ס"ק - 10856-02-11

10 מרץ 2013

לפני:

כב' הנשיא רמי כהן

החלטה

(בקשה למתן פסיקתות)

הבקשה:

1. בפני בקשתם של מהנדסים שהועסקו על ידי מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה (להלן: "הבקשה") ליתן פסיקתה לגבי הסכומים המגיעים לכל אחד מהם לאור פסקי דין שניתנו על ידי בית דין זה (ביום 09.05.12 להלן: "פסק דין 1" וביום 09.07.12 להלן: "פסק הדין המשלים") – כשאתייחס לשניהם כאחד יכונו הם "פסק הדין".

רקע הדברים:

2. א. הסתדרות המהנדסים בישראל ("ההסתדרות"), הגישה נגד מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה ("המדינה") בקשת צד בסכסוך קיבוצי ("הסכסוך"). במקביל לסכסוך, הגישו כחמישים מהנדסים מעובדי וגימלאי המדינה ("המהנדסים") תביעות כספיות אינדיבידואליות נגד המדינה ("התביעות") (כשנתייחס לשניהם כאחד יכונו הם "העותרים").

הרקע לסכסוך ולתביעות הכספיות האינדיבידואליות הוא בחובה שהוטלה על-ידי המדינה על המהנדסים, לבצע כוננויות הנוגעות לטיפול בחומרים מסוכנים. הכוננויות שנתבקשו המהנדסים לבצע, והם מבצעים הלכה למעשה - מתבצעות על פני עשרים וארבע שעות ביממה, שבע יממות בשבוע ולאורך כל השנה.

בעבר הרחוק, עת הייתה מטלת ביצוע הכוננויות באחריות משרד הבריאות קיבלו המהנדסים תמורה מלאה עבור ביצוע הכוננויות. ממועד מסוים, לאחר מעבר האחריות על עניין החומרים המסוכנים למשרד להגנת הסביבה, ולאורך רוב התקופה הרלבנטית לעתירות הנ"ל, לא שולמה למהנדסים תוספת כוננות לילה ואף לא תוספת עבור כוננויות סוף שבוע וחגים ("כוננויות הלילה").

ב. על רקע זה הוגש הסכסוך קיבוצי והתביעות לבית-דין זה. ביום 09.05.12 ניתן פסק-דין 1 בסכסוך ובתביעות, בו נתקבלו עתירות העותרים. וכך קבענו שם:

"48.

א. ....

ב. על המדינה לשלם למהנדסים, מכאן ואילך ורטרואקטיבית לחודש פברואר 2004 לפחות, שכר עבור שעות כוננויות הלילה בגינן לא שולמה להן תמורה ועל שעות הכוננות שבוצעו בפועל עד למועד מתן פסק-הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש על-פי החוק, ובניכוי הסכומים שלעיל קבענו שהמדינה יכולה לקזז.

ג. לעניין התחשיב והתשלום המגיע לכל אחד מן התובעים בתביעותיהם האישיות הגישה המדינה תחשיב מטעמה ביום 12.12.11. הצדדים הסכימו "הדיווחים שצורפו לתביעות הפרט של המבקשים משקפים את הכוננויות שהמבקשים שובצו אליהם על-ידי המשיבה...".

את הסכומים העולים מהתחשיב האמור, תשלם המדינה לכל אחד מהמהנדסים, בתביעותיהם האישיות, תוך 30 ימים מהיום.

ד. ככל שיימצא כי אין הסכמה בין הצדדים לגבי שיעור הסכומים, על רקע קביעותינו בפסק-דין זה, יידרש בית-הדין להכרעה בעניין. על המבקשים להודיע לבית-הדין, לא יאוחר מ-1.07.12 אם נדרש בית-הדין להוסיף הכרעתו בעניין זה..." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ) (סעיף 48 לפסק-הדין מיום 09.05.2012).

ג. בפסק-דין 1 נותרו שתי שאלות פתוחות: שאלת ההתיישנות ושאלת מיצוי התשלום המגיע לכל אחד מהמהנדסים שהגישו תביעות אינדיבידואליות. כאשר לעניין מיצוי התשלום, כאמור, נתבקשו הצדדים להודיע אם חלוקים הם בדעתם. משהצדדים לא הגישו כל הודעה מטעמם לעניין שיעור הסכומים שעל המדינה לשלם לעותרים בתביעותיהם האישיות, למדנו שקיימת הסכמה ביניהם בעניין זה.

שאלת ההתיישנות ושאלת מיצוי תשלום הוכרעו בפסק הדין המשלים שניתן ביום 02.07.12 בו הוכרעה שאלת ההתיישנות (שאיננה דרושה להחלטה זו); ובו, וזה העיקר לענייננו, הורינו למדינה לשלם לכל אחד מהמהנדסים בתביעות האישיות את מלוא המגיע לו בהתאם לתחשיב שהגישה המדינה ביום 12.12.11, תחשיב שהצדדים הסכימו לגביו שהוא משקף את הכוננויות שהמבקשים שובצו אליהם (ראו בעניין זה את האמור בסעיף 48 ג' לפסק דין 1) (סעיף 15 לפסק-הדין המשלים).

ד. לאחר שניתן פסק הדין דכאן, הוגשה לבית דין זה, בקשה מטעם המדינה לעכב ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 02.07.12. על החלטת הדחייה הוגש ערעור לבית-הדין הארצי (עס"ק 46505-05-12), שהתקבל חלקית באופן שנקבע בו כי יעוכב תשלומם של מחצית מתשלומי העבר והמחצית השנייה של תשלומי העבר כמו גם תשלומי העתיד ישולמו לעותרים באופן מיידי (החלטה מיום 22.07.12).

בהמשך, הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לבית-הדין הארצי ובה ביקשו, בין היתר, לבטל את ההחלטה שניתנה לעניין עיכוב הביצוע החלקי. בית-הדין הארצי (סגן הנשיאה, הש' יגאל פליטמן) קיבל בקשה זו. וכך נקבע בהחלטה:

"... הובאה בפניי בקשה מוסכמת מטעם הצדדים לדחיית מועד הדיון... ולביטול ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין... זאת מהטעם שהצדדים מנהלים משא ומתן מתקדם, אשר עשוי לייתר את הצורך בהכרעה בשני הערעורים. עוד צוין בבקשה כי הצדדים הגיעו להסכמות חלקיות על פיהן יבוטל עיכוב ביצועו של פסק-הדין..." (החלטה מיום 20.01.2013" החלטת סגן הנשיאה").

לאור החלטת סגן הנשיאה הנ"ל, עיכוב הביצוע החלקי של פסק הדין בוטל. משמעות הדבר, לענייננו, שעל המדינה להעביר לעותרים את מלוא התשלומים המגיעים להם, כאמור בפסק הדין במלואם ובאופן מיידי.

ה. אגב, לאחר הדיון בבקשה, הצדדים לא הודיעונו על ההסכמות ביניהם, פנייתם לבית הדין הארצי, והחלטת סגן הנשיאה. ביקשנו עמדת העותרים האם לאור זאת התייתר הצורך בהכרעה בבקשה. בתשובת ב"כ המהנדסים, מיום 03.03.13, הודיעונו שהבקשה בעינה עומדת ויש להכריע בה.

דיון והכרעה:

3. המחלוקת בין הצדדים הינה בכך שהמדינה טוענת שהתחשיב, שהוסכם בין הצדדים שישמש בסיס לקביעת שיעור הסכומים המגיעים לכל אחד מהמהנדסים ("התחשיב") הוא שגוי ולכן "תיקנה" המדינה את התחשיב. המהנדסים טוענים שמשניתן פסק הדין ובו נקבע שעל המדינה לשלם על פי האמור בתחשיב, חובה על המדינה לשלם את הסכומים העולים מהתחשיב.

משלא קיבלה המדינה את עמדת המהנדסים כדלעיל, הוגשה בקשתם זו למתן פסיקתות, אשר יקבעו את המגיע לכל אחד מהמהנדסים על יסוד התחשיב.

ביום 15.01.13 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים.

נימוקי הבקשה והתגובה לה:

4. כאמור, המהנדסים טוענים כי חרף הוראת פסק-הדין שהתשלומים ייעשו על-פי תחשיב שהוגש לתיק ביום 12.12.11, המדינה ערכה תחשיב חדש ושונה לפיו שילמה את התשלומים האישיים המגיעים להם. מבדיקה שעשו המהנדסים עולה כי הסכומים הנקובים בתחשיב החדש נופלים מהסכומים שננקבו בתחשיב המקורי באופן משמעותי. כך גם קיזוז ימי התמורה בתחשיב החדש עולה משמעותית על הסכומים שננקבו בתחשיב המקורי.

טוענים המהנדסים שהמדינה לא הייתה רשאית לעשות דין לעצמה ולשנות מהנתונים עליהם התבסס פסק-הדין. עוד טוענים הם כי על-פי בדיקה שעשו אף תחשיב המדינה לעניין הפרשי ההצמדה והריבית שעליה לשלם הינו שגוי ויש לתקנו בהתאם. ביחס לתובעים מס' 4, 27, 43 ו-51 ביקשו המהנדסים שלא תינתן, בשלב זה, פסיקתה בנוגע אליהם. אחרון ביקשו המהנדסים כי יפסקו לטובתם הוצאות והחזר שכר טרחה בגין תביעותיהם האישיות בשיעור של 10% וכן הוצאות בגין בקשה זו.

5. המדינה מתנגדת לבקשה:

לטענתה בסעיף 48 ב' לפסק הדין 1, נקבע: "על המדינה לשלם למהנדסים, מכאן ואילך ורטרואקטיבית לחודש פברואר 2004 לפחות שכר עבודה עבור שעות כוננויות הלילה בגינן לא שולמה להם תמורה ועל שעות הכוננות שביצעו בפועל עד למועד מתן פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש על פי החוק, ובניכוי הסכומים שלעיל קבענו שהמדינה יכולה לקזז". טיעון המדינה מדגיש את המילים "ועל שעות הכוננות שבוצעו בפועל". טוענת המדינה כי בסמוך למתן החלטת בית-הדין הארצי בבקשה לעיכוב ביצוע (החלטה מיום 22.07.2012) ערכה בדיקה מדוקדקת של שעות הכוננות שבוצעו בפועל על ידי כל אחד מהמהנדסים ובדיקתה העלתה כי בתחשיב אותו הגישה לבית-דין זה נפלו טעויות שונות והתגלה פער בין הנטען על-ידי המהנדסים בתביעותיהם והמוערך על-ידי המדינה עצמה, לבין המציאות בפועל - כאשר התברר כי בפועל נעשו פחות כוננויות מכפי שהוערך בתחילה. התחשיב, טוענת היא, נערך על-ידי חשבות המשרד להגנת הסביבה ולא על-ידי חברת מל"מ שהיא הגורם המבצע חישובי שכר לעובדי מדינה.

המדינה טוענת עוד כי משנעשה חישוב מדויק יותר עליה לשלם על-פי הקבוע בו. אחרת ייווצר מצב בו מהנדסים מסוימים יקבלו פחות מן המגיע להם ומהנדסים מסוימים יקבלו יותר מן המגיע להם- מצב דברים זה אינו תקין ויש למונעו. המדינה מוסיפה וטוענת כי באשר להשגות בדבר הפרשי ההצמדה והריבית בהם היא חבה הרי שלאחר תכתובות שנעשו בין הצדדים, תיקנה היא את הטעון תיקון ולכן אין פגם בתחשיביה.

אחרון טוענת המדינה כי לאור קביעת בית-הדין בפסק-דינו בתיק זה כי לא ניתן צו להוצאות, בקשה לפסיקת הוצאות לטובת ב"כ המהנדסים בנסיבות אלה אינה מתיישבת עם הקביעה הנ"ל, מה גם שלא התקיים ולו דיון אחד בתביעות הפרטניות ואף מטעם זה אין להיעתר לבקשה.

הכרעה:

6. תקנה 57 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת:

"על סמך פסק הדין תיערך, לבקשת בעל דין, פסיקתה שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ותיאורם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה תיחתם בידי אב בית הדין או הרשם ותאריכה הוא התאריך שבו הושמע פסק הדין" (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ).

הפסיקתה מהווה את התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין שניתן זה מכבר, עליה להכיל את תמצית ההכרעה בסכסוך ללא צורך בפירוט הנימוקים להכרעה. היא משקפת, אפוא, את הקביעות האופרטיביות של פסק-הדין ואין לקרוא בה דברים שאין בה [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 340 (מהדורה עשירית, עו"ד טובה אולשטיין עורכת, 2009); וההפניות שם]. היינו, על הפסיקתה לשקף, דרך כלל, את הסעד או ההכרעה שבפסק-הדין ואין היא מהווה אמצעי לשינוי או להוספה על תוכנו. הפסיקתה אינה, לפיכך, חי הנושא את עצמו, אלא שואבת חיותה מפסק-הדין או ההחלטה שניתנו ונערכת על-פיהם [ע"ע (ארצי) 1506/02 רחמים - עוף הבירה 1995 בע"מ, (27.11.06); וההפניות שם].

עוד נציין, כי קיימים מקרים בהם הפסיקתה מבהירה או מפרשת את פסק-הדין או נקודה בלתי ברורה בו. במקרים אלו מהווה הפסיקתה מכשיר לפירוש פסק-הדין שהיה סתום [ע"א 3832 אריאל נ' קלמן (פורסם בנבו, 10.08.10)]. ואולם מקרים אלו הינם בגדר החריג ולא הכלל, והמקרה דנן אינו נופל לגדרם.

7. בענייננו מבקשים המהנדסים כי תינתן פסיקתה הקובעת את הסכומים שעל המדינה להעביר לכל אחד מהם בהתאם לקביעות פסק-הדין. הצורך במתן הפסיקתה התעורר לנוכח מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ביחס לנתונים המרכיבים את התחשיב, להבדיל מאופן עריכת התחשיב עצמו.

8. המדינה מודה בטיעונה שהתחשיב שנעשה על ידה, ועל פיו שילמה למהנדסים את מה ששילמה, הוא תחשיב חדש השונה מזה שהגישה לבית הדין. בודאי שהתחשיב החדש לא היה חלק מפסק הדין. הפועל היוצא מכך הוא, שהאמור בפסק דיננו לא שימש את המדינה בעת שערכה חישוביה לגבי הסכומים המגיעים לכל אחד מהמהנדסים, לעניין טיעון זה יאמר:

א. הלכה למעשה, המדינה למעשה עשתה דין לעצמה, בקובעה, בשינוי מהאמור בפסק הדין מה יקבל כל אחד מהמהנדסים - ללא בקשה או הליך שיפוטי בו נקטה המדינה לשינוי הוראות פסק הדין, וללא הכרעה של ערכאה שיפוטית או החלטה שיפוטית מוסמכת, המתירה את השינוי בפסק הדין.

ב. אשר לטענת המדינה המפנה בסעיף 48 ב' לפסק דין 1, נאמר שאם היה ספק האם כוונת פסק דין 1 היא שעל המדינה לשלם על שעות הכוננות שבוצעו בפועל בהתעלם מהתחשיב - היינו שהיה על המדינה לשוב ולבחון מחדש את מספר שעות הכוננות שבוצעו למרות התחשיב, הרי שספק זה הוסר בקביעה המפורשת שבסעיף 48 ג' לפסק דין 1 אשר בו נקבע במפורש: "לעניין התחשיב והתשלום המגיע לכל אחד מן התובעים בתביעותיהם האישיות הגישה המדינה תחשיב מטעמה ביום 12.12.11..." ("התחשיב") וכי המדינה תשלם לכל אחד מהמהנדסים את "הסכומים העולים מהתחשיב האמור..." (סעיף 48 לפסק-הדין מיום 09.05.12).

ראוי עוד לציין ולהדגיש הכרעתנו הנ"ל, מושתתת על הסכמה שהושגה בין הצדדים, לפיה "הדיווחים שצורפו לתביעות הפרט של המבקשים משקפים את הכוננויות שהמבקשים שובצו אליהם על-ידי המשיבה..." (עמ' 3 ש' 16-17 לפרוטוקול).

ג. עוד נציין כי, בפסק הדין ניתנה לצדדים האפשרות להשיג על קביעה זו שבפסק הדין 1, עד ליום 01.07.12, ככל שלא קיימת ביניהם הסכמה על שיעור הסכומים - הודעה כאמור לא הוגשה. או אז ניתן פסק הדין המשלים.

ד. כללם של דברים. אין ספק שהצדדים עצמם הסכימו שהתחשיב ישמש כאמת המידה לשעות הכוננות שבוצעו על ידי כל אחד מהמהנדסים; בית הדין אימץ הסכמה זו בפסק הדין 1 (סעיף 48 ג'); חרף זאת ניתנה לצדדים בפסק דין 1 אפשרות להשיג על הסכומים כדי שיש בהם אי הסכמה - הצדדים לא השיגו על כך, או אז ניתן פסק הדין המשלים ובכך הושלמה מלאכתו של בית הדין בעניין הקביעה שהתחשיב הוא זה שעל פיו ייערך חישוב המגיע לכל אחד מהמהנדסים.

9. גם אם נכונה טענתה של המדינה שלאחר מתן פסק-הדין ובטרם העברת התשלומים כולם, ערכה בדיקה נוספת ומקיפה, אספה את דו"חות הנוכחות הנוגעים למהנדסים בתקופה הרלבנטית - ובדיקה זו העלתה, לטענתה, כי בנתונים שהמציאה לבית-דין זה בתחשיב נפלו טעויות שונות - אין תשלום שבוצע על ידי המדינה בדרך זו, ללא החלטה שיפוטית, מקיים את פסק הדין.

ברי שלא ייתכן, שהמדינה סברה או סוברת, שהכוח בידה לשנות פסק דין ללא החלטה שיפוטית מוסמכת, ולקבוע שהיא מילאה אחר הוראותיו.

נוסיף. לא יכולה להיות מחלוקת בענייננו, שלא מדובר בתיקון טעות קולמוס אלא בטעות מהותית. דין הוא שערכאה שיפוטית שנתנה פסק דין, אינה יכולה לתקן טעות מהותית, להבדיל מטעות קולמוס, בפסק הדין גם אם נפלה כזו ואותה ערכאה משתכנעת שאכן שגגה יצאה מתחת ידיה. על אחת כמה וכמה שלצד מן הצדדים בפסק הדין אין סמכות לתקן את פסק הדין ללא הליך משפטי מתאים.

ככל שלמדינה טענות נגד התחשיב שנערך על-ידה, פתוחה בפניה הדרך להגיע להסכמה אחרת בסוגיה עם המהנדסים או להשיג על כך במסגרת הליך משפטי מתאים. בית-דין זה סיים, אפוא, את מלאכתו בעניין זה עם מתן פסק-הדין.

10. באשר לטענת המדינה כי בית-הדין התייחס לאפשרות של קיום מחלוקת בין הצדדים ביחס לשיעור הסכומים במסגרת פסק-דינו ומכאן שרשאית היא להשיג על גובהם, נשיב בשניים:

א. קביעה זו מתייחסת למחלוקות בדבר שיעור הסכומים כל עוד אלו נובעים מהאמור בתחשיב. בוודאי שאין בקביעתנו זו כדי לאפשר למדינה לשנות את הנתונים עליהם התבסס התחשיב שאושר בפסק-הדין, ובהסכמתה.

הנתונים הם ראיות. ולכן, ככל שלא הייתה הסכמה בין הצדדים היה מקום להוכיחם. משמעות ההסכמה בעניין הנתונים לעניינינו היא שהצדדים אינם חלוקים במשתקף מהנתונים, כתשתית הראייתית שבית הדין יכול להישען עליה בפסיקתו.

אם כך הוא מניין הסמכות להשתית את התשלומים למהנדסים על נתונים שלא הוכחו, ואינם מוסכמים בין הצדדים?

ב. גם אם סברה המדינה שניתנה לה הזכות להשיג על הנתונים- וכאמור לעיל איננו סבורים שניתנה לה זכות שכזו - הרי הפתח שפתח בית-הדין בפסק הדין 1 - היה שעל מי מהצדדים שסבור כך, להודיע לבית-הדין עד ליום 01.07.12 אם חולק הוא על האמור בתחשיב. משלא הודיע מי מהצדדים שיש מחלוקת ביניהם לעניין חישוב המגיע למהנדסים על יסוד הנתונים, עד מועד מתן פסק-הדין המשלים, גם "פתח" זה נסגר הרמטית, במובן זה שבית-דין זה סיים מלאכתו.

11. לפיכך, בהתאם לתקנה 57 הנ"ל, אין מניעה, אפוא, להיעתר לבקשה למתן פסיקתה. הלכה פסוקה היא כי הפסיקתה משקפת את ההכרעה שבפסק-הדין ואינה מהווה אמצעי לשינויו בכל דרך שהיא, הפועל היוצא מכך:

א. לפי שורת הדין הוא, ששיעורי הסכומים אשר יקבעו במסגרת הפסיקתות האישיות יתבססו על תחשיבי המהנדסים אשר פורטו בבקשה. שכן, כנטען בבקשה, הסכומים התבססו על התחשיב שהגישה המדינה ובמהלך הדיון בבקשה המדינה לא טענה לשגגה שנפלה בתרגום העולה מהתחשיב לסכומים כולל הפרשי הצמדה וריבית, אשר פורטו בבקשת המהנדסים (המדינה לא העלתה בעת הדיון בבקשה כל טיעון נגדי המצביע על שגגה שנפלה בנתונים שבבקשה, אלא טענתה היחידה כאמור היתה שהתחשיב אינו מדויק).

ב. יחד עם זאת, כדי להסיר ספק, תוכל המדינה להודיע לבית הדין, עד 03.04.13, האם חולקת היא על הסכומים שפורטו בבקשה לגבי המגיע לכל אחד מהמהנדסים (הסכום המלא ולא מחציתו לרבות הקיזוזים שנקבע בפסק הדןי שיש לקזז ולרבות הפרשי הצמדה וריבית). במקרה כזה, יוגש תחשיב נגדי מפורט הנוגע לכל אחד ואחד מהמהנדסים.

אם וככל שיגיע תחשיב שכזה מאת המדינה, ימנה בית הדין חשב שכר על חשבון המדינה, אשר יבחן את הנתונים שבתחשיב, את הסכומים שנקבעו על ידי המהנדסים אל מול הסכומים שיהיו בתחשיב המדינה ויקבע את הסכומים המגיעים לכל אחד מהמהנדסים ועל יסודם תינתן פסיקתה.

ג. כיוון שהתחשיב הוא הבסיס לחישוב המגיע לכל אחד מהמהנדסים - ברי שנכון וטוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים כדי להגיע לפתרון החשבונאי הנכון המבוסס על התחשיב ללא צורך בהארכת ההליך על ידי מינוי חשב שכר וכל הכרוך בכך.

12. החלטה זו תחול מחד גם על המהנדסים שמספרם 27 ו-43 לגביהם התבקשה, בתחילה, התייחסות נפרדת - לאור בקשתם של המהנדסים והסכמת המדינה (בקשה מיום 17.01.13; הודעה מיום 03.02.13). מאידך, ימחקו מהבקשה המהנדסים שמספרם הסידורי בבקשה 26, , 31, 37 ו-39. תיקים אלה יסגרו במזכירות בית הדין.

באשר למהנדסים שמספרם 4 ו-51, יודיעו המהנדסים לא יאוחר מיום 03.04.13 האם התחשיב ששלחה המדינה אליהם (כאמור בהודעתה מיום 03.02.13), מקובל עליהם או שמא יש ליתן פסיקתה אף לגביהם.

13. המדינה תמציא למהנדסים את האסמכתאות להפקדת כספים בקופות הגמל, לרבות שיעורי ההפקדה כמבוקש- לא יאוחר מיום 30.04.13.

14. בקשה נוספת בפי המהנדסים לפיה ייפסקו לטובתם הוצאות והחזר שכר טרחה בגין התביעות האישיות שהגישו, בשיעור של 10%. כאמור, המדינה מתנגדת לבקשה מאחר שבפועל לא התקיימו דיונים בתביעות האישיות כלל, אלא ניתנה הכרעה עקרונית במסגרת הסכסוך הקיבוצי בלבד אשר לגביו, כך נקבע בפסק-הדין, לא ניתן צו להוצאות.

אכן, לנוכח ניהולו של הסכסוך הקיבוצי וההכרעה העקרונית שניתנה בו, לא קיימנו דיוני הוכחות בתביעות האישיות. מכל מקום משהחלטנו, בפסק דיננו, שלא יעשה צו להוצאות, בתביעות העותרים - שינוי החלטה זו נראה כשינוי מהותי של פסק הדין, שאיננו מוסמכים לשנותו.

15. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כלהלן:

א. הבקשה למתן פסיקתות מתקבלת, אפוא, בכפוף לאמור לעיל 11 ב'. ככל שיהא צורך בכך (ראו לעיל סעיף 11 ג') תינתנה פסיקתות בסכום המלא המגיע, כאמור לעיל, לכל מהמהנדסים תחתמנה במסמך נפרד, כל אחד מהתובעים בתיק תביעתו האישית.

ב. המהנדסים יודיעו לבית-הדין לא יאוחר מיום 03.04.13 האם יש ליתן פסיקתה אף ביחס לעותרים מס' 4 ו-51.

ג. המדינה תמציא לעותרים את האסמכתאות להפקדת כספים בקופות הגמל, לרבות שיעורי ההפקדה כמבוקש - לא יאוחר מיום 30.04.13.

ד. המדינה תשלם למהנדסים, ביחד ולחוד, הוצאות בקשה זו בסך 26,000 ₪ להיום.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.