לאחר עיון בעמדות הצדדים ביחס לבקשת הנתבע להורות על דחיית התביעה על הסף נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

איני סבור כעמדת הנתבע כי הימצאותו של ביטוח מקיף ברשות התובעת מכוחו זכאית היא לכאורה לתבוע את נזקיה הישירים של התאונה (הגם הכחשתה של זו כי לטובתה פוליסת מקיף) מעלה או מורידה לעניין זכאותה של התובעת לתבוע נזקים אלה ישירות מאת הנתבע.

על כתפיו של הניזוק עומד כהליך שבשגרה צילה של חובת הקטנת הנזק, ברם, לא בחובה זו עסקינן ו/או בכל עילה אחרת מכוחה זכאי הנתבע כאן כי התביעה כנגדו תדחה.

פוליסת המקיף הינה פוליסה אישית- ירצה המבוטח יפעילה. לא ירצה לא יפעילה ואולם בכל מקרה אין הדבר משליך על זכותו של הניזוק, ככל שטרם הפעילה, לפנות בדרישת פיצוי ישירה למזיק הראשי.

זאת ועוד, גם אם היינו הולכים לפי שיטת הנתבע, מימושה של הפוליסה ותביעת פיצוי מכוחה היה בהן בכדי להגדיל את נזקיה של התובעת שכן בכך היא גם היתה זכאית לפנות לנתבע בדרישת שיפוי בעבור נזקיה העקיפים כדוגמת אובדן הנחת העדר תביעות ועוד, בד בבד לדרישת שיבוב שבוודאי היתה מופנית כלפיו מאת המבטחת של התובעת, כך שבסופו של יום הפעלת הפוליסה בפועל, היה בה בכדי להגדיל את דרישת הפיצוי מאת הנתבע ולהרע עימו דווקא.

בכך אני דוחה את עמדתו העקרונית של הנתבע לעניין זה.

באשר ליתר רכיבי הבקשה, משדחיתי עמדתו של הנתבע בנדון, עמדה שהינה לעניות דעתי ליבת הבקשה לסילוק על הסף, יתר רכיבי הבקשה כדוגמת ניתוק הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזקים הנטענים, דינם להידון כטענות הגנה כפי שראיתי כי כבר הועלו במסגרת כתב ההגנה ועל כן ממילא ידנו במסגרת ההליך העיקרי.

בשולי הדברים אציין כי אני שותף לעמדתו של ב"כ התובעת על פיה היות ובסעיף 8 לכתב הגנתו, מודה הנתבע בפגיעת הרכב של התובעת, על הדיון בתיק להתרכז בנושא הנזק בלבד ומשום כך על הצדדים להיערך לדיון זה בהתאם.

הבקשה אפוא נדחית, תוך שאני מורה על חיוב הנתבע בהוצאותיה לטובת התובעת ע"ס 600 ש"ח שישולמו לה בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.