1. משהגישו הצדדים תחשיבי נזק, מובאת בזאת הצעת ביהמ"ש.

2. התובע, יליד 1981 נפגע לטענתו עת נתקלו אופניו באבן שפה שהיתה מונחת על המדרכה.

אין בנמצא חוות דעת באשר למצבו הרפואי של התובע.

3. לאחר בחינת תחשיבי הנזק ויתר המצוי בתיק, מצאתי מקום לציין בקצרה כדלקמן:

קיים פער ניכר בין הנתונים העולים מהמסמכים המצורפים ומהיקפם של אלה לבין דרישות התובע בתחשיב מטעמו. עסקינן בארוע שתוצאתו חבלות שטחיות לצד קושי בדריכה על הרגל הפגועה במשך כשבוע וחצי. התיעוד הרפואי דל ואינו מלמד על פגיעה ממשית או צורך בטיפול ממושך או משמעותי כלשהו. דווקא במצב דברים זה, ישנה חשיבות להמחשת הוצאות נטענות ועצם הצורך באלו, לרבות הפסדי שכר נטענים.

אשר לשאלת החבות שמעוררת הנתבעת יאמר בקצרה כי הגם שעל פניו אין מקומה של האבן על המדרכה, הרי שמנגד לא ידוע מהו מקורה ומשך הימצאותה ויש ליתן הדעת לשאלה שמשקלה נכבד בדבר עצם קיומה של רשלנות מהנימוקים המצוינים בתחשיב הנתבעת, כמו גם לשאלת קיומו של אשם תורם נוכח היותה של האבן בולטת לעין.

4. סבורה אני לפיכך כי נכון היה לסיים ענין זה בהידברות ישירה בין ב"כ הצדדים.

מכל מקום, נזקו של התובע מתמקד בעיקרו במרכיב כאב וסבל ועת ניתן משקל הולם לשאלת החבות, מוצע סיומו לצרכי פשרה בסך של 4,500 שקלים בצירוף אגרת משפט ושכ"ט עו"ד.

יואילו ב"כ הצדדים להודיע לביהמ"ש, בתוך 30 ימים, האם עלה בידם לגבש הסדר על בסיס ההצעה דלעיל וכל מו"מ שיעשה בעקבותיה ובהתאם להודעתם תינתנה הוראות נוספות.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013, בהעדר הצדדים.