ס"ק - 10856-02-11

24 אפריל 2013

לפני:

כב' הנשיא רמי כהן

החלטה

(בקשות שונות)

רקע:

1. בפני בית הדין התבררו בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהוגשה על ידי הסתדרות המהנדסים, כארגונם היציג של מהנדסים שהועסקו ומועסקים במשרד להגנת הסביבה, מדינת ישראל ("המדינה") ("הסכסוך הקיבוצי"). במקביל לבקשת הצד בסכסוך קיבוצי הוגשו על ידי מהנדסים שהועסקו על ידי המדינה תביעות אינדיבידואליות (כל אחד מהמהנדסים שהגישו תביעה אינדיבידואלית, הגיש תביעה נפרדת) (להלן "התביעות" או התביעה" לפי העניין), ולכל אחד מהם נפתח בבית הדין תיק תביעה שלו (כשאתייחס להלן לכל המהנדסים שהגישו תביעות כאמור יכונו הם "המהנדסים").

עניינו של הסכסוך הקיבוצי והתביעות, בקליפת האגוז, נסב סביב היותם של המהנדסים אמונים על טיפול בחומרים מסוכנים. ככאלה נדרשו הם על ידי המדינה לבצע, לפי לוח תורנות שהוכתב על ידי המדינה, כוננויות חומרים מסוכנים. הטענה בסכסוך הקיבוצי ובתביעות הייתה שלא שולמה למהנדסים מלוא התמורה עבור כוננויות שביצעו בפועל.

2. בפסק-דין, שניתן ביום 09.05.12, הכריע בית דין זה בסכסוך הקיבוצי ובתביעות וקבע, בין היתר, כך:

"48. ב. על המדינה לשלם למהנדסים, מכאן ואילך

ורטרואקטיבית לחודש פברואר 2004 לפחות, שכר עבור שעות כוננויות הלילה בגינן לא שולמה להן תמורה ועל שעות הכוננות שבוצעו בפועל עד למועד מתן פסק-הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש על-פי החוק, ובניכוי הסכומים שלעיל קבענו שהמדינה יכולה לקזז.

ג. לעניין התחשיב והתשלום המגיע לכל אחד מן התובעים בתביעותיהם האישיות הגישה המדינה תחשיב מטעמה ביום 12.12.11. הצדדים הסכימו "הדיווחים שצורפו לתביעות הפרט של המבקשים משקפים את הכוננויות שהמבקשים שובצו אליהם על-ידי המשיבה...".

את הסכומים העולים מהתחשיב האמור, תשלם המדינה לכל אחד מהמהנדסים, בתביעותיהם האישיות, תוך 30 ימים מהיום.

ד. ככל שיימצא כי אין הסכמה בין הצדדים לגבי שיעור הסכומים, על רקע קביעותינו בפסק-דין זה, יידרש בית-הדין להכרעה בעניין. על המבקשים להודיע לבית-הדין, לא יאוחר מ-1.07.12 אם נדרש בית-הדין להוסיף הכרעתו בעניין זה..." (ההדגשה בקו תחתון שלי- ר.כ) (סעיף 48 לפסק-הדין).

3. משלא הוגשה כל הודעה מטעם הצדדים לעניין שיעור הסכומים כאמור בפסק הדין הנ"ל, הורינו למדינה במסגרת פסק-הדין המשלים שניתן ביום 2.07.2012 לשלם לכל אחד מהעותרים בתביעות האישיות את מלוא המגיע לו בהתאם לתחשיב ולנתונים שהוסכמו בין הצדדים, כנ"ל (סעיף 15 לפסק-הדין המשלים- ההדגשה שלי- ר.כ).

4. טענו המהנדסים, בבקשה למתן פסיקתה שהגישו ("הבקשה לפסיקתה"), שלא קיבלו את המגיע להם על פי התחשיב, כאמור בפסק הדין ובפסק הדין המשלים וביקשו כי תינתן פסיקתה לגבי הסכום המגיע לכל אחד. המדינה מצדה, ביקשה לדחות את הבקשה לפסיקתה מהטעם שלאחר בדיקה מעמיקה שערכה התברר כי בתחשיב שהוגש מטעמה נפלו שגיאות וכי הנתונים הנכונים המייצגים את הכוננויות שביצעו המהנדסים בפועל מוצאים ביטוים בתחשיב חדש ומאוחר.

ביום 15.01.13 קוימה ישיבה בעניין הבקשה לפסיקתה, הצדדים טענו טיעוניהם וביקשו כי בית-הדין ייתן הכרעתו.

ביום 10.03.13 הגישו המהנדסים בקשה למחיקת המהנדסים שמספרם 26, 29, 31, 37 ו-39 מהבקשה לפסיקתה.

בו ביום, ניתנה הכרעה בבקשה לפסיקתה, בה נקבע, בין היתר:

"11. ... אין מניעה, אפוא, להיעתר לבקשה למתן פסיקתה. הלכה פסוקה היא כי הפסיקתה משקפת את ההכרעה שבפסק-הדין ואינה מהווה אמצעי לשינויו בכל דרך שהיא, הפועל היוצא מכך:

א. לפי שורת הדין הוא, ששיעורי הסכומים אשר יקבעו במסגרת הפסיקתות האישיות יתבססו על תחשיבי המהנדסים אשר פורטו בבקשה. שכן, כנטען בבקשה, הסכומים התבססו על התחשיב שהגישה המדינה ובמהלך הדיון בבקשה המדינה לא טענה לשגגה שנפלה בתרגום העולה מהתחשיב לסכומים כולל הפרשי הצמדה וריבית, אשר פורטו בבקשת המהנדסים..

ב. יחד עם זאת, כדי להסיר ספק, תוכל המדינה להודיע לבית-הדין, עד 3.04.13, האם חולקת היא על הסכומים שפורטו בבקשה לגבי המגיע לכל אחד מהמהנדסים... במקרה כזה, יוגש תחשיב נגדי מפורט הנוגע לכל אחד ואחד מהמהנדסים. אם וככל שיגיע תחשיב שכזה מאת המדינה, ימנה בית-הדין חשב שכר על חשבון המדינה, אשר יבחן את הנתונים שבתחשיב, את הסכומים שנקבעו על-ידי המהנדסים אל מול הסכומים שיהיו בתחשיב המדינה ויקבע את הסכומים המגיעים לכל אחד מהמהנדסים ועל יסודם תינתן פסיקתה...".

עוד נקבע בהחלטה כי:

"החלטה זו תחול מחד גם על המהנדסים שמספרם 27 ו-43 לגביהם התבקשה, בתחילה, התייחסות נפרדת - לאור בקשתם של המהנדסים והסכמת המדינה.. מאידך, ימחקו מהבקשה המהנדסים שמספרם הסידורי בבקשה 26, 31, 37 ו-39. תיקים אלה יסגרו במזכירות בית-הדין".

יצוין, כי בשל שגגה נשמט מספרו של המבקש 29 מההחלטה הנ"ל, ברור כי החלטה זו, נוגעת גם למבקש זה (ראו בקשת המהנדסים מיום 10.03.13).

הבקשות:

5. לאחר שניתנה החלטת בית הדין בפסיקתה הגישה המדינה שתי בקשות שונות, האחת מהן כונתה "תגובה" (ההדגשה שלי - ר.כ).

6. א. ביום 03.04.13 הגישה המדינה בקשה בה התבקש בית-הדין ליתן לה

ארכה, של 21 ימים, להגשת הודעה מטעמה. הודעה שבה, כאמור, תבהיר האם היא חולקת על הסכומים שצוינו בבקשה לפסיקתה שהגישו המהנדסים (בבקשתם מיום 17.10.2012), כסכומים שעליה לשלם לכל אחד מהם.

מאחר שבקשה זו למתן ארכה הינה בקשה מוסכמת ובסמוך אליה הוגשה בקשה מיום 04.04.13 המהווה תגובת המדינה לבקשת המהנדסים (ראו סעיף 6 ב' להלן), ביקש בית הדין הבהרה האם הבקשה מיום 03.04.13 מאיינת את הצורך לתת החלטה בבקשה נשוא סעיף 6 ב' להלן, או אז נתקבלה הודעת המדינה שכל בקשה עומדת בפני עצמה.

לפיכך, אני נעתר לבקשת המדינה ליתן ארכה להגשת הודעתה אם חולקת היא על הסכומים שצוינו בבקשה לפסיקתה – התגובה תוגש לא יאוחר מיום 06.05.13.

ב. בהמשך, ביום 04.04.13, הגישה המדינה תגובה לבקשת המהנדסים למחיקת המהנדסים שמספרם 26, 29, 31, 37 ו-39 מהבקשה לפסיקתה ("חמשת המהנדסים").

המדינה מתנגדת לבקשה זו משני טעמים - האחד, כי לא ניתן למחוק צדדים לבקשה למתן פסיקתה, שעה שניתנה זה מכבר החלטה בבקשה זו. הטעם האחר הוא כי המהנדסים מחד גיסא, לא יכולים לטעון שהתחשיב לפיו צריך להיעשות התשלום ביחס לכל המהנדסים הינו התחשיב המקורי שהגישה המדינה ביום 12.12.11, ומאידך גיסא, לגבי חמשת המהנדסים, להסכים לתשלום על-פי התחשיב המאוחר יותר. טוענת המדינה, שעל-פי התחשיב המקורי היה על חמשת המהנדסים הנ"ל לקבל תשלום נמוך יותר ולכן עליהם להשיב לה הסכומים שהשתלמו להם ביתר.

הכרעה - באשר לבקשת המדינה בהתייחס לבקשת חמשת המהנדסים למחוק אותם מההחלטה בבקשה לפסיקתה:

7. א. בקשה לפסיקתה, על פי תכליתה, ניתנת לבקשת צד להתדיינות

משפטית המבקש זאת. הפסיקתה על פי טיבה וטבעה איננה בגדר חובה המוטלת על הצדדים.

בעניין זה קובעת תקנה 57 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991:

"על סמך פסק דין תיערך, לבקשת בעל דין, פסיקתה שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ותיאורם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בעניין הנדון וצו בדבר הוצאות המשפט; הפסיקתה תיחתם בידי אב בית-הדין או הרשם ותאריכה הוא התאריך שבו הושמע פסק הדין" (ההדגשה בקו תחתון שלי - ר.כ).

לפיכך, ומשאין הפסיקתה באה לעולם אלא לבקשת בעל דין המבקש מבית הדין לתיתה, ברי שיכול מבקש, כל עוד טרם ניתנה הפסיקתה, לחזור בו מבקשתו לנתינתה. בענייננו, הוגשה בקשת חמשת המהנדסים למחיקתם מהבקשה לפסיקתה, טרם ניתנה הכרעה בבקשה.

לכן, אין מניעה להיעתר לבקשתם.

ב. ההליך הנוגע לסכום המגיע לכל אחד מהמהנדסים באופן אינדיבידואלי - מצוי בתביעה נפרדת ובתיק נפרד, שהוגשה על ידי כל אחד מהמהנדסים; ניתן לכל אחת מתביעות המהנדסים מספר בתיקי בית הדין; הדיון בכל התביעות האינדיבידואליות התקיים, אומנם, ביחד עם הדיון בסכסוך הקיבוצי. אולם, ההחלטות השיפוטיות שניתנו הבחינו בין הפסיקה בסכסוך הקיבוצי לבין הפסיקה וההכרעה לגבי המגיע לכל אחד מהמהנדסים על פי תביעתו.

מכאן שמחד יכולים חמשת המהנדסים לבקש לחזור בהם מבקשתם לפסיקתה, ומאידך אין בקשתם מאיינת או פוגעת בבקשת יתר המהנדסים לפסיקתה.

ג. למעלה מן הדרוש אומר: על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני בית הדין, היינו התחשיב שהמדינה עצמה הגישה, ואשר קיבל את הסכמת הצדדים להוות הבסיס לחישוב המגיע לכל אחד מהמהנדסים- אימץ בית הדין בהכרעתו את ההסכמה. מכאן משניתן פסק הדין על ידי בית דין זה (ראו פסק הדין מיום 09.05.12 ופסק הדין המשלים מיום 02.07.12) - ההסכמה והתחשיב הם חלק מהכרעה שיפוטית מחייבת, ומכאן שזכותו של כל אחד מהמהנדסים לעתור למתן פסיקתה שתסמוך על התחשיב שהינו חלק מפסק דיננו.

לכן, על פי פסק-הדין בהסתמך על התחשיב מצווים הצדדים לחשב את המגיע לכל אחד מהמהנדסים. אגב, ככל שמבקש מי מהצדדים לשנות את התחשיב עליו לפנות להליך משפטי המתחייב מהכרעה שיפוטית שמבקשים לשנותה, [ערעור או הגשת תביעה חדשה לביטול ההסכמה מחמת פגם שנפל בה [לעניין זה ראו: ע"ע (ארצי) 40936-10-10 משלם-מיצר לפיתוח בע"מ (בהסדר נושים) (19.12.2010); וההפניות שם]], עוד יכולים הצדדים להגיע להסכמה אחרת ביניהם.

ד. העולה מכל האמור לעיל הוא: שיכול היה כל אחד מהמהנדסים, טרם ניתנה החלטה בפסיקתה, לבקש למחוק את בקשתו לתיתה;

משקיימת לגבי כל אחד מהמהנדסים הכרעה שיפוטית מוסמכת המחייבת לערוך את החישוב המגיע לו, על פי תחשיב המדינה- אין מניעה שתינתן פסיקתה לבקשתו;

מותר, כמובן, לאחר שניתנה הכרעת בית הדין בפסק-הדין- לכל אחד מהמהנדסים מחד ולמדינה מאידך, להגיע לכל הסכמה או הסכם, על תחשיב אחר.

מכאן שלגבי כל מי שהגיעו המדינה מחד ומהנדס מאידך, להסכמה, ההסכמה תקפה מכוח ההסכם ביניהם. לגבי אלה שלגביהם לא הוסכם אחרת, הרי שנוכח ההכרעה השיפוטית, והיות בקשת מהנדסים אינדיבידואלים למתן פסיקתה, בפני בית הדין, אין מנוס אלא להשתית הפסיקתה על ההכרעה השיפוטית שבפסק הדין. היא זו שמחייבת את הצדדים.

הנה כי כן, מטעם זה דין המבוקש על ידי המדינה, בעניין מחיקת חמשת המהנדסים, להידחות.

8. גם אם ניתן היה, לטעון כפי שטוענת המדינה (ואינני תמים דעים עם טיעון זה - נימוקיי לעיל), שישנה חובה לראות את הבקשה לפסיקתה כמכלול, אשר לא ניתן למחוק ממנה את מי מהמהנדסים שאינו רוצה בפסיקתה, הרי מבחינתו של בית דין זה, משניתנה החלטה בבקשה לפסיקתה ובה נקבע שנמחקים חמשת המהנדסים מהבקשה הזו - לא יכול בית דין זה לשנות החלטתו, ללא הליך משפטי מתאים.

גם מטעם זה דין המבוקש על ידי המדינה להידחות.

9. סוף דבר:

בקשה זו של המדינה נדחית.

הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בסוף ההליך הנוגע לבקשת הפסיקתה.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.