בפני בקשתם של המבקשים כי אורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בתיק זה, בהעדר הגנה, ביום 12/10/2011, על ידי כב' הרשמת עפרה גיא.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת המבקשים לביטול פסק הדין, בתגובת המשיבה, בתשובה, בחקירת המבקשים בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לעניין המבקש מס' 1, הרי שלא מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק, אלא מחמת שיקול דעתו של בית המשפט.

המבקש מס' 1 טען בתחילה, בבקשתו, כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה (סע' 2 לבקשה). ברם, בחקירתו הנגדית חזר בו המבקש מס' 1 מטענה זו וטען כי אינו זוכר אם קיבל את כתב התביעה, שכן באותה תקופה היה בדיכאון בשל פטירת אמו וקיבל מכתבים רבים.

ההלכה בעניין ביטול פסק דין לפי שיקול דעתו של בית המשפט סוכמה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) בעמ' 355:

"כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:

1. סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;
2. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל

התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר.

אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול)....

אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטירחה המיותרים שנגרמו לו ע"י הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשה.".

(ההדגשה שלי – י.ב.).

מחקירתו הנגדית של המבקש עולה כי סיבת מחדלו להתגונן בפני התביעה היא, ככל הנראה, מצבו הנפשי בשל פטירת אמו.

לעניין סיכויי הגנתו, המבקש אמנם הודה בחקירתו כי ייתכן שאינו משלם את דמי השכירות מזה כ- 8 חודשים, ברם, מחקירתה החוזרת של המבקשת מס' 2 עולה כי ביקשה לשלם את שכר הדירה עבור המבקש מס' 1, ונתקלה בסירוב מצד נציגי המשיבה. לפיכך, יש לאפשר למבקש את ביטולו של פסק הדין לפינוי, ולו כנגד הפקדת ערובה (אותם דמי השכירות שלכאורה ביקש לשלם או ביקשו לשלם עבורו).

לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטולו של פסק הדין כנגד המבקש מס' 1, וזאת בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מהיום, את הסך של 5,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

שונה הוא מצב הדברים בעניינה של המבקשת מס' 2 והגעתי למסקנה כי יש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה, ללא התניית הביטול בערובה.

ראשית, לא הוכח בהליך שבפני כי כתב התביעה נמסר למבקשת מס' 2 או למי מבני משפחתה, כדין. תצהיר השליח מטעם המשיבה ואישור המסירה סותרים זה את זה בכל הנוגע לכתובת בה בוצעה, לכאורה, המסירה ל"קלרה", אימה של המבקשת מס' 2. המבקשת מס' 2 הכחישה מסירה זו בעדותה.

שנית, שוכנעתי כי בפי המבקשת מס' 2 טענות הגנה של ממש בכל הנוגע לחוב הנתבע בכתב התביעה, שכן, לדידה, הודיעה למשיב על עזיבתה את הדירה מבעוד מועד.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בעניינה של המבקשת מס' 2, בהעדר הגנה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

על המבקשת מס' 2 להגיש בקשת רשות להתגונן בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

על המבקש מס' 1 להגיש בקשת רשות להתגונן בתוך 30 ימים מיום שיפקיד את הערובה בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 02 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.