מבוא

1. לפניי תביעת התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שארעה ביום 31.7.10 (להלן: "התאונה הראשונה"). בהמשך תוקנה התביעה בשל תאונה נוספת שארעה לתובעת ביום 9.5.12 (להלן: "התאונה השנייה"). התאונות הינן "תאונות דרכים" כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
2. התביעה בגין התאונה הראשונה הוגשה כנגד נהג הרכב שפגע בתובעת וכנגד מבטחת השימוש ברכב איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"). התביעה בגין התאונה השנייה הוגשה כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ שהינה מבטחת השימוש ברכב בו נהגה התובעת (להלן: "מנורה").
3. בתביעתה המקורית שהוגשה טרם אירוע התאונה השנייה, עתרה התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי בלבד בגין התאונה הראשונה. בהתאם להחלטת כבוד הרשמת הבכירה ענת דבי, מונה ד"ר משה לוינקופף כמומחה רפואי בתחום האורתופדי. המומחה בדק את התובעת טרם אירוע התאונה השנייה ומצא כי בגין הפגיעה בע"ש מותני נותרה לה נכות לצמיתות בשיעור של 3.5%, לפי סעיף 37(7)(א) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").
4. בעקבות התאונה השנייה תוקנה התביעה לבקשת התובעת כך שתחול גם על התאונה השנייה. בבקשתה למינוי מומחים רפואיים בגין התאונה השנייה עתרה התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום הראומטולוגי בגין מחלת הפיברומיאלגיה בה לקתה לטענתה בעקבות התאונה השנייה. יודגש כי התובעת לא עתרה ולא טענה כי מחלת הפיברומיאלגיה נגרמה גם בגין התאונה הראשונה, ועל כן בהחלטתי מיום 8.8.13 מונה פרופ' מיכאל אהרנפלד מומחה לרפואה פנימית ומחלות מפרקים כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בגין התאונה השנייה בלבד, שארעה כאמור ביום 9.5.12.

1. ב"כ התובעת ומנורה המציאו למומחה תיעוד רפואי. ב"כ איילון הסב את תשומת לב המומחה כי מינויו הינו בגין התאונה השנייה בלבד, וכי על כן לא ימציא לו תיעוד רפואי.
2. ביום 24.6.14 התקבלה חוות דעתו מיום 19.6.14 של פרופ' אהרנפלד. אביא מחוות דעתו:

"התייחסות לשאלות בית המשפט: התבקשתי ע"י כב' בית המשפט לקבוע האם קיים קשר בין מצבה של התובעת לתאונות (הדגשה שלי – ה.י) נשוא התביעה ומהי נכותה כיום אם יש לה כזו? התובעת לוקה לדעתי כיום בנכות של 10% לפי סעיף 35(1)-ב'-מותאם. בהתחשב בתסמינים השונים שתוארו לעי"ל המופיעים גם בפיברומיאלגיה – עוד קודם לתאונה נשוא התביעה משנת 2012, אני קובע כי שליש מאחוזי הנכות שקצבתי לתובעת הם על חשבון הנזקים הקודמים לתאונה כולל על רקע צבר התסמינים השונים שצוינו לעי"ל לאחר התאונה הראשונה (בשנת 2010) ועוד טרם התאונה נשוא התביעה. עם זאת אין ספק שהתאונה בשנת 2012 תרמה לנכותה והחמירה אותה בברור, כך שיש לזקוף שני שליש מן הנכות לתאונה זו בשנת 2012".

1. בעקבות קבלת חוות הדעת הגישה התובעת תחשיב נזק בגין שתי התאונות. התובעת נסמכת בתחשיבה על חוות דעתו של ד"ר לוינקופף בגין התאונה הראשונה, ועל חוות דעתו של פרופ' אהרנפלד בגין התאונה הראשונה והשנייה. לטענתה, בגין התאונה הראשונה נקבעה לה על ידי פרופ' אהרנפלד נכות לצמיתות בשיעור של 3.3% ובגין התאונה השנייה 6.6%.
2. בסמוך לאחר להגשת תחשיבה, הגישה התובעת בקשה להרחיב את סמכויות המומחה הרפואי בתחום הראומטולוגי, כך שיחולו גם על הנכות הנובעת מהתאונה הראשונה (להלן: "הבקשה להרחבת המינוי").
3. איילון הגישה תחשיב נזק מטעמה ובו טענה כי מינויו של המומחה הוגבל לתאונה השנייה בלבד, ועל כן חוות דעתו אינה מחייבת כלל ועיקר בכל הנוגע לתאונה הראשונה. בד בבד עם הגשת תחשיבה הגישה איילון בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה בגין התאונה הראשונה (להלן: "בקשת הפסילה"). בבקשתה נדרשה איילון גם לבקשת התובעת להרחבת המינוי והתנגדה לה.
4. בבקשת הפסילה טענה איילון כי חוות הדעת בכל הנוגע לתאונה הראשונה, נתנה בחוסר סמכות ותוך חריגה בוטה מהחלטת ביהמ"ש, והיא ממילא בטלה מאליה. על כן, מבוקש להורות על פסילתה, ככל שהיא מתייחסת לתאונה הראשונה.
5. באשר לבקשת התובעת להרחבת המינוי – ככל שהתובעת מבקשת לטעון לנכות ראומטולוגית, או לטעון למינוי מומחה בתחום זה בגין התאונה הראשונה - היה עליה לבקש זאת במסגרת תיקון כתב הטענות. במצב הקיים לא ניתן לדון בבקשה כפי שהיא הוגשה. מוסיפה וטוענת איילון כי גם מהפן המהותי דין הבקשה להידחות, שכן לא הוצגה כל ראיה או ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה בתחום זה בגין התאונה הראשונה, והתובעת לא יכולה להיבנות ממעשה נפסד ונפסל של המומחה שחרג מסמכותו. זאת ועוד, איילון אף לא שלחה למומחה תיעוד מטעמה.
6. התובעת הגישה תגובה לבקשת הפסילה וטענה באמצעות בא כוחה, כי לאחר התאונה השנייה הופנתה לראומטולוג שאבחן כי היא סובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה ומשכך, בא כוחה הניח כי זו נובעת מהתאונה השנייה. ברם, הנחת העבודה התבררה כשגויה על פי חוות דעתו של המומחה. לחילופין, ככל שבקשת התובעת להרחבת המינוי תידחה - תעתור לתיקון התביעה באופן שיתבקש מינוי ראומטולוג.
7. יאמר כי מנורה השאירה לשיקול דעת ביהמ"ש את ההחלטה האם לפסול את חוות הדעת, אם לאו.
8. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

הכרעה

מבוא

1. ברי, כי המומחה חרג מסמכותו בעת שנדרש בחוות דעתו לנכות בגין התאונה הראשונה. יובהר כי שלא כאמור בחוות דעתו של המומחה - המומחה לא התבקש בהחלטת המינוי להידרש לתאונות כפי שכתב בחוות דעתו (ר' ס' 6 לעיל), אלא לתאונה השנייה בלבד. עוד יצוין כי התאונה הראשונה כלל לא אוזכרה בהחלטת המינוי.
2. לאחר שהתקבלה תגובת התובעת לבקשת הפסילה, התבקשה איילון בהחלטתי מיום 2.9.14: "...לצרף לתגובתה את אותם מסמכים שהיתה ממציאה למומחה לו המינוי היה גם בגין התאונה (הראשונה-ה.י), ולחילופין אלו מסמכים תמציא למומחה החליפי אם וככל שימונה בגין התאונה השנייה, (אם וככל שבסופו של יום תוגש בקשה לתיקון התביעה). יש להמציא אך ורק תיעוד שלא הומצא למומחה על ידי מי מהצדדים...".

איילון השיבה: "אין כל תיעוד שיש בו כל ראיה ולו ראשית ראיה למינוי ראומטולוג בכל הנוגע לתאונה הראשונה ואף לא קיימת טענה של התובעת בנדון בכל הנוגע לתאונה הראשונה...". אף כי איילון לא השיבה לגופה של החלטתי, עולה מתגובתה כי אין ברשותה תיעוד נוסף לזה שהומצא למומחה על ידי ב"כ התובעת וב"כ מנורה.

1. יוזכר כי בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 (להלן: "תקנות המומחים"), רשאים צדדים להמציא למומחה תיעוד רפואי בלבד, מבלי להוסיף פרטים נוספים. דהיינו, חוות דעתו של המומחה המתמנה על פי תקנות המומחים אמורה להתבסס על התיעוד הרפואי לרבות בדיקות הדמיה ועזר ועל בדיקתו של הנפגע בלבד.
2. לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי לו התובעת הייתה עותרת מלכתחילה למינוי מומחים בתחום הראומטולוגי גם בגין התאונה הראשונה ובקשתה הייתה מתקבלת, איילון הייתה ממציאה למומחה תיעוד זהה לזה שהומצא לו על ידי ב"כ התובעת וב"כ מנורה, ולא הייתה ממציאה לו תיעוד נוסף.
3. השאלה הנדרשת להכרעה הינה האם די בחריגת המומחה מהסמכות שניתנה לו כדי להביא לפסילת חוות הדעת בכל הנוגע לתאונה הראשונה, או שיש לבדוק את הנסיבות שהביאו לקביעתו זו, תוך התייחסות לשיקולים נוספים, לרבות לשאלה האם נגרם לאיילון עיוות דין.

אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי אין לפסול את חוות הדעת בכל הנוגע לתאונה הראשונה.

1. אביא להלן את התייחסות המומחה לתאונה הראשונה, כפי שהובאה בחוות דעתו:

"מתוך עיון בתיק המסמכים המורכב עולה כי: "... מן הרישומים הרפואיים שקדמו לתאונה שביום 31.7.10 (התאונה הראשונה – ה.י) ניתן ללמוד כי טרם האירוע הזה בו נחבלה בעיקר בגבה, אין פרטים ראויים לציון וסבלה בעיקר מבעיות א.א.ג. .... לא מצאתי ברישומים הרפואיים תיעוד שתומך בסיפור של הסבל מהנוסף שהוזכר לעי"ל מעבר לכאבי הגב... טרם התאונה נשוא התביעה בשנת 2012 (התאונה השנייה - ה.י) התובעת עברה תאונה בה נחבלה בגבה בשנת 2010 (התאונה הראשונה - ה.י.) ובעקבותיה סבלה לדבריה מתלונות של שינה לא רציפה, קושי להירדם, כאבי גב, צוואר ושכמות, כאבי ידיים ורגליים, ועצירות מתחלפת בשלשול - כולם תסמינים שונים המופיעים גם בפיברומיאלגיה. ניתן לומר אפוא, כי התובעת לא אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה טרם התאונה נשוא התביעה בשנת 2012, אך כן מסבלה מתסמינים שונים (ללא הכאב המפושט שהוא ביסוד התסמונת) אשר מופיעים בתסמונת זו.

בעקבות התאונה נשוא התביעה בשנת 2012 ניתן לומר בברור כי פתחה תמונה מלאה של פיברומיאלגיה שאובחנה על ידי מספר מומחים ריאומטולוגים, די מהר ובסמוך למועד התאונה...

"דיון – יש לקשור את ההחמרה בתסמונת הפיברומיאלגיה אותה פיתחה התובעת, לתאונה אותה היא עברה בשנת 2012... וכ-4 שנים מן התאונה הראשונה בה נחבלה בגבה".

המצב המשפטי

1. ביהמ"ש העליון נדרש לסוגיות דנן במספר הזדמנויות שונות. אביא להלן מקביעותיו. רע"א 7098/10 אוהד טביזדה נ' שירותי בריאות כללית (31.1.11):

"ברע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ( 21.10.07) עמדנו על תפקידו המיוחד של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וכן על חלק מן השיקולים שיובאו בחשבון על ידי בית המשפט, בדונו בבקשה לפסול מומחה שמונה על-ידו: 'נוכח תפקידו המיוחד של המומחה הרפואי שמונה על-ידי בית-המשפט' – כך קבענו שם – 'מוטלות עליו חובות שונות ובהן החובה לנהוג באובייקטיביות וללא משוא פנים, ותוך הקפדה שהדבר גם ייראה. סטייה מעקרונות אלה והפרת חובת הנאמנות של המומחה כרופא, עשויה להוביל לפסילתו או לפסילת חוות-הדעת שנתן (ראו למשל ע"א 600/96 אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (ניתן ביום 17.7.1996)). יחד עם זאת, כבר נפסק בעבר כי משמונה מומחה מטעם בית-המשפט, חזקה עליו שינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה (השוו: רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (ניתן ביום 20.4.2006)); וכי לפיכך, פסילתו יכול שתיעשה רק בנסיבות חריגות. כך במיוחד, מקום שזה כבר נתן את חוות-דעתו וכאשר בתוצאת חוות-הדעת יש כדי להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו (ראו: רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (ניתן ביום 3.7.2006))'.

6. אכן, הלכה היא כי חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אלא אם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות: לא זו בלבד שמראית פני הצדק נפגעה, אלא שמדובר בהצטברות של פגמים, היורדת לשורשה של חוות הדעת ומצדיקה את פסילת חוות הדעת כולה". (המשנה לנשיא, כבוד השופט ריבלין בס' 5-6 לפסק הדין).

1. כבוד השופט ריבלין הורה על פסילת חוות הדעת בין היתר, עקב התנהלות הנתבעת אשר הביאה לנסיבות שחייבו את פסילתה יצוין כי במקרה שבפנינו לא נפל כל פגם בהתנהלות התובעת.
2. ברע"א א.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני(9.4.12) נקבע:
3. "הלכה פסוקה היא, כי גם אם מתגלים פגמים בחוות הדעת, אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילתה, אלא שומה על בית המשפט לשקול 'אם מדובר בפגם היורד לשרשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין' (רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 31.1.2011)). זאת, במיוחד אם אנו מצויים בשלב שלאחר הגשת חוות הדעת, כיוון שאז מתחזקת האפשרות שתוצאת חוות הדעת היא שהניעה את מבקש הפסילה. על כן, גם אם המומחה חרג בשוגג ובתום לב מהוראות החוק ומהנחיות בית המשפט, לא ימהר בית המשפט לפסול את חוות דעתו כשניתן להסיר את הפגמים בעזרת הוראה מתונה יותר (להרחבה ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 690 (מהדורה רביעית – תשע"ט))'...
4. העיקר הוא, שקבלת הבקשה והערעור עלולים, גם אם לא באופן וודאי, לגרום למשיב לעיוות דין, בעוד שלא ייגרם עיוות דין למי מהצדדים אם הבקשה תידחה. המבקשת והמשיבה אומנם "יפסידו" יתרון שחוות הדעת הצמיחה להם, אך הותרתה על כנה עלולה לפגוע במשיב, שייאלץ להתמודד עם מומחה שקבע לגביו קביעות נחרצות בלי שהתבקש לעשות כן ובלי שכל החומר הרלוונטי הועבר לעיונו.". (כבוד השופט זילברטל בס' 12, 14 לפסה"ד). 
5. כבוד השופטת דליה גנות נדרשה לסוגיה דומה בת"א (ת"א) 1781/09 אלעוברה נ' קרנית קרנית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, (7.5.13):

"10. אין ספק, כי פרופ' פיינמסר חרג מכתב המינוי בהתייחסו לבעיית הנשימה האפית, בעוד שהתבקש להתייחס אך ורק לבעיית הירידה בשמיעה באוזן שמאל של הקטינה...

11. ממקרא חוות דעתו של פרופ' פיינמסר עולה, כי עשה הבחנה ברורה בין הנכות בגין הירידה בשמיעה לבין הנכות בגין בעיית הנשימה האפית, ועל כן אין כל מניעה להתעלם מקביעת הנכות בגין הנשימה האפית, ולהתייחס לנכות בשיעור של 10% בגין הירידה בשמיעה. אלא מאי? לעניות דעתי עשיית הצדק חשובה לאין ערוך מכל שיקול משפטי, או אחר, ועל כן הנני בדעה, כי לא ניתן להתעלם מקביעת הנכות בגין בעיית הנשימה האפית, שאובחנה בבירור על ידי המומחה. ודוק: עקרון עשיית הצדק וחשיפת האמת נובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מדובר בעקרון על, אשר חובה על בית המשפט לפעול על פיו, תוך עריכת האיזונים המתבקשים בהתאם להוראות הדין, שכן חשיפת האמת הינה נשמת אפה של מערכת המשפט, והיא בסיס הלגיטימיזציה האזרחית, הציבורית והמשפטית, אשר לאורם פועלת מערכת בתי המשפט." (ס' 10-11 להחלטה).

1. בת.א (הרצ')1167-09-12 רעיסה רוגוב נ' שרותי בריאות כללית (21.5.14), נדרשתי לבקשת התובעת לפסילת חוות דעתו של המומחה שמונה בתביעה שהוגשה בעילה על פי פקודת הנזיקין. בהחלטת המינוי הוריתי למומחה לבדוק את התובעת ולחוות דעתו במחלוקת שבין מומחי הצדדים בשאלה האם הנתבעים התרשלו בטיפולם בתובעת ואם כן - מה שיעור נכותה הצמיתה בגין כך.

המומחה לא זימן את התובעת לבדיקה לאחר שהגיע למסקנה, כי אינו רואה צורך בזימונה לבדיקה לשם הכנת חוות דעתו. המומחה לא הודיע לצדדים ולביהמ"ש על כוונתו לעשות כן. המומחה על אף שלא בדק את התובעת, קבע את נכותה בהסתמך על תיעוד בלבד שעמד בפניו.

1. בהחלטתי בעניין רוגוב מצאתי כי אין לפסול את חוות הדעת בכל הנוגע לשאלת החבות, שכן מסקנתי הייתה שזימון התובעת ושמיעת גרסתה לא היו מוסיפים לתיעוד ולאמירותיה בפני המומחה מטעמה, ואשר עמדו בפני המומחה בעת שערך את חוות דעתו. יחד עם זאת, מצאתי לפסול את חוות דעתו בשאלת שיעור הנכות, לאחר שהגעתי למסקנה כי המומחה לא יכול היה לקבוע נכות בשיעור כלשהו מבלי לבדוק את התובעת.

הכרעה לגופו של עניין

1. שומה היה על המומחה להידרש בחוות דעתו לנכותה הכוללת של התובעת בתחום הראומטולוגי, וכן לקבוע האם הנכות כולה או חלקה, נגרמה בגין התאונה השנייה. המומחה רשאי ואף חייב היה לציין, כפי שעשה, כי עובר לתאונה השנייה התגלו תסמינים המלמדים כי מחלת הפיברומיאלגיה החלה עוד קודם לתאונה השנייה. המומחה רשאי ואף חייב היה לציין את המועדים בהם תועדו אותם ממצאים ותלונות. מאידך, המומחה מנוע היה מלקבוע קשר בין אותם ממצאים ותסמינים, (שהתגלו לפני התאונה השנייה), לבין התאונה הראשונה.
2. מטענות התובע ואיילון עולה לכאורה כי אין מחלוקת ביניהם שהמומחה קבע שבגין התאונה הראשונה נגרמה לתובעת נכות בשיעור של 3.3%. לדעתי, לא כך הם פני הדברים. בחינת דבריו וקביעותיו של המומחה מלמדת כי בפרק הדיון נמנע מלקבוע קשר בין שליש מהנכות הכוללת לבין התאונה הראשונה, וכל שכתב הוא כי שליש זה הינו בגין מצב שקדם לתאונה השנייה והחל לאחר התאונה הראשונה.

1. נראה כי המומחה היה מודע היטב למגבלות שהוטלו עליו על ידי ביהמ"ש לפיהן היה עליו לקבוע את הנכות בגין התאונה השנייה בלבד. אולם, בה בעת מילא את חובתו ונדרש לשאלה האם חלק מהנכות קדמה לתאונה השנייה, וזאת מבלי לקבוע קשר לתאונה הראשונה. יחד עם זאת, ברי כי זו הייתה כוונתו כפי שגם עולה מסקירתו את המסמכים שהובאו בפניו ולפיה "בעקבות התאונה הראשונה סבלה התובעת לדבריה מתסמיני תסמונת הפיברומיאלגיה שלא אובחנו כתסמיני המחלה".
2. אוסיף ואומר כי פסילת חוות הדעת בגין התאונה הראשונה יביא כך נראה, למינוי מומחה רפואי נוסף אשר מטבע הדברים יתבקש להידרש גם לנכותה הכוללת של התובעת. יכול וקביעותיו של אותו מומחה בהתייחס לנכות הכוללת, לרבות שיעור הנכות בגין התאונה השנייה, לא יתאמו לקביעותיו של פרופ' אהרנפלד, ועקב כך עלול להיגרם לצדדים או למי מהם עיוות דין, שכן יקשה על ביהמ"ש להכריע במחלוקות שבין המומחים. אבהיר כי טעם זה הינו נוסף לטעמים שהובאו לעיל, ודי בהם כדי להביאני למסקנה כי אין לפסול את חוות הדעת.
3. לאור כל האמור לעיל, דין בקשת הפסילה להידחות. אם וככל שתוגש על ידי התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, יכול ואדרש גם לבקשתה להרחבת המינוי.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.