1. א. ביום 13.5.12 התקיים דיון ראשון בתיק זה ולמרות שהנתבעת הגישה כתב הגנה, לא התייצב מי מטעמה דיון במועד הנ"ל. לכן, שמעתי את טענותיה של התובעת ובהתאם לכך, ניתן פסק דין באותו יום המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 410 ₪ בתוספת סך של 500 ₪ הוצאות משפט.

ב. הנתבעת הגישה בקשה לבטל את פסק הדין הנ"ל ולאחר עיון בבקשה ולאחר קבלת תגובת התובעת החלטתי לקבוע הבקשה לדיון בנוכחות הצדדים.

ביום שנקבע לדיון- 28.10.12- ולאחר ששמעתי את הצדדים – בוטל פסק הדין והצדדים השמיעו טענותיהם לגופו של עניין.

ג. תחילה הגישה התובעת תביעה לחייב הנתבעת לשלם לה היתרה הבלתי מסולקת בסך של 410 ₪, ברם לאחר מכן, הגישה התובעת בקשה להגדיל את סכום התביעה לסך של 1,810 ₪ ובית המשפט אישר את תיקון כתב התביעה על ידי הגדלת הסכום המבוקש.

2. ואלו הן העובדות העיקריות עליהן מבססת התובעת את תביעתה:

א. בין הנתבעת ובין התובעת נערך חוזה עבודה בו הוצע לתובעת להשתתף בפרסומת למכשיר "תמי 4" ונאמר לה, שעבור יום הצילומים וההשתתפות בפרסומת היא תקבל שכר של 1,000 ₪.

כפי שעולה מטענות התובעת, היא הוזמנה לחתום על חוזה בו יצוין הסכום שיהיה עליה לקבל ולאחר כחצי שנה מאז השתתפה בפרסומת הנ"ל, הועבר אליה שיק ע"ס 590 ₪ ולא 1,000 ₪ כמובטח.

התובעת ביררה מדוע העבירו לה רק הסכום 590 ₪ ואז נאמר לה שנוכה לה 25% בהתאם להוראות החוזה – אם כי, כפי שהתברר בהמשך – לא נחתם כלל חוזה.

ב. מאחר והתובעת סבורה, שעליה לקבל את מלוא הסכום שהובטח לה, הגישה תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לה את היתרה הבלתי מסולקת של 410 ₪ בצירוף סך של 920 ₪ עבור 4 ימי עבודה (לפי 230 ₪ ליום) ועוד עבור יומיים דיונים ויומיים
לניקוי מס (שאין כל הסבר מה משמעות דרישה זו).

3. הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת, משום שהתובעת קיבלה את שמגיע לה ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות הבאות:

א. התובעת חתמה על מסמך בו היא מאשרת קבלת הסכום ששולם לה ומכך, מסיקה הנתבעת, שבכך הסכימה התובעת לתשלום ששולם בפועל. זאת ועוד, בעת ששולם לתובעת הסך של 590 ₪ הוסבר לה שמתוך הסכום שהיא צריכה לקבל ניכתה הנתבעת כחוק 17% ובנוסף לכך עוד 25% עמלת סוכנות בגין כך שהנתבעת סידרה לתובעת את העבודה.

ב. על מנת להוכיח אמיתות טענותיה, צרפה הנתבעת חוזה שנחתם עם מאן דהוא אחר, חודש לפני הגעת התובעת בו מצוינים ניכויי האחוזים הנ"ל והתובעת, אשר לא חתמה על חוזה, הסכימה לכל שאר התנאים.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות ובאילו אשר הוגשו לבית המשפט, אני מחליט כדלקמן:

א. עצם העובדה, שהנתבעת ערכה הסכמים עם מועמדים אחרים ולא ערכה חוזה נפרד עם הנתבעת, אינו משליך מהתם להכא ואין הנתבעת יכולה להסתמך על חוזה שנערך עם אחר ולייחס ההסכמות והתנאים באותו בחוזה זה גם לתובעת.

אם אכן, נציגי הנתבעת נתנו בידי התובעת חוזה לעיון והיא לקחה את החוזה לביתה – לא מצאתי סיבה או הסבר המצדיק את הטענה מדוע לא הוחתמה על אותו חוזה. (ראה דברי נציג הנתבעת בעמ' 14 לפ',ש' 31- 32).

אינני מקבל טענת הנתבעת – טענה שגם לא מתקבלת על הדעת- ש-:"התובעת לא חתמה על חוזה עקב גילה המופלג וזה שלא רצתה להיות בבלעדיות...". התובעת התייצבה בפני יותר מפעם אחת ולא התרשמתי שמדובר בתובעת שגילה באמת מופלג – מה עוד שממסך "הגשת מועמדות" עולה שהתובעת נולדה בשנת 1953 ולומר על יליד שנה זו – גיל מופלג- רק יכול להצביע על כך שהטענה לא רצינית.

(ראה המסמך שהוגש על ידי הנתבעת נ/1).

גם לא מקובלת עלי הטענה – טענה שלא הוכחה- שהתובעת הסכימה לכל שאר התנאים מעצם העובדה שהלכה לאודישנים דרך הנתבעת.

כשם שהנתבעת ערכה חוזים עם מועמדים אחרים, כך היה צריך לעשות עם התובעת דכאן ולו רק להבהיר לתובעת בכתב, את הסכום ברוטו שהובטח לה והסכום נטו שהיא עשויה לקבל לאחר ניכוי אותם אחוזים הנזכרים על ידי הנתבעת.

ב. א) אני מקבל את טענת התובעת, שהובטח לה סכום של 1,000 ₪ עבור כל ההליכים הקשורים לאותה פרסומת ואני גם מקבל את טענתה, שבעת שהובטח לה הסכום הנ"ל לא הוסבר לה, שבעצם סכום זה הוא לפני ניכוי זה או אחר.

ב) הנתבעת סומכת טענתה על הסכמת התובעת לניכויי האחוזים (עמלה) על המסמך עליו חתמה בעת שקיבלה את הסך של 590 ₪, ברם עיון במסמך זה, אשר צורף לכתב ההגנה, אינו משקף את טענת הנתבעת, שכן לא ייתכן מצב, שהסכום לפני ניכוי המס ואחרי ניכוי המס יהיה אותו סכום, כפי שעולה מהמסמך הנ"ל, שכן באותו מסמך עליו חתמה התובעת נכתב:

" ..מאשר בזאת כי שולם לי...כסף בעבור עבודה שביצעתי...בסך 590 ₪ לפני ניכוי מס..סה"כ סכום לאחר ניכוי 590 ₪".

ג. א) הנתבעת הייתה חייבת להבהיר לתובעת בצורה ברורה ושקופה, שעבור הפרסומת היא עשויה לקבל סכום מסוים ולאחר ניכוי מס באחוז מסוים, היא עשויה לקבל בסופו של יום את ההפרש בין הסכום ברוטו ובין הסכום נטו לאחר הניכוי.

לעניין זה יש לציין, שבעוד שהתובעת מעידה, שהובטח לה סכום של
1,000 ₪ מעיד נציג הנתבעת, שאף אחד לא הבטיח לה סכום כזה, אך שוב אינו מציין מהו הסכום שכן הובטח לתובעת ואשר ממנו יש לנכות האחוזים המפורטים על ידו – אם כי נציג הנתבעת מאשר שהוא קיבל לידיו שיק ע"ס 1,000 ש"ח.

זאת ועוד, לטענת נציג הנתבעת, כלל לא יודעים בעת תחילת האודישן מה השכר המשולם ורק אם הייתה שואלת – הייתה מקבלת תשובה. (ראה טענת התובעת בכתב התביעה, עדות התובעת בעמ' 14 לפ',ש' 8 וראה דברי נציג הנתבעת בעמ' 15 לפ',ש' 10- 14 ועמ' 16 לפ', ש' 10- 12).

ב) הנתבעת מציינת בכתב ההגנה שני ניכויים מתוך הסכום שהובטח לתובעת: קיזוז של 17% ובנוסף לכך עוד 25% עמלת סוכנות, אך משום מה "שכחה" הנתבעת לציין בכתב ההגנה, מהו הסכום המובטח ממנו הופחתו הניכויים הנ"ל וכיצד הגיעה הנתבעת לסכום של 590 ₪ אותו שילמה בפועל לתובעת.

זאת ועוד, כפי שמעיד נציג הנתבעת, על כל הסכום שהובטח לתובעת מנוכה 41% וגם לעניין זה, לא העיד נציג הנתבעת מהו הסכום ממנו יש לנכות את 41% משום שבכל מקרה ולפי כל חשבון – לא ניתן להגיע לסכום של 590 ₪ אותו קיבלה התובעת בפועל. (ראה בעמ' 15 לפ',ש' 6- 7).

5. א. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בסעיף 4 דלעיל, אני מאמין לטענת התובעת, שהובטח לה סכום של 1,000 ₪ ובעת ההתקשרות וגם לאחר שהחלה באודישן, לא נאמר לה מה סכום ברוטו המובטח לה ומה סכום שתקבל בפועל לאחר ניכויי האחוזים אותם מציינת הנתבעת.

הנתבעת יכלה לחסוך מחלוקת זו ואת ההגעה לבית המשפט אם הדברים היו ברורים, אם היו חותמים על הסכם הכולל תנאי ההתקשרות – כמו שנערך עם מועמדים אחרים.

שאלה אחרת היא – שאין בדעתי להכריע בה במשפט זה- האם לאור הסכום שהיה על התובעת לקבל עבור השתתפותה בפרסומת אפשר באמת לנכות ממנו 41% (כמעט מחצית מהסכום שהיה על התובעת לקבל) – כפי שציין נציג הנתבעת בעדותו בבית המשפט.

על כן, לאחר שהאמנתי לטענת התובעת, אני מחליט שעל הנתבעת לשלם לתובעת את היתרה הבלתי מסולקת בסך של 410 ₪.

ב. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן לחייב הנתבעת לשלם לה בנוסף לסך של 410 ₪ הוצאות נוספות המגיעות עד לסכום של 1,810 ₪, אך התובעת לא הוכיחה הפסדי ימי עבודה, לא הוכיחה שהיא עבדה או עובדת בימים הרלוונטיים וגם לא הוכיחה מהו שכרה היומי – גם אם באמת היו לה הפסדי ימי עבודה.

לכן, אני מקבל התביעה בכל הקשור ליתרה הבלתי מסולקת של 410 ₪, אך איני מקבל הסכומים הנוספים אשר לא הוכחו בפועל.

6. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 410 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה המקורית – 15.6.11- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 21.12.12 (ח' בטבת התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.