17 מאי 2015

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

החלטה

1. בתיק זה מונה מומחה רפואי על בסיס עובדות מוסכמות שאליהן הגיעו הצדדים כדלקמן:

א. התובע יליד 1950, עוסק בתחום החקלאות מזה כ-40 שנה.

ב. במסגרת עבודתו ברפת, סדר יומו מידי יום ביומו, 7 ימים בשבוע, היה זהה.

ג. ביום 21.2.10 בעודו צועד לכיוון השער הפנימי של הרפת על מנת לפותחו, חש כי קרסול רגל שמאל מסתובב ומתעקם.

ד. התובע הזעיק עזרה.

ה. מאותו יום התובע לא עבד ברפת כפי שעבד קודם לכן. חבריו סייעו לו וכן פועל שעבד במקום.

ו. התובע פנה לטיפול רפואי לראשונה ביום 14.3.10 וזאת לאחר שראה שהכאבים הולכים ומתעצמים עד כדי מצב של אי יכולת דריכה על הרגל.

ז. מצבו של התובע כמתועד בתיק הרפואי.

2. בית הדין מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר גרשון וולפין.

3. בחוות דעת המומחה מיום 25.12.13 כתב את חוות דעתו ובסיום כתב:

"לכן רק אם יתקבלו תצהירי עדים (חברים ופועל שהיו איתו אז) שאכן ביום האירוע אכן נפל ונחבל בקרסול שמאל, יהיה מקום להכיר בקשר של החמרה...".

4. בעקבות תגובות מטעם הצדדים ניתנה החלטתי מיום 24.4.14 כדלקמן:

1. לאחר עיון בחוות דעת המומחה ובטענות הצדדים, להלן החלטתי.

2. המומחה קובע מחד שאין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין מחלת התובע ברגל.

3. מאידך, המומחה מציין עובדות שלא היו ולא נבראו – נפילה, חבלה.

4. על פי תצהיר התובע, בעת הירידה מהטרקטור, חש שהרגל מסתובבת. הא ותו לא. כך נרשם בעובדות שהופנו למומחה.

5. לאור כל אלה, בית הדין שוקל למנות מומחה אחר.

6. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש התיחסות לכך, עד ליום 20.5.14.

5. הצדדים הגישו תגובות וביום 8.6.14 קבעתי שאין צורך למנות מומחה נוסף אלא יש להפנות למומחה ד"ר וולפין שאלות הבהרה.

ביום 8.6.14 נשלחו שאלות הבהרה כדלקמן:

2. המומחה מתבקש לעיין בתצהיר התובע ובתצהירי העדים מטעמו, המתייחסים לארוע בעבודה מיום 21/2/10.

3. בתצהיר התובע נאמר:

" ביום 21/2/10 בשעה 7:30 הגעתי אמצעות הטרקטור מביתי לרפת כמידי יום. ירדתי מהטרקטור, פתחתי את שער הכניסה החיצוני, נגשתי לפתוח את שער הכניסה הפנימי הראשון... ובעודני צועד חשתי כי קרסול רגלי השמאלית הסתובבה והתעקמה והדבר היה מלווה בכאב חד ועז למדי..."

בתצהיר החברים משה וייס ו- מנחם קליין נאמר:

"ביום 21/2/10 בשעות הצהריים צלצל אליי התובע וסיפר לי כי באותו בקר, במהלך ביצוע העבודה השגרתית ברפת, חש כי קרסול רגלו השמאלית התעקמה וכי הוא נח בביתו בשל הכאבים העזים...".

4. המומחה מתבקש להודיע האם יש שינוי או ביסוס לחוות דעתו, בציטוטים המובאים לעיל.

6. בתשובת המומחה מיום 3.7.14 נאמר:

"סעיף 3: בתצהיר התובע מדובר שסבל מחבלה סיבובית והתעקמות קרסולו השמאלי ביום 21.2.10 בשעה 07.30 בבוקר ליד הרפת. בתצהיר של שני חבריו מ- 21.2.10 נאמר שהתובע מסר להם שבאותו בוקר במהלך ביצוע עבודה שגרתית ברפת חש בהתעקמות קרסולו השמאלי.

סעיף 4: בחוות דעתי מיום 25.12.13 נרשם בתשובה מס' 5 הערה לפיה אם אכן יש תצהירים או עדויות של חברים שהתקבלו ע"י כב' בית המשפט כנכונים, הרי שיש להכיר בארוע מ- 21.2.10 כתאונת עבודה.

לכן, במידה וכבוד בית המשפט יכיר בתצהירים הללו כמהימנים הרי יש מקום להכרה בארוע זה כתאונת עבודה.

עם זאת, לאור הארועים הקודמים של חבלות סיבוביות לקרסול שמאל עם מתיחת רצועות הקרסול ובהימצאות שינויים ניווניים בקרסול שמאל, המלצתי בחוות דעתי (פסקה אחרונה בעמ' 2) שאם אכן התצהירים הללו - של העדים - יתקבלו, אזי יש מקום להכרה בקשר מסוג של "החמרה" ולזקוף 1/3 ממצבו כיום על חשבון הארוע הנטען, ו- 2/3 על חשבון מצב קודם".

7. ביום 8.12.14 הועברה למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

הנך מופנה לאמור בחוות דעתך המקורית מיום 25/12/13 בפסקה האחרונה: "רק אם יתקבלו תצהירי עדים ... שאכן ביום הארוע אכן נפל ונחבל בקרסול שמאל, יהיה מקום להכרה בקשר של החמרה ...".

הנך מופנה לכך שבאף אחד מהתצהירים בתיק – לא של התובע, לא של עד הראיה ולא של עדי השמיעה – לא נאמר כי התובע נפל.

לאור האמור לעיל, נא הסבר כיצד הנך קושר בין הארוע לבין מצב הקרסול, כאשר מלכתחילה קבעת שקשר כזה אפשרי רק במקרה של נפילה.

8. ביום 4.1.15 נשלחה תוספת לשאלות:

בהמשך להחלטתי מיום 8.12.14, המומחה מופנה לאמור בתצהיר התובע לגבי האירוע בעבודה:

"ביום התאונה 21.2.10 בשעה 7:30 בבוקר, הגעתי באמצעות טרקטור מביתי לרפת... ירדתי מהטרקטור, פתחתי את שער הכניסה חיצוני, ניגשתי לפתוח את השער הפנימי הראשון... ובעודני צועד חשתי כי קרסול רגלי השמאלית הסתובבה והתעקמה והדבר היה מלווה בכאב חד ועז למדי. מן הראוי להדגיש כי הקרקע בתוך שטח הרפת הינה כצפוי יבשה ורכה, כתוצאה מפעולת המקלטרת המתבצעת על בסיס יומיומי בשעה הנקובה".

המומחה מתבקש להתייחס בתשובותיו לשאלות, לעובדות הנ"ל.

9. המומחה השיב ביום 11.1.15:

"הערה 1 מ- 8.12.14: בחוות דעת ותשובות ההבהרה נרשם שמנגנון החבלה היה של חבלה סיבובית של הקרסול כאמור ב"תיאור העובדות בתיק זה" (עמ' 1, עמ' 2) ובתשובות ההבהרה מיום 3.7.14.

אכן בטעות נרשם על ידי ("טעות סופר") בהערה בפיסקה האחרונה של חוות הדעת ש"אם יתקבלו תצהירי העדות... שאכן ביום האירוע נפל ונחבל בקרסול שמאל".

לכן צריך להיות שם: "רק אם יתקבלו תצהירי עדים שאכן ביום האירוע סבל מחבלה סיבובית של קרסול שמאל, יהיה מקום להכרה בקשר של החמרה...".

הערה 2 מ- 4.1.15: הנני מודה לכב' בית המשפט על תיקון הטעות וכמובן שיש צורך להתייחסות לתצהירי העדים על חבלה סיבובית לקרסול ולא על נפילה".

10. בעקבות תשובת המומחה, ביקש הנתבע להחליף את המומחה הרפואי. לטענתו, חל שינוי דרסטי בין עמדת המומחה בחוות הדעת המקורית שהיתה נחרצת ודיברה על נפילה, לבין תשובותיו האחרונות לפיהן רק במקרה של סיבוב הקרסול יש להכיר בפגיעה.

11. התובע הגיב וטען שהתיק מתנהל במשך שנים רבות וכי למומחה נשלחו מספר שאלות הבהרה וכי אין מקום להאריך את המשפט עוד.

12. לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי.

13. בחוות הדעת המקורית המומחה מבקש עדות לכך שהתובע נפל ונחבל בקרסול שמאל, כתנאי להכיר בפגיעה בקרסול כהחמרת מצב קיים.

14. בתשובות הראשונות לשאלות ההבהרה, הסתמך על התצהירים שהוגשו לתיק וקבע כי החבלה בקרסול החמירה את מצב הקרסול.

15. בתשובות האחרונות לשאלות ההבהרה הבהיר שהאבחנה שלו היתה "חבלה סיבובית בקרסול" וכי הדברים שאמר בסיפא לחוות הדעת, בעניין נפילה, מקורם בטעות.

16. סיכום חוות הדעת והתשובות לשאלות הבהרה מעלה שהמומחה סבור כי קיים קשר סיבתי בין חבלה סיבובית בקרסול לבין האירוע בעבודה כפי שתואר, וזאת כהחמרת מצב קיים.

המומחה ביקש לברר אם יש תצהירים של העדים שהיו עם התובע. אמנם ביקש לברר האם העדים ראו נפילה, אך רוח הדברים ומהות הדברים היא שהמומחה ביקש לוודא שיש עדים לחבלה הסיבובית בקרסול. המומחה ציין זאת במפורש בתשובות האחרונות, עת הבהיר שמדובר בטעות סופר.

17. לאור העובדה שהתובע הביא עדים שראו את החבלה, לאור חוות הדעת המפורטת של המומחה ולאור ההבהרה שמסר בתשובות האחרונות לשאלות ההבהרה, אינני רואה צורך במינוי מומחה נוסף.

18. הצדדים יודיעו האם יש צורך בהגשת סיכומים בכתב. הודעה תוגש עד 10/6/15.

בהעדר הודעה, ינתן פסק דין על פי החומר שבתיק.

התיק יובא לעיוני ביום 11/6/15.

ניתנה היום, 17/5/15 , בהעדר הצדדים.