ההליך

1. הצדדים התקשרו בהסכם להקמת אתר אינטרנט עבור מיזם שיזם התובע בשם "תיקוכל", ואשר נועד למכירה מקוונת (באינטרנט) של מוצרי מזון שונים בנקודות חלוקה מוגדרות ("המיזם").

2. בעקבות מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בוטל ההסכם, והוגשו שתי תביעות הדדיות: התביעה דנן ("תביעת קורשיה"), ותביעה נוספת (ת.א 19432-02-12, "תביעת בונסייט"), שהוגשה על ידי הנתבעת 1 בהליך זה ("הנתבעת" או "בונסייט") נגד קורשיה, התובע בהליך זה ("התובע"). שתי התביעות אוחדו והתבררו יחד. ואולם, במהלך ניהול ההליך הודיעה בונסייט כי אין בידה להמשיך ולנהל תביעתה מאחר והיא אינה פעילה, אין בידה נכסים ואין ביכולתה לממן את ייצוגה המשפטי (הודעה מיום 02.03.15). בהמשך לכך, ובהתאם להסכמת הצדדים, ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה (עמ' 16 לפרוטוקול).

נותרה לדיון רק תביעת קורשיה.

3. תביעת קורשיה הוגשה נגד שלושה נתבעים: בונסייט, נתבעת 3 שהיתה בעלת המניות בבונסייט ("ליזה"), ונתבע 2 בן זוגה של ליזה שניהל בפועל את עסקי בונסייט ("אזולאי"). נוכח הפסקת פעילותה של בונסייט בא כוחה חדל לייצגה, היא לא העמידה לעצמה ייצוג חלופי, ב"כ החדש של אזולאי וליזה (להלן גם "הנתבעים") הודיע שהוא אינו מייצגה והיא חדלה להתייצב לדיונים. עם זאת, מאחר והתביעה נגד אזולאי וליזה מקורה בתביעה נגד בונסייט, וחבותם קמה אם בכלל רק לאחר חבותה של בונסייט, הלכה למעשה נדונו טענות בונסייט נגד התביעה ככל שהנתבעים מצאו להעלותן.

4. התובע טוען שבונסייט הפרה את ההסכם עמו ולא הקימה את אתר האינטרנט שהתחייבה להקים. מכאן תביעתו להחזר הכספים ששילם לבונסייט ולפיצוי בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו לו. התביעה נגד הנתבעים היא בתוקף תפקידם בחברה, ועקב מעשיהם ומחדליהם האישיים. הנתבעים טוענים שההסכם לא הופר, ומכל מקום אין הם חבים בחובות בונסייט, ככל שתקבע חבות.

5. העידו בפני שלושת הצדדים, התובע (תצהיר ת/1); אזולאי (תצהיר נ/3) וליזה (תצהיר נ/4). פרט לצדדים לא הובאו עדים נוספים.

עיקר הרקע העובדתי והטענות

6. התובע הקים את המיזם תיקוכל ולשם קידומו התקשר עם בונסייט, חברה שבמועדים הרלוונטיים עסקה בפיתוח, עיצוב ובניית אתרי אינטרנט. ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 17.01.11 ובמסגרתו התחייבה בונסייט לפתח ולהקים עבור התובע אתר אינטרנט שישמש אותו עבור המיזם ("ההסכם", ת/7). גורם נוסף רלוונטי להקמת האתר היא חברת מיתוג עמה התקשר התובע ("חברת המיתוג"), אמנם חברת המיתוג אינה צד להסכם, אולם ההסכם מתייחס גם למשימות שהיה על חברת המיתוג לבצע, וכפי שנראה חלק מהמחלוקות בין הצדדים הן לעניין איכות החומרים שסיפקה חברת המיתוג, אם בכלל.

7. ההסכם בין הצדדים ארוך ומפורט, ולענייננו יש לתת את הדעת לסעיף 36 להסכם הקובע "טבלת אבני דרך ותשלומים", ובה תיאור הפעולות שעל בונסייט לבצע בכל אחד מהשלבים לבניית האתר, משך זמן לביצוע כל שלב, תשלומים והערות (ת/7, עמ' 7 "טבלת אבני דרך"). התמורה החוזית הכוללת עמדה על 88,000 ₪ בתוספת מע"מ, במעמד חתימת ההסכם שילם התובע 30% מהתמורה המוסכמת, ויתר התשלומים אמורים היו להשתלם עם התקדמות הביצוע לפי הקבוע בטבלת אבני דרך.

8. להבנת המחלוקות בין הצדדים נפרט את המתווה הכללי של ההסכם כפי שהוא הוסדר בטבלת אבני דרך.

שתי אבני הדרך הראשונות כוללות את תחילת ההתקשרות, פגישת היכרות ותיאום בין התובע לבונסייט ולחברת המיתוג, חתימת ההסכם ותשלום מקדמה בשיעור של 30%. אבן הדרך הבאה היא מסירת מסמך איפיון טכני מלא ומפורט שעל בסיסו יעוצבו כל מסכי האתר ("מסמך איפיון") וזאת בתוך 15 ימי עבודה. אבני הדרך הבאות מתייחסות לעיצוב מסכי האתר: אבן דרך שלישית היא מסירת חומרים גרפיים מחברת המיתוג לבונסייט, כדי שבונסייט תבצע את עיצוב מסכי האתר, אבן דרך רביעית קובעת שבונסייט תגיש לתובע עיצוב גרפי של כל המסכים לבחינתו בתוך 20 ימי עבודה מקבלת החומרים מחברת המיתוג, ואבן דרך חמישית קובעת את אישור העיצוב על ידי התובע בתוך 10 ימי עבודה. לאחר אישור העיצוב ישולמו 20% נוספים מהתמורה הכוללת. מכאן ואילך יש מספר אבני דרך לעניין עבודות התכנות והעלאת האתר לאוויר, כאשר אבן דרך שישית קובעת שבתוך 60 ימי עבודה בונסייט תסיים את עבודות התכנות, ולאחר מכן נקבעו מספר אבני דרך שעניינן בדיקת האתר, ביצוע תיקונים, העלאת האתר, הפעלתו ובדיקת תקינותו.

ניתן אם כן לחלק את ההסכם לשלושה שלבים עיקריים: שלב ראשון הוא התקשרות וגיבוש מסמך איפיון מלא ומפורט, שלב שני הוא עיצוב מסכי האתר, ושלב שלישי הוא ביצוע עבודת התכנות והעלאת האתר לשרת האיחסון.

כאמור, ההסכם נחתם בחודש ינואר 2011. מעדויות שני הצדדים נראה כי מוסכם שלאור לוחות הזמנים בהם בוצעו בפועל אבני הדרך הראשונות, ובהתאם לאמור בטבלת אבני דרך, בונסייט אמורה היתה לסיים את עבודות התכנות במחצית חודש אוגוסט 2011, שהם 60 ימי עבודה ממועד אישור העיצוב שהיה במחצית חודש מאי 2011 לערך (רישומים בעט אדום על גבי ההסכם ת/7, עדות התובע עמ' 36 שורות 3 – 9; עדות אזולאי בעמ' 47 שורות 10 – 22, תרשומת בכתב יד משיחה שנערכה בין הצדדים ביום 25.07.11, ת/4).

9. בתאריך 11.08.11 התובע הודיע לבונסייט על ביטול ההסכם עקב הפרתו היסודית על ידה, בונסייט נדרשה להפסיק לאלתר את ביצוע העבודות, וכך היה (נספח ז' לתצהיר התובע). הצדדים מאשימים זה את זה בפיצוץ ההסכם. התובע טוען שכשבועיים קודם לכן, בתאריך 25.07.11, התקיימה פגישה בינו ובין אזולאי, במהלכה התברר לו לראשונה שבונסייט לא תוכל לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם ואזולאי הודיע כי הוא צופה עיכוב של חודשיים וחצי לפחות (סעיפים 35, 43 לתצהיר התובע). הנתבעים טוענים שבאותה פגישה אזולאי עדכן כי יתכן ויהיה עיכוב בבניית האתר, ועיכוב זה אם יהיה, נובע מכך שהחומר שחברת המיתוג העבירה היה באיכות כה ירודה עד שבונסייט נאלצה לבצע בעצמה את כל עבודות העיצוב (סעיפים 57, 64 לתצהיר אזולאי). עם זאת ולמרות המחלוקת לעניין משך העיכוב הצפוי בסיום בניית האתר, אם בכלל, כמו גם לגבי הגורמים לעיכוב, אין מחלוקת שלאור דרישת התובע חדלה בונסייט לבצע כל עבודה נוספת, והלכה למעשה ההסכם בוטל.

10. התובע טוען שבונסייט לא עמדה בהתחייבויותיה, לא הקימה את האתר והוא נאלץ לבטל עמה את ההסכם ולהתקשר עם חברה אחרת (הסכם ת/6). מכאן תביעתו בה הוא תובע פיצוי על הנזקים וההפסדים שנגרמו לו, ואלו הם:

השבת כל התשלומים ששולמו לבונסייט מכוח ההסכם - 51,041 ₪; פיצויים מוסכמים - 51,041 ₪; ההפרש בין התמורה החוזית עליה סוכם עם בונסייט ובין התמורה החוזית עליה סוכם עם החברה החדשה - 80,000 ₪; אובדן הכנסה צפויה בגין עיכוב של שנה בהקמת המיזם – 150,000 ₪; פיצוי מוסכם נוסף – 8,800 ₪; סה"כ 340,882 ₪.

לטענת התובע על שלושת הנתבעים לפצותו בגין נזקיו, בונסייט עקב הפרת ההסכם על ידה; אזולאי וליזה בשל חבותם האישית לנזקים שגרמו במעשיהם ובמחדליהם, ובגין אחריותם לחובות החברה.

11. הנתבעים טוענים שהתובע הוא שהפר את ההסכם מאחר והוא לא עמד במחויבותו לספק חומרים מחברת המיתוג ועקב כך בונסייט ביצעה בעצמה את עבודות העיצוב, מבלי לקבל על כך כל תמורה נוספת, ותוך עיכוב משמעותי בלוחות הזמנים לביצוע.

ובכל מקרה, אין ממש בטענות האישיות נגד אזולאי וליזה, הם לא ערבו לחובות בונסייט, לא הטעו את התובע, נהגו עמו בתום לב ובהגינות, ואין כל מקום לחייבם באופן אישי או להורות על הרמת מסך ההתאגדות.

דיון

הצדדים להסכם

12. אתייחס תחילה לטענה מעין מקדמית, והיא טענת התובע כי אזולאי אישית הוא צד להסכם ולא חברת בונסייט.

טענה זו נסמכת על כך שבכותרת להסכם בין הצדדים נכתב שהסכם ההתקשרות הוא בין התובע ובין "ראובן אזולאי מחברת בונסייט מור אינטראקטיבי" (ת/7). הטענה עלתה ללא הנמקה ברורה, והיא אינה עולה בקנה אחד עם יתר טענות התובע ובראש ובראשונה עם החלטתו להגיש תביעתו נגד בונסייט. לגופם של דברים, אין ממש בניסיון לייחס לאזולאי התקשרות בשם עצמו, בונסייט לבדה חתומה על ההסכם (חתימות בתחתית ההסכם ת/7), בעמוד הראשון להסכם יש תיאור מפורט של חברת בונסייט, ובתוכן ההסכם לרבות בטבלת אבני דרך יש התייחסות לבונסייט לבדה, לא לאזולאי. נראה כי האמור בפתיח להסכם, שלא נוסח על ידי עורכי דין, משמעו כי בונסייט מתקשרת בהסכם באמצעות אזולאי, גם אם הניסוח אינו מוצלח במיוחד.

חבותם האישית של הנתבעים 2 - 3

13. כאמור לעיל, בונסייט לא התייצבה לדיון, לא טענה בשם עצמה כל טענות, והנתבעים אף הודיעו שהם אינם מתנגדים שיינתן נגדה פסק דין (פרוטוקול עמ' 15 שורות 1 – 3). בסופו של דבר, מאחר ולשם מתן פסק דין נגד נתבעת 1 היה על התובע לבסס נגדה תביעה, ולו לכאורה, ביקש התובע להמתין עם מתן פסק הדין. עם זאת, המחלוקת העיקרית היא לעניין חבותם האישית של הנתבעים, על כן נבחן תחילה מחלוקת זו.

14. התובע מבסס תביעתו נגד הנתבעים כמעט על כל עילת תביעה אפשרית. וכך הוא טוען להרמת מסך, לעילות נזיקיות, עילות חוזיות, ועילות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. אף שעילות התביעה שונות, העובדות עליהן הן מבוססות זהות. כפי שיובהר בחינה כוללת של הראיות שהוצגו מעלה כי התובע לא הניח תשתית מספקת לביסוס הטענות האישיות נגד הנתבעים, ולא הוכח שיש לחייבם אישית בחובות בונסייט.

המסגרת המשפטית

15. עיקרון האישיות המשפטית של חברה מחייב הפרדה ברורה בין אחריות החברה ובין אחריותם האישית של אורגנים בחברה ושל נושאי משרה בה. אכן, קיימים מקרים בהם ניתן לחייב גם אורגן או נושא משרה בחברה בגין חובות החברה, כולם או מקצתם, אולם אין במקרים אלו כדי לשנות מהכלל הבסיסי והוא אישיותה המשפטית הנפרדת של חברה.

16. קיימים מספר מוסדות משפטיים מכוחם ניתן לחייב אורגן או נושא משרה בחברה באופן אישי, אולם יש להבחין היטב בין המקרים. סעד של הרמת מסך משמעו ביטול עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, וייחוס חובותיה לבעל מניותיה. דוקטרינות אחרות מכוחן ניתן לקבוע חבות אישית מבוססות על כך שנושא המשרה או האורגן הפרו חובות החלות עליהם ישירות ובגין מעשיהם או מחדליהם האישיים, ללא קשר לכובעם כנושא משרה או אורגן בחברה. עם זאת, ככלל, נושא משרה או אורגן הפועל בשם חברה, אינו חב אישית בגין חובותיה (ע"א 313/08‏ נשאשיבי נ' רינראוי, והאסמכתאות שם).

17. בכל הקשור לעילה של הרמת מסך ההתאגדות מכוח סעיף 6 לחוק החברות, הפסיקה קבעה שמדובר בסעד קיצוני ומרחיק לכת שיש לנקוט בו רק במקרים נדירים. על בית משפט לעשות בו שימוש זהיר ורק באותם מקרים חריגים שפורטו בסעיף 6 לחוק החברות. הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות סעד זה רובץ על הטוען (למשל ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד בע"מ נ' שמעון; ע"א 313/08‏ נשאשיבי נ' רינראוי הנ"ל והאסמכתאות שם).

18. בכל הקשור לעילות תביעה אישיות, הפסיקה הכירה במספר עילות אפשריות. אחת העילות היא הפרת חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (ד"נ 7/81 פנידר נ. קסטרו). עילה נוספת היא עילה חוזית, הפרת החובה לנהוג בתום לב בשלב החוזי מכוח 39 לחוק החוזים (ע"א 10362/03 ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ). עם זאת נקבע, כי לא כל הפרת חוזה על ידי חברה גוררת חבות אישית של נושא משרה בה, להיפך, הכלל הוא שהאורגנים ונושאי המשרה בחברה אינם חבים בגין הפרות החוזה על ידי החברה (ע"א 313/08‏ עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פסקה 43 לפסק הדין). מקור נוסף להטלת חבות אישית הם דיני הנזיקין, כאשר לגבי החבות בנזיקין הכלל הוא שהעובדה שאדם הוא אורגן או נושא משרה בחברה אינה מקנה לו חסינות בפני תביעה נזיקית, והוא עשוי לחוב באופן אישי למעשה או מחדל שעשה מקום בו התמלאו היסודות הנדרשים לקיומה של עוולה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ). ואולם, כדי לקבוע כי קמה חבות אישית בנזיקין, יש להצביע על עילה ספציפית ולהניח תשתית עובדתית קונקרטית, על יסודה ניתן יהא לקבוע כי נתקיימו לגבי האורגן או נושא המשרה באופן אישי כל יסודות העוולה (ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ).

19. העולה מהאמור, לא ניתן לטעון בהינף יד להרמת מסך, הפרת חובת תום הלב, עילות חוזיות, עוולות נזיקיות ועילה של עשיית עושר ולא במשפט. יש לנתח כל אחת מהעילות הנטענות, ולבסס את העובדות המצמיחות כל אחת מעילות התביעה.

חבות הנתבעים – ממצאים

20. התובע מבסס טיעוניו על ארבע טענות עיקריות: הראשונה, על כך שהנתבעים הטעו אותו לגבי זהות בעלי התפקידים בחברה, הציגו בפניו מצג לפיו אזולאי הוא בעל המניות והמנהל וליזה היא מזכירת החברה, אך בפועל התברר בדיעבד שליזה היא בעלת המניות והמנהלת היחידה בחברה. השנייה, על כך שהנתבעים התקשרו בהסכם אף שידעו שאין ביכולתה של בונסייט לעמוד בהתחייבויותיה. השלישית, על כך שהנתבעים הציגו בפני התובע מצג לפיו בונסייט עומדת בכל התחייבויותיה ואזולאי פועל לקידום האתר, אך בפועל כמעט דבר לא נעשה. הרביעית, על כך שאזולאי וליזה ניצלו לרעה את אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, וכיום בונסייט אינה פעילה, אין לה נכסים, והוא נותר מול שוקת שבורה.

בחנתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח טענותיו.

21. התובע טוען שבדיעבד, עת עיין בדו"ח רשם החברות נספח א' לתצהירו, הוא הופתע לגלות שאזולאי כלל אינו רשום לא כבעל מניות ולא כמנהל בבונסייט. טענה זו אינה ברורה, ואינה עקבית. בעדותו טען התובע מחד כי לא התעניין לדעת כיצד רשומה החברה ברשם החברות מאחר ומבחינתו הוא סבר שהוא מתקשר עם אזולאי (עמ' 27 שורה 5), ומאידך כי אזולאי הציג עצמו כמקים החברה, מייסדה, המנכ"ל ובעל המניות בה (עמ' 27 שורות 19 – 24). אם התובע לא התעניין בזהות בעלי המניות בחברה, לא ניתן לטעון להטעיה. מכל מקום, לא ברור מה המשמעות העולה מטעותו של התובע (אם היתה כזו) לגבי זהות בעלי המניות בבונסייט, וכיצד יש בכך כדי להשליך על תוכן ההתקשרות בין הצדדים או על יכולתה של בונסייט לעמוד בהתחייבויותיה.

22. הטענה כי אזולאי התקשר עם התובע אף שידע שבונסייט לא תוכל לעמוד בחיובים שנטלה על עצמה לא הוכחה. ההסכם בין הצדדים נחתם בשנת 2011, הפסקת פעילות בונסייט אירעה בשלב מאוחר יותר, בעת ניהול הליך זה. עצם העובדה שכעבור מספר שנים בונסייט הפסיקה פעילותה אינה יכולה ללמד דבר על מועד ההתקשרות, חודש ינואר 2011, ואין בה כדי ללמד על כך שכבר בעת ההתקשרות אזולאי וליזה ידעו שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. זאת ועוד, אזולאי צירף לתצהירו רשימת אתרים שבונסייט העלתה לאוויר לאחר המועד בו בוטל ההסכם עם התובע, וכן הסכמים עם לקוחות חדשים אשר נחתמו סמוך, או אחרי מועד ביטול ההסכם בין הצדדים. מסמכים אלו מלמדים שבמועד ביטול החוזה בונסייט היתה עדין חברה פעילה, על אחת כמה וכמה שכך היה במועד חתימת ההסכם (סעיפים 14 – 18 ונספחים 1 – 2 לתצהיר הנתבע).

23. הטענה לפיה אזולאי הטעה את התובע ויצר מצג לפיו בניית האתר מתקדמת, אך בפועל דבר לא נעשה, לא הוכחה. להלן אדון בטענות להפרת ההסכם על ידי בונסייט, עתה אומר כי יש מרחק רב בין השאלה אם בונסייט הפרה את ההסכם, ובין השאלה אם אזולאי הציג מצג שווא בפני התובע.

24. הטענה האחרונה היא ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. טענה זו נטענה כטענה בעלמא, מבלי שהונחה לה כל תשתית. חברת בונסייט הוקמה בשנת 2008 ולא הובאה כל ראיה ממנה ניתן יהא להסיק כי רישום המניות על שם ליזה נעשה כדי להונות או לחמוק מנושים, או כדי לעשות שימוש לא כשר באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. גם אם אזולאי החל את הפעילות להקמת אתרי אינטרנט בשנת 2004, תחת עוסק מורשה ולא תחת חברה, אין זה אומר שהקמת החברה בהמשך הדרך בשנת 2008, היא פיקציה שנועדה לחמוק מנושים. לא ניתן לטעון כל אימת שחברה מפרה הסכם (להלן) שבעל מניותיה ניצל לרעה את אישיותה המשפטית הנפרדת.

25. מסקנת הדברים היא כי לא הוכחו הנסיבות החריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות. נעיר כי התובע אינו מבחין בין ליזה בעלת המניות בחברה ובין אזולאי שאינו בעל מניות בחברה ועילת הרמת מסך כלל אינה רלוונטית לגביו. לא הונחה גם כל תשתית מכוחה ניתן יהא לקבוע כי הנתבעים ביצעו עוולות נזיקיות או הפרו את חובות תום הלב.

מסקנה נוספת היא שגם אם בונסייט הפרה את החוזה עם התובע, ולכך נתייחס בסמוך, דין התביעה האישית נגד אזולאי וליזה להידחות.

התביעה נגד בונסייט

26. מכאן לשאלה אם בונסייט הפרה את ההסכם.

27. כאמור, ההסכם בין הצדדים כלל מספר אבני דרך, תשלומים ולוחות זמנים לביצוע. שלב ראשון מסתיים עם גיבוש מסמך איפיון מלא ומפורט, שלב שני מסתיים עם אישור מסכי האתר, ושלב שלישי מסתיים עם העלאת האתר לאוויר.

28. התובע טוען שבונסייט הפרה כל שלב משלבי ההסכם, לא העבירה מסמך איפיון מפורט ומלא, העבירה באיחור רב את העיצובים של מסכי האתר וגם זאת לא באופן מלא, לא ביצעה כל עבודות תכנות, ורק כשהתקרב המועד בו היה עליה לסיים את עבודות התכנות, היא הודיעה שצפוי עיכוב ניכר בהשלמת העבודה.

הנתבעים טוענים שהצדדים הסכימו לוותר על מסמך איפיון, ששלב העיצוב התעכב מאחר וחברת המיתוג העבירה חומרי גלם לקויים ובונסייט נאלצה לבצע בעצמה עבודות עיצוב שלא נכללו בחוזה, וששלב התכנות בוצע, גם אם לא במלואו, אך התובע ביטל את ההסכם טרם השלמתו.

29. הגעתי למסקנה שיש לדחות את הטענות להפרת ההסכם ביחס לשני השלבים הראשונים של ההסכם, אך יש לקבלן ביחס לשלב השלישי, שלב התכנות, לגביו הוכחה הפרה. אנמק.

30. מסמך האיפיון. אין מחלוקת שבסופו של יום בונסייט לא מסרה לתובע מסמך איפיון מפורט, וביחס לכך עלו שלל טענות. עם זאת, גם התובע מודה כי מחל על ההפרה והחליט לא לעמוד על מילוי אבן דרך זו, לשיטתו כדי לא לעכב את העבודה (סעיפים 23, 29 לתצהיר התובע ונספח ד לתצהיר). בנסיבות אלו, כאשר בזמן אמת התובע החליט שלא לדרוש הכנת המסמך ולהמשיך לביצוע אבן הדרך הבאה, הוא אינו יכול לטעון להפרת החוזה בגין כך.

31. עיצוב מסכי האתר. אין מחלוקת שבונסייט לא עמדה במועדים שנקבעו בטבלת אבני דרך, והיה עיכוב בהעברת העיצובים. עם זאת יש מחלוקת הן לגבי גורמי העיכוב והן לגבי היקף החומר שהועבר.

למרות המחלוקות ולמרות מכלול הטענות, התמונה העולה מכלל הראיות היא שבזמן אמת התובע היה מרוצה, אפילו מרוצה מאוד מהעבודה שבוצעה, הוא אישר לבונסייט ששלב העיצוב הושלם, שניתן לעבור לשלב התכנות, והוא גם שילם 20% נוספים מהתמורה המוסכמת אשר בהתאם לטבלת אבני הדרך אמורים להיות משולמים בתום שלב העיצוב. וכך, נכתב בתכתובת מיילים מיום 15.5.11 (נספח 4 לתצהיר אזולאי): "... אני מאוד מרוצה עד כה מהעיצוב. נראה מקצועי, ניכרת השקעה וידע ומתאים לגדולים וקטנים. יצא אחלה, נראה אחלה, יעבוד אחלה, אני מעריך שתעברו מהר ככל שניתן לשלב התכנות... שוב ברכות על סיום העיצוב". פשוט וברור. שלב העיצוב הסתיים ויש לעבור לאבן הדרך הבאה, שלב התכנות (וראו גם דברים דומים בסעיפים 30 – 31 לתצהיר התובע).

משמעות הדבר היא שבזמן אמת התובע מחל על האיחור והודיע כי ניתן להמשיך לאבן הדרך הבאה, ללא כל טענות או הסתייגויות. בנסיבות אלו אין לקבל כיום טענות להפרת ההסכם.

32. שלב התכנות. אבן הדרך הבאה, סיום עבודות התכנות, אמורה היתה להסתיים בתוך 60 ימי עבודה ממועד סיום העיצוב, היינו מחצית חודש אוגוסט 2011 (מוסכם שעבודות העיצוב הסתיימו במחצית חודש מאי 2011). בתאריך 11.08.11 שלח ב"כ התובע מכתב בו הודיע על ביטול החוזה, והחל מעת קבלת ההודעה לא בוצעו על ידי בונסייט כל עבודות נוספות. התובע טוען שהוא החליט לבטל את החוזה בעקבות פגישה בינו ובין אזולאי שהתקיימה ביום 25.07.11 בה נודע לו לראשונה שעבודות התכנות אינן מתקדמות ואזולאי צופה עיכוב של חודשיים וחצי לפחות (סעיפים 35 – 43 לתצהיר התובע ותרשומת בכתב יד התובע מהפגישה מיום 25.07.11, ת/4). הנתבעים טוענים שבפגישה מיום 25.07.11 אזולאי הודיע לתובע שיתכן ויהיה עיכוב בביצוע העבודות, ועיכוב זה אם יהיה אינו באחריותו (סעיפים 57, 64 לתצהיר אזולאי).

33. השאלה היא אם הודעת הביטול ניתנה כדין, או במילים אחרות, אם במועד משלוח הודעת הביטול בונסייט הפרה את ההסכם.

למרות טענות הנתבעים בתצהירים, בכתב ההגנה קיימת הודאה מפורשת בטענת התובע לגבי עיכוב צפוי בביצוע עבודות התכנות, ובסעיף 33 לכתב ההגנה הנתבעים מודים שנאמר לתובע שצפוי עיכוב, אף שלטענתם מדובר בעיכוב של חודשיים לכל היותר (סעיף 33 לכתב ההגנה). כך עולה גם ממכתב ב"כ הנתבעים מיום 07.08.11 בו נכתב שבונסייט מבקשת "לסיים העבודה במועדים ריאליים", היינו העבודה לא תסתיים במועד שנקבע (נספח ו' לתצהיר התובע, פסקה 11 למכתב). הודאת הנתבעים בכתב ההגנה תואמת לאמור בתרשומת בכתב יד התובע שנערכה לאחר הפגישה מיום 25.07.11 בה נכתב שאזולאי צופה שהעבודות יושלמו בתאריך 15.10.11 (איחור של חודשיים) ובהם 40 ימי עבודה (ת/4).

מכאן שטרם ביטול ההסכם, אזולאי הודיע לתובע שהוא צופה עיכוב משמעותי בביצוע עבודות התכנות.

34. המסקנה בדבר עיכוב משמעותי בביצוע עבודות התכנות, נתמכת בעובדה נוספת, אי הצגת קוד המקור. דומה שלא יכול להיות ספק שקוד המקור יכול ללמד בצורה ברורה אלו עבודות תכנות בצעה בונסייט טרם בוטל החוזה. למרות זאת ולמרות שעוד בדיון ראשון ביקש התובע לקבל לידיו את קוד המקור ואזולאי התחייב להמציאו, קוד המקור לא הוצג. רק לאחר בקשות חוזרות ונשנות, והתחייבויות שהופרו, הודיע אזולאי שקוד המקור אינו ברשותו (תצהיר תומך בבקשה מס' 20; עמ' 49 שורות 15 – 28). מדובר בראיה מהותית שהיתה בשליטתו המלאה של אזולאי, ובנסיבות בהן אזולאי מנע מהתובע את האפשרות לבחון תוכנה, אין אלא לקבוע שקוד המקור אינו משרת את גרסת הנתבעים.

35. הנתבעים טוענים שהעיכוב נגרם מכך שבונסייט נאלצה לבצע עבודות נוספות שלא נכללו בחוזה, על כן למרות האיחור היא לא הפרה את החוזה. טענה זו, על הנתבעים להוכיחה. ואולם, למרות שזו למעשה טענת ההגנה העיקרית לא הובאו כל ראיות לביסוסה, לא הובהר איזה חומר הועבר מחברת המיתוג, איזה חומר צריך היה להיות מועבר, אלו עבודות נוספות בונסייט נאלצה לבצע, מה היקפן, מה משך העיכוב שנוצר בגינן, ושאלות נוספות כיו"ב. בנסיבות אלו, הנתבעים לא הוכיחו שבונסייט אינה נושאת באחריות לאיחור שנגרם.

36. ההסכם בין הצדדים קובע שעמידה בלוחות הזמנים שנקבעו באבני הדרך היא תנאי יסודי בהסכם, שאיחור של עד 10 ימי עבודה לא ייחשב איחור, ואיחור העולה על 30 ימי עבודה ייחשב הפרה יסודית של ההסכם (סעיפים 28 – 29 להסכם).

המסקנה המתבקשת היא שבמועד ביטול ההסכם היתה צפויה הפרה יסודית של ההסכם. מכאן, שבהתאם לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) רשאי היה התובע להודיע לבונסייט על ביטול החוזה, והוא גם זכאי לפיצוי על נזקיו.

הנזק

התביעה כוללת מספר ראשי נזק והם יבחנו להלן.

37. ראש נזק ראשון הוא החזר כל התשלומים ששולמו בסך 51,041 ₪. הנתבעים טוענים שיש לדחות דרישה זו מאחר ובונסייט לא הפרה את החוזה. משדחיתי טענתם וקבעתי שהחוזה בוטל כדין, זכאי התובע להחזר מלוא הסכומים ששילם על פי הסכם, כאמור בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) לפיו "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה". ערה אני לכך שבונסייט השקיעה שעות עבודה ומשאבים כספיים בקידום בניית האתר עד מועד ביטול ההסכם, אולם לא הוכח שהתובע עשה או יכול היה לעשות שימוש בחומרים שנמסרו לו, ולמעשה לא עלתה כל טענה מעין זו. בנסיבות אלו, שעה שמטרת החוזה היא בניית אתר והאתר לא הוקם, על בונסייט להחזיר לתובע את מלוא התשלומים שקבלה על פי ההסכם.

38. ראש נזק שני היא תביעה לפיצוי מוסכם, כאשר התובע מבקש לפסוק לו פיצוי מוסכם מכוח שני סעיפים בחוזה: 51,041 ₪ מכוח סעיף 22 לחוזה הקובע שבמקרה של הפרה יסודית תשלם בונסייט פיצוי מוסכם בגובה התשלומים שכבר שולמו, וסכום נוסף של 8,800 ₪ מכוח סעיף 29 לחוזה הקובע שבמקרה של איחור העולה על 30 יום, תשלם בונסייט פיצוי מוסכם בסכום של 900 ₪ ליום ולא יותר מ – 10% מסכום העסקה.

הנתבעים טוענים שמדובר בכפל פיצוי ושהתובע גם אינו זכאי לפיצוי מוסכם בנוסף להחזר הסכומים ששילם.

קבעתי שבונסייט הפרה את החוזה הפרה יסודית. בנסיבות אלו זכאי התובע לפיצוי מוסכם כאמור בחוזה, וזאת בנוסף להשבת הסכומים ששילם. לעניין זה אין לקבל את טענת הנתבעים כי מדובר בכפל פיצוי מאחר והסכום של 51,041 ₪ הנ"ל אינו פיצוי אלא השבה.

עם זאת, אין לפסוק לתובע פיצויים מוסכמים פעמיים מכוח שני סעיפים בחוזה. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 29 הקובע פיצוי מוסכם במקרה של איחור בביצוע החוזה. סעיף 22 מתייחס להפרות אחרות, אלו המנויות בסעיף 21 לחוזה והן הפרה של הצהרות בונסייט לרבות התחייבותה להעביר את הזכויות לבעלות התובע, וכן הפרת התובע לשלם את התשלומים שנקבעו בהסכם. בכל הקשור לאיחור, יש הסדר ספציפי בסעיף 29 להסכם, לפיו הפיצוי המוסכם בגין איחור הוא 900 ₪ ליום ולא יותר מ 10% מסכום העסקה. מכאן שהתובע זכאי לפיצוי מוסכם בסכום של 8,800 ₪.

39. ראש נזק נוסף הוא אובדן הכנסה בגין עיכוב של שנה בבניית האתר בסכום של 150,000 ₪. ראש נזק זה לא הוכח בכל דרך, לא הוצגה כל ראייה לביסוס הסכום הנטען, אין פירוט של הכנסות, הוצאות ורווחים, לא ברור כיצד חושבו הסכומים, מדוע נגרם עיכוב של שנה בקידום המיזם, ולא הוצגו כל מסמכים תומכים.

40. ראש נזק אחרון הוא ההפרש בין התמורה שהתובע שילם לחברה החדשה עימה התקשר לעומת התמורה שהוא התחייב לשלם לבונסייט, בסכום של 80,000 ₪. גם ראש נזק זה לא הוכח. התובע טען בתצהירו שהוא התקשר עם חברה אחרת בשם SYE, אולם בעדותו התברר שחברה זו לא באה במקומה של בונסייט אלא העניקה שירות אחר (חיבור למערכת ERP, עמ' 40 שורות 18 – 27). בנסיבות אלו התובע לא הוכיח מה הסכומים ששולמו על ידו לחברה שבנתה את האתר במקומה של בונסייט, והוא גם לא הוכיח מה ביצעה אותה חברה שאת שמה לא זכר.

תוצאה

41. התוצאה היא שהתביעה נגד נתבעת 1 מתקבלת בחלקה, התביעה נגד נתבעים 2 – 3 נדחית.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 59,841 ₪, צמוד נושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

התביעה נגד נתבעים 2 – 3 נדחית.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, 02 יולי 2017, בהעדר הצדדים.