בפניי בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוגשה בעילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. על פי קביעת המל"ל, לתובע נגרם שבר בפיקת הברך השמאלית והוא סובל מנכות בשיעור 24%.

המבקשת לא טענה כי למשיב לא נותרה כל נכות אלא שלטענתה, ועדות המל"ל השונות לא הביאו בחשבון את מצבו הקודם של התובע. לטענת המבקשת, בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה סימן התובע בסעיף ו' שלא סבל מבעיות דומות בעבר. המבקשת גם מתבססת על מסמכים מתקופת הצבא מהם עולה שהתובע סבל עוד לפני שירותו הצבאי מכאבי ברכיים. אחד המסמכים מתקופת הצבא מתעד חבלה בברך שמאל עקב נפילה באוטובוס. עוד טוענת המבקשת כי עצם תהליך קביעת דרגת נכותו של התובע במל"ל מעיד על כי הקביעה הסופית לא משקפת את מצבו הרפואי של המשיב לאשורו. נכותו של המשיב נקבעה בתהליך ארוך של עררים שבמהלכם, בשלב כלשהו נחשפו הועדות לחוות דעת פרטית שהטתה את הכף.

המשיב מתנגד למבוקש. לטענתו, הוא אכן סבל בילדות מכאבי ברכיים על רקע גדילה, אך הם לא היו דומים לכאבים שהוא חש כעת וגם לא נמצאו בברכיו ממצאים אובייקטיביים בעבר. כאבי הברכיים חלפו מאליהם ולאחר הצבא לא נמצא להם כל תיעוד. כמו כן, מציין המשיב כי על פי סעיף 12 בפרוטוקול ועדה רפואית מיום 4.10.10 מצוין בפירוש שבפני הועדה עמד "תיק רפואי".

המשיב, יליד 1985, נפגע בתאונת דרכים בשנת 2009, בהיותו בן 24. הוא לא הכחיש שבעברו כאבי ברכיים אך טען שהם היו על רקע כאבי גדילה והצביע על העובדה שהמסמך העדכני ביותר שהוצג נערך עוד בזמן השירות הצבאי שלו. בן השירות הצבאי לבין התאונה לא עבר זמן רב, אך לא תועדו תלונות נוספות שלו. בעיקר, לא נראה שהיו בברכיו של התובע ממצאים אובייקטיביים כלשהם לפני שנשברה פיקת הברך שלו בתאונה. מכיוון שבפני הועדה הרפואית לעררים עמד תיקו הרפואי של התובע (כעולה מפרוטוקול 4.10.10) אין חשש ממשי שכל המידע הנחוץ לא עמד בפניה.

על הטענה שתובע השיב למל"ל תשובה שאינה אמת כאשר סימן שלא סבל בעבר מכאבים "דומים", קשה להשיב תשובה חד-משמעית, שכן מושג ה"דמיון" טעון הערכה סובייקטיבית של התובע עצמו. האם דומים כאבים בברכיים שאינם נובעים ממצא אובייקטיבי לכאבים שאחרי שבר בפיקה? התובע טען בתשובתו למל"ל שלא. מכל מקום, לא נראה שהמידע הנחוץ לא היה בידי המל"ל.

המבקשת מלינה על כי בהליכים בפני המל"ל היה התובע מיוצג ע"י עו"ד והגיש חוו"ד פרטית והדבר פוגע באיזון ופוגם בלגיטימיות של קביעות המל"ל. ההבדלים בין סדרי הדין ודיני הראיות בהליכים לפי חוק פלת"ד לבין הליכים אחרים שלפיהם נקבעת לאדם נכות על-פי דין היו בוודאי ידועים למחוקק סעיף 6ב לחוק פלת"ד. בכך שאדם זכה באותה קביעה תוך שימוש בזכויות שעמדו לו לפי החוק האחר ולא עומדות לו לפי חוק פלת"ד אינה סיבה עצמאית להתיר הבאת ראיות לסתור ואילו היתה כן, היה הדבר למעשה מרוקן מתוכן לחלוטין את הוראת סעיף 6ב. מעיון בפרוטוקול לא נותר ספק שהועדה הרפואית לעררים (שבין חבריה היה גם פרופ' הלפרין) בדקה את התובע בעצמה והעריכה בעצמה את מצבו. הוועדה בחנה את חווה"ד של ד"ר רובינסון שהגיש התובע, התייחסה אליה אך קיבלה רק חלק מהאמור בה. מכך ניתן ללמוד שההכרעה בועדה בוודאי שלא נעשתה תוך הסתמכות על בדיקה פרטית, והועדה הרפואית לערעורים שמרה על שיקול דעתה העצמאי בהערכת נכותו של התובע. בנסיבות כאלה אין בעצם מימוש זכויותיו הדיוניות של התובע בהליכים בפני המל"ל משום פגם המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל.

הבקשה נדחית. מכיוון שהצעת פשרה נשלחה לצדדים הם ישקלו צעדיהם ויגישו כל בקשה נחוצה.

ת"פ 2.12.13.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה