(בבקשת הנתבעת 1 לדחייה או למחיקה של התביעה על הסף)

1. לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "דנציגר") לדחייה או מחיקה על הסף של התביעה שהגישה נגדה התובעת (להלן: "פסקל").
   

הרקע לבקשה

1. פסקל הגישה תביעה נגד דנציגר ונגד הנתבעים 2-3 (להלן גם:"בית העמק").

פסקל הינה חברה המאוגדת הדין בישראל ועוסקת, מזה שנים רבות, בגידול פרחים ושתילים המיועדים ליצוא. פסקל מעבדת שטחי פרחים נרחבים, בעיקר גיפסנית במושבים עולש ובארותיים.
דנציגר עוסקת בגידול שתילים או פרחים ובטיפוח זני צמחים למיניהם וזנים שונים רשומים על שמה.
הנתבעת 2 עוסקת בין היתר בטיפוח זנים שונים של גיפסניות הרשומים על שמה והנתבעת 3 מחזיקה במניות הנתבעת 2.

1. לטענת פסקל כמפורט בכתב התביעה, היא נהגה לרכוש מבית העמק שתילי גיפסנית שבית העמק שיווקה תחת השם "במבינו" וזאת בהסתמך על מצג שהציגה בית העמק כי היא טיפחה את הזן, כי יש לה זכויות בלעדיות בו ורק היא זכאית לשווקו. בדיעבד, נתברר לפסקל כי מצג בית העמק היה מצג שווא וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים. לטענת פסקל, בית העמק הסתירה את העובדה שרישום הזן על שמה טרם הושלם ונתברר כי לדנציר טענות לזכויות על הזן שנמכר על ידי בית העמק כ"במבינו" ולטענת דנציגר בית העמק מפרה את זכויותיה בזן המכונה "דנג'יפמוני" הידוע בשמו המסחרי כ"מיליון סטארס".
   
2. דנציגר ניהלה נגד בית העמק הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 2525/05, בש"א 24765/05) במסגרתם נדחתה בקשתה לצו מניעה זמני שימנע את המשך שיווקו ומכירתו של הזן הנ"ל ויאסור על כל מי שקיבל את השתילים מבית העמק למוכרו בארץ ובחו"ל.
   
3. דנציגר עתרה גם לבית משפט בהאג, הולנד למתן צו מניעה שימנע את המשך שיווקו ומכירתו של הזן על ידי בית העמק וכל מי שרכש את השתילים ממנה לרבות פסקל.
   בית המשפט בהולנד הוציא צו מניעה זמני נגד הגופים השונים שנתבעו באותו הליך האוסר עליהם לבצע פעולות ייצור, מכירה, שיווק, ייבוא, ייצוא ואחסון ביחס לזן (להלן: "הצו הזמני").
   בית העמק הגישה ערעור בהולנד על הצו הזמני ובהמשך הגישה דנציגר לבית המשפט בהאג תביעה לצו מניעה קבוע.
   בשלהי שנת 2010 הגיעו דנציגר ובית העמק להסכם לפיו הסכימה בית העמק כי דנציגר תהא בעלת הזכויות בזן הבמבינו וכי כל ההליכים בבית המשפט בהולנד יימחקו.
   פסקל נתנה הסכמתה למחיקת ההליכים.
   לטענת פסקל, בחודש פברואר 2011 בוטלו כל ההליכים בהולנד והצו הזמני בוטל.
   
4. לטענת פסקל בכתב התביעה, היא נקלעה לסכסוך בין בית העמק לבין דנציגר וכתוצאה מכך ספגה נזקים חמורים בזמן שהנתבעות לא התחשבו בנזקים אלו, השתמשו בפסקל "כבת ערובה", הכשילו כל נסיון לצמצם את נזקיה וניהלו את המאבק המשפטי ביניהן על חשבונה.
   
5. בכתב הגנתה טענה דנציגר, כי מדובר בתביעה משוללת יסוד, בין היתר, עקב ההפרה החמורה שביצעה פסקל ביחס לזכויות הקנייניות של דנציגר וחרף העובדה שבית משפט בהולנד פעל בסמכות ונתן צו זמני כדין. דנציגר היא בעלת הזכויות הבלעדיות בזן ה"מיליון סטארס" לרבות זכויות המטפחים בו. דנציגר פתחה בהליך בהולנד למניעת ההפרה שהתרחשה שם על ידי בית העמק ופסקל וצדדים נוספים בהתאם לדין האירופי בדבר זכויות מטפחים ופסקל היתה מיוצגת בהליך על ידי עורך דין מנוסה ומומחה בתחום. פסקל בחרה למשוך את הערעור שהגישה על הצו הזמני לבית המשפט לערעורים בהולנד ונמנעה מלעמוד על בירור התביעה העיקרית ובשל כך אין זה ראוי לאפשר לה לנקוט בהליך אחר בישראל המבקש לעקוף את ויתורה על הערעור בהולנד.
   
6. דנציגר צירפה לבקשה חוות דעת של עו"ד Wolter Wefers Bettink לעניין הדין בהולנד (להלן: "חוות הדעת").

תמצית טענות דנציגר בבקשה

1. כתב התביעה אינו מגלה עילה; התביעה מכוונת נגד בית העמק. פסקל גררה את דנציגר להליך ללא סיבה ממשית. בעת הדיון בבקשה ניסתה פסקל לשנות את חזית טיעונה – הוסיפה טענת התרשלות ומצגי שווא שנטענו מלכתחילה בכתב התביעה רק כלפי בית העמק.
   לא מתקיימת עילת התביעה המרכזית כלפי דנציגר שעניינה "עשיית עושר ולא במשפט": לא מתקיים יסוד העילה "שלא כדין" – צו המניעה הזמני בהולנד ניתן לדנציגר לאחר שהתקיים הליך משפטי הוגן ובתביעה לא הונח יסוד לטענה כי דנציגר התעשרה באופן כלשהו. הצו הזמני לא בוטל ובהתאם לדין ההולנדי הוא ממשיך לעמוד בתוקפו כל עוד לא בוטל. פסקל לא תקפה את האמור בחוות הדעת וויתרה על חקירת עורכה. בהתאם לעקרון הטריטוריאלית בדיני קניין רוחני לפיו יש לתבוע לפי המקום בו התרחשה ההפרה, דנציגר תבעה את הפרת זכויותיה בהולנד. תביעת דנציגר בבית המשפט המחוזי בת"א נסתיימה בפשרה ואינה חוסמת התדיינות במדינה אחרת. פסקל הינה צד טבעי לניהול ההליכים בחו"ל.
   
2. טענות ויתור, השתק ומניעות; פסקל בחרה לוותר על ניהול התיק בהולנד והסכימה למשיכת התביעה הנגדית שהגישה בהולנד ובכך ויתרה למעשה על טענותיה בעניין הנזק הנטען היום.
   
3. לחילופין, בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור הטענות - לפי מבחן "מירב הזיקות" המקום לבירור התובענה הינו בהולנד: הצו הזמני לא בוטל והמקום לדיון במשמעות עובדה זו הינו בהולנד. הדין בהולנד שונה מהדין בישראל. פסקל אינה מנועה מלנהל הליך בהולנד. אין משמעות לעובדה כי הצדדים נמצאים בישראל שכן מדובר בצדדים המנהלים עסקים ברחבי העולם.

תמצית טענות פסקל בתגובה לבקשה

1. יש לדחות את הבקשה; בתביעתה, פסקל אינה מביעה טרוניה כלפי דיוני בית המשפט בהולנד אלא כלפי האיומים של דנציגר בהגשת תביעה ולגבי צירופה לתביעה והכל מתוך כוונה להלך עליה אימים ולהוציאה מן השוק. מר דנציגר הודה בחקירתו כי גם בתביעה שהוגשה בארץ וגם בזו שהוגשה בהולנד ביקשה דנציגר למנוע את השיווק בהולנד.
   
2. מדובר על מספר עילות תביעה כלפי דנציגר על בסיס עובדות כתב התביעה, זולת עילת עשיית עושר. לא היה שינוי חזית בכתב התשובה שהתייחס לכתב ההגנה של דנציגר. המבחן לגבי התעשרות "שלא על פי זכות שבדין" הוא האם ההתעשרות היא "בלתי צודקת". דנציגר מנסה לקיים את הדיון בתובענה כבר היום ללא שמיעת עדים.
   
3. יש לדחות את טענת דנציגר כי הסכמת פסקל לביטול ההליכים שהתנהלו בהולנד מהווה ויתור או מניעות על תביעותיה נגד דנציגר - הטענה שהצו הזמני לא בוטל עם ביטול ההליכים אינה סבירה. חקירת מר דנציגר שמטה את הבסיס לטענות הויתור והמניעות. גם אם צו המניעה הזמני לא בוטל באופן משפטי, הוא בוטל באופן מעשי וזה היה התנאי להסכמת פסקל לביטול ההליכים.
   
4. פורום נאות – אין כל סיבה לנהל את התביעה בהולנד – הצדדים נמצאים בישראל, גידול שתילי הבמבינו בישראל, בתביעה בישראל נתבקש לאסור את שיווקם בהולנד והדין המתאים הוא הדין הישראלי. למיטב ידיעת פסקל, ההסכם בין הנתבעות נכתב ונחתם בישראל וכאן שולמה התמורה. ניתן לברר בארץ את השאלה האם צו המניעה בוטל ומה המשמעות אם לא בוטל. אחת מעילות התביעה היא עצם הפניה של דנציגר להליך משפטי בהולנד במקביל לבירור התביעה בארץ. העברת התובענה להולנד תחייב פיצול בין הנתבעים שכן בית העמק לא ביקשו בקשה דומה. בית המשפט בישראל לא נדרש לבקר את החלטת בית המשפט בהולנד שכן פסקל טוענת נגד דנציגר כי יזמה הליכים משפטיים בהולנד ועתרה לצו מניעה זמני ולא טוענת כלפי בית המשפט שנתן את הצו.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, בתשובה לתגובה ובסיכומי הצדדים, ולאחר קיום דיון בבקשה הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;
   
2. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ראה: רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (26.4.06); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (1.9.05); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.10.03)).
   
   על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת.
   
   בסופו של יום, אם מתברר בדיעבד כי אכן היה מקום לסילוק על הסף, ניתן לפצות על זאת - במידה רבה למצער - בהשתת הוצאות.
   
3. כן נפסק כי, מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף (ע"א 35/83, 36 לאה חסין ו-2 אח' נ' רחל פלדמן ו-2 אח', פ"ד לז(4), 721, עמ' 724-725).
4. איני סבור כי המקרה שלפניי הינו המקרה החריג והקיצוני בו יידחה בית המשפט תובענה על הסף בשלב מקדמי זה.
   
5. קודם להכרעה בבקשה לסילוק על הסף יש לבחון לעומק מספר טענות עובדתיות ומשפטיות שטענו הצדדים, ולא ניתן לסלק את התובענה על הסף בשלב מקדמי זה. בהקשר זה יוער, כי גם דנציגר סבורה כי מדובר בבקשה ש: "אינה בקשה שגרתית" (רישת סעיף 1 לסיכומים מטעם דנציגר).
   
6. הבירור הנדרש נוגע, בין היתר, לשאלות הבאות; האם התביעה בבית המשפט המחוזי ת"א נדחתה על ידי בית המשפט או שמא ההליך הסתיים בפשרה בטרם נסתיים שלב הבאת הראיות; האם הטענה כי אין לנהל תביעות בהולנד ובישראל במקביל נדחתה במפורש בעבר; בדיקת המשמעות המשפטית ומעמדו של הצו הזמני - האם הצו אכן בוטל בעת ביטול כל ההליכים בהולנד, כטענת פסקל או שמא הצו ממשיך לעמוד בתוקפו, כטענת דנציגר; האם פסקל בחרה לוותר על ניהול תיק התביעה שכנגד בהולנד; האם פסקל עמדה על ניהול הערעור בצו הזמני.
   
7. בנוסף יש לבחון את טענות פסקל לגבי איומים / התראות מצד דנציגר ודרישתה מפסקל לעקור את השטח בו נשתלו שתילי זן הבמבינו ולחתום על התחייבות להפסקת שיווק הזן (סעיף 20 וסעיף 31 לכתב התביעה), התנהגותה של דנציגר כלפי פסקל לאחר מתן הצו הזמני והאם פנתה לפסקל בהסכם "דרקוני" הכולל הודאה בהפרה (סעיף 21 לכתב התביעה) האם הנתבעות הכשילו כל נסיון לצמצום נזקיה של פסקל (סעיף 30 לכתב התביעה) והאם דנציגר הכשילה כל אפשרות להסדר ביניים, כטענת פסקל.
   
8. בנוסף, ממילא כל טענות דנציגר שמטרתן להוכיח כי הנתונים העובדתיים שונים ממה שטענה פסקל בכתב התביעה, אינן רלוונטיות לבקשה לסילוק על הסף במסגרתה יוצא בית המשפט מנקודת הנחה כי כל העובדות שנטענו בכתב התביעה נכונות.
   
9. היעדר עילת תביעה - למרות טענת דנציגר בבקשה כי העילה המופנית כלפיה היא עילת "עשיית עושר" בלבד, מעיון בכתב התביעה עולה כי כלפי דנציגר נטענות עילות משפטיות נוספות – עילת הטעייה והצגת מצגי שווא מחד ואיומי הפרה מאידך (סעיף 47 לכתב התביעה), עילת עשיית עושר ולא במשפט בניהול הליך בהולנד למרות שניתן בארץ פסק דין שדחה את טענותיה והכשלת על נסיון לזרז את ברור התובענה בהולנד (סעיף 51 לכתב התביעה), שימוש לרעה בהליכי משפט (סעיף 52 לכתב התביעה) והתנהגות שלא בתום לב ולא בדרך המקובלת (סעיף 53 לכתב התביעה).
   
10. לפיכך, גם אם אקבל את טענת דנציגר שלא מתקיימת כלפיה עילת עשיית עושר (ואיני מביע עמדה בעניין בשלב זה), עדיין מופנות כלפיה עילות נוספות שיש לבררן במסגרת ההליך העיקרי ולא ניתן בשלב מוקדם זה לסלק על הסף את התביעה כלפיה מחמת היעדר עילה.
    
11. הפורום נאות לדון בתביעה - סוגיית ברירת הפורום השיפוטי "מאפשרת לבית המשפט שלא להפעיל את סמכותו אם שכנעו הנתבע כי ישנו פורום זר שהוא 'הפורום הטבעי' לדון בתובענה" (ראה: רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Hrefuuah Servicos de Sauude S/C Ltda., פ"ד נז(5), פסקה 10 לפסק הדין).
    
    בין היתר נקבע, כי כדי לקבוע איזהו הפורום הטבעי יש לבחון לאיזו מדינה נתונות מירב הזיקות, וכי "יש לשאול אם ציפיותיהם הסבירות של הצדדים היו שהתביעה תידון בישראל, ואם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית עניין אמיתי בתובענה" (שם, פסקה 11).
12. בבע"מ 9769/09 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.1.2010) (פסקאות 17-20) נפסק כי:
    
    "....על השיקולים הרלבנטיים לצורך ברירת הפורום הנאות נימנים נתונים כגון מקום מושבם של הצדדים, המקום בו הם מנהלים את חייהם או עיסקם, הגישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים, וכיוצא באלה (ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365 (1985); ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חב' החשמל מזרח ירושלים, פ"ד מח(1) 554, 569 (1993); רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 113-114 (1998) (להלן: ענין הגבס); רע"א 4716/93 החב' הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, 269 (1994)). השיקולים הרלבנטיים לענין ברירת הפורום המתאים נחלקים לעניינים בעלי אופי אינדיבידואלי הנוגעים לבעלי הדין, ולהיבטים בעלי אופי ציבורי-מערכתי כללי שבית המשפט אמור להביאם בחשבון. כאשר עולה בתובענה טענת "פורום לא נאות", הנטל לבססה מוטל על הנתבע, על פי מאזן נוחות רגיל. עליו לשכנע, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר (ענין הגבס, בעמ' 114; ענין רון, בעמ' 655; בג"צ 1073/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 14 ([פורסם בנבו], 25.6.2008))." .
    
13. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי (ראה: ע"א 3299/06 יובינר נ' סקלאר (פורסם בנבו, 26.4.2009), פסקה 18).
    
14. לאור זאת, אני סבור כי בענייננו, רובן המכריע של הזיקות הדומיננטיות קושרות את התובענה לארץ וכי בתחרות בין בית המשפט בישראל לבין בית המשפט בהולנד, המאזן נוטה לטובת בית המשפט בישראל; כל הצדדים לתובענה נמצאים ורשומים כחברות בישראל, גידול שתילי הבמבינו מבוצע בישראל, טענת פסקל לגבי דרישתה של דנציגר לעקירת שתילי הבמבינו מתייחסת לגידולים של פסקל בישראל, תביעתה הקודמת של דנציגר לגביה נטען כי היא מונעת הגשת הליך בהולנד התנהלה בבית המשפט המחוזי בישראל.
    
    למעשה הזיקה היחידה הקושרת את ההליך להולנד נוגעת לניהול ההליך במסגרת הצו הזמני, אולם פסקל טענה במסגרת תגובתה לבקשה כי הלכה למעשה אין לה טענות כלפי עצם ההליך בהולנד והדיונים בו, אלא טענותיה מופנות כלפי צורת ההתנהגות של דנציגר כלפיה והאיומים שאיימה על פסקל בהגשת תביעה. משכך, גם ציפייתם הסבירה של הצדדים תומכת בקיום הדיון בישראל.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
   
2. יחד עם זאת, דנציגר תוכל להעלות טענותיה, ככל שאלו יהיו רלבנטיות לטעמה, בשלב הסיכומים.
   

32. דנציגר תשלם לפסקל בגין בקשה זו, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪.

המזכירות תשלח עותק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.