1. הבקשה שלפני דנה בשאלה אם יש לחייב נתבעת לאפשר עיון בדו"ח חוקר פרטי, שחקר עד שהיא מבקשת להביא, וזאת כאשר הבקשה לעיין באה מטעמה של נתבעת אחרת בתובענה.

2. התובע כאן תבע פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לו בתאונת דרכים. הנתבעת 1 – להלן "מנורה" – הכחישה ביטוח בר תוקף וטענה כי על הנתבעת 2 - "להלן "קרנית" - לשאת בפיצוי התובע. קרנית שלחה הודעת צד ג' לצדדים השלישיים, אבי פרז ו-א.ב.אי השקעות קאר-בר בע"מ.

המחלוקת באשר לגילוי דוח החוקר היא בין מנורה לבין קרנית.

3. כיוון שהצדדים הסכימו על גובה הפיצויים המגיעים לתובע, אולם הם חלוקים בשאלה מי מבין הנתבעים והצדדים השלישיים יישא בהם, נקבע התיק להוכחות רק בסוגיה זו.

4. קרנית הצהירה בתצהיר גילוי מסמכים שחוקר מטעמה חקר את סוכן הביטוח של מנורה, וכי היא מבקשת להביא אותו להיות עד מטעמה. היא נדרשה על ידי מנורה למסור לה את דוח החקירה של החוקר, וקרנית סרבה, תחילה בטענה כי גילוי הדוח לפני העדת סוכן הביטוח, תפגע בחקר האמת ותאפשר הכנת גירסה על ידי מנורה או הסוכן. לאחר מכן טענה קרנית, כי היא איננה מתכוונת להעיד את החוקר או להגיש את דוח החקירה אלא אם כן סוכן הביטוח ימסור עדות המנוגדת לדברים, שהחוקר טוען כי רשם מפיו. לפיכך, כל עוד היא לא החליטה אם לעשות שימוש בדוח החוקר, אין לחייבה להתיר עיון בו, מה גם שעיון כזה עלול, כאמור, לעמדתה, לפגוע בחקר האמת.

@ מנורה טענה כי יש להתיר את גילוי המסמך שכן המחלוקת היא בין נתבעות לבין עצמן וכי הודעתה של קרנית שאין לה כוונה לעשות שימוש במסמך אלא אם סוכן הביטוח, שזומן כעד מטעמה, עדותו תיהיה בניגוד לאמור בדוחות, איננה רלוונטית, מאחר שלעולם אין בטחון כי עד יועד או ימסור גירסה מצופה, ובכ"ז הורו בתי המשפט על גילוי הדוח.

@ לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת פסקי הדין אליהם הפנתה מנורה (פסק דינה של השופטת ב' טאובר ת"א (חי) 320/08 יהודה נ' יוסיפוב, ניתן ביום 23/9/14 ופסק דינה של השופטת בר-זיו בש"א (חי) 01370/05 קרנית נ' מנורה מיום 3/1/06) החלטתי לדחות את בקשתה של מנורה. מבחינת סדר הבאת הראיות – על קרנית להביא ראיותיה לאחר ראיותיה של מנורה. כמו כן המחלוקת ביניהן מתמקדת בסוג הביטוח, ולפיכך מה היה המצג שסוכן הביטוח הבטיח לתובע, היא במרכז המחלוקת ביניהן. קרנית טענה, כי חשיפת דוח החוקר עתה, תאפשר הכנת גירסה שקרית, וכי מן הדין לאפשר לו להגישו לאחר פרשת הראיות מטעם מנורה. אינני נדרשת להחליט רק עח סמך נימוק זה, שאני מוצאת בו ממש, אלא גם בהסתמך על כך שבא כוחה של קרנית הצהיר כי לא יעשה שימוש בדו"ח החוקר, אלא אם סוכן הביטוח ימסור עדות בניגוד למה שכתוב בדוח לגבי דברים שנטען כי הוא אמר אותם, ואלא אם בית המשפט יתיר לו להכריז על עד זה כעד עויין. הכלל הוא שראיות שהוכנו לקראת משפט, הן חסויות, אלא אם מבקש הצד שהכין אותן להגישן. מאחר שאין בטחון כי קרנית תבקש להגיש את הדוח ובהתחשב בכך שקרנית מביאה את עדיה, על פי סדר הדין, אחרי מנורה, החלטתי כאמור לדחות את בקשתה של מנורה.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ה, 01 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.