בקשה לתיקון התביעה והעברת התיק לבית המשפט המחוזי.

בתיק זה מתבררת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התובעת – ילידת שנת 1986 – נפגעה בתאונת דרכים ביום 16/1/2010.

מומחים שמינה בית המשפט קבעו כי התובעת סובלת מהנכויות הבאות, כתוצאה מהתאונה:

נכות אורתופדית בשיעור של 4.25% בגין צוואר וגב תחתון, לפי קביעת ד"ר שי שבת מיום 15/2/2012;

נכות נפשית בשיעור של 15% לשנתיים מיום התאונה, 10% לשנה נוספת ונכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי קביעת פרופ' מרק וייזר מיום 22/4/2014;

נכות ראומטולוגית זמנית בשיעור של 20% בגין פיברומיאלגיה, שעתידה להתייצב על שיעור של 10%, לפי קביעת פרופ' מרדכי פרס מיום 3/8/2014.

בחודש 8/2015 ביקשה התובעת להורות על בדיקה חוזרת של המומחים בתחום הנפשי והראומטולוגי בטענה להחמרת מצב. ביום 24/9/2015 נעתרתי לבקשת התובעת (ר' החלטה בבקשה מס' 51).

המומחים שבו ובדקו את התובעת, וקבעו כי כיום סובלת התובעת מהנכויות הבאות (נוסף על הנכות האורתופדית דלעיל):

נכות נפשית צמיתה בשיעור של 7.5% לפי קביעת פרופ' מרק וייזר מיום 31/12/2015;

נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פיברומיאלגיה, ונכות צמיתה נוספת בשיעור של 20% בגין פיתוח תלות בסם הקנביס לפי קביעת פרופ' מרדכי פרס מיום 8/11/2015.

להשלמת התמונה יצוין כי לפי חוות דעת אקטוארית שהגישה הנתבעת יש לנכות מכל פיצוי שייפסק לתובעת סך של כ-338,000 ₪ בגין תגמולי מל"ל.

פעמיים הגישו הצדדים תחשיבי נזק בתיק זה, ופעמיים נשלחה אליהם הצעת פשרה בכתב. ההצעה השנייה נשלחה בהסכמת הצדדים לאחר שהתובעת כבר הגישה את בקשתה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי, ולמקרה שלא יעלה בידי הצדדים לסלק את התביעה על יסוד הצעת הפשרה השנייה.

ההצעה הראשונה נדחתה על ידי התובעת, ואילו את הסכמתה להצעה השנייה שעמדה על 780,000 ₪, מעבר לתשלומי המל"ל, בצירוף הוצאות, התנתה התובעת בכך שהנתבעת תוסיף על סכום ההצעה את סכום תגמולי המל"ל בסך 330,000 ₪ (ר' החלטה מיום 8/6/2016 ותגובת התובעת במסגרת בקשה מס' 82). הצדדים הודיעו כי הם מקיימים משא ומתן לסילוק התביעה, ולאחר מספר ארכות שניתנו לצדדים לצורך מיצוי המו"מ ביקש ב"כ התובעת שאם לא יגיעו הצדדים להסכמה בתוך 10 ימים מיום 26/10/16 תינתן החלטה בבקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי.

ואלה טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי לאחר שהתייצב מצבה הרפואי והתברר אל נכון בחוות הדעת האחרונות של המומחים עומדת נכותה הרפואית של התובעת על 38% ואילו נכותה התפקודית עומדת על שיעור של 80%. את נזקיה אומדת התובעת בסכום של כ-6,500,000 ₪, שמהם יש לנכות את תגמולי המל"ל בסכום של כ-330,000 ₪. בנסיבות אלה מבקשת התובעת לתקן את תביעתה כך שסכום הפיצוי המבוקש יהיה בהתאם לסמכות בית המשפט המחוזי, ואגב כך להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי.

לעומתה טוענת הנתבעת כי התובעת מאדירה את נזקיה ויש לדחות את הבקשה לתיקון התביעה ולהעברת התיק לבית המשפט המחוזי. על פי תחשיב הנזק של הנתבעת נבלעת התביעה בסכום תגמולי המל"ל.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.

ככלל, נתונה לתובע בנזקי גוף הבחירה אם להגיש את תביעתו בבית המשפט המחוזי או בבית משפט השלום. התובע נדרש להעריך מראש את סכום הפיצוי הסביר בנסיבות העניין ובהתאם לכך לבחור את הערכאה המתאימה תוך תשלום האגרה הנדרשת לפי הערכאה שבחר. דחיית בקשה להעברת התביעה מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, פירושה דחייה מראש של האפשרות שהתובע יוכיח כי נזקו עולה על תקרת הסכום שבסמכות בית משפט השלום. החלטה שכזו יש בה משום פגיעה גם בזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד בשיטתנו המשפטית.

בענייננו, גם אם על פי תחשיבי הנזק והראיות שהוגשו בתיק נראה כי הפיצוי הסביר אינו עתיד לעלות על תקרת הסכום של בית משפט זה, איני סבור שיש מקום למנוע מהתובעת מראש להוכיח אחרת. בצדק טוען ב"כ התובעת כי השינוי בשיעורי הנכות שקבעו המומחים בתחום הנפשי ובתחום הריאומטולוגי מצדיק הערכה מחדש של סכום הפיצוי המבוקש על ידי התובעת, ובהתאם לכך גם הערכה מחדש של הערכאה שלפניה ראוי לברר את התביעה.

לפיכך, אני מורה להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

אבקש להסב את שימת לב המותב הנעבר לכך שהצדדים כבר הגישו את ראיותיהם בכתב בתיק זה.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ז, 20 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.