רקע כללי

1. המערערת מבקשת מהוועדה להכיר בה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל כאבי גב תחתון שלטענתה נגרמו לה בשל תנאי שירותה בשירות קבע בצה"ל. הטענה של המערערת היא שהפגימה בגבה החמירה בשל תנאי ואופי שירותה בצה"ל שהיה מאופיין בישיבה ממושכת מול מחשב, נסיעות רבות , והרמת משאות כבדים.

1. להלן כמה עובדות העולות ממסמכים המצויים בפנינו:

א. המערערת התגייסה לצה"ל ב-9.3.99.

1. המערערת השתחררה משירותה הצבאי ביולי 2001.
2. המערערת למדה באוניברסיטה לתואר ראשון מדעי המדינה ותקשורת ולתור שני ביחסים בינלאומיים במסלול דיפלומטיה וביטחון ולאחר מכן שבה והתגייסה לשירות קבע ב-16.9.07. שירותה היה בתפקיד משרדי באגף המודיעין בצה"ל.
3. כ-4 חודשים לאחר גיוסה של המערערת לשירות קבע הופיעו אצלה כאבי גב תחתון באופן ספונטאני, ללא חבלה או אירוע ספציפי כלשהו.
4. ביוני 2008 אושפזה המערערת בביה"ח הדסה עין כרם ובבדיקת CT אובחן בקע דיסק בגובה L4-L5 עם לחץ מרכזי לימין ניכר.
5. ב-24.6.08 נותחה המערערת והדיסק שבקע נכרת. במכתב השחרור מ-26.6.08 נרשם בין היתר "סובלת שנים רבות מכאבי גב תחתון...".
6. כאבי הגב לא פסקו וכעבור 3 חודשים אחרי הניתוח הנ"ל, אושפזה המערערת פעם נוספת עם כאבי גב קשים, עם לסג 20 מעלות משמאל. היא שוחררה מאשפוז עם טיפול בנרקוטיקה. ב-10/08 בוצעה בדיקת MRI נוספת של ע"ש מותני שהדגימה בקע חוזר של הדיסק הבין חולייתי L4-5.
7. ב-29.12.09 לאחר ביצוע CT חדש הודגם "בקע גדול משמעותי" בגובה L4-5 והומלץ לשקול להכינה לניתוח דקומפרסיה חוזרת וקיבוע L4-5.
8. ב-4.1.10 בוצעה בדיקת MRI נוספת של ע"ש מותני ושוב צויין שבגובה L4-5 נמצא בקע דיסק גדול פרה-מדיאני הלוחץ על השק ושורש העצב מימין במידה ניכרת.
9. מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם שני הצדדים כדלהלן:

שתי חוות דעת מטעם המערערת שנכתבו ע"י ד"ר ישראל קליר: האחת מיום 21.2.10 וחוו"ד משלימה מיום 21.8.2011;

ושתי חוות דעת מטעם המשיב שנכתבו ד"ר נחשון שזר : האחת מיום 10.6.11 וחוו"ד משלימה מיום 20.12.11, בעקבות חוו"הד המשלימה של ד"ר קליר.

להלן בקצרה כמה קביעות העולות מחוות הדעת הנ"ל :

ד"ר ישראל קליר- מטעם המערערת כתב בחוות דעתו הראשונה מיום 21.2.10 כדלהלן: "אין ספק שלנבדקת היה כאב גב בילדותה וב-CT של ע"ש שבוצע באוקטובר 1995 אובחן בקע דיסק בגובה L4-L5 אחורי ימני בדומה לזה שבעטיו נותחה. מאידך, אמיטל גויסה בשנת 1999 לשירות סדיר, כאשר דיווחה על כאב הגב שחלף לחלוטין, והפרופיל הורד ל-72 בשל כך, אך נותר פרופיל קרבי, איתו תפקדה היטב, כולל קורס מ"כיות ואין תיעוד על הפרעות במהלך שנים אלו.....במקרה הנוכחי יש אירוע של JUVENILE L.B.P עם בקע דיסק שהוכח ב-CT, אבל עם רמת תפקוד טובה ומלאה. יתר על כן, יש תיעוד על שירות צבאי מלא, בעצם קרבי, ללא בעיות בגב התחתון. יש להכיר בשירות הקבע כהחמרה של מצב קודם, החמרה שהצריכה ניתוח דיסקטומיה ומצריכה למעשה ניתוח נוסף של דקומפרסיה וקיבוע".

בחוות דעת משלימה מיום 21.8.11 כתב ד"ר קליר כדלהלן: "....שירותה הסדיר ושירות הקבע היה למעשה מתוך 'בריאות מלאה' למרות שבגיל 14 אובחן בקע דיסק בין חולייתי L4-L5. נסיעות ימיומיות ירושלים-ת"א נחשבת לנסיעה ארוכה יחסית, לפחות בתנאי ארצנו. הנבדקת גויסה ללא תלונות לעניין עמוד השדרה, כולל גיוס שני לשירות קבע, עם פרופיל 'קרבי'- כך שיש להניח שקרה משהו במהלך השירות שהחמיר מצב עמוד השדרה...לא ניתן להתעלם מפרק הזמן בין גיוסה ב-1999 ובעיקר בגיוס השני לקבע ב-2007, לבין הניתוח שעברה ב-2008 ובין המצב הנוכחי, תהיה פעילותה אשר תהיה, ויש לדעתי קשר ישיר בין השירות ותנאיו לבין החמרה משמעותית במצב הקודם".

ד"ר נחשון שזר מטעם המשיב כתב בחוות דעתו הראשונה מיום 10.6.11 כדלהלן: "....גב' לבזון רואה חשיבות רבה לישיבה הממושכת במהלך ארבעת החודשים הראשונים של שירותה בקבע כגורם להתפרצות המחלה....עבודה בישיבה אינה נחשבת לגורם להיווצרות פריצת דיסק או החמרתה. על פי מחקרים רבים, לחולים צעירים (מתחת לגיל 30) הסובלים מפריצת דיסק הגורם הגנטי הוא גורם הסיכון העיקרי.....לדעתי נסיעות ברכבת מירושלים לתל אביב ובחזרה הינה נסיעה נוחה ואינה יכולה להיחשב כנסיעה ארוכה מלווה בטלטולים.....אני ממליץ לא להכיר בקשר בין תנאי השירות ומצב עמוד השדרה המותני במקרה זה, לא גרימה ולא החמרה".

בחוו"ד משלימה מיום 20.12.11, בעקבות חוו"ד המשלימה של ד"ר קליר כתב ד"ר שזר כדלהלן: "....על מנת להכיר בקשר סיבתי של החמרה צריך להראות שתנאי שירותה של גב' לבזון מהווים גורם ברור להחמרת מצבה. שכן עצם הקשר הכרונולוגי, שהחמרה חלה במהלך השירות אינה מהווה הוכחה לכך שהחמרה חלה בגלל תנאי השירות....בתצהיר חדש של המערערת שצורף לתיק כעת, היא טוענת ...שבמהלך שירות הקבע היה עליה להרים משאות כבדים. לדעתי, גם אם היה עליה להרים תיק כבד מידי פעם, מדובר בעומס פיזיולוגי ואין לראות בכך גורם סיכון...".

1. לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו עדויותיהם וכן את עדותה של המערערת ועמיתיה לעבודה מילון רן חנוך ווינקר מיכל הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר נחשון שזר מטעם המשיב ודוחים אנו את מסקנת ד"ר קליר שהפגימה בגבה החמירה בשל תנאי ואופי שירותה בצה"ל. להלן יובאו הטעמים למסקנה זו.
2. חקירתו הנגדית של ד"ר קליר הוכיחה כמה כשלים שמצביעים על כך שלא ניתן לקבל את חוות דעתו; ואלו הם:

א. ד"ר קליר לא פירט בחוות דעתו אלו מסמכים היו בפניו בעת שכתב את חוות דעתו [ראו פרוט' עמ' 13 ש' 17-25].

ב. ד"ר קליר לא ידע מתי המערערת התלוננה לראשונה על כאבי גב[ראו פרוט' עמ' 14 ש' 3-4].

ג. ד"ר קליר נשאל האם בגלל תקופת שירות קבע של כ-3.5 חודשים הוא קובע החמרה ותשובתו היתה ש"לא רק בגלל התקופה אלא בגלל אופי התקופה" [ראו פרוט' עמ' 14 ש' 15-16]. ובהמשך ציין ש"אופי התקופה" התבטא בנסיעות וטלטולים והרמת משאות [ראו פרו' עמ' 14 ש' 17-20]. אלא שד"ר קליר לא ידע בכלל מה הרימה המערערת בתקופת שירות הקבע [ראו פרוט' עמ' 14 ש' 31-32]. מעבר לכך, ד"ר קליר אף הודה שאין הוא יודע מה עשתה המערערת בזמן שירותה בצבא [ראו פרוט' עמ' 15 ש' 5-6]. ד"ר קליר גם לא ידע כמה שעות ישבה המערערת בעת היותה סטודנטית (בסמוך לפני שהתגייסה לשירות קבע) [ראו פרוט' עמ' 15 ש' 14-15].

ד. ד"ר קליר הודה בעדותו שלמעשה כאבי הגב של המערערת לא פסקו מאז שהיתה בת 14. צוטטו בפני ד"ר קליר מסמכים המצביעים על כך שהיו למערערת כאבי גב תחתון במשך שנים רבות עוד לפני גיוסה לשירות קבע ועוד לפני גיוסה לצבא ועל כך הוא השיב "יש לאנשים כאבי גב מפעם לפעם והם חיים עם זה. כאן היתה השתלשלות שהובילה לניתוח" [ראו פרוט' עמ' 18 ש' 1-7].

ה. בעדותו ציין ד"ר קליר שייתכן ותחלואת המערערת שהצריכה ניתוח היתה קוראת ללא קשר לשירות [ראו פרוט' עמ' 18 ש' 24-25].

1. ד"ר שזר הודה שהוא אמנם לא מבצע ניתוחי עמוד שדרה אך ציין שכאורטופד הוא רואה ומייעץ לחולים רבים הסובלים מבעיות בעמוד השדרה [ראו פרוט' עמ' 19 ש' 9-11]. בהמשך עדותו ציין באופן קוהרנטי כפי שעשה בחוות הדעת בכתב שנתן, שאין קשר סיבתי בין העובדה שהמערערת התגייסה לקבע בשנת 2007 ובין העובדה שכמה חודשים לאחר מכן היתה לה התפרצות של המחלה. בהמשך חזר וציין ש"אין בתנאי השירות שלה ובכלל זה הנסיעות והישיבה הממושכת ונשיאת קלסרים מידי פעם כדי להוות גורם סיכון יותר מאשר תנאי החיים הרגילים שבן אדם נוסע, יושב עובד" [ראו פרוט' עמ' 19 ש' 31-32].
2. היקף עבודתה של המערערת מאשרת את מסקנותיו של ד"ר שזר שאין קשר בין תחלואת המערערת בגב התחתון לבין השירות בצבא. המערערת הודתה בעדותה שסבלה כל השנים מכאבי גב , ואף הודתה שכאב הגב הוא משהו שלא נעלם [ראו פרוט' עמ' 5 ש' 24] וכן הודתה שכשהיתה סטודנטית (היינו אחרי שירות החובה בצבא ולפני שירות הקבע) נהגה ללמוד בשכיבה [ראו פרוט' עמ' 5 ש' 18]. בתיקה הרפואי של המערערת מ- 16.2.10 נרשם בפרק "סימפטומים" : "בת 29 סובלת כבר 15 שנה מכאבי גב תחתון המקרינים לרגל ימין...." [ראו מסמך מס' 10 בתיק הרפואי] וכך גם במסמך מיום 17.2.08 נרשם כך: לאחרונה החמרה בכאבי הגב..." [ראו מסמך מס' 35 בתיק הרפואי] דבר המצביע על כך שכל הזמן היו כאבי גב תחתון.
3. מעדות המערערת עולה שלא ישבה כל הזמן ליד מחשב אלא השתתפה בישיבות שחלקן היו בחדרה וחלקן מחוץ לחדרה [ראו פרוט' עמ' 7 ש' 26]. מסתבר שגם בתקופת לימודיה באוניברסיטה היא ישבה שעות רבו [ראו פרוט' עמ' 8 ש' 25]. באשר ל"משאות" מדובר בקלסרים, ולא נטען שהיו הרבה קלסרים , ואף טענותיה לגבי נסיעות ברכבת ובאוטובוס מירושלים לת"א אינה משמעותית שכן מדובר בנסיעה נוחה.העד מטעמה של המערערת מר מילן, לא הוסיף לעניין תנאי עבודתה של המערערת פרט משמעותי מעבר לדברי המערערת. ניתן לסכם ולקבוע שמדובר בתנאי שירות קלים.

1. ד"ר קליר, מטעם המערערת, הזכיר בחוות דעתו הראשונה עבודת מחקר מהמרכז הרפואי הצבאי בהלסינקי על השפעת השירות הצבאי על כאבי גב תחתון. באותו מחקר בוצעה השוואה של 245 משרתים שסבלו מכאבי גב תחתון לעומת 126 אנשים שלא שירתו בצבא ואף הם סבלו מכאבי גב תחתון, עם אותם נתוני גיל ורקע. המסקנה היתה שהשירות הצבאי מגביר את הסיכון לכאבי גב תחתון. אלא שהמערערת לא יכולה להיבנות ממצאי מחקר זה מפני שאין כל דמיון בין מהות השירות הצבאי של אותם חיילים והיקף הפעילות הגופנית שלהם אל מול המערערת שעבדה בעבודה משרדית. בה במידה לא ניתן ללמוד לענייננו מעבודת המחקר שהזכיר ד"ר קליר מהמרכז במסצ'וסטס בו נקבע שטראומות חוזרות מגבירות את הסיכון לנכות באוכלוסיה העובדת עבודה גופנית לעומת אלה שאינם עובדים עבודה שיש בה מאמץ גופני מפני שעבודת המערערת בצבא היתה רחוקה מלהיות עבודה גופנית.
2. ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון עמד כב' השופט זמיר על מהות הנושא של "אסכולה רפואית" וכך קבע: "...אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים. ...אמור מעתה, כדי שאסכולה רפואית תוכל לזכות שוטר או חייל, או את בני משפחותיהם, בתגמולים לפי החוק, בגין מחלה שנגרמה או שהוחמרה בתקופת השירות, צריך שהאסכולה תקיים שני תנאים: הראשון - בנוגע למהות הקשר הסיבתי בין המחלה לבין השירות; השני - בנוגע לעוצמת הקשר.

פסק הדין הנ"ל ממשיך ומנחה כדלהלן:

"בנוגע למהות הקשר הסיבתי, צריך שהאסכולה תגדיר בפירוט סביר את מהות האירוע או המצב הגורמים למחלה או מחמירים אותה. נניח, לדוגמה, שאסכולה תקבע כי יש קשר סיבתי בין מתח נפשי לבין מחלת לב כלילית, זאת ולא יותר. האם די יהיה בכך כדי לשמש הוכחה כי כל מי שלקה במחלה זאת בתקופת שירותו ושיש בידו להוכיח כי במהלך תקופה זאת היה נתון במתח נפשי, לקה במחלה עקב השירות, יהיו רמת המתח, סוג המתח ומשך המתח אשר יהיו? אכן, אסכולה כזאת תספיק אולי כדי לשמש הוכחה במקרה קיצוני של מתח רב ומתמשך הנובע מתנאי שירות מיוחדים. אך לגבי מקרים אחרים, כגון מקרה של מתח נפשי במשך תקופה קצרה או מתח נפשי שאינו נובע מתנאי שירות מיוחדים, יהיה מקום לומר כי האסכולה כללית ומעורפלת מכדי לבסס קשר סיבתי מספיק בין תנאי השירות לבין המחלה. התנאי השני נוגע לעוצמת הקשר, כלומר, לדרגת ההסתברות שהשירות גרם למחלה או החמיר אותה. שהרי ייתכן כי אסכולה רצינית תצביע על קשר סיבתי בין אירוע מסוים או מצב מסוים לבין מחלה מסוימת, אך הקשר יהיה בדרגה נמוכה של הסתברות. למשל, ייתכן כי אסכולה תקבע שקיימת אפשרות שמצב מסוים מחמיר מחלה מסוימת, אך זוהי אפשרות רחוקה, במובן זה שהיא מתרחשת רק לגבי חלק קטן מן המצויים במצב זה. האם די בקשר סיבתי בדרגה כזאת כדי לזכות בתגמולים כל מי שמצוי במצב כזה? שאלה דומה מתעוררת לגבי דרגת ההסתברות שאירוע מסוים או שרשרת של אירועים מסוימים גרמו למחלה מסוימת או החמירו אותה. השאלה התעוררה גם בפרשת רוט שם אימץ הנשיא שמגר, בעמ' 215, דברים שאמר השופט בך בר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וכך אמר השופט בך: '... מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של 'קרוב לוודאי', ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה' ".

10. מהאמור לעיל ניתן לקבוע שכדי שאסכולה רפואית תספיק לקביעת קשר סיבתי, אין די בכך שהיא תאמר כי קיימת אפשרות שנסיבות מסוימות יגרמו למחלה מסוימת או יחמירו אותה. לקביעת קשר סיבתי, כפי שנדרש על-ידי החוק, צריך שהאסכולה תקבע כי "מתקבל מאד על הדעת" שנסיבות כאלה יגרמו למחלה או יחמירו אותה. אסכולה רפואית אינה משמשת הוכחה נחרצת, לכאן או לכאן, אלא רק הוכחה לכאורה. הוכחה כי קיימת אסכולה מבוססת וכי התובע מקיים את התנאים לפי האסכולה מספיקה כדי להעביר את נטל הראיה. כלומר, אם התובע הוכיח שקיימת אסכולה מבוססת הקובעת קשר סיבתי בין אירוע מסוים או מצב מסוים לבין מחלה מסוימת, בדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, אז עובר אל קצין התגמולים הנטל להביא ראיות כי על-אף אסכולה זאת מחלתו של התובע לא נגרמה ולא הוחמרה עקב אותו אירוע או אותו מצב. וכך גם להפך.

11. במקרה דנן, לא עמדה המערערת בנטל ההוכחה הנ"ל. לפיכך, הננו קובעים שלא הוכח שתנאי השירות של המערערת החמירו את המחלה. לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. במאמר מוסגר נציין שאמנם כתבנו בהחלטה מיום 18.11.12 [ראו עמ' 4 לפרוט'] שהמערערת תישא בהוצאות הישיבה שהתקיימה באותו יום בשל כך שהמערערת לא הביאה לאותו דיון את המומחה מטעמה, אלא שהמשיב לא המציא (בניגוד לאמור במפורש בהחלטתנו) פרטים מוכחים על גובה ההוצאות של המומחה מטעמו שהוצרך לבוא פעמיים לדיוני הוועדה. לפיכך, איננו פוסקים הוצאות כנגד המערערת וקובעים כי לאור נסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו הוא.

חברי הוועדה חתמו על עותקים אחרים של ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

-------------------------- ------------------------------- -----------------------------

יואל צור, שופט בדימ' פרופ' צבי שטרן עו"ד אברהם לנמן

אב"ד חבר חבר