(בבקשת הנתבעת 1 למתן צו עיון במסמכים)

בפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "דנציגר") להורות לתובעת (להלן: "פסקל") להעביר לעיונה את המסמך או המסמכים שפורטו בסעיף 12 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם פסקל.

1. הרקע לתביעה צוין, בין היתר, בהחלטתי מיום 21.2.13 שניתנה במסגרת בקשת דנציגר לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים

1. לטענת דנציגר בבקשה שבפניי, פסקל לא העבירה לעיונה את המסמכים שאוזכרו בסעיף 12 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם פסקל כ: "התכתבות בין עו"ד וינדר לתובעת (חסוי)", אולם, לטענתה, יש לגלותם; מדובר במסמכים המהווים חטיבה אחת עם מסמכים נוספים אשר אותם פסקל בחרה למסור לעיונה של דנציגר והם חלק מהתכתבות בין עורכי דין שונים של פסקל ובין עורכי דין אלו לבין פסקל עצמה לגבי הליכים משפטיים שהתקיימו בין הצדדים בהולנד, סיומם, תוצאותיהם, היבטיהם והשלכותיהם; משעה שפסקל בחרה לגלות חלק אחד של אותה חטיבת מסמכים, אין לקבל את ניסיונה לטעון לחיסון לגבי חלק אחר של אותם מסמכים; מדובר בהתכתבות העוסקת בהיבטים מסוימים של המחלוקות המתעוררות בתיק ביחס לאופן סיום הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים בהולנד ומשמעות סיומם של הליכים אלו; בנסיבות אלו, מתעורר החשש כי פסקל תבקש להסתמך בשעת הדיון על אותה מסמכים שהוחלפו בינה לבין עורכי דינה, אשר אותם מסרה לעיון ללא הסתייגות ולגבי מסמכים אחרים – מבקשת פסקל למנוע את העיון בהם גם אם תוכנם אינו עולה בקנה אחד עם המסמכים שגולו, או שהאמור בהם אינו נוח לה, על בסיס טענת החיסיון.
   בניגוד לטענת פסקל, בחינת המסמכים שפסקל מסרה לעיון, מעלה כי נכלל בהם ייעוץ משפטי מובהק ביחס למשמעות ביטול ההליכים בהולנד וחשיפתם מהווה ויתור מפורש מצידה על החיסיון. נראה כי פסקל בחרה למסור לעיון רק את אותם מסמכים הכוללים ייעוץ משפטי שתוכנו נוח לה במיוחד בנוגע לטענת ההגנה של דנציגר לפיה פסקל ויתרה על הליכים נוספים נגדה והיא מנועה מלהגיש את התביעה בתיק זה. מתוכן המסמכים שנמסרו לעיון, עולה כי כולם צופים הליך משפטי נוסף בישראל ופסקל בעצם כבר גילתה חלק מהמסמכים העוסקים בהכנה למשפט עתידי בישראל. הטענה העובדתית של פסקל כי מדובר במסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי, לא נתמכה בתצהיר מתאים.
2. מנגד, לטענת פסקל, יש לדחות את הבקשה; היא לא הסתירה מסמכים שהוחלפו בין עורכת הדין הישראלית דאז שלה, עו"ד אסתר וינדר ממשרד עורכי הדין בלטר גוט אלוני, לבין עורך הדין ההולנדי, Overdijk, אשר מהם עולה כי עורכת הדין ביקשה לקבל מידע, הבהרות ומסמכים על מנת להבין את טיבה של התובענה שהוגשה בהולנד ובעקבות זאת לייעץ לפסקל; דנציגר אינה זכאית לקבל העתק מתוכן הייעוץ שהעניקה אותה עורכת דין לפסקל; העובדה שפסקל גילתה את מכתבי בא כוחה המבקשים לקבל מידע, אינה משנה לעניין תוכן הייעוץ המשפטי החוסה תחת חיסיון מסמך כהכנה לתביעה או חסיון בדבר התייעצות עו"ד – לקוח; הייעוץ המשפטי שניתן על ידי אותה עורכת דין בעקבות קבלת המסמכים, הינו חסוי; המסמכים שצוינו בסעיף 12 לתצהיר גילוי המסמכים מתייחסים גם לייעוץ בדבר הגשת התביעה בישראל ובגדר הכנה להגשת התביעה; פסקל לא ויתרה על החיסיון ולא חשפה מסמכים מהם ניתן ללמוד על ויתור מכללא מצידה לגבי תוכן הייעוץ.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים;

1. בבקשה שבפניי מדובר על חיסיון של מסמכים מכוח החיסיון החל על הִתקשורת שבין עורך הדין והלקוח מכוח סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 הקובע כדלקמן:
   "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך הדין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.".
2. תכלית החיסיון היא לאפשר ללקוח להתייעץ באופן חופשי עם עורך דינו, ללא חשש שתוכן שיחותיו יתגלה. כידוע, החיסיון קיים כל עוד הלקוח שומר על סודיות השיחות, ואין החיסיון משמש ללקוח מגן, המאפשר לו למסור את גרסתו על תוכן ההתייעצות תוך מניעת יריבו לעשות כן (ראה: רע"א 1863/98 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ ואח' נ' רמי סלנט עו"ד (פורסם בנבו, 20.4.1998)).
3. לטענת דנציגר בבקשה, משגילתה פסקל את המסמכים האמורים בסעיפים 9, 11, 13 ו – 14 לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, אין היא רשאית להעלות טענה לחיסיון לגבי חלקם האחר של מגעים או מסמכים אלו.
4. אכן, ברע"א 1710/99 יוסף הדר נ' סקולר (דינים עליון, 1999 (7) 719) קבעה כב' השופטת דורנר כי:
   "החיסיון קיים כל עוד הלקוח שומר על סודיות המסמכים שנערכו במסגרת קשריו עם עורך – דינו. החיסיון אינו יכול לשמש ללקוח מגן, המאפשר לו למסור מקצת המסמכים, תוך הסתרת התמונה המלאה מיריבו... מרגע שויתר הלקוח על החיסיון וחשף מקצת המסמכים שהוכנו במסגרת התייעצויותיו עם עורך דינו, אין הוא רשאי עוד לטעון לחיסיון המסמכים האחרים, שהוכנו באותו עניין עצמו." (ההדגשה הוספה – י.ש., להלן: "עניין הדר")).
5. אולם, יחד עם זאת, אני סבור כי יש להבחין בין מה שנפסק בעניין הדר לבין המקרה שבפניי.
   כאמור, אותם מסמכים שדנציגר סבורה כי על פסקל לגלותם עוסקים ב: "התכתבות בין עו"ד וינדר לתובעת..." (ההדגשה הוספה – י.ש.). לעומת זאת, בהתאם לאמור בבקשת דנציגר ובתשובתה לתגובת פסקל ומעיון במסמכים שגולו (נספח ג' לבקשה), עולה כי המסמכים שגולו עוסקים בהתכתבות בין עו"ד וינדר לבין עו"ד Overdijk או בין עו"ד Overdijk לבין פסקל, זאת בשונה מאותם מסמכים שהוחלפו בין עו"ד וינדר לפסקל (התובעת) והאחרונה לא ויתרה על החיסיון החל ביחס למסמכים שהוחלפו בינה לבין עו"ד וינדר ולא חשפה מקצת מהם.
6. לטענת דנציגר, המסמכים שגולו עוסקים בהליכים המשפטיים שהתקיימו בהולנד ולכן הם בעלי אופי של התכתבות בין עורך הדין ללקוח. אני סבור, כי דין טענה זו להידחות. כל המסמכים – אלו שגולו ואלו שגילויים מבוקש - אינם מהווים "חטיבה אחת". יש להבחין בין המסמכים שגולו הנוגעים להליכים המשפטיים שנוהלו בהולנד לבין מסמכים שנערכו בין עורכת הדין לפסקל (התובעת) שעניינם ייעוץ משפטי והכנה לתביעה העיקרית בתיק זה והלכה למעשה לא הוכח בפניי כי פסקל ויתרה על החיסיון בנוגע להם.
7. מעבר לנדרש יצוין כי, גם אם הייתי קובע כי משגילתה פסקל את המסמכים האמורים, היא ויתרה על החיסיון ביחס לתביעה בהולנד (ואיני נדרש לעניין זה), ממילא אין פירוש הדבר ויתור מטעמה על החיסיון של המסמכים נשוא הייעוץ המשפטי ביחס לתביעה בפניי שהוגשה בישראל.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

9. המבקשת-הנתבעת 1 דנצינגר תשלם לתובעת פסקל הוצאות בקשה זו בסך כולל של 3,600 ₪ ככל שהתשלום לא ישולם בתוך 30 יום מהיום, הרי שיתווספו לו מהיום ועד לתשלום בפועל הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.