עומדת לפני בקשה לפסילתי מדיון בשבעה תיקים שאוחדו להם יחדיו שבכולם עלתה למעשה שאלה משפטית אחת; שאלת אחריותם של נהגי אוטובוס על נסיעת נכים על כסאות גלגלים בתחבורה ציבורית. בקצרה, טענת המשיבה הייתה כי למרות שליבה עם אלו שהחיים הקשו עליהם, הרי אין היא יכולה וצריכה על פי החוק להיות אחראית על כך. למאשימה הייתה כמובן דיעה אחרת.

בהכרעת דין שניתנה על ידי בתאריך 10.10.2012 הורשעה המבקשת במיוחס לה, וקבעתי שהנהג הוא ולא אחר שאחראי לכך שהנוסע על כיסא גלגלים ייסע בבטיחות ובדרך הסבירה, וזאת מהנימוקים שהוסברו שם.

אלא שכעת, לאחר מתן הכרעת הדין, ולפני מתן גזר הדין וכעבור כשנה מאז החלו ההליכים, הגישה המבקשת בקשה לפסלות שופט, לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 (להלן: "החוק"). המבקשת ערה כי מדובר בטענה שהועלתה באיחור ולכן היא מסבירה כי מדובר בהצטברות אירועים בדרך התנהלות התיק, עד שבסופו של דבר הונח הקש ששבר את גבו של הגמל (ואולי נכון היה לומר בהקשר הזה אוטובוס). צירוף זה של אירועים הביא אותה למסקנה שאין מנוס מבקשת פסילת המותב, וזו עושה היא בלב כבד ובנפש לא חפצה.

המשיבה לעומת זאת הגיבה בתקיפות לבקשה זו וטענה שמטרת כל הבקשה היא לנסות להשפיע על מערכת הצדק, וכי המשיבה מנסה לדוג במים עכורים מותב שאולי יהיה יותר נוח לה. ועל כן ביקשה לא רק דחיית הבקשה אלא גם הוצאות למופת ולשנינה.

לאחר ששקלתי, הגעתי למסקנה כי אין מקום לבקשת הפסילה ואין מנוס מלדחותה על הסף. אציין כי כשם שחובה על השופט לפסול עצמו במקרים שראוי כי יעשה כן, כך גם חובה על עצמו שלא לפסול את עצמו במקרים בהם אסור לו לעשות כן, ומקרה זה בוודאי נופל לכך. והכל כפי שיפורט.

ונתחיל ראשית באירוע 'הקש' שבעקבותיו כפי הנראה הוגשה בקשה זו. מדובר בשיחת טלפון שבה לפי טענת עורכת דין ממשרד הנאשמת, נאמר לה על ידי עו"ד ממשרד המאשימה כי 'בית המשפט ביקש להיפגש עם התובע בתיק' ו/או משהו דומה לכך. המאשימה הכחישה טענה זו מכל וכל ולגרסתה לא היו דברים מעולם. במיוחד כאשר התובע שאיתו לכאורה נערכה השיחה לא הופיע לפני בשום שלב מתיקים אלו, וכנראה גם לא הופיע לפני כלל למעלה משנה. היות ושיחה זו שטיבה לא ברור אלי איננה קשורה אלי, ממילא אין טעם להתייחס לכך.

מעבר לכך טוענת התביעה שדעתו של בית המשפט הייתה "נעולה" עוד מראשית הדרך, ומוטה לטובת המאשימה. לטענתה, מדובר במותב בעל דעה עקרונית לתיקון העולם, שהביע את דעתו לא פעם ולא פעמיים באופן נחרץ לפיה לא ניתן להפקיר את הנכים, וזאת למרות שלא קיימת הוראה חוקית המסדירה זאת. בנסיבות אלה, לטענתה, לא היה סיכוי למבקשת להוכיח את הגנתה מאחר שעסקינן ב"משחק מכור".

על פי הפסיקה, אין מנוס מדחיית טענה זו. גם אם קיימת לבית משפט דעה עקרונית לתיקון העולם, דעה זו, כשלעצמה, איננה מהווה עילה לפסילת שופט אלא במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. אין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום, ואין לך שופט שאין לו דעה זו או אחרת. מעבר לאלו, גם לא ברור לי לאיזה דעה מתכוון ב"כ הנאשמת. הרי כולנו מסכימים כי חובה ציבורית מוסרית וחוקית היא לעזור לאנשים בעלי מוגבלויות ובדיוק על היקף חובה זו הוגש כתב האישום שלפנינו.

מעבר לכך אציין כי לא היו לי מראש כל דעות בתיקים אלו. לא רק זאת אלא שדחיתי פעמים לא מעטות את הדיונים והשתדלתי כמיטב יכולתי להביא את הצדדים להגיע להסכמה בתיק. אדגיש שוב כי בתיק שלפנינו מדובר בשאלה משפטית עקרונית הנוגעת לאנשים רבים ובעלת השלכות מעשיות. יש חשיבות עקרונית כי תיפתר במהרה ורצוי בהכמה ומכאן ניסיונותי, אך לצערי זו לא צלחה בידי. אשר לכן, אין מקום לטענה זו. .

ב"כ הנאשמת גם ציטטה מס' התבטאויות שלדעתה מוכיחים את טענותיה. בעניין זה אציין כי כל תיקי משרד התחבורה מהווים אולי כשלושה אחוזים מכלל התיקים שלפני. ממילא קשה לי אפילו הייתי מתאמץ לזכור כל מילה שנאמרה. אומר רק בעניין זה כי דברים שאמרתי (סעיפים 7-11) נאמרו אחרי שכבר הוגשו סיכומים ועקרונית ניתן היה להכריע את הדין. עוד אוסיף כי לא ברור לי מדוע דברים שנאמרו (אם נאמרו) בדבר הצורך לסייע לנכים נתפסים כדברים הפוגעים בנאשמת.

מיותר לציין שהתיק עסק בשאלה משפטית גרידא, וכי לאורך ההליך בית המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמות ביניהם, וזאת מאחר שחשב שזהו הפיתרון הראוי בנסיבות העניין, אך ללא הצלחה. מכאן שלא ברורה לי כיצד הגיעה המבקשת למסקנה כי "קיים חשש סביר להטייה בתיק, הפוגעת בשיווי בעלי הדין" (פרו' דיון מיום 28.10.12, עמ' 20 ש' 16-17)?!.

מעבר לאמור אציין כי הבקשה הנ"ל הוגשה באיחור רב, לאחר שכאמור ניתן גזר הדין בתיק ולאחר שהתקיימו מספר ימי דיונים ולאחר שניתנו החלטות רבות. דומני שהגשת בקשה לפסלות שופט כעת היא מאוחרת מדי.

לאור האמור הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, הרי למרות בקשת המאשימה, אין צו להוצאות.

מועד הטיעונים לעונש הקבוע ליום 21.11.2012 בשעה 09:00 נותר בעינו ולא יידחה ועל הצדדים לקחת זאת בחשבון.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ המאשימה ולמבקשת.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום 29.10.2012 בהעדר הצדדים.