1. לפניי בקשה לעיין בתיקים שבכותרת: עת"מ 51698-05-13 James Richardson proprietary נ' רשות שדות התעופה ועת"מ 20790-08-11 ג'יימס ריצ'רדסון אמ.ג'י.אס שותפות מוגבלת נ' רשות שדות התעופה.
2. בפתח הדברים יש לציין כי תחילה הוגשו שתי בקשות עיון נפרדות בכל אחד מן התיקים. אולם, לאור זהותן הכמעט מוחלטת של הבקשות (למעט השינויים המחויבים) והדמיון הרב בתגובות הצדדים להליך, מצאתי לנכון לדון בבקשות במאוחד.
3. ענייננו בבקשה שהוגשה על ידי מר עודד לבל (להלן: "המבקש") אשר הגיש תובענה ייצוגית (ת"צ 65717-02-18) כנגד רשות שדות התעופה (להלן: "רש"ת") וכנגד James Richardson proprietary (להלן: "ג'יימס ריצ'רדסון" או "המשיבה"). במרכז התובענה הייצוגית עומדות שתי טענות עיקריות: האחת - טענה לקיומן של פרקטיקות פסולות של רשות שדות התעופה שכל מטרתן מניעת תחרות בטרמינל 3 שבנתב"ג; השנייה - טענה לקיומו של הסדר כובל בין רש"ת לבין ג'יימס ריצ'רדסון ואחרות המקנה להן בלעדיות בהפעלת חנויות מסוג מסוים.
4. לטענת המבקש, עניינן של העתירות בהן מתבקש העיון הוא במכרזים שפרסמה רש"ת להפעלת החנויות מושא התובענה הייצוגית ובהן נדונו גם התעריפים הגבוהים שהיא קובעת בתור סף מינימום באותם מכרזים. לפיכך, טוען המבקש כי קיימות סוגיות משותפות לעתירות ולתובענה הייצוגית ולכן המידע המצוי בהליכים נשוא בקשה זו רלוונטי ודרוש גם לשם בירורה המלא והמקיף של התובענה הייצוגית.
5. בתשובתה לבקשת העיון הודיעה רש"ת כי היא אינה מתנגדת לבקשה.
6. מנגד, ג'יימס ריצ'רדסון (המשיבה) הותירה את ההחלטה בבקשת העיון לשיקול דעתו של בית המשפט למעט בנוגע לחוות הדעת שהוגשו בעתירות. לטענתה, מדובר בחוות דעת הכוללות מידע עסקי רגיש המהווה גם סוד מסחרי. זאת, כאשר חשיפת חוות הדעת והמידע העסקי הכלול בהן עלולה לגרום לה לנזקים חמורים ולפיכך אין להתירה.
7. בתגובתו לתשובת המשיבה, טוען המבקש כי טענת המשיבה לפיה חוות הדעת כוללות מידע עסקי המהווה לכאורה סוד מסחרי נטענה באופן לקוני ולא נתמכה בתצהיר. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי העתירות בהן מתבקש העיון לא סווגו כחסויות ואף לא נוהלו בדלתיים סגורות. כן טוען המבקש כי המשיבה לא הגישה את חוות הדעת במעטפה סגורה ואף לא ביקשה שהן לא יסרקו למערכת "נט המשפט".
8. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא פירטה מהו הנזק שייגרם אם יימסרו חוות הדעת לעיון המבקש וכיצד מסירתן למבקש תגרום לה נזק כלשהו, במיוחד כאשר לא נטען כי המבקש מתחרה עסקי של המשיבה. בהקשר זה טוען המבקש כי באי כוחו מוכנים לחתום על כתב התחייבות לשמירת סודיות ובו התחייבות כי לא ייעשה שימוש במסמכים אלא לצרכי ההליך המשפטי בתובענה הייצוגית המסומנת ת"צ 65717-02-18.
9. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים סברתי כי ייתכן וניתן יהיה להסתפק בהעברת חוות הדעת תוך השחרת הפרטים שחשיפתם עלולה לפגוע על פי טענת המשיבה בסודותיה המסחריים. הצעתי זו נדחתה הן על ידי המבקש והן על ידי המשיבה.
10. בהודעתה לעניין השחרת הפרטים, פירטה המשיבה לראשונה מהו אותו מידע הכלול בחוות הדעת ולשיטתה מהווה סוד מסחרי – נתונים כספיים ומסחריים הנוגעים לפעילות המסחרית של ג'יימס ריצ'רדסון, ובין היתר, נתונים מתוך הדוחות הכספיים אודות עלויות ופדיון, נתונים כספיים פנימיים של החברה, נתונים ביחס להיקף הפעילות והמדיניות של ג'יימס ריצ'רדסון, נוסחאות חישוב העומדות בלב פעילותה המסחרית ועוד. לשיטת המשיבה ישנו חשש ממשי כי בקשת העיון הנוגעת לחוות הדעת הינה "מסע דיג" שנועד לחשוף את סודותיה המסחריים ולהעניק למבקש ולתובעים אחרים כמותו יתרון מסחרי לא הוגן.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים, כמו גם בעתירות ובחוות הדעת הכלכליות, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל במלואה בכפוף לחתימה על כתב התחייבות כפי שיפורט להלן.

1. בפתח הדברים ייאמר כי המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לעניין חוות הדעת בלבד, כאשר מתעוררת השאלה האם חוות הדעת אכן כוללות מידע עסקי העולה כדי סודות מסחריים והאם די בכך כדי שלא להתיר את העיון בהן.
2. תקנה 4 לתקנות בתי המשפט לבתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון") עוסקת בזכות העיון של מי שאינו בעל דין. תקנה זו קובעת מסלול תלת שלבי לבחינת בקשה לעיון בתיק (ראה לעניין זה ע"א 8849/01 עו"ד צבי סבוב נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ (פורסם בנבו, 15.2.05), בג"ץ 10003/08 עו"ד תומר לוי נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 5.4.12)). ראשית, יש לבחון האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; שנית, ככל שלא קיים איסור כאמור, יש לבחון האם העיון מוצדק. זאת, כאשר נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון לאור זכות העיון הנגזרת מעיקרון פומביות הדיון. עם זאת, זכות העיון אינה זכות מוחלטת ולעיתים יש להגבילה לאור אינטרסים נוגדים כגון הזכות לפרטיות של בעלי הדין והגנה על סודות מסחריים. כלומר, ההכרעה בשאלה זו מבוססת על איזון בין האינטרסים השונים; שלישית, ככל שנמצא כי העיון מוצדק אולם תיתכן פגיעה בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית.
3. בענייננו, הצדדים חלוקים באשר לשאלה האם האיזון שבין זכות העיון של המבקש לבין זכותה של המשיבה להגנה על סודותיה המסחריים מוביל למסקנה לפיה העיון מוצדק.
4. אולם, כאמור, יש תחילה להיזקק לשאלה האם חוות הדעת אכן מכילות מידע עסקי העולה כדי סודות מסחריים אשר חשיפתם עלולה לגרום נזק למשיבה או להקנות למתחריה יתרון. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה העלתה טענה זו באופן לקוני וכללי, לא הפנתה למקום אזכורו של המידע הנטען בחוות הדעת, לא נימקה מדוע אכן מדובר בסוד מסחרי או לכל הפחות במידע אשר חשיפתו עלולה לגרום לה לנזק ואף לא פירטה מהו הנזק העלול להיגרם לה (ראה לעניין זה בג"ץ 1836/14 אופיר נאור נ' הוועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס (פורסם בנבו, 16.11.14)). למען הסר ספק, העובדה כי המשיבה פירטה בהודעתה לעניין השחרת הפרטים מה טיבו של אותו מידע (דוחות כספיים ועוד) אינו מהווה מענה מספק לעניין זה. זאת ועוד, לגופו של ענין, עיינתי בשתי חוות הדעת האמורות, זו של דוד בועז מחודש אוגוסט 2011 וזו של בועז סופר מחודש מאי 2013, ולא מצאתי כי הן כוללות סודות מסחריים כלשהם, או נתונים שלא נזכרים ממילא בגוף העתירות, שהמשיבה כלל לא התנגדה לאפשר עיון בהן. למעשה, הנתון היחיד "החשוד" כסוד מסחרי הוא היקף המכירות השנתי של המשיבה לשנת 2012, הנזכר בס' 1.4 לחוות דעתו של בועז סופר, אלא שנתון זה ממש מופיע ממילא בס' 42 לעתירה, שהמשיבה לא התנגדה לאפשר עיון בה. שאר הנתונים הכלולים בחוות הדעת הם בעיקר ניתוחים סטטיסטיים כלליים ותחשיבי המבוססים על תרחישים תיאורטיים גרידא ועל איסוף נתונים ממקורות חיצוניים למשיבה, ואין בהם כל מידע עסקי קונקרטי של המשיבה, שיכול להחשב סוד מסחרי.
5. עם זאת, אף אם נניח לטובת המשיבה כי חוות הדעת כוללות מידע עסקי העולה כדי סוד מסחרי, הרי שמהגדרתו של סוד מסחרי בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 ניתן ללמוד כי המדובר במידע שסודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו. כפועל יוצא, אך ברי הוא כי חשיפת המידע למתחריו של בעל הסוד היא שעלולה לגרום לו לנזק (ראה לעניין זה רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (פורסם בנבו, 29.8.13)).
6. המשיבה ביקשה לטעון כי יש בחשיפת סודותיה המסחריים כדי להעניק למבקש ולתובעים אחרים כמותו יתרון מסחרי לא הוגן, אולם דינה של טענה זו להידחות. אין חולק כי המבקש אינו מתחרה של המשיבה ובנסיבות אלה גם לא יכול להיות חולק על כך שלא יכול להיות לו יתרון מסחרי עליה.
7. מקובלת עליי ההנחה לפיה חשיפת המידע למבקש עלולה להוות מדרון חלקלק לחשיפת המידע לקהל רחב יותר, ובכלל זה גם למתחריה העסקיים של המשיבה. עם זאת, אני סבור כי חשש זה יכול לקבל מענה בדמות חתימת המבקש ובאי כוחו על כתב התחייבות לשמירת סודיות לפיו לא יעשה שימוש בחוות הדעת אלא לצרכי ההליך המשפטי בתובענה הייצוגית המסומנת ת"צ 65717-02-18.
8. לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה. ניתנת בזאת זכות עיון למבקש, באמצעות באי כוחו, בעת"מ 51698-05-13 ובעת"מ 20790-08-11, כאשר העיון בחוות הדעת הכלכליות יעשה בכפוף לחתימה על כתב התחייבות כאמור לעיל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"ח, 14 מאי 2018, בהעדר הצדדים.