למערער טען עו"ד שלומי לוי.

למשיבה טען עו"ד רמי סלאמה.

ראשית דבר:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 10/06/13, על ידי השופט שמואל יציב, בתיק ת"ש 3897-06-11.

2. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירה של סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"), עבירה של נהיגה בחוסר זהירות – לפי תקנה 21 (ג) לתקנות והתנהגות שגרמה נזק לרכוש ולגוף – לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות.

4. בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 24/03/10 בדרך עכו מדרום לצפון והתקרב לצומת הצריף. באותה עת, נסע רכב אחר, באותו כיוון נסיעה, אם כי משמאלו של המערער.

בהגיע כלי הרכב לצומת הצריף, המערער לא שם לב לדרך, סטה שמאלה לנתיב נסיעת הרכב האחר וחסם את דרכו ועקב כך כלי הרכב התנגשו.

5. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והחליט להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו.

בהמשך שמע את הטיעונים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

פסילה בפועל של חודשיים, 3 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים וקנס כספי בסך 1800 ₪ שישולם בתוך 90 יום.

6. הערעור כאמור, מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין גזר הדין.

טענות הצדדים:

7. המערער מלין על כך שבית משפט קמא החליט להרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו, חרף העובדה שהמשיבה לא הגישה סיכומים.

כמו כן, העלה טענות ביחס לקביעות של הבוחן וביקש להסיק מקביעות אלו כי הנהג האחר יכול היה למנוע את התאונה, לו היה נוסע במהירות סבירה בנסיבות העניין, קביעה עליה סמך ידיו בית משפט קמא.

8. לדעת בא כוח המערער, הסטייה של המערער לנתיב השמאלי לא גרמה לתאונה, אלא נהיגתו המהירה והבלתי סבירה של נהג הרכב האחר, היא זו שגרמה להתרחשות התאונה ומיקום הפגיעה בכלי הרכב יעיד על כך.

9. מגרסתו של המערער עולה כי גם הנהג האחר נסע באותו נתיב מאחוריו ולכן הוא הבחין בכלי הרכב הקרובים אליו ושנסעו מאחוריו ומשאותת ופנה שמאלה לא יכול היה לראות את הרכב האחר שככל הנראה, גם הוא נסע מאחוריו וסטה שמאלה, אם כי בתאוצה גבוהה ועקב כך, התרחשה התאונה.

10. בא כוח המערער טען כי גם במרחק שהוא פחות ממאה מטר, יכול היה הנהג האחר למנוע את התאונה, לו היה בולם ומאט.

המערער טען כי המהירות המותרת במקום היא חמישים קמ"ש והנהג האחר נסע במהירות של שבעים קמ"ש.

11. לדעת המערער, בית משפט קמא טעה משהסיק מהעובדות שהובאו בפניו כי האחריות לאירוע התאונה מוטלת עליו ועל כן יש לקבל את הערעור ולזכותו בדין.

12. לחילופין, טען המערער כי העונש שהוטל עליו חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

13. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

לטענתה, בית משפט קמא לא שגה משהרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו, הגם שלא הוגשו סיכומים מטעמה. לדעתה, אין חובה עליה להגיש סיכומים, טענה שאינה מקובלת עלי. ברי כי היה על המשיבה להגיש סיכומיה בהתאם להחלטת בימ"ש קמא.

משהיה על המשיבה לסכם, היה ראוי שתעשה זאת במועד, אך לא ניתן להסיק מאי הגשת הסיכומים מסקנות משפטיות בעיקר משבימ"ש שמע את הראיות ועליו להכריע במחלוקות על פי אותן ראיות שהובאו בפניו.

בית משפט קמא קבע את העובדות על פי התרשמותו ובכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת, למעט המקרים המיוחדים ויוצאי הדופן ועניינו של המערער, לדעת המשיבה, אינו נימנה עם אותם מקרים.

14. המשיבה הוסיפה וטענה כי המערער לא פירט את טענותיו ביחס לחישובים השונים בבית משפט קמא ואף לא בהודעת הערעור והוא העלה זאת בטיעונים בעל פה ולכן, אין לקבל טענות אלו.

15. המשיבה סבורה גם שהעונש שהושת על המערער אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

16. על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

דיון והכרעה:

17. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בעדויות שהובאו בפני בית משפט קמא, בראיות, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולזכות את המערער מהעבירות שיוחסו לו.

18. מהעדויות עולה כי המערער נהג ברכבו ופנה בשלב מסוים שמאלה לנתיב הסמוך לו ואז הגיע הרכב האחר שנסע מאחוריו בין אם הוא נסע מאחורי המערער ובאותו נתיב ופנה שמאלה לנתיב הסמוך, ובין אם הוא נסע בנתיב השמאלי, אליו סטה המערער, ברי כי הוא – נהג הרכב האחר, פנה בתאוצה גבוהה ונסע במהירות גבוה והעולה על המותר ואז שמע המערער חריקת בלמים ומכה בחלק השמאלי אחורי של הרכב. המדובר בשפשוף קל בצד האחורי שמאלי של רכב המערער ובצד הימני קדמי של הרכב האחר – ראו תמונות ת/2.

19. הבוחן ציין בדוח כי המהירות המותרת במקום הינה 70 קמ"ש. לעומת זאת, המערער הגיש דיסק שבו נראה כי במקום התאונה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, בהתאם לתמרורים המוצבים שם. יש לציין כי גם בית משפט קמא בפרק הדיון ציין כי:

"עבודתו של הבוחן, כפי שהיא עולה מהחקירה הנגדית, הייתה בלתי מספקת ובלתי ממצה. את ניסוי שדה הראייה ערך לא מכלי הרכב המעורבים, אלא כאשר הוא נהג בניידת משטרה ולא ערך כל מדידה של הניסוי והיא התבססה על הערכתו. לא ידע במדויק את המקום בדרך בה אירעה התאונה, קבע את מהירות הנסיעה המותרת במקום ל- 70 קמ"ש ולא ידע למסור היכן ניצב התמרור בדיוק.".

כמובן שיש נפקות לקביעות בימ"ש קמא בהקשר למסקנות הבוחן וקביעותיו לעניין נסיבות התרחשות התאונה.

20. הקביעות הנ"ל יש בהן כדי לחייב לבחון בקפדנות את חוות הדעת של הבוחן וספק אם ניתן להסתמך עליה. למרות זאת, המשיך בית משפט קמא וחרף קביעותיו הנ"ל, הסתמך על אותה חוות הדעת והחליט להרשיע את המערער.

21. בית משפט קמא גם לא התייחס לדיסק שהמערער הגיש בפניו וממנו עולה כי המהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש. נתון זה גם חשוב לקביעת האחריות לאירוע התאונה כי הרי הנהג האחר נסע במהירות של 70 קמ"ש.

לו המהירות המותרת במקום היא כפי שטען המערער כלומר, 50 קמ"ש והרכב האחר נסע במהירות של 70 קמ"ש, הרי שהוא נסע במהירות העולה על המהירות המותרת במקום ויש בכך כדי לתת הסבר להתרחשות התאונה ולחוסר יכולת הרכב האחר לבלום בטרם התרחשה התאונה.

22. בשל כל אלו, סברתי כי יש לזכות את המערער מהעבירות שיוחסו לו. על סמך חוות דעת של הבוחן לא ניתן לומר כי עלה בידי המשיבה להוכיח את אחריותו של המערער לתאונה.

23. המדובר בתאונה שהתרחשה כאשר רכב המערער סטה שמאלה ואף הצליח להשתלב בנתיב.

בין אם הרכב האחר נסע בנתיב השמאלי ובין אם סטה שמאלה הוא נסע אחרי רכב המערער וככל הנראה נסע במהירות גבוה עד אשר לא הצליח לבלום את רכבו ועקב כך נגרם שפשוף קל בחלק השמאלי אחורי של רכב המערער כשהפגיעה שברכב האחר, הייתה בחלק הימני קדמי – ראו ת/2.

לעומת זאת, תיאור הפגיעה כעולה מת/7 [(שרטוט הבוחן) (מצב 1, 2 ו- 3 של רכב המערער אל מול מצב הרכב האחר מס' 1, 2 ו- 3)] - לפי שרטוט זה, הפגיעה ברכב המערער אמורה להיות בדלת האחורית שמאלית. כאשר עיון בתמונות ת/2 מראה כי מדובר בשפשוף קל בחלקים שציינתי קודם לכן. מכאן שאין לתת כל משקל לשרטוט הבוחן.

24. ברי כי הפגיעה ברכב המערער לא הייתה בחלק השמאלי הקדמי או האמצעי, שהרי לו הפגיעה הייתה שם, ניתן להניח כי המערער יצא לעקיפה וסטה מנתיב נסיעתו כשהדרך לא הייתה פנויה, אבל משרכב המערער סטה לנתיב השמאלי, ורק אז הגיע הרכב האחר שפגע בו בחלק האחורי ובצד השמאלי תוך סטייתו לנתיב השמאלי הקיצוני, הדבר מעיד על כך כי המערער הספיק לסטות מנתיבו ולהשתלב בנתיב השמאלי מבלי להפריע לרכב האחר.

25. בנסיבות הנ"ל, ומשלא ניתן לסמוך על חוות דעת הבוחן, גם לשיטת בימ"ש קמא, סברתי כי לא ניתן לומר שהמשיבה הניחה תשית ראייתית מספקת שיש בה כדי לקבוע שהאחריות לתאונה מוטלת על המערער, לאור זאת יש לזכות את המערער מהעבירות שיוחסו לו.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומזכה את המערער בדין.

26. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפרוטוקול זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.