לפני תובענה כספית על סך 1,659,044 ₪שעניינה הפרת הסכם.

1. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים
2. התובעת היא חברה פרטית בע"מ אשר, בין היתר, עוסקת בייצור והקמה של מבנים יבילים למגורים ולכל מטרה אחרת.
3. הנתבעת 1 היא חברה פרטית בע"מ שעסקה במספר תחומים בענף הבניה הכוללים בנייה מתועשת, מסחר ושיווק של מתכות וברזל בניין ופרויקטים ובנייה קונבנציונאלית, אשר לימים קרסו עסקיה.
4. הנתבע 2 שימש כעובד שכיר בנתבעת 1, עסק בתחום המכירות של מחלקת הבניה המתועשת של הנתבעת 1 וכן שימש מפקח טכני על תחום היצור בבניה המתועשת. הנתבע 2 הוא אביהם של הנתבעים 3 ו- 4.
5. הנתבע 3 שימש כמנהל עבודה בנתבעת 1 ועובד שכיר. ביום 06.10.2010 ניתן כנגד הנתבע 3 צו כינוס נכסים על ידי כב' השופט א' אורנשטיין.
6. הנתבע 4, עו"ד במקצועו ובעל השכלה אקדמית בתחום מנהל עסקים, שימש כבעלים יחיד, דירקטור יחיד ומנכ"ל רשום של הנתבעת 1.

טענות התובעת

1. ביום 01.07.2010 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעים במסגרתו רכשה התובעת את מרבית פעילותה של הנתבעת 1 ואת הזכויות הבלעדיות לשימוש בשם "אגמנס" (להלן: "ההסכם"). במעמד החתימה על ההסכם וכחלק בלתי נפרד ממנו חתמו הצדדים גם על הסכם לאספקת שירותים (להלן: "הסכם אספקת שירותים").
2. בין ההסכמות שנתגבשו בין הצדדים, ניתן למנות, את ההסכמה למכור ולהעביר לתובעת את צבר ההזמנות של הנתבעת 1 המפורט בנספח ב' להסכם וכן תקבולים שהתקבלו ויתקבלו על חשבון עסקאות אלו; להשלים את העסקאות המפורטות בנספח ג' להסכם; למכור ולהעביר לתובעת את תהליכי הייצור, הקניין הרוחני, שם החברה, המוניטין, אתר האינטרנט, זכות בסמלים וסימנים רשומים, מערכות מידע, ידע וחוג הלקוחות של "אגמנס"; לספק לתובעת שירותי פיתוח כהגדרתם בהסכם באמצעות הנתבעים 2 ו- 3; להפסיק כל פעילות עצמאית של פיתוח, ייצור, תכנון, שיווק ומכירה של מוצרים מהסוגים שיוצרו על ידי "אגמנס" והתובעת בישראל ובחו"ל; לא לעשות שימוש בשם "אגמנס" ולשנות את שמה של הנתבעת 1 ברשם החברות לשם שאינו כולל את המילה "אגמנס" עד לא יאוחר מיום 31.12.2010.
3. נטען כי בתמורה לקיום התחייבויות הנתבעים במלואן, התחייבה התובעת לשלם סך של 600,000 ₪ בתוספת מע"מ במעמד החתימה על ההסכם וכן 600,000 ₪ בתוספת מע"מ נוספים בכפוף לכך שעד ליום 01.07.2011 יושג מהעבודות שבצבר רווח של לפחות 500,000 ₪ הנובע מעמלות מכירה מותנות כפי שמצוין בסעיפים 5.2.2 ובסעיף 5.4 להסכם וכן תשלומי שכר נכבדים לנתבעים 2 ו- 3 עבור אספקת שירותי פיתוח. לטענת התובעת, על אף שעמדה בהתחייבויותיה ושילמה לנתבעת 1 את שני התשלומים בסך כולל של 1.2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ועל אף שהתנאי המפורט בסעיף 5.3.2 להסכם לא התקיים, שילמה גם לנתבע 2 שכר עבור אספקת שירותי הפיתוח בסך של 259,044 ₪ בתוספת מע"מ.
4. התובעת טוענת כי לאחר מספר חודשים נתגלה לה באופן הדרגתי שהנתבעים הציגו בפניה מצגי שווא תוך שהם מפרים את ההסכם באופן יסודי, פועלים מאחורי גבה ונוטלים לכיסם כספים המיועדים לתובעת תוך שהם מתחייבים בשמה ללא הרשאה. התנהלותם של הנתבעים כללה אף: הפרת התחייבות לשינוי שם החברה שבבעלותם מ "אגמנס" לשם אחר תוך שהם ממשיכים להתקשר בעסקאות חדשות בשם "אגמנס" אותו מכרו לתובעת וקיבלו בגינו תמורה מלאה; העלמת עסקאות שהתקבלו עובר לחתימת ההסכם ואי הכללתן בצבר העבודות אותו התחייבו להעביר לבעלות התובעת לפי ההסכם תוך שהם נוטלים כספים מהלקוחות ומציגים מצג שווא בפניהם כאילו מדובר בעסקאות הקשורות לתובעת; התקשרות בעסקאות חדשות לאחר חתימת ההסכם ללא ידיעתה של התובעת תוך נטילת הכספים לכיסם ותוך יצירת מצגי שווא בפני הלקוחות כאילו התובעת מעורבת בעסקאות אלו; עיסוק בענייניהם המסחריים, בניגוד להסכם ועל חשבון זמן העבודה שעבורו קיבלו תמורה מהתובעת.
5. נטען כי במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים לספק לתובעת שירותי פיתוח כהגדרתם בסעיף 2.2 להסכם, לרבות, מכירה, גביה, שיווק ומכירות, תכנון הנדסי, הפעלת גורמי ייצור שונים, ניהול אתרי בנייה ופרויקטים, תהליכי שיפור היעילות האיכות והרווחיות של מוצרי התובעת, תמחור עסקאות ותפקידים הקשורים לתחום הבניה. לטענת התובעת הנתבעים התחייבו בהסכם לספק את שירותי הפיתוח, בתחילה על ידי הנתבע 2, ובשלב השני, גם באמצעות הנתבע 3, כשכל אחד מהם היה אמור לספק את השירותים בהיקף של משרה מלאה. לשם אספקת השירותים העמידה התובעת לרשות הנתבע 2 משרד ושירותי משרד ואף קלטה מזכירה ואדריכל שהובאו על ידי הנתבעים כעובדיה. נטען כי בעבור אספקת השירותים שילמה התובעת לנתבע 2 תמורה חודשית ושילמה לו הוצאות אחזקת רכב בסכום כולל של 259,044 ₪ בתוספת מע"מ.
6. לטענת התובעת, לימים הסתבר לה כי הנתבע 2 אינו מספק לה את השירותים אותם התחייבו הנתבעים לספק, ובין היתר, נודע לה כי הוא מנצל את זמן העבודה, עבורו שילמה ושירותי המשרד והתשתיות שהעמידו לרשותו, כדי לעסוק בקשירת עסקאות עבור הנתבעת 1, תוך שהוא נוטל כספים עבורה ולכיסו ותוך ביצוע פעולות אחרות אשר אין בינן לבין התחייבויותיו כל קשר. עוד נטען כי הנתבע 3 לא הגיע לתובעת לשם השתתפות באספקת השירותים כשבכל פעם ביקשו הנתבעים לדחות את הגעתו בתואנה כי הוא סוגר עבורם את העסקאות בתהליך.
7. כשהתובעת עמדה על כך שהנתבעים מפרים את ההסכם, יזמה פגישת עבודה ובירור במסגרתה התריעה בפניהם כי הם מפרים את ההסכם. נטען כי הנתבעים הודו בהפרות והבטיחו לתקנן ואף על פי כן, לא הועיל הדבר, ואלו המשיכו בהפרות ולא קיימו את שסוכם עמם, משכך נתקיימה שיחת בירור נוספת ביום 11.01.2011, במסגרתה חזרה התובעת על דרישותיה לתיקון ההפרות והנתבעים חזרו על הבטחותיהם בנדון. ביום 08.03.2011 הודיעה התובעת לנתבעים כי הם נדרשים לתקן את ההפרות היסודיות תוך 14 יום ובמידה ולא יעשו כן תבטל את ההסכם. נטען כי משהנתבעים לא הגיבו למכתבה של התובעת הוציאה התובעת ביום 31.03.2011 הודעת ביטול ודרישת השבה לפיה ההסכם מבוטל מחמת הפרתו היסודית ועל הנתבעים להשיב לה את כל מה שקיבלו על פיו. נוכח האמור ונוכח בקשת הנתבעים ניאותה התובעת לקיים פגישה וזו נערכה ביום 06.04.2011, במסגרתה הסתבר כי הנתבעים מכחישים את ההפרות ואינם נכונים לקיים את ההסכם או להשיב את הכספים שקיבלו מכוחו. נטען כי הנתבעים קיימו מאחורי גבה של התובעת פעילות ייצור, שיווק ומכירה של הנתבעת 1 ובשמה כשהם נוטלים לכיסם ולכיס הנתבעת 1 את התמורה שקיבלו מלקוחות שונים וזאת בניגוד להתחייבות היסודית המנויה בסעיף 3.10 להסכם (עסקת בר שלום; עסקת גינדי; עסקת בכר; עסקת תמר ומשה זלצמן (רנד); עסקת אהוד ברנר; עסקת אוגד; עסקת בית הכנסת "אח ורע"; עסקת אלמולי; עסקת אפל; עסקת גיורא מגלי; עסקת דורית ורפי שלום; עסקת אלזה וויקטור יופה; עסקת מזרחי; עסקת קדם; עסקת וידר; עסקת לאופר).
8. נוכח כלל האמור טוענת התובעת כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים מהווים הפרה יסודית של שני ההסכמים שנחתמו ביום 01.07.2010.
9. התובעת טוענת כי משבוטל הסכם רכישת הפעילות היא זכאית להשבת הסכומים ששילמה על פי ההסכם, 1,200,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, נטען כי ההפרה של ההסכם והשימוש שנעשה בנכסים שנמכרו לתובעת שלא כדין הניבו לנתבעים כספים רבים אותם נטלו לכיסם בסכום כולל של 659,775 ₪, סכום המהווה רווח שנמנע מהתובעת אשר היתה זכאית לו על פי ההסכם. נטען כי על הנתבע 2 להשיב לתובעת את הכספים ששולמו לו במסגרת תקופת ההסכם עבור שירותי פיתוח, שעה שלא נתן את השירותים להם התחייב ומשפעל בשירותה של הנתבעת 1, ביצע פעולות שיווק והתקשר בחוזים בשמה. נוכח האמור, סבורה התובעת כי על הנתבע 2 להשיב לה את כל שקיבל עבור שירותי הפיתוח שלא סיפק ובסך 259,044 ₪ + מע"מ כחוק. כמו כן, משניצל הנתבע 2 את שירותי התובעת תוך עשיית עושר ולא במשפט, לרבות, שימוש במשרדיה ובשירותי משרד, לרבות, שירותי מזכירה, שימוש במערכות התקשורת של התובעת לצורך עסקיו הפרטיים במסגרת הנתבעת 1 או בכל מסגרת אחרת, עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע 2 לשלם דמי שימוש ראויים על פי אומדן ל 6,000 ₪ בחודש ובסך הכל לתקופת ההסכם, 8 חודשים, סך של 48,000 ₪ + מע"מ כחוק.
10. לטענת התובעת, מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים ומצגי השווא המרומזים והישירים כאילו התובעת מעורבת ואחראית לעסקאות העצמאיות שלהם, גרמו וגורמים לתובעת נזק מוניטין רב אותו היא מעריכה בהיקף של 10% מהרווח הגולמי השנתי שלה, בסך 632,000 ₪. משכל הנתבעים הם צדדים ישירים להסכמים שהופרו ומשכולם נטלו על עצמם את כלל החיובים שנכללו בהסכמים יש לראותם כמי שהתחייבו ביחד ולחוד ולחייבם בסכומים הנתבעים ביחד ולחוד.
11. נטען כי הנתבעים חתמו על ההסכם למראית עין, מבלי כוונה לקיימו כשמטרתם האחת והיחידה היא להוציא כספים שלא כדין מהתובעת. הנתבעים נטלו לכיסם כספים, חתמו על הסכמים שלא כדין והציגו מצגי שווא תוך שהם מצליחים לדחות את גילוי האמת לאחר שכבר קיבלו לידם את מלוא התמורה. עת הבינה התובעת כי מדובר ב"עוקץ" גילתה אף כי הנתבע 4, בעל מניותיה ומנהלה של הנתבעת 1, חשוד בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפצה וקיזוז חשבוניות מס פיקטיביות, דיווח כוזב למע"מ והשמטת הכנסה במזיד.
12. נוכח האמור עותרת התובעת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לה את ששילמה על חשבון ההסכם בסך של 1,200,000 ₪; להורות לנתבעים להשיב לתובעת את ששילמה עבור "שירותי הפיתוח" בסך של 259,044 ₪; ולהשיב את הסכומים שנטלו שלא כדין מלקוחות שונים ושהתובעת נאלצה לקזזם מהתמורות שגבתה מהלקוחות עת ביצעה את הפרויקטים במקום הנתבעים, בסך של 355,172 ₪ אשר התובעת מעמידה אותו לצרכי אגרה על סך של 100,000 ₪. כמו כן, עותרת התובעת להורות לנתבעים לפצות אותה בשיעור הרווח הקבלני שנמנע ממנה בגין עסקאות שלא הועברו אליה ואשר התובעת נאלצה לבצען במחירי עלות, בסך של 213,582 ₪, ואשר התובעת מעמידה אותן לצרכי אגרה על סך של 50,000 ₪.
13. בנוסף, טוענת התובעת כי על הנתבעים לפצות אותה בגין נזק המוניטין שנגרם לה בסך השווה ל- 10% מהרווח השנתי הגולמי שלה בסך כולל של 632,000 ₪ אותו היא מעמידה לצרכי אגרה על סך של 50,000 ₪.
14. לבסוף עותרת התובעת, לפסוק לה דמי שימוש ראויים עבור השימוש במשרדיה וציודה ולפי אומדנה כדי 6,000 ₪ לחודש ובסך הכל לתקופת ההסכם, 8 חודשים, סך של 48,000 ₪ אותם היא מעמידה לצרכי אגרה על סך של 20,000 ₪.
15. התובעת מעמידה את סכום התביעה לצרכי אגרה על סך של 1,679,044 ₪.

טענות הנתבעים 1 ו- 4

1. לטענת הנתבעים 1 ו- 4 (להלן: "הנתבעים") התנהלותה של התובעת נגועה בחוסר תום לב. נטען כי מועד "הפרת ההסכם" הוא מועד קריסתה של הנתבעת 1 ללא קשר לפעילות התובעת ומשכך טוענים הנתבעים כי התובעת מנסה לנצל את קריסת הנתבעת 1 בכדי לא לשלם לה כספים אותם התובעת חייבת בתשלום על פי לשון ההסכם. מועדו של המכתב המבטל את ההסכם, הוא ביום 08.03.2011, מועד הסמוך לזה בו התחייבה התובעת לשלם לנתבעת 1 את עמלות המכירה שביצע הנתבע 3 במהלך עבודתו אצל התובעת וכפי שנקבע בסעיף 5.2.2.ד. להסכם בין הצדדים. עוד נטען כי לאחר שהתובעת הפרה את ההסכם ולאחר שביטלה אותו באופן חד-צדדי, נערכה פגישה בין הצדדים במשרדי התובעת במסגרתה הוחלט לפעול על פי סעיף 8 להסכם המורה כי "כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר להסכם זה יבואו להכרעתו המחייבת של בורר דן יחיד...".
2. נטען כי על אף קיומו של סעיף בוררות ותוך כדי חיפוש בורר מוסכם הגישה התובעת את כתב התביעה לבית המשפט וכחלק מהאסטרטגיה שבה היא נוקטת לכל אורך הדרך. מחד גיסא, מפרה התובעת את ההסכם באופן חד צדדי תוך שהיא מנסה להתחמק מהקשר שיש לה עם חברת אגמנס בע"מ אשר ממנה רכשה את פעילות הבניה המתועשת, תוך שהיא תובעת את העומדים מולה ללא יריבות אמיתית בין הצדדים ומאידך גיסא, ממשיכה ליהנות מהמוניטין שצברה הנתבעת 1, תוך שהיא משתמשת בכתובת אתר האינטרנט שלה ומציגה בתים ומבנים אותם בנתה הנתבעת 1 באתר חברת הבת של התובעת.
3. לטענת הנתבע 4, דין התביעה להימחק או להידחות על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות, ונוכח העובדה כי מדובר בהסכם בין שתי חברות. נטען כי הסיבה שהנתבע 4 חתם על ההסכם כצד לו היא רק בשל העובדה שהוא היה ערב אישית "לעמלה המותנית" כפי שצוין בסעיף 5.3 להסכם, עמלה שהפכה למוחלטת.
4. נטען כי בתחילת שנת 2010 פנתה התובעת לנתבעת באמצעות מנכ"ל התובעת דאז ניר קליין והתעניינה ברכישת פעילות הנתבעת 1 בכל הקשור למחלקה של הבניה המתועשת של הנתבעת 1. בתום משא ומתן ממושך שנוהל בעיקרו בין הנתבע 4 לסמנכ"ל הכספים של התובעת, מר הארי מנשה, סוכמה עסקת רכישת הפעילות של הבניה המתועשת בנתבעת 1 על ידי התובעת. לטענת הנתבעים, הלכה למעשה, מכרה הנתבעת 1 את מחלקת הבניה המתועשת שלה לתובעת במחיר נמוך מתוך אמונה כי עסקה זו תשתלם לה בעתיד ובתוך כך הסכימה לוותר על עובדיה מתוך אמונה כי בעתיד יצרו גוף אחד גדול ומשותף. בחוסר תום לב ביצעה התובעת את הפרויקטים שהניבו רווחים, נמנעה מתשלום עמלות מכירה שהיו צריכות להינתן במהלך חודש פברואר 2011 ושעד היום היא ממשיכה להשתמש באתר האינטרנט של הנתבעת 1 תוך הצגת מבנים אותם בנתה הנתבעת 1 כאילו מדובר במבנים שלה.
5. הנתבעים טוענים כי שמה של הנתבעת 1 ברשם החברות טרם הוחלף, אך הדבר נעשה בהסכמה ובידיעת כל הגורמים אצל התובעת ושהוסבר לה על ידי הנתבע 4 כי השם יוחלף במהלך חודש אפריל 2011. נטען כי הנתבע 2 עבר לעבוד אצל התובעת ובמהלכן של הפגישות הבהיר סמנכ"ל הכספים של התובעת עד כמה הוא מרוצה מעבודתו ובין היתר, נוכח העובדה שעסקאות רבות נסגרו באמצעותו וכאלו מהסוג שהצריכו תשלום עמלה לנתבעת 1. ביחס לנתבע 3 נטען כי זה טרם החל לעבוד אצל התובעת אך הדבר נעשה בהסכמה ובידיעה של התובעת ומנכ"ל התובעת, דאז, מר ניר קליין, משהנתבעת טרם סיימה את הפרויקטים שהיו בביצוע ומשנדרש פיקוחו המקצועי של הנתבע 3 וכשמספר פרויקטים הצריכו ניהול וביצוע עצמאי וחיצוני נוכח העובדה שהתובעת לא יכלה לבצעם.
6. נטען כי התובעת החלה לבצע את הפרויקטים וקיבלה לידיה כספים רבים, כך לקוחות שהפקידו כספים אצל הנתבעת 1 העבירו אותם ישירות אל התובעת. נקודת המפנה ארעה עת הוחלף מנכ"ל התובעת, ניר קליין, מי שיזם את מהלך רכישת הפעילות, במנכ"ל המכהן כיום, מר איציק בן טוב, שהחל לפעול באופן וולגארי תוך שהוא מנהל מאבקי כוח ושליטה מיותרים לשם ביסוס מעמדו ובניגוד לטובת הצדדים וחרף היותו חסר ניסיון וידע בענף הבניה. לטענת הנתבעים מר בן טוב התוודה מספר פעמים בפני הנתבע 4 כי קיבל לידיו את עסקת הרכישה כ"עובדה מוגמרת", "כנדוניה" וכי הנתבע 2 צריך להבין כי הוא "אינו בעל הבית".
7. ביום 21.02.2011, בסמוך למועד תשלום העמלות של התובעת לנתבעת 1 ולאחר מספר פעמים בהם הביע מר מנשה, סמנכ"ל התובעת, את שביעות רצונו ממכירות המבנים על ידי הנתבע 2, נעצר הנתבע 4 על ידי רשות המסים בחשד לעבירות מס שביצע בנתבעת 1 מתוקף היותו המנהל והבעלים, מעצר זה הביא להחזרות שיקים בחשבון הנתבעת 1 ולמעשה לקריסתה.
8. התובעת אשר חששה כי ידבק בה רבב, ניצלה את מצוקת הנתבעת 1 והנתבע 4, מצאה את העיתוי המושלם להתחמק מתשלום עמלות במאות אלפי שקלים וכך החליטה שהנתבעת 1 הפרה את ההסכם. בתוך כך טוענת התובעת כי נעשה שימוש בשמה ללא ידיעתה וכי לא ניתנה רשותה להשתמש בשם המסחרי "אגמנס הארגז" ולאחר שהעבירה אליה את עובדי הנתבעת 1, ולאחר שיצרה נייר מכתבים עם השם "אגמנס הארגז", פתחה מייל אישי לעובדיה בשם "אגמנס – הארגז", קיבלה לידיה כספים רבים, חתמה על הסכמים ופרסמה באתר האינטרנט שלה את האמור וכשעד ליום זה היא משתמשת באתר האינטרנט של הנתבעת 1 ובמבנים שהיא עצמה לא בנתה.
9. הנתבעים מציינים כי נוכח העובדה שעסקינן בעסקת רכישת פעילות, ערבות אישית על עמלה מותנית והתחייבות לעבור לעבוד אצל התובעת, נדרשת חתימתם של כל הצדדים על ההסכם בכל הנוגע להתחייבויותיהם האישיות הספציפיות הברורות. נטען כי ההתחייבויות ליתן שירותי פיתוח ניתנו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 אשר סוכם כי יעברו לעבוד אצל התובעת ומשכך היו צד להסכם אך לא סוכם שהנתבעת 1 או הנתבע 4 יתנו שירותי פיתוח.
10. לטענת הנתבעים, הם עמדו בכלל התחייבויותיהם באופן מלא, כך צבר ההזמנות שבוצע הניב רווח הגבוה מסך של 500,000 ₪, וכשאין בידי הנתבעים מידע בדבר עמידת התובעת בתקבולים אותם התחייבה לשלם בעבור שירותי פיתוח שקיבלה. נטען כי התובעת לא שילמה עמלות מכירה ביום 15.02.2011 כפי שהתחייבה, על אף שצבר ההזמנות הניב רווח שלמעלה מ- 500,000 ₪ ועל אף שנסגרו הזמנות רבות על ידי הנתבע 2.
11. ביחס לשימוש בשם "אגמנס" נטען כי הוסכם שהשם יוחלף לטובת כל הצדדים במהלך חודש אפריל 2011 אך אין בכך בכדי להעלות או להוריד מקיום ההסכם. נטען כי התובעת השתמשה באופן חופשי בשם "אגמנס" ומכרה באמצעותו עסקאות במיליוני שקלים. נטען כי הנתבעת 1 הפסיקה בהדרגה לייצר מבנים יבילים ובסוף שנת 2010 אף עברה למשרדים הממוקמים ברחובות תוך שהיא מתנתקת מהמפעל שהחזיקה בשדה עוזיהו.
12. נטען כי הנתבע 4 והנתבעת 1 לא התחייבו ליתן שירותי פיתוח אצל התובעת בעצמם וכשהיה ידוע לכול כי יש להם עיסוקים נוספים שלא קשורים בייצור מבנים יבילים בבניה מתועשת. יוער בהקשר זה כי העובדה שתנאי השכר בגין שירותי הפיתוח שסוכמו היו רק של הנתבעים 2 ו- 3 מדברת בעד עצמה וכשהתובעת מנסה ליצור גוף משפטי מאוחד הכולל חברה, בעלי החברה ושני עובדים בכדי להקל על עצמה משפטית ועל אף שקיימה מערכת יחסים נפרדת עם כל אחד מהם.
13. ביחס למקדמות שהועברו לנתבעת 1 נטען כי אלו הועברו טרם חתימת ההסכם וכשהתובעת בחרה לבצע את הפרויקטים ידעה כי היא לוקחת אותם על עצמה בניכוי המקדמות. כמו כן, ניתנו מקדמות אך עבור אלו, לא פעם, ניתנה תמורה הגבוהה בהרבה, כגון, טיפולי תכנון ורישוי אותם ביצעה הנתבעת 1 בלבד.
14. ביום 15.03.2011, עת שוחרר הנתבע 4 ממעצר, ניסה לפעול להצלת הנתבעת 1 מקריסה תוך שהוא מנסה לתאם פגישה עם נציגי התובעת, אשר ניסתה לשפר עמדות באמצעות התחמקות מתשלום העמלות ותוך דרישה לשנות את תנאי העסקתו של הנתבע 2.
15. הנתבעים אינם מאשרים את האמור בסעיף 127 לכתב התביעה לעניין סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה זו נוכח סעיף בוררות בהסכם הרכישה המפנה את הצדדים בכל מחלוקת שהיא לבורר מוסכם.

טענות הנתבע 2

1. לטענת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") יש לדחות את התובענה על הסף נוכח השיהוי הניכר בהגשתה. נטען כי התובעת ישבה במשך חודשים בחוסר מעש, במהלכם לא פנתה ולא ניסתה לפנות לתובע אלא, רק לנתבעת 1, ו רק כאשר האחרונה עמדה על סף פירוק, נעשה ניסיון "לתפוס את מי שאפשר" תוך חוסר הבחנה בין בעלי מניות בחברה לבין עובדים. בהקשר זה מציין הנתבע 2 כי כל חטאו הוא העובדה שהוא אביו של הנתבע 4 ומי שעבד אצל הנתבעת 1 במשרה חלקית.
2. נטען כי ביום 01.07.2010 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת 1 לפיו רכשה התובעת את פעילותה של הנתבעת 1. תנאי לחתימה על ההסכם מצד התובעת ונציגיה היה הסכמתו של הנתבע לחתום על ההסכם כשחלקו מסתכם בכך שהוא ימשיך ויעבוד בחברה בתפקיד של איש מכירות, וכמי שתפקידו ללמד את נציגי הנתבעת כיצד מייצרים בנייה פרטית בשיטה מתועשת. התובעת ראתה ברכישת פעילות החברה הזדמנות לדריסת רגל בשוק הפרטי והסבת שיטת הבנייה המתועשת לשוק הפרטי לצורך הגדלת הרווחים והקטנת עלויות הייצור.
3. לטענת הנתבע, הוא לא התחייב ולא יכול היה להתחייב למכור את פעילותה של הנתבעת 1 לתובעת ושמו הוכנס להסכם על מנת למנוע תחרות מצדו, תוך הבטחת המשך פעילותו כעובד בחברה וכמי שהעביר את כל הידע לעובדי התובעת. הנתבע טוען כי מילא אחר כל התחייבויותיו כלפי התובעת על פי ההסכם ואף הביא פרויקטים בסך של כ- 15 מיליון ₪ וכי התביעה מהווה ניסיון לחמוק מהתחייבויותיה של התובעת כלפיו ומתשלום כספים המגיעים לו ממנה בגין הוצאותיו למימון הפרויקטים ובגין שכר עבודתו, לרבות, כספי פיטוריו.
4. לטענת הנתבע, התובעת קושרת אותו עם התחייבויות הנתבע 4 באופן מלאכותי על מנת להפעיל לחץ על הנתבע 4 תוך שאינה מבחינה בין השניים נוכח העובדה שמדובר באב ובנו. הנתבע טוען כי מעולם לא התחייב ואף לא היה ערב להסכם שנחתם בין הצדדים וכל התחייבויותיו מתמצות באמור בהסכם ואין להוסיף על התחייבויות אלו.
5. במסגרת ההסכם נכתב כי והואיל: אלון וניני הינו הבעלים מלוא הזכויות אגמנס; 3.1 "אלון הינו הבעלים המלא והיחיד של כל מניות אגמנס והינו בעל ההשפעה היחיד באגמנס"; "5.2.2 ו' "מובהר, כי החלטה בדבר חתימה על הסכמים לביצוע של עבודות אשר יושגו באמצעות פעילות מכירה של עמנואל ו/או אלון וניני ו/או גלעד, תנאי ההסכמים ואופן תמחור העבודות נתונה לסמכותו הבלעדית של מנכ"ל המפעל, ותיעשה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי".
6. הנתבע טוען כי מעולם לא נטל או קיבל תשלום מהתובעת ולא הפר איזו מהתחייבויותיו על פי ההסכם. התובעת הודיעה לנתבע ביום בהיר אחד וללא סיבה על הפסקת העסקתו תוך שהיא מסרבת לשלם את השכר המגיע לו עד אותו מועד וכן סירבה להשיב לו הוצאות ששולמו מכיסו הפרטי על מנת לקדם פרויקטים שהיו בביצוע . עוד נטען כי התובעת סירבה לאפשר לנתבע 2 לאסוף את חפציו הפרטיים, לרבות, מחשבו אישי הכולל תוכנות ותכנים פרטיים השייכים לו. בהקשר זה מציין הנתבע כי מעולם לא מכר את פעילותה של הנתבעת 1 היות ואינו הבעלים או המנהל שלה.
7. נטען כי הנתבע לא התחייב להעביר הזמנות כלשהן ואף לא יכול היה להתחייב להעביר הזמנות של הנתבעת 1 למבקשת או לגורם אחר מאחר והוא משמש רק כאיש מכירות ואין הוא מקבל החלטות כלשהן בעצמו. ככל שהנתבע התחייב בהסכם כלפי התובעת הוא המשך עבודתו אצלה בתנאי שכר שהוסכמו בין הצדדים. כמו כן, ערבותו היחידה של הנתבע כלפי התובעת היתה ביחס לעמלה המותנית וכפי שקבוע בסעיף 5.3.4 להסכם המכר.
8. לטענת הנתבע התובעת לא הפנימה את העובדה כי כחלק ממחזור פעילותו של עסק ישנן מורדות ועליות וכן לא הפנימה ולא השלימה עם קיומם של הפסדים כחלק מחייו של עסק, כשכל רצונה הוא למזער נזקים על חשבונו של הנתבע. נטען כי התובעת ידעה עת ניסחה את ההסכם כי לנתבע אין כל חלק או מעורבות בניהול החברה וכן ידעה שמדובר באיש עבודה מוכשר ובגין כך דאגה להעבירו לעבוד אצלה.
9. נטען כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה וכל טענה שהועלתה על ידה לא הוכחה, וכי היא התנהלה בחוסר תום לב בהעלאת טענות בדבר עובדות שאינן מבוססות שנטענו על ידה בערבוביה.
10. דיון והכרעה
11. במרכזה של התביעה טענות התובעת בדבר הפרה יסודית של ההסכמים שנחתמו עמה וכן טענות בדבר הצגת מצגי שווא ונטילת כספים המיועדים לה ללא הרשאתה. לטענת התובעת הנתבעים הפרו את התחייבותם לשינוי שם החברה שבבעלותם תוך שהם ממשיכים להתקשר בעסקאות חדשות בשם "אגמנס" אותו מכרו לתובעת, תוך שהם מעלימים את עסקאות אלו מצבר העבודות לו התחייבו להעביר לתובעת וכשבמקביל, הציגו ללקוחות מצג כי מדובר בעסקאות הקשורות לתובעת. כנגד הנתבע 2 נטען כי לא סיפק לתובעת את השירותים שהתחייב ואת זמנו הקדיש לעסקאות עבור הנתבעת 1. לשיטת התובעת, הנתבעים חתמו על ההסכם למראית עין כשלא היתה להם כל כוונה לקיימו, אלא כל שרצו, הוא להוציא כספים מהתובעת שלא כדין. נוכח כל אלו ונוכח ביטול הסכם רכישת הפעילות, עותרת התובעת להשבת הסכומים ששולמו על ידה על פי ההסכם וכן עותרת לקבלת הכספים אותם נטלו הנתבעים לכיסם שלא כדין, המהווים רווח שנמנע ממנה ושהיא זכאית לו על פי ההסכם.
12. הנתבע 2 כופר בטענות התובעת וטוען כי לא התחייב למכור את פעילות הנתבעת 1 לתובעת וכי ששמו הוכנס להסכם על מנת למנוע תחרות תוך הבטחת המשך פעילותו כעובד החברה וכמי שהעביר את הידע לעובדי התובעת. בהקשר זה מציין הנתבע 2 כי מילא אחר כל התחייבויותיו ההסכמיות והביא צבר של פרויקטים בסך של כ- 15 מיליון ₪. עוד נטען כי קשירתו של הנתבע 2 עם התחייבויות הנתבע 4 נובעת מקרבתם המשפחתית ונוכח הרצון להפעיל לחץ על הנתבע 4. לשיטתו של הנתבע 2 התובעת הודיעה לו ביום בהיר אחד על הפסקת העסקתו תוך סירוב לשלם לו את שכרו עד לאותו מועד ותוך סירוב להשיב לו הוצאות ששולמו מכיסו הפרטי. לטענת הנתבע 2 משאינו משמש כמנהל או הבעלים של הנתבעת 1, הרי שלא היה בסמכותו למכור את פעילותה ואף לא מכר את פעילותה בפועל.
13. בשלב ניהול ההוכחות העידו מר אלון עלמולי (ת/1), מר דוד מזרחי (ת/2), מר יצחק בן דב (ת/3), מר הארי מנשה (ת/4) מטעם התובע ומר ניר קליין (ה/1) ומר עמנואל יואל וניני (ה/2) מטעם הנתבעת.
14. במסגרת ההליכים הוגשה בקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו- 4 בהעדר ראיות מטעמם, ובעקבותיה ניתנה החלטה לפיה על הנתבעים להגיש את תגובתם אך תגובתם לא הוגשה. בשלב הסיכומים בכתב המציא ב"כ של הנתבעים סיכומים מטעם הנתבע 2 אך לא הוגשו סיכומים מטעמם של הנתבעים 1 ו- 4. משהנתבעים 1 ו- 4 הגישו כתב הגנה אך לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, משלא ניתנה התייחסותם לבקשה למתן פסק דין כנגדם כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 14.04.2013, ומשלא הוגשו סיכומים מטעמם, בשים לב, לעובדה שכלל כתבי בית הדין הומצאו למשרד ב"כ, הרי שיש לראות את הנתבעים 1 ו- 4 כמי שלא הוכיחו את הגנתם ועל כן דין טענותיהם להימחק.
15. נוכח האמור, מן הראוי היה לקבל את התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 4. הנתבעת 1 פורקה ע"י בימ"ש ואילו הנתבע 4 יחוב ככל שייפסק לגבי יתר הנתבעים בפסק דין זה.
16. ביום 01.07.2010 חתמו הצדדים על ההסכם שגילם הן את שאיפותיה של התובעת להרחיב את פעילותה בתחום הבניה המתועשת והבניה הפרטית והן את שאיפותיה של הנתבעת 1 להתמקד בתחום הייבוא והשיווק של מתכות (נספח 2 לתצהירו של מר מנשה). לשם הגשמת מאווייה, התכוונה הנתבעת 1, כמי שעסקה בייבוא ושיווק מתכות וכמי שהיתה הבעלים של מפעל לבניה מתועשת ובניה פרטית, להפסיק את פעילות הייצור העצמאית שלה, ובתוך כך, התכוונה להתחיל למכור לתובעת את הממכר הקשור בתחום פעילות הייצור תוך הענקת בלעדיות בשירותי הפיתוח כקבלן עצמאי.
17. על גבי ההסכם דנן מתנוססות חתימותיהם של התובעת, הנתבעת 1 והנתבעים 2 – 4, וכשכל אלו גם מופיעים כצדדים להסכם.
18. מסעיף 5 להסכם עולה כי התובעת תרכוש מהנתבעת 1 את הממכר כשהוא נקי מחוב, שעבוד, התחייבות עיקול וזכויות צד ג' ובתמורה, תעביר לנתבעת 1 תמורה הכוללת: ביום חתימת ההסכם, סך של 600,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין וכנגד חשבונית; סך של עד 2,300,000 ₪ עמלות עבור הסכמים למכירת עבודות בניה מתועשות וקונבנציונאליות; וכן תשלום עמלת שיווק מותנית שתעמוד על סך 600,000 ₪. בהקשר זה הסכימו הצדדים כי התנאי להפיכת העמלה המותנית לעמלה בלתי-מותנית הוא השגת רווח של לפחות 500,000 ₪ עד ליום 01.07.2011 מביצוע ההסכמים שבצבר, ובמידה ורווח זה יעמוד על פחות מ- 500,000 ₪, יופחת חלקה היחסי של העמלה המותנית לשיעור החלק היחסי שהתקבל מתוך רווח היעד בפועל. בהתקיים כלל התנאים האמורים, תהא התובעת זכאית לתשלום עמלות מתוך רווחי מפעל המבנים, בגין שירותי הפיתוח, בשיעורים האמורים ובכפוף לכך שמחזורי המכירות שיביאו הנתבע 2 והנתבע 3 יהיו לפחות 15,000,000 ₪ בשנה .
19. כחלק מסעיף 6.6 להסכם, הסכימו הצדדים כי הנתבעת 1 תהא רשאית להמשיך ולעסוק במימוש ההסכמים עד להשלמתם באמצעות הנתבע 2 והנתבע 3, כמו כן, הוסכם כי הנתבעת 1 לא תתקשר בהסכם חדש או תעסוק בבניה תעשייתית וקונבנציונאלית שלא באמצעות התובעת ובלבד, שמתן שירותי הפיתוח באמצעות הנתבע 2, בהיקף משרה מלא, יחל לא יאוחר חודש מיום התחילה ומתן שירותי הפיתוח באמצעות הנתבע 3, בהיקף משרה מלא, יחל לא יאוחר מתום 3 חודשים מיום התחילה.
20. ביום 01.07.2010 חתמו הצדדים על הסכם נוסף הוא הסכם שירותים המהווה המשך ישיר להסכם הקודם בין השניים וכשמטרתו של זה היא כי הנתבעת 1 תספק לתובעת שירותים ושירותי פיתוח הכוללים פעילות מכירה, גביה, שיווק ומכירה, תכנון הנדסי, הפעלת גורמי יצור, ניהול אתרי בניה ופרויקטים, תהליכי שיפור היעילות, האיכות וכל תפקיד הקשור לתחום הבניה. במסגרת כך הנתבעת 1 התחייבה להשקיע את מלוא מרצה וכישוריה באופן בו לא תעסוק בעבודה אחרת, בשכר וללא שכר, בכפוף לכך שתוקף שירותי הפיתוח שיינתנו באמצעות הנתבע 2 יהיו בתוקף משרה מלא החל מיום 01.08.2010 וכך גם היקף שירותי הפיתוח שיינתנו באמצעות הנתבע 3, החל מיום 01.10.2010 וכשהתשלום בגין שירותי הפיתוח יחל רק לאחר שהשניים יחלו במתן השירותים בפועל. כמו כן, הנתבעת 1 התחייבה לפעול לקידום התובעת לרבות, קידום המכירות ותשואת הרווחים וכל זאת תוך שהיא פועלת לפי הוראות מנכ"ל התובעת או מי מטעמו ובהתאם למדיניות התובעת. משההתחייבויות שנתנו על ידי הנתבעת 1 לפי הסכם זה הן התחייבויות לשירות אישי הרי שהנתבעת 1 מתחייבת שהשירותים על פי ההסכם יסופקו על ידי הנתבע 2 או הנתבע 3 או הנתבע 4 באופן אישי בלבד. אף על פי כן, לצדדים עומדת האפשרות להסכים על כך ששירותי הפיתוח יינתנו באמצעות הנתבע 2 והנתבע 3 ועל ידי ישות אחרת (סעיף 3 להסכם).
21. כחלק מסעיף 20 להסכם השירותים הוצהר על ידי הנתבעת 1 כי ההתחייבויות המפורטות בהסכם חלות ויחולו על החברה והנתבעים 2 – 4, לרבות, עובדי החברה ומי מטעמה וחתימתם על הסכם זה מהווה גם התחייבות לערוב באופן אישי לכל ההתחייבויות על פי ההסכם. הצדדים הסכימו כי כל צד רשאי להביא את ההסכם לכדי סיום בטרם סוף תקופתו בכפוף לתנאים שפורטו בסעיף 6 להסכם למכירת הממכר. עוד הסכימו כי כל שינוי בהסכם יהיה בתוקף רק אם נעשה בכתב ונחתם על ידי שני הצדדים.
22. במסגרת עדותו עומת הנתבע 2 עם קיומה של המסכת ההסכמית אשר הוא צד לה ואף במסגרתה נטל על עצמו התחייבויות אישיות (עמ' 37 – 39 לפרוטוקול), בהקשר זה העיד:

"ש. תאמר לי בבקשה, מר וניני, אתה אומר פה בסעיף 6 שההסכם שנחתם ב- 1.7.2010 נחתם בין התובעת לבין אגמנס, זה מה שאתה אומר בסעיף 6.

ת. כן.

ש. אני מראה לך את ההסכם מ- 1.7, תסכים איתי שההסכם נחתם בין הארגז לבין אגמנס מצד שני, ולבין עמנואל גלעד ואלון וניני מצד שלישי, זה מה שכתוב פה?

ת. זה מה שכתוב.

ש. תודה.

ת. רק שאת ההסכם ראיתי רק במעמד חתימה.

ש. ברור אבל חתמת עליו.

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 3.12 להסכם, אין לך אותו אז אני אראה לך אותו מיד, תסכים איתי שבסעיף 3.12 כתוב פה שעמנואל בין השאר מתחייב ששירותי הפיתוח יינתנו על ידי אגמנס או מטעמם באמצעותם בלבד ותסכים איתי גם שבסעיף 3.11, אתה בעצמך חוץ מאגמנס, כתוב עמנואל, עמנואל זה אתה, התחייבת שלא תעשה כל שימוש בכל נושא של מידע, שמתגלה לך בקשר בין אגמנס לבין הארגז, אז תסכים איתי שאתה לקחת פה לפחות מה שראינו פה עד עכשיו שתי התחייבויות אישיות.

ת. אני לא לקחתי אני חתמתי, ולא קראתי את החוזה,

[...]

ש. אני אראה לך כל סעיף אין בעיה. בסעיף 534 כתוב עמנואל שזה אתה, אלון וגלעד יערבו אישית להחזר העמלה המותנית. אז אתה ערבת באופן אישי להחזר העלמה המותנית אם הסתבר בדיעבד שאגמנס לא היו זכאים לה. נכון?

ת. אני לא בקיא, את החוזה הזה ראיתי רק במעמד חתימה,

ש. וחתמת.

ת. חתמתי אבל אני הבנתי שאני חותם על השכר שלי בלבד.

ש. הטעו אותך?

ת. אני לא יודע אם הטעו, אבל זו עובדה.

ש. הבן שלך אלון היה במעמד החתימה?

ת. אלון היה.

ש. אלון הוא עורך דין.

ת. כן.

[...]

ש. והוא לא הסביר לך את המשמעויות של מה הוא מחתים את אבא שלו?

ת. לצערי לא.

ש. אתה אי פעם אחרי 1.7 כשחתמת על החוזה, אתה פנית אי פעם לחברת הארגז והודעת לה או אגמנס גם והודעת להם שאתה נסוג בך מחתימתך כי אתה לא קראת את ההסכם? יש לנו להראות לך שפנית ושאתה לא מחויב על פי ההסכם כי לא קראת אותו?

ת. לא

[...]

ש. אני מראה לך, שבאותו יום נחתם עוד הסכם עם אגמנס ואיתך שבהסכם הזה סוכמו תנאי העבודה שלך. אני מראה לך את ההסכם. גם הוא נחתם ביום 1.7, זה ההסכם בין הארגז, אגמנס, עמנואל, גלעד ואלון, אבל פה הפעם כולם בצד אחד, ובהסכם הזה מדובר על אספקת שירותים או שירותי פיתוח שזה הייתה התחייבות של אגמנס שאתה ולגלעד תתנו שירותי פיתוח, אז זה הסכם נפרד נכון?

ת. אתה מראה לי הסכם נפרד.

ש. אוקיי.

ת. שוב, שני ההסכמים האלה הובאו לידיעתי באותו יום.

ש. באותו יום וחתמת על שניהם.

ת. כן.

ש. זו חתימה שלך פה.

ת. כן."

1. מהאמור לעיל עולה כי הצדדים חתמו על שני ההסכמים העומדים במרכזה של תובענה זו, עובדה שאושרה גם על ידי הנתבע 2 בעדותו. טענותיו של הנתבע 2 כפי שהועלו במסגרת עדותו לפיהן לא קרא את ההסכמים ולא הבין על מה הוא חותם, אינן יכולות לעמוד בנסיבות העניין, מקום בו מדובר באדם בגיר שכשרותו המשפטית להתקשר בהסכמים אינה מוטלת בספק ומקום בו עסקינן במי ששימש כמנהל מכירות ואחראי על ייצור מבנים בנתבעת 1 (סעיף 4 לתצהירו של הנתבע 2). על כל אלו יש להוסיף את העובדה שהנתבע 2 הגיע למעמד החתימה על ההסכם כשהוא מלווה בבנו ששימש באותה עת כעורך דין ובשים לב לגרסה שניתנה על ידו בבית המשפט, במסגרתה אישר כי לא העביר פנייה כלשהיא לתובעת בדבר רצונו לסוג מחתימתו בטענה שלא קרא את ההסכם עת שחתם עליו.
2. לשון ההסכם תומכת אף היא במסקנה לפיה יש לראות בנתבע 2 כצד להסכם הנושא בזכויות ובחובות. כבר בפרק ההיצג להסכם בו מוצגים הצדדים לו נכתב ביחס לנתבעים "כולם ביחד ולחוד. מצד שלישי". בנוסף, שורה של תניות מתייחסת באופן ספציפי ופרטני לנתבעים ובתוך כך גם לנתבע 2, בין סעיפים אלו ניתן למנות את סעיפים 3.11, 3.12, 3.14, 3.15, 3.16, 5.2.2 ב. ו- ו., 5.3.4, 5.3.5, 5.5, 6.2.1, 6.2.2 ב., 6.3, 6.6, 7.1.
3. הנתבע 2 טוען כי מעולם לא התחייב ולא היה ערב להסכם שנחתם בין הצדדים וכל התחייבויותיו מתמצות באמור בהסכם. בהקשר זה, מפנה הנתבע 2 לסעיפים 3.1 ו- 5.2.2 להסכם לפיהם הנתבע 4 הוא הבעלים היחיד של כל מניות הנתבעת 1 והוא בעל ההשפעה היחיד בה. לטענת הנתבע 2 ההחלטה בדבר חתימה על הסכמים לביצוע עבודות תושג באמצעות פעילות מכירה של הנתבעים 2 – 4 וכשתנאי ההסכמים ואופן תמחור העבודות נתונה לסמכותו הבלעדית של מנכ"ל המפעל ובהתאם לשיקול דעתו הבלעדית. על אלו מוסיף הנתבע 2 כי הוא לא התחייב להעביר הזמנות ואף לא עמדה לו האפשרות לעשות כן נוכח העובדה שכל תפקידו היה של איש מכירות אשר סמכויותיו בדבר קבלת החלטות מוגבלות באופן שאין הוא מקבל אותן על דעת עצמו ובמסגרת ההסכם התמצו התחייבויותיו לתנאי שכרו ומשך עבודתו. ביחס לערבותו טוען הנתבע 2 כי ערב הוא אך ורק ביחס לעמלה המותנית על פי הקבוע בסעיף 5.3.4 להסכם המכר.
4. במסגרת סיכומיה טוענת התובעת כי בסעיפים 3.15 ו- 3.16 להסכם קיימת התחייבות אישית של הנתבע 2 למצגי הנתבעת 1, ובאופן דומה נטען ביחס לסעיף 5.5 הכולל התחייבות אישית של הנתבע 2 לפעול במסירות לקיום ההסכם. ביחס לסעיף 6.2.1 נטען כי במסגרתו הוקנתה לנתבע 2 הזכות האישית להודיע על סיום ההסכם ובסעיף 6.6 הוסכם כי ממועד חתימת ההסכם באמצעות הנתבע 2 והנתבע 3 תהא הנתבעת 1 רשאית להמשיך ולעסוק במימוש ההסכמים בביצוע בלבד עד להשלמתם ובתוך כך לא תתקשר בכל הסכם חדש ולא תעסוק בבנייה תעשייתית או קונבנציונאלית שלא באמצעות התובעת. לבסוף, מפנה התובעת בהקשר זה לסעיף 5.3.4 בו נקבע כי הנתבעים 2 – 4 יערבו אישית להחזר העמלה המותנית.
5. עיון בסעיפים שאליהם מפנה התובעת מעלה כי יש ממש בטענותיה ביחס לאלו, כך בסעיפים 3.15 ו- 3.16 התחייבו הנתבעים 2- 4 ואישרו כי מסרו לתובעת את כל המידע המהותי הקשור לנתבעת 1, פעילותה ונכסיה וכן אישרו כי כל המצגים המפורטים בהסכם כוללים את כל המידע המהותי והרלוונטי המצוי בידיעתם ועשוי להיות חשוב למתקשר סביר בקשר להתקשרות בהסכם וכי המידע שפורט במצגים הוא מלא ומדויק ואין בו פרט מטה. כמו כן הצהירו הנתבעים כי במסגרת הצהרותיהם והמצגים שניתנו על ידם בהקשר זה השיבו לתובעת על כל שאלה שנשאלו ביחס לכל העובדות, המסמכים והמפרטים הכוללים מידע מהותי בתום לב ובגילוי מלא; במסגרת סעיף 5.5 להסכם התחייבו הנתבעים 2 – 4 לפעול במסירות, נאמנות ועל פי חוק במתן שירותים לתובעת ואי עמידה בתנאי סעיף זה תהווה עילה לסיומו של ההסכם ובאופן בו לא תהא להם כל זכות, טענה, דרישה, תביעה, לרבות, תשלום בגין עמלות מכירה, עמלה מותנית ועמלת מחזור בגין עסקאות שהושגו תוך הפרת הוראות אלה; מכוח סעיף 6.2.1 הוענקה לכל צד הזכות להביא את ההסכם לכדי סיום עוד בטרם המועד שנקבע בסעיף 6.1; בסעיף 6.6 הוסכם כי ממועד החתימה על ההסכם הנתבעת 1 באמצעות הנתבעים 2 ו- 3 תהא רשאית להמשיך לעסוק במימוש ההסכמים בביצוע בלבד עד להשלמתם ולא תתקשר בכל הסכם חדש ולא תעסוק בבניה תעשייתית או קונבנציונלית שלא באמצעות התובעת ובלבד שמתן שירותי הפיתוח באמצעות הנתבע 2, בהיקף משרה מלא יחל במועדים המפורטים; לבסוף במסגרת סעיף 5.3.4 הוסכם כי הנתבעים 2 – 4 יערבו אישית להחזר העמלה המותנית.
6. במסגרת עדותו נשאל הנתבע 2 ביחס להתחייבויות אותן נטל במסגרת ההסכם (עמ' 37 - 38 לפרוטוקול) ועל כך השיב כי:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 3.12 להסכם, אין לך אותו אז אני אראה לך אותו מיד, תסכים איתי שבסעיף 3.12 כתוב פה שעמנואל בין השאר מתחייב ששירותי הפיתוח יינתנו על ידי אגמנס או מטעמם באמצעותם בלבד ותסכים איתי גם שבסעיף 3.11, אתה בעצמך חוץ מאגמנס, כתוב עמנואל, עמנואל זה אתה, התחייבת שלא תעשה כל שימוש בכל נושא של מידע, שמתגלה לך בקשר בין אגמנס לבין הארגז, אז תסכים איתי שאתה לקחת פה לפחות מה שראינו פה עד עכשיו שתי התחייבויות אישיות.

ת. אני לא לקחתי אני חתמתי, ולא קראתי את החוזה,

[...]

ש. אני אראה לך כל סעיף אין בעיה בסעיף 534 כתוב עמנואל שזה אתה, אלון וגלעד יערבו אישית להחזר העמלה המותנית. אז אתה ערבת באופן אישי להחזר העמלה המותנית אם הסתבר בדיעבד שאגמנס לא היו זכאים לה. נכון?

ת. אני לא בקיא, את החוזה הזה ראיתי רק במעמד חתימה,

ש. וחתמת.

ת. חתמתי אבל אני הבנתי שאני חותם על השכר שלי בלבד."

1. כלל היסודות האמורים מצטברים יחד באופן בו לא ניתן לראות הנתבע 2 כמי שאינו צד להסכם הנושא בזכויות ובחובות המגודרות על פי המתווה שעליו הסכימו הצדדים. על כן, אין יסוד לטענתו של הנתבע 2 לפיה אין לראותו כצד לסכסוך שבין התובעת לנתבעת 1 כמו גם טענתו של הנתבע 2 בדבר יצירת "קישור מלאכותי בין הנתבע ליתר הנתבעים, ובמיוחד לבין הנתבעת 1" (סעיף 10 לסיכומי הנתבע 2).
2. התובעת צרפה לתצהירה עותק של חשבוניות שהוצאו על ידי הנתבעת 1 עבור התובעת המעידות על ביצוע התשלומים הנטענים על ידי התובעת לנתבעת 1 ולנתבע 2 (נספחים 4 – 5), תשלומים אלו כוללים העברה של 1.2 מיליון ₪ + מע"מ לנתבעת 1 וסך נוסף של 259,044 ₪ + מע"מ לנתבע 2. במסגרת עדותו עמד מר מנשה על העברות הכספים האמורות (עמ' 30 לפרוטוקול) ושם ציין כי:

"עו"ד יהב: מתי הנתבעים קיבלו את הכסף? הם קיבלו כסף, הם קיבלו 600,000 שקלים.

העד, מר מנשה: מיליון מאתיים ב- 1.7.2010.

ש. במועד חתימת ההסכם?

ת. כן.

ש. לא נאמר שהם יקבלו 600 אלף?

ת. נכון, הכל כתוב בהסכם. בהסכם כתוב שהם יקבלו 600 ועוד 600 אלף שקל שזה מותנה. מה שקורה שכבוד השופטת מר עמנואל הוא אמן,

[...]

העד, מר מנשה: טוב. אז אנחנו נתנו מיליון מאתיים, יש לנו הוכחה שנתתם לנו מיליון מאתיים ואין הכחשה מאגמנס ולא מעמנואל ולא מאלון ולא גלעד שהם לא קיבלו את זה."

1. במסגרת הראיות אותן צרפה התובעת לתצהירה ניתן למצוא חליפת מכתבים בזמן אמת בינה לבין הנתבעת 1 במסגרתם נתבקשה הנתבעת 1: לשנות את שמה ברשם החברות בהתאם להוראת סעיף 3.1 להסכם, לתאם מועד להגעתו של הנתבע 3 לתובעת, דרישה שהנתבע 2 יציג סטטוס עדכון בדבר הזמנות שבוטלו על ידי הלקוח, הזמנות שלא הוסבו על שם התובעת ועדכון באם בוצעו ובמידה ולא מתי יבוצעו, עדכון בדבר מה שולם לנתבעת על ידי הלקוחות בגין ההזמנות, הזמנות שהוסבו על שם התובעת ובאם התקבלו על ידי הנתבעת 1 מקדמות, אילו הזמנות חדשות החליפו את ההזמנות שבוטלו (נספחים 6 – 8 לתצהיר התובעת). במסגרת השתלשלות האירועים שלחה התובעת לנתבעים מכתבי התראה כי הם מפרים את ההסכמים בין היתר, בכך שההסכמים שבצבר לא הוסבו על שם התובעת, שהתמורה עבור ההסכמים שבצבר לא הוסבה על שם התובעת ולא הועברה לה, על איסור השימוש בשם "אגמנס" ועל כך שטרם הוחל במתן שירותי פיתוח על ידי הנתבע 3. נוכח אלו הודיעה התובעת לנתבעים כי לרשותם עומדים 14 ימים לתקן את ההפרות ובמידה ולא יעשו כן רשאית התובעת לבטלו (נספח 9 לתצהיר התובעת).
2. הנתבע 2 הסתפק בהגשת תצהיר לאקוני למדי המתפרש על כשני עמודים שלא נתמך בראיות כלשהן, ומשכך הרי שכל שיש לו היא גרסה בעל פה כנגד הסכמים בכתב וכנגד מסכת ראייתית ממוסמכת של התובעת.
3. ביום 31.03.2011 שלחה התובעת לנתבעים הודעה בדבר ביטול ההסכם ובדבר דרישתה להשבה, דרישה המתייחסת לכלל החוזים שנחתמו בשמה מול הלקוחות וכן את המידע הדרוש לגבי לקוחות אלו. הנתבעים נדרשו אף להפסיק כל שימוש בשם התובעת וכן נדרשו להשיב את כל מה שקיבלו מהתובעת על פי ההסכם, לרבות, 1,200,000 ₪ + מע"מ עבור הממכר, 258,000 ₪ בגין שירותי הפיתוח וסך של 344,000 ₪ + מע"מ בגין הוצאות התובעת בהסכם המכר למשפחת בן ארי (נספח 10 לתצהיר התובעת).
4. בסיכומיה עותרת התובעת לסעדים הבאים (סעיפים 68 – 72 לסיכומי התובעת):
   1. השבת מה ששולם על ידי התובעת על חשבון ההסכם שהופר, לרבות, העמלה המותנית ובסה"כ 1,200,000 ₪.
   2. השבת מה ששילמה התובעת לנתבע 2 עבור שירותי הפיתוח בסך של 259,044 ₪.
   3. השבת הסכומים שנטלו הנתבעים מלקוחות שונים ולא הועברו לתובעת, לרבות, סכומים שהתובעת נאלצה לקזז מהתקשרויות עם לקוחות "אגמנס" בסך של 100,000 ₪.
   4. פיצוי בגין רווחים שנמנעו מהתובעת עקב העסקות המפרות בסך של 50,000 ₪.
   5. פיצוי בגין נזק המוניטין שגרמו מצגי השווא לתובעת בסך של 50,000 ₪.
   6. תשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש במשרדי התובעת וציודה, שלא למטרות הסכם השירותים ולצורך הפרתו והפרת ההסכם הראשי בסך של 20,000 ₪.
   7. נטען כי משהנתבעים הפרו את התחייבויותיהם האישיות לפי ההסכמים חייבים הם יחד ולחוד ומשכך יש לחייב את הנתבעים 1, 2 ו- 4 ביחד ולחוד בסך 1,679,044 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 25.08.2011, ועד לתשלום בפועל ובצירוף מע"מ כחוק. כן עתרו לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו.
5. במסגרת כתבי הטענות התייחסה התובעת לשורה של עסקאות אותן הפרו הנתבעים להלן תובא התייחסות לכל אחת מהעסקאות:
6. עסקת בר-שלום: התובעת טוענת כי במסגרת ההסכם נקבע כי עסקת בניית בית מגורים עבור משפחת בר-שלום היא פרויקט שהנתבעים החלו בו לפני ההתקשרות עם התובעת ומשכך פרויקט זה יישאר באחריות בלעדית של הנתבעים על פי סעיפים 2.1 ו- 3.6 להסכם ובנספח ג' לו (סעיף 22 לכתב התביעה). נטען כי הנתבעים הציגו מצג שווא בפני משפחת בר שלום לפיו רכישת חלק מפעילות הנתבעת 1 כללה את עסקה זו ובניגוד למוסכם ולמפורט בהסכם שבין הצדדים. עת נודע ללקוחות שהנתבעים, אשר נטלו לכיסם את כספם של הלקוחות בסך של למעלה ממיליון ₪ אינם עומדים בהתחייבויותיהם, פנו לנתבע 2 וזה הודיע להם כי התובעת היא זו שתבצע את ההסכם. נוכח דברים אלו הגישו הלקוחות בקשה בהמרצת פתיחה כנגד התובעת ונתבעת 1 בטענה שהתובעת התחייבה ביחד ולחוד עם הנתבעת 1 לבצע את הקמת הבית, טענה שאין לה כל ביסוס. לטענת התובעת המרצה זו מעמידה את התובעת באור שלילי ומציגה אותה באופן שקרי כמי שאינה עומדת בהתחייבויותיה ופוגעת בצורה קשה בתדמיתה כחברה ותיקה ואמינה בתחום המבנים היבילים וחלק מקבוצת התובעת (סעיפים 23 – 26 לכתב התביעה)

הנתבע 2 טוען בכתב הגנתו כי מדובר בעסקה בין הנתבעת 1 לאוריאל, עסקה שלא נכללה בהסכם הרכישה ונמצאת באחריותה של הנתבעת 1 בלבד. הפרויקט מצוי במסגרת הפרויקטים שלא נכללו לפי הכתוב וכל סכום ששולם וכל התחייבות זו או אחרת הינם עניינה של הנתבעת 1 ואוריאל בר שלום (סעיף 29 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים אותם צרפה התובעת לשם תמיכה בטענותיה בהקשר זה מעלה כי בני משפחת בר שלום הגישו תביעה כספית לבית המשפט השלום בתל אביב בת.א 9439-12-11 בגין כספים ששילמו לנתבעת 1 בכדי שזו תבנה עבורם 2 יחידות בניה על פי ההסכם וכאשר התובעת היא זו שפעלה באמצעות אדריכל מטעמה למימוש ההסכם וכמי שרכשה את פעילות הנתבעת 1 ויצרה מצגים שונים לפיהם היא זו שתממש את ההסכם שבין התובעים לנתבעת 1. כמו כן, במסגרת כתב התביעה טוענים התובעים בדבר אחריותם של הנתבע 2 והנתבע 4 לאירועים כאשר אלו מתחמקים מאחריותם (נספח 11 לתצהיר התובעת). משקלם של מסמכים אלו לענייננו הוא מוגבל ותחום ואין בעצם הגשת התובענה האמורה בכדי להוכיח אחריות כזו או אחרת.

1. עסקת גינדי: התובעת טוענת כי במהלך חודש אפריל 2010 ובטרם ההתקשרות עם הנתבעת 1, התקשרו הנתבעים עם חב' גינדי השקעות 1 בע"מ בעסקה לפירוק, הובלה ואחסנה של מבנה כשאת המבנה אחסנו במתחם הנתבעת 1 במושב שדה עוזיהו. בחודש נובמבר 2010 התקשרו הנתבעים מאחורי גבה של התובעת ובניגוד להסכם, תחת השם "אגמנס" עם חברת גינדי והתחייבו כלפיה לפרק, להעביר ולאחסן מבנה מכירות נוסף ושתי מכולות בהן אוחסנו פריטי ריהוט של חב' גינדי. לטענת התובעת לאחר שסוכמה העסקה השנייה פנו אליה הנתבעים והעמידו אותה בפני עובדה מוגמרת וביקשו ממנה לבצע את הפירוק וההעברה לשטח מפעלה של הנתבעת 1 קבלן משנה. בהתאם למוסכם שולמה תמורה עבור הפירוק ועבור ההעברה לידי התובעת ששימשה כקבלן משנה (סעיפים 27 – 29 לכתב התביעה).

נטען כי במהלך מרץ-אפריל 2011 או סמוך לכך קיבלה התובעת דרישות טלפוניות ובכתב מחב' גינדי להשיב לה את שני המבנים והמכולות. התובעת טוענת כי לדברי גינדי, בבדיקה שערכה עלה כי המכולות נעלמו בדרך מסתורית משטחה של הנתבעת ואילו המבנים אינם קיימים או שקיימים במצב של הרס מתקדם, מבנה אחד הועבר לידי צד שלישי ולטענת בעלי הקרקע הועברו המבנה והמכולות לבעלותם כנגד חוב של נתבעת 2 בסך 400,000 ₪. משכך הגישה חב' גינדי תביעה כנגד התובעת וכנגד הנתבעת 1 ביחד ולחוד בגין עלות שיקום המבנה, המבנה עצמו והמכולות שנעלמו. במסגרת תובענה זו טענה גינדי כי הנתבעים הטעו אותה כי הפועלים מטעמה של הנתבעת 1, כמי שלכאורה, חברה קשורה לנתבעת 2 וזאת בכדי להעביר שלא כדין מצגי שווא את האחריות למעלליהם לנתבעת 1 (סעיפים 30 – 33 לכתב התביעה).

התובעת טוענת כי עסקת גינדי נחתמה על ידי הנתבעים מאחורי גבה, לאחר המועד בו התחייבו הנתבעים שלא לקיים פעילות עצמאית ותוך הפרה יסודית של ההסכם. בתוך כך נטען עוד כי הנתבעים, למרות שנעזרו בתובעת כקבלן משנה, יצרו אצל גינדי מצגי שווא בדבר מעורבותה של התובעת בשתי העסקאות, ואלו שהובילו להגשת התביעה כנגד התובעת ולפגיעה במוניטין שלה עקב כך (סעיפים 35 – 37 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי העסקה הראשונה, שעניינה משרד מכירות גבעת שמואל – בוצעה בין הנתבעת 1 לבין גינדי ולא נכללה במסגרת הסכם רכישת הפעילות. העסקה השנייה, משרד מכירות רמת אביב ואחסון ציוד, בוצעה בין גינדי לתובעת וכשהנתבע ביצע את תפקיד המכירה וניהול הביצוע בלבד, הכל באישור המנכ"ל דאז, מר ניר קליין (סעיפים 30 – 31 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 09.11.2010 נשלחה לחב' גינדי הצעת מחיר על גבי מסמך הנושא את לוגו הנתבעת 1 עליה חתום הנתבע 2 וכן מופיע אישור לביצוע מטעם חב' גינדי (נספח 13 לתצהיר התובעת). מן האמור עולה, כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם.

התובעת אף צרפה את תצהיריהם שם מר עומר לוי ושל מורדי שבת אשר הוגשו כחלק מתביעה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי מרכז בת.א. 37645-01-11 שם הועלו טענות כנגד התובעת והנתבעת 1 בגין מבנים שניזוקו במהלך אחסנתם על ידי אלו וכן בשל מצגי שווא מטעים הכוללים, בין היתר, כי מדובר בחברות קשורות הפועלות בתיאום תוך שימוש באישיות המשפטית השונה (סעיף 3 לכתב התביעה, נספח 15 לתצהיר התובעת). בהליכים אלו יש לדעת התובעת בכדי להמחיש את הפגיעה במוניטין אותה ספגה התובעת.

1. עסקת בכר: לטענת התובעת ביום 23.04.2009 התקשרו הנתבעים עם ענת ויאיר בכר בעסקה לבניית בית מגורים בסך של 700,000 ₪. הנתבעים נטלו לכיסם ממשפחת בכר סכומים שהסתכמו בסך 450,000 ₪. על אף שנטלו כ- 65% ממחיר העסקה, לא פעלו הנתבעים לביצוע התחייבויותיהם וכך נותר הפרויקט תקוע. נטען כי בניגוד למצגם של הנתבעים בסעיף 3.6 להסכם העלימו הנתבעים את עסקה זו ולא דיווחו עליה לתובעת ואף לא כללו אותה בנספח ג' להסכם. עת התגלה הדבר לתובעת ניאותה לבצע את בית המגורים עבור הלקוחות כשהיא סופגת חלק מהכספים ששולמו לנתבעים, 75,000 ₪. נוכח האמור, סבורה התובעת כי על הנתבעים להשיב לה את שהפסידה עקב מצגיהם והעלמת העסקה בסך של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (סעיפים 38 – 43 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי מדובר בעסקה שנחתמה בין הנתבעת 1 למשפחת בכר ולמיטב ידיעתו כתוצאה מבעיה בהיתר הבניה הכספים הושבו על ידי הנתבעת 1 למשפחת בכר. עסקה זו דווחה לתובעת וזו אף ביצעה את העבודה וקיבלה לידיה את הכספים בגינה. עוד נטען כי לשם קידום העסקה ותוך הבטחת התובעת שתשיב למשיב את הכספים נשא הנתבע בכל ההוצאות הקשורות בבניית הממ"ד, כספים אותם לא קיבל עד היום (סעיפים 32 – 34 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 23.04.2009 נשלחה למשפחת בכר הצעת מחיר בדבר הסכם לביצוע החתום על ידי הנתבעת 1 והנתבע 2 על גבי נייר עם לוגו הנתבעת 1 (נספח 16 לכתב לתצהיר התובעת). כמו כן, צרפה התובעת שתי קבלות שהוצאו על ידי הנתבעת 1 בגין עסקה זו (נספח 17 לתצהיר התובעת) עבור בכר יאיר וענת על סך 20,000 ₪ (קבלה מס' 1194) ועל סך 430,000 ₪ (קבלה מס' 1648). בנוסף צרפה התובעת הסכם שנחתם ביום 17.04.2011 בין בני הזוג בכר ובינה וכן הסכם ביצוע מיום 23.04.2009 שנחתם בין התובעת לבני משפחת בכר.

1. עסקת תמר ומשה זלצמן (רנד): התובעת טוענת כי בניגוד להתחייבות הנתבעים לפי סעיף 6.6 להסכם שלא להתקשר בכל הסכם חדש מיום 01.07.2010, התקשרו הנתבעים במהלך חודש דצמבר 2010 בלא ידיעתה של התובעת עם בני הזוג זלצמן (רנד) בעסקה לייצור ואספקה של מבנה מגורים במחיר של 825,712 ₪. על חשבון עסקה זו נטלו הנתבעים ממשפחת זלצמן 50,000 ₪ ששולמו לנתבעת 1 ועוד 95,000 ₪ ששולמו לנתבע 2 ובסך הכל שלשלו הנתבעים סך של 145,000 ₪. בפועל, לא ביצעו הנתבעים את העבודה לה התחייבו, למעט יציקת משטח בטון בשווי של כ- 30,000 ₪ (סעיפים 44 – 46 לכתב התביעה).

נטען כי בני משפחת זלצמן הוטעו על ידי הנתבעים לחשוב כי התובעת מעורבת או קשורה לעסקה, פנו לתובעת על מנת שזו תבצע את העבודה במקום הנתבעים וביום 02.05.2011 נחתם ההסכם בין התובעת לבין תמר ומשה זלצמן במחיר כולל של 825,712 ₪ כשהתובעת נאלצת לספוג תשלומים שניטלו שלא כדין על ידי הנתבעים. נוכח האמור, על הנתבעים להשיב לתובעת את שנטלו מהלקוחות בהפחתת עלות ביצוע משטח הבטון ובסך הכל 115,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיף 47 – 48 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי מדובר בעסקה אותה סגר הנתבע עבור התובעת לביצוע הפרויקט ונוכח אי רצונה של התובעת וחוסר יכולת להתמודד עם כלל רכיבי הפרויקט סוכם כי הנתבע ינהל את הפרויקט תוך הבטחה להשאיר לתובעת רווח של כ- 20% (סעיף 35 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי בין התובעת למשפחת זלצמן נחתם הסכם ביום 02.05.2011 (נספח 21 לתצהיר התובעת) וכי לנתבעת 1 שולמו 50,000 ₪ על ידי משפחת זלצמן באמצעות שיק וכן צורף תדפיס של העברה בנקאית שכביכול הועברה לחשבונו של הנתבע 2 בסכום של 95,000 ₪ (נספחים 19 – 20 לתצהיר התובעת). במסגרת עדותו התייחס הנתבע 2 לעניין העברות הכספים (עמ' 42 לפרוטוקול) והעיד:

"עו"ד ברקל: אני מראה לך הודעת מייל, הודעת מייל של תמר רנד, מיום 24.2.2011, שנשלחה למנו וניני, מנו וניני זה אתה נכון?

העד, מר וניני: כן.

ש. ופה כתוב העברה בנקאית היא מבקשת ממך את הפרטים, תסכים איתי שאתה פה נותן לך את הפרטים של סניף הבנק שלך.

ת. כן, בהחלט. אתה לא שואל למה אבל טוב.

ש. כשאני אשאל אתה תענה. אני מראה לך שני שיקים של אהוד ברנר, כל אחד על 50,000 שקל. תסכים איתי ששני השיקים האלו,

ת. נכון.

ש. ששני השיקים האלו נמשכו לזכותך.

ת. אמת."

התובעת לא תמכה את טענתה בדבר שווי העבודה שבוצעה ומשכך לא ביססה את טענתה כי הסכום אותו "ספגה" עומד על 115,000 ₪.

1. עסקת אהוד ברנר: התובעת טוענת כי בניגוד להתחייבות הנתבעים לפי סעיף 6.6 להסכם שלא להתקשר בחוזה חדש מיום 01.07.2010 ואילך הרי שהנתבעים התקשרו ביום 20.12.2010 שלא בידיעתה של התובעת עם מר אהוד ברנר בהסכם לשיפוץ בית ברמת השרון בסך של 490,680 ₪ כולל מע"מ. ביום 18.01.2011 חתמו הנתבעים על הסכם חלופי עם מר ברנר ובו שינויים קלים ושזה נטל לכיסו סך של 100,000 ₪ בשני שיקים וסך של 42,000 ₪ במזומן ששולם לו ביום 29.12.2010 (סעיף 49 לכתב התביעה).

לטענת התובעת אחד משני השיקים בוטל על ידי מר ברנר נוכח הפרת ההסכם כך שהנתבעים נטלו לכיסם סך כולל של 92,000 ₪ מבלי שהשלימו את העבודה לה התחייבו. כשנתגלתה ההפרה לתובעת היא קיבלה לאחריותה את הביצוע של השיפוץ כשהובטח לה על ידי הנתבעים כי תקבל רווח קבלני בשיעור של 20% מעל המחיר שסוכם עם מר ברנר. כך הרווח הקבלני שהובטח לא שולם לתובעת והנתבעים המשיכו להחזיק בסך של 92,000 ₪ שנטלו ממר ברנר. בני הזוג ברנר ביקשו תוספות לשיפוץ כך שעלות השיפוץ הגיעה לסך כולל של 510,000 ₪. נוכח מצגי השווא של הנתבעים נאלצה התובעת להגיע להסדר לפיו תשלים את מלוא עבודות השיפוץ, לרבות תוספות מסוימות בסך של 439,655 ₪ + בתוספת מע"מ (סעיפים 50 – 57 לכתב התביעה). התובעת טוענת כי כתוצאה מההפרה היסודית ולשם הקטנת נזקיה נאלצה להשלים את העסקה ללא רווח כשהנתבעים נהנים על גבה של התובעת מרווח של 92,000 ₪ אותו נטלו מבלי להוציא קבלה או חשבונית מס בגינם. על כן, על הנתבעים להשיב לתובעת את מלוא הכספים שנטלו, סך של 92,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 58 – 59 לכתב התביעה).

לטענת הנתבע 2 מדובר בעסקה שנסגרה בין התובעת לבין מר אהוד ברנר. על פי סיכום עם מנכ"ל התובעת, מר ניר קליין, נקבע כי הנתבע ינהל את הפרויקט והפרויקט יבוצע על ידי הנתבעת 1 בתמורה להעברת 20% מהרווח לתובעת וכך היה. נטען כי הנתבע שילם סך של 95,000 ₪ לקבלני משנה על פי בקשתו של מר ניר קליין שטרם הוחזרו לו על ידי התובעת (סעיפים 36 – 37 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 20.12.2010 שלח הנתבע 2 למר ברנר הצעת מחיר/הסכם ביצוע על גבי נייר הנושא את לוגו הנתבעת 1 (נספח 22 לתצהיר התובעת) וביום 18.01.2011 הסכם ביצוע נוסף (נספח 23 לתצהיר התובעת). משפחת ברנר העבירה לנתבע 2 שיקים על סך 50,000 ₪ כל אחד כאשר אחד מהם בוטל. במסגרת עדותו של הנתבע 2 אישר שההסכם חתום על ידו (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 26 – 31, ת/5-6). התובעים לא תמכו את טענתם ביחס לכך שהנתבעים נהנו מרווח קל של 92,000 ₪ אותו נטלו ללא הוצאת חשבונית אלא הוכיחו טענתם רק ביחס לסכום האמור של 50,000 ₪.

1. עסקת אוגד: לטענת התובעת ביום 22.06.2010 התקשרו הנתבעים עם משפחת אוגד בהסכם לבניית בית מגורים בעלות של 387,000 ₪ בתוספת מע"מ ונטלו מהם סך של 20,000 ₪ על חשבון העסקה, כנגד שיק בטחון באותו הסכום. עסקה זו נכללה בנספח ב' להתקשרות בין הצדדים כעסקה שאמורה להיות מועברת לתובעת, לרבות הכספים שכבר נגבו על ידי הנתבעים. אף על פי כן הנתבעים הפרו את ההסכם באופן יסודי עת שלא פעלו לקידום העסקה ובניית מבנה המגורים ומקום בו שמרו בכיסם את הסכום שכבר שולם להם. לטענת התובעת, היא אימצה את העסקה וחתמה ביום 14.04.2011 על הסכם התקשרות לביצוע בית מגורים של משפחת אוגד בעלות דומה של 389,380 ₪ בתוספת מע"מ (סעיפים 60 – 63 לכתב התביעה).

נוכח מצגי הנתבעים ועל מנת לייתר הליכים משפטיים נאלצה התובעת לספוג את מה שהנתבעים נטלו לכיסם, 20,000 ₪, ולחשב את הסכום כסכום ששולם על חשבון העסקה, למרות שסכום זה מעולם לא הגיע לידי התובעת כשהיא נושאת בכל העלויות וההוצאות הכרוכות בביצוע העסקה. נוכח האמור, על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 20,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 64 – 65 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי מדובר על עסקה שנחתמה בין הנתבעת 1 לאוגד והועברה לתובעת (סעיף 38 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 22.06.2010 נטלה הנתבעת 1 ממר אוגד שיק ביטחון על סך 20,000 ₪ (נספח 26 לתצהיר התובעת) וביום 14.04.2011 נחתם הסכם בין התובעת למשפחת אוגד (נספח 27 לתצהיר התובעת). נוכח האמור יש ממש בטענת התובעת ביחס לכך שנאלצה לספוג את סכום זה של 20,000 ₪ (סעיף 7.א.1. להסכם – שם מופיע כי שולמה מקדמה לנתבעת 1) ומשכך קמה זכאותה של התובעת להשבת סכום זה.

1. עסקת בית הכנסת "אח ורע": לטענת התובעת הנתבעים התקשרו בעסקה לבניית בית הכנסת שנכללה בנספח ב' להסכם עם התובעת, עסקה שאמורה היתה להופיע בצבר ההזמנות שאמורות היו להיות מועברות לתובעת. הנתבעים נטלו מעמותת בית הכנסת סך של 25,000 ₪ כתשלום עבור עבודות אדריכלות כשבפועל לא ביצעו דבר. לפי סעיף 3.6 להסכם היה על הנתבעים להעביר את התמורה שקיבלו בעבור עסקה הכלולה בצבר העבודות לידי התובעת אך בפועל לא עשו כן. משעסקה זו היתה אמורה לעבור לידי התובעת התקשרה התובעת ביום 03.06.2011 בהסכם עם העמותה לביצוע בית הכנסת כאשר היא נאלצת לספוג את התשלום של 25,000 ₪ שנטלו הנתבעים לכיסם ולבצע את המבנים לרבות, עבודות האדריכלות הכלולה בהם. משכך על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 66 – 70 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי העסקה נחתמה בין הנתבעת 1 לבין בית הכנסת ולמיטב ידיעתו שולמה מקדמה לנתבעת 1 ובתמורה ניתנו שירותי תכנון ובכך נסתיימה העסקה (סעיף 39 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 03.06.2011 נחתם הסכם בין התובעת לבין עמותת "אח ורע" (נספח 28 לתצהיר התובעת). טענתה של התובעת לפיה נאלצה לספוג תשלום של 25,000 ₪ לא נתמכה בראיות.

1. עסקת אלמולי: התובעת טוענת ביום 03.09.2010 התקשרו הנתבעים עם מר אלמולי בהסכם לבניית בית מגורים בכפר ורדים בעלות כוללת של מיליון ₪ ונטלו ממנו סך של 17,000 ₪ על חשבון העסקה שנכללה על ידי הצדדים בנספח ב' להתקשרות שביניהם כעסקה שאמורה להיות מועברת לתובעת לרבות, הכספים שגבר נגבו על ידי הנתבעים. אף על פי כן הפרו הנתבעים את ההסכם באופן יסודי מקום שלא פעלו לקידום העסקה ובניית מבנה המגורים ומקום בו שמרו בכיסם את שכבר שולם להם. נוכח האמור ומשמדובר בעסקה שנועדה להעברה לתובעת, חתמה התובעת בחודש יוני 2011 על הסכם התקשרות לביצוע בית מגורים זה תוך שהיא נאלצת לבצע את ההתקשרות במחיר שנקבע על ידי הנתבעת ותוך ספיגת הכספים ששולמו לנתבעת 1 כשהיא נושאת לבדה במלוא ההוצאות לקיום העסקה. על כן על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 17,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 71 – 76 לכתב התביעה).

בכתב ההגנה טען הנתבע 2 כי מדובר בעסקה שנעשתה בין הנתבעת 1 לבין מר אלמולי שהועברה בסכום נטו לתובעת וכשהאחרונה קיבלה על עצמה את העסקה כמו שהיא (סעיפים 41 – 42 לכתב ההגנה).

עיון בתצהירו של מר א' אלמולי מעלה כי זה הצהיר שהנתבע 2 הציג את עצמו כמנהלה של הנתבעת 1 ובתוך כך נפגש עמו מספר פעמים במשרדיה של הנתבעת 1 בשדה עוזיהו במהלכן נוהל משא ומתן בקשר למפרט המבנה ובקשר למחיר (סעיף 3 לתצהירו של מר אלמולי). לדידו של מר אלמולי, לאחר המשא ומתן שנוהל עם הנתבע 2 נתנה לו הצעת מחיר בגין עבודות בנייה ועבודות פיתוח על סך של 1,000,000 ₪ (נספח 1 לתצהירו של מר אלמולי) ולאחר שנתנה הסכמתו, נחתם הסכם בין הנתבעת 1 לבינו, ובאמצעותו של הנתבע 2 וכששולמה על ידו מקדמה על סך 17,000 ₪. מר אלמולי מציין בהקשר זה כי לכל אורך הדרך הוא עבד אל מול הנתבע 2 והנתבע 3 שהציגו עצמם כמנהלי ובעלי החברה וכשהצעות המחיר שנתנו היו חתומות על ידי הנתבע 2 בשמה של הנתבעת 1 וכשבסופו של יום, אף חתמו עמו על הסכם. רק בחלוף מספר חודשים, לאחר שהבין מר אלמולי כי הבטחותיו של הנתבע 2 אינן מתממשות, פנה למר איציק בן טוב, מנהל התובעת, וזה הופתע לגלות על דבר העסקה שנעשתה. בתוך כך עודכן על כך שהתובעת רכשה חלק מהפרויקטים של הנתבעת 1 אך לא את הפרויקט הזה, ומשכך נעתר מר בן טוב והציג למר אלמולי הצעת מחיר על בסיס ההסכם, ללא שינוי בתמורה שהוסכמה עם הנתבעת 1, ותוך שיפור המפרט (נספח 3 לתצהירו של מר אלמולי). נוכח הצעת המחיר החדשה חתם מר אלמולי עם התובעת על זיכרון דברים ביום 17.05.2011 ועל הסכם מפורט ביוני 2011 (נספח 4 לתצהירו של מר אלמולי).

במהלך עדותו עומת מר אלמולי עם הגרסה אותה שטח במסגרת תצהירו (עמ' 10 – 12 לפרוטוקול) ועל כך העיד:

"העד, מר עלמולי: נפגשנו לצורך כך שאני אקנה מהחברה שהוא הציג את עצמו גם את עצמו כמנהל ובעלים.

עו"ד יהב: הוא הציג עצמו כבעלים?

ת. גם מנהל וגם בעלים ולא רק הוא,

ש. אלא מי?

ת. גם הבן שלו אלון, כפי שכתוב בתצהיר, נפגשנו כדי שאני ארכוש מהם נכס.

ש. מטעם איזה חברה הוא פנה אליך? הוא אמר שהוא מנהל ובעלים לשיטתך באיזה חברה?

ת. אז הוא היה בחברת אגמנס, כתוב בתצהיר.

ש. מה זה הוא היה?

ת. כתוב בתצהיר, אני מפנה אותך לתצהיר.

[...]

העד, מר עלמולי: כי כשאני פניתי אליו הוא בכלל לא דיבר על חברת ארגז, הוא הציג את עצמו מטעם אגמנס כמנהל או בעלים.

[...]

העד, מר עלמולי: כן. כשאני פגשתי אותו וניהלתי איתו את המשא ומתן הוא הציג את עצמו כמנהל ובעלים של חברת ארגז. לא ארגז סליחה, חברת אגמנס.

[...]

ש. עכשיו כשהוא הגיע והציג את עצמו אתה נתת לו מקדמות כלשהן?

ת. הוא קיבל בחתימת ההסכם כפי שכתוב בתצהיר, הוא קיבל מקדמה של 17,000 שקלים.

ש. שבאיזה אופן שילמת לו?

[...]

ת. או שזה היה שיק או העברה בנקאית אני לא זוכר בדיוק.

[...]

ש. ומה קרה לך אתה העברת את הכסף 17,000 שקלים,

ת. ואני לא ראיתי כלום עד היום מחברת אגמנס או מעמנואל וניני או מהבן שלו.

ש. לא ראית כלום.

ת. כלום, לא בנו לי כלום."

מהאמור עולה, כי העד לא תמך בגרסה אותה מסר במסגרת תצהירו בדבר מצג השווא הלכאורי שנטען לגביו לפיו הנתבע 2 הוא נציג התובעת ונראה כי לא זכר פרטים אלו, אף על פי כן, מחומר הראיות שצורף מצטיירת התמונה לפיה, המסמכים שהוצאו למר אלמולי ובתוכם הצעות המחיר היו חתומות על ידי הנתבע 2 ועל נייר מכתבים של הנתבעת 1 הנושא אף את הלוגו שלה ובליווי חותמת החברה, הנתבעת 1, וכשמדובר במסמך הנושא את התאריך ה- 03.09.2010, מועד מאוחר להסכמים שנחתמו בין הצדדים כאמור, ביום 01.07.2010 ומשכך עומד הוא בסתירה להסכמות החוזיות אליהן הגיעו הצדדים ומהווה הפרה שלו (נספחים 29 – 30 לתצהיר התובעת). במסגרת עדותו התייחס הנתבע 2 לעניין חתימתו (עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 15 - 19) בציינו כי:

"עו"ד ברקל: כמו כן אני מבקש להגיש את המייל של העברה הבנקאית.

כב' הש' פינצ'וק: הודעת דואר אלקטרוני בדבר העברה בנקאית מוגשת ומסומנת ת/8.

עו"ד ברקל: אני מראה לך הצעת מחיר לאלון עלמולי, מ3.9.2010, עם חותמת של אגמנס, תסכים איתי שזו חתימה שלך?

העד, מר וניני: כן"

1. עסקת אפל: התובעת טוענת כי הנתבעים התקשרו בעסקה לבניית בית מגורים עבור משפחת אפל שנכללה בנספח ב' להסכם עם התובעת בצבר ההזמנות שאמורות היו להיות מועברות לתובעת. טרם ההתקשרות עם התובעת נטלו הנתבעים ממשפחת אפל סך של 10,000 ₪ כתשלום עבור עבודות אדריכלות אך בפועל לא ביצעו דבר. לפי סעיף 3.6 להסכם היה על הנתבעים להעביר את התמורה שקיבלו בעבור עסקה הכלולה בצבר לידי התובעת אך לא עשו כן והשאירו את הכספים בידיהם. משהעסקה היתה אמורה לעבור לידיה של התובעת, התקשרה היא ביום 29.04.2011 בהסכם עם משפחת אפל לביצוע בית מגורים כשהיא נאלצת לספוג את התשלום של 10,000 ₪ שנטלו הנתבעת ולבצע את המבנה מבראשית, לרבות, עבודות האדריכלות. משכך על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 77 – 81 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי העסקה הועברה מהנתבעת 1 לתובעת עסקה שהועברה בסכום נטו לאחר קבלת המקדמה על ידי הנתבעת 1 וכשעניין המקדמה אף צוין בהסכם (סעיפים 43 – 44 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 11.06.2010 העבירה הנתבעת 1 למשפחת אפל סכום של 10,000 ₪ (נספח 31 לתצהיר התובעת) וביום 29.04.2011 נחתם הסכם בין התובעת למשפחת אפל (נספח 32 לתצהיר התובעת) במסגרתו ניתן ביטוי לכך שסכום זה של 10,000 ₪ שולם לנתבעת 1 (סעיף 7.א.1 להסכם) ומשכך קמה זכאותה של התובעת להשבה.

1. עסקת גיורא מגלי: לטענת התובעת בניגוד להתחייבותם של הנתבעים לפי סעיף 6.6 להסכם שלא להתקשר בהסכמים חדשים מיום 01.07.2010 התקשרו הנתבעים ביום 10.04.2011 בלא ידיעתה עם בני הזוג מגלי בעסקה לייצור ואספקה של מבנה מגורים במחיר של 250,000 ₪. כשנתגלה הדבר לתובעת דרשה מהנתבעים להעביר את ההסכם אליה ומשכך נחתם הסכם חדש בין משפחת מגלי לתובעת ביום 12.04.2011. התובעת נאלצה לבצע את העבודה במחיר שנקבע עם הנתבעת 1 ואף אימצו את ההסכם המוקדם כנספח להסכם החדש על אף שהביצוע במחיר זה לא הותיר בידי התובעת כל רווח קבלני. נוכח האמור על הנתבעים לפצות את התובעת בנזק שנגרם לה, לפחות בשיעור הרווח הקבלני בשיעור 17% שנמנע ממנה, כלומר, 42,500 ₪ (סעיפים 82 – 85 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי העסקה בוצעה על ידו באמצעות התובעת ובידיעתה וכשכל הכספים הועברו ישירות לתובעת שהנפיקה ערבות בנקאית (סעיפים 45 – 46 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 12.04.2011 נחתם הסכם בין התובעת לבין מר מגלי. התובעת לא תמכה את טענתה בדבר שיעור הרווח הקבלני שנמנע ממנה בסך של 42,500 ₪ (בשיעור של 17%).

1. עסקת דורית ורפי שלום: לטענת התובעת ביום 09.05.2010 התקשרו הנתבעים עם משפחת שלום בהסכם לבניית בית מגורים בעלות של 485,370 ₪ ונטלו מהם סך של 13,000 ₪ על חשבון העסקה. עסקה זו נכללה על ידי הצדדים בנספח ב' להתקשרות שבין התובעת לנתבעים כעסקה שאמורה היתה להיות מועברת לתובעת, לרבות, הכספים שנגבו על ידי הנתבעים. אף על פי כן הנתבעים לא פעלו לקידום העסקה ובניית מבנה המגורים ואף שמרו בכיסם את הסכום ששולם להם תוך הפרה יסודית של ההסכם. לשם הקטנת נזקיה, ומשמדובר בעסקה שנועדה להעברה לתובעת, הרי שזו אימצה את העסקה וחתמה ביום 03.06.2011 על הסכם התקשרות לביצוע בית המגורים ברמה שהוצעה להם על ידי הנתבעת 1 בעלות מופחתת של 475,562 ₪ בלבד (בטענות נכתב 2009). נטען כי התובעת ביצעה את מלוא העבודה אך הנתבעים שמרו את המקדמה שגבו ולא העבירו אותה לתובעת תוך הפרה יסודית של ההסכם ומשכך על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 13,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 86 – 91 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי עסקה זו הועברה מהנתבעת 1 לתובעת לפי הסכם הרכישה. עסקה זו הועברה בסכום נטו לאחר קבלת המקדמה על ידי הנתבעת 1 וכשעניין המקדמה אף צוין בהסכם, 7,000 ₪ הועברו לנתבעת 1 וסך של 6,000 ₪ הועברו לתובעת על ידי המזמין (סעיפים 47 – 49 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 09.05.2010 הועברה הצעת מחיר מטעם הנתבעת 1 לידי הגב' דורית החתומה על ידי הנתבעת 1 והנתבע 2 וכשהצעה זו הודפסה על גבי נייר הנושא את לוגו הנתבעת 1 (נספח 34 לתצהיר התובעת). ביום 17.05.2010 הומצאה לגב' שלום קבלה על סך 6,000 ₪ (קבלה מס' 1707) (נספח 35 לתצהיר התובעת) וביום 03.06.2009 התקשרה, כביכול, הגב' דורית בהסכם עם התובעת (נספח 36 לתצהיר התובעת) (עותק זה אינו חתום) ממנו עולה כי שולמה מקדמה בסך 7,000 ₪. נוכח האמור קמה זכאותה של התובעת להשבת הסכומים האמורים ובסך של 13,000 ₪.

1. עסקת אלזה וויקטור יופה: לטענת התובעים הנתבעים הפרו את הוראת סעיף 6.6 להסכם האוסרת עליהם להתקשר בהסכמים חדשים מיום 01.07.2010 בכך שהתקשרו ביום 25.01.2011 בלא ידיעתה עם בני הזוג יופה ממעלה החמישה בעסקה לייצור ואספקה של מבנה מגורים במחיר של 445,000 ₪. התקשרות זו נעשתה על ידי הנתבע 2 על גבי נייר לוגו שהציג את אגמנס כחברה בקב' הארגז תוך הטעיית הלקוחות ותוך הפרה יסודית של הוראות ההסכם עם התובעת הקובע כי לנתבעים אסור לעשות שימוש בשם "אגמנס". עת גילתה התובעת על הדבר ולאחר שהעמידה את הנתבעים על חומרת המעשה העבירו הנתבעים את העסקה לתובעת וזו חתמה על הסכם חדש עם בני הזוג ביום 03.06.20111 תוך שהתובעת נאלצת לאמץ את המחירים שכבר נקבעו על ידי הנתבעים תוך שנגרם לה הפסד של הרווח הקבלני הצפוי בשיעור של 17% המסתכם ב- 75,650 ₪. משכך על הנתבעים לשלם לתובעת את הרווח שנמנע ממנה עקב הפרת ההסכם בסך של 76,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 92 – 96 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי מדובר בעסקה שסגר בשם הנתבעת 1 וכשכל הליך המכירה בוצע על ידי התובעת ובאישור המנכ"ל, תחת השם אגמנס הארגז וכשכל המקדמות בגין העסקה שולמו לידי התובעת בלבד.

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי למשפחת יופה ניתן מפרט טכני על גבי נייר מכתבים של הנתבעת 1 עליו חתום הנתבע 2 (נספח 37 לתצהיר התובעת) וביום 03.06.2011 נחתם הסכם בין משפחת יופה לתובעת (נספח 38 לתצהיר התובעת). התובעת לא הוכיחה את טענתה בדבר הפסד הרווח הקבלני בשיעור של 17% המסתכם לטענתה ב- 75,650 ₪.

1. עסקת מזרחי: לטענת התובעת ביום 04.07.2010 הפרו הנתבעים את ההסכם בכך שחתמו ללא ידיעתה של התובעת על הסכם לבניית מגורים עם מר מזרחי במחיר של 326,500 ₪. בתוך כך נטלו הנתבעים מקדמה בסך של 50,000 ₪ עליה לא דיווחו לתובעת אף לא כחלק מהעבודות הקיימות בצבר העבודות של הנתבעת 1 כך שלא נכללה בהסכם, בכך בעצם התקשרו מאחורי גבה של התובעת תוך הפרה יסודית של ההסכם לפיו התחייבו לא לעסוק בפעילות עצמאית תחת השם "אגמנס" תוך העברת מלוא צבר העבודות. התובעת מעריכה את נזקיה על סכום הרווח הקבלני שהיתה זוכה בו לולא העסקה היתה מוסתרת ממנה. נוכח האמור, על הנתבעים לפצותה לפי הרווח הקבלני שנמנע ממנה בשיעור של 17% ובסך כך 55,505 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 97 – 101 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי העסקה נחתמה בין הנתבעת 1 למזרחי סמוך להסכם הרכישה ובידיעת מנכ"ל התובעת דאז, מר קליין. כמו כן, למיטב ידיעתו של הנתבע 2 כלל המקדמות ששולמו לנתבעת 1 הועברו לתובעת (סעיפים 52 – 53 לכתב ההגנה).

בהקשר זה עומד מר מזרחי על כך שבכל שלבי ההתקשרות עם הנתבעת 1 ובתוך כך, בשלב המשא ומתן טרם החתימה על ההסכם, נעשו עם הנתבע 2 בלבד, אשר הציג את עצמו כמנהל החברה. לדידו של מר מזרחי, כאשר הבחין כי דבר אינו מתבצע ופניותיו אינן מקדמות כלל את העניין פנה לתובעת ושטח בפניה את שארע מול הנתבעת 1 כולל העובדה ששילם 50,000 ₪ כמקדמה אותה לא קיבל בחזרה, כמו גם על כך שעובדה זו היתה הסיבה לכך שנתן את הסכמתו להסכם זה בדבר בניית ביתו על ידי התובעת אשר הבטיחה לו כי תינתן לו הנחה מסוימת נוכח הסכום שהפסיד בהתקשרותו עם הנתבעת 1.

במסגרת עדותו נשאל מר מזרחי אודות השתלשלות האירועים (עמ' 13 – 20 לפרוטוקול) ועל כך העיד:

"ש. האם אתה מוכן להסביר לי איך עמנואל וניני הציג את עצמו כשנפגשת איתו?

ת. בתור קבלן בעל חברת אגמנס, חברה גדולה ומצליחה, והציג יפה.

ש. הציג את עצמו בתור הבעלים?

ת. בוודאי.

ש. הבעלים היחיד?

[...]

ת. לא זכור לי במינוחים אם זה מה שחשוב, הוא בראש החברה והוא מכר לי את העסקה ומבין השורות הבנתי שהוא הבעלים של החברה וזה עסק משפחתי,

[...]

העד, מר מזרחי: עסק משפחתי ויש אחווה בין האישה והילדים והוא הסביר לי איך זה התפתח והם עובדים ביחד ושמחה והבנתי שזה עסק משפחתי מצליח ויש אווירה טובה והאמת שזה השפיע עלי לטובה כי הכרתי גם את אשתו באחד המפגשים שם וצחוקים...

[...]

ת. הגיש לי הצעת מחיר והסכמנו והגענו להסכם שבתמורת 50,000 שקלים כמקדמה אני אקבל את השירות שלו,

ש. וקיבלת את השירות?

ת. לא קיבלתי. לא קיבלתי כלום תמורת ה- 50,000 שקלים האלה, ושיק שנתתי, בסופו של דבר פשט רגל וכל מיני דברים כאלה,

ש. מי פשט רגל?

ת. אני לא יודע את המונח הנכון, קיבלתי טלפון, לא קיבלתי טלפון, אחרי מעין היעלמות של החברה אני מתקשר הכול בסדר, תחכה קצת, הפקידה אמרה פשטנו רגל, משהו כזה.

[...]

ש. והיכן היו המשרדים שלהם אתה יודע?

ת. בחברת הארגז, התקשרתי לפקידה שישבה שם והיא אמרה לי תשמע,

[...]

ש. אוקיי. כעבור 3 חודשים פחות או יותר מתי שאמרת שסבלנותך פקעה, לא קיבלת תמורה, עוד פעם ניסית לפנות, כי לא קיבלת תשובות, לאן הגעת בסופו של דבר?

ת. הגעתי לחברת הארגז.

[...]

ש. מי שלח לך?

ת. שהלכו לי. שהפסדתי. התקשרתי למנו ביקשתי את ה- 50,000 שקלים האלה שלא קיבלתי תמורתם כלום חוץ מאשליה נחמדה שהייתה נעימה לאותו רגע, אבל בסוף ה- 50,000 שקלים שהיו לי מאוד יקרים כי חסכתי אותם וכן הלאה, והוא אמר לי, מצטער מאוד, הוא לא נכנס לפרטים מה קרה לו אבל הוא אומר אני לא יכול להחזיר לך את הכסף הזה, אם תרצה בעתיד אני אבנה לך בית בחברה אחרת שהוא יעבוד בה או משהו כזה, תהיה סבלני וכן הלאה והבנתי שהלכו לי 50,000 שקלים...

[...]

ש. וכשאתה פנית למר עמנואל וניני מה הוא הציע לך? מה ביקשת ממנו לבנות את הבית?

ת. לבנות את הבית.

ש. ומה ההצעה שהוא נתן לך אתה זוכר?

ת. רשומה פה.

[...]

העד, מר מזרחי: כן. 326,500. זה המחיר שעמנואל הציע לי.

[...]

ת. כי אני הבנתי שבסופו של דבר הם התחילו בלהיות ביחד ואז כבר לא נהיו ביחד בשלב מסוים, היה ביניהם קצר, ואז גם הבנתי שהלכו לי ה- 50,000 שקלים, היה איזה תקווה קלה ברגע שמנו אמר, תחכה קצת אנחנו עכשיו עם הארגז ואיזה משהו והסביר לי, עכשיו אני נזכר, הסבירו לי שארגז חברה טובה וגדולה והכול בסדר ואז חיכיתי, אחרי כל הסיפור הזה שהבנתי שמנו עשה משהו טוב בשביל עצמו שהוא הצטרף לארגז משהו כזה ואז הבנתי שהיה לו סיפור עם הארגז ואין יותר מנו וה- 50,000 שקלים ואז גם היו שיחות אישיות עם מנו לגבי ה- 50,000 שקלים והוא אמר מצטער, הלך הכסף."

בעדותו חזר מר מזרחי על גרסתו כפי שהובאה בתצהירו כאשר גרסה זו אף נתמכת בנספחים אותם צרף לתצהירו. נוכח כל אלו עומדת גרסתו הלאקונית של הנתבע 2 בניגוד לגרסת התובעת ולגרסת העדים שהובאו מטעמה וכשעדויות של אלו נתמכות אף במסמכים כתובים וכשטענותיו של הנתבע 2 אינן נתמכות כלל בראיות כלשהן מעבר לתצהירו.

הנתבע נתלה בתצהירו של מר קליין, מנכ"ל התובעת בשעת עריכת ההסכם, במסגרתו הוצהר, בין היתר, כי:

"2. שימשתי כמנכ"ל חברת הארגז מבנים בתקופת ההתקשרות עם חברת אגמנס.

3. את הליך המו"מ ניהל סמנכ"ל הכספים, מר הארי מנשה.

4. הליך המו"מ וההתקשרות התבצעו מול מר אלון וניני.

5. ידעתי כי מר עמנואל וניני אינו הבעלים של חברת אגמנס ומר וניני אלון הוא הבעלים, בעוד שעמנואל עובד החברה."

אין באמור בתצהירו של מר קליין בכדי לסייע לנתבע 2 ובשים לב לעובדה שאין בתוכנו בכדי לשמוט את טענות התובעת ביחס לפעילותו של הנתבע 2 אל מול לקוחותיו ואל מי שהיו לעתיד לקוחותיה של התובעת על המצגים שהציג לאלו ועל עצם פעילותו העומדת בסתירה להתחייבויותיו בהסכם וכשבעדותו כל שנתבקש היה לאשר את חתימתו על תצהירו (עמ' 36 לפרוטוקול).

עיון בנספחים שצורפו לתצהירו של מר מזרחי מעלה כי ההסכם למתן שירותי בנייה שנחתם בין הנתבעת 1 לבין מר מזרחי נושא את התאריך 28.06.2010 ואילו הצעת המחיר שנשלחה למר מזרחי נושאת את התאריך 04.07.2010 והוצאה על גבי נייר המכתבים של הנתבעת 1 ועליה אף מתנוססת חותמתה של הנתבעת 1 (נספח 1). כמו כן, הוציאה הנתבעת 1 קבלה על סך 50,000 ₪ לידי מר מזרחי בגין התשלום שהועבר לה (נספחים 2 ו- 3 לתצהירו של מר מזרחי) (קבלה מס' 1787) (נספח 41 לתצהיר התובעת). במסגרת עדותו אישר הנתבע 2 את חתימתו על ההסכם (עמ' 42 לפרוטוקול – שורות 23- 26).

התובעת טוענת לפיצוי על סך 55,505 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום והגשת התביעה ועד לתשלום בפועל המגלמים את הרווח הקבלני שנמנע ממנה בשיעור של 17% אך לדידי רווח קבלני נטען זה לא הוכח. נוכח האמור, קמה זכאותה של התובעת להשבה בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

1. עסקת קדם: לטענת התובעת ביום 27.10.2010 הפרו הנתבעים את ההסכם באופן יסודי שעה שעשו שימוש בשם "אגמנס" והתקשרו בהסכם לאספקת בית מגורים עם מר דניאל קדם בסכום של 430,000 ₪. על הפרתם האמורה של הנתבעים את ההסכם הוסיפו ומנעו מהתובעת רווח קבלני בשיעור של כ- 17% שהיה מסתכם ב- 73,100 ₪. נטען כי עת נודע הדבר לתובעת מימשה את זכותה לפי ההסכם לקניין מלא בכלל הפרויקטים של אגמנס שלא נכללו בנספח ג' להסכם, והתקשרה ביום 12.04.2011 עם קדם תוך נטילת מקדמה בסך של 10,000 ₪. נוכח ההתקשרות הקודמת עם הנתבעת 1 נאלצה התובעת להסכים למחיר שסוכם על ידי הנתבעים. נוכח האמור, על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הפרה זו בסך השווה לרווח שנמנע מהתובעת ולשלם לה 73,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 102 – 106 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי מדובר על מו"מ שהתקיים בין הנתבעת 1 למר קדם שבמסגרתו ניתנה מקדמה על סך של 10,000 ₪ שבגינה הוצא תכנון על ידי הנתבעת 1 (סעיף 54 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 27.10.2010 שלחה הנתבעת 1 למר קדם הצעת מחיר על גבי נייר מכתבים הנושא את לוגו הנתבעת 1 (נספח 43 לתצהיר התובעת) וביום 05.2011 התקשרה התובעת עם מר קדם בהסכם (נספח 44 לתצהיר התובעת). התובעת לא הוכיחה את טענתה כי נמנע ממנע רווח קבלני בשיעור של 17% לפחות ובסך של כ- 73,100 ₪.

1. עסקת וידר: לטענת התובע במהלך שנת 2010 התקשרו הנתבעים עם משפחת וידר בהסכם לבניית בית מגורים בעלות של מיליון ₪ ובתוך כך נטל מהם סך של 35,000 ₪ על חשבון העסקה. עסקה זו נכללה על ידי הצדדים בנספח ב' להסכם כעסקה שהיתה אמורה להיות מועברת לתובעת, אך אף על פי שהנתבעים גבו 35,000 ₪ דיווחו לתובעת כאילו גבו 5,000 ₪ בלבד וללא שפעלו לקידום הפרויקט. על מנת להקטין את נזקיה ונוכח העובדה שמדובר בעסקה שנועדה להעברה לתובעת, חתמה התובעת ביום 11.04.2011 על העסקה לביצוע בית המגורים בהיקף וברמה העולים על מה שסוכם עם הנתבעים בסך של 1,265,000 ₪ + מע"מ. התובעת נאלצה לספוג את שהנתבעים נטלו לכיסם, 35,000 ₪ ולראות בסכום זה כאילו נתקבל על אף שמעולם לא הגיע לידי התובעת כשהיא נושאת בכל עלויות הבניה, משכך, על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 107 -112 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי עסקה זו בוצעה בין הנתבעת 1 למר וידר, הועברה ודווחה למבקשת בסכום נטו כפי שפורט בנספח וכשההסכם נסגר באופן ישיר מול התובעת. בשל מורכבות הפרויקט סוכם בידיעת התובעת ובאישורה כי הנתבע 2 ינהל את הפרויקט וידאג להשאיר לתובעת 20% רווח קבלני. נטען כי התובעת קיבלה לידיה כספים ולא שילמה לקבלנים אליהם התחייב הנתבע בשם התובעת כך שבסופו של יום שילם הנתבע סך של 70,000 ₪ מכיסו (סעיפים 55 – 57 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 11.04.2015 התקשרה התובעת עם משפחת וידר בהסכם (נספח 45 לתצהיר התובעת) במסגרתה צוין כי ניתנה מקדמה לנתבעת 1 בסך 35,000 ₪. נטען כאמור כי התובעת נאלצה לאמץ את העסקה ולספוג את הסכום שנלקח על ידי הנתבעים לכיסם, 35,000 ₪ ולחשבו כאילו נתקבל על אף שמעולם לא הגיע לידי התובעת. נוכח האמור, קמה זכאותה של התובעת להשבה של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

1. עסקת לאופר: לטענת התובעת הנתבעים הפרו באופן יסודי את ההסכם עת הגישו ביום 01.05.2011 ותוך שימוש בשם "אגמנס" הסכם לחתימת לאופר לבניית בית מגורים עבורם בסכום כולל של 504,600 ₪ ובתוך כך נטלו אף מקדמה בסך של 10,000 ₪ לכיסם. נטען כי הנתבעים השתמשו שלא כדין בשם "אגמנס" תוך שהם מפרים את התחייבותם להימנע מכל פעילות חדשה ומשכך עליהם להשיב לתובעת את מה שגבו, בסך של 10,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל (סעיפים 113 – 114 לכתב התביעה).

הנתבע 2 טוען כי מדובר בעסקה שנחתמה בין הנתבעת 1 לגב' לאופר שהועברה בסכום נטו לתובעת ועם קבלת ההיתר החליטה הגב' לאופר שלא לבנות עם התובעת (סעיפים 58 – 59 לכתב ההגנה).

עיון במסמכים שצורפו לתצהיר התובעת בהקשר זה מעלה כי ביום 01.05.2011 שלחה הנתבעת 1 למשפחת לאופר הצעת מחיר על גבי נייר הנושא את לוגו הנתבעת 1 ועליו מתנוסס שמו של הנתבע 2 כמי שחתום על הצעה זו (נספח 46 לתצהיר התובעת). במסגרת הצעה זו נכתב כי עבור תכניות ואדריכלות שולמה מקדמה של 10,000 ₪. משכך, על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

1. מכלל האמור לעיל עולה כי נוכח ההפרות היסודיות של הנתבעים את ההסכם זכאית התובעת להשבת הסכומים ששולמו על ידה מכוח סעיף 5.2.1 להסכם ובסך של 600,000 ₪ (נספח 4 לתצהיר התובעת) בתוספת מע"מ כדין.

השבת העמלה המותנית

1. התובעת טוענת בסיכומיה כי הוכח על ידה שמחצית מהתמורה ששולמה היוותה "עמלה מותנית" לה היתה זכאית הנתבעת 1 אך ורק אם היה מושג עד ליום 01.07.2011 רווח של 500,000 ₪ מתוך הפרויקטים שנמכרו ועל בסיס סעיף 5.3 להסכם. נטען כאמור, כי הפרויקטים שנמכרו לא הניבו רווחים והכספים שהנתבעת 1 גבתה בגין אלו לא הועברו לתובעת, משכך סבורה התובעת כי הוכיחה שהנתבעת 1 לא היתה זכאית לעמלה המותנית בסך של 600,000 ₪ + מע"מ וכי היה על הנתבעת 1 להשיב עמלה זו מכוח סעיף 5.3.2 להסכם ובשים לב לכך שהנתבעים 1 – 4 ערבו להשבת העמלה המותנית באופן אישי מכוח סעיף 5.3.4 (סעיף 47 לסיכומי התובעת).
2. התובעת מוסיפה בסיכומיה כי הנתבע 2 לא הכחיש במסגרת עדותו כי הנתבעים לא היו זכאים לעמלה המותנית וכי עליהם להשיבה ואף הודה בעדותו כי אין ברשותו מסמכים המוכיחים את קיומו של התנאי לעמלה המותנית והודה כי לא פנה בדרישה לגילוי מסמכים אלו (סעיף 48 לסיכומי התובעת). בנוסף, הנתבע 2 לא הכחיש שמחצית מהפרויקטים אשר טען לגביהם כי הביא אותם, לא הוכחו על ידו ואף בוטלו. על כן, סבורה התובעת כי בהעדר פרויקטים אין רווח ומשכך לא קמה זכאות לעמלה מותנית, וכשהנתבע 2 לא הראה פירוט של הפרויקטים אותם "הביא", לא הציג "רווחים" מפרויקטים ולא סתר את ראיות התובעת והראה כי התנאי לעמלה מותנית התקיים (סעיף 49 לסיכומי התובעת). לבסוף טוענת התובעת בהקשר זה כי לפי סעיף 5.3.5 להסכם, עצם הפסקת מתן שירותי הפיתוח באמצעות הנתבע 2 והנתבע 3 בטרם יום 01.07.2011 חייבה את השבת העמלה המותנית. על כן משהנתבע 3 כלל לא סיפק שירותי פיתוח והנתבע 2 עסק בעסקאות פרטיות מאחורי גבה של התובעת על חשבונה הרי שהנתבעים חבים בהשבת העמלה המותנית גם מכוח התחייבות זו (סעיף 50 לסיכומי התובעת).
3. במסגרת סעיפים 8 - 9 לסיכומי התשובה מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבע 2 לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש על מנת לפטור אותו מהשבת העמלות המותנות. לדידה של התובעת מדובר בטענה מסוג הודאה והדחה המעבירה את נטל ההוכחה לכתפי הנתבע 2. נטען כי התובעת הראתה כי העבודות שבצבר לא הניבו את הרווחים המיוחלים, נגרמו לתובעת הפסדים ניכרים, וכספים שגבה הנתבע 2 בפרויקטים האמורים לא הועברו אל התובעת. עוד נטען כי הנתבע 2 לא הוכיח כי הפרויקטים שבצבר, המנויים בנספח ב' להסכם, הניבו רווח לפי התנאי הראשון, יש לחייבו אישית מכוח ערבותו האישית להשבת סכום העמלה המותנית. כמו כן, לעניין הרווח המינימאלי מהעסקאות לא הביא הנתבע 2 כל ראיה, לא צירף רשימת פרויקטים ושווים, לא צירף חישוב רווחים מתוך הפרויקטים שהביא או הועברו ואף לא העיד את מר קליין בעניין זה. משכך מתבקשת המסקנה כי תנאי הפטור מהשבת העמלה המותנית לה ערב הנתבע 2 לא הוכח על ידו.
4. סעיף 5.3 מורה כי:

"בנוסף על התמורה האמורה לעיל, תשלם הארגז לאגמנס, לאחר הטבת הזכויות לתמורת ההסכמים שבצבר ע"ש הארגז והעברת הממכר בהתאם לסעיף 6.5, עמלת שיווק מותנית, בתנאים הבאים (להלן: "העמלה המותנית"):

5.3.1 סכום העמלה המותנית יעמוד על סך של 600,000 ₪ (שש מאות אלף ₪).

5.3.2 התנאי להפיכת מלוא העמלה המותנית לבלתי מותנית הינו שעד ליום 1/7/11 יושג רווח של לפחות 500,000 ₪ בביצוע ההסכמים שבצבר (להלן: "רווח היעד" ו"התנאי המתלה לקביעת גובה העמלה המותנית"). היה ורווח היעד ייפחת מ- 500,000 ₪, יופחת ביום 1/7/11 חלקה היחסי של העמלה המותנית לשיעור החלק היחסי שהתקבל מתוך רווח היעד בפועל, ואילו יתרת העמלה המותנית תושב באמצעות קיזוז מתשלומי העמלות ע"פ סעיף 5.2.2.

5.3.3 מובהר, כי רווחים עבור ההסכמים שבצבר ייחשבו רק ע"פ ביצוע העבודות בפועל וגביית תמורת העבודות בהתאם להסכמים לביצוע העבודות.

5.3.4 עמנואל, אלון וגלעד יערבו אישית להחזר העמלה המותנית.

5.3.5 היה ויפסק מתן שירותי הפיתוח באמצעות עמנואל ו/או גלעד קודם ליום 1/7/11 תושב יתרת העמלה המותנית כפי שתהיה באותו מועד, לאחר הפחתת החלק היחסי מרווח היעד שהתקבל כאמור, בתוך 30 יום.

5.3.3 בגין סכום העמלה המותנית תמסור אגמנס חשבונית מס כדין."

ואילו סעיף 5.5 מורה כי:

"5.5 אגמנס, עמנואל, גלעד ואלון מתחייבים לפעול במסירות, בנאמנות וע"פ חוק במתן השירותים להארגז. מוסכם, כי אי עמידה בתנאי סעיף זה תהווה עילה לסיומו המיידי של ההסכם, ללא שתהא להם כל זכות ו/או דרישה ו/או תביעה, לרבות לתשלום בגין עמלות מכירה, עמלה מותנית ועמלת המחזור בגין עסקאות שהושגו תוך הפרת הוראות סעיף זה".

1. התובעת שילמה כאמור, לנתבעים את סכום העמלה המותנית (נספח 4 לתצהיר התובעת) כאשר הנתבעים 2 – 4 ערבו אישית להחזר העמלה המותנית. התנהלותם של הנתבעים והנתבע 2 בתוכם, עולה לכדי הפרה יסודית של תניות ההסכם והוראת סעיף 5.5 בתוכם, ומשכך קמה לתובעת עילה לביטולו ובאופן המאיין את זכאות הנתבעים לעמלה מותנית, עמלה שהושגה תוך הפרת הוראות ההסכם.
2. מכלל האמור עולה כי נוכח ההפרות היסודיות של הנתבעים את ההסכם זכאית התובעת להשבת הסכומים ששולמו על ידה מכוח סעיף 5.3.1 להסכם ובסך של 600,000 ₪ (נספח 4 לתצהיר התובעת) בתוספת מע"מ כדין.

השבת כספים ששולמו לנתבע 2 עבור שירותי פיתוח ועלות המשאבים שניצל

1. התובעת עותרת להשבת כספים ששולמו לנתבע 2 עבור אספקת שירותי פיתוח ועלות המשאבים שניצל לרעה בסך של 307,044 ₪ + מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ביטול ההסכמים, 01.03.2011 ואילך, סכום זה מורכב מסך של 259,044 ₪ ששולמו לנתבע 2 ומסך של 48,000 ₪ + מע"מ המגלם את עלות המשאבים שהעמידה התובעת לרשות הנתבע 2 לשם אספקת השירותים ושנוצל על ידו בחוסר תום לב לצרכיו הפרטיים (סעיף 46 לסיכומי התובעת). במסגרת סעיפים 68.ב. ו- 68.ו. לסיכומי התובעת הועמדו הסכומים בגין ראש פרק זה על סך של 279,044 ₪ המורכבים מ- 259,044 ₪ (מכוח סעיף 68.ב. לסיכומים) + 20,000 ₪ (מכוח סעיף 68.ו. לסיכומים).
2. התובעת צרפה כאמור במסגרת נספח 5 לתצהירה חשבוניות מס המגבות את הסכומים האמורים ומשכך על הנתבעים להשיב לתובעת סך של 279,044 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביטול ההסכם ואילך.

נזק המוניטין

1. לטענת התובעת היא הוכיחה כי הלקוחות עמם התקשרה הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2 בעסקאות המפרות באו בטענות לתובעת וחלקם אף תבעו אותה כתוצאה ממצגי השווא שהציג הנתבע 2 כאילו לתובעת יש אחריות לעסקאות המפרות שנעשו ללא ידיעתה. מציאות שבה לקוחות בתחום הרלוונטי מוטעים לחשוב שהתובעת אינה מקיימת התחייבויותיה גרם לתובעת נזק רב ועל אף כי עשתה ככל יכולתה להקטין את נזקיה על ידי התקשרות במחירי הפסד עם חלק מאותם לקוחות. נוכח האמור ונוכח עדותו של מר מנשה, סמנכ"ל הכספים של התובעת, הרי נגרם לתובעת נזק מוניטין בסך של 632,00 ₪ לפי 10% מהרווח הגולמי השנתי. על כן, סבורה התובעת משעדותו של מר מנשה לא נסתרה וזה אף לא נחקר עליה ראוי לקבוע כי התובעת הוכיחה את נזקי המוניטין וזכאית היא כי הנתבע 2 ישפה אותה בגינו (סעיף 51 לסיכומי התובעת). סכום זה הועמדה במסגרת סעיף 68.ה. לסיכומי התובעת (תחת פרק הסעדים) על סך של 50,000 ₪.
2. התובעת לא הוכיחה את טענותיה בדבר נזקי המוניטין שנגרמו לה כדבעי ובתוך כך אלו לא כומתו באופן מספק ומשכך נדחות טענות התובעת בעניין זה.
3. במסגרת סעיפים 68ג. ו- 68.ד. לסיכומיה עתה התובעת להשבת:
4. סכומים שנטלו הנתבעים מלקוחות שונים ולא הועברו אליה, לרבות סכומים שנאלצה לקזז מהתקשרויות עם לקוחות "אגמנס" בסך של 100,000 ₪.
5. פיצוי בגין רווחים שנמנעו מהתובעת עקב העסקות המפרות בסך של 50,000 ₪.
6. מהפירוט שהובא בסעיף 66 לפסק הדין עולה כי הסכומים האמורים שהתובעת עותרת לגביהם מבוססים בהחלט ומשכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התובענה.

חבותו האישית של הנתבע 2 וכאחריותו כמעוול שביצע בעצמו את מעשי ההפרה וגרם להפרת ההסכם

1. לטענת התובעת אין לקבל את הנרטיב אותו ביקש הנתבע 2 להציג לפיו שימש כ"בורג קטן" שחתם על ההסכם ללא ידיעה וללא הבנה על מה הוא חותם וכשמדובר במי ששימש כרוח החיה מאחורי ההתקשרות עם התובעת וכמי שניהל את כל תחום הייצור של המבנים היבילים בנתבעת 1 (סעיפים 53 – 54 לסיכומי התובעת). בתוך כך טוענת התובעת כי ההסכמים שעליהם חתם הנתבע 2 מוכיחים כי זה ניהל למעשה את תחום הבניה בנתבעת 1 והיה מוסמך להתחייב בשמה ולפעילה כראות עיניו. לדידה של התובעת אף הוכח שהנתבע 2 ניהל פעילות בנייה תחת השם "אגמנס בניה מתקדמת" אשר לימים הפכה ל"אופק מיגונים" כבר משנת 2008 וזאת המשיכה להתקיים במקביל לתקופת ההסכם עם התובעת כאשר הוא בעל המניות היחיד, עובדה זו הוכחה אף במסגרת עדותו. כמו כן, טוענת התובעת כי הוכח על ידה שהנתבע 2 עוד במאי 2011 הקים את חב' "אורפל" וממשיך בבניית יבילים כבעלים וכמנכ"ל החברה (סעיפים 55 – 57 לסיכומי התובעת).
2. נוכח כלל האמור, טוענת התובעת כי הוכח על ידה שהנתבע 2 הוא זה שהפר את ההתחייבות שלא להתקשר בעסקאות חדשות של בנייה שלא באמצעות התובעת ועל כן חב הוא אישית בכל הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשיו. משמעשי ההפרה בוצעו על ידי הנתבע 2 בהיותו צד ישיר להסכם חייב הוא בתוצאות ההפרה, לרבות, התוצאות הנזיקיות שלה. בתוך כך נטען כי אף ההלכה הפסוקה קובעת כי אורגנים של חברה אינם חסינים מחבות ויש להפעיל לגביהם את מודל האחריות האישית של נושאי משרה ולבחון את פעולותיהם כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר (סעיפים 65 – 66 לסיכומי התובעת) תוך הטלת חבות אישית בנזיקין אפילו על מנהלים בחברה שפעלו בתרמית או בחריגה מתפקידם הרגיל.
3. מחומר הראיות עולה כי לא ניתן לקבל את הנרטיב אותו ביקש הנתבע 2 ליצור לפיו שימש כעובד שכיר, כביכול, זוטר בנתבעת 1, נרטיב זה עומד בסתירה להיותו השחקן המרכזי בנתבעת 1 הן כמי שעמו התקשרו הלקוחות והן כמי שהחזיק בידע בדבר המבנים היבילים. על כל אלו, יש להוסיף את העובדה שהנתבע 2 הנו צד להסכם ביחד ולחוד עם הנתבעים 1, 3 ו-4 ובתוך כך הוא נושא בזכויות ובחובות על פי האמור בהסכם. לבסוף, יש ליתן את הדעת גם למבנה הנתבעת 1 כחברה הנמצאת בבעלותו היחידה של הנתבע 4, בנו של הנתבע 2, וזה ששימש גם כדירקטור יחיד ומנכ"ל הנתבעת 1. הנתבע 2 התקשר בהסכמים אף לאחר שהתובעת כרתה הסכם עם הנתבעת 1 ועמו והפר את התחייבותו שלא לעשות כן.
4. נוכח כלל האמור, בנסיבות העניין יש להורות על חיובו האישי של הנתבע 2 לצדם של הנתבעים האחרים.
5. פסיקתא
6. לנוכח פירוק הנתבעת 1 בידי בימ"ש, וצו הכינוס שניתן נגד הנתבע 3, ישלמו הנתבעים 2 ו- 4, יחד ולחוד לתובעת סכומים כדלקמן:

השבת סך של 1,200,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

השבת סך של 279,044 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביטול ההסכם ואילך.

תשלום סך של 150,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התובענה.

בנוסף ישלמו הנתבעים, כאמור לעיל, יחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ו, 14 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.