רקע

עניינה של בקשה זו הוא להורות כי הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי המשיב 2 (להלן- :"ג'ינו") יועברו לשם כיסוי הוצאות המבקש (להלן :"אושדי" ) וכן המשיב 1 (להלן :"מתניה") כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט זה מיום 25.2.15 .

טענות המבקש

ביום 30.4.15 פנה ב"כ אושדי אל ב"כ ג'ינו ושאל לפשר העיכוב בקיום בתשלום הוצאות שכן חלפו שלושה חודשים מיום פסק הדין וטרם שולמו ההוצאות ונענה כי העניין בבדיקה והוא יעודכן בהמשך אולם, עד למועד הגשת בקשה זו לא בוצע עדכון ולא שולמו ההוצאות.

למעלה מכך, ביום 2.6.15 שלח ג'ינו הודעה לבית המשפט בה הוא מבקש את השבת הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט וזאת משום שאין ברשותו חשבון בנק.

לטענת אושדי, ג'ינו אינו מתנהג בתום לב ומזלזל בפסק דינו של בית משפט זה , אינו משלם את ההוצאות שנפסקו ומודה שאין ברשותו חשבון בנק מה שמעלה תהיות באשר לכוונתו לשלם את הסכומים שנפסקו בפסק הדין.

לטענתו, לבית המשפט סמכות לנקוט בצעדים שיובילו לביצוע הצו, כאשר הצד השני מתעלם מהחלטותיו ומפסק דינו וזאת מקום שצד מבקש זאת (ראה רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח' אתר פסק דין).

לטענתו, אמנם המקרים בהם פסק בית המשפט כי צד להליך פעל בחוסר תום לב היו מקרים קיצוניים אך דומה שהמקרה דנן בו בעל דין מסתיר מפני בית המשפט כי אינו משלם את הוצאות שנפסקו לחובתו ואינו פועל לקיים את פסק הדין ומבקש את השבת העירבון שהופקד על ידו עולה כדי חוסר תום לב קיצוני ( המבקש הפנה לע"א 38396-09-14 תבורי נ' לוי (אתר פסק דין).

לטענתו, על ג'ינו כבעל דין הגון וסביר לא לעמוד על השבת הכספים העומדת מאחורי תקנה 371 לתקנות כלשונה אלא לפעול באופן הגון וסביר לקיום פסק הדין ולתשלום ההוצאות שנפסק אפילו אם מטרת הכספים שהופקדו הייתה לשם כיסוי הנזקים שייגרמו לאושדי ומתניה ממתן הצו הזמני בראשית ההליכים כאן.

המשיב מס' 1 , מתניה, הצטרף לבקשה.

תגובה מטעם ג'ינו לבקשה

לטענת ג'ינו, יש לדחות את הבקשה מכמה טעמים :

ראשית , עצם הגשתה מהווה ניסיון פסול לעקוף את החלטת בית המשפט במסגרת פסק הדין. לא הוגשה כל תביעה על ידי אושדי ומתניה בגין הנזקים שלכאורה נגרמו כתוצאה ממתן הסעד הזמני שניתן לבקשת ג'ינו.

שנית, אין מדובר בכסף שהופקד כערובה להבטחת הוצאות אושדי או מתניה בהתאם לתקנה 519 לתקנות אלא בכספים שהופקדו כערבון במסגרת סעד זמני שקיבל ג'ינו בתחילתו של ההליך ובהתאם לתקנה 362 לתקנות.

אין באי תשלום ההוצאות ו/או בהגשת הערעור שהגיש ג'ינו ו/או לכל החלטת ביניים שניתנה במסגרת הערעור כדי להוות צידוק לפסיקה סותרת באופן מוחלט את האמור בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה.

תשובת אושדי לתגובת ג'ינו

לטענתו, ג'ינו אינו מכחיש כי הפקיד כספים הדרושים כערובה להליכי הערעור ולא מספק הסבר הכיצד היו ברשותו כספים להליכי הערעור, לרבות ייצוג משפטי והכל תוך שהוא לא מקיים את פסק הדין במלואו ולא משלם את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין ויש בכך משום חוסר תום לב.

לטענתו , אין מדובר בניסיון לעקוף החלטה שניתנה במסגרת פסק הדין משום שמדובר בהחלטה אחרת שניתנה בעניין נלווה לפסק הדין.

כן נטען כי תקנה 371 לתקנות מסמיכה את בית המשפט להורות על חילוט העירבון לאחר שנתן לצדדים להשמיע טענותיהם בין אם לפני פסק הדין ובין אם לאחריו. מלשון התקנה אנו למדים כי סמכותו של בית המשפט להורות על חילוט ערבון כנדבך אוטונומי לפסק הדין ,סמכות שאינה מוגבלת לנזקים שנגרמו ממתן הצו הזמני, ואינה מוגבלת להגשת תביעה בגין נזק ובית המשפט רשאי להפעילה גם מקום בו נגרמו הוצאות כתוצאה ממתן הסעד הזמני וכי ההוצאות שנפסקו בפסק הדין גילמו בתוכם את רכיב ההוצאות שהיו כרוכות בהליכי הוצאת הצו הזמני בראשית ההליכים כאן ועל כן למעשה הוכח הנזק.

בפני המבקש חילוט ערבון עומדים שני תנאים מצטברים : האחד , כי הבקשה למתן צו זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין והשני, כי נגרמו למבקש ולמשיב 1 נזקים ו/או הוצאות כתוצאה ממתן הצו. במקרה דנן אף שלשון התקנה אינה מצריכה הוכחת גובה הנזק, וודאי שנגרמו לאושדי נזקים לרבות הוצאות כאשר ביצע את תשלום מלוא התמורה בעסקת המכר של הקרקע ולא יכול היה להוציאה לפועל. הצו הזמני מנע מהמבקש לעשות כל שימוש בכספים הרבים שהשקיע ולא יכול היה להתקשר בעסקאות אחרות בשל מעמדה המעורפל של זכותו בקרקע . כמו כן נגרמו לאושדי הפסדים בגין דמי שכירות לדיור חלוף , התייקרות עלויות הבנייה , קבלת ריבית בעבור הכספים הרבים שהושקעו , הוצאות כתוצאה מניהול הליכי הסעד הזמני.

דיון

בבקשה שלפניי עותר המבקש לחלט ערבות שהופקדה בקופת בית המשפט על-ידי ג'ינו כתנאי למתן צו המניעה הזמני לטובת תשלום הוצאות שנפסקו בפסק הדין.

במסגרת החלטת כבוד הנשיא (דאז ) חשין מיום 1.11.11 בבקשה למתן צו מניעה ניתן צו מניעה זמני כנגד אושדי ומתניה תוך חיוב ג'ינו בהפקדת ערבון בסך של 10,000 ₪ שהופקד על ידי ג'ינו כנדרש.

בפסק הדין מיום 25.2.15 קבעתי כך :

"ככל שהופקדו בטחונות על ידי המשיב 1 לצורך מתן סעד זמני, הם יעמדו בתוקפם עד ליום 25.4.15 ובמידה שעד מועד זה לא תבוא הודעה של הנתבעים כי הוגשה תביעה בשל נזקים שנגרמו להם ממתן הצו , יוחזרו הביטחונות לתובע, ג'ינו" ( עמוד 16 שורות 12-14 לפסק הדין.

יש לציין כי ביום 6.5.15 דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהוגשה מטעם ג'ינו והשית על ג'ינו לשלם את הוצאותיהם של אושדי ומתניה בסך של 2,500 ₪ עבור על אחד מהם.

מכאן שלא עוכב החיוב בתשלום ההוצאות הסופיות אולם אין חולק שאלו לא שולמו.

עוד יש לציין כי לא הוגשה מטעם הנתבעים תביעה בגין נזקים שנגרמו לו עקב מתן הצו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נראה כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

מטרת הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט על ידי ג'ינו ( 10,000ש"ח ) הייתה לשם כיסוי הנזקים ככל שייגרמו לאושדי ומתניה ממתן צו המניעה הזמני, בראשית ההליכים כאן ואין להשתמש בכספים אלה כדי להיפרע מג'ינו בגין אי תשלום ההוצאות משפט שנקבעו לחובתו.

תקנה 364 לתקנות קובעת את חובת הפקדת הערבות במתן סעד זמני , וכך נאמר בה:

"בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית...וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת". (ההדגשה אינה במקור – י.א(.

תקנה 371 לתקנות שעליה נסמך אושדי בבקשתו, מתייחסת לחילוטו של העירבון שהופקד לפי תקנה 364 וקובעת כך:

"פקע הצו הזמני יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם". (ההדגשה אינה במקור – י.א(.

על פי התקנה על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לחילוט ערבון על מבקש החילוט להוכיח התקיימותם של מספר תנאים מצטברים: כי הצו הזמני פקע, כי הבקשה למתן הצו הזמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, כי נגרם לו נזק וכי קיים קשר סיבתי בין מתן הצו הזמני לבין הנזק/ההוצאות שנגרמו לו. הקשר הסיבתי נדרש נוכח ההיגד "עקב מתן הצו" שמופיע בתקנה 371 הנ"ל.

יש להבחין אפוא בין הוצאות שנפסקו ע"י בית המשפט, לבין ההוצאות/נזק שנגרמו כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני. רק ביחס לנזק שנגרם כתוצאה ממתן הצו הזמני מתירה תקנה 371 לתקנות את חילוט העירבון ועל כן ברי כי אין לקבל את טענת אושדי בתשובתו לתגובת ג'ינו לפיה, ההוצאות שנפסקו בפסק הדין, גילמו בתוכם את רכיב ההוצאות שהיו כרוכות בהליכי הוצאת הצו הזמני בראשית ההליכים כאן שכן אלה הוצאות נפרדות שאין ביניהן כל זיקה.

יפים הדברים שנאמרו ברע"א 3160/08 מזר נ' גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ ׁ(מאגר משפטי נבו):

"ככלל אין זיקה בין הוצאות אלה, הנפסקות בסיום ההליך, שבגדרו בוטל הצו הארעי (תקנות 518-511 לתקנות) לבין הנזקים כתוצאה מכך שניתן סעד זמני מלכתחילה (נזקים הנתבעים ככלל לאחר סיום ההליך, בדרך של בקשה למימוש ערבות, או כתביעה עצמאית). באופן דומה, ערובה לתשלום הוצאות (ראו: תקנה 519 לתקנות) איננה שקולה לערובה להבטחת נזקים כתוצאה ממתן סעד זמני (ראו: תקנה 364 לתקנות). מכאן, שכאשר בסיום הדיון בבקשת רשות הערעור החלטתי לבטל את הצו הארעי, אגב דחיית בקשת המשיבה לחיוב המבקשים בהוצאותיה בהליך (וזאת, בין השאר, נוכח התנהלותה מחוסרת תום הלב, לכאורה, של המשיבה במשא ומתן, שניהלה עם המבקשים) – הסתיים הדיון בסוגיה של ההוצאות בהליך. מכאן שעל דרך הכלל לא ניתן לשוב ולתבוע אותן הוצאות עצמן בגדרי הבקשה למימוש הערבות.

לעניין דרישת המשיבה לפיצוי בגין נזקיה הנטענים בקשר עם הליכים משפטיים אחרים (כאמור בסעיפים 2(א), (ג) ו-(ד) לעיל) – אין יסוד אף לדרישה זו. הערבות לא נועדה, כמובן, להבטיח שהמשיבה תשופה על כל הוצאה שתוציא, היא או מי מטעמה, בכל הקשר שהוא, ובלא כל זיקה למתן הצו הארעי – ובלבד שהבקשה למתן רשות ערעור תידחה. (הדגשה בקו שלי י.א ) .

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

להמציא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ה, 03 יולי 2015, בהעדר הצדדים.