התובעת ילידת 15.5.54 נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.4.08. הצדדים לא חלוקים בשאלת האחריות המחלוקת היא על שיעור הנזק בלבד.

לצורך קביעת שיעור הנכות שנותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה מינו 3 מומחים. המומחה בתחום האורתופדי קבע בחוות דעתו כי לתובעת 10% נכות מתוכם 5% משוייכים לתאונה.

המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע בחווה"ד נכות זמנית בלבד, לא נותרה נכות צמיתה.

המומחה בתחום הנוירולוגי קבע בחווה"ד 7.5% אחוזי נכות מתוכם מחצית בשל תסמונת בתר חרדתית ( PTSD ). למומחה הועברו שאלות הבהרה בהם הוסבה תשומת ליבו לכך שהמומחה בתחום הפסיכיאטרי לא קבע נכות והמומחה השיב שיש לבטל את הנכות בשל התסמונת הבתר חברתית.

המומחים בתחום הפסיכיאטריה ובתחום הנוירולוגיה הוזמנו להעיד.

המומחה בתום הפסיכיאטרי נותר איתן בדעתו לפיה לא נותרה נכות פסיכיאטרית כלשהי.

המומחה בתחום הנוירולוגיה החליף את דעתו מספר פעמים. כאמור בחווה"ד נקבעה נכות בשל תסמונת בתר חבלתית אותה ביטל המומחה כמענה לשאלת הבהרה. בחקירה המומחה טען כי אמנם לתובעת 7.5% נכות אך לא בשל תסמונת בתר חבלתית אלא בשל חרדה. גם באשר לנכות זו קבע המומחה כי יתכן שמחציתה נובעת מבעיות במשפחה (המומחה השאיר לבית המשפט לקבוע אם יש בעיות במשפחה אם לאו). יש לציין שנכות זו לא נזכרת כלל בחווה"ד. בחקירת המומחה עלו עוד מספר אפשרויות של נכויות כך שבתום חקירתו לא היה ברור לגמרי מה שיעור הנכות לטענתו והאם זו נכות נוירולוגית או פסיכיאטרית. ואולם נראה כי בתום החקירה ולמרות הבלבול המשמעותי שהיה בה ניתן לקבוע כי נותרה לתובעת נכות נוירולוגית בשיעור של מחצית מ- 7.5% שקבע המומחה היינו עוד 3.75% נכות נוירולוגית.

בסופו של דבר הנכות שנותרה לתובעת היא 5% אורתופדית ועוד 3.75% נוירולוגית.

התובעת עבדה לפני התאונה במחלקת הרווחה של עירית באר שבע, עבודה אותה היא ביצעה גם לאחר התאונה עד שהחליטה לצאת לפנסיה מוקדמת ביום 1.6.16. מהנתונים שהומצאו עולה כי לאחר חזרת התובעת לעבודה שכרה לא נפגע ואף השתבח. ואולם, כאמור, התובעת יצאה לפנסיה מוקדמת כאשר לטענתה הדבר נובע בין היתר כתוצאה מהתאונה נשוא התיק. ואולם לטעמי מחד, טענה זו לא הוכחה מה עוד שנכויות בשיעור כפי שנקבעו לתובעת אין בהם כדי להביא למצב בו התובעת לא יכלה עוד לעבוד מאידך, לא ניתן לשלול את הטענה שהתאונה והנכות היוו שיקול נוסף בהחלטת התובעת לצאת לגמלאות.

בהתחשב באמור ובשכרה של התובעת עובר לתאונה וכן בהתחשב בנכויות הזמניות והצמיתות שנקבעו לתובעת נראה כי אין מקום לעריכת חישוב אקטוארי של הנזק, אלא יש לקבוע פיצוי שיש בו כדי להביא לידי ביטוי את הנכות והשלכותיה בין היתר גם על הפרישה המוקדמת. כן יש להביא בחשבון את הנכויות הזמניות שהשביתו את התובעת וגרמו לה לנצל ימי מחלה שעמדו לרשותה.

לאור האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את נזקיה בין התאונה בסך 55,000 ₪ בצירוף הוצאות התובעת ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה