לפני כבוד השופט איתי ברסלר-גונן

1. בפני בקשות שעניינן ביטול הפטר שניתן לחייב לפני מספר שנים, וכן בקשות למימוש נכסי החייב בעבור הנושים.

הרקע לבקשות – צו הכינוס, תכנית הפירעון וההפטר

1. ביום 3.10.2011 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו. במקביל נפתח הליך גם בעניינה של רעייתו [פש"ר 4804-10-11]. ביום 4.6.2012 הוכרזו החייב ורעייתו כפושטי רגל. לאחר פטירתה של הנאמנת ז"ל, עו"ד ערן בר רבי מונה כנאמן. סך תביעות החוב שאושרו בעניינו של החייב עמדו על סך כ- 1.5 מיליון ₪.

ביום 12.11.2015 התקיים דיון בעניינם של החייבים כשבאותה עת היה מצוי בקופה סכום של כ- 920,000 ₪ על שם שני החייבים. כיוון שעד אז נצבר סכום מספיק עבור החייבת לשם השאת 100% דיבידנד לנושיה, ניתן לה הפטר במעמד הדיון. באשר לחייב, נקבעה לו תכנית פירעון להפטר מותנה, בכפוף להעשרת הקופה בסכום נוסף של 75,000 ₪ תוך 18 חודשים. עוד נקבע כי תכנית הפירעון היא בנוסף לנכסים המוקנים ובכלל זה קופת גמל על שם החייב בסך של כ- 68,000 ₪.

1. במהלך התקופה שחלפה, התגלעה מחלוקת משפטית הנוגעת לפרשנות הכספים שבקופות החייב. עניין זה הובא גם לפתחו של בית הדין לעבודה בתל אביב, בנוכחות הנאמן.

בסופו של דבר, רק ביום 3.7.2018 הופקדו על ידי החייב מלוא הסכומים שנדרשו כתנאי להפטרו והנאמן הודיע על כך לבית המשפט, ומשכך - ביום 6.7.2018 חתם בית המשפט על צו הפטר לחייב.

1. לאחר ההפטר התבררו העובדות הבאות:

ביום 20.6.2018 [קודם להודעת הנאמן על קיום התנאים להפטר] הודיע הרשם לענייני ירושה בבאר שבע, בדוא"ל לנאמן, כי אביו של החייב נפטר ביום 4.3.2018 והתקבלה אצל רשם הירושה בקשה לצו קיום צוואה, לפיה יורש החייב חמישית מעיזבון הוריו. כבר כעת יובהר כי, לטענת הנאמן, הודעת הרשם לענייני ירושה נשלחה אליו בדוא"ל ישן ועל כן לא היה מודע לכך כשהגיש את ההודעה לבית המשפט על מילוי תנאי ההפטר.

ביום 31.7.2018 [לאחר חתימה על צו ההפטר] הודיע הכונס הרשמי לנאמן כי מתבקשת עמדתו בעניין ירושת החייב בעיזבון וזאת טרם חתימה על הוראת התשלום להעברת הכספים שהצטברו בקופה לחלוקה.

הנאמן שקל את הדברים וסבר שאין מקום לדרוש תשלום נוסף מהחייב וזאת כיוון שהחייב ורעייתו הפקידו לקופת הכינוס כבר למעלה מ- 1.1 מיליון ₪, החלטת ההפטר המותנה ניתנה כבר ביום 12.11.2015 ואילו לא הייתה מחלוקת משפטית בנוגע לפרשנות הכספים שבקופות החייב, הוא היה מופטר מחובותיו כעבור כשנה וחצי מיום הדיון ועוד קודם לפטירת אביו ז"ל.

לאחר שהנאמן הביע עמדתו זו בפני הכונס הרשמי קיבל אותה הכונס הרשמי וחתם על הוראת התשלום של הסכומים שהצטברו בקופה לחלוקה לנושים.

ויודגש: פטירת אביו של החייב וחלופת מידע זה שבין הרשם לענייני ירושה, הנאמן והכונס הרשמי כלל לא הובאה לידיעת בית המשפט.

1. להלן ציר הזמנים בשרטוט:

בקשה 31 לביטול ההפטר ובקשה 33 לצו איסור דיספוזיציה

1. ביום 19.7.2020 הוגשה בקשת 'אגודת החלב' [להלן: "האגודה" או "אגודת החלב"] לביטול צו ההפטר, ולהארכת מועד להגשת תביעת חוב על ידי אגודת החלב. אגודה זו הינה אגודה שיתופית משפחתית לייצור חלב, הממוקמת במושב שפיר, כאשר במועד הגשת הבקשה היו חברים בה מר שמעון פרידמן, אחיו של החייב [להלן: "שמעון"] וכן מר יצחק פרידמן שהוא בנו של שמעון [להלן: "יצחק"]. בעבר, ואין על כך מחלוקת, גם החייב היה חבר באגודה אך הוא פרש ממנה בשנת 2008.

צויין בבקשה כי ביום 27.1.2009 נחתם הסכם הלוואה בין אגודת החלב לחייב, לפיו הלוותה האגודה לחייב סך של 150,000 ₪ ללא תאריך מוגדר להשבת הכספים, כאשר בהסכם נכתב כי החייב לא יידרש להחזיר את ההלוואה כל עוד לא ינקוט הליך משפטי נגד האגודה או מי מחבריה [להלן: "הסכם ההלוואה"].

לטענת האגודה, החייב לא יידע אותה על צו הכינוס ונודע לאגודה ולחבריה על הליכי פשיטת הרגל רק לאחר שהחייב קיבל צו הפטר ובסמוך להגשת הבקשה. לטענת האגודה, עצם פתיחת הליך פשיטת הרגל מהווה הליך משפטי אשר יש לראותו ככזה הננקט על ידי החייב כלפי האגודה ומשכך, הוא מקים את התנאי המגבש את זכותה של האגודה להשבת ההלוואה.

עוד נטען, כי כיוון שהחייב לא הודיע לאגודה על הליך פשיטת הרגל הרי הוא פעל בחוסר תום לב קיצוני ופגע בזכויותיה של האגודה לקבל את החזר ההלוואה. בהמשך לכך, טענה האגודה כי החייב העלים בחוסר תום לב את עובדת היותו יורש של אביו, שנפטר ביום 4.3.2018, במהלך הליך פשיטת הרגל, ומשכך הזכויות שירש בעיזבון ובכללן חלק בנכס מקרקעין, ניתנות למימוש לטובת קופת הכינוס.

על כן, התבקש בית המשפט לבטל את צו ההפטר ולפתוח את ההליך מחדש כדי שהאגודה תוכל להגיש תביעת חוב נגד החייב, או לפחות בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, וכדי שניתן יהיה לממש את נכס המקרקעין שלחייב יש זכויות בו מכוח העיזבון, לטובת הנושים.

1. במקביל לאמור לעיל, הוגשה ביום 10.8.2020 על ידי האגודה בקשה לצו איסור דיספוזיציה למשק 49 במושב שפיר, הידוע גם כחלקה 30 בגוש 2914, אשר היה שייך לאביו ז"ל של החייב [להלן: "נכס העיזבון"]. עוד באותו יום הורה בית המשפט על איסור דיספוזיציה לנכס העיזבון. ביום 14.8.2020 ביקש החייב לבטל את הצו על מנת למכור את נכס העיזבון ובית המשפט הורה כי כעקרון חלקו של החייב בנכס העיזבון מוקנה לקופת הכינוס, אולם על מנת למנוע נזק מיתר היורשים ניתנה רשות להתקשר בהסכם שיהיה כפוף לאישור בית המשפט, על מנת להבטיח כי חלקו של החייב לא יועבר אליו אלא בהחלטה מפורשת של בית המשפט, ככל שתינתן [החלטה מיום 14.8.2020 בבקשה 33].
2. ביום 25.8.2020 הגיש הכונ"ר את תגובתו בבקשה 33. הכונ"ר ציין כי סך תביעות החוב אושרו בשיעור של כ- 1,500,000 ₪, מתוכו סך של כ – 11,700 בדין קדימה. עוד ציין הכונ"ר כי במסגרת ההליך מומש על ידי נושה מובטח [במסגרת תיק הוצל"פ] נכס מקרקעין השייך לחייב ולאשתו, בשווי כ- 2,500,000 ₪, ומתוך סכום המכירה הועברה יתרה של כ- 820,000 ₪ לקופת הכינוס. החייבת קיבלה הפטר מחובותיה לאחר תשלום 100% דיבידנד לנושיה; ולחייב נקבעה תכנית פירעון שכללה, בין היתר, תשלום בסך 75,000 ₪ תוך 18 חודשים, במקביל להעברת כספים המוחזקים ע"ש החייב בקופ"ג בסך של כ- 68,000 ₪.

עוד ציין הכונ"ר כי במסגרת הליך שהתקיים בין שמעון לחייב בבית משפט לענייני משפחה, נדחתה בקשתו של שמעון לצו מניעה זמני שיורה על איסור דיספוזיציה במשק וגם הערעור שהוגש בעניין זה נדחה על ידי ערכאת הערעור משום שלא נמצאה שגגה המצדיקה התערבות.

הכונ"ר סבר אף הוא כי יש להורות על ביטול צו איסור הדיספוזיציה בנכס העיזבון וכי יש לדחות את בקשות האגודה לביטול צו ההפטר ולמתן אפשרות להגשת תביעת חוב על ידה.

לטענת הכונ"ר, בקשת האגודה לאיסור דיספוזיציה הוגשה בחוסר תום לב ומהווה 'מקצה שיפורים' לבקשות קודמות באותו עניין שהוגשו לערכאות שונות; עוד נטען כי אלמלא המחלוקת הבלתי צפויה שהתגלעה בעניין העברת כספי קופת הגמל על שם החייב, הרי שההליך היה מסתיים מספר שנים לפני פטירת אביו של החייב וקבלת זכויות בעיזבון הוריו המנוחים.

עוד הביע הכונ"ר עמדתו כי נוכח שהחייב הופטר מחובותיו למעלה משנתיים טרם הגשת הבקשה וזאת, לאחר ששהה בהליך כתשע שנים ושילם סכומים נכבדים לנושים במסגרת ההליך והחל בחיים חדשים, אין מקום להורות על ביטול ההפטר.

הכונ"ר ציין כי עניין זכויות החייב בירושה היה ידוע לנאמן ולכונ"ר סמוך למתן ההפטר בעניינו של החייב והכונ"ר עודנו סבור, כמו אז, כי עמדת הנאמן סבירה ואין מקום לביטול ההפטר.

1. בהחלטת בית המשפט מיום 26.8.2020 קבע בית המשפט כי הנושים זכאים להגיב לבקשה.
2. ביום 26.8.2020 הגישה חברת "כנפי צוקים בע"מ" [להלן: "החברה" או "כנפי צוקים"] תגובתה. החברה טענה כי היא הנושה העיקרית של החייב ותביעת החוב שאושרה מהווה כ- 43% מכלל הנשייה [ע"ס כ- 676,000 ₪]. החברה טענה כי הופתעה לקרוא את תגובת הכונ"ר והיא סבורה כי אין מניעה להשאיר את צו ההפטר על כנו, ואולם משום שהחייב ירש את הזכויות בנכס העיזבון, טרם קבלת ההפטר בעניינו, הרי שזכויותיו מתוקף הירושה שייכות לקופת הכינוס. החברה טענה כי ללא קשר ל"מניעי" מגיש הבקשה [שמעון או האגודה – א.ב.ג.] אין מקום "להעניש" את יתר הנושים ולמנוע מהם להיפרע מנכסי החייב המוקנים לקופה.

על כן, ביקשה החברה כי צו ההפטר יישאר על כנו אך זכויות החייב בירושה ימומשו לטובת קופת הכינוס.

1. ביום 27.8.2020 הגיש הנאמן את התייחסותו לבקשת החברה וחזר על עמדת הכונ"ר כמפורט לעיל, ובכלל זה כי נוכח שהחייב ורעייתו הפקידו לקופת הכינוס יחדיו כבר למעלה מ- 1.1 מיליון ₪, וכי הטעם היחיד שהחייב לא קיבל את ההפטר יחד עם רעייתו היתה נעוצה במחלוקת משפטית בנוגע לכספים שהיו צבורים על שם החייב, כאשר הנושא נדון בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, דיון שבו נכח הנאמן. לטענת הנאמן, לולא המחלוקת המשפטית בעניין הכספים, הרי שהחייב היה מופטר מחובותיו יחד עם אשתו ולכל המאוחר, כשנה וחצי ממועד הדיון שבו נקבעה תכנית הפירעון.

הנאמן הבהיר כי דבר פטירתו של אבי החייב נודע לו מספר ימים לאחר שהחייב קיבל את צו ההפטר ואז שקל את הדברים והגיע כאמור למסקנה שאין מקום לדרוש מהחייב תשלום נוסף.

ביחס למעמד האגודה, הביע הנאמן דעתו כי החייב היה תם לב, כשלא הוסיף לרשימת הנושים את האגודה, משום שבמועד הגשת הבקשה לצו הכינוס, האגודה לא נכללה ברשימת הנושים כיוון שהחייב לא חב לה דבר, גם לא בהתאם להסכם ההלוואה, שבמסגרתו לא נקבע תאריך מוגדר להשבת הכספים. לטענת הנאמן, עצם פתיחת הליך פשיטת הרגל אינו מהווה הליך שננקט נגד האגודה ומשום כך, הרי שלא התקיים התנאי לפיו על החייב להחזיר את כספי ההלוואה ולכן, יש לדחות את טענות האגודה.

1. בין לבין הגישו הצדדים מספר בקשות ובהן חזרו על טענותיהם בדבר הבקשה לביטול צו ההפטר והשארת צו איסור הדיספוזיציה על כנו (מטעם האגודה) ובקשה לביטול צו איסור הדיספוזיציה (מטעם החייב והמשיבים/יורשים).

בקשה 40 והדיון מיום 7.3.2020

1. להשלמת התמונה יצויין כי נוכח שניתנה אפשרות ליורשים להתקשר בהסכם מכר, עתר שמעון עצמו [בבקשה 40] לרכוש את נכס העיזבון נוכח החוב הנטען של החייב כלפי האגודה.
2. בדיון שהתקיים ביום 7.3.2021 נקבע כי כל עוד לא הוכרעה שאלת ביטול ההפטר ויתר טענות האגודה אין מקום עדיין לבדוק את תביעת החוב של האגודה, שהגשתה טרם אושרה משום שמעמד האגודה טרם הוכרע באותה עת. עוד נקבע כי יש להכריע תחילה במשמעות צו קיום הצוואה ביחס להפטר. לאחר מכן, יש להכריע האם ובאיזה אופן היה על החייב לדווח על פטירתו של אביו ז"ל בטרם ההפטר והאם העובדה כי הדברים לא הובאו לידי בית המשפט מגיעים כדי התנהלות החייב בחוסר תום לב המצדיקה ביטול ההפטר אם לאו. ככל שיוכרע שאין מקום לבטל את ההפטר, עדיין יש מקום להכריע האם חלקו של החייב בעיזבון צריך להיזקף לטובת קופת הפש"ר, אם לאו.

עוד הובהר כי רק אם ייקבע שהתנהלות החייב מגיעה כדי חוסר תום לב המצדיקה ביטול ההפטר, יש לדון במעמדה של האגודה בהליך זה.

עוד עמד בית המשפט על כך כי יש לבחון, כשאלת ביניים, האם האגודה ידעה על צו הכינוס והאם בכלל חב החייב לאגודה סכום שהוא בר תביעה בהליך הפש"ר.

בקשה 47 לאישור הסכם המכר [מכר עצמי]

1. ביום 12.7.2021 הוגשה בקשה במעמד צד אחד לאישור הסכם המכר של נכס העיזבון על ידי החייב ואחיותיו. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי בקשה זו תידון באופן פומבי יחד עם יתר הבקשות הפתוחות.
2. במעמד הדיון שהתקיים ביום 20.10.2021 ולאחר שמיעת ראיות גם בעניין זה, אישר בית המשפט את הסכם המכר תוך הוספת שני תנאים: האחד כי כל הסכומים יישארו בנאמנות ולא יחולק הסכום המתקבל בטרם יוצג תחשיב לבית המשפט להצביע על חלקו האמתי והנכון של החייב; והתנאי הנוסף הוא כי הנאמן בהליך זה יקבל ממבצע המכר תחשיב של כל עלויות המיסוי וכן יקבל מידע על ההליכים מול רשויות המס והוא יהיה רשאי להתייצב לטעון בפני הרשויות הרלוונטיות בשמו של החייב.

עוד נקבע כי התנאים יפקעו אם בית המשפט יקבע בהחלטה האחרת שלא לכלול את נכס העיזבון במסגרת הנכסים המוקנים לנאמן.

סיכומי הצדדים

1. לאחר שנשמעו כאמור בישיבה ביום 20.10.2021 עדויות הצדדים, ניתנה להם אפשרות לסכם בכתב.
2. החייב הגיש סיכומיו ובהם טען כי יש לדחות את הבקשה לביטול צו ההפטר משום שלשמעון או לאגודה לא קיים שום מעמד בהליך ולא היה למי מהם זכות "לעורר" דיון ולבקש לבטל את ההפטר. נטען כי מדובר במסע נקם אישי ואובססיבי מצד מי שלא היסס לאיים על דוכן העדים על החייב ואחיותיו.

עוד נטען כי לפני שפנה לבית המשפט ניסה שמעון "לסחוט" את החייב כדי שיעביר אליו את המשק [נכס העיזבון] שאם לא כן, יפנה בבקשה להליך הפש"ר. לטענת החייב, עלה בעדותו של שמעון כי מעולם לא דרש את חוב האגודה ואף היום אינו מוכן להסתפק בחוב האגודה אלא הוא מבקש את כל משק הוריו ז"ל. אדרבא, נטען כי גם אם שמעון סבר כי החייב חב לאגודה, הרי שהשתהה, שתק וכבש טענתו במשך שנים ונקט בבקשתו דנן רק לאחר שההליכים האחרים שבהם נקט לא הועילו. החייב שלל כי מדובר בחוב מותנה וטען כי האגודה בכלל לא עמדה בעצמה בהסכם ההלוואה וכי תכליתו היה למעשה לעקוף את דרישות מועצת החלב.

כך או כך, נטען כי אף לשיטת שמעון החוב גובש רק בשנת 2015 במסגרת הסכם הפשרה עליו חתמו ההורים והאחים במסגרת הליך משפטי אחר שנקטו בו ההורים כנגד שמעון, ועל כן אין מדובר בחוב בר תביעה בהליך, ובכל מקרה נוכח הסכם הפשרה מושתקים שמעון והאגודה מלטעון לעניין היחסים שבין הצדדים, אלא לפי הסכם הפשרה.

החייב עתר להותיר בידיו את זכויות הירושה בנימוק כי אף לשיטת הנאמן והכנ"ר הוא פעל בתום לב והסתמך על כך. עוד הלין החייב כלפי הנושה כנפי צוקים בטענה כי נמנע מלהגיש תצהירים ואף לא גילה כי קיבל חלק מהדיבידנד במסגרת תיק הפש"ר של אשתו.

לבסוף, טען החייב כי צו קיום הצוואה נחתם בשנת 2019 לאחר ההפטר ועל כן רק במועד זה קיבל את הזכויות.

1. האגודה הבהירה בסיכומיה כי לשיטתה יש להכריע בשתי שאלות בלבד: האחת - זכותה של האגודה להגיש תביעת חוב; והשנייה – האם זכויות החייב בירושה מוקנות לקופת הכינוס.

נטען כי העיסוק הרב בשאלות הנוגעות לסכסוך המשפחתי אינו רלוונטי.

לשיטת האגודה, חובו של החייב התגבש כחוב עתידי מותנה במועד עריכת הסכם ההלוואה ועל כן, בהתאם לסעיף 71 בפקודה, היה עליו לכללו בחובות המוצהרים ולהודיע לאגודה על הליך פשיטת רגל. יתרה מכך, נטען כי עצם הבקשה לצו כינוס מהווה "הליך משפטי, מנהלי או אחר" שבו מעורבת האגודה ועל כן גם מכך היה על החייב לשלם את חוב ההלוואה במועד הגשת הבקשה לצו כינוס. נטען כי תשובתו של שמעון בעדותו לפיה החוב התגבש בשנת 2015 אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי וכי בכל מקרה מדובר כאמור בחוב עתידי מותנה שהוא בר תביעה בהליך.

עוד טענה האגודה כי החייב היה חלק מהסכם הפשרה שנחתם בשנת 2015 בעקבות הסכסוך עם ההורים וכי החייב לא היה רשאי לחתום על הסכם זה כיוון שהיה מצוי בהליך פשיטת הרגל ובכל מקרה שמעון הוטעה בהסכם זה כיוון שלא ידע שהחייב בפשיטת רגל. עוד נטען כי הסכם זה לא חל על החוב דנן כיוון שהוא עסק בזכויות הנוגעות למשק החקלאי ולא להסכם ההלוואה משנת 2009.

האגודה עמדה על כך שעדותו של שמעון הניחה את התשתית לכך שלא ידע על ההליך עד לשנת 2020.

לטענת האגודה, אין מקום לקבל את טענות הנאמן והכונ"ר על כך שהפעילו שיקול דעת והחליטו שלא לדרוש מהחייב את העברת זכויותיו לקופה.

1. הנושה "כנפי צוקים" הבהירה בסיכומיה כי הופתעה לגלות על כך שלחייב יש זכויות בירושה אשר נוצרו לפני ההפטר ולא דווחו לבית המשפט. נטען כי אין לנושה עניין בעצם ביטול ההליך אולם בהחלט יש לו עניין כי החייב יסיר חובותיו בטרם ייהנה מהירושה.
2. הנאמן הגיש סיכומיו על דעת הכונ"ר, תוך סקירה כרונולוגית של האירועים.

לטענת הנאמן, הגם שרשם הירושה שלח לו מייל אודות הבקשה, הרי שלא ראה מייל זה כיוון שנשלח לכתובת ישנה, ולמעשה ידע על כך רק לאחר ההפטר.

הנאמן נותר בהתנגדותו להכללת תביעת חוב של האגודה וטען כי הסכם ההלוואה כלל לא יוצר זכות לגביית החוב, ויתרה מכך - נכתב במפורש כי ההלוואה כלל לא תוחזר אלא אם החייב ינקוט הליך משפטי נגד האגודה או חבריה. נטען כי אין לראות בצו הכינוס כהליך שכזה.

על כן, סבור הנאמן כי החייב לא פעל בחוסר תום לב ואף שמעון זנח טענתו זו כשהעיד שהחוב התגבש עם תביעת הוריו של החייב נגד שמעון.

עוד טען הנאמן כי אין זה סביר ששמעון לא ידע על הליך פשיטת הרגל נוכח קרבתו לחייב.

הנאמן סבור כי אכן עקרונית נכלל חלקו של החייב בעיזבון אולם הוא סבור כי בנסיבות שנוצרו ובשים לב להיקף העשרת הקופה עד להפטר, ניתן להסתפק גם ב- 25% מחלקו של חייב בעיזבון, כסכום של פשרה.

דיון והכרעה

שאלת ההפטר, תחולתו והשפעת פטירת האב ז"ל

1. מושכל יסוד הוא כי ההפטר חל מיום שניתן ההפטר ולא מוקדם יותר, לרבות לא מיום קביעת התנאים להפטר [ראו: ע"א 8488/18 זמירה משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן [פורסם בנבו] (17.6.2019); להלן: עניין "זמירה משקל"].
2. טענת החייב כי מולאו התנאים שנקבעו בהחלטת ההפטר המותנה, טרם מתן צו ההפטר ועל כן יש לראות את צו ההפטר כחל רטרואקטיבית, אין לה על מה להישען. לא זו בלבד כי המועד הקובע הוא כאמור מתן צו ההפטר, אלא שגם בפועל התנאים לא מולאו כיוון שהחייב לא הפקיד את הכספים שנדרש להפקיד. החייב בעצמו העיד כי לא הפקיד את הכספים בשל מחלוקת [פרוט' עמ' 20]:

"לקופת גמל לא היה לי כסף לשלם. גם את הסך של 75,000 ₪ שילמתי בקושי רב. בית המשפט אפשר לי לתבוע את המעביד. זו קופת גמל שנשארה אצל פסגות מאז שעזבתי את חברת אופק צילומי אוויר וזה היה בשנת 1997 כאשר עזבתי אותה. הם טענו שהכסף לא מגיע לי מכיוון שאני התפטרתי ולא פוטרתי. בית המשפט החליט שאני צריך להביא את כספי קופת הגמל. לא היה ברשותי להביא את אותם 68,000 ₪. בית המשפט אישר לי לתבוע את אופק בבית הדין לעבודה. בסיום המשפט בבית הדין הוחלט שלאחר ניכוי 35 אחוז מס הכסף יחולק חצי חצי בין שני הצדדים. בדיון נכח גם הנאמן. ההחלטה הייתה בשנת 2018 ואז הגשתי בקשה לבית המשפט שיתחשב שכיוון שהכסף לא הגיע אלי שיפטור אותי באותם 35,000 ₪ שהגיעו מקופת הגמל ובית המשפט לא הסכים. נאלצתי לשלם גם את החלק של אופק צילומי אויר וגם של מס הכנסה וזה לקח הרבה זמן."

הנה כי כן, העובדה שהחייב לא עמד בתנאים שנקבעו במתווה להפטר היתה נעוצה רק בו ועד שלא קיים את המוטל עליו, בוודאי שלא היה מקום לצו ההפטר. אין משקל למחלוקת בנוגע להעברת הכספים שהרי התנאים להפטר כללו את הפקדת הכספים והיה על החייב לדאוג לכך. בוודאי שאין לראות היום את ההפטר כראוי לחול רטרואקטיבית.

1. שאלה נוספת היא האם היה על החייב לגלות, באופן אקטיבי, על הירושה בעודו בהליך. על שאלה זו יש להשיב בחיוב, שהרי חובת תום הלב בהליך כוללת שקיפות החייב וגילוי מלוא נכסיו ואף סיוע במימושם [ראו גם סעיף 56 בפקודה].

ונדגיש: אין חייב רשאי לחסות תחת מחדלי הגילוי של בעלי התפקידים אלא עליו לפעול באופן אקטיבי לגילוי נכסיו וסיוע במימושם. יתרה מכך, על החייב לנקוט גילוי אקטיבי וישיר של נכסיו ולמסור לבעל התפקיד מידע מהימן ומלא בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו ואין רשאי לבור מתוך המידע שברשותו "מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור" [ע"א 8153/20 סלימאן נ' הכונס הרשמי באר-שבע (21.1.2021); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (20.11.2008); ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (1.2.2011)].

טענת החייב שלפיה עורך הדין שהגיש את הבקשה לקיום הצוואה הסביר לו כי די בהגשת הבקשה על מנת ליידע את בעל התפקיד [עדות החייב בעמ' 15 לפרוט', ש' 3 – 8] אינה בעלת משקל. ראשית, החייב לא זימן לעדות את אותו עורך דין שייצג אותו בהגשת הבקשה ועל כן חלה החזקה כי אי הבאתו של עורך הדין כעד מניחה כי אם היה מובא כעד לא היה תומך בגרסתו של החייב [ראו למשל: ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987)]. שנית, טענה זו מלמדת כי החייב ידע שעליו לגלות דבר הירושה ובכל זאת לא עשה כן במישרין. כך או כך, גם המלצה שגויה של ב"כ החייב [אם בכלל ניתנה כזו] אינה פוטרת אותו מקיום חובותיו בהליך.

אין גם לקבל את טענת החייב שלפיה די בעצם הגשת הבקשה לרשם הירושה, כדי לעמוד בחובת הגילוי המוטלת עליו. ראשית, כאמור, נדרש גילוי אקטיבי לנאמן עצמו. שנית, אין לזהות את רשם הירושה עם הכונ"ר. מדובר במוסדות שונים ואף אם האדם העומד בראש מוסד אחד עומד גם בראש המוסד האחר, עדיין אין לייחס למודעותו האישית בכובע אחד את מודעותו של המוסד השני בכובעו האחר.

כך או כך, לא נסתרה הצהרתו של הנאמן כי הודעת הכונ"ר נשלחה לתיבת הדוא"ל הישנה ועל כן לא ראה אותה קודם להודעתו שהתמלאו התנאים להפטר [פרוט' עמ' 22 – 23].

לצורך החלטה זו לא מצאתי צורך להכריע בשאלת תום הלב של החייב בנקודה זו. אני מוכן להניח כי לא היתה לחייב כוונה להסתיר את דבר הירושה ויתכן כי נעשתה טעות באופן מסירת המידע. אלא שאין בכך כדי לגרוע מזכויותיהם של הנושים.

בסופו של דבר, נמצאנו כי במועד השלמת התנאים להפטר, היתה לחייב זכות בירושת אביו ז"ל, שעליה לא דיווח באופן אקטיבי ובזמן אמת לנאמן. זכות זו, בהתאם להוראת סעיף 85(1) בפקודה, מוקנית לקופה.

1. העובדה שנכס מוקנה לקופת הכינוס לא שוללת אפשרות של ויתור הקופה על מימוש הנכס, בנסיבות מסוימות. עם זאת, ויתור שכזה חייב להיעשות בשקיפות מלאה, בשל אופיו הקולקטיבי של ההליך ובכל מקרה, תחת אישורו של בית המשפט.

גם אם היה נקבע שהנאמן ידע על זכויות החייב בעיזבון אביו המנוח, בטרם ההפטר, וגם אם הייתי מוכן להניח כי הנאמן שקל את הדברים בטרם ההפטר והחליט אז לוותר על מימוש זכויות החייב בעיזבון, אין לוויתור זה תוקף כל עוד לא הוצגו הדברים לנושים ולא אושר הדבר על ידי בית המשפט, ואין החייב רשאי להסתמך על כך.

1. לא נעלם ואין מחלוקת כי מיד בסמוך לאחר מתן ההפטר, נודע לנאמן על נכס העיזבון ועל כך שזכויות החייב בנכס העיזבון מוקנות לקופה. אין מחלוקת גם כי הנאמן והכונ"ר שוחחו ביניהם בשלב זה [לאחר ההפטר] והסכימו כי אין מקום להעשיר את קופת הכינוס בסכום נוסף וכי הדברים לא גולו לבית המשפט ולנושים.

בישיבת ההוכחות נדרשה ב"כ הכונ"ר להסביר את האמור, ואת העובדה כי הדברים לא גולו בזמן אמת לבית המשפט ולנושים. ב"כ הכונ"ר הבהירה בכנות כי לאחר שהוגשה הבקשה לצו ירושה, הרשם לענייני ירושה בכובעו כסגן הכונס הרשמי היה מודע להליך המתנהל עוד טרם מתן צו ההפטר ב-6.7.18 ובכל זאת צו קיום הצוואה (שניתן בסופו של דבר בינואר 2019) ניתן ללא הערה בגוף הצו. ב"כ הכונ"ר לא ידעה להשיב מדוע הדבר לא גולה לבית המשפט ולנושים כדי שניתן יהיה לשקול את העניין במסגרת ההליך עצמו [פרוט' עמ' 21 – 22].

גם הנאמן לא ידע להשיב מדוע לא עדכן את בית המשפט לאחר ההפטר בדבר קיומו של הנכס, אולם טען כי סבר באותה עת שההליך היה אמור להסתיים פרק זמן רב לפני כן.

יובהר, כי בית המשפט הבהיר כבר בהחלטה מיום 15.6.2018 כי אין מדובר בעניינים פרוצדוראליים וכי יש להשלים את הסכום כתנאי להפטר.

1. על אף המשקל הרב הניתן לעמדותיהם של הכונ"ר והנאמן, המשמש בתפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט בנוגע לשאלות בדבר הקנייה או גריעה של נכסים מקופת הכינוס, אין להניח מראש כי עמדתם תתקבל, וכל ויתור על נכס המוקנה לפי סעיף 85 בפקודה לקופת פשיטת הרגל טעון אישור של בית המשפט.

הכונ"ר ידע על כך שלחייב מוקנות זכויות בעיזבון אביו, ואף שלח על כך הודעה לנאמן [גם אם הנאמן לא ראה אותה קודם להגשת הבקשה להפטר].

בסוף חודש יולי 2018, לאחר שהחייב קיבל צו הפטר, חזר הכונ"ר והודיע לנאמן כי נדרשת עמדתו באשר לזכויות החייב בירושת אביו, אשר הוקנו לו טרם הפטרו. במועד זה, אין מחלוקת כי גם הכונ"ר וגם הנאמן ידעו גם ידעו על זכויות החייב בעיזבון ואף ידעו כי החייב לא שילם 100% דיבידנד לנושים השונים. כאמור, הנאמן סבר כי די היה בכספים שכבר הופקדו לקופת הכינוס כדי שלא לשנות את ההפטר שניתן ועמדתו זו היתה מקובלת גם על הכונ"ר.

נדגיש: אי גילוי מידע מהותי בנוגע לנכסים המוקנים לחייב במסגרת ההליך, גם אם נעשה בשוגג, אינו מקובל. מצופה מבעלי התפקיד בהליך לשקף את מצבת הנכסים בכל עת, והגם שהם רשאים ונדרשים להביע עמדתם ביחס לגריעת נכס ממצבת הנכסים, אין למנוע את המידע מהנושים ומבית המשפט, שהרי אלו תכליות השקיפות והקולקטיביות שבהליך.

הנאמן והכונ"ר לא יידעו את בית המשפט והנושים בנוגע לזכויות החייב בעיזבון ולא קיימו חובתם כלפי הנושים וכלפי בית המשפט. החובה להתנהל בשקיפות ולקבל את האישור מבית המשפט, חלה גם על הנאמן והכונ"ר, והגם שאין לייחס למי מהם כוונת זדון, עדיין אין לקבל הסכמות ואישורים שלא באופן שקוף וגלוי, לעין הציבור והנושים ושבטו של בית המשפט.

1. חובות יש לשלם ועקרון העל בהליך פשיטת הרגל הוא כי על החייב לשלם כפי יכולתו.

אכן, שיעור הדיבידנד אינו חזות הכל ואין הכרח בכל הליך להגיע לתשלום דיבידנד מלא. עם זאת, גם הביטוי לפיו החייב "שילם מספיק" אין מקומו במנותק מיכולתו של החייב, שהרי אם יכולתו של החייב לשלם חובותיו, כך ראוי שייעשה, ובוודאי כאשר מדובר בנכס שניתן להיפרע ממנו, כפי עניינינו.

העובדה כי נקבעה תכנית פירעון, טרם היווצרות הזכות בעיזבון אין משמעה שזכות זו לא תוקנה לנושים.

ראשית, נדגיש כי עניינה של תכנית לפירעון חובות, למעט אם צוין במפורש אחרת, הוא בכספים שאותם מפקיד החייב מכיסו, ואשר אינם נכללים בנכסים שהוקנו או היו צריכים להיות מוקנים לנאמן [ראו רע"א 2365/18 סטפנוב נ' הכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי, חיפה [פורסם בנבו] (31.5.2018)].

שנית, "הפטר" הוא הפטר חלוט, וכל נכס שהוקנה לחייב עד למתן צו ההפטר הינו נכס המוקנה לפי סעיף 85 לנאמן ונכלל במסת הנכסים המיועדים לחלוקה [ראו: לעיל עניין זמירה משקל]. אין מחלוקת שאם החייב היה עומד בתוכנית הפירעון והיה ניתן לו הפטר קודם לפטירתו המצערת של אביו ז"ל, הרי שנכס העיזבון לא היה נכלל במצבת נכסי החייב. ואולם, אין כך הדברים בפועל, וכל עוד החייב לא עמד בתכנית הפירעון, ולא ניתן צו הפטר, הריהו חוסה תחת הליך הפש"ר וכל נכסיו מוקנים לנאמן, בהתאם להוראות הפקודה.

אין גם לקבל טענת החייב לפיה נוכח שצו קיום צוואה ניתן לאחר ההפטר, הרי שזה היה מועד היווצרות הזכות לחייב. המועד הקובע הוא מועד הפטירה שאז עובר עזבונו ליורשיו [סעיף 1 בחוק הירושה, תשכ"ה – 1965], ולא המועד הדקלרטיבי של הכרזת הצו לקיום צוואה.

בהחלט יתכן מצב, כפי שהובעה הדעה גם בפסה"ד בעניין זמירה משקל הנ"ל, כי בשאלת אופן מימוש הזכות החדשה שנוצרה בעקבות אירוע מצער כגון פטירה, ילקחו בחשבון שיקולים נוספים ויכול כי בית המשפט יקבע שאין צורך במימוש כל הזכויות [ראו לעניין זה דעתו של כב' השופט ע. גרוסקופף בעניין זמירה משקל הנ"ל], אולם נקודת המוצא היא כי מדובר בנכס המוקנה לקופת פשיטת הרגל.

1. סיכום ביניים:

ההפטר חל מיום שניתן צו ההפטר ולא מוקדם יותר לרבות לא מיום קביעת התנאים להפטר. העובדה שהחייב לא עמד בתנאים שנקבעו במתווה להפטר היתה נעוצה רק בו ועד שלא קיים את המוטל עליו על פי תכנית הפירעון שנקבעה, בוודאי שלא היה מקום ליתן צו ההפטר וגם היום אין לראות את ההפטר כראוי לחול רטרואקטיבית. מכאן, שכל הנכסים שהוקנו לחייב עד לצו ההפטר שייכים לקופת פשיטת הרגל בהתאם לסעיף 85 בפקודה.

מקום שנודע לחייב על זכות שנוצרה לו בעקבות פטירתו המצערת של אביו, קודם להפטר, היה עליו להודיע זאת במפורש לנאמן, כחלק מחובת תום הלב ובהתאם לסעיף 56 בפקודה. גם אם סבר החייב כי די היה בהליך שנקט כדי לגלות קיומה של הזכות, הוא אינו רשאי לחסות תחת מחדלי הגילוי של בעלי התפקיד.

העובדה כי הנאמן והכונ"ר החליטו, לאחר ההפטר, לוותר על מימוש זכויות החייב בנכסי העיזבון, אשר כאמור מוקנות לקופה, אינה יוצרת מניעות למימוש נכס כל עוד לא קיבלה עמדה זו את אישור בית המשפט. בוודאי כאשר עניין זה לא גולה כלל לנושים ולבית המשפט.

החייב לא שילם את מלוא חובותיו וקיומו של נכס העיזבון, המתווסף לתוכנית הפירעון, בוודאי היה יכול לשפר משמעותית את מצבם של הנושים ופירעון החובות להם.

משכך, יש לקבוע כי נכס העיזבון מוקנה לקופת פשיטת הרגל והיה מוקנה לקופה טרם ההפטר עצמו.

האם יש מקום לבטל את ההפטר בשל גילוי נכס העזבון

1. הנאמן והכונ"ר אינם סבורים כי יש צורך לבטל את ההפטר בשל גילוי נכס העיזבון. גם הנושה "כנפי צוקים" אינו מבקש בהכרח ביטול ההפטר אלא את מימוש נכס העיזבון.

למעשה, הבקשה לביטול ההפטר הוגשה על ידי האגודה ושמעון בטענות הנוגעות לחוסר תום לב של החייב [כטענתם] ועל מנת שהאגודה תוכל להגיש תביעת חוב בעצמה.

אדון בבקשת האגודה בנפרד להלן, אולם תחילה יש להכריע, במנותק מבקשת האגודה, בשאלה האם נדרש ביטול ההפטר לשם מימוש נכס העיזבון. על שאלה זו, יש להשיב בשלילה.

1. כפי שקבעתי לעיל, לא שוכנעתי כי החייב פעל בחוסר תום לב. העובדה כי הגיש את הבקשה לצו קיום צוואה טרם ההפטר, מלמדת כי לא ביקש להסתיר את קיומה של הזכות. כך או כך, ביטול הפטר מצריך קביעה בדבר חוסר תום לב והסתרה מכוונת של הנכס ואין זה המקרה שלפנינו.

ניתן בהחלט להסתפק בסעד פחות קיצוני על ידי מימוש הזכות או פדיון שוויה גם ללא ביטול ההפטר, כאשר התוצאה תהיה נכונה ומאוזנת יותר מבחינת הנושים והחייב. הדברים עולים בקנה אחד גם עם הוראת סעיף 5 בצו ההפטר לפיו "אם קיימים נכסים השייכים לחייב והניתנים למימוש או נכסים עליהם לא דיווח החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל (לרבות כספים בחב' ביטוח או במוסדות פיננסיים אחרים, זכויות להחזרי מס, ירושה וכד'), ימומשו הם לטובת קופת פשיטת הרגל, בנוסף לתכנית הפירעון או המתווה להפטר שאושרו לחייב, ואף לאחר קבלת הפטר, אלא אם נקבע אחרת בהחלטות קודמות."

ונדייק: הוראה זו מאפשרת מימוש הנכסים - בין אם החייב דיווח עליהם ובין אם לא דיווח עליהם – לאחר ההפטר, מבלי צורך לבטל את ההפטר.

1. מקום שבו לא הוכחו חוסר תום לב והסתרה מכוונת של זכויות החייב בנכס ובשים לב לכך שלמעשה גם הנאמן והכונ"ר לא סברו, בזמן אמת, שיש לבטל את ההפטר ותוך התחשבות במשך הזמן שהחייב היה בהליך והשנים שחלפו מאז ההפטר [כמעט 4 שנים] – וכיוון שניתן בקלות לממש את הזכות מבלי לבטל את ההפטר, לא מצאתי כי בעצם קיומה של זכות לחייב בנכס יש לבטל את ההפטר. כאמור, ניתן להורות על מימוש זכויות החייב בנכס ללא ביטול ההפטר.

האם יש לבטל את ההפטר לפי בקשת האגודה כדי להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב?

1. כאמור, האגודה טענה כי יש לבטל את ההפטר בשל חוסר תום לב בניהול ההליך, באי הצהרתו של החייב על חובו (הנטען) לאגודה ובאי גילוי ההליך לאגודה. תכליתה של הבקשה, ובכך לכאורה עניינה של האגודה בכך, היא כדי שהאגודה תוכל לבקש הארכת מועד להגשת תביעת חוב בהליך.

האגודה ביססה טענתה על הסכם ההלוואה שנחתם בינה לבין החייב, ולפיו הלוותה לחייב סך של 150,000 ₪ ללא תאריך מוגדר להשבת הכספים.

כאמור, טענת האגודה היא שעצם פתיחת הליך פשיטת הרגל מהווה הליך משפטי אשר יש לראותו ככזה הננקט על ידי החייב כלפי האגודה ומשכך, הוא מקים את התנאי המגבש את זכותה של האגודה להשבת ההלוואה. על כן, נטען כי החייב היה צריך לכלול את החוב בבקשתו לצו כינוס ולהודיע על צו הכינוס לאגודה.

כך או כך, נטען גם כי בכל מקרה יש לראות חוב זה כחוב עתידי ומותנה שבהתאם לסעיף 71(א) בפקודה הוא חוב בר תביעה בהליך.

1. לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי שיש לבטל את ההפטר רק כדי לאפשר למבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. אנמק:
2. בהתאם לסעיף 71(ב) בפקודה יש להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס וניתן להאריך את המועד רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. נפסק, כי מקום שבו ידע המבקש על ההליך, מוטל עליו נטל כבד להוכיח שלא יכל להגיש את תביעת החוב במועד, ואם לא ידע על ההליך, יש לשקול גם יעילות ההליך [ראו למשל: רע"א 10177/17 זהר דליה פרופשינול נ' ספארי לחי הצומח בע"מ [פורסם בנבו] (2.8.2018); ע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל, נאמן לנכסי החייב אפללו שלום [פורסם בנבו] (29.03.2015); רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ [פורסם בנבו] (21.8.2012].
3. ראשית, לעניין עיתוי הבקשה.

התקשיתי להשתכנע בטענתו של שמעון כי נודע לו לראשונה על הליך פשיטת הרגל בשנת 2020.

מדובר באחים, החיים באותו יישוב, ואף אף סכסוך הקיים ביניהם, שניהם היו בני בית אצל אביהם המנוח אשר ידע על ההליך. אין זה סביר כי שמעון כי לא התעניין ואינו מתעניין אף בשכניו.

הצדדים ניהלו הליך משפטי ביניהם לאחר שההורים תבעו את שמעון והאגודה ובמהלך תביעה זו הגיעו להסכם פשרה בשנת 2015. שמעון העיד כי בהגעתו להסכם הפשרה היה מודע להסכם משנת 2009 בין האגודה לחייב. שמעון הכחיש כי הסיבה שהחייב לא חתם על הסכם הפשרה היתה כיוון שהיה בהליך פשיטת רגל, אך לא ידע להסביר זאת ושב וטען כי הוריו הובלו על ידי החייב ואחיותיו [פרוט' עמ' 33].

שמעון אישר בעדותו כי ידע שהמשק של החייב במושב נמכר בשנת 2011 - 2012 על ידי כונס נכסים [פרוט' עמ' 26], אך התקשה להסביר כיצד לא ידע שהחייב מצוי בהליך פשיטת הרגל כשהמשק שלו שמצוי בשכנות למשק הוריו ["נכס העיזבון"] נמכר ע"י כונס נכסים [פרוט' עמ' 27].

שמעון ניהל הליך זה והליכים קודמים אחרים בנחישות במטרה להרחיב את משקו תוך רכישת משק הוריו המנוחים, וניכר כי הוא עסוק בענייני משק החלב. לא סביר בעיני כי מכירת משקו של אחיו (החייב) על ידי כונס נכסים נעלמה מעיניו במושב קטן, כאשר מדובר במשק המצוי בשכנות למשק הורי הצדדים. ניכר היה בעדותו של שמעון כי הוא חש לא נוח להשיב לשאלות שהופנו אליו, ולא פעם התמהמה בתשובותיו בנקודה זו הנוגעת למודעותו. הסכם הפשרה בשנת 2015 היה חשוב לשמעון והוא העיד כי החייב נכח בהליך ואף התעקש כי החייב היה דמות מכוונת להוריו בהסכם הפשרה, אולם כשנדרש לומר מדוע לא חתם בעצמו לא ידע להסביר זאת, כאשר ברור שהיה לו עניין שהחייב יחתום בעצמו. פשיטא, כי החייב לא יכול היה לחתום על הסכם זה בעת שהוא בהליך פשיטת רגל.

זאת ועוד: במסמך שהגיש שמעון לבית המשפט המחוזי בתיק רע"מ 52137-05-20 טען שמעון כי לפני שהוגשה הבקשה לצו קיום צוואה [כאמור, הבקשה הוגשה בחודש מאי 2018 – א.ב.ג.] התקיימה ישיבה והוצע כי ימונה עו"ד להגיש את הבקשה ושמעון הסכים. לטענת שמעון, [במסמך שהוגש כאמור לבית המשפט] "רק בחלוף כמה חודשים ידע [שמעון] כי פרסמו את המשק למכירה... או אז נודע [לשמעון] כי הוליכו אותו בכחש וכי "הרדימו" אותו ועד למועד שבו יקבל המשיב 4 [החייב – א.ב.ג.] את ההפטר בהליך הפש"ר" [נספח ל' לתצהיר החייב].

במעמד הדיון הבהיר שמעון כי הכוונה לתקופה של חצי שנה אחרי הבקשה לצו קיום צוואה [פרוט' עמ' 24 ש' 8].

הנה כי כן, מדובר בגרסה שונה של שמעון למועד שבו לכל המאוחר ידע כי החייב נמצא בהליך פשיטת רגל, שהרי ידענו כי הבקשה לצו קיום צוואה הוגשה עוד קודם להפטר. לפי גרסה זו, ידע שמעון על ההליך לכל המאוחר כשלושה חודשים לאחר מתן ההפטר, בקיץ 2018, וסביר יותר כאמור כי הרבה לפני כן.

נוכח האמור, אני קובע כי שמעון לא הצליח להרים את נטל השכנוע, גם לא במאזן ההסתברויות, לשכנע כי נודע לו על הליך פשיטת הרגל רק בשנת 2020.

1. כאמור, במקרה שלפנינו השאלה אינה רק האם לאפשר הארכת מועד להגשת תביעת חוב [שהרי זה עניין לנאמן להכריע בו תחילה] אלא האם לבטל את ההפטר לשם כך. מדובר בשילוב של שתי בקשות חריגות המצריכות כל אחת טעמים מיוחדים, על אחד כמה וכמה שילוב של שתיהן.

אמנם, אילו יתקבל הסעד המבוקש, הרי זה עניין לנאמן להכריע בו תחילה בשאלת הארכת המועד ולאחר מכן [אם תתקבל בקשה זו] גם במשמעות ההלוואה ומעמדה במצבת הנשייה, אולם לצורך בחינת הסעד המבוקש כאן ניתן לבחון את סיכויי ההליך, וזאת, על מנת לבחון האם מבחינת יעילות ההליך יש מקום לאפשר את הסעד המבוקש, כאשר מצויים אנו היום כארבע שנים לאחר ההפטר, ועיקר הדיבידנד כבר חולק בהתאם למצבת הנשייה המאושרת.

1. עולה מהמחלוקת שבין הצדדים, ולאחר שגם נשמעו העדויות, כי לא ברורה עדיין מעמדה של אותה "הלוואה" והאם היה מדובר בחוב בר תביעה. מדובר בשאלה מורכבת והדברים נאמרים מבלי צורך כאמור להכריע בהם בשלב זה.

די אם אציין בתמצית כי לפי הסכם ההלוואה אין למעשה כל מועד להשבת ההלוואה וכי עולה מנוסחם של סעיפים 4 ו- 5 בהסכם כי מדובר בהתחייבות שלא לתבוע בעתיד וסנקציה בצידה. לא ברור האם מדובר בהלוואה נוכח שההתקשרות שבין הצדדים נועדה מלכתחילה לעקוף דרישות המאסדר בחלוקת הקצאות החלב [מועצת החלב].

כאמור בסעיף 6 בהסכם ההלוואה "המלווה מצהיר ומתחייב כי כל עוד יעמוד הלווה בהתחייבותו כאמור בסעיף 4 לעיל לא יידרש הלווה להחזר ההלוואה".

1. אכן, כטענת האגודה, השילוב של סעיף 71(א) והגדרת החבות שבסעיף 1 בפקודה, כוללים במונח "חוב בר תביעה" גם חוב עתידי, וודאי או מותנה שחל על החייב ביום מתן צו הכינוס או שיחול עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן צו הכינוס. אני מוכן לקבל גם כי המגמה היא של הרחבת היקף וטיב חובות בר תביעה [השוו: ע"א 10739/07 רשות המיסים היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה קשה מכס ומע"מ נ' קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ [פורסם בנבו] (16.6.2011)].

עם זאת, בכל הנוגע לחוב עתידי מותנה יש קושי לאמוד את היקפו לצורך קביעת חלקו ומעמדו במצבת הנשייה ובהחלט מדובר בהחלטה שאינה פשוטה. תניה שהסיכוי שתתקיים קלושה, יתכן שלא תימצא ראויה להיחשב כיוצרת חוב בר תביעה באותו מעמד כשל חובות וודאיים אחרים, אולם מנגד גם לא תיכלל כמובן בתחולת ההפטר [ראו לעניין זה להשוואה בלבד: פר"ק 1585/09 אלרן (ד.ד) השקעות בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך [פורסם בנבו] (1.8.2010)].

להשלמת התמונה יצויין כי הגדרת "חוב עבר" בסעיף 4 בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח - 2018 [להלן: "חוק חדל"פ"] וכתוצאה מכך הכללת הנושים ברשימת הזכאים לקבלת דיבידנד [סעיף 209 בחוק חדל"פ] והדרישה מהחייב לכלול בבקשה לצו כינוס את ה"תביעות והליכי גבייה שהוא מנהל או המתנהלים נגדו" [סעיף 104(ב)(2)(ב) בחוק חדל"פ].

אולם יודגש, כי חוב בר תביעה אינו רק חוב שנכלל בהצהרת החייב בפתיחת ההליך ויכול כמובן כל נושה אחר לטעון לחוב בר תביעה אף אם אינו נכלל. כמובן שעניין זה נתון לבדיקה תחילה על ידי בעל התפקיד אם מוגשת תביעת חוב.

הנה כי כן, מבחינת יעילות ההליך, ומורכבות השאלה האם מדובר בחוב בר תביעה ושיעורו [אם בכלל] במועד צו הכינוס, יש לשקול כנגד קבלת הבקשה בשלב זה.

1. שיקול נוסף שיש לשקול, גם בהקשר זה של הגינות ההליך, עניינו בתום הלב – הן של החייב והן של הנושה:

במקרה שלפנינו, לטענת החייב במועד צו הכינוס כלל לא היה חוב או סיכוי למימוש התניה שבהסכם ההלוואה ועל כן גם לא הצהיר על חוב זה. לא שוכנעתי כי מדובר בפעולה בחוסר תום לב וכפי שאראה להלן, גם שמעון לא סבר כך.

באשר למשמעות הסכם ההלוואה, שני הצדדים אישרו כי בעת החתימה על ההסכם, החייב לא נדרש היה להשיב לשמעון או לאגודה מאומה. החייב העיד על כך בעצמו [פרוט' עמ' 19 ש' 5 – 6] וכך גם אישר זאת שמעון בעדותו [פרוט' עמ' 28 ש' 24 ואילך]:

"ת. היום אני יודע שמי שהולך להליך פש"ר הוא צריך להביא את כל האנשים שחייבים לו והוא חייב להם. ... הוא היה צריך לתת את השם שלי גם כן שיש לו הלוואה אצלי. חוץ מהלוואה זו שום דבר. לשאלה אם במועד צו הכינוס היה לו חוב כלפי, אני משיב, שאני לא זוכר מתי היה צו הכינוס. אם אדע מתי צו כינוס אוכל לענות על השאלה.

ש. 3.10.11.

ת. [מסתכל במסמכים]. בתאריך זה עדיין לא היה חוב בגין ההלוואה.

ש. מתי החוב בגין הלוואה נוצר?

ת. כשחתמנו על הסכם הפשרה בבית משפט העליון בשנת 2015, מבחינתי זה נהפך לחוב."

[הדגשות שלי – א.ב.ג]

בהמשך, בתשובה לשאלות ב"כ הכונ"ר, השיב שמעון כי אכן החוב התגבש לשיטתו בשנת 2015 [פרוט' עמ' 32 ש' 21 ואילך].

בהקשר זה, טען ב"כ האגודה בסיכומיו כי שמעון הוטעה בתשובותיו וכי הוא דל בידיעותיו.

אינני מקבל זאת: עלה כי שמעון מנהל הליכים רבים, ביוזמתו ושלא ביוזמתו וכי הוא עוסק ובקיא בתחום משק החלב. אדרבא, התרשמתי בדיון משמעון כמי מצוי ויודע בדברים ואף ביקש לראות מסמכים טרם תשובותיו. טענתו לאי הבנה אינה סבירה כלל ואף לא נטענה בדיון עצמו על ידו.

גם טענת האגודה [סעיף 23 בסיכומיה] לפיה הסכם הפשרה משנת 2015 נחתם תוך הטעייה של שמעון על ידי החייב אינה ממן העניין. נכון הוא כי החייב לא היה רשאי לחתום או ליטול על עצמו התחייבות כלשהי בעת שהייתו בהליך [לא ברור האם ועל מה ויתר] אולם בכל מקרה, ויתוריו אלו בטלים כלפי הנאמן אך לא ביחסים שבינו לצדדים האחרים. כך או כך, כאמור, גם שמעון ראה והגדיר כי לכל המוקדם זהו המועד להתגבשותו של החוב.

הנה כי כן, גם לשיטתה של האגודה, במועד צו הכינוס לא היה לחייב חוב בפועל כלפיה וכך גם לא לפני שנת 2015, ואף לא היה צפוי חוב כזה. לכל היותר היה מדובר בהתחייבות עתידית שאינה וודאית.

האופן שבו מנוסח הסכם ההלוואה, והרקע להסכם זה כפי שעלה מעדויות הצדדים להסדיר העברת מכסות החלב לשמעון [כך העיד שמעון בעמ' 30 – 31 בפרוטוקול] מקשים עוד יותר על אמדן משמעותו, בוודאי לעת צו הכינוס.

1. אשר על כן, לא שוכנעתי כי החייב פעל בחוסר תום לב כשלא הצהיר בבקשתו לצו כינוס על חוב כלשהו לאגודה ובכך שלא המציא לאגודה את צו הכינוס. עם זאת אדגיש כאמור כי אין בעצם אי הצהרה זו כדי לשלול הגשת תביעת חוב מצד נושה כלשהו.
2. טענה חלופית של האגודה היא כי עצם נקיטת הליך פשיטת הרגל מהווה הפרה את ההתחייבות שלא לנקוט כלפיה או כלפי מי מטעמה הליך משפטי כלשהו. אין לקבל טענה זו.

בהליך פשיטת הרגל לא נדרש כל סעד כנגד האגודה ואף אין כל מחלוקת בין הצדדים כי אין בהליך, כשלעצמו, כדי לשנות את מערכת היחסים שבין הצדדים.

כאמור, גם מעדותו של שמעון עולה כי לשיטת האגודה [ומבלי להכריע בעצם קיומו של החוב], החוב הנטען התגבש בפועל רק בשנת 2015 ולא עם פתיחת ההליך.

1. הצדדים הרחיבו בשאלה האם האגודה עצמה קיימה חיוביה לפי הסכם ההלוואה והאם לא היה בפעולותיה כדי לנסות לעקוף את מועצת החלב, שמא היה בהסכם ההלוואה ויתר ההסכמים כדי לקבל יותר מכסות חלב מכפי המגיע לאגודה או לשמעון [ראו עדות שמעון בעמ' 30 בפרוטוקול].

נוכח הקביעות האמורות, לא מצאתי צורך לעסוק בשאלות אלו. כך גם לא מצאתי צורך לדון בשאלה האם הסכם הפשרה משנת 2015 מגבש עילה לחיוב החייב, כיוון שמדובר בכל מקרה במועד המאוחר לצו הכינוס ועל כן גם אם נוצר חוב במועד זה [וכאמור אין צורך להכריע בכך] הריהו חוב שאינו בר תביעה בהליך זה.

זאת ועוד, גם אם נניח כי בשנת 2015 יצר החייב חוב כלפי האגודה ויצירת חוב זה, כאשר החייב מצוי בהליך, עומדת בניגוד לעקרונות ההליך הרי שגם אז לא תוכל האגודה להגיש תביעת חוב מטעמה בגין יצירת החוב בשנת 2015, שכן חוב שנוצר לאחר צו הכינוס אינו בר תביעה בהליך. יתרה מכך, האגודה לא פעלה במשך שנים לטעון טענה כלשהי בעניין זה והשיהוי בהקשר זה, בוודאי לאחר קבלת ההפטר ונוכח הסעד המבוקש, הינו שיהוי משמעותי.

1. כאמור, לטעמי יש לשקול לעניין בקשה זו של האגודה לבטל את ההפטר גם את תום לבה שלהּ ושל שמעון.

במקרה שלפנינו, ממכתבו של שמעון מיום 15.3.2020 לחייב [נספח י' לתצהיר החייב, אשר לא נסתר על ידי שמעון בעדותו] עולה כי שמעון מלא כרימון על החייב ואחיותיו על כך כי לא זכה לקבל את משק הוריו. עולה כי לא היה לשמעון עניין להגיש תביעת חוב בהליך או לקבל את חלקו בהתאם לאחוז הנשייה. אדרבא, שמעון ביקש לקבל את המשק ואת ההלוואה ללא פתיחת ההליך, תוך הסתרה גם מצדו את דבר קיומו של נכס העיזבון, כשהוא מתריע בפני החייב שאם לא ייעתר לבקשתו, יפנה לנאמן ויעדכנו ואז יוחזר החייב להליך פשיטת הרגל.

מהמסמך עולה כי שמעון ידע על הליך פשיטת הרגל אך כל עניינו היה ברכישת הזכויות במשק הוריו המנוחים, ללא קשר להליך פשיטת הרגל. רק לאחר שנכשל לכפות רצונו זה על אחיו, פנה לבקש את ביטול ההפטר.

התנהלות זו של שמעון אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב החלה גם על מי שמגדיר עצמו כנושה בהליך, בוודאי כאשר הוא עותר לסעד כה חריג של ביטול הפטר בחלוף שנתיים מנתינתו.

אם סבור שמעון כי הוא זכאי להיות בין נושיו של החייב, בוודאי שאסור לו כי יועדף כנושה על פני האחרים, ואף מחוץ להליך.

התנהלות זו מתווספת לדבריו של שמעון על דוכן העדים ולפיהם "יש לי גם משהו נגד שלושת האחיות שלי כשנסיים את זה..." [פרוט' עמ' 24 ש' 12]. ב"כ החייב כינה דברים אלו כאיומים.

כך או כך, הדברים מלמדים כי לא טובת ההליך עמדה לנגד עיניו של שמעון אלא קיבעון לקבל את משק הוריו, עד כי אפילו לא היה מוכן לקבל את החזר ההלוואה אלא דרש את המשק עצמו [פרוט' עמ' 26].

1. מכל הטעמים לעיל, ובשים לב למועד ההפטר ואף חלוקת הדיבידנד, ומשיקולים של יעילות ההליך ומורכבות ההחלטה האם מדובר בכלל בחוב בר תביעה, ותוך שקילת עקרון תום הלב של החייב מזה ושל האגודה ושמעון מזה, לא מצאתי מקום לבטל את ההפטר רק כדי לאפשר לאגודה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

הדברים אף אינם פוגעים משמעותית באגודה נוכח שהחייב מסכים כי ההפטר אינו חל על הסכם זה [לטענתו אין חוב ובכל מקרה אינו בר תביעה בהליך].

בנסיבות אלו, אין גם צורך לעסוק ביתר היחסים שבין הצדדים בנוגע להסכם ההלוואה, כיוון שאין זה מעניינו של הליך פשיטת רגל זה.

1. למעלה מן הצורך, אציין כי גם אם היה נכון לקבוע, כטענת האגודה, כי חוב ההלוואה ניתן לתביעה במסגרת הליך פשיטת רגל, רק על סמך היותו חוב עתידי מותנה [בלי קשר להסכם הפשרה שבא לאחר מכן בשנת 2015], אין משמעות כי יבוטל ההפטר. מדובר בתוצאה הפוגעת בנושים ובאינטרס ההסתמכות גם של החייב. על כן, גם במקרה שכזה ניתן לקבוע סעד חלופי לפיו ההפטר לא יחול עליו, בוודאי כאשר גם החייב מסכים לכך.

במקרה שלפנינו, נוכח אופן התנהלות הנושה, שניסה לממש חלקו בנפרד מההליך [נספח י' לתצהיר החייב] והקושי לקבל את גרסת שמעון שלא ידע על ההליך, ובשים לב כי הבקשה הוגשה בחלוף שנתיים ממועד ההפטר, הסעד הנכון אינו ביטול ההפטר אלא הבהרה כי ההפטר לא יחול על חוב נטען זה, אם קיים.

סוף דבר

1. בקשות האגודה לביטול צו ההפטר ולהגשת תביעת חוב מטעמה נדחות ואין לאגודה מעמד נוסף בהליך זה.

ההפטר לא יחול על הסכם ההלוואה אולם גם אין לקבוע בכך כי קיים חוב הנובע מהסכם זה.

אני קובע כי חלקו של החייב בעיזבון אביו ז"ל הינו חלק מנכסיו לפי סעיף 85 בפקודה ועל כן מוקנה לקופת פשיטת הרגל.

אין צורך בביטול צו ההפטר לשם מימוש חלקו של החייב בעיזבון אביו וניתן לממש זאת גם ללא ביטול צו ההפטר.

1. על מנת לבחון את אופן מימוש חלקו של החייב בנכס העיזבון, ישלימו הצדדים את הגשת התחשיבים כאמור בשולי ההחלטה בבקשה 47 בפרוטוקול מיום 20.10.2021, וזאת תוך 30 ימים ויוכלו להציע הצעה אשר תהיה מקובלת גם על הנושים והכונ"ר.
2. ראוי היה לחייב את האגודה בהוצאות ההליך, בוודאי גם בשים לב לקביעות האמורות. עם זאת, בנסיבות בהן נמצא כי עוררה עניין בהליך, באופן אשר תורם לנושים שאושרו, לא אעשה צו להוצאות כלפיה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ז' אייר תשפ"ב, 08 מאי 2022, בהעדר הצדדים.