1. התובע, יליד 28.5.76, נפגע ביום 6.4.10 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה.
2. אין חולק כי הנתבעת חייבת לפצות את התובע בגין נזקי התאונה. המחלוקת מתמקדת בשיעורם של נזקים אלה.

הנכות הרפואית

1. על מנת לבחון אם לתובע נותרה נכות בעקבות התאונה, מונו מומחים רפואיים בשלושה תחומים: פרופ' מיכאל סודרי בתחום האורטופדיה, ד"ר אמיר גורי בתחום הא.א.ג. ופרופ' בועז וולר בתחום הנוירולוגיה.
2. פרופ' סודרי קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 19%: בגין הגבלה קלה בתנועתיות הצוואר – 10%, ובגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני - 10% נוספים.
3. ד"ר גורי קבע שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין טנטון תמידי.
4. פרופ' וולר קבע שלתובע לא נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה. פרופ' וולר נחקר בחקירה נגדית על ידי התובע, ובחקירתו עמד על קביעתו בחוות הדעת. התובע אינו משלים עם קביעתו של המומחה, וטוען שנותרה לו נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה – 30% בגין נוירולוגיה אוקסיפטלית ו-20% בגין תסמונת תעלה קרפלית קלה. אני דוחה את הטענה.
5. ההלכה הפסוקה לגבי סטיה מחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט קובעת:

"נוכח מעמדו המיוחד של המומחה כידו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה, ואף שבית המשפט חופשי לסטות מחוות דעתו, הרי שבמצב הדברים הרגיל, בית המשפט יעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים. זאת, להבדיל ממצב בו הערכאה הדיונית מאמצת את חוות דעתו של המומחה, גם אם לא נחקר אודותיה. אך טבעי הוא, שכאשר הערכאה הדיונית דוחה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, היא תעשה כן, לאחר שניתנה למומחה הזדמנות להסביר ולהבהיר את חוות דעתו. למיצער, מקום שבית המשפט סבור כי המומחה טעה, שומה עליו לשקול אם יש צורך במינוי מומחה נוסף, מקום בו מתעורר ספק" (ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ואח' (18.3.13) בפסקה 8 לפסק דינו של השופט עמית).

1. במקרה זה נחקר פרופ' וולר בחקירה נגדית, והסביר באופן ענייני וממצה מדוע יש לדחות את טענות התובע כי הוא לוקה בנכות נוירולוגית. פרופ' וולר ביצע לתובע בדיקה קלינית, שהייתה תקינה (עמ' 17 שו' 27-28). פרופ' וולר דחה באופן מנומק את טענת התובע כי הוא לוקה בתסמונת התעלה הקרפלית (עמ' 17 שו' 18-24), ואת טענתו כי הוא לוקה בנוירולוגיה אוקסיפטלית (עמ' 16 שו' 10-11 ושו' 23-26).
2. לפיכך אני מאמצת את חוות דעתו של פרופ' וולר, וקובעת כי לתובע לא נותרה נכות נוירולוגית בעקבות התאונה.
3. לסיכום: נכותו הרפואית הצמיתה של התובע עקב התאונה הינה בשיעור 27.1%.

שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות

1. משנת 2007 עבד התובע כמדריך קבוצה בפנימיית אחוזת ילדים ויצ"ו בחיפה (להלן: "ויצ"ו"). לפני כן עבד כעצמאי בעבודות שונות – מנהל מסעדות ומעקל בהוצאה לפועל (ראה עדותו בעמ' 18 שו' 31 – עמ' 19 שו' 3).

משנת 2013 עובד התובע כמתווך נדל"ן.

1. התובע אינו בעל מקצוע ספציפי, ועסק במהלך השנים בעבודות שונות, חלקן פיסיות. בנסיבות אלה אני סבורה כי שיעור נכותו האורטופדית משקף את שיעור הפגיעה הפוטנציאלית בכושר השתכרותו. כשעסקינן בנכות אורטופדית, משמשת הנכות הרפואית אמת מידה להערכת הנכות התפקודית (ראה, למשל: עא 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11.1.15)). ואילו הנכות בתחום הא.א.ג אינה בעלת השלכות על כושר השתכרותו של התובע.
2. לפיכך שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע הוא 19%.

נזקיו של התובע

הפסד השתכרות בעבר

1. מדובר בראש נזק מיוחד, שיש להוכיחו בראיות.
2. במועד התאונה עבד התובע כמדריך בויצ"ו. התובע עבד בויצ"ו גם לאחר התאונה, עד חודש אוגוסט 2012.
3. התובע טוען בסעיף 11 לתצהירו, כי לאחר התאונה נאלץ לקצר את יום העבודה, הפסיק לבצע שעות נוספות ולקחת תפקידים, שכרו נפגע בכ-1,500 ₪ לחודש, וביום 31.8.12 הוא פוטר. דא עקא כי חלק מגרסה זו נסתר בחומר הראיות, וחלק אחר ממנה לא הוכח. מן הראיות שהוגשו עולה כי פרט לכמה חודשים שבהם פחת שכרו של התובע משכרו לפני התאונה, ברוב החודשים היה השכר גבוה מהשכר לפני התאונה. היקף עבודתו ושכרו החודשי של התובע לאחר התאונה לא נפגעו, איפוא.

התובע נמנע מלהזמין לעדות נציג של ויצ"ו להוכחת טענתו כי פוטר כתוצאה משינוי בתפקודו לאחר התאונה. אף אם מקבלת אני את טענת התובע כי הפסקת עבודתו היא תוצאה של פיטורין, הרי שאין בפניי כל ראיה הקושרת בין הפיטורין לבין התאונה ותוצאותיה.

1. לפי תלושי השכר לחודשים ינואר – מרץ 2010, הסתכם שכרו של התובע לחודשים אלה ב-23,084 ₪ ברוטו, דהיינו 7,694 ₪ ברוטו לחודש.
2. מבין תלושי השכר שהוגשו פחת שכרו מסכום זה בחודשים הבאים:

בחודש מאי 2010 השתכר 4,459 ₪.

בחודש אוגוסט 2010 השתכר 6,265 ₪.

בחודש ספטמבר 2010 השתכר 4,050 ₪.

בחודש אוקטובר 2010 השתכר 6,676 ₪.

ביתר החודשים בשנת 2010 היה שכרו החודשי של התובע גבוה משכרו לפני התאונה.

לפי טופס 106 שהגיש התובע, בשנת 2011 שכרו החודשי עלה על שכרו לפני התאונה.

לפי תלושי השכר שהגישה הנתבעת לחודשים ינואר – יולי 2012, גם בתקופה זו עלה שכרו החודשי של התובע על שכרו לפני התאונה.

1. התובע קיבל ימי מחלה רבים בסמוך לאחר התאונה, בחודשים אפריל-מאי 2010. סביר, איפוא, להניח שהירידה בשכרו במאי 2010 הינה תוצאה של התאונה. התובע קיבל ימי מחלה גם בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2010. לכן ניתן לייחס את הירידה בשכרו גם בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2010 לתאונה.
2. הפסד ההשתכרות עד להפסקת העבודה בויצ"ו מסתכם, איפוא, ב-9,326 ₪ (הואיל והצדדים לא ערכו חישוב מדויק בהפחתת מס ההכנסה שחל לא עשיתי כן גם אני, מה גם שלנוכח הסכומים שבהם מדובר ההפרש הוא פעוט).
3. לאחר הפסקת עבודתו בויצ"ו, לא עבד התובע מחודש אוגוסט 2012 עד חודש מאי 2013 וקיבל דמי אבטלה. אני דוחה טענת התובע כי יש לפסוק לו עבור תקופה זו הפסד שכר מלא. יש מקום לפסוק לו פיצוי על בסיס נכות של 19% ושכרו כפי שהיה ערב התאונה: 7,694*0.19*8=11,695 ₪.
4. התובע אינו טוען להפסדי שכר מאז מאי 2013, ולא הביא ראיות ביחס להשתכרותו מאז.
5. הפסדי ההשתכרות בעבר מסתכמים ב-21,021 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה - מדובר בסכום של 23,202 ₪ נכון להיום.

כאב וסבל

1. סכום הפיצוי בגין כאב וסבל נכון להיום הינו 48,659 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

1. התובע טוען כי יש לחשב את הפסד השתכרותו בעתיד על בסיס שכר של 12,000 ₪. לא מצאתי כי יש לטענה בסיס. שכרו של התובע לפני התאונה, בסך של כ-7,400 ₪ (לאחר ניכוי המס החל) משקף את כושר השתכרותו. לא הוגשו כל ראיות שעשויות להוכיח אחרת.
2. החישוב: 7,400*0.19*227.1346=319,351 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד

1. בעבר: התובע צרף לתצהירו קבלות שונות אשר לא ברור הקשר בינן לבין התאונה (כגון: משקפיים). כמו כן צורפו קבלות המסתכמות בסכומים ניכרים על טיפולים שונים (כגון: טיפולי שיאצו), וזאת מבלי שהוצגה אסמכתא רפואית כי טיפולים אלה נדרשו. מכאן שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין סכומים אלה. עם זאת, לתובע נגרמו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ולכן אני פוסקת לו פיצוי בסך 5,000 ₪.
2. בעתיד: אף אחד מהמומחים לא עמד על כך שהתובע יזדקק בעתיד לטיפול רפואי כלשהו, בוודאי לא כזה שהוא אינו זכאי לקבל במסגרת קופת חולים. לכן אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

1. אין חולק כי מאז התאונה ועד היום לא נזקק התובע לעזרה בשכר. מגבלות התנועה של התובע, שבגינן נקבעה לו נכות אורטופדית, הן קלות. לפיכך אין מקום לפסוק פיצוי על בסיס מספר שעות שבועי, לא לעבר (שאז, כאמור, לא הסתייע התובע בעזרה בשכר), ואף לא לעתיד. אני סבורה שפיצוי בסך 30,000 ₪ הוא פיצוי הולם את נסיבותיו של התובע.

הפסדי פנסיה

1. שני הצדדים מציינים בסיכומיהם שיש לפסוק פיצוי בשיעור 12% מהפסד ההשתכרות, דהיינו 38,322 ₪.

סיכום

1. נזקיו של התובע מסתכמים ב-464,534 ₪ נכון להיום.

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובע סך של 464,534 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשיב הנתבעת לתובע את האגרה ששילם.
2. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.