א. בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה פנינה ארגמן) מיום 15.4.13 ב-ת.פ. 8187-06-11 לפיו נדון המשיב, יליד 1982, לשמונה חודשי מאסר בפועל (כשחודשיים חופפים למאסר שריצה המשיב במועד מתן גזר הדין) והיתרה במצטבר, ולמאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 6.6.2011 הגישה המדינה כתב אישום כנגד המשיב ובו שני אישומים המתייחסים לתקופה בה פעל סוכן חשאי מטעם משטרת ישראל (להלן: "הסוכן") לאיסוף ראיות ומידע כנגד עבריינים.

באישום הראשון נטען, שבתאריך 16.2.11 קשרו המשיב והסוכן קשר במסגרת שתי שיחות טלפון לביצוע עיסקת סמים לפיה יספק המשיב לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש בתמורה לתשלום של 600 ₪.

ביום 17.2.11 נערכה שיחת טלפון נוספת בין השניים, במסגרתה סוכם, כי המשיב ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש בתמורה לסכום של 500 ₪ וכי לשם ביצוע העיסקה יגיע הסוכן לבית הורי המשיב בכפר קרע.

השניים אכן נפגשו בסמוך לבית והמשיב מכר באותו מעמד לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 15.71 גרם נטו ובתמורה לכך שילם לו הסוכן סכום של 500 ₪.

עוד נטען באישום הראשון, שבמשך מספר חודשים עובר לתאריך 30.5.11, בתדירות של אחת לשבוע, השתמש המשיב, שלא כדין, בסמים מסוכנים מסוג חשיש באמצעות כלי המיועד לעישון סמים ("באנג"), ללא היתר כדין.

לטענת המדינה, קשר המשיב במעשים אלה קשר עם הסוכן לביצוע עיסקת סמים המהווה עבירה מסוג פשע. כמו כן, סחר המשיב בסם מסוכן בכך שמכר את הסם לסוכן בתמורה לסכום כספי, וכן החזיק בסם המסוכן שלא כדין, ושלא לצריכה עצמית, וזאת ללא היתר כדין, והשתמש בסמים מסוכנים שלא כדין ולצריכתו העצמית.

המדינה מייחסת למשיב באישום הראשון עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים"), החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים, וסחר בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 + 19א' של פקודת הסמים.

ג. באישום השני נטען, כי בתאריך 21.2.11 קשרו המשיב והסוכן קשר לביצוע עיסקת סמים משסיכמו ביניהם טלפונית כי המשיב יספק לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש, בתמורה לסכום כספי של 600 ₪.

בתאריך 22.2.11 התקיימו שיחות טלפון בין המשיב לסוכן בהן סוכם, כי הסוכן ייצא לכיוון בית הורי המשיב בכפר קרע, וכי המשיב ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש בתמורה לסכום של 600 ₪.

בהתאם לסיכום המוקדם בין השניים, הגיע הסוכן לבית לפי המוסכם, והמשיב מסר לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 17.7789 גרם נטו ובתמורה שילם לו הסוכן סכום של 600 ₪.

טוענת המדינה, כי במעשים אלה קשר המשיב קשר עם הסוכן לביצוע עיסקת סמים המהווה עבירה מסוג פשע, כמו כן סחר המשיב בסם מסוכן בכך שמכר אותו לסוכן בתמורה לסכום כספי, וכן החזיק בסם המסוכן שלא כדין, ושלא לצריכה עצמית, ללא היתר כדין.

המדינה מייחסת למשיב באישום השני עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) של חוק העונשין, סחר בסמים מסוכנים – עבירה לפי סעיף 13 + 19א' לפקודת הסמים, וכן החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים.

ד. בישיבת בית משפט קמא מיום 25.12.11 הודה המשיב בעובדות כתב האישום והורשע בהכרעת הדין בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לבקשת הסניגור, הורה בית משפט קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן בציינו, שהדבר לא יהווה אינדיקציה באשר לענישה שתושת על המשיב בגזר הדין.

ה. נציין, כי בישיבה שהתקיימה בפני בית משפט קמא ביום 15.4.13 (עובר למתן גזר הדין), ביקש הסניגור לצרף את תיק פלילי 30008-01-12 של בית משפט השלום בחדרה, שבו הוגש כנגד המשיב כתב אישום על כך שביום 12.4.2010 (דהיינו, לפני מועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי), החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 64.28 גרם, שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא של פקודת הסמים.

הסניגור הודיע כי המשיב מודה בביצוע עבירה זו ובית משפט קמא הרשיעו (ביום 15.4.13) אף בגין עבירה זו.

ו. לבית משפט קמא הוגש ביום 7.5.12 תסקיר שירות המבחן ממנו עולה, כי לדברי המשיב הסתבכותו עם החוק החלה בגיל 18, לאחר שהתחבר לחברה שולית, שלדבריו השפיעה עליו וגרמה לו להפנים דפוסי התנהגות אנטי-סוציאליים שכללו שתיית אלכוהול ועישון גראס.

המשיב לא שלל בפני שירות המבחן שימוש מזדמן ומתמשך בסמים וצריכת אלכוהול, ודחה את הצעת שירות המבחן לשלבו בהליך טיפולי בנושא גמילה מסמים, אך הביע ביטחון שהוא מסוגל להפסיק את העישון בכוחות עצמו ולהיות בפיקוח של מתן בדיקות שתן לאורך זמן.

במסגרת הפניית המשיב לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, ביום 19.3.12, מסר המשיב בדיקת שתן חיובית (כולל שרידי סם).

ז. שירות המבחן הוסיף וציין בתסקיר, שלחובת המשיב 6 הרשעות קודמות בעבירות בעלות אופי אלים, וכן עבירות כנגד הרכוש.

בתאריך 19.1.04 נדון ל-4 חודשי מאסר בעבודות שירות, וביום 1.7.07 נדון המשיב למאסר של 8 חודשים.

ח. המשיב הודה אמנם בפני שירות המבחן בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אך שלל עיסוק בסחר בסמים כדרך להשגת כסף וטען, כי באירועים נשוא כתב האישום פעל מתוך ריצוי והיענות לפניותיו החוזרות ונשנות של הסוכן, אותו הוא מכיר, לדבריו, באופן אישי.

שירות המבחן העריך כי התנהלותו של המשיב באירועים הנדונים משקפת קושי ויכולת מופחתת להתמודדות יעילה במצבי סיכון ופיתוי, וקושי להציב גבולות לעצמו ולאחר.

גורמים אלה, בנוסף להיעדר הבעת נזקקות טיפולית תומכים, להערכת שירות המבחן, בקיום סיכון משמעותי להישנות מעשים מפרי חוק בעתיד.

עוד צויין בתסקיר, כי המשיב מתקשה לבחון באופן ממשי את משמעות מעשיו ולפתח מוטיבציה לשינוי ולשיקום.

בנסיבות אלה, ונוכח היעדר מודעות והבנה לחומרת העבירות ומשמעותן, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית והמליץ על הטלת ענישה מוחשית ומרתיעה בעלת גבולות חיצוניים וברורים.

ט. בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 14.5.12 ניתנה החלטה שנועדה ליתן הזדמנות נוספת למשיב על מנת לבחון, למרות האמור בתסקיר הראשון, את אפשרות שילובו בהליך טיפולי.

בתסקיר המשלים מיום 6.9.12 הביא שירות המבחן לידיעת בית משפט קמא, כי ב-ת.פ. 26290-04-11 של בית משפט השלום בחדרה, שהתנהל במקביל לתיק הנוכחי, נדון המשיב ל-4 חודשי מאסר בפועל, וכן למאסר על תנאי וקנס, אך ביצוע העונש עוכב לצורך הגשת ערעור.

עוד צויין בתסקיר המשלים, כי במהלך תקופת הדחייה יזם המשיב פנייה ליחידה לטיפול בהתמכרויות בכפר קרע וביקש להתחיל טיפול במסגרת.

בדיווחי העובד הסוציאלי המטפל במשיב התקבלה תמונה של שיתוף פעולה מצד המשיב עם גורמי הטיפול והצלחה בתפקוד ובשמירה על ניקיון מסמים. העובד הסוציאלי העריך שהמשיב מצוי בתהליך של שינוי ושיקום אורחות חייו, וכי הוא עושה מאמצים בתוך התהליך, אם כי לא ברור עד כמה יצליח המשיב לעמוד בדרישות ובמסגרת הטיפולית.

לפיכך, ביקש שירות המבחן מבית המשפט קמא דחייה של שלושה חודשים נוספים שלאחריהם יוגש תסקיר משלים. בית משפט קמא נענה ודחה את המשך הדיון ליום 10.12.12.

י. בתסקיר משלים נוסף מיום 2.12.12 צויין, כי המשיב סיים את תקופת שהייתו באשפוזית בטמרה, והוא מצוי מאז בקשר עם היחידה לטיפול בנפגעי סמים בכפר קרע ומבטא מוטיבציה להמשך טיפול ושיקום.

לפיכך, הודיע שירות המבחן כי הוא שוקל להמליץ על העמדת המשיב במבחן למשך 18 חודשים לצד מאסר בעבודות שירות, אך המליץ לדחות את מתן גזר הדין לפרק זמן קצר עד שיתבהרו תוצאות הערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי על 4 חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו ב-ת.פ. 26290-04-11 שלום חדרה.

יא. בישיבה נוספת מיום 7.1.13 דחה בית משפט קמא את הדיון פעם נוספת כדי לאפשר קבלת תסקיר סופי בעניינו של המשיב, שיתמקד בהליך הטיפולי ובתוצאותיו.

בתסקיר המשלים מיום 10.4.13 נמסר, כי לאחר שנדחה הערעור שהגיש המשיב (וכן בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון), החל הוא לרצות ביום 7.4.13 את ארבעת חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו ב-ת.פ. 26290-04-11.

לשירות המבחן נמסר, כי עד לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל, המשיך המשיב להיות בקשר עם היחידה לטיפול בנפגעי סמים בכפר קרע, שמר על ניקיון מסמים, ואף השתלב בעבודה ושקד על פרנסת משפחתו.

העובד הסוציאלי העריך, שהמשיב זקוק להמשך עבודה טיפולית אינטנסיבית ארוכת טווח וציין, כי המשיב ביטא מוטיבציה לשוב להליך טיפול לאחר שחרורו.

יב. בסיכום הדברים, המליץ שירות המבחן כי תוטל על המשיב תקופת מבחן של 24 חודשים, בנוסף למאסר מותנה והתחייבות כספית, כשהמשיב מצידו יתחייב להמשיך את ההליך הטיפולי ביחידה לנפגעי סמים לאחר שחרורו מן המאסר, וזאת מכיוון שהעבירה בתיק הנדון נובעת מאורח חיים התמכרותי שניהל המשיב אז.

יג. בישיבת בית משפט קמא מיום 15.4.13 (ולאחר שהמשיב הורשע גם, כמצויין כבר לעיל, בתיק שצורף – ת.פ. 30008-01-12) נשמעו הטיעונים לעונש.

ב"כ המדינה הצביע בפני בית משפט קמא על הרשעותיו הקודמות של המשיב. המדובר ב – 8 הרשעות קודמות, שתחילתן במרץ 2003, כשהורשע המשיב בעבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, היזק לרכוש במזיד, ושתי עבירות של גניבה.

בינואר 2004 הורשע המשיב בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ונדון ל – 4 חודשי מאסר בפועל שהתאפשר לו לרצותם בעבודות שירות.

בנובמבר 2004 הורשע המשיב בעבירות של היזק לרכוש במזיד ואיומים.

בדצמבר 2004 הורשע בעבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

ביולי 2007 הורשע המשיב שוב בעבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ונדון ל – 8 חודשי מאסר בפועל (לאחר שמאסר מותנה הופעל בחופף).

בנובמבר 2011 הורשע המשיב בעבירה של החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית.

ביולי 2012 הורשע המשיב בעבירת איומים ונדון למאסר בפועל של 4 חודשים.

בדצמבר 2012 הורשע המשיב שוב בעבירה של החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית.

יד. בטיעוניו לעונש בפני בית משפט קמא, עמד ב"כ המדינה על החומרה הטמונה בעבירות הסמים בהן הורשע המשיב, וביקש לדחות את עמדת שירות המבחן וציין, כי מדובר במשיב המצוי עמוק בעבירות הסמים, הן בשימושו האישי והן בהפצת סם, כעולה הן מן האישומים נשוא כתב האישום, לרבות מן התיק שצורף, והן מעברו של המשיב.

המדינה עתרה בפני בית משפט קמא, כי יוטל על המשיב מאסר ארוך בפועל, מאסר מותנה וקנס.

טו. באשר להרשעותיו הקודמות של המשיב בעניין העבירות של החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית טען הסניגור בפני בית משפט קמא, שעבירות אלה בוצעו לפני העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי, אך המדינה הגישה כנגד המשיב כתבי אישום אלה רק לאחר שהוגש כתב האישום הנוכחי בעניין סחר בסמים, וזאת על מנת להחמיר את התמונה בעניינו של המשיב בהתייחס לעבירת הסחר בסמים נשוא כתב האישום הנוכחי.

טז. הסניגור ביקש מבית משפט קמא ליתן משקל מהותי להודייתו של המשיב שחסכה טירחה רבה ומשאבים רבים, וכן חסכה ההודייה את עדותו של הסוכן.

בנוסף, בתקופת המעצר, וכן מעצר הבית, נפטרה אמו של המשיב, ולא התאפשר לו ליטול חלק בלוויתה. בנוסף, אביו של המשיב חלה במחלת הסרטן. המשיב עצמו נאלץ להתאשפז ולעבור ניתוח.

יז. כמו כן, ציין הסניגור שבשנתיים וחודשיים שחלפו מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום (נכון למועד הטיעונים לעונש), לא נפתחו כנגד המשיב תיקים חדשים, והמשיב החל הליך שיקומי והביע מוטיבציה גבוהה ביותר להשתקם.

הסניגור הוסיף וטען שהסם נשוא כתב האישום היה חשיש, בעוד שביתר התיקים נשוא הפרשייה מדובר היה בהירואין שבו סחרו שאר הנאשמים.

כמו כן טען הסניגור, שאין לראות במשיב משום סוחר סמים, שכן הסוכן היה אדם מוכר לו וידוע כנרקומן, ובהזדמנויות רבות עישנו המשיב והסוכן סמים יחדיו, ולכן העובדה שהמשיב נתן לסוכן סם וקיבל כסף בתמורה, אינה הופכת את המשיב, לטענת הסניגור, לסוחר.

יח. עוד הצביע הסניגור על כך, שהמשיב שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, השתתף באשפוזית ובגמילה מסמים ואלכוהול, נמצא במעקב היחידה לטיפול בנפגעי סמים. המשיב, כך נטען, מנסה לשנות את אורח חייו והליך השיקום צלח, והתיק הפלילי שצורף לכתב האישום הנוכחי הוא היחיד שנותר פתוח כנגד המשיב.

לפיכך, ביקש הסניגור שלא למצות את הדין עם המשיב, שהיה במעצר מיום 30.5.11 עד 11.7.11, ולאחר מכן שהה המשיב עד יולי 2012 במעצר בית מלא, בהרחקה ממקום מגוריו, עד שביולי התאפשר לו לחזור למקום מגוריו לצורך השתתפותו בהליך הגמילה.

הסניגור ציין, כי נכון למועד הטיעון לעונש (15.4.13) מרצה המשיב 4 חודשי מאסר (החל מיום 7.4.13).

יט. בגזר הדין מיום 15.4.13 ציין בית משפט קמא, שאכן, כטענת ב"כ המדינה, מדובר בעבירות חמורות, הן במהות והן בנסיבות.

אין המדובר באירוע אחד של מעורבות בעבירות סמים מסוג פשע אלא בשלושה אירועים שונים, גם אם המדובר בסם המכונה סם קל (חשיש), ובהתאם לפסיקה יש להשית על מי שסוחרים בסם מסוכן (גם אם מדובר בחשיש) עונש משמעותי ומרתיע על מנת לפגוע במעגל הסם המסוכן.

אמנם, כך ציין בית משפט קמא בגזר דינו, כטענת הסניגור, אין המדובר בסוחר סם במדרג הגבוה, אך עדיין מעורבותו של המשיב בעבירות מוסיפה משמעותית למעגל הסמים המסוכנים, ועל בית המשפט להירתם לפעולה כדי לעקור נגע זה מן השורש.

כ. בית משפט קמא גם עמד על הרשעותיו הקודמות של המשיב ועל כך שמדובר בנאשם המצוי ומעורב בעולם העברייני, דהיינו, מנהל אורח חיים עברייני, כפי שגם עולה מן התסקיר הראשון שהוגש בעניינו של המשיב.

אמנם, לאחר שבית המשפט נתן הזדמנות למשיב (לאחר התסקיר הראשון), להתחיל בהליך טיפולי, עבר המשיב הליך ראשוני במסגרת האשפוזית, והמשיך תקופה קצרה בהליכי טיפול בקהילה, ולפי התסקיר האחרון החל להשתלב בעבודה מסודרת, אך הכל נקטע עקב כניסתו של המשיב למאסר בפועל לפרק זמן של 4 חודשים.

כא. מציין בית משפט קמא, שלא ניתן עדיין לקבוע באופן ברור דיו שמדובר בהליך טיפולי של ממש שנושא פירות ושיש לו השלכה על רכיב גזר הדין, ועל כך יכול המשיב לבוא בטרוניה רק לעצמו.

כניסתו של המשיב למאסר בפועל אינה מאפשרת לבית המשפט ליתן משקל משמעותי להליך שעבר.

עוד הוסיף בית משפט קמא, שגם אין אפשרות במסגרת רכיבי גזר הדין ליתן צו פיקוח קצין מבחן, שכן, המשיב מרצה כיום מאסר בפועל.

בית משפט קמא חוזר ומציין שאין המדובר בענייננו בהליך שיקומי עמוק שהביא את המשיב לשינוי דרסטי באורחות חייו.

יחד עם זאת, היה בית משפט קמא מוכן ליתן משקל מסויים להליך הטיפולי שעבר המשיב בתקווה שהמשיב ימשיך אותו ביוזמתו, כשנכון למועד גזר הדין מוכן היה בית משפט קמא לקבל שהמשיב מבין ומפנים שהוא זקוק לשינוי בכל תחומי חייו.

כב. עוד ציין בית משפט קמא, שהוא מביא בחשבון את התקופות בהן היה המשיב במעצר (חודש ומחצה), ואחר כך במעצר בית מלא כשנה, אך בית משפט קמא הבהיר שאין הוא מקזז את תקופת המעצר מעונש המאסר בפועל.

עוד היה בית משפט קמא מוכן להביא בחשבון לקולא, מעבר להודייה בהזדמנות ראשונה, גם את החיסכון בזמן שיפוטי, בזמנם של העדים הרבים, וההימנעות מעדות הסוכן.

לפיכך, הטיל בית משפט קמא על המשיב את העונשים שפירטנו בפתח דברינו.

כג. מונח בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש.

נטען בערעור, ששגה בית משפט קמא משהטיל על המשיב עונש מאסר בפועל הנמוך משמעותית מרף הענישה הנוהג במקרים כבמקרה דנן, וכן שגה בית משפט קמא משהטיל את המאסר, חלקית באופן חופף, לעונש המאסר שמרצה המשיב כיום.

נטען בערעור, שאין המשיב ירא מן החוק. המשיב סחר בסם מסוכן בשתי הזדמנויות במשקל כולל של 33.48 גרם נטו של חשיש, לאחר שקשר קשר עם סוכן משטרתי ומכר לו את הסם תמורת 1,100 ₪, וכן החזיק בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית במשקל כולל של 64.28 גרם נטו חשיש.

כד. נטען בערעור, שנוכח חומרת עבירות הסמים, נזקיהן הקשים וארוכי הטווח לחברה וליחידיה, חייבות הנסיבות האישיות של המשיב לסגת מפני חומרת העבירות, ויש ליתן דגש לשיקולי הרתעה, גמול ומניעה.

מדובר בעבירות שהעונש המירבי בגינן הוא 20 שנות מאסר.

מוסיפה המדינה בערעורה, שהמאבק בנגע הסמים צריך להיות מכוון גם כנגד שימוש בסמים קלים, שגם בהם טמון נזק לא מבוטל, הן בהיותם מוליכים לשימוש בסמים הקשים, והן משום שגם בהתמכרות לסמים אלה טמונה סכנה בשימוש לאורך זמן.

כה. עוד הצביעה המדינה בערעורה על כך, שהמשיב הורשע בשתי עבירות נוספות של קשירת קשר לביצוע פשע, ובשימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית על פני מספר חודשים, בתדירות גבוהה, באמצעות כלי המיועד לשימוש בסמים, וכן הצביעה המדינה בערעורה על הרשעותיו הקודמות של המשיב, כשמאסרים בפועל ומאסרים על תנאי שהושתו עליו בעבר לא הרתיעוהו מלחזור ולבצע עבירות כנגד החברה.

כו. ב"כ המדינה גם מצביעה על כך, שלפי התסקיר הראשון מיום 7.5.12 לא שלל המשיב שימוש מזדמן ומתמשך בסמים וצריכת אלכוהול, ודחה את הצעת שירות המבחן לשלבו בהליך טיפול לגמילה מסמים, ומה גם שבמסגרת הפנייתו לממונה על עבודות שירות מסר בדיקת שתן חיובית הכוללת שרידי סם.

שירות המבחן בתסקירו הראשון העריך שקיים סיכון משמעותי להישנות מעשים מפרי חוק בעתיד, ולכן, המליץ שירות המבחן בתסקירו הראשון להטיל על המשיב ענישה מוחשית ומרתיעה בעלת גבולות חיצוניים ברורים.

כז. לדעת ב"כ המדינה, העניק בית משפט קמא משקל יתר לאמור בתסקירים המשלימים של שירות המבחן.

עוד מציינת ב"כ המדינה, שצדק בית משפט קמא במסקנתו שהמשיב לא החל בהליך טיפולי של ממש הנושא פירות, אין המדובר בהליך שיקומי עמוק, ואין נפקות של ממש להליכי השיקום, אך למרות זאת, כך טוענת המדינה, ביטא העונש התחשבות רבה עם המשיב.

כח. לטענת ב"כ המדינה, טעה בית משפט קמא משחפף באופן חלקי את עונש המאסר בתיק זה לעונש המאסר שריצה בעת מתן גזר הדין, הגם שאין הלימה בין העבירה בעטיה הורשע בתיק זה לבין העבירה בגינה הוא מרצה את מאסרו (איומים). מכאן, עתירת המדינה להחמיר בדינו של המשיב.

כט. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 12.9.13 חזרה ב"כ המדינה על תמצית הטיעונים שבערעור. בין יתר הדברים, ציינה ב"כ המדינה שבתי המשפט שדנו בעבר בעניינו של המשיב נטו עמו חסד והשיתו עליו מאסרים קצרים מאוד, אך המשיב לא הפנים את המסר והמשיך לבצע עבירות.

באשר להמלצת שירות המבחן בדבר הטלת צו מבחן, מציינת ב"כ המדינה שזו אינה תואמת את הנסיבות העולות מתוך התסקירים עצמם.

ל. הסניגור ביקש לעומת זאת, כי נורה על דחיית הערעור. לטענתו, לא הוכח שבית משפט קמא חרג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, ויש בעניין זה עדיפות לערכאה הדיונית.

לטענת הסניגור, לא בכדי המליץ שירות המבחן בסופו של יום להטיל על המשיב צו מבחן, וזאת משום ששירות המבחן התרשם, כעולה מן התסקירים המשלימים, מרצינותו של המשיב והפוטנציאל שקיים אצלו לשיקום ולשינוי אורחות חייו.

לטענת הסניגור, בשלב של התסקיר הראשון, לא הבין המשיב מה מטרת הטיפול שהוצע לו, ומה הטיפול שיוענק לו, וזאת מחמת אי הבנה שחלה.

לא. הסניגור הוסיף, שכיום מצוי המשיב באגף נקי מסמים, וכן ציין, שבית משפט קמא הביא בחשבון שהמשיב שהה במעצר בית מלא בהרחקה ממקום מגוריו, רחוק מבני משפחתו, וכל אותה תקופה לא נרשמה לחובתו הפרה של תנאי השחרור.

עוד הצביע הסניגור על כך, שבית משפט קמא הביא בחשבון את העובדה שהמשיב שהה חודש ומחצה במעצר מאחורי סורג ובריח, מבלי שבית משפט קמא ניכה את תקופת המעצר מתקופת המאסר הכוללת.

לב. כמו כן, הפנה הסניגור לנסיבותיו האישיות של המשיב כפי שפורטו בגזר דינו של בית משפט קמא.

עוד ציין הסניגור את הודיית המשיב, החיסכון בזמן שיפוטי, העובדה שכמויות הסם קטנות יחסית, לעומת תיקים אחרים עליהם הסתמכה ב"כ המדינה בטיעוניה, וכן ביקש לשים דגש על כך שמדובר בסם קל יחסית (חשיש).

כמו כן, הפנה הסניגור ל-ת.פ. 8168-06-11 (בית משפט שלום חדרה) המתייחס לאותה פרשייה, כשנאשם מס' 1 שם מכר לסוכן מנות סם מסוג קוקאין ונדון ל – 10 חודשי מאסר בפועל, כשלחובתו שתי הרשעות: האחת של התחזות, והאחרת בעבירות סמים בגינן נדון למאסר בפועל, והמדינה באותו עניין לא הגישה ערעור.

לג. לאחר שנתנו דעתנו לגזר דינו של בית משפט קמא, לרבות הרשעותיו הקודמות של המשיב, תסקירי שירות המבחן, וטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים שוכנענו, כי יש מקום להתערבותנו בגזר דינו של בית משפט קמא המקל עם המשיב במידה המחייבת את התערבותנו.

לד. בצדק עמד בית משפט קמא בגזר דינו על חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, הן מבחינת המהות והן מבחינת הנסיבות, ועסקינן הן באמור בשני האישומים ביחס לאירועים מפברואר 2011, כמפורט בכתב האישום אשר ב-ת.פ. 8187-06-11, והן בתיק שצורף ביום 15.4.13 לאחר שהמשיב הודה גם בעובדותיו (ת.פ. 30008-01-12) בהתייחס לאירוע מאפריל 2010, כשהמשיב החזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 64.28 גרם שלא לצריכה עצמית.

לה. עוד מסכימים אנו לקביעתו של בית משפט קמא, כי בתי המשפט קבעו שיש מקום להשית על מי שסוחרים בסם מסוכן, גם אם מדובר בסם מסוג חשיש, עונש משמעותי ומרתיע כדי לפגוע במעגל הסם המסוכן.

גם אם אין לראות במשיב סוחר סם במדרג הגבוה, הרי מעורבותו בעבירות מוסיפה משמעותית למעגל הסמים המסוכנים שעל בית המשפט להירתם למלחמה בו, כפי שאכן קבע בית משפט קמא.

לו. אנו מפנים לדברי בית המשפט העליון ב-ע.פ. 7776/05 מדינת ישראל נ' רז נתן (מיום 2.1.07):

"בידי המערער נמצאה כמות גדולה של טבליות סם, שכל אחת מהן היא מנה בפני עצמה. מהודאת המערער לפיה לא נועד הסם לצריכה עצמית, מתבקשת המסקנה כי הוא נועד לסחר, ולמצער להפצה ברבים. מכאן שבפנינו נאשם נוסף שגמר אומר לפגוע באינטרס ציבורי עליון – מלחמה בנגע הסמים – משום הרווח הקל הצפוי לו מעיסוק בזוי זה. אכן, לציבור יש עניין רב בשיקומו של העבריין, אולם לא נוכל להשלים עם כך שלשיקום זה יפנה העבריין רק בעקבות עבירה נוספת בה חטא וכאשר חרב המשפט מונפת מעל צווארו. עבריין, שבליבו מפעמת כוונת אמת להיגמל מהתמכרותו מסמים, טוב יעשה אם יקדים ויפנה לגורמי הטיפול ולא ימתין עד אשר ישוב ויחטא בפלילים. לפיכך פסקנו וחזרנו ופסקנו, כי בעבירות בתחום זה יהיה לנסיבות האישיות משקל מועט, ודינם של העוסקים בסחר בסם הוא, ככלל – מאסר ממש".

וכן רע"פ 5176/03 סוריאנו נ' מדינת ישראל (מיום 12.6.03):

"גם לגופו של עניין אין ממש בטענותיו של המבקש, אשר הורשע בעבירות חמורות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, והינו בעל עבר פלילי בעבירות סמים. עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה".

לז. תמימי דעים אנו עם מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה המשיב אמנם החל בהליכי טיפול בקהילה (כעולה מן התסקירים המשלימים של שירות המבחן, במובחן מן התסקיר הראשון), ואולם לא ניתן לקבוע באופן ברור דיו שמדובר בהליך טיפולי של ממש הנושא פירות, ושעשויה להיות לו השלכה משמעותית על רכיבי גזר הדין, מה גם, שעל עצם כניסתו של המשיב לכלא בגין 4 חודשי המאסר שהושתו עליו בעבירת האיומים (ת.פ. 26290-04-11) אין למשיב להלין אלא על עצמו.

לח. כפי שקבע בית משפט קמא, לא זה המקרה בו ניתן לומר שהמשיב עבר הליך שיקום עמוק שהביא לשינוי דרסטי באורחות חייו, אם כי בית משפט קמא הלך כברת דרך לקראת המשיב ומוכן היה ליתן משקל מסויים להליך הטיפולי אותו עבר המשיב, מתוך תקווה שימשיך בעתיד להיעזר ברשויות המתאימות כדי לעלות על דרך המלך.

לט. שיקוליו אלה של בית משפט קמא, כמפורט לעיל, מקובלים עלינו, ואולם, עונש המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא בסופו של דבר על המשיב, איננו משקף את חומרת העבירות בהן הורשע המשיב נשוא כתב האישום שבתיק הנוכחי וכן בתיק שצורף, ומה גם שהרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות רכוש, אלימות, קשירת קשר, החזקת סכין, וכן החזקת סמים (לשימוש עצמי) מצביעות על כך, כפי שקבע בית משפט קמא:

"מדובר בנאשם שמצוי ומעורב בעולם העברייני, דהיינו, מנהל אורח חיים עברייני".

מ. יצויין בהקשר זה, שגם לא ניתן להקיש (כפי שביקש הסניגור) מן הענישה שהוטלה על הנאשם מס' 1 ב-ת.פ. 8168-06-11 של בית משפט השלום בחדרה (במסגרת אותה פרשיה) שהרי באותו מקרה היו לחובת הנאשם מס' 1 שתי הרשעות (אחת בגין התחזות והשניה בעבירות סמים), וזאת בניגוד לענייננו, שבו הרשעותיו הקודמות של המשיב מדברות בעד עצמן.

מא. נציין, שהמשיב נדון בעברו ל- 4 חודשי מאסר שהתאפשר לו לרצות בעבודות שירות, ולאחר מכן ב – 2007 נדון ל – 8 חודשי מאסר בפועל בגין עבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה (עונש מותנה הופעל בחופף). ואולם, המשיב לא הפיק לקח מן המאסרים המותנים, והמאסרים בפועל הקצרים יחסית שהוטלו עליו, ופעל כמי שאין מורא החוק עליו.

מב. בצדק הצביעה ב"כ המדינה בטיעוניה על כך, שאת העבירות של סחר בסם מסוכן נשוא התיק הנוכחי ביצע המשיב בפברואר 2011, כ-7 חודשים לאחר שביצע עבירה של החזקה בסמים וצריכה עצמית (עבירה מיולי 2010), וחודשיים לאחר ביצוע העבירות נשוא התיק הנוכחי ביצע המשיב את עבירת האיומים (אפריל 2011) בגינה נגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל, ושלושה חודשים לאחר ביצוע העבירות נשוא התיק הנוכחי ביצע המשיב (במאי 2011) שוב עבירה של החזקה בסמים לצריכה עצמית.

בנסיבות אלה, ברי שהתנהלותו של המשיב מחייבת ענישה מוחשית ומרתיעה, והדבר מחייב את התערבותנו בגזר דינו של בית משפט קמא.

מג. נוסיף, שגם לא היה מקום להורות על כך שחודשיים מתוך 8 חודשי המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא יהיו בחופף ל – 4 חודשי המאסר בפועל שריצה המשיב בגין עבירת האיומים, וכי היתרה תהא במצטבר.

סעיף 45(ב) של חוק העונשין קובע:

"מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל עונשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט לא הורה שישא את עונשי המאסר כולם או מקצתם בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה יותר".

מד. ואולם, איננו סבורים שהיתה בענייננו הצדקה להורות על חפיפת חודשיים מתקופת המאסר נשוא התיק הנוכחי עם המאסר שריצה המשיב ב-ת.פ. 26290-04-11 בגין עבירת האיומים.

בצדק הצביעה ב"כ המדינה בנימוקי הערעור על ע.פ. 3205/12 מדינת ישראל נ' סרגיי ניקולייב, דינים עליון 2013 (0029), 0044:

"צבירתם של מספר עונשים תתאים בעיקר לסיטואציה שבה בין מספר עבירות אין כל זיקה, או כאשר חומרתן המופלגת של העבירות מחייבת כי העונשים ירוצו במצטבר. אולם, מקום בו יש לראות במספר עבירות כמשתייכות למסכת עבריינית אחת, כי אז הכלל הוא כי העונשים בגינם יחפפו זה את זה".

בענייננו, הרי שהרשעתו של המשיב בעבירת האיומים ב-ת.פ. 26290-04-11 אינה נוגעת למסכת העבריינית נשוא התיק הנוכחי, ומדובר בעבירות שאין ביניהן כל זיקה, ואין לראות הצדקה עניינית להורות על חפיפה, גם לא חלקית. מה גם, שבנוסף לתיק הנוכחי צירף הנאשם תיק נוסף (ת.פ. 30008-01-12) בגין החזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו 64.28 שלא לצריכה עצמית.

לפיכך, מסקנתנו היא, שיש להורות שעל המשיב לרצות את עונש המאסר בפועל נשוא התיק הנוכחי במצטבר ל – 4 חודשי המאסר בפועל נשוא ת.פ. 26290-04-11 בית משפט שלום חדרה.

מה. לסיכום, על יסוד כלל נסיבות העניין, בשים לב לשיקולים כפי שפירטנו לעיל, ובזוכרנו שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה.

אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל שעל המשיב לרצות על 12 חודשים, וזאת במקום תקופת המאסר בפועל שקבע בית משפט קמא, אך אנו מורים שמתקופת מאסר זו יש להפחית את התקופה בה שהה המשיב במעצר מאחורי סורג ובריח (30.5.11 עד 11.7.11).

למען הסר ספק, את תקופת המאסר נשוא פסק דיננו יישא המשיב במצטבר לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ב-ת.פ. 26290-04-11 של בית משפט השלום בחדרה, כאמור לעיל.

עונש המאסר המותנה יישאר בעינו ללא שינוי.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ד, 04 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

בהתאם למוסכם בין הצדדים, כמצויין בפרוטוקול הדיון בפנינו ביום 12.9.13, אנו מורים למזכירות בית המשפט להמציא את העתק פסק הדין אל:

1. ב"כ המדינה – עו"ד לילך תמיר פרקליטות מחוז חיפה (פלילי), שתדאג להעביר את פסק הדין בדחיפות לשב"ס על מנת שלא יובא המשיב בפני וועדת השחרורים במועד הנוכחי הקבוע לו.

2. ב"כ המשיב – עו"ד מוחמד מג'אדלה, ת.ד. 110 אום אל פחם.

3. למשיב – באמצעות שב"ס.

עוד אנו מורים למזכירות בית המשפט להודיע בהקדם, טלפונית ובפקס, לבאי כוחם של שני הצדדים, שפסק הדין ניתן (הטלפון של הסניגור: 04-6313830, פקס: 04-6112417).