<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער: עו"ד אשר ארבל

ב"כ המשיבה: עו"ד אסף שביט

המערער: נוכח

פרוטוקול

ב"כ המערער: המערער יגיע מאוחר יותר ואבקש להתחיל את הדיון. הערעור נסב הן על ההרשעה והן על העונש, ובייחוד על ההרשעה. מדובר בתאונה שלא נחקרה על ידי בוחן משטרה וניתן היה, בנקל, לחקרה. אני רוצה להציג לביהמ"ש תצלום אוויר של הצומת. מה שצריך האיש לעשות בכיוונו, לנסוע ישר, שמאלה, כלומר, מספר רב ביותר של מטרים. אילו היה בוחן בזירה, היה מעמיד כל אחד מהצדדים במקומו ומתזמן לפי לוח מופעי הרמזור את התאונה. ישנה עדה, כביכול ניטרלית. העדה הזו איננה נחקרת במשטרה, ישנו מכתב ממנה שבו היא מספרת. כאשר אדם עומד מול חוקר, החוקר גם יכול לחקור, לעמת אותו אל מול דברים אחרים. השופטת קמא מודה בכך שיש סתירות בין דברי המעורבת לדברי העדה, אבל העדה היא ניטרלית. לעומת זאת, המערער חטא בכך שנשא איתו חבר בעניין. זה תיק לפחות של תיקו, של זיכוי מחמת הספק. לא אמנה את כל הסתירות, המעורבת שנוסעת בנתיב השמאלי, פונה לפתע לנתיב הימני. גם בהודעתה במשטרה אין לשונה לשון וודאות. היא כותבת "וכנראה חצה הצומת באדום". היא יכולה לראות, זה שדה ראייה פתוח. ייתכן שהוא השתהה בפינוי הצומת, נסע לאט, אבל היות שהבוחן לא חקר את זה ולא עמד על דוכן העדים, אני סבור שבפני ביהמ"ש אין איזשהו מנגנון שהיא יכולה להעדיף את העדה הניטרלית על החבר, ולראות בחבר בעל עניין.

לחילופין, לעניין העונש, מדוע היה צריך 4 חודשים ולא 3 פסילה, ואפילו פחות מזה?

ב"כ המשיבה: עניין לנו בערעור על ממצאי מהימנות, הוצגו לבימ"ש שתי עמדות קוטביות, ההגנה מזה והתביעה מזה. ביהמ"ש העדיף את עדות העדה הניטרלית. בית המשפט מצא כי הפער בין הגרסאות אינו משמעותי וניתן להסבירו בכך שתאונת דרכים היא אירוע מרגש ומה שחשוב, ששתי הגרסאות מאוחדות בכך שהמערער חצה באור אדום את הצומת. כלומר, מבחינת אופן נסיעה, הנהגת המעורבת, והנהגת שהיא עדה טרייה.

לעניין העונש, יש עונש מינימום הקבוע בחוק. ביהמ"ש שלערעור אינו בוחן מחדש את הענישה, אלא בוחן אם העונש הוא קיצוני לחומרא.

<#3#>

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב יפו (כב' השופטת ש.ק. אברהם), אשר לאחר שמיעת ראיות, הרשיעה את המערער בגרימת תאונת דרכים שהתרחשה בצומת מרומזרת.

המערער, כך על פי כתב האישום, ביום 13/5/11, נכנס לצומת כשלכיוון נהיגתו דולק האור האדום. כתוצאה מהתאונה, כך על פי כתב האישום, נחבלה הנהגת המעורבת בתאונה ושני כלי הרכב ניזוקו.

בימ"ש קמא שמע עדותה של המעורבת, בוחן תנועה אמנם לא העיד, אך מסמכיו הוגשו בהסכמה ועדה ניטרלית, שמע את עדותו של המערער ושל חברו, זבלינוב ארקדי, אשר ישב לידו ברכב. המעורבת ועדת הראייה הניטרלית, שלא מסרה אמרה במשטרה, אלא כתבה מכתב, העידו כי המעורבת נכנסה לצומת באור ירוק. המערער וחברו עמדו על כך שהמערער הוא זה שנכנס באור ירוק, ולא באור אדום.

בימ"ש קמא, בהכרעת דינו המרשיעה, קבע ממצאי עובדה מבוססים אך ורק על קביעות מהימנות של המעורבת והעדה הניטרלית, המערער וחברו. בימ"ש קמא היה גם ער לסתירה מהותית למדי בין עדות המעורבת לבין עדות העדה הניטרלית, הגב' יעל ברת באשר לשאלה האם המעורבת עמדה עם רכבה טרם הכניסה לצומת, אם לאו, אך קבע בהכרעת דינו כי "תופעה שכיחה היא באירועים טראומתיים, כגון תאונות דרכים, שאין אחידות מלאה בעדויות בנוגע לאירוע. העדה הדגישה כי אלמלא התמהמהה היא בכניסה לצומת...הרי שגם רכבה היה נפגע על ידי רכבו של הנאשם...".

הלכה מבוססת היטב היא, שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדה מבוססות על ממצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים, ר' למשל ע"פ 2439/10, פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), מיום 6/6/12, לא מצאתי שבמקרה זה ניתן להתערב באותן קביעות של בימ"ש קמא, אותו בימ"ש אשר התרשם מהעדים שבאו בפניו, לרבות הנאשם עצמו.

הערעור על הכרעת הדין דינו דחייה, כך גם הערעור על העונש. בימ"ש קמא, בתיק שבו יש חובת פסילה מינימום של שלושה חודשים, גזר לו למערער עונש פסילה בפועל של 4 חודשים, קנס נמוך של 2,000 ₪ ופסילה מותנית לא ממושכת. נכון שמדובר במערער הנוהג משנת 2004, ולחובתו הרשעה קודמת אחת בעבירת מהירות של ברירת משפט, אך לא ניתן בשום פנים באופן לומר שהעונש שנגזר עליו סוטה סטייה קיצונית מהעונש ההולם, ומשכך לא תוכל ערכאת הערעור להתערב.

הערעור נדחה.

במידה והמערער בעיכוב ביצוע, ימציא את רישיון הנהיגה לבימ"ש לתעבורה בת"א יפו תוך 10 ימים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ו' שבט תשע"ג, 17/01/2013 במעמד הנוכחים.