<#2#>

נוכחים:

בא כוח מאשימה עו"ד נאיף עלי

בא כוח נאשם עו"ד שלמי בלומנפלד

הנאשם: אין הופעה

פרוטוקול

הסניגור:

כפי שציינתי בדיון הקודם, הנאשם בחו"ל ועתיד לחזור לארץ במועד מדויק שאינו ידוע לי ושעל פי הידוע לי הינו כשנה או שנתיים מהיום. לי אין שום התנגדות שהדיון יקוים בהעדרו ומשאיר את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשם הורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שעניינה בניית מבנה בן שתי קומות – קומת קרקע המשמשת כעסק מינימרקט בשטח של כ-195 מ"ר. קומה א' בשטח של כ-195 מ"ר. סה"כ כ-390 מ"ר. תמונות צורפו והוגשו ע"י המפקח מטעם הוועדה במהלך ישיבת ההוכחות. הנאשם עשה דין לעצמו עת ביצע את הבניה בלא שהיה היתר בידו ובכך יצר עובדה מוגמרת, דבר שיש בו כדי לפגוע הן בעיקרון של שלטון החוק והן במערך התכנוני של המדינה. עבירות הבנייה ללא היתר הוגדרו זה מכבר ע"י ביהמ"ש העליון כ"מכת מדינה" ומכאן שביהמ"ש העליון הנחה כי יש להחמיר בעונשם של אלה העוברים על חוקי התכנון והבניה. עבירות כאלה מעידות על כך כי הנאשמים שאינם מצייתים להוראות חוק התכנון והבנייה יש להענישם בחומרה על מנת שיראו וייראו. מתחם הענישה ההולם במקרה זה כולל רכיב של צו הריסה, צו איסור שימוש, חתימה על התחייבות, כפל אגרה כמפורט בכתב האישום, קנס הנע בנסיבות העניין בהתחשב הן בהיקף הבניה והן בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, כ-4 שנים, בין 50,000 ל-75,000 ₪.

הסניגור טוען לעונש:

אני מפנה את ביהמ"ש לדבריו האחרונים של חברי לגבי הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. זהו אכן פרמטר מאוד חשוב בעבירות מהסוג שבפנינו. אך במקרה שבפנינו לא נטען ובוודאי לא הוכח מה מצב הבניין נכון להיום. לא נטען שהבניין נכון להיום קיים. לא נטען שהעבירה מאז ה-22.6.11 לא הופסקה ואם לא נטען בוודאי לא הוכח. בכל מקרה, אני מבקש מביהמ"ש במידה ותחליט להתיר רכיבי ענישה שכוללים גם ביצוע אופרטיבי להסביר, כגון חתימה על התחייבות. הנאשם בחו"ל והוא לא יכול לחתום כרגע על שום דבר ואני מבקש שלא לחייב אותו לחתום. אין לי שום קשר עם הנאשם באופן שאוכל לשלוח לו את כתב ההתחייבות. נודע לי שהוא בחו"ל באמצעות צד שלישי. בקשר לרכיבים של צו הריסה ו/או קנס אבקש כי יוטלו באופן שיאפשר לנו למצות מבחינת זמן את הליכי הערעור שכבר כתוב על הכרעת הדין של ביהמ"ש מיום 29.3.15 ואני מצהיר כי אף יוגש בהקדם האפשרי ולכן אני מבקש שכל רכיב של עונש הן מבחינת ההריסה והן מבחינת תשלום הקנס יקח בחשבון את מה שאמרתי לעיל. כל מה שביהמ"ש יקבע מקובל עלי.

ב"כ המאשימה:

אדם שיודע כי מתנהל נגדו תיק בביהמ"ש והוא בוחר להעלם, על דעת עצמו, אל לו להלין בענין זה אלא על עצמו זה לא יעלה על הדעת. מדובר בתיק פלילי ולא בתיק אזרחי.

הסניגור:

אני מפנה את ביהמ"ש לפרוטוקול הדיון שעבר מיום 4.3.15. באותו פרוטוקול הצהרתי מפורשות כי הנאשם לא נמצא, שהוא נמצא בחו"ל ושהוא לא צפוי למיטב ידיעתי לחזור לארץ בשנה שנתיים הקרובות. יש לי יפוי כוח מלכתחילה מהנאשם לייצגו בכל ההליכים בתיק זה לרבות ערעור. אני הצהרתי ביום 4.3.15 שהנאשם נמצא למיטב ידיעתי בחו"ל ולא עתיד לחזור לארץ בשנה שנתיים הקרובות. אמרתי בדיון הקודם כפי שאמרתי גם היום, שמבחינתי אין כל מניעה לקיים את הדיון בהעדר. חזקה על חברי התובע שלקח בחשבון שני דברים: האחד – שיתכן והנאשם יורשע ושתיים – שאם הנאשם יורשע יוטלו עליו עונשים. התובע לקח את שני הנתונים הללו בחשבון לפני שידע שהנאשם בחו"ל ושהנאשם לא עתיד לחזור לארץ למיטב ידיעתי בשנה שנתיים הקרובות. חברי יכול היה לבקש להתלות ההליכים, או כל דבר והוא בחר שלא לבקש את זה. כך שמי שיש לו להלין על עצמו זה לחברי ולא לנאשם. הנאשם ממש לא נעלם, הוא לא התחמק, הוא שכר שירותיו של עו"ד שהופיע בכל דיון ואף הביע עמדה שמבחינת ההגנה אין כל מניעה לקיים את הדיון בהעדרו. התובע לא חייב היה להסכים לזה, אך הסכים והיום באים בטענה להגנה? על מה? אני לא הסתרתי את זה ולא החבאתי את זה.

ב"כ המאשימה:

מדובר בעבירות פליליות והוא ידע כי מתנהל תיק נגדו ואם הוא באמת בוחר לעשות דבר כזה אז הוא מתחמק.

הסניגור:

אין כאן שום נאשם שעשה כאן משהו שלא בסדר. הנאשם הכי חשובה, הנאשם פעל על פי חוק. החוק מאפשר קיום הליכים שלא בפני נאשם בוודאי בעבירות מהסוג הזה ובערכאה של בימ"ש שלום. הנאשם גם לא הסתיר שום דבר בשום שלב ואמר מפורשות ואמרתי מפיו הנאשם בחו"ל והוא אמור לחזור עוד שנה שנתיים, חברי ידע את זה. אם חברי היה חושב את מה שהוא טוען היום היה צריך לטעון זאת לפני שהדיון התקיים והיה צריך להתנגד לקיים את הדיון בהעדר הנאשם ולבקש להתלות ההליכים עד שיחזור מחו"ל ולחדש ההליכים. חברי לא ביקש זאת בזמנו.

אני מבקש להבהיר ואני ציינתי בדיון מיום 4.3.15 ואני חוזר ומציין גם היום, כי למיטב ידיעתי הנאשם נמצא היום בחו"ל ולמיטב ידיעתי הוא אמור לחזור לארץ בשנה שנתיים הקרובות. לי היום אין שום אפשרות פרקטית להביא לידיעתו של הנאשם את גזה"ד שביהמ"ש יטיל עליו. אני פניתי לבני המשפחה של הנאשם שנמצאים בטמרה והם מסרו לי כי למיטב ידיעתם האיש בחו"ל ואמור לחזור בעוד שנה או שנתיים, כך לדבריהם, ואין להם קשר איתו. אני אומר לביהמ"ש באופן שאינו משתמע לשתי פנים שלי היום אין קשר ישיר עם הנאשם ואין ביכולתי להביא לידיעתו את גזה"ד של ביהמ"ש. הדברים רלבנטיים הן לעניין תשלום הקנס והן לעניין צו הריסה, אם יינתן. הנאשם לא צריך להינזק מנקודה זו בשום פנים ואופן.

<#3#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בתיק, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

יש לציין לחובת הנאשם את מהות העבירה נשוא כתב האישום המתוקן, שכן עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, אשר קלה לביצוע ובעצם טומנת בחובה עשיית דין עצמי בתחום הבנייה ללא היתר.

א. על חומרתה של תופעת הבניה ללא היתר כנדרש בחוק אשר הינה מכת מדינה, ואשר יש לעשות הכל כדי למנועה אותה, עמדה כב' השופטת גילאור בפסה"ד בעניין ע"א 1003/05 אסדי סאלח יוסף נ' ועדה לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" באומרה:

"...עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו עוד לפני שנים למכת מדינה. מדובר בעבירות בעלות תוצאות קשות, אשר אין באמצעים העונשיים, הננקטים כלפי העבריינים כדי לחסום באופן אפקטיבי את הדרך בפני התפשטותן. יש לראות בחומרה יתרה את התופעה של בניה ללא היתר. הפרת הוראות חוק התכנון והבניה גורמות לפגיעה באינטרסים ציבוריים חשובים ומובילות לזילות שלטון החוק...".

כמו כן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י התבטא כב' השופט ג'ובראן, שופט ביהמ"ש העליון במילים אלו נגד תופעת הבניה הלא חוקית:

"... על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו...".

ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מ"י הביע כב' השופט אליקים רובינשטיין את דעתו בעניין החובה לעקור משורש תופעת הבניה הלא חוקית אף אם הדבר כרוך בענישה קשה:

"... במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף – למרבה הצער – מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט – כתארו אז – אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49.

ב. תיקון מס' 113 לחוק העונשין מתווה את העיקרון המנחה כיום את ביהמ"ש בבואו לגזור דינו של נאשם, שהינו, לפי סעיף 40ב' לחוק העונשין, עיקרון ההלימה, לפיו צריך להתקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. יחס זה מבטא, למעשה, את עיקרון הגמול (ראה ע.פ. 1523/10 פלוני נ' מדינת ישראל, 18.4.12, לא פורסם). סעיף 40 ג' לחוק העונשין קובע, כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הנ"ל. לשם כך, יתחשב ביהמ"ש בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה שפורט קודם, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כפי שפורטו קודם, הכלולות בסעיף 40 ט' לחוק העונשין.

הנאשם הורשע בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה הפוגעת במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שבפנינו.

ודוק עסקינן בבניית בניין בן שתי קומות, שטח כל אחת מהן 195 מ"ר ובסה"כ כ-390 מ"ר. ב"כ המאשימה הזכיר קיומו של סופרמרקט בקומה הראשונה אך עניין זה לא צוין כלל בכתב האישום המתוקן ועניין זה מועלה בפעם הראשונה רק עתה ומכאן שביהמ"ש לא יתייחס לעובדה זו במסגרת גזר דין זה.

מתחם הענישה ההולם:

על פי עקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם של הנאשם כמפורט לעיל, לבין העונש שיוטל עליו, סוג העונש ומידתו, יש להשית העונשים הבאים:

קנס הנע בין 40,000 ₪ ל-70,000 ₪ זאת בצד רכיבים נוספים של צו הריסה, צו איסור שימוש, כפל אגרה וכתב והתחייבות כספית שלא לבצע עבירה זהה בעתיד.

מתחם הענישה המתאים:

עם זאת במסגרת גזירת העונש המתאים בתיק זה הנני נותנת את הדעת להיקף של הבניה בלבד בהעדר כל נתון אחר של מצבו המשפחתי, הכלכלי או הבריאותי של הנאשם. או כל נסיבות אחרות שאינן קשורות בביצוע העבירה. העובדה כי הנאשם שוהה בחו"ל ולעוה"ד, לטענתו, אין כל קשר ישיר עימו, אין בה כדי להשפיע על העונש או על הקפדה על כל אחד מרכיבי העונש ההולם כפי שפורטו למעלה. משפחתו של הנאשם מתגוררת בטמרה ואנו נמצאים במאה ה-21 כאשר ניתן ליצור קשר בדרכים רבות מיידיות ומהירות ואין ספק שהנאשם לא נעלם ברחבי העולם ולא השאיר אחריו כל עקבות. הנאשם הוציא כספים רבים על הבניה של המבנה רחב ההיקף וגם אם בחר לחיות בימים אלה בחו"ל, אין בכך כדי להצדיק כל הקלה או שינוי במסגרת הענישה.

הנני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

* תשלום קנס בסך 45,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב -25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 1,800 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב- 1.8.15, וכל תשלום נוסף ב-1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

על הנאשם לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.

* הנני מחייבת את הנאשם להרוס המבנה המתואר בכתב האישום בתום 20 חודשים ממועד גז"ד זה, אלא אם ישיג הנאשם בינתיים היתר בנייה כחוק לבנייה זו. הוצאות ההריסה יחולו על הנאשם.

* הנני מורה על רישום הצו בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

* כמו כן, אני מחייבת את הנאשם בתשלום כפל אגרת בנייה בסך 23,953 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם במשרדי המאשימה עד ליום 30.3.16 או מועד קבלת ההיתר, המוקדם מבין השניים.

* אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 55,000 ₪, להימנע מלעבור על העבירות לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, למשך שלוש שנים מתום 20 חודשים מהיום.

תוקף ההתחייבות יחל מתום 20 חודשים מהיום. על הסניגור להמציא כתב ההתחייבות החתום ע"י הנאשם (ניתן באמצעות פקס בשלב ראשון ולשלוח בדואר את ההתחייבות המקורי) למזכירות ביהמ"ש תוך 90 ימים מהיום.

אם לא יחתום על התחייבות, יאסר הנאשם לתקופה של 3 שבועות .

* כמו כן הנני מורה על איסור שימוש במבנה נשוא כתב האישום מתום חצי שנה מהיום, אלא אם יתקבל היתר כדין.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א ניסן תשע"ה, 31/03/2015 במעמד הנוכחים.