רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סע' 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הבקשה נוגעת לתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים מיום 1.12.04 בה הוא היה מעורב.

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). ביום 31.8.09 קבעה הוועדה הרפואית לעררים נכות צמיתה בשיעור של 0%. בעקבות ערעור שהגיש המשיב לבית הדין לעבודה, התכנסה שוב הוועדה הרפואית לעררים וקבעה בהחלטתה מיום 28.6.10 כי לא נותרה נכות בעקבות התאונה.

המשיב הגיש בקשה להחמרת מצב, והוועדה הרפואית מיום 17.9.13 (להלן: "הוועדה") קבעה כי למשיב נותרה נכות בשיעור של 10% בגין טנטון תמידי, לפי סע' 72(4)(ד)2 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

בגין קביעת ועדה זו הוגשה הבקשה שלפנינו.

3. המבקשת עותרת לאפשר לה הבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדה ולהורות על מינוי מומחה בתחום אף, אוזן גרון, וזאת מהטעם כי בפני הוועדה לא עמדו כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למצבו הרפואי של המשיב ובפרט כל מה שנוגע לתאונת הדרכים השנייה אשר אירעה, ביום 9.1.09, קרי, לאחר שאירעה התאונה הראשונה ועובר להתכנסות הוועדה (להלן: "התאונה השנייה").

לטענתה, מדובר בתאונה שבעקבותיה החל המשיב להתלונן על ליקויי שמיעה וצפצופים באוזניים (טנטון), כפי שאף עולה מתצהיר שנשלח מטעמו לד"ר מילו, מומחה בתחום א.א.ג., אשר מונה מטעם ביהמ"ש במסגרת התביעה השנייה שהגיש המשיב בנוגע לנזקי הגוף אשר נגרמו לו בעקבות התאונה השנייה.

4. מנגד לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות, שכן בפני הוועדה הונח פרוטוקול הוועדה מיום 28.6.10 שבפניה הונח כרטיסו הרפואי המלא של המשיב. על כן, אין ספק כי בפני הוועדה הונח מלוא החומר הרפואי, לרבות החלק שנוגע לתאונה השנייה. עוד טען המשיב, כי בעקבות התאונה השנייה הוא נפגע בידו ובכתפו השמאלית, צלעותיו וראשו, וזאת להבדיל מהתאונה הראשונה שהינה חבלה מסוג "צליפת שוט" שיש בה כדי לגרום לטנטון באוזניים. מה גם, לאחר התאונה השנייה, הוא לא התלונן על ירידה בשמיעה או טנטון. אומנם בהצהרתו בפני המומחה ד"ר מילו, עולה כי הוא "לכאורה" התלונן לראשונה על ירידה בשמיעה וטנטון באוזניים ביום 11.10.11, אולם מדובר אך ורק בהצהרה ולא בקביעה של מומחה ואין לצפות ממנו לקשור או לבסס קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין התאונה שאירעה.

5. לפני שנדון לגופו של עניין, חשוב להבהיר, כי המשיב עבר תאונת דרכים שנייה ביום 9.1.09. הוא הגיש תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבותיה. מדובר בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה. ביהמ"ש מינה מספר מומחים מטעמו, כשהמומחה הרלוונטי לענייננו הינו ד"ר מילוא אשר מונה מטעם ביהמ"ש כמומחה בתחום א.א.ג.

המומחה הגיש חוות דעתו ושני הצדדים צירפו אותה למסמכים שהוגשו במסגרת בקשה זו (להלן: "חוות הדעת"). כאן המקום לציין, כי לחוות הדעת צורפה הצהרת המשיב מיום 11.10.14 אשר הונחה בפני המומחה (להלן: "הצהרת המשיב").

דיון

6. כידוע ההלכה היא, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור, ניתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985)). הפסיקה קבעה שני טעמים מרכזיים העשויים להצדיק מתן ההיתר: א. טעמים משפטיים, למשל כאשר הליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי. ב. טעמים עובדתיים "כבדי משקל וחדשים" (א' ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 494).

7. תחילה נדון בשאלה אם בפני הוועדה הונחו מלוא המסמכים הרפואיים, לרבות אלו שנוגעים לתאונה השנייה.

אכן בסעיף 12 לפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים, מיום 28.6.10, שבו פורטו המסמכים אשר עמדו בפני הוועדה, נרשם, בין היתר, "כרטיס רפואי". אולם, אין בכך כדי להסיק באופן החלטי כי המסמכים שנוגעים לתאונה השנייה אכן הונחו בפניה.

מצד אחד ניתן לומר, כי כשנרשם "כרטיס רפואי" המשמעות היא שהכרטיס כלל כל המסמכים הרפואיים הנכללים במסגרת תיקו הרפואי של המשיב, לרבות אלו שלטענת המבקשת לא הונחו בפני הוועדה. מצד שני, ניתן גם להניח כי בפני הוועדה לא הוצג מלוא תיקו הרפואי של המשיב וכי אותם מסמכים לא הונחו בפניה, שכן הוועדה לא התייחסה, בפרוטוקול, כלל וכלל לאותם מסמכים.

8. כך או כך, ברור הוא, שקיימת אי בהירות והדבר אף מעלה ספקות באשר לטיב ומהות המידע שהונח בפני הוועדה.

נסיבות אלו דומות מאוד לנסיבות המקרה שנדון ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.07) על ידי כבוד המשנה לנשיאה השופט אליעזר ריבלין:

"אפשר שפרשנותו של בית משפט השלום לדברים שנכתבו בפרוטוקול היא נכונה. אולם אין וודאות בדבר, ואפשר שאכן הועדה לא נחשפה, או לא היתה ערה, לקיומו של תיעוד קודם רלבנטי. יש להדגיש עוד, כי הועדה ציינה שהובא בפניה "כרטיס רפואי" ו"תעודות רפואיות", אולם אף אם נניח כי הכוונה היא לכרטיס הרפואי הרלבנטי, שבו נכלל תיעוד בדבר פגיעות שעבר המשיב ברגלו, הרי שהמבקשות מצרפות מסמכים נוספים, שלא צוינו ברשימת המסמכים שהיו בפני הועדה, ושגם בהם יש התייחסות לפגיעות בברך ימין או ברגל ימין. בהתחשב באי-הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור" 

9. נוסף על כן, עיון חוזר בפרוטוקול הוועדה נושא בקשה זו, מעלה כי אין כל זכר לתאונה השנייה ולתלונות המשיב בעקבותיה.

הוא הדין גם לגבי חוות הדעת של היועץ בתחום א.א.ג, ד"ר גודלשר, שעל חוות דעתו הסתמכה הוועדה ושלאור ממצאיו נקבעה למשיב נכות רפואית בגין טנטון תמידי. הרי עיון באותה חוות דעת, מלמד כי אין כל זכר או התייחסות למסמכים הנ"ל או לתאונה השניה.

10. על כן, ולאור האמור לעיל, סבורני, כי מקרה זה הינו אחד מהמקרים החריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

11. נוסף על כן, עיון במסמכים שהוצגו מטעם שני הצדדים אודות התאונה השנייה, מעלה כי בניגוד לטענת המשיב, לאחר שאירעה התאונה השנייה, הוא אכן התלונן על קיומה של ירידה בשמיעה וטנטון באוזניים. דבר שאף בגינו פנה הוא לביהמ"ש וביקש מינוי מומחה בתחום א.א.ג. וביהמ"ש נענה לבקשתו ומינה, כפי שצוין לעיל, את ד"ר מילו כמומחה מטעמו.

המשיב שטח את תלונותיו בפני ד"ר מילו בגין הטנטון והירידה בשמיעה. ד"ר מילו אף התייחס בהרחבה בחוות דעתו לתאונה שבענייננו וקבע כי למשיב לא נותרה כל נכות רפואית בגין הטנטון והירידה בשמיעה.

12. אין ספק כי המידע הנ"ל, בכל הנוגע לתלונות המשיב אודות הטנטון והירידה בשמיעה ככל שאלו מתייחסות לתאונה השניה, הינו בגדר מידע רלוונטי שמן הראוי היה להציגו בפני הוועדה.

אומנם, וכפי שנטען בצדק ע"י המשיב, אין לצפות ממנו לקשור בין התלונות שלו לבין כל אחת מהתאונות שאירעו, אולם, כן יש לצפות ממנו, לפרוס בפני הוועדה את התמונה הרפואית המלאה וליידע אותה אודות התאונה השנייה, תלונותיו ופגיעתו שנגרמה בעקבותיה.

סיכום

13. מן המקובץ לעיל מתקבלת המסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

החלטה בדבר מינוי מומחה מטעם בימה"ש תינתן בנפרד.

1

54678313

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.