקר את אשת אחיו המנוח של נאשם, אשר הקים בזמנו את העסק. נמסר כי הנאשם סובל לאחרונה מכאבי ראש חזקים (הוגשו מסמכים רפואיים, נ/12).

5. הנאשם הביע תסכול מההליך המשפטי וטען שעשרה מבני משפחתו עובדים בעסק שבחוף, שבניהול משפחתו מזה כ-30 שנה. הנאשם מסר כי בזמנו ניתן רישיון לניהול עסק לאחיו המנוח, ולאחר פטירתו, הועבר הרישיון על שמו. לדבריו, ברשותו רישיון עסק להפעלת אטרקציות ימיות שונות, אך למרות מאמציו, לא נתקבלו היתרי בנייה למבנים. הנאשם טען כי הוא נכון לכל, על מנת לקבל אישור להמשיך לעבוד בחוף, וטען כי פירק הכל. הנאשם הלין כי העירייה אינה פועלת נגד שש תחנות שמשכירות סירות בחוף, ולפי דבריו: "הכל זה פוליטי. הן מפעילות לחץ על ראש העיר, וראש העיר מפעיל לחץ על ב"כ המאשימה".

דיון והכרעה

6. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

תחילה, אקבע את מתחם הענישה למעשי העבירות שביצע הנאשם, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן, אקבע את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבותיו, בצורך בהרתעתו ואחרים כמותו, ובכלל זה אבחן האם ראוי כי ענישת הנאשם תחרוג ממתחם הענישה (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)).

7. הנאשם הורשע בעבירות של ביצוע עבודות בנייה הדורשות היתר ללא היתר, ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר. הנאשם הקים על חוף הים, ללא היתר, את המבנים הבאים: דוכן למכירת משקאות והשכרת סירות, מחסן, תא הלבשה, דלפק מכירות, משטח בטון ומזח צף; ועשה באמצעותם שימוש חורג לשם הפעלת עסק להשכרת סירות ואטרקציות תיירותיות. מדובר בשתי עבירות שהקשר ביניהן הדוק, עד כי הן שזורות זו בזו, כשמטרתן הפעלת העסק והפקת פרנסה לנאשם ולמשפחתו. המדובר אם כן בעבירות המהוות "אירוע אחד", ולכן אקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו, ואגזור עונש כולל לכלל העבירות בשל אותו אירוע (ראו: סעיף 40יג(א) לחוק העונשין; ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.10.2014); ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2014)).

מתחם הענישה ההולם

8. מתחם הענישה ההולם יקבע בהתאם לעקרון ההלימה, כפי שהוגדר בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין. לצורך כך אביא בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם; נסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מידת אשמו של הנאשם ומדיניות הענישה הנוהגת (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.8.2013)).

9. הערכים החברתיים שנפגעו בביצוע עבירות של בניה ללא היתר ושימוש במקרקעין ללא היתר הינם פגיעה בטבע, במשאבי הציבור, בשלטון החוק, בהגנה על איכות חיי תושבי המדינה, איכות הסביבה והשמירה על אינטרסים חיוניים למדינה בעיקר בשטחים ציבוריים, לצד הצורך בשמירה על בטיחות הציבור ומניעת יתרון כלכלי לאלה המפרים את החוק על פני אלה הפועלים על פיו.

הצורך להילחם בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש חורג במבנים שהוקמו בדרך זו מחייב מיצוי הדין עם עברייני בנייה. לכן יש לתן משקל לצורך ההרתעתי מלחזור ולבצע עבירות דומות בעתיד, נוכח מדיניותה הכללית של מערכת אכיפת החוק ביחס לתופעה הנפוצה והפסולה של בנייה ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר.

ברע"פ 1352/09 קיבוץ עלומים נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.6.2009) נקבע:

"התפשטות תופעת הבניה הלא חוקית בישראל מחייבת ענישה הרתעתית, אשר תאיין את התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה".

ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 נקבע:

"אכן כן: תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות."

כן ראו ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 17.5.2006) שם נאמר:

"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...".

עוד ראו רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – חבל מודיעין (ניתן ביום 9.6.2009):

"בתי המשפט מחויבים להיאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לביצוע עבירות אלו הינה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן  אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הינה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס".

10. ראוי לציין כי נקבע בפסיקה, לא אחת, כי הפקת רווח כלכלי מהווה שיקול לחומרה בגזירת דין, כאשר מדובר בעבירות כלכליות באופיין, ואף ניכרת מגמת החמרה בענישה על מנת לאיין את אותו רווח כלכלי שנוצר כתוצאה מביצוע עבירות, וכדי להשיג הרתעה משמעותית ביחס לביצוע עבירות על דיני התכנון והבנייה (ראו: רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל מודיעין (ניתן ביום 9.6.2009); רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.5.2005)).

11. מידת הפגיעה בערכים החברתיים במקרה דנא הינה משמעותית, בשים לב למיקום המבנים. הנאשם הקים את המבנים המפורטים במקרקעין, שבחוף ימה של אילת, ועשה בהם שימוש חורג, ללא היתר, במשך שנים רבות, לשם הפקת רווחים לו ולמשפחתו, ובדרך זו פגע בזכות הציבור לעשות שימוש בחוף הים ופגע בטבע, איכות החיים והסביבה, בניגוד לדין.

12. בבחינת נסיבות ביצוע העבירות מצאתי לקבוע כי לביצוע העבירות קדם תכנון שכן הנאשם הזמין עבודות הבניה והן נועדו לשימושו העסקי מלכתחילה. לנאשם היה חלק פעיל ומרכזי בביצוע העבירות. המבנים הוקמו ללא היתר לשם עסקיו של הנאשם, להשכרת סירות ומכירת משקאות, ללא היתר, למטרת הפקת רווחים. הנזק שנגרם מביצוע העבירות מתבטא בפגיעה במשאב הטבע הציבורי, ופגיעה מתמשכת בזכות הציבור ליהנות משטח זה שעל חוף הים לרווחתו. הנאשם במעשיו הפקיע מהציבור שטח זה לצורך הפקת רווחים, בניגוד לדין. אמנם, שטח המבנים בכללותו, שהקים הנאשם שלא כדין, בהם עשה שימוש חורג, מסתכם בכ-73.5 מ"ר בלבד, אך יש לתן את הדעת למיקומם ברצועת חוף הים שמלכתחילה מצומצמת בהיקפה ונועדה לשרת את כלל הציבור, תושבי העיר אילת ואורחיה הרבים הבאים לנפוש בה, בהיותה עיר תיירותית בולטת בישראל. בהינתן ההיקף, אופי הבניה והשימוש החורג באותם מבנים שנמשך על פני שנים רבות, הרי שהנזק שגרם הנאשם לציבור הינו משמעותי. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם היה מודע לפסול שבמעשיו, ולא נמנע מביצועם. הנאשם אינו קרוב לסייג לאחריות פלילית. הבאתי בחשבון כי הנאשם הביע רצון, ואף פעל ופועל בנושא, כדי להכשיר את מעשיו ולקבל את ההיתרים הדרושים.

13. לצורך קביעת מידת האשם של הנאשם יש לבחון את הרווח שהנאשם הפיק מהבניה ו/או מהשימוש החורג; משך התקופה שבה הבניה האסורה עמדה על תילה ותקופת השימוש החורג שנעשה בה; הריסת הבניה הלא חוקית או הפסקת השימוש טרם מתן גזר הדין והפרת צווים שיפוטיים ככל שהוצאו. ברי כי ככל שהרווח הכספי גדול ותקופת ביצוע העבירות הינה ממושכת, כך עולה מידת אשמו של הנאשם (ראו: עפ"ע (מח' מרכז) 62894-01-14 מדינת ישראל נ' רחל סלומון ואח' (ניתן ביום 12.11.2014; תו"ח (רמ') 47620-07-10 מדינת ישראל נ' רחל סלומון ואח' (ניתן ביום 18.12.2013)).

בענייננו, לא הובאו ראיות בקשר לגובה הרווחים שהפיק הנאשם, אולם העובדה כי עסקו קיים שנים רבות, ומאז שנת 1998 מוחזק על ידו, ולפי דבריו כעשרה בני משפחתו עובדים כיום בעסק, הרי שניתן להניח כי מדובר בעסק המניב הכנסות עבור הנאשם ומשפחתו מזה שנים רבות. כפי שפורט בהכרעת הדין, הגם שבנסיבות דנא לא חלה התיישנות על עבירת הקמת המבנים ללא היתר, הרי שמדובר במבנים שהוקמו במקום לפני שנים רבות, ומעת לעת נעשו בהם שינויים ו/או הוקמו מחדש, כפי שתועדו בביקורות הפקחים שפקדו את המקום, מאז שנת 2007 ואילך (פסקה 29 להכרעת הדין).

יתר על כן, וכפי שצוין בהכרעת הדין, בטרם הוגש כתב האישום, נגבו מהנאשם שתי הודעות, במסגרתן אישר שהקים במקרקעין את המבנים המפורטים ללא היתר, ועשה בהם שימוש לצרכיי עסקו. בהודעתו מיום 21.5.2009 (ת/14) מסר הנאשם בין היתר כי במקום מופעל עסק להשכרת סירות ומכירת משקאות מזה כ-11 שנים. בהודעתו מיום 25.7.2010 (ת/2), מסר הנאשם בין היתר שהוא בעל הנכס, עסק לספורט ימי, משנת 1998 והבנייה במקום בוצעה מיוזמתו. הנאשם אישר כי אין ברשותו היתרי בנייה וטען כי "נעשה הסדר מול מאיר (ראש העיר)". הנאשם אישר כי ידע שמדובר בבנייה אסורה, אך לדבריו היה בה צורך לשמירת העסק ולניהולו. כשנשאל הנאשם האם החל בהליכי רישוי כלשהם השיב שהוא ממתין לתשובה מראש העיר במשך כשלוש שנים לצורך העברת העסק ל"מפרץ השמש".

לאור זאת, בהינתן הרווח הכלכלי שהפיק הנאשם, או ניתן היה להפיק, מהבניה ללא היתר ושימוש בה ללא היתר בעסק תיירותי בעיר אילת, לצד תקופת השימוש הממושכת במבנים שעל חוף הים, מצאתי לקבוע כי מידת אשמו של הנאשם הינה ברף גבוה.

14. על פי הוראות סעיף 40ח לחוק העונשין, לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם על בית המשפט להתחשב, בין היתר, במצבו הכלכלי של הנאשם. ברם, לא הובאו לפני נתונים או ראיות על מצבו הכלכלי של הנאשם. נמסר כי הוא מועסק כעובד עירייה בעיריית אילת וכי העסק משמש מקור לפרנסת עשרה מבני משפחתו.

15. בבחינת מדיניות הענישה הנהוגה עלה כי העונשים שהוטלו בשל ביצוע עבירות של בניה ללא היתר ושימוש בבניה כזו ללא היתר, הינה פועל יוצא של נסיבות ביצוע העבירות, לרבות היקף הבניה החריגה ופרק הזמן שנעשה בה שימוש, לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם. כך למשל:

15.1 בבש"פ 524/11 יעקב אשכנזי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.4.2011) נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם נאשם שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות של בניה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שבסמוך למתקן שפכים עשה שימוש שלא כדין בגדר בשטח כולל של 10,229 מ"ר לשם שינוע ואחסון פסולת והצבת 3 מכולות בשטח של כ-75 מ"ר לשימוש כמשרד. על הנאשם הוטלו קנס בסך 505,335 ₪, אגרה ותשלומי חובה בסך 575,800 ₪, התחייבות בסך 200,000, צו הריסה וצו איסור שימוש.

15.2 בעפ"א (מח' ב"ש) 29104-11-15 ריף רף נכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אילת (ניתן ביום 28.1.2016) התקבל ערעור נאשמת אשר הורשעה על יסוד הודאתה בביצוע עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שבמקרקעין המשמשים חוף ים בעיר אילת, הקימה ועשתה שימוש בפרגולת הצללה בשטח של כ-102 מ"ר, ויטרינות זכוכית בשטח של כ-20 מ"ר, שמשונית בשטח של כ-20 מ"ר ובר הגשה והסעדה בשטח של כ-16 מ"ר. בנוסף, הורשעה הנאשמת בשימוש ללא היתר בפרגולת הצללה לשימוש הציבור בשטח של כ-193.5 מ"ר לצרכי קיום אירועים, ומשרד בשטח של כ-17 מ"ר. בערכאה הדיוניות נקבע מתחם ענישה הולם שכלל קנס הנע בין 300,000 לבין 500,000 ₪. בערכאת הערעור הועמד הקנס על 300,000 ₪ לצד התחייבות בסך 800,000 ₪ וצו הפסקת שימוש.

15.3 בע"פ (מח' נצ') 9023-09-15 עינב וספי נ' ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל (ניתן ביום 6.12.2015) התקבל ערעור נאשמת שהורשעה בביצוע עבירות של בנייה ללא היתר ושימוש ללא היתר, בכך שהקימה והשתמשה במבנים שהשתרעו על פני כ-150 מ"ר וכללו הצבת 2 יבילים ששימשו כגני ילדים, מכלאה לגידול בעלי חיים, רצפת עץ מקורה בגג וסככה. בערכאה הדיונית נקבע מתחם ענישה הולם הכולל קנס שבין 20,000 ל-45,000 ₪. על הנאשמת הוטלו קנס בסך 30,000 ₪, התחייבות בסך 50,000 ₪ וצו הריסה.

15.4 בעפ"א (מח' מרכז) 62894-01-14 מדינת ישראל נ' רחל סלומון ואח' (ניתן ביום 12.11.2014) התקבל ערעור המדינה על קולת העונש הכספי שהוטל על נאשמים, אשר הורשעו בביצוע עבירות של בבניה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שהציבו ועשו שימוש במכולה בשטח 15 מ"ר, גידור במקרקעין שייעודם חקלאי, בשטח של 1,100 מ"ר; וכן שימוש מסחרי במקרקעין. על נאשמת אחת הוטל קנס בסך 80,000 ₪ ועל נאשם שני הוטל קנס בסך 100,000 ₪, לצד חתימה על התחייבות כספית בסך 100,000 ₪ כ"א, צו הריסה וצו הפסקת שימוש.

15.5 בתו"ב (אי') 13874-03-14 מדינת ישראל נ' מיכאל אלבליה, נועה ביץ' אילת בע"מ ולורנט לשקר (ניתן ביום 21.1.2016) הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם, בביצוע עבירות של בניה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שבחוף נביעות בעיר אילת הקימו ועשו שימוש במזח בשטח של כ-15 מ"ר, דוכן בשטח של כ-3 מ"ר, דוכן למכירת כרטיסים בשטח של כ-6 מ"ר ושינוי חזיתות על ידי סגירת ויטרינות, לצורך השכרת סירות ופעילות ימית, בפרגולה מעץ בשטח של כ-67.85 מ"ר. נקבעו מתחמי ענישה זהים לכל אחד מהאישומים (מתחם אחד לבניה ומתחם אחד לשימוש) הכוללים קנס בסך שנע בין 5,000 ל-35,000 ₪. על הנאשם 1 (אדם פרטי), הוטל קנס בסך 20,000 ₪ וחתימת התחייבות בסך 30,000 ₪ לצד צו הריסה. על הנאשמת 2 (חברה בע"מ) הוטל קנס בסך 15,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 30,000 ₪. על הנאשם 3 (אדם פרטי) הוטל קנס בסך 7,500 ₪ והתחייבות בסך 15,000 ₪.

15.6 בתו"ב (אי') 31374-02-14 מדינת ישראל נ' יצחק בריבו (ניתן ביום 3.12.2015), הורשע נאשם, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר בכך שבחוף נביעות בעיר אילת, הקים מזח צף בשטח של כ-37 מ"ר. על הנאשם, הוטל קנס בסך 30,000 ₪, התחייבות כספית בסך 60,000 ₪, צו הריסה וצו איסור שימוש.

15.7 בתו"ב (אי') 51958-01-14 מדינת ישראל נ' יהושע אבו (ניתן ביום 3.12.2015) הורשע נאשם, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של בנייה ושימוש ללא היתר במקרקעין הטעונים היתר, בכך שבחוף נביעות שבאילת, הקים מזח צף באורך כ-24 מ"ר ועשה שימוש בפרגולה בשטח של 20 מ"ר. על הנאשם הוטל קנס בסך 30,000 ₪, התחייבות בסך 60,000 ₪, צו הריסה וצו איסור שימוש.

15.8 בתו"ב (אי') 51984-01-14 מדינת ישראל נ' משה אוריאן (ניתן ביום 3.12.2015) הורשע נאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שבחוף נביעות באילת, הקים ועשה שימוש בפרגולה מעץ בשטח 74.10 מ"ר ובמזח בשטח של 42.50 מ"ר. על הנאשם הוטל קנס בסך 30,000 ₪, התחייבות בסך 60,000 ₪, צו הריסה וצו איסור שימוש.

15.9 בתו"ב (אי') 13172-03-14 מדינת ישראל נ' נעה ביץ' אילת בע"מ ואח' (ניתן ביום 3.12.2015) הורשעו נאשמים על יסוד הודאתם, בביצוע עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שהקימו ועשו שימוש בדוכן קופה בשטח של כ- 6 מ"ר, סככה בשטח של כ-143.5 מ"ר ומזח צף בשטח של כ-36 מ"ר. על הנאשמת 1 (החברה בע"מ) הוטל קנס בסך 35,000 ₪ לצד התחייבות בסך 70,000 ₪. על הנאשם 2 הוטל קנס בסך 5,000 ₪ לצד התחייבות בסך 10,000 ₪, צו הריסה וצו איסור שימוש.

15.10 בתו"ב (אי') 7234-07-13 מדינת ישראל נ' חשמל על הגל ורותי מור כהן (ניתן ביום 16.12.2014) הורשעו נאשמות על יסוד הודאתן, בביצוע עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שעל חוף ים, הקימו ועשו שימוש במבנה בשטח של כ-10 מ"ר, מיכל לניקוז שפכים בשטח קוטר 2X4 מ"ר, גדר באורך של 18 מ', מבנה בן 12 מ"ר, מבנה בן 36 מ"ר, סככה בגודל של 150 מ"ר, מבנה בן 5 מ"ר, מבנה בן 11 מ"ר, מכולה בשטח 15 מ"ר, הצללה בשטח של כ-25 מ"ר, הצללה בשטח של כ-36 מ"ר סגירת שטח של כ-100 מ"ר והצבת מכולה בשטח של כ-15 מ"ר. נקבע מתחם ענישה הולם שבין 10,000 ₪ ל-50,000 ₪ ביחס ליחיד, ומתחם ענישה הולם שבין 20,000 ל-100,000 ₪ ביחס לחברה. על החברה הוטל קנס כספי בסך 24,000 ₪ לצד התחייבות בסך 48,000 ₪ ועל הנאשמת, ללא עבר פלילי, הוטל קנס בסך 12,000 ₪ לצד התחייבות בסך 24,000 ₪. בנוסף ניתנו צו הריסה וצו הפסקת שימוש.

15.11 בתו"ב 22288-04-12 (צפת) ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל נ' מנחם אליהו ודליה (ניתן ביום 31.10.2013) הורשעו נאשמים בביצוע עבירות של בניה ללא היתר ושימוש ללא היתר, בכך שהקימו ועשו שימוש במבנים בהיקף של 65 מ"ר. נקבע כי מתחם הענישה ההולם כולל קנס הנע בין 10,000 ל-100,000 ₪. על כל אחד מהנאשמים הוטל קנס בשיעור של 5,000 ₪.

15.12 בחע"מ (אי') 21264/08 מ.י. הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' אשר גבאי ואילת אין (ניתן ביום 25.4.2010) הורשעו הנאשמים על יסוד הודאתם, בביצוע עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר, בכך שעשו שימוש מסחרי בשטח של כ-300 מ"ר ובנייה בשטח של כ- 100 מ'. על הנאשם 1, אדם פרטי, הוטל קנס בסך 25,000 ₪ והתחייבות בסך 25,000 ₪. על הנאשמת 2, חברה בע"מ, הוטל קנס בסך 175,000 ₪ והתחייבות בסך 175,000 ₪. ניתנו צווי הריסה ואיסור שימוש.

16. מכל המקובץ, סבורני כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם, בנסיבות המפורטות, הינו קנס בטווח שבין 30,000 ₪ לבין 180,000 ₪, לצד צווי הריסה, איסור שימוש והתחייבות להימנע מביצוע עבירות נוספות.

האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחם הענישה ?

17. לא מצאתי הצדקה לחרוג ממתחם הענישה, בהעדר צורך שיקומי. מנגד, אין הצדקה לחצות את רף מתחם הענישה לחומרה, בהעדר סיכון לשלום הציבור, עקב החשש שהנאשם יחזור לבצע עבירות דומות. אי-לכך, מכלול השיקולים, לרבות שיקולי הרתעת הנאשם ואחרים כמותו, ינחוני בקביעת העונש המתאים בגדר מתחם הענישה (סע' 40ו ו-40ז לחוק העונשין).

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

18. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בהתאם להוראות סעיף 40יא לחוק העונשין, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. בדרך זו חידד תיקון מס' 113 לחוק העונשין את הצורך בהמשך נקיטת שיטת ענישה אינדיווידואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם המובא לדין (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.5.2009)).

19. שיקולים לחומרה - בבסיס שיקולים אלה עומדת חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ומדיניות הענישה בעבירות שבוצעו תוך פגיעה במשאבי הטבע וזכויות הציבור ליהנות ממנו, לשם הפקת הכנסות לכיסו. מכאן, מתעורר הצורך להרתיע את הנאשם ואחרים כמותו מלשוב ולבצע עבירות דומות בעתיד, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.

התרשמתי כי הנאשם לא הפנים את הפסול שבמעשיו, נטע למזער את חומרתם ולא נטל אחריות מלאה אף לאחר הרשעתו בדין. משום כך יש צורך להבהיר לנאשם באמצעות ענישה מוחשית, את הפסול שבמעשיו למען יירתע הוא ואחרים כמותו מלבצע מעשים דומים בעתיד. הנאשם לא הודה בבית המשפט בביצוע העבירות שיוחסו לו ולשם הכרעת הדין נשמעו עדויות רבות וטיעוני הצדדים. אבהיר כי לא זקפתי לחובת הנאשם את ניהול המשפט על ידו; אולם, הנאשם אינו זכאי להקלה לה זכאים נאשמים אשר לוקחים אחריות למעשיהם, מפנימים את הפסול שבמעשיהם, מביעים חרטה וחוסכים מזמנו של בית המשפט ועדי הצדדים (סעיף 40יא(6) לחוק העונשין).

לא שוכנעתי כי נסיבות חייו של הנאשם השפיעו על ביצוע מעשה העבירה. לנאשם עבר פלילי הכולל עבירות בתחום הסמים (החזקת סמים לצריכה עצמית משנת 2010, החזקת כלים משנת 2007), בתחום הרכוש (היזק לרכוש במזיד משנת 2008) ובתחום האלימות (תגרה במקום ציבורי משנת 2006). בנוסף, הורשע הנאשם בשל העלבת עובד ציבור בשנת 2003 והפצת טובין לשם מסחר בשנת 2007. וכן, הורשע הנאשם בעבירות על חוק רישוי עסקים בשנת 2010 בשל ניהול קיוסק "אקסטרים ספורט ימי" בחוף נביעות הטעון רישוי ללא רישיון, ובשנת 2013 הורשע בשל עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון ואי קיום צו שיפוטי (ת/24, ת/23).

20. שיקולים לקולא - הבאתי בחשבון כי לקראת טיעוני הצדדים לעונש נמצא כי המחסן פורק. הנאשם אף מסר כי חדל מלמכור משקאות, ובכך ניתן ללמוד על תחילת הפנמה מצד הנאשם באיסור החוקי שבמעשיו ומצביע על מאמץ מסוים לתיקון תוצאות העבירות (סעיף 40יא(5) לחוק העונשין). הבאתי בחשבון כי לנאשם רישיון להפעלת העסק, אך כמובן שהוא כפוף, בין השאר, לקיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה.

העונש המתאים לנאשם

21. מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל, מצאתי להשית על הנאשם עונש כדלקמן:

א. קנס - הנאשם ישלם קנס בסך 60,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כאשר תשלום ראשון ישולם ביום 1.9.2016 ויתר התשלומים מדי 01 לכל חודש שלאחריו, שאילולא כן יחויב בתשלום היתרה באופן מידי, בתוספת הצמדה וריבית פיגורים כדין.

ב. צו הריסה - אני מורה לנאשם להרוס בתוך 45 ימים מהיום את כל המבנים המפורטים בסעיף 2 לעיל, שטרם נהרסו: דוכן בשטח 6.5 מ"ר, דלפק, יציקת בטון בשטח 30 מ"ר ומזח צף באורך 40 מ"ר. לא יבוצע צו ההריסה במועד, תהא רשאית הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקום הנאשם, מבלי לפגוע בחובתו לעשות כן, ולחייבו בעלויות הביצוע.

ג. צו איסור שימוש - ניתן בזה צו להפסקת השימוש שנעשה במבנים המפורטים בכתב האישום, אשר יכנס לתוקף בעוד 45 ימים מהיום.

ד. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 120,000 ₪, אשר יהיה עליו לשלם באם בתוך שלוש שנים מהיום, יעבור על כל אחת מהעבירות בהן הורשע. היה והנאשם לא יחתום על כתב ההתחייבות כאמור בתוך 7 ימים מהיום, הוא יחויב בתשלום סך 30,000 ₪.

22. המאשימה תמציא עותק גזר הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ו, 21 יולי 2016, במעמד הצדדים.