בפסק דין זה:

התובעת והנתבעת שכנגד – להלן: "התובעת"

הנתבעים והתובעים שכנגד – להלן "הנתבעים"

זוהי תביעה כספית על סך 470,735 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, קוסמטיקאית פרא רפואית ויועצת לכירורגיה פלסטית, בעלת מכון לטיפולים אסתטיים בנווה סביון, נגד נתבעת 1, חברה העוסקת בייבוא, מכירה והשכרה של ציוד טכנולוגי לתחום הרפואי והקוסמטי, (להלן: "הנתבעת"), שהינה נציגת חב' פאלומר האמריקאית בארץ ונגד בעל המניות בה ומנהלה – נתבע 2, (להלן: "הנתבע") .

הנתבעים הגישו נגד התובעת תביעה שכנגד, בה הם עותרים, בתביעה שכנגד, לחייב את התובעת לשלם להם סך 724,407 ₪.

במהלך הדיון נעשו, בהמלצת בית המשפט, ניסיונות פשרה שלא צלחו.

תמצית טענות התובעת

1. התובעת פנתה אל הנתבעת לשם רכישת מכשיר סטארלוקס המיוצר ע"י חב' פאלומר, המורכב מתחנת עבודה דגיטלית, שאליה מתחברות ידיות הפעלה לעבודות בלייזר ו- IPL, מדגם 300 (להלן: "המכשיר"). לצורך ביצוע הטיפול, הידית נצמדת לעור המטופל ועובדת בשיטת הבזקי אור (פולסים). התובעת הדגישה בפני הנתבע, כי אין לה צורך במכשיר כדי להסיר שיער, כיוון שיש לה מכשיר אחר להסרת שיער. הנתבע אמר לה שכמות הפולסים שניתן לבצע בכל ידית הינה גבוהה – כ- 300,000 פולסים - לעומת 100,000 בידיות של מכשירים אחרים. עוד אמר לה הנתבע, שלמכשיר מתחברות מגוון של ידיות. בעת שהנתבע ערך בפניה מצגת, הוא אמר לה, שהנתבעת מציעה שיתוף פעולה עם רופאים, לצורך ביצוע טיפולים באמצעות הידיות אותן רק רופאים דרמטולוגיים יכולים להפעיל, תוך חלוקת ההכנסה מכל טיפול, בין התובעת, הנתבעת והרופא.

2. בהסתמך על המצג שהציג לה הנתבע, החליטה התובעת לרכוש את המכשיר וביום 1.10.09 נחתם בינה לבין הנתבעת חוזה שכירות, לפיו היא שכרה את המכשיר , כולל 2 ידיות מסוג Y ו- RS לתקופה של 22 חודשים בעלות של 273,775 ₪.

התובעת שילמה את תמורת המכשיר ב- 21 המחאות מעתודות, החל מיום 15.1.10 ובחודש דצמבר 2009 נתנה לנתבעת כסף מזומן, בגינו הושבו לה 7 המחאות ראשונות מתוך ההמחאות המעותדות שנתנה לנתבעת.

בחודש ספטמבר 2010 העבירה התובעת לנתבע סך 84,150 ₪, וכנגד סכום זה הושבו לה המחאות נוספות באותו סכום. לתובעת ניתנה אופציה לרכוש את המכשיר בתום תקופת השכירות ו/או במועד התשלום מלוא העלות של המכשיר, בסכום של 500 ₪ והיא התכוונה לממש את האופציה.

3. עם רכישת המכשיר, התחייב הנתבע לספק לה חומר שיווקי והסברתי בו תוכל לעשות שימוש באתר האינטרנט שלה ולמסור אותו ללקוחות פוטנציאליים וקיימים, אך חומר זה לא נמסר לה מעולם. הנתבע הדריך אותה כ- 5 דקות על אופן השימוש במכשיר והפנה אותה למדריך ההפעלה שכולו בשפה האנגלית. להבדיל מחברות אחרות, הנתבעת ערכה 2 סדנאות בלבד במשך שעות בודדות ואינה מפעילה מערכת הדרכה מסודרת וכל ההדרכות הן באמצעות הנתבע בלבד.

בחודש ינואר 2010 רכשה התובעת ידית הפעלה נוספת מסוג G בעלות של 40,000 ₪ לטיפול בפיגמנטציות של העור ונימי דם וסוכם בינה לבין הנתבע, כי בגין כל לקוח שתביא התובעת לנתבעת תקבל 500$ עמלה וסיוע בשימוש באינטרנט.

4. הנתבע הבטיח לתובעת שידאג להפעיל מערך תשלום וסליקה באשראי, כדי לאפשר לה לשלם באשראי והבטיח שלא יבצע ניכיון של ההמחאות העתידיות, כדי שתוכל להחליפן בתשלום באשראי. בניגוד למצג השווא שלו, הנתבע לא עשה זאת ואף ביצע ניכיון של כל ההמחאות שקיבל מהתובעת.

כדי להפעיל את המכשיר בעזרת ידיות בשיטת IPL, התקשרה התובעת עם רופאת עור, ממנה הבינה שקיים מכשיר מדגם 500, שהינו מתקדם יותר מהמכשיר שרכשה בהמלצת הנתבע. בתצהירה הוסיפה, כי התברר לה שהידית שרכשה כלל אינה מתחברת למכשיר.

5. התובעת השתתפה בתכנית טלוויזיה שעסקה בטיפולים קוסמטיים ודרמטולוגים, ולשם כך ביקשה מהנתבע להשאיל לה ידית מסוג 1540. הנתבע הבטיח לספק לה את המכשיר, אך לא עשה כן. לצילומי תכנית נוספת, היא ביקשה ממנו להשאיל ידית מסוג DEEP IR ושוב, בניגוד להבטחתו, הנתבע לא סיפק את המכשיר והיא נאלצה לוותר על הופעתה בתכנית.

במועד מאוחר יותר, הסתבר לה כי ידית זו כלל אינה מתאימה למכשיר שברשותה. היא פנתה אל הנתבע, אשר אמר לה שניתן להתקין "צ'יפ" מחבר והבטיח לה לעדכנה אך לא עשה כן. חב' פאלמור השיבה לפנייתה, כי לא ניתן להתקין צ'יפ במכשיר שאינו מתאים לידיות רבות המתחברות רק לדגם 500, ולשם כך עליה לשדרג את הדגם שברשותה או לחבר למכשיר שברשותה צ'ילר בעלויות ניכרות.

עוד הסתבר לה, שכיוון שהנתבעת חייבת לפאלומר 180,000$ אינה יכולה להזמין מוצרים ונאמר לה על ידי נציג פאלומר, כי הנתבעת אינה מייצגת עוד את פאלומר ביוון ותורכיה, לאור התנהלות נתבע 2. כאשר נודע לנתבע שהיא פנתה לפאלומר, הוא הציע לה לשדרג למכשיר מדגם 500 מיד שנייה, הצעת השדרוג לא הגיעה אל התובעת.

6. במהלך סדנא שערכה הנתבעת בחודש מאי 2010, עם נציג פאלומר, הסתבר לתובעת, כי מידע רב לגבי המכשיר לא נמסר לה, והמידע שכן נמסר לה, היה בבחינת הטעיה. הנתבע אף פנה אליה כדי שתשאיל לו ידית מסוג G, שלטענתו לא הייתה ברשותו.

סמוך למועד פירעון ההמחאה השמינית ביקשה התובעת מהנתבע שלא להפקיד את השיק, עד לקבלת הלוואה לצורך פירעונו, אך הנתבע, בניגוד להבטחתו, הפקיד את ההמחאה אשר לא כובדה על ידי הבנק.

התובעת שילמה לנתבעת 250 ₪ עבור נוזל קרור, שבדיעבד הסתבר לה, שאינו מאושר על ידי פאלומר.

במספר מקרים, לא סיפקה הנתבעת חשבוניות ו/או קבלות עבור תשלומים ששילמה לה התובעת.

7. בחודש נובמבר 2010, ולאחרה שלא קיבלה כל הצעת שדרוג מהנתבעת, רכשה התובעת מכשיר של חברת סינרון מסוג E-MATRIX בעלות של 120,000 ₪. מכשיר זה מבצע פעולות לדגם 500 של פאלומר.

לקראת סוף חודש דצמבר, התברר לתובעת מחברותיה למקצוע, כי הנתבע פגע בשמה הטוב, כאשר פנה לחברותיה למקצוע, ודיבר ובגנות המכשיר של סינרון.

בתצהירה הוסיפה התובעת, מה שלא נטען בכתב התביעה, כי באותה עת גם נודע לה, שהנתבע הכפיש את שמה והוציא דיבתה רעה. התובעת פנתה אל עובד הנתבעת, טוביה קלוגהופט בעניין זה והחלה תכתובת במסרונים בין התובעת, הנתבע וטוביה, ממנה עולה התנהגות לא ראויה של הנתבע כלפי התובעת. במסגרת תכתובת נוספת באמצעות מסרונים, דרשה התובעת מהנתבע ומטוביה, להחזיר את המכשיר ולקבל את כספה חזרה, והנתבע השתלח בה ללא מעצורים.

8. בחודש דצמבר 2010 הודיעה התובעת לנתבעים, כי היא מפסיקה לעבוד עמם. מנהל המכירות של חברת סינרון פנה אל הנתבע בעניין הכפשת המכשיר, ואז הנתבע החל להכפיש את התובעת ולכנותה "בלתי שפויה" ואף הזהיר את נציגי סינרון להתרחק ממנה. הנתבע ונציגו טוביה קלוגהופט הכפישו את שם התובעת בפני חברותיה. לאור זאת, דרשה התובעת מהנתבעים את השבת כספה והשבת המכשיר לנתבעת, והנתבע הבטיח שיגיע לקחת את המכשיר. התובעת פנתה אל הנתבעים בכתב בדרישה, שהחזרת המכשיר תהיה בתמורה להשבת כל כספה.

בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 16.1.11 שטחה התובעת את כל טענותיה, אך הנתבע סרב לבטל את ההסכם בין הצדדים. התובעת המשיכה להשתמש במכשיר, עקב התחייבויותיה ללקוחותיה, ס' 73 לכתב התביעה.

9. בחודש פברואר 2011 פנתה התובעת לפאלומר, כדי לברר אם אכן כל ידית מסוגלת לבצע 300,000 פולסים, והסתבר לה שהוטעתה על ידי הנתבע, כיוון שאמנם הידית מסוגלת לבצע 300,000 פולסים, אך לאחר 100,000 נחלשת עוצמת הידית והשפעתה על הטיפולים שלילית. נציגי פאלומר השיבו לפנייתה, שאכן, כך הדבר. לטענתה, הנתבע ידע זאת והטעה את התובעת.

במהלך עיון בספר ההפעלה, הסתבר לתובעת כי יש להחליף את הפילטרים כל 6 חודשים .

ביום 18.3.11 הפסיק המכשיר לעבוד מפאת תקלה 054 – לחץ מים גבוה. בעקבות פנייתה לנתבעת, הגיע אליה אביו של הנתבע שביקש להחליף את הפילטרים, אך ניסה לעשות זאת שלא לפי הוראות פאלומר ונשף אל הפילטרים כדי לנקותם. הוא לא הצליח לתקן את המכשיר והיא מסרה את המכשיר לתיקון לאיש הקשר של הנתבעת, אלון צאלח, כדי לצמצם את הנזק שנגרם לה בביטול טיפולים. נציג הנתבעת טען שהתקלה נבעה ממערכת המים ולכן הוחלפו פילטרים ומשאבה ראשית בעלות של 3,470 ₪.

10. טוענת התובעת, כי בניגוד להוראות היצרן, המחייבות, על פי בדיקת המעבדה בעת התיקון הנ"ל טיפול על פי הוראות היצרן, הנתבעת לא תחזקה את המכשיר כראוי ולא ציינה בפני התובעת כיצד לפעול על פי הוראות אלה.

מעיון בספר הפעלה, הסתבר לתובעת, כי המכשיר כלל ערכת אחזקה שהוצאו ממנו פריטים חשובים, כגון סט פילטרים להחלפה. מתעודת האחריות עולה, כי אין אחריות לפילטרים ומשהנתבעת לא סיפקה לה את הסט החלופי, הנתבעת פעלה כדי לסחוט מהתובעת כספים עבור הפילטרים. לא רק שהנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות היצרן, ולא החליפה את הפילטרים כאשר המכשיר היה תחת אחריות, ולא רק שמכרה לתובעת נוזל שלא בהתאם לתקן, הנתבעת אף גרמה לתובעת לפעול שלא בהתאם להוראות היצרן, וכתוצאה מכך נגרם נזק למערכת המים.

11. לאחר כשבוע המכשיר הראה תקלה מס' 015- סנסור טרמי מנותק, או טמפרטורה בין שני חיישנים גבוהה מ – 4 מעלות. פנייתה אל הנתבעת נענתה שהמכון בו עובדת התובעת קטן מדי ואינו מאוורר מספיק לצרכי המכשיר. הנתבעת לא הגיבה לדרישת התובעת, שהתיקון יהיה במסגרת עלות התיקון הראשון. התובעת פנתה לפאלומר והובהר לה שהתקלה הינה במערכת המים, ולכן פנתה התובעת אל טכנאי פרטי. למחרת הודיעה לה הנתבעת, שהיא הזמינה חלקים מהיצרן ושהתיקון יהיה על חשבונה. התובעת, אשר לא האמינה עוד לנתבעים, בחרה לתקן את המכשיר, על ידי טכנאי פרטי, בעלות של 2,610 ₪.

ביום 27.3.11 חדל המכשיר לפעול והראה תקלה מס' 024- זרם מים מוגבל/נמוך ולטענת אלון צאלח, מהנתבעת, היה צורך להחליף את המודל בעלות של 3,400 ₪. למחרת הודיע לה הנתבע שהמכשיר תוקן והיא יכולה לקבלו ואף ציין שבידיו נוזל קירור מקורי של היצרן.

12. בדיעבד הסתבר לתובעת, כי הנתבעת רשמה את המכשיר בפנקס האביזרים והמכשירים הרפואיים, לפיו, רק רופאים ואנשי צוות רפואי שהוסמכו על ידי היצרן ונמצאים בפיקוח רופא לאורך כל הטיפול, יכולים להפעילו. מידע זה הועלם מהתובעת, והסתבר לה שהנתבע העלים מידע זה מחברותיה למקצוע, ובכך הונה אותן. משנודע זאת לנתבע, הוא שלח מכתב לכל הקוסמטיקאיות, לפיו, ידוע להן, כי הנתבעת פועלת על פי רישיון משרד הבריאות ועליהן לפעול לפי אותו רישיון, רק אז נודע לראשונה לכל הקוסמטיקאיות מידע זה.

התובעת מפרטת בס' 126 הודעת מסרון ששלח לה הנתבע, ושלטענת הופצה גם לחברותיה במטרה לפגוע בה.

ס' 130 – 143 עוסקים באירועים הקשורים לכאורה לחברותיה של הנתבעת, ואין עניינם בתביעה זו.

תמצית טענות ההגנה

13. מאז שנת 2001 הנתבעת הינה הסוכן הבלעדי בארץ של חברת פאלומר ארה"ב המייצרת מכשירים בתחום בה עוסקת הנתבעת, שהם תחומים רפואיים ופרא רפואיים להסרת שיער וטיפולים בעור. הנתבעת הינה חברה קטנה בה עובדים הנתבע ו- 2 עובדים המחזיקים מעבדת תיקונים של הנתבעת. הנתבע הוכשר בפאלומר ארה"ב לבצע את כל הטיפולים והתיקונים למכשירים מתוצרתה, המשווקים באמצעות הנתבעת והוא אף משמש כטכנאי מוסמך של פאלומר. למכשירים של פאלומר יש אישור משרד הבריאות אישור F.D.A. ואישור האיחוד האירופי C.E. הנתבעת מייבאת, מוכרת ומשכירה מכשירים וציוד בתחומים רפואיים ופרא רפואיים, המיועדים, בין היתר, למכוני יופי. למכשירים אותם מייבאת הנתבעת יש אישור משרד הבריאות והאיחוד האירופי. לנתבעת יש את כל האישורים הנחוצים מהגורמים המוסמכים, לשיווק המכשירים מתוצרת פאלומר בארץ.

14. את התובעת הכיר הנתבע כאשר היא הגיעה למשרדי הנתבעת והציגה עצמה כקוסמטיקאית המפעילה מכשירים של חברת נובה לייזר ושארפ לייט. היא טענה בפניו הנתבע, שלדעתה המכשיר של פאלומר הינו הטוב ביותר והיא מעוניינת לרכוש אותו. הוא מסר לה את הקטלוג של פאלומר והציג בפני את המכשירים שהיו אותה עת במשרדי הנתבעת, מדילוקס וסטארלוקס 300. את סטארלוקס 500 הציג בפניה באתר האינטרנט של הנתבעת. הנתבע אף הציג בפני התובעת את אישור משרד הבריאות והסביר לה כי המכשירים צריכים להיות בפיקוח רפואי.

לטענת הנתבעים, המיוחד במכשיר הסטארלוקס מתוצרת פאלומר, שהינו מכשיר פלטפורמה שאליו מתחברת ידית IPL ולייזר בהתאם לפעולה הנדרשת, בעוד ששאר המכשירים ששווקו אותה עת בארץ, הינם מכשירים לפעולה מסוג אחד בלבד.

15. התובעת התעניינה במכשיר סטארלוקס 300, בידיות להסרת שיער ובידית G לטיפול בפיגמנטציה בעור, שהינו מכשיר מוביל הנרכש בעיקר ע"י מכונים לטיפולים אסתטיים. למכשיר ניתן לחבר 5 ידיות IPL נוספות, 2 ידיות לייזר וידית IPL שהינה בעלת עוצמה חזקה. הנתבע הסביר לתובעת, שידית זו מיועדת להפעלה ע"י רופאים בלבד בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

בעדותו הסביר, כי כל ידית, להבדיל מכל מכשיר, מיועדת לסוג פעולה אחד ורוב המכשירים המשווקים, ולא רק של פאלומר, מיועדים לסוג פעולה אחד ויש להם ידית לייזר אחת, בעוד שלנתבעת יש מספר ידיות שמתחברות לאותו מכשיר.

16. בתאום עם התובעת, כמו עם רוכשים פוטנציאליים אחרים של המכשיר, הגיע הנתבע לביתה כדי להציג בפניה שוב את נתוני המכשיר ופעולתו והשאיר בידיה דיסק ובו מצגת.

ביום 22.10.09 הגיעה התובעת למשרד הנתבע, ונחתם בינה לבין הנתבעת, הסכם שכירות ליסינג של מכשיר הסטארלוקס 300, ידית IPL-RS וידיתIPL-Y שמיועדות להסרת שיער בהיר וכהה. במעמד זה מסרה התובעת שיקים דחויים לתשלום התמורה וקיבלה קבלה כדין. הנתבע הסכים, שהשיק הראשון ייפרע כשלושה חודשים לאחר אספקת המכשיר.

התובעת חתמה על תעודת אחריות בה היא מתחייבת להפעיל את המכשיר בהתאם להנחיות ואישור משרד הבריאות והאיחוד האירופי, המצורפים למכשיר. כן חתמה שהמכשיר יופעל בהשגחת רופא וניתנה לה הדרכה ללא תשלום. לאור אישור האמ"ר של ד"ר פואד גאנם ממשרד הבריאות, הנתבע נתן לתובעת טלפון של ד"ר סלבצ'בסקי שתסייע לתובעת בטיפול בלקוחותיה, אך התובעת סירבה לעבוד עמה. בעדותו חזר והדגיש, כי התובעת קיבלה ממנו באופן אישי את אישור אמ"ר ממשרד הבריאות ואישור FDA.

למכשיר אחריות ל – 12 חודשים והתבעת בחרה שלא לחדש את הביטוח בתום תקופת האחריות.

17. הנתבע פרט בתצהירו, כי בחודש נובמבר 2009 קיים השתלמות ללקוחות החברה, בהשתתפות נציג פאלומר, במהלכה הודגש בפני המשתתפים הצורך בפיקוח רפואי בהפעלת המכשיר. כן נערכה השתלמות נוספת ביום 6.5.10 ובשתיהן השתתפה התובעת ושאלה שאלות.

ביום – 22.10.09 הנתבע הביא את המכשיר לבית התובעת בצרוף ידית RS מהמלאי וחומר פרסום של פאלומר וכן אריזה סגורה המכילה מפתח, מי מנתול, פילטרים, רולר קירור, דוושת הפעלה, משקפי מגן למטפל ולמטופל וחוברת הפעלה. כיוון שידית ה- Y לא הייתה במלאי, סוכם שהיא תסופק עם הגעת המשלוח וזו סופקה לביתה ביום 29.10.09. בעדותו הסביר, שעם המכשיר קיבלה התובעת זוג פילטרים ואינו יודע אם החליפה את הפילטרים במכשיר. למכשיר מערכת התראה שמודיעה מתי יש להחליפם ואין צורך להחליפם ללא התרעה זו.

18. פרט הנתבע בתצהירו, שביום 9.12.09 העבירה התובעת, בהעברה בנקאית, 80,000 ₪ והוצאה לה קבלה וכנגד תשלום זה הושבו לה 7 שיקים ע"ס 82,250 ₪. הנתבע אף השיב לתובעת את השיק שהיה מיועד לתשלום מע"מ ומועד פירעונו היה ביום 15.11.09 , ובמקומו מסרה לו התובעת שיק לתאריך 25.12.09. התובעת ביקשה לאחר מכן, פריסת תשלום חדשה והנתבע נענה לבקשתה.

לטענת הנתבע, מדובר בעסקת ליסינג ועליו להפקיד את כל השיקים הדחויים, אך לא בוצע פירעון השיקים, אלא אחד מהם עפ"י הוראת התובעת והנתבע העביר לה את תמורתו בהעברה בנקאית.

לטענת הנתבעים, התובעת עבדה באמצעות המכשיר במשך 17 חודשים, הייתה מרוצה מפעילותו ולא השתמשה בזכות להחזיר את המכשיר לאחר 2 חודשי ניסיון, זאת, למרות שהשתמשה בו רק להסרת שיער. ביום 22.12.09 היא רכשה ידית נוספת בשם G המיועדת לטיפולי פיגמנטציה ואדמומיות בעור.

19. לטענת הנתבעים, התביעה דנן הוגשה לסחיטת כספים מהם ולשם חבלה ביחסיהם עם פאלומר, שהם סוכניה הבלעדיים. התובעת שלחה אל פאלומר מכתבי תלונות ,כביכול, של לקוחות והודעה על הגשת התביעה דנן, ואף הציעה לפאלומר, להעביר את הזיכיון למתחרה של הנתבעת בארץ. התובעת אף הציגה את כתב התביעה ללקוחות הנתבעת, ומשמיצה את הנתבעים בפני לקוחותיה וסוכניה. התובעת הגישה תלונות שווא, למע"מ, מס הכנסה, משרד הבריאות, וכל התלונות התגלו כחסרות שחר. לאור תלונות אלה, נערכה ביקורת רשות המיסים אצל הנתבעת ומצאו כי אין בתלונה ממש. לדברי הנתבע, רשויות המס לא נקבו בשם התובעת כמתלוננת, אך בקשו את הקבלות שהונפקו על שמה. לאחר אותה תלונה ופשיטה במשרדי הנתבעת ובית הנתבע, שלח הנתבע אל התובעת את המסרון, עליו קובלת התובעת. העתק המסרון נשלח על ידי הנתבע לאנשים נוספים, שבפניהם השמיצה אותו התובעת. האמור במסרון, כך הנתבע, אינו מהווה לשון הרע, אלא התגוננות הנתבעים כנגד השמצות התובעת.

20. לטענת הנתבעים, התובעת העלתה בפני הנתבעת דרישות מוזרות, כגון, שלא יופקדו ההמחאות שמסרה לחשבון הנתבעת בבנק לאומי, כיוון שהיא ניהלה עמו הליכים משפטיים. התובעת הגישה תביעות גם נגד חברה מתחרה לנתבעת, מה שמצביע על דפוס פעולה.

הנתבעים מכחישים את הנטען כלפיהם בכתב התביעה, וטוענים כי אינם יודעים מהי הסמכתה של התובעת, כטענתה, כיועצת לכירורגיה פלסטית. לטענתם, הצגת מצגי השווא של התובעת לגבי כישוריה ומומחיותה, כולל בתכניות טלוויזיה, היו אחת המחלוקות שהביאו לסכסוך בין הצדדים.

הנתבעים דוחים את טענות התובעת לחלוקת הכנסה עם רופאים, וטוענים, כי הנתבעת גובה דמי שכירות עבור הידיות אותן שוכר הלקוח עבור טיפול, על ידי רופא, והלקוח רשאי לרכוש ו/או לשכור את הידיות.

21. לטענת הנתבעים, למעלה משנה, לאחר ששכרה התובעת את מכשיר הסטארלוקס 300 וידיות להסרת שיער מהנתבעת, בתנאי ליסינג, היא רכשה ידית נוספת, להפעלה מיוחדת, מסוג G.

משמעות רכישת המכשיר בתנאי ליסינג, כפי שעשתה התובעת, הינה פלטפורמת בסיס, אליה מתחברות ידיות שונות בהתאם לצרכי הטיפול, מה שמקנה לו יתרון בהפעלות שונות. הידיות נרכשות בנפרד מהמכשיר, שהינו מכשיר "הדגל" של פאלומר, שבאמצעותו ניתן לבצע טיפולים להסרת שיער, להסרת פיגמנטים ולמיצוק העור.

מכשיר מסוג סטארלוקס 500 הזהה לדגם 300, מצויד במערכת קירור פנימית שמאפשרת חיבור ידית "DEEP IR" המיועדת לטיפולים רפואיים עמוקים יותר, דוגמת "פילינג", והוא יקר בכ – 20,000$ מדגם 300. לנתבעת כדאי יותר להציע את הדגם היקר, אך מטעמי הגינות מקצועית, ממליצה לכל לקוח לרכוש את הדגם היעיל לצרכיו הוא. בחקירתו העיד, כי , כל טיפול במכשיר זה, עפ"י אישור האמ"ר ממשרד הבריאות, צריך להיות בפיקוח רפואי.

22. המכשיר מדגם 500 אינו יותר מתקדם מדגם 300, אלא מיועד לטיפולי נוספים. לתובעת הוצגו כל המכשירים שמשווקת הנתבעת, אופציות השימוש בהם, הוגדו לה השימושים בכל אחד, ולאחר שקיבלה את כל המידע, בחרה לשכור את מכשיר סטרלוקס 300 בצירוף 2 ידיות להסרת שיער (ידית RS וידית Y). לאחר שהתובעת רכשה את המכשיר, היא פרסמה זאת ברבים וערכה מבצע ללקוחותיה באמצעותו. רק לאחר שנה רכשה התובעת ידית נוספת מסוג G בעלות של 39,672 ₪.

בתכתובות התובעת בבלוג אתר הייד פארק, היא רשמה כי רכשה מכשיר מחברה אחרת, שגם נגדה, היא הגישה תביעה. היא פרסמה אז, שבקרוב יהיה בידיה מכשיר של פאלומר, בנוסף למכשיר שבידה ושתהיה לה טכנולוגיה מנצחת. כל אלה, טוענים הנתבעים, מצביעים על כך שהתובעת ערכה שיעורי בית טרם רכשה את המכשיר.

23. הנתבעים סיפקו לתובעת את כל החומר השיווקי והפרסומי של פלמור והיא אישרה בחתימת ידה על גבי תעודת המשלוח, את קבלתו. יתרה מכך, בפרסומיה באתר האינטרנט, שילבה התובעת צילומים מאותו חומר פרסומי. ניתנה לתובעת הדרכה, הוצגה בפניה מצגת בעברית, הן לפני הרכישה והן לאחריה, והיא העלתה נתונים מתוך אותה מצגת באתר האינטרנט שלה. היא השתמשה בחומר זה גם כדי לפרסם מכשירים של חברות מתחרות. לתובעת ניתנה הדרכה ארוכה, ולא בת 5 דקות, כטענתה, וגם באופן אישי בקליניקה שבבעלותה, והיא אף השתתפה בשתי סדנאות שערכה הנתבעת ללקוחותיה ללא תשלום, במסגרתן הופיע נציג פאלומר והשיב לשאלות.

סוכני הנתבעת עומדים בקשר אישי עם הלקוחות ונענים לכל קריאה. התובעת אף נעזרה בסוכן של הנתבעת טוביה קלוגהפט, כדי שהיא תרכוש ניסיון בהדרכת אחרים, במטרה להיות גם סוכנת מכירות של הנתבעת. להדריך לקוחות פוטנציאליים.

24. הנתבעים מכחישים את טענת התובעת, ולפיה, הם הבטיחו להפעיל מערך סליקה ואשראי, וטוענים, כי תשלום באמצעות שיקים חסך לתובעת ריביות גבוהות של חברת האשראי. השיקים הדחויים הופקדו למשמרת בבנק וכל השיקים הושבו לתובעת עם העברת התשלום החלופי על ידה - במזומן. מתוך השיקים הדחויים נפרעו 2, קודם שהתובעת ביקשה להמיר את חלקם בתשלום במזומן.

טוענים הנתבעים, כי התובעת נותרה חייבת לנתבעת 58,520 ₪ עבור יתרת דמי השכירות של המכשיר.

לעניין תכנית הטלוויזיה, טוענים הנתבעים, כי הנתבע הסכם להעמיד לרשות התובעת לצרכי התכנית, מתוך מחשבה שהדבר יקדם את פרסום המכשיר שהוא משווק, והוא אף הופיע לתכנית ביחד עם טוביה קלוגהפט והביאו עמם את הידית, אלא שהתובעת כלל לא הציגה את הידית והם הגיעו לשווא. בשל התכנית נוצרה מחלוקת בין התובעת לנתבע, מאחר והנתבע דרש מהתובעת שתציג עצמה כקוסמטיקאית ולא תתיימר בהתנהגותה להיות רופאה או בעלת השכלה רפואית, מחשש להטעיית הציבור. לאור זאת סרב הנתבע להופיע בתכנית טלוויזיה נוספת בה השתתפה התובעת.

25. הנתבעים טוענים, כי גם למכשיר מדגם 300 ניתן לרכוש ידית DEEP IR, אלא שכדי לחבר את הידית לדגם זה, על הלקוח לרכוש גם יחידת קירור חיצונית, מתוצרת פאלמור. התובעת בחרה שלא לרכוש ידית זו מפאת עלותה הגבוהה ובדגם 500 הידית בנויה בדגם עצמו. התובעת אף סירבה להצעת הנתבעת, לרכוש ידית המתאימה לדגם 500 וידית לביצוע פילינג התמורה לכך שהנתבעת תחליף לה, ללא תמורה, את המכשיר מדגם 300 ל- 500.

הנתבעים מאשרים שהנתבע ביקשה להשאיל מהתובעת ליום אחד את ידית ה- G שאזלה מהמלאי, מה עוד, שעל פי החשבונית, עד שלא שולמה מלוא התמורה הסחורה הינה בבעלות הנתבעת.

השיק שהופקד וחולל, אינו חלק מתמורת המכשיר, אלא נמסר לנתבעת בגין רכישת ידית G, והנתבעת לא הספיקה להודיע לבנק שלא להפקידו. למרות שהשיק לא נפרע, הנתבעת השיבה את סכומו לחשבון התובעת.

26. את מי הקירור מייצרת הנתבעת בארץ, באישור פאלומר, המוצר זהה לזה של היצרן ונמכר במחיר זול יותר. הנוזל אינו בתחום תנאי האחריות והלקוח יכול לרכוש אותו מכל מקור. הנתבעת מייצרת את מי המתנול בארץ כבר 11 שנה ללא תקלות ויש לה אישור איזו 9001 משנת 2008 ובהתאם לביקורות אין צורך לרשום על בקבוק מי המתנול את המילה "רעל".

הנתבעת טוענת, כי הוציאה חשבונית לכל תשלום שביצעה התובעת, ויחסיה עם פאלומר , אותה היא מיוצגת למעלה מ- 10 שנים טובים ביותר, כפי שעולה ממכתב פאלומר (נספח יח' לכתב ההגנה). התובעת הפרה את חוק עוולות מסחריות, כאשר ניסתה, ביחד עם אחרים, לקבל, בטענות שווא, את ייצוג פאלומר בישראל.

27. התובעת ניסתה לסכסך בין הנתבעים לחברה מתחרה והגישה תלונות שווא נגד הנתבעת .

הנתבעת מאשרת, כי סירבה להשיב לתובעת את תשלום דמי השכירות עבור המכשיר, לאחר שהתובעת השתמשה בו כשנה וחצי ואף היום התובעת ממשיכה לעשות שימוש במכשיר ששכרה מהנתבעת.

טוענים הנתבעים, שעל פי תעודת המשלוח והחשבון שמקבל הלקוח, פאלומר נותנת אחריות עבור 100,000 פולסים, אך הניסיון מצביע על כך שניתן לעשות בו, 250,000 – 300,000 פולסים ואף למעלה מכך. למרות שלנתבעת כדאי כלכלית, שהלקוחות ירכשו ידית לאחר 100,000 פולסים, היא מסבירה להם שניתן לבצע מספר רב יותר.

הנתבעים מאשרים שפאלומר הוציאה הנחיות חדשות להחלפת פילטרים, אך אלה אינן לגבי המכשיר מדגם 300 המצויד במערכת קירור סגורה שבה מי הקירור אינם מזדהמים וקיים בו חיישן המודיע על הצורך בהחלפת הפילטרים.

28. הנתבע פרט בתצהירו, כי ביום 16.3.11 פנתה אליו לקוחה בשל סיגל זמיר שברשותה מכשיר סטארלוקס 300 כולל ביטוח, וביקשה פילטרים להחלפה. כאשר הנתבע הגיע אליה, היא הודתה בפניו שהפילטרים הינם עבור התובעת, שביקשה ממנה לשקר ולומר שהם עבורה. למחרת, כך הנתבע, נשלחו אל התובעת 2 פילטרים ועובד הנתבעת מצא שקיימת תקלה מס' 54.

בדיקת המכשיר שבידי התובעת, לאור התקלה שהתגלתה בו לאחר שנה וחצי של שימוש ולאחר שפגה אחריות היצרן, העלתה, כי הפילטרים היו נקיים ותקינים. התובעת סירבה להצעת הנתבעים לספק לה מכשיר חלופי עד לתיקון המכשיר שלה שנלקח למעבדה.

בדיעבד, ולאחר שחזרה התקלה, הסתבר כי התקלה נבעה מהעובדה, שהתובעת עבדה באמצעותו בממ"ד קטן ללא אוורור ומיזוג, שבו פעלו מכשירים נוספים שדרשו קירור, מה שגרם למכשיר להתחמם ולפגיעה בחיישנים. לנוזל הקירור ולפילטרים אין כל קשר לתקלות במכשיר ששכרה התובעת. המודול, שהינו חלק מרכזי במכשיר, היה ונותר תקין. אילו היה צריך להחליף מודול, היה על התובעת לשאת בעלותו, לאור העובדה שלא חידשה את ביטוח המכשיר. התקלה אירעה, לאחר שנה וחצי של שימוש, בשל מפסק ביקורת שהתקלקל ושהוחלף ללא תשלום. למרות שפגה תקופה הביטוח והתובעת לא ביטחה את המכשיר, הוצא לה לתקנו ללא תמורה כספית ולספק לה, עד לתיקונו, מכשיר חלופי.

29. למרות שהמכשיר שהוחזק בידי התובעת בשכירות, הינו בבעלות הנתבעת, פעלה התובעת בניגוד להוראות המפורטות בהסכם השכירות וחשבונית הרכישה, ומסרה אותו לתיקון לטכנאי של חברה מתחרה לנתבעת.

למרות שבדיקת המעבדה לא איתרה כל תקלה במכשיר והיה מדובר בהתחממותו והפילטרים היו תקינים לחלוטין, החליפה הנתבעת במכשיר שהחזיקה התובעת, את הפילטרים ומשאבת המים והורתה לתובעת להמשיך לטפל במכשיר, בהתאם להוראות היצרן.

הנתבעים טוענים, כי בעת מסירת המכשיר לתובעת, נמסרה לה בנוסף, ערכה מקורית וסגורה של היצרן, למרות זאת, ולאור טענתה, כי לא היו פילטרים להחלפה, סופקו לה פילטרים, ללא חיוב כספי. התובעת לא חויבה עבור פילטרים חלופיים והנתבעת לא הוציאה את הפילטרים מערכת היצרן.

30. טוענים הנתבעים, כי אין תוקף להודעת התובעת על ביטול הסכם השכירות, לאור העובדה שהיא לא השיבה את המכשיר לנתבעת וממשיכה להשתמש בו. ככל שהתובעת, על פי כתב התביעה, הפעילה את המכשיר ללא פיקוח רופא, גם בכך היא הפרה את התחייבותה המפורשת ואת הוראות משרד הבריאות.

הנתבע אישר בתצהירו, שאכן סוכם עם התובעת, שעבור כל לקוח שהיא תביא היא תקבל 500$ ואף ניתנה לה מראש הנחה במחיר המכשיר של 1,000$ עבור הפנית 2 לקוחות. לטענתו, המחלוקות החלו כאשר התובעת הופיעה בטלוויזיה וניסתה ליצור רושם שהיא רופאה ולא קוסמטיקאית. המחלוקת החריפה, כאשר נתבע לא הסכים שהתובעת תדריך בשם הנתבעת או תציג עצמה כמי שפועלת בשם הנתבעת.

קוסמטיקאית בשם מירי קליין הודיעה לנתבע, שהתובעת משתמשת בשם הנתבע שכביכול הוא משמיץ את מכשירי חברת סינירון.

31. הנתבע אישר בתצהירו, כי בפגישה שהתקיימה בחודש ינואר 2011 בהשתתפותו, ובהשתתפות טוביה, התובעת ואביה, הוא סרב לדרישת התובעת, לקחת את המכשיר לאחר שהיא השתמשה בו 17 חודש וסרב להשיב לה את כספה. עם זאת, הציע הנתבע לתובעת 3 חלופות: להמשיך לקבל שרות ככל לקוחות הנתבעת, או, הנתבעת תפעל למציאת רוכש למכשיר שבידי התובעת, התמורה תכסה את יתרת חובה לנתבעת והיתרה תושב לה, או, אם התובעת תרכוש ידית DEEP IR 1540, הנתבעת תחליף לה ללא תמורה את המכשיר שבידה במכשיר מדגם 500.

התובעת סירבה להצעה ולאחר מכן החלה התובעת לשלוח הודעות על ביטול השיקים שהחזיקה הנתבעת.

32. ביום 29.12.10 שלחה התובעת דואר אלקטרוני לפאלומר ובו השמיצה את הנתבעים. ד"ר גאנם ממשרד הבריאות, הודיע לו שהתובעת הכפישה את שמו, היא פנתה לחב פאלמור בנושא מי הקירור. (הנתבעים צירפו תמליל הקלטה).

לטענת הנתבעים, התובעת הגישה נגדם תלונות לרשויות השונות ופרסמה את דבר הגשתם אצל לקוחות ומתחרים ואף גרמה לביטול עסקאות. מה שגרם לנתבעת לנזקים בסכום של 225,000 ₪. היא הטרידה לקוחות ועובדים של הנתבעת.

כתב תביעה שכנגד

33. בתאריך 1.10.2009 , שכרה התובעת מהנתבעת, את המכשיר לאחר מו"מ ובתנאים כמפורט בכתב התביעה. בהתאם לסעיף 3 להסכם, התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך של 11,750 ₪ לחודש, לתקופת השכירות בת 22 החודשים וניתנה האפשרות לרכוש את המכשיר בתום תקופת השכירות בסך של 500 ₪.

בסעיף 6.1 סיפא להסכם, התחייבה התובעת לתקן כל תקלה במכשיר לפי הוראות היצרן והוראות המשכירה, ובהתאם לתעודת האחריות המצורפת למכשיר. הוראה זו רשומה בנוסף בכל תעודת משלוח ובכל חשבונית, שהוציאה הנתבעת לתובעת. כן נקבע, בתעודת האחריות עליה חתמה התובעת, שהיא התחייבה בסעיף 4.4 כי: "הלקוח מתחייב ..... המצורף למכשיר. .. להפעיל את המכשיר לפי אישור משרד הבריאות הישראלי, מפעילי המכשיר יהיו בהנחיה ובפיקוח רופא". בסעיף 6 לתעודת האחריות, אפשרה הנתבעת לתובעת לקבל הדרכה ללא תשלום לגבי אופן השימוש במכשיר ל- 2 רופאים מטעמה של הנתבעת, כפי בחירתה.

34. הנתבעים חוזרים בכתב התביעה שכנגד על כל השתלשלות ההתנהלות בין הצדדים, וטוענים, כי לאחר שהתובעת, לבקשתה, התלוותה אל סוכן המכירות של הנתבעת, טוביה קלוגהפט, בפגישותיו עם לקוחות הנתבעת, בניסיון להפוך לסוכנת מכירות של הנתבעת, לקוחות הנתבעת "לא אהבו" את התנהגות התובעת. אז הובהר לה, כי לא תוכל להמשיך להתלוות למר קלוגהפט או לשמש כסוכנת מכירות מטעם הנתבעת. בתגובה, החלה התובעת להשמיץ את הנתבעים, להטריד את לקוחות הנתבעת, עד שאלה ביקשו ממנה לחדול להתקשר אליהם. התובעת גם החלה להטריד את מר קלוגהפט בטלפונים בשעות שונות של היום והלילה, לרבות בשעה 3 לפנות בוקר.

35. במועד כלשהו קודם לתאריך 4.7.2011 , הגישה התובעת, מתוך כוונת זדון ומתוך רצון לפגוע, תלונת שווא לשלטונות מע"מ, שהנתבעים, כביכול, מעלימים הכנסות, וכאילו לא קיבלה חשבוניות עבור חלק מתשלומיה. זאת למרות שהיא קיבלה חשבונית עבור כל תשלום ותשלום.

על טענות שווא אלה, חוזרת התובעת גם בסעיפים 48-49 וסעיף 70 לכתב התביעה העיקרי.

בשל תלונת שווא זו, פשטו חוקרי מע"מ על משרדי הנתבעת ובית הנתבע, וערכו ביקורת מקיפה, לרבות לגבי התשלומים לגביהם טענה התובעת כי לא קיבלה חשבוניות.

הביקורת של חוקרי מע"מ העלתה כי אין כל פגם בניהול החשבונות של הנתבעת, וכי לתובעת

הוצאו חשבוניות עבור כל תשלום ששילמה.

במקביל להגשת תלונה שווא זו, הגישה התובעת מתוך זדון וכוונה לגרום נזק, תלונת שווא דומה לשלטונות מס הכנסה. כתוצאה מכך, ערכו חוקרי מס הכנסה ביקורת משלהם בעסק של הנתבעת ובבית הנתבע וכל החשבונות נמצאו תקינים.

36. התובעת גם הגישה, מתוך כוונת זדון, תלונה למשרד הבריאות בטענה שהנתבעים לא יידעו אותה כי עליה להפעיל את המכשיר ששכרה בפיקוח רופא. הנתבע זומן לבירור אצל הממונה במשרד הבריאות, הד"ר פואד גאנם. תלונה זו נסגרה לאחר שהנתבע הציג את תעודת האחריות עליה חתומה התובעת, בה נאמר במפורש כי הלקוח מתחייב להפעיל את המכשיר לפי אישור משרד הבריאות וכי מפעילי המכשיר יהיו בהנחיה ובפיקוח רופא.

התובעת הגישה את תלונות השווא כנגד הנתבעים למרות שידעה כי התלונות כוזבות וחסרת יסוד.

זאת, מתוך כוונה לחבל באשראי ובשמם הטוב, תוך סיכון חירותו של הנתבע.

בכך עוולה התובעת כלפי הנתבע בעוולת "שקר מפגיע" כפי הגדרתה בסעיף 58 לפקודת הנזיקין

(נוסח חדש) וכן, עוולת הנגישה, כפי הגדרתה בסעיף 60 לפקודה.

עוד עוולה התובעת כנגד הנתבעים בשל עוולת "הפרת חובה חקוקה" כפי הגדרתה בסעיף 63

לפקודה. החובה שהופרה הינה סעיף 243 לחוק העונשים, תשל"ז - 1977 שכותרתו "ידיעות

כוזבות".

התובעת אף מיהרה לפרסם את דבר הגשת תלונות השווא השונות, אצל לקוחות ומתחרי הנתבעים, מתוך מטרה לגרום להם נזק.

37. ידוע לנתבעים כי בעקבות תלונות השווא, והשמצות התובעת, ביטלו שלוש לקוחות פוטנציאליים את העיסקה שעמדה להסגר בינם לבין הנתבעת הלקוחות הם: עמית דרגצקי, יובל בסון ומירב יהב. ביטולי עסקאות אלה גרמו לתובעת להפסד רווח צפוי בסך 225,000 ₪ .

הנתבעים טוענים, כי הינם זכאים לקבל מהנתבעת את השבה של הפסד זה, בין אם

בשל עוולת "שקר מפגיע", בין אם בשל עוולת "הפרת החובה החקוקה", בין אם בשל עוולת "גרם

הפרת חוזה" ובין אם בשל "עוולת הרשלנות".

הנתבע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 100,000 ₪,בשל הנזק הלא ממוני שנגרם לו עקב תלונות השווא הזדוניות שהגישה התובעת והשמצותיה כלפיו בפני לקוחות ואחרים, לרבות עגמת הנפש הרבה והפגיעה בשלוות חייו.

38. עילת תביעה נוספת בתביעה שכנגד, הינה לשון הרע. טוענים הנתבעים, כי תלונות השווא שהגישה הנתבעת כנגד התובעים לשלטונות מע"מ, מס הכנסה ומשרד הבריאות, מהוות עוולה של "לשון הרע".

לטענתם, לשון הרע שהוציאה התובעת על הנתבעים, בהגשת תלונות השווא למע"מ, מס הכנסה ומשרד הבריאות, נעשתה מתוך זדון ומתוך כוונה לפגוע. הנתבעים זכאים לקבל מהנתבעת פיצוי ללא הוכחת נוק כפי המוגדר בסעיף 7 א' (ג') לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה — 1965 , בשיעור של 135,016

במסרון ששלחה התובעת למר קלוגהפט המועסק כסוכן מכירות אצל התובעת, נרשם: " אין לי עניין לסייע לך ולאבי יותר. אתם פשוט אנשים לא ישרים". בכך, טוענים הנתבעים, פרסמה התובעת "לשון הרע על הנתבע " בהתאם "לחוק איסור לשון הרע, . התשכ"ה 1965-

הנתבע זכאי לקבל מהתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך נכון למועד הגשת התביעה של 67,508 ₪.

הנתבעת שלחה בתאריך 29.12.20 דוא"ל לחברת "פאלומר - ארה"ב" ובו השמיצה את הנתבע ואף ביקשה במכתבה מחברת "פאלומר" שלא לגלות את דבר המכתב לנתבע. דברים אלה מהווים פרסום לשון הרע על הנתבע, אשר משמש כסוכן נאמן ומוערך של חברת "פאלומר", כפי שעולה גם ממכתבי החברה אליו. התובע זכאי לקבל מהנתבעת בשל פרסום לשון הרע זה, פיצוי ללא הוכחת נזק העומד נכון למועד הגשת התביעה ע"ס של 67,508 ₪

התובעת עשתה יד אחת עם יורם גלר אשר פנה בשם חברה מתחרה לפאלומר במטרה שהתובעת ויורם גלר יקבלו לעצמם את הזיכיון הבלעדי של פאלומר, בו מחזיקה הנתבעת. לפאלומר נשלח מכתב על קיומן כביכול, של שתי תלונות של לקוחות בשל שירות גרוע של הנתבעת והצעה להעביר להם את הזיכיון.

39. לטענת הנתבעים, עדת התובעת, ליליאנה טפר ובעלה, הינם פושטי רגל אשר רכשו מהנתבעת מכשיר באמצעות בתם, ונתנו בתמורה שיקים ללא כיסוי. הם אף ניסו במרמה, לרכוש מכשיר נוסף בעלות 170,000 ₪ תוך שהוציאו סכום זה במרמה ממורה בגמלאות, אשר בעקבות פנייתה בוטלה העסקה והסכום הושב למורה. את עדת התובעת מירה יהב, הנתבעים אינם מכירים, ונעמי אילוק הייתה לקוחה של הנתבעת שנותרה חייבת כסף תמורת ידית שרכשה וביצעה 400,000 פולסים. עמית דרגצקי בתצהיריה, טוענים הנתבעים, מחזקת את גרסתם שבהשפעת התובעת לא רכשה מכשיר מהנתבעת. גם אלון צח אינו מוכר לנתבעים, אבינועם קרומהולץ אינו טכנאי מוסמך של פאלומר.

40. בגין ההפרה החוזית, עקב פעולה בלתי מוסמכת במכשיר המוחזק ע"י הנתבעת בשכירות, שוב אין התובעת ו/או חברת "פאלומר" יכולות לעשות שימוש במכשיר, אם זה יוחזר ע"י הנתבעת במהלך תקופת השכירות. כדי להחזיר את המכשיר לכלל תקינות אותה דורש היצרן, יהיה על התובעת לשלוח את המכשיר לשיפוץ במעבדות החברה בארה"ב, דבר הכרוך בעלות של כ- 75,000 ₪.

מכיוון שהנתבעת ממשיכה לקיים את הסכם השכירות בדרך של התנהגות, התובעים אינם כוללים

בשלב זה נזק צפוי זה בתביעתם.

הנתבעים עותרים, בתביעה שכנגד, לחייב את התובעת לשלם להם סך 724,407 ₪ :

225,000 ₪ בשל הפסד רווח מביטול מכירות שעמדו להסגר עם 3 לקוחות פוטנציאליים

100,000 ₪ בשל נזק לא ממוני

בשל לשון הרע עקב הגשת תלונות השווא - 135,016 ₪

בשל פרסום לשון הרע במסרון - 67,508 ₪

בשל פרסום לשון הרע לחברת "פאלומר" - 67,508 ₪

בשל העוולה על פי חוק עוולות מסחריות - 129,375 ₪.

כתב הגנה שכנגד

41. התובעת חוזרת על כל טענותיה המפורטות בכתב התביעה. לטענתה, היא לא רכשה ידיות, אלא הן חלק מעסקה השכרת המכשיר. רק לאחר סיום השימוש בהן, היה עליה לרכוש ידיות חדשות בתמורה להשבת הידיות המשומשות. הנתבעים לא גילו לרוכשים שהידיות טובות ל -100,000 פולסים ולאחר מכן יכולות לגרום לנזק בלתי הפיך. כך על פי הוראות היצרן וזו הסיבה שהנתבעת נותנת אחריות ל – 100,000 פולסים בלבד. תעודת האחריות שנתנה הנתבעת למכשיר, הינה לשנה אחת, ובתום שנה זו, התובעת לא הייתה חייבת לרכוש אחריות נוספת ואף אינה מחויבת למפורט בתעודת האחריות.

לאחר שהמכשיר הוחזר מתיקון מהנתבעת, החלו בו התקלות. הנתבעת מוכרת מי מתנול שאינם של היצרן, ולא מילאה את הוראות היצרן בדבר החלפת הפילטרים.

לטענתה, כל מי שרכש את המכשיר מהנתבעת, לא היה רשאי לעשות בו שימוש ללא פיקוח רפואי, ועובדה זו הוסתרה ולא גולתה ע"י הנתבעת לרוכשי המכשיר.

42.לטענת התובעת, הנתבעת לא הנפיקה קבלות בגין תשלומים ששילמה עבור רכישות שביצעה. לטענתה, כמפורט בכתב התביעה המקורי הנתבעים לא קיימו הבטחות להמציא לה מכשירים לתוכנית טלוויזיה, מה שגרם לה לעוגמת נפש. היא לא הציגה מעולם את עצמה כרופאה, אלא כיועצת לכירורגיה פלסטית. לטענתה, הנתבע חסר ידע מקצועי לתפעול המכשיר, והיא מעולם לא הטרידה את מי מהנתבעים. את המסרון לטוביה קולגהופט שלחה, רק לאחר שהתובע פנה אל מירי קליין, והכפיש אותה. ודווקא בידיה הודעות ומסרונים בלתי ראויים שנשלחו אליה בשעות לא סבירות מטוביה.

לטענתה, היא גילתה שאין לתובעת אישורים תקפים בקשר לניהול ספרים וניכוי מס במקור ולכן פנתה לרשויות. טוענת התובעת שהנתבע אשר ידע לא הוציא חשבונית כדין עבור ידית ניסה לרפא את מעשהו בכך שייחס הסדר תשלומים בקבלה שכללה מספר תשלומים . לכן לטענתה עומדת להגנת "אמת דיברתי" בפרסום .

את הפניה לפלואמר ביצעה לאחר שיחת טלפון ממר פליץ שצין בפניה שהוא מודע להתנהגות הנתבע ולהיותו בלתי אמין. גם כאן עומדת לה הגנה "אמת דיברתי". טוענת התובעת כי כל דבריה הם אמת לאמיתה.

דיון

43. השאלות הצריכות הכרעה בתביעה דנן:

האם הנתבעים הפרו את הסכם השכירות של המכשיר, האם הם נהגו בחוסר תום לב במו"מ ובקיומו, האם הציגו בפני התובעת מצגי שווא, האם הטעו אותה והאם הוציאו לשון הרע על התובעת.

האם התובעת חתרה תחת מעמדם של הנתבעים כנציגיה הבלעדיים של חברת פאלומר בישראל בניסיון להוציא מידיהם את הזיכיון בו הם מחזיקים, האם היא הגישה נגדם תלונות שווא לרשויות והאם הוציאה דיבתם רעה.

לטענת התובעת, הנתבעים הציגו בפניה מצג שווא, לפיו כל הידיות מתחברות למכשיר, מצג שווא בדבר הכדאיות הכלכלית בהפעלת המכשיר והיכולת לבצע 300,000 פולסים בכל ידית הפעלה, ולאור זאת החליטה להתקשר בהסכם שכירות לגבי המכשיר בצרוף שתי ידיות להסרת שיער בסכום של 273,000 ₪.

לטענתה, התברר לה שהוצג לה מצג שווא, שלא סופקה לה הדרכה מספיקה ונכונה, לא נמסרו לה מסמכים ואישורים רלוונטיים המכילים פרטים אותם היה עליה לדעת טרם רכישת המכשיר, לא ספקו לה אמצעים שהיה עליהם לספק עם המכשיר, התרשלו במתן שירות בתיקון המכשיר, הפרו כלפיה חובות חקוקות וחשפו את התובעת לתביעות.

בנוסף השמיצו את התובעת בפני חברותיה למקצוע, מכריה וחברת פאלומר ובצעו עוולת לשון הרע.

44. טוענים הנתבעים, כי מכתבי הטענות של התובעת עולה, שאין לה טענות כלפי איכות המכשיר והיא ממשיכה להשתמש בו עד היום, היא עבדה באמצעות המכשיר 17 חודשים עד לתקלה הראשונה וטיפלה באמצעותו בתקופה זו במאות לקוחות – כך על פי עדותה. בעדותה ביום 16.2.12 בת.א. 58373-09-09 טענה שאין מאושרת ממנה מהמכשיר שרכשה מהנתבעת וכי דברה אודותיו ב – 13 תכניות טלוויזיה. לטענתם, רצונה של התובעת, להשיב את המכשיר ולקבל את כספה, היה לאחר 17 חודשים ונעשה באמצעות מיסרון זועם אודות הריסת יחסי חברות בינה לבין חברתה למקצוע.

בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים, כי התובעת הגישה נגדם תלונות שווא לרשויות מתוך כוונה לחבל בשמם הטוב, תוך נקיטה בשקר מפגיע והפרה חובה חקוקה במסירת ידיעות כוזבות. בנוסף, לטענתם, היא הוציאה דיבתם רעה במסרון. לטענתם, עלות שיפוץ המכשיר לכשיושב אליהם, תהיה 75,000 ₪ .

עדויות התביעה

45. בחקירתה אישרה התובעת, כי במקביל לתביעה דנן, היא מנהלת תביעות נוספות:

תביעת לשון הרע כנגד חב' נובה לייזר (שאינה חלק מתיק זה) ומנהלה עופר ג'רסי שמהם קנתה מכשיר אחר, שאינו נשוא תביעה זו. מדובר במכשיר להסרת שיער מסוג אריה שרכשה מנובה לייזר. לדבריה, כשנה לאחר שרכשה את המכשיר מנובה לייזר, הבחינה שאינו יעיל. עוד אישרה בחקירתה, כי ביום 9.3.09 רכשה מכשיר מחברה בשם שרפלייט, ואת המכשיר של חב' נובה לייזר מסרה לשרפלייט בהליך של "טרייד אין", אשר נמכר על ידי שרפלייט לקוסמטיקאית אחרת. לדבריה, הקוסמטיקאית שרכשה את המכשיר, ביקרה בביתה, והתובעת הזהירה אותה ואמרה הכל לגבי המכשיר והגם שהיא (התובעת) הייתה מרוצה מהמכשיר שרכשה משרפלייט מכרה אותו.

46. התובעת אישרה בחקירתה, כי בהקשר לתביעה נגד נובה לייזר והמכשיר הראשון, היא פנתה ל -50 קוסמטיקאיות כדי לאגד אותם להגיש תביעה משותפת נגד נובה לייזר, ואף ארגנה פגישה בביתה. היא העידה, כי דרשה שנובה לייזר, תשיב לה את כל הכסף ששילמה עבור המכשיר, למרות שהשתמשת במכשיר שנה וחודשיים. לדבריה, דרישתה זו באה לאחר שביקשה לשדרג את המכשיר שלה מאחר והמכונה לא עבדה.

משהציג בפניה ב"כ הנתבעים, כי כמו בתביעה דנן, דרשה שם שתי חלופות, אחת מהן שיחזירו את כספה למרות שהשתמש במכשיר שנה וחודשיים, או שישדרגו את המכשיר בחינם בעלות של מאות אלפי שקלים, השיבה, כי מדובר בשני תיקים דומים אבל שונים.

התובעת הופנתה לכך שבתביעה נגד נובה לייזר, הגישה תביעת לשון הרע, בטענה, שמנכ"ל נובה לייזר שלח לכל לקוחותיו והכפיש את שמה בפני חברותיה. לכך השיבה: "זה סתם מילים".

47. התובעת אישרה, כי כפי שפעלה בעניין הנתבעים מול פאלומר, שלחה דואר אלקטרוני מיום 8.2.09 לחב' עלמה לייזר שהיא ייצרן של המכשירים שמשווקת נובה לייזר, וכתבה שהידית שסופקה לה לא מבצעת את העבודה. כן כתבה, כי חב' נובה לייזר הכריחה אותה לעבוד באופן שגוי, ולא מעלה על דעתה לפצותה. עוד כתבה שם, כי נמאס לה לעבוד עם נובה לייזר, ואם הייתה יודעת שזו ההתנהלות שלהם לא הייתה מתקרבת לחברה הזו ולטענתה, שלחה הודעה זו, לאחר ששילמה עבור 3 ידיות.

עוד הופנתה לכך, שכמו בתביעה דנן, גם שם דרשה שחב' עלמה לייזר תיקח את המכשיר חזרה ויחזירו לך את הכסף.

48. בחקירתה, הכחישה התובעת, את טענת הנתבעים, לפיה, יש לה סכסוך כספי עם חב' שרפלייט, אשר תובעת ממנה 48,000 ₪, כולל מע"מ ₪ וטענה שהתובעת עשתה שימוש לא נכון במכשיר.

משהוצג לה מכתב הדרישה שנשלח אליך משרפלייט, (באמצעות משרד עו"ד פירון), דרישת חוב כספי והפרת סימני מסחר של שרפלייט, השיבה שאין מדובר בתביעה, אלא במכתב דרישה מלפני שנה, וכי בפגישה עם שלומי בן אבו, הנושא הוסדר והיא אף החזירה לשרפלייט ידיות שרכשה ביחד עם המכונה. אכן, כך התובעת, נכון לעכשיו קיים חוב פתוח ששרפטלייט טוענת שהתובעת חייבת להם.

עוד אישרה התובעת, כי הגישה תביעה קטנה בסך 29,446 ₪, נגד חב' רז גרופ מעצבים, בטענה

שלא הובאו ליום צילומים בגדים וכלים נכונים. שם טענה, כי ההפקה הייתה חובבנית, שמעצבת השיער הייתה לא מקצועית, שלא סיפקו לה אבקה לשיער, שהסטייליסטית התרשלה, שהצלם לא מקצועי, והמנהל לא עשה את עבודתו.

התובעת אישרה, כי הגישה תביעה נוספת בלשון הרע נגד בנק איגוד, וטענה, כי בנק איגוד החזיר שני שיקים שלא כדין, ובכך הוציא דיבתה. התיק נסגר בגישור.

התובעת הכחישה שהגישה תביעה בלשון הרע נגד ישראכרט בת.א. 711694/03.

התובעת הגישה תביעה נגד בנק לאומי בגין רשלנות, ולטענתה, היה לה חשבון בבנק לאומי בבת ים והיא ביקשה שישלחו לה פנקסי שיקים, אך הם ”נפלו לנוכל" ולא הגיעו ליעדם.

49. התובעת אישרה, כי במשך 17 חודשים, עבדה עם המכשיר שנרכש מהנתבעת, ללא תקלות וטיפלה במאות לקוחות. כן אישרה שעם המכשיר קיבלה תעודת אחריות לשנה ובחרה שלא להאריך את תקופת האחריות וכי ידעה, שבסע' 1 לתעודת האחריות, נקבע, שאי חידוש האחריות מבטל את האחריות שנותנת החברה. לכן ידעה, כי ללא חידוש האחריות, אם יהיו תקלות אלה יתוקנו על חשבונה. לדבריה, אכן, התקלה הראשונה ביום- 16.3.11 הייתה 5 חודשים אחרי תום תקופת האחריות. עוד אישרה התובעת בחקירתה, כי לא היא התקשרה לדווח על התקלה, אלא ביקשה לעשות זאת, מלקוחה אחרת בשם סיגל זמיר, שביקשה לקבל פילטרים למכשיר שיש לתובעת. עוד אישרה בחקירתה, כי למחרת היום, כאשר נודע לנתבעת שההזמנה הינה עבור התובעת, נשלחו אליה פילטרים, ללא תשלום, אך לדבריה, הנתבעים לא היו אמורים לחייבה בתשלום עבור הפילטרים.

50. התובעת הופנתה לתעודת המשלוח שעליה חתמה, ולפיה, קיבלה מכשיר קומפלט פלוס קיט + כל היחידה והשיבה, כי לא ידעה שחסרים פילטרים.

עוד הופנתה התובעת בחקירתה, לתעודת המשלוח שהיא חתומה עליה, לפיה האחריות לידית היא על 100,000 פולסים. לכך השיבה שהיא מכירה את מה שכתוב בתעודת המשלוח, אך נאמר לה ע"י הנתבע שהידית טובה ל-300,000 פולסים.

כאשר הוצג לתובעת פרסום מאתר האינטרנט שלה, לפיו בניגוד לטענותיה, היא עושה שימוש בכל הידיות גם לטיפולי עור ובמכשיר סטאר לוקס 500 של הנתבעת, השיבה, כי מעולם לא פרסמה בלוג בואן וכי "יש הרבה פעמים שמעתיקים. אין לי אחריות לזה"

עוד הופנתה התובעת בחקירתה לכך, שבהתאם לתעודות המשלוח ותעודת האחריות , היא קיבלה מסמכים והדרכה תפעולית. לכך השיבה, שהיא אמנם חתומה אך לא קיבלה זאת למעט חוברת תקלות.

לטענתה, כאשר כתבה בפרסומים שעשתה שיעורי בית, התכוונה, שהיו לה מס' פגישות עם הנתבע, שערך לה מס' מצגות וצרב את המצגת על גבי דיסק און-קי

51. מטעם התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית, אבינועם קרומהולץ, אלקטרונאי מזה 35 שנה ובעל עסק לתיקון ושירות לציוד אלקטרוני, לרבות ציוד להורדת שער. התובעת פנתה אליו לתיקון המכשיר המסך הראה תקלה מס' 15. הוא מצא כי זו הודעה על חריגה בטמפרטורת נוזל הקירור של מנות הבזק בידית הטיפול. בבדיקה מצא, כי טמפרטורת הנוזל אינה חריגה, והבעיה הייתה בכך ששני סנסורי טמפרטורה אינם נותנים אותה קריאה. הסתבר לו שכאשר יש הפרש של יותר מ- 4 מעלות בקריאת טמפרטורה המכשיר מודיע על תקלה 15 ומפסיק לעבוד. הוא מצא תקלה בחיבור של אחד הסנסורים ותיקן זאת בעלות של 2,550 ₪.

אבינועם העיד, כי לא עבר הכשרה בטיפול מכשירים של פאלומר, אך עבד מספר שנים בחברה שעסקה בייצור במכשיר לייזר בישראל ויש לו ניסיון רב במכשירים להסרת שיער, אך לא במכשירים של פאלומר. בשלב התיקון, הוא קיבל את הספר של המכונה וראה שזו אזהרה לגבי חום הידית של המכונה. לדבריו, היה צורך לעקוב על כל החיווט והמעגלים, כיוון שמד החום לא היה חם, ולכן חשד במעגלים האלקטרונים. כן מצא, שכאשר מזיזים את החוט יש שינוי בקונקטור, הוא תיקן את החיבור ליד הסנסור, חתך את הבידוד המתכווץ והלחים את החוט לסנסור. לדבריו, אם החיישן עצמו היה פגום היה מחליף אותו, ברגע שזה חיבור הוא לא תיקן את החיישן, אלא את החיבור אליו. לדבריו, הוא גבה עבור תיקון של 10 ד' סך 2,958 ₪, בהתאם לשעות העבודה שהושקעו למצוא את התקלה ואת המכונה במשך כמה שעות. גם ספר היצרן מציין בתקלה 15, שיש לבדוק מערכת הקירור או להחליף דוק סנסור ונוזל קירור, לא רשום שתקלה 15 משמעותה להחליף סנסור. הוא אישר, כי אילו היה מנוסה במכשיר אז היה יודע מיד שבתקלה 15 מחליפים חיישן מנורה או חום מכשיר.

52. עדת התביעה גב' עמית טרגצקי, קוסמטיקאית רפואית, הצהירה, כי התובעת קישרה בינה לבין הנתבעת לרכישת מכשיר סטרלוקס. נציג הנתבעת, טוביה קלוגהפט נתן לה הסברים והדגמה לגבי דגם 300 ואמר לה, שתוכל להשתמש בידית מספר שנים. מעולם לא נאמר לה שיש מכשירים נוספים מלבד דגם 300. בשל מחירו הגבוה של המכשיר הוסכם, שחלק מתמורת רכישת המכשיר יהיה בפרסום קמפיין עבור הנתבעת על ידי בעלה. עם קבלת המכשיר, הדריך אותה הנתבע במשך כ- 10 דקות על הפעלת המכשיר ודרך השימוש בידית הסרת השער. על פי תצהירה, היא הייתה מרוצה מהמכשיר, אך החזירה אותו לנתבעת משתי סיבות: האחת, כיוון שחששה מנושא השרות כיוון שהנתבע שימש ברוב התפקידים בנתבעת. הסיבה השנייה הייתה, כיוון שהנתבע טען שאין לו צורך בקמפיין פרסומי, ולכן היה עליה לשלם את מלוא מחיר המכשיר.

לטענתה, מעולם לא נאמר לה, שאת המכשיר יכולים להפעיל רק רופאים או אנשי צוות רפואי בפיקוח רופא.

לדבריה הסיבה העיקרית להחזרת המכשיר לנתבעת, הייתה, שלא היה לה מספיק כסף לרכוש אותו, ואילו בעלה היה עושה את קמפיין הפרסום לנתבעת, הייתה רוכשת את המכשיר. עוד לדבריה, חברתה, מירי קליין, מחזיקה עד היום במכשיר של הנתבעת ומרוצה ממנו.

מעדות עמית עולה שהיא לא רכשה את המכשיר מהנתבעת משיקולים כספיים, וחברתה שמחזיקה במכשיר מרוצה ממנו.

53. עדת תביעה נוספת גב' נעמי אילוק, קוסמטיקאית רפואית, הצהירה, כי הנתבע שכנע אותה לרכוש מכשיר מסוג מדילוקס, וטען, שהוא מבצע את אותה עבודה ומחירו זול יותר. הנתבע הדריך אותה במשך כ- 5 דקות על אופן השימוש במכשיר. בדיעבד, הסתבר לה שמכשיר המדילוקס התקלקל לעיתים קרובות, הנתבע הבטיח לה מכשיר חלופי בעת תיקון המכשיר שרכשה, אך לא עמד בהבטחתו. ידיות ההפעלה של המכשיר, לא כללו קירור, מה שגרם נזק למטופלים ותוצאות הטיפול לא היו טובות. לטענתה, הנתבע אף הטעה אותה כאשר אמר לה שמנורת ידית ההפעלה תספיק ל- 200,000 פולסים. בידית הראשונה ביצעה 190,000 פולסים, אך באחרות ניתן היה לבצע רק 100,000 פולסים, מה שהפך את המכונה ללא כדאית. הנתבע לא אמר לה שיש צורך להחליף פילטרים ומכר לה נוזל קירור שאינו מקורי. לאחר מספר תקלות, רכשה, בעצת הנתבע, מכשיר פחת, אך התקלות במכשיר המשיכו.

54. רק לאחר פנית התובעת אליה, הבינה, שעל פי רישיון משרד הבריאות, את מכשיר הסטארלוקס והמדילוקס, ניתן להפעיל רק באמצעות צוות רפואי מפקח.

בחקירתה העידה, שנותרה חייבת לנתבעת כסף תמורת המכשיר והידיות, כיוון שסיפרה לנתבע שהיא במצוקה כלכלית. לטענתה, אינה חייבת כסף לנתבעת, כיוון שהנתבע רימה אותה, הן באשר למספר הפולסים שכל ידית יכולה לבצע, והן בכך שטען לתקלות שונות במערכת החשמל שלה. לאחר מכן, רכשה מכשיר מתוצרת הארץ.

גב' אילוק אישרה, שבתעודת המשלוח שקיבלה לכל ידית כתוב שיש אחריות יצרן על 100,000 פולסים. לגרסתה, הידיות התקלקלו לאחר 90,000 פולסים, ואז ביקשה שיתקנו אותן, אך הנתבע טען שניתן לבצע רק 100,000 פולסים.

עולה שעדה זו לא שילמה לנתבעת את מלוא תמורת המכשיר ויש לה סכסוך עם הנתבעת.

55. עדת התביעה גב' מירב יהב, קוסמטיקאית רפואית, הצהירה, כי החליטה לבחון אופציה לרכישת מכשיר סטארלוקס, לאור המלצות התובעת, אשר גם אמרה לה שיש בעיות שירות של הנתבעת. טוביה הציג לה את המכשיר, נתן לה הסברים, הציג מצגת לגבי המכשיר ותכונותיו והסביר, כי הנתבעת מספקת שירותי תיווך עם רופאים שלהם ידיות יקרות תוך חלוקת רווח בין כל הצדדים. בוצעה לה הדגמה של פעולת המכשיר מדגם 300 בלבד, מבלי שנאמר לה שיש דגמים נוספים של אותו מכשיר. כאשר החלו חילוקי הדעות בין התובעת לנתבעת, אמר לה טוביה שלתובעת בעיות על רקע נפשי. לאור הכפשות אלה, החליטה העדה לא לרכוש את המכשיר מהנתבעת.

ביום 5.7.2011 קיבלה הודעת טקסט מנתבע 2, לפיו התובעת התלוננה ברשויות השונות נגד הנתבעת וכי הוא ממליץ לה ללכת לטיפול רפואי.

בחקירתה העידה, כי החלטתה לרכוש את המכשיר הייתה ממידע באינטרנט ולידיעתה כל מכשיר לייזר צריך מעורבות רפואית. לדבריה, התובעת סיפרה לה שהגישה נגד הנתבע תלונה במשרד הבריאות ובמס הכנסה.

56. עד התביעה מר אלון צאלח, טכנאי אלקטרוניקה באמדוקס, שאינו מתעסק בתחום הלייזר, אינו מכיר את המכשיר שרכשה התובעת ואינו מתמחה בו. התובעת פנתה אליו, כדי שיתווך בינה לבין הנתבע במסירת המכשיר לתיקון במעבדת הנתבעת. בכל שיחת טלפון, הנתבע הכפיש את התובעת. בתקלה האחרונה טען הנתבע שיש להחליף את המודול, כיוון שהוא ישן.

בחקירתו העיד, כי הוא היה אמור לסייע לתובעת בתקלות המכשיר, בידע בסיסי בהחלפת פילטרים, לקרוא את הספר ולגעת במכונה או לפתוח אותה. התובעת סיפרה לו, שאינה מבינה את ספר ההדרכה שניתן לה וכאשר קראו את ספר ההדרכה ולא הבינו את האמור בו. לכן, התובעת התקשרה לחברה בחו"ל ושאלה לגבי הספר ההדרכה.

לדבריו, הנתבע התריע בפניו, שהמכשיר אינו של התובעת וכי אין הרשאה לתקן את המכשיר על ידי מי שלא הוסמך על ידי היצרן, גם את המסר הזה, הוא העביר לתובעת.

57. עד תביעה מר יורם גלר, מנכ"ל המרכז לטכנולוגיה אסתטית יבואן ומשווק לייזרים שלא נשוא תביעה זו, מכשירים לציוד לעולם האסתטיקה כ- 30 שנה בענף. החברה בה הוא עובד, משווקת מכשירים, אך אין לה תחרות ישירה עם הנתבעת, כיוון שרמות המחירים של שתי החברות שונות.

לפני מספר שנים פנתה אליו התובעת טלפונית ודיווחה על מצוקה גדולה עקב תקלה במכשיר יקר ושלא ניתן לה שרות. הוא ניסה להפנותה לגורמים אחרים, שאינם יבואנים אלא טכנאים, כדי לבדוק אם יש להם את הידע. התנהלות הנתבעת נראתה מוזרה, אך כיוון שהייתה חברה מתחרה הוא לא פנה לברר עמה את הנושא.

יורם גלר אישר בעדותו, כי לאור חוש הריח העסקי שלו, הוא פנה אל פאלמור, פרט שהוא מזהה תלונות בשרות, והציע את עצמו, כיוון שחשב שזוהי עבורו הזדמנות עסקית. הוא נענה במכתב שאכן הנתבעת נושלה משיווק בקפריסין ויוון, ולגבי ישראל הנושא ייבדק. בהמשך, קיבל תשובה שהעניין לא רלוונטי. לדבריו, את מכתב הפניה ליצרן כתב רק על דעתו ועל סמך תלונות בשוק שאישרו שהחברה אינה טובה.

עדויות ההגנה

58. טוביה קלוגהפט, איש מכירות בנתבעת, עבד בעבר, מ- 22.10.09 בחברת נובה לייזר שעוסקת בשיווק מכשירים להסרת שער וטיפול בעור וביום 1.1.10 החל לעבוד בנתבעת כמנהל מכירות. את שם התובעת שמע כאשר עבד בנובה לייזר, שם יידעו אותו שהיא ארגנה תביעות נגד נובה לייזר, כאשר כל העובדים הוזהרו שהתובעת ממליצה ללקוחות שלא לרכוש את מכשירי החברה. העסקתו בנובה לייזר הופסקה, לאחר שנפגע בתאונה ולא עבד 4 חודשים.

לקוחות של נובה לייזר ספרו לו, שהתובעת פנתה אליהם וטענה בפניהם שמכשירי נובה לייזר אינם טובים והיא מארגנת תביעה נגד החברה. כן סיפרה לו שייעצה לאותן לקוחות לרכוש מכשירים של שארפ לייט.

59. את התובעת פגש לראשונה ביום עבודתו הראשון בנתבעת, כאשר מנכ"ל הנתבעת, אבי גל, ביקש ממנו להצטרף אליו לאולפן טלוויזיה ולהביא ידיות DEEO IR לתובעת, שאמורה להופיע בתכנית. הם פגשו את התובעת טרם ההקלטה ואת התכנית הנחה ד"ר קליין שעורך קורסים לקוסמטיקאיות. במהלך התכנית, התובעת כלל לא הציגה את הידיות שמייבאת הנתבעת והציגה מצגת שמקורה בנובה לייזר ולא בנתבעת. זאת הוא ידע מהיכרותו את הידיות ששיווקה נובה לייזר.

לבקשת התובעת, טוביה מסר לה את מס' הטלפון שלו ולאחר כיומיים היא טלפנה אליו ולבקשתה הם נפגשו בבית קפה. היא טענה בפניו שהיא קוסמטיקאית "מובילה דעה" ומבינה בשיווק, שהיא בסכסוך עם נובה לייזר, שהיא עבדה עם שארפ לייט וקיבלה מהם תגמול בגין הבאת לקוחות, דבר שהסתבר בדיעבד כלא נכון. התובעת הציעה לטוביה שיתוף פעולה דומה לגבי מכשירי פאלמור המשווקים ע"י הנתבעת. טוביה השיב לה שישתף פעולה לאחר אישורו של אבי גל. לדבריו, הנתבעת הגיע לסיכום עם התובעת, שבגין 4 עסקאות שהיא "תביא" למכירת מכשירים, היא תקבל ידית DEEP IR שמכירה בין 40,000$ ל – 50,000$.

מאז הפגישה, הציפה אותו התובעת בשיחות טלפון רבות, כולל בשעות הלילה במאוחרות, סיפרה לו על מערכות יחסיה האישיים ונושאים אישיים אחרים.

60. טוביה הצהיר שהתובעת מסרה לו 6 שמות של לקוחות פוטנציאליים, שלחלקם כבר היו מכשירים ומתוכם התממשה עסקה אחת בלבד, והתובעת עמדה על כך שתצטרף אליו להדרכות ללקוחות. לאחר 3 פגישות בהן השתתפה התובעת, אסר עליו אבי גל לצרפה לפגישותיו. מששמעה זאת התובעת, החלה לדבר סרה באבי גל וניסתה לשכנע את טוביה שיש בסיס ששניהם יפנו לחברת פאלמור לקבלת הזיכיון במקום אבי גל, הצעה שנדחתה על ידו.

לאחר מכן נקבעה פגישה בביתה של ספיר בהשתתפות טוביה ואבי גל, והשיחה שם הוקלטה על ידם. בהמשך, התובעת פגעה במכוון בעסקאות עם לקוחות הנתבעת.

61. גל סלים אלי, עובד הנתבעת מזה כשמונה שנים כמטפל בעניינים שונים, כולל אספקה לבתי לקוחות, בנקים וכו'. הוא סיפק לבית התובעת נוזל קרור לאחר שאבי אמר לו שיש בעיית פילטר במכשיר. הוא ראה שהתקלה במכשיר הייתה מספר 054 שמצביעה על תקלה אפשרית בסתימת פילטר או מערכת הקרור. הוא הוציא את הפילטרים ומצא אותם תקינים ונקיים, ולמרות זאת, לבקשתה, החליף אותם ללא תשלום למרות שלא היה לה ביטוח ואחריות. גם לאחר החלפתם נראתה אותה תקלה והתובעת סירבה להצעתו לקחת את המכשיר לבדיקה במעבדה.

לאחר מספר ימים אביה של התובעת הביא את המכשיר לתיקון במעבדה, ועל פי הוראת אבי, היה עליו לשלם עבור התיקון במזומן. לכן, ועל פי הנחיית אבי גל סרב לקבל ממנו שיק דחוי בגין התיקון. ספיר שוחחה עמו טלפונית, צעקה עליו, איימה עליו, לכן הוא התקשר לאבי גל שאמר לו למסור לאבי התובעת את המכשיר.

בחקירתו העיד, שהפילטרים החדשים נרכשים אצל היצרן.

62. הנתבע מר אברהם גל, בעל המניות והדירקטור של הנתבעת, העיד, כי כל 6 חדשים "יוצא לשוק" מכשיר חדש והנתבעת משווקת כיום דגמים מתקדמים יותר של המכשירים שהם אייקון וארטיסן. סטרלוקס 300 ו- 500 הם כמעט אותו דגם והיתרון היחסי ל-500 לא גבוה וזו הסיבה שהנתבעת לא שיווקה אותו בישראל.

טרם שהוא מכר לתובעת את המכשיר, היא קיבלה הסבר מדויק בצורה מפורטת על כל הציוד הקיים, כולל מצגת וידעה את היתרונות והחסרונות. התובעת קיבלה ממנו באופן אישי גם את אישור אמ"ר וגם אישור FDA.

לדבריו, כל לקוח שרכש ידית, קיבל עם הידית את כל החומר שמצרפים לחוברת ההפעלה ואת האינפורמציה שידית deep i.r. מתחברת למכשיר. סוג הטיפולים ב deep i.r. מיועד לרופאים בלבד, אך לפי אישור משרד הבריאות, השימוש בכל מכשיר של פאלומר צריך להיות בפיקוח רפואי.

בהתאם להוראות משרד הבריאות, הנתבע מקשר בין הלקוח לרופא, וכך גם פעל מול התובעת, כאשר נתן לה טלפון של ד"ר אינה, אך התובעת סירבה לעבוד איתה. 95% מלקוחותיו עובדים בפיקוח רפואי, והיוצאים מהכלל לוקחים על עצמם את האחריות לעבוד ללא פיקוח רפואי.

63. לדבריו, התובעת קיבלה עם המכשיר זוג פילטרים בערכה שפאלומר מספקת. מדובר במערכת סגורה ולכן אין צורך בהחלפת הפילטרים. למכשיר מערכת התראה שמודיעה על הצורך בהחלפת הפילטרים. להבדיל מחברות אחרות שמחליפות פילטרים ומרוויחות כסף, הנתבעת מחליפה את הפילטרים רק כאשר המכשיר מתריע על הצורך בכך ומפסיק לעבוד מיידית.

בהתאם לחוברת ההפעלה של היצרן, כאשר המכשיר מצוי במקום שבו למעלה מ- 22 מעלות הוא מפסיק לעבוד ולדבריו התובעת עובדת בממ"ד סגור, מה שגרם לתקלה.

לדבריו, התובעת פנתה לכל גורם שהיה עמו בקשר והשמיצה אותו בכל דרך אפשרית. לכן, הוא העביר מסרים לחברותיה שיאירו את עיניה כדי שתפסיק מהפעולות הנוראות שלה.

לדבריו, הוא לא זימן לעדות לקוחות, כדי לא לפגוע או להזיק להם בבזבוז זמנם, מעבר לכך ההשלכות של התנהגות התובעת יכולה לפגוע גם בלקוחות.

מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה כדלקמן:

איכות המכשיר

64. ביום 22.10.09 רכשה התובעת מהנתבעת את המכשיר והשתמשה בו לצרכי עבודתה עד ליום 16.3.11.

ביום 16.2.12 העידה התובעת בת.א. 5873-09-09 אשר התנהל בינה לבין חב' נובה לייזר, שהיא מרוצה מאוד מהמכשיר.

בהתאם להסכם בין הצדדים, עמדה לתובעת האפשרות להשיב את המכשיר לאחר חודשיים והיא לא עשתה זאת. יתרה מכך, עולה מהעדויות שהיא משתמשת במכשיר עד עתה.

מעדות הנתבע, אשר לא נסתרה ולא הוכחשה, המכשיר הינו מכשיר פלטפורמה, אליו מתחברות ידיות שונות בהתאם לפעולה הנדרשת, בין להורדת שער ובין לטיפולי עור.

התובעת אישרה בחתימת ידה על גבי תעודת המשלוח, עם קבלת המכשיר על חלקיו, שקיבלה את החומר הפרסומי ותעודת אחריות ל – 100,000 פולסים (נספח ז' למוצגי תצהיר הנתבעים).

64. לראשונה דרשה התובעת מהנתבעת לקחת חזרה את המכשיר, במסרון ששלחה לטוביה ביום 28.12.10, בו כתבה, שלאור העובדה שהנתבע הרס את יחסיה עם הגב' מירי קליין, היא דורשת ממנו לקחת את המכשיר ולקבל את כספה חזרה.

לטענת התובעת, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 16.1.11 היא שטחה את כל טענותיה, אך הנתבע סרב לבטל את ההסכם בין הצדדים. התובעת המשיכה להשתמש במכשיר, עקב התחייבויותיה ללקוחותיה, ס' 73 לכתב התביעה.

טענה זו סותרת את גרסתה. התובעת טענה שבחודש נובמבר 2010 רכשה מכשיר חדש מסוג E-MATRIX מחב' סינרון ולכן, היא ביקשה להחזיר את המכשיר לנתבעים. מכיוון שכך, לא הייתה זקוקה למכשיר שרכשה מהנתבעת כדי למלא את התחייבויותיה ללקוחותיה. מה עוד, שלטענתה, כבר בחודש דצמבר 2010 הודיעה לנתבעים, כי היא מפסיקה לעבוד עמם ודרשה מהנתבעים את השבת כספה והשבת המכשיר לנתבעת.

65. איני מקבלת את טענת התובעת, כי רק בדיעבד ולאחר שהשתמשה במכשיר זמן רב הסתברו לה עובדות מקריאת ספר ההפעלה.

על פי תעודת המשלוח, ספר ההפעלה סופק לה ביחד עם המכשיר עצמו וגם החלקים המפורטים בה.

עפ"י עדות הנתבע, התובעת השתתפה בהדרכה עם נציג חב' פאלומר בחודש נובמבר 2009, ושמעה את כל ההסברים אודות המכשיר.

על פי עדות הנתבעים, שלא נסתרה, לא רק שהוסבר לה במפורט אודות המכשיר, כולל מצגת, אלא שספר ההפעלה מצורף למכשיר על כל חלקיו. התובעת, שהותירה רושם של מקצוענית בתחום עיסוקה, כולל במכשירים שבאמצעותם היא עובדת, ואף פרסמה את עיסוקה והמכשירים ברשותה באתרים המיועדים לכך, אמורה הייתה, טרם הרכישה, ובוודאי לאחר שקיבלה את ספר ההפעלה, לעיין בו היטב, לבחון את פעילותו ואת החלקים המצורפים אליו, בעת שסופק לה.

מספר ההפעלה, היא הייתה אמורה לדעת שיש להחליף את הפילטרים כל 6 חודשים. התובעת גם לא הוכיחה את טענותיה, שבניגוד להוראות היצרן, הנתבעת לא תחזקה את המכשיר כראוי ולא ציינה בפני התובעת כיצד לפעול על פי הוראות אלה.

התובעת לא הוכיחה את טענתה, שהנתבע הבטיח לה להסדיר מערך תשלום סליקה באשראי, היא לא הוכיחה שהנתבע אמר לה שבאמצעות צ'יפ שיותקן למכשיר יתאפשר לה להתחבר אליו עם ידיות נוספות.

66. אני גם לא מקבלת את טענת התובעת, כי בדיעבד, הסתבר לה שהייתה אמורה לקבל ביחד עם המכשיר, ערכת אחזקה וכי הוצאו ממנה פריטים חשובים, כגון סט פילטרים להחלפה. התובעת קיבלה את תעודת המשלוח בה מפורט מה סופק לה ואת ספר ההפעלה ותעודת האחריות, והיה עליה לבדוק שכל החלקים סופקו לה.

התובעת חתמה על תעודת אחריות בה היא מתחייבת להפעיל את המכשיר בהתאם להנחיות ואישור משרד הבריאות והאיחוד האירופי, המצורפים למכשיר. כן חתמה שהמכשיר יופעל בהשגחת רופא וניתנה לה הדרכה ללא תשלום. מעדות הנתבע, שלא נסתרה, בהתאם לאישור האמ"ר של ד"ר פואד גאנם ממשרד הבריאות, הנתבע נתן לתובעת טלפון של ד"ר סלבצ'בסקי שתסייע לתובעת בטיפול בלקוחותיה, אך התובעת סירבה לעבוד עמה.

67. לכמות הפולסים שמבצעת הידית, אני מקבלת את גרסת הנתבעת. על פי תעודת המשלוח והחשבון שקיבלה התובעת, פאלומר נותנת אחריות עבור 100,000 פולסים. התובעת ידעה עם רכישת הידית ועל פי המסמכים שצורפו לה, שזו כמות הפולסים להם אחראי היצרן. עם זאת, ומכיוון שמהניסיון היה ידוע שניתן לבצע 250,000 – 300,000 פולסים ואף למעלה מכך, ולמרות שלנתבעת כדאי כלכלית, שהלקוחות ירכשו ידית לאחר 100,000 פולסים, היא מסבירה להם שניתן לבצע מספר רב יותר. כך גם העידה מירי קליין שביצעה 300,000 פולסים והעדה ליליאן טפל שבצעה 800,000 פולסים .

התובעת "ערכה את שעורי הבית היטב" זמן רב קודם לרכישת המכשיר, כפי שהיא מעידה על עצמה בתכתובותיה בבלוג של אתר "הייד פארק" בנושא " עדכון טכנולוגיות להסרת שיער".

בתכתובות אלה שמועדן עוד בחודש יולי 2009 , היא רושמת: "נכון שרכשתי מכשיר של חברה אחרת, היות והשיקולים באותו זמן היו שונים. המכשיר של חבות פאלומר יהיה אצלי די בקרוב בנוסף למה שיש לי. שוב, האמן לי שאני יודעת טכנולוגיה מנצחת מה היא ולכן היא תהיה אצלי".(נספח לכתב ההגנה ללא סימון).

לאור המפורט, אני דוחה את כל טענות התובעת לעניין קבלת המכשיר על כל חלקיו, אני דוחה את טענתה שהובטח לה שהמכשיר מיועד למאות אלפי פולסים, אני דוחה את הטענה לאי קבלת הסבר לעבודת המכשיר ואי ידיעת הצורך בפיקוח רפואי.

מי מתנול

68. ממכתב פאלומר (מוצג יט' לתצהיר הנתבעים) עולה שהיא נתנה הרשאה לסוכניה לייצר את נוזל הקרור בתוספת מתנול שמטרתו מניעת בקטריות. הנתבעת ייצרה את המים בארץ, כדי להוזיל את העלויות ללקוחות ומסופק בארץ מאז שנת 2001.

אני דוחה גם טענתה זו של התובעת.

תקלות במכשיר

69. מהעדויות שהובאו בפני עולה, כי הנתבעת הציעה לתובעת למסור את המכשיר לתיקון ולקבל מכשיר חלופי במקומו. היא אף הציע לה לספק לה פילטרים ללא תמורה. כך העידו עדי הנתבעת וזו לא נסתרה. כך גם עולה ממסרונים שהוחלפו בין הצדדים וצורפו לכתבי הטענות של הנתבעים.

התובעת לא תיקנה את המכשיר באמצעות טכנאי מוסמך, כפי שנדרש בתעודת האחריות, אלא באמצעות טכנאי שאינו בקי במכשיר. עקב אי היכרותו את המכשיר, כך עפ"י עדותו, התיקון ארך זמן רב .

איני מקבלת את טענתה, שביום 18.3.11 מסרה את המכשיר לתיקון לאיש הקשר של הנתבעת, אלון צאלח, כדי לצמצם את הנזק שנגרם לה בביטול טיפולים. הרי טענה שרכשה מכשיר חדש, בחודש נובמבר 2010, מחברת סינרון מסוג E-MATRIX בעלות של 120,000 ₪.

כיוון שכבר היה בידי התובעת מכשיר חדש, לא ברור מדוע אצה לה הדרך, לדבריה, להזמין טכנאי שאינו בקי במכשיר של הנתבעת ולא מסרה אותו לתיקון במעבדת הנתבעת, מה עוד שהוצע לה מכשיר חלופי.

מהעדויות שהובאו בפני, אני מקבלת את גרסת הנתבעת, שהייתה מוכנה לתקן את התקלה ואף לספק לתובעת מכשיר חלופי, למרות שתמה תקופת האחריות והתובעת לא חידשה אותה. התובעת בחרה, בניגוד להוראות היצרן, למסור את המכשיר לטכנאי שאינו מוסמך ע"י היצרן, מה שגרם לעבודתו המיותרת ללימוד המכשיר.

אני דוחה את טענת התובעת שתיקון התקלה לא עלה יפה עקב רשלנות הנתבעת.

לשון הרע

70. טוענת התובעת, כי הנתבע שלח מסרון פוגעני לחברותיה ולטכנאי מטעמה.

התובעת מייחסת לשון הרע למסרון שנשלח לעדת התביעה הגב' מירב יהב כדלקמן:

ביום 05/07/2011 קיבלתי מאת הנתבע 2 הודעת טקסט למכשיר הנייד בזו הלשון:

"גברת ספיר פנית למעמ בתלונה על גלקסי אז בדקו יופי. פנית לאמר למר גנאם

ובקשת בלשון המכוערת שלך שיוריד לי את הביצים היתלוננת כל הכבוד פנית למס

הכנסה בתלונה נגד גלקסי בדקו ומצאו תלונה קנטרנית ללא כל יסוד עובדתי פנית ־

לפאלומאר בתלונה יופי של היתנהגות בזויה מגעילה ירדת לרמה שאין הדעת סובלת

אני באמת מרחם עליך ועל הסובבים אותך מומלץ לך ללכת לטפול רפואי ובאמת

כדאי שתטפלי בעצמך אני ימשך לרחם עלייך אם תמשכי כך תהיה עררית ומסכנה

חבל לענין עבודתך תמיד למרות דרכך הבזויה אנו נשמח לעמוד לרשותך ולתת לך

את כל השרות המתבקש על פי החוק אנו תקוה שאת תטפלי בעצמך למען עצמך דעי

לך שאין לנו כל כעס עלייך רק חמלה".

אציין כבר עתה שהתובעת לא הוכיחה את טענתה (ס' 64 לכתב התביעה), ולפיה, נתבע 2 הכפיש את שמה בפני מנהל המכירות של חברת סינרון. היא לא העידה את מי שלטענתה, בפניו שמה הוכפש.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

71. הנתבעת אישרה בכתב הגנתה (ס' 66), כי המסרון נשלח למי שבפניו השמיצה התובעת את הנתבעים. לטענת הנתבעים, ההודעה נשלחה לאחר הפשיטה שערכו חוקרי מע"מ ומס הכנסה

על משרדי הנתבעת ועל ביתו של הנתבע בעקבות תלונת השווא של התובעת, גם למשרד הבריאות. חקירת הרשויות העלתה כי אין בתלונת התובעת כל ממש, כפי שעולה גם מהמסמך, נספח ט"ז לכתב ההגנה. בנוסף, ביום 23.3.11 פנתה התובעת אל פאלומר, ובין היתר ציינה כי היא מנהלת נגד הנתבעים הליכים משפטיים.

לטענתם, על אף מספר ביטויים מיותרים שנכתבו בספונטניות, בשל רתחת הרגע, שאין בהם כדי לבסס בנסיבות האמורות טענה של לשון הרע, הרי שעומדת להם הגנת . "אמת דיברתי" כפי הגדרתה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. כמו כן, היה בכך משום עניין לציבור, להביא לידיעת לקוחותיהם ומתחריהם שנחשפו לשקריה והשמצותיה של התובעת, את האמת העובדתית. זאת במיוחד, לאור פעולותיה הסדרתיות של התובעת לא רק כלפי הנתבעים, אלא כלפי חברות אחרות עמן התקשרה, כפי שניתן ללמוד מהתביעה בת.א. 5873-09-09 , נספח ד' לכתב ההגנה.

לטענתם, הדברים העובדתיים שנרשמו במסרון האמור, הינם אמת, וכי היה עניין לשולחם לנמענים האחרים, כדי לסתור מידע שקרי ומסולף אשר נמסר להם ע"י התובעת, וכדי להזהירם מפני התקפותיה הסדרתיות של התובעת כלפי ספקיה.

72. גב' ליליאנה טפל הצהירה :

" אוסיף ואציין שבמספר מיקרים, לאחר שהעליתי טענות כאלה ואחרות בפני הנתבע 2 והוא סבר שהמקור לטענות הללו היו בתובעת, הוא הכפיש את שמה בפני, טען שהיא משוגעת ושהוא מרחם עליה."

לטענת הנתבעים, שלא הוכחשה, בינם לבין גב' ליליאנה טפל מתנהלים הליכים משפטיים. ועדותה מוטלת בספק. משכך איני מקבלת את עדותה לעניין השמצות הנתבע את התובעת.

לגבי המסרון, אין חולק שהוא נשלח ע"י הנתבע, שנחקר לגבי מקור ידיעתו שהתובעת היא שהגישה נגדו תלונה למס הכנסה ומע"מ כדלקמן:

ש: מפנה לסעיף 41-42, ציינת שהתובעת התלוננה במס הכנה ומע"מ כנגדך. איפה הראיות לכך ?

ת: קיבלנו מידע. מע"מ לא מוכנים להעביר כל אינפורמציה.

ש: אז זו סברה ?

ת: לא. אלא בחקירות הם לא נתנו זיהוי שזו התובעת, אך ביקשו אך ורק את הקבלות של התובעת, את החשבוניות של התובעת בשלב מסוים של החקירה, וקל להקיש מסקנה ברורה שזו תלונה שלה. אחד החוקרים אפילו שאל אותי מה יש לה נגדי ולא השתמש בשם, הוא סיכם את זה שהיא אישה רעה.

73. הגם שב"כ התובע ניסה לטעון שהנתבע רק סובר שהתובעת היא שהגישה את התלונה, מעדות עדת התביעה, מירב יהב עולה שהתובעת סיפרה לה שהגישה נגד הנתבע תלונה במשרד הבריאות ובמס ההכנסה:

ש. התובעת סיפרה לך שהיא הגישה נגד אבי גל תלונה למשרד הבריאות?

ת. כן.

ש. התובעת סיפרה לך שהיא הגישה נגד אבי תלונה למס הכנסה?

ת. כן.

ש. שקיבלת את העתק המסרון הכועס ששלח אבי לספיר, זו היתה תגובה מבחינתך לגבי הסיפורים שהתובעת סיפרה לך?

ת. ממש לא.

ש. מה נאמר במסרון, מכיוון שידעת על התלונה שהגישה התובעת למשרד הבריאות, תלונה קשה, וידעת על התלונה שהיא הגישה למס הכנסה?

ת. ידעתי את זה בדיעבד לאחר המסרון, לא זוכרת מה ידעתי קודם.

ש. אני אומר לך שידעת לפני כן ולכן גם נשלח העתק המסרון גם אליך על מנת לאזן את התגובה?

ת. אנו קולגות, והמסרון נשלח מהנתבע 2 לדעתי, לא רק אלי באופן אישי, אני טוענת שזה הוא לפי הצלבת מידע מהמסרון שקיבלתי לפי מספר הטלפון, ובסיום ההודעה נחתם אבי גל.

ש. את אומרת עכשיו דבר חמור, אני עכשיו אומר לך שאני מבקש לדעת את הפרוט של מי שעוד קיבל את המסרון חוץ ממך?

ת. לא יודעת את כמות האנשים. זה נשלח לתובעת עצמה, העתק אלי. התובעת התקשרה מאוד נסערת, אני לא זוכרת את השם שלה שנשלח לה המסרון.

ש. אבל דיברת על תפוצת נטו?

ת. הכוונה היא שיותר משני אנשים שקיבלו את המסרון.

ש. התובעת יודעת את השמות ?

ת. ספיר יודעת למי נשלח המסרון, לדעתי גם עמית קיבלה את המסרון. ספיר יודעת כי היא עדכנה אותי.

ש. אני אומר לך שעמית שנתנה תצהיר, וגם העידה כאן, לא אמרה מילה וחצי מילה על זה שקיבלה מסרון?

ת. אין לי מה להגיד. (ע' -12 11 לפרוטוקול)

74. טוענים הנתבעים, כי התובעת היא "שדחפה" את הנתבע אל מעבר לסף התגובה הרציונאלית כאשר דחקה אותו ללא הרף כדי לפגוע בכבודו, בפרנסתו ובשלום ביתו, ללא כל סיבה.

הנתבע מפנה לס' 65 לפקודת הנזיקין, לפיו, כאשר הנתבע גרם לנזק, אך התנהגותו של התובע הביאה אותו לידי האשם, יש פטור אותו או להקטין את הפיצויים. לטענת הנתבעים, התובעת בפרובוקציות שביצעה, הובילה את הנתבע להתנהגותו.

ס' 15 (10) חוק איסור לשון הרע קובע :

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:מיום 29.3.1979

תיקון מס' 2

ס"ח תשל"ט מס' 931 מיום 29.3.1979 בעמ' 82 (ה"ח 1352)

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;

(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן";

מיום 14.8.1967

תיקון מס' 1

ס"ח תשכ"ז מס' 508 מיום 14.8.1967 עמ' 133 (ה"ח 693)

(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך עתון או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה בעתון.

מיום 4.4.1984

תיקון מס' 3

ס"ח תשמ"ד מס' 1115 מיום 4.4.1984 עמ' 128 (ה"ח 1660)

(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך עתון לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה בעתון באמצעי התקשורת;

אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי לטענה במסרון שהתובעת הגישה נגדם תלונה לרשויות, חלה הגנת "אמת דברתי".

לאמירה במסרון, לפיה נתבע 2 ממליץ לתובעת שתלך לטפול רפואי, אני מוצאת שהמפורט במסרון חוסה בצל ההגנה של ס' 15 (10) לחוק איסור לשון הרע. הוא בוצע לאחר שהתובעת הגישה נגדו תלונות נגד הנתבעים למשרד הבריאות, לשלטונות מס הכנסה ומע"מ, שגרמו לחקירת הנתבעים, בה נמצא שאין כל דופי בהתנהלות הנתבעים. כמו כן היא שלחה מסרון לטוביה בעניין יושרם של הנתבעים ומכתב לפאלמור. הנתבע שלח את המסרון, לאותן לקוחות שבפניהם התובעת, שטחה את דבר תלונתה ואת חוסר כישוריו המקצועיים והגינותו.

התובעת שלחה לסוכן הנתבעת מסרונים:

א. תודה שהרסת לי יחסים עם מירי קליין. כמו שחשבתי. אי אפשר להאמין לך ו לסמוך עליה היא ביקשה ממני לא להתקשר אליה יותר. אין לי עניין ל סייע לך ו לאבי יותר. אתם פשוט אנשים לא ישרים

ב. טוביה. תחזור אלי בבקשה. לגבי הצקים שאתם מפקידים ללאומי. עורכי הדין שלי לא מסכימים שיופקדו המחאות בבנק הזה. אני תבעתי אותם לפני כ 7- שנים על רשלנות בבי "מ. ורצוי מאד שלא יופקדו המחאות שלי שם. התיק נגדם עדיין פתוח. היא נחשב לבנק לא אחראי ולא אמין. –כך קבע השופט.

התובעת שלחה מכתב לפאלמור, בו פרטה כי הגישה תביעה נגד הנתבעים.

התנהלות התובעת מול הנתבעים, היא שגרמה להתנהגותו ולהתבטאויות, ואני מוצאת שהיא שהביאה אותו להתבטא, כפי שהתבטא.

כאמור, עומדת לנתבעים הגנת ס' 15 (10) לחוק לשון הרע.

לאור המפורט בפסק דיני זה לכל עילות התביעה, אני דוחה את התביעה במלואה

התביעה שכנגד

76. הנתבע טוען שהתובעת הוציאה דיבתו רעה כאשר כתבה במסרון לטוביה ביום 27.12.10:

".....אני מבקשת שאבי יפסיק עם המניפולציות הזולות שלו . מבחינה מקצועית הוא לא מבין דבר וחצי דבר בטכנולוגיות.....אנא הזהר אותו כי אם רק אני ארצה גם מרטין וגם עמית יקנו אותו.

וביום 28.12.10 כתבה לטוביה כי הוא והנתבע אנשים לא ישרים.

התובעת לא הוכיחה, ולו בבדל של ראיה, את טענתה, ולפיה, הנתבעים לא הנפיקו לה קבלות בגין חלק מהרכישות שאת תמורתן היא שילמה, ולא הוכיחה את טענתה, כי היה חשש שהנתבעים לא מנהלים את ספרי החשבונות שלהם כראוי.

77. מעדות מירב יהב עולה שהתובעת סיפרה לה שהגישה נגד הנתבע תלונה במשרד הבריאות ובמס ההכנסה:

ש. התובעת סיפרה לך שהיא הגישה נגד אבי גל תלונה למשרד הבריאות?

ת. כן.

ש. התובעת סיפרה לך שהיא הגישה נגד אבי תלונה למס הכנסה?

ת. כן. . (ע' -11 לפרוטוקול)

בת.א. (ראשל"צ 979-08 אינה ליבוביץ נ' יוסף רונן נקבע:

"אין כל ספק כי הגשת תלונת שווא לרשויות, כשהמתלונן יודע שתלונתו אינה נכונה – מהווה התרשלות והוצאת לשון הרע (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע). עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת רע"א 1606/03 אגשם נ' רשות הדואר [פורסם בנבו] עת קבע כי:

"הגשת תלונת שווא למשטרה, במתכוון או מתוך רשלנות, אינה מסירה מן המתלונן את האחריות ומטילה אותה על כתפי המשטרה.......פשיטא, שהמוסר תלונה למשטרה, על-יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה כלשהי של העובדות, אחראי בנזיקין לנזק שגרם."

האחריות הנזיקית צומחת הן מעוולת הרשלנות והן מכח האיסור על פירסום לשון הרע. יחד עם זאת אין ספק כי תהיה זו הגנה טובה לנתבע אם הגיש את התלונה לרשות המוסמכת בתום לב על יסוד עובדות מסויימות המקימות חשד סביר (ר' סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע וכן, ע"א 310/74 שטרית נ' מזרחי, פ"ד ל' (1), 389 וכן פסק דינו של בית משפט זה בת.א. (ראשל"צ) 6664/04 חובב נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] והפסיקה המפורטת שם).

בע"א 788/79 ריימר נ' עזבון רייבר פ"ד ל"ו (2), 141 נבחן היקפו של תום הלב הנדרש כתנאי לתחולתה של ההגנה של הסעיף הנ"ל. בית המשפט העליון קבע כי:

"עלינו לפרש את 'תום הלב' בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום. אדם, המתלונן בפני המשטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם יסתבר, כי אמונתו מוטעית היא שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאינטרס הציבורי שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות. לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו".........

. " ... תלונתו השגרתית של אזרח, החושד בתום-לב במעשה עבירה של אחר והמופנית למשטרה, המופקדת על פי החוק על חקירת עבירות, אינה צריכה לגרור אחריה מסקנה כי בשל שימוש זה של אזרח בזכותו הטבעית להתלונן בפני מי שמוסמך לכך, התחייב במעשה עוולה".

78. בת"ק 51735-07-10 יקירי נ' מייזלס סקר כב' השופט אייל דורון את עוולת לשון הרע בהגשת תלונת שווא והפנה למבחן הסבירות שנקבע בפס"ד אשגם:

"זאת ועוד, מה האמצעים הסבירים בהם חייב היה המערער לנקוט לפני פנייתו למשטרה? הרי אין להעלות על הדעת כי כל אימת ועולה חשד בלבו של פלוני, עליו לאמת את החשד תחילה למשטרה. בכגון אלה, הפניה למשטרה היא הפעולה הטבעית והסבירה ביותר ואין להלין עליה".

כב' השופט דורון מפנה לפסיקה שקבעה, שעל המגיש תלונה לנקוט בזהירות ולוודא שתלונתו

מתבססת על תשתית עובדתית כלשהיא. ת.א. (שלום, ת"א) 57159/04 שקד נ' בנק המזרחי: כן נקבע

שיש להבחין בין מצב שבו התלונה נעשתה על יסוד דברים שהיו ידועים למתלונן מידיעתו האישית,

לבין מצב שבו התלונה נעשתה על יסוד דברים שהועברו לו ע"י צד ג'. ת"ק (רחובות) 1677/09 כברה

נ' אידן ת.א. (שלום, י-ם) 7101/02 ביתי יבנה, עמותה רשומה נ' משיח .

79. כב' השופט דורון קבע: אף אני סבור, בדומה למוסבר שם, כי קיימים טעמים כבדי משקל של מדיניות משפטית, המעוגנים בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון, ואשר לא מן הנמנע כי בנסיבות מסויימות עשויים הם להצדיק הימנעות מהטלת חבות בנזיקין, בשל שאיפת החברה לעודד את הפרט להגיש תלונה מקום שעולה חשד - ובלבד שהוא חשד כנה ואמיתי - לביצוע עבירה. שהרי בית המשפט העליון כבר עמד על אולם פני הדברים הם שונים כאשר מדובר בתלונת שווא מכוונת. לעניין זה יפים דברי כב' השופטת גנות בפס"ד בת.א. 34888/05 צהור נ' מדמוני

"אלא שאינני סבורה כי האינטרס הציבורי מצדיק את ההימנעות מהטלת חובת זהירות מושגית במקרים בהם הוגשה תלונה כוזבת ושקרית ביודעין ובמכוון. ...מהאמור עולה כי הגשת תלונות כוזבות ושקריות ביודעין ובמכוון לרשויות המוסמכות לא רק שאינה מקדמת כל אינטרס ציבורי, אלא שהיא עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי, ...".

80. יש לערוך איזון אינטרסים בין שאיפת החברה לעודד מסירת מידע לרשויות אכיפת החוק לבין השאיפה למנוע פגיעה בפרטים בחברה כתוצאה ממסירת מידע.

, סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"),

קובע הגנה אם:

"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;".

על פי הרישא לסעיף 15 לחוק, קיום תנאי ס"ק (8) מהווה הגנה טובה רק אם הנתבע (או הנאשם) עשה את הפרסום בתום לב.

81. כב' השופט דורון מפנה לדברי כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק שקבע:

"בקביעתה של הגנה זו ביקש המחוקק לקבוע איזון עדין בין השמירה על שמו הטוב של אדם לבין הצורך לאפשר לבני הציבור להתלונן בפני המשטרה על עבירות שבוצעו, ובכך לעודד הבאתם של עבריינים לדין, מבלי שהמתלוננים יעמדו בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע. הצורך להבטיח את האיזון האמור הוא הקובע את הדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15 (8) האמור. נראה לי, כי עלינו לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום. אדם, המתלונן בפני המשטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על-ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאינטרס הציבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות. לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו".

82. דהיינו, תום לב משמעו, בהקשר הרלבנטי לסעיף 15(8) לחוק, אמונה של המתלונן באמיתות תלונתו. יש להבחין בין מניעיו של המתלונן לבין אמונתו בנכונות תלונתו. מי שמוסר מידע, שהוא מאמין בנכונותו, ייהנה מהגנת החוק, שאם לא כן עשויים בני הציבור להסס במסירת מידע, שמא יוכח, כי פעלו כפי שפעלו מתוך מניע אישי ולא מתוך מניע ציבורי כן.

השאלה היא, האם המתלונן האמין בדברי התלונה שמסר. שונים פני הדברים בין מצב בו מדובר

בתלונה כנה שהוגשה ללא בדיקת החשדות והתבררה בדיעבד כתלונה שאין בה ממש, ובין מצב בו

מדובר בתלונת שווא מכוונת, דהיינו כאשר המתלונן יודע כי אין בה ממש.

בת.א. (ראשל"צ) 5001/06 דבש נ' א.ב. נקבע "אמנם, אין לאפשר ניצול לרעה של מנגנון התלונה,

ככלי ניגוח או נקמה, וכאשר אין בתלונה כל אמת, תלונת שווא עלולה להצמיח עוולת נגישה ואף

עוולת רשלנות . היא עלולה להצמיח גם עוולת לשון הרע. המסננת המבחינה בין תלונה עוולתית

לבין תלונה מוגנת נעוצה בדרישת "תום-הלב", ...".

83. השאלה המרכזית אותה יש לבחון הינה האם הנתבעת האמינה באמיתות תלונתה בעת

שהתלוננה כנגד התובע לרשויות.

כאמור, שוכנעתי מעדות הנתבע ועדת התביעה הגב' מירב יהב, שהתובעת היא שהגישה את התלונה

נגד הנתבעים לשלטונות מס הכנסה, מע"מ ומשרד הבריאות, שהתבררו כתלונות שווא.

התובעת לא הציגה כל בדל של ראיה, להצדקת הגשת התלונה, ושוכנעתי כי מדובר בתלונת שווא,

שהוגשה ללא כל סיבה, נוכח המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים חוסר תום לב ומתוך כוונה לפגוע

בנתבעים.

84. במכתבה לפאלמור מיום 29.12.10 כותבת התובעת כדלקמן:

Just to let you know. I refuse continue working with galaxy - Israel. and mr. avi gal .in person.

I don’t care the support he gets from Mr. paul weiner.He's the most unreliable, unprofessional and untrustable person I've ever met.

I need solutions. If not, I prefer to return my palomar- starlux. And have a refund for immediate. .

דהיינו כותבת התובעת לחברת פאלמור, כי הנתבע אינו אמין, אינו מקצועי ולא ניתן לבטוח בו, עד כדי שלא פגשה כזה מעולם.

במסרון ששלחה לטוביה קלוגהופט רשמה בין היתר שאבי גל מבחינה מקצועית לא מבין דבר וחצי דבר בטכנולוגיות. ובהמשך כתבה לו שהוא ואבי אנשים לא ישרים.

בפרסומים אלה ביצעה הנתבעת עוולה של לשון הרע ולא עומדת לה הגנת החוק. היא לא הוכיחה את טענתה, לפיה דברה אמת, באף לא אחד מהפרסומים.

85. לעניין הנזק הנטען ע"י הנתבעים, הם לא הוכיחו את הטענה, לפיה 3 לקוחות פוטנציאליים, ביטלו עסקאות עמו, ולכן אני דוחה את טענתו זו.

הנתבע הוכיח שהתובעת הוציאה דיבתו רעה, הן בתלונות השווא שהגישה, הן במכתב לחברת פאלמור והן במסרון לטוביה, וכל אלה, היו במטרה לגרום לו נזק.

הנתבע הוכיח את טענתו ללשון הרע שהוציאה התובעת לגביו ואני מקבלת לעניין זה את התביעה שכנגד.

סוף דבר

התובעת תשלם לנתבע פיצויים בגין כל עוולות לשון הרע שביצעה כלפיו בסך כולל של 55,000 ₪.

כן תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, בגין דחיית תביעתה הוצאות שכר טרחה בסך 30,000 ₪.

בנוסף, בגין התביעה שכנגד, תשלם התובעת לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות אגרה ובנוסף, שכר טרחה בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.