1. בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, שניתנה ביום 6.1.2016 (להלן - "הבקשה").
2. ענייננו, בתביעת המשיבה בדבר פגיעתה במהלך נסיעתה ברכבת ביום 28.12.2010, זאת, בעקבות אש שפרצה בקרון בו שהתה המשיבה. המשיבה תובעת את המבקשת בגין פיצוי על נזקיה באירוע. המבקשות מצידן, הכחישה טענות אלו.
3. בתיק מונתה מומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר אור (להלן - "ד"ר אור"). זו קבעה בחוות דעתה כי הנכות הנפשית בגין התאונה עומדת על 30%. בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.5.2013, התיר משלוח שאלות ההבהרה לידי ד"ר אור, אולם אסר על צירופם של מסמכי המל"ל אשר כללו קביעות של הועדה הרפואית, ולפיה למשיבה שיעור נכות עובר לתאונה, ובמסגרתו, נכות פסיכיאטרית בשיעור 20%. בתשובה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליה, השיבה ד"ר אור כי קבעה את שיעור הנכות, כאשר לא הייתה מודעת לעברה הרפואי של המשיבה, ובתוך כך לקביעת הועדה הרפואית של המל"ל בדבר נכות פסיכיאטרית בגובה 20%, עובר לתאונה. לפיכך, הפחיתה שיעור הנכות ל-10%.
4. לאחר שד"ר אור עזבה את ישראל, מונה במקומה ד"ר בלייך כמומחה חלופי (להלן - ד"ר בלייך"). בית המשפט הבהיר בהחלטתו מיום 4.1.2015, כי ד"ר בלייך לא ייחשף לחוות דעתה של ד"ר אור, כמו גם למסמכי המל"ל השונים. בקשה לעיון חוזר בנושא נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 19.5.2015.
5. המומחה קבע את נכותה הנפשית של המשיבה והעמיד אותה על 25% כתוצאה מהתאונה. בתשובה לשאלות ההבהרה, ציין ד"ר בלייך כי לא הכיר את עברה הרפואי ואת נכותה הנפשית עובר לתאונה. משכך, המומחה ביקש כי מסמכי המל"ל בעניין זה יומצאו לעיונו. בית המשפט, בהחלטתו אסר על הצגת הפרוטוקולים.
6. מכאן הבקשה. טוענות המבקשות כי אם מומחה מטעם בית המשפט מבקש לעיין בדוחות המל"ל, לצורך השלמת חוות דעתו, הרי שיש להתיר לו לעיין בהם, במיוחד כאשר המדובר בנכות בתחום הנפשי, וכאשר המשיבה הסתירה עברה הרפואי מפניו. לדבריהן, אמנם המדובר בנסיבות חריגות, אך יש בהן כדי לחרוג מן הכלל שלא מאפשר הצגת החלטות המל"ל בפני המומחה מטעם בית המשפט.

המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה, שכן זו מוגשת בשלישית, לאחר שתי החלטות קודמות שדחו בקשה מעין זו. לדבריה, מתוך ניסיון לעכב ההליך. לטענתה, אין למשיבה עבר רפואי נפשי, היא לא טופלה על ידי פסיכיאטר עובר לתאונה, מה גם שבועדת המל"ל שהתייחסה לנכות פסיכיאטרית, לא ישב כלל פסיכיאטר.

המבקשות בתשובתן, טענו, בין היתר, כי אין המדובר בבקשה חוזרת, שכן הבקשה מובאת כעת לאור בקשת המומחה לעיין בדוחות ולא מטעם בעל דין.

1. תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 (להלן - "תקנות

המומחים") קובעת כי למומחה הרפואי יומצאו:

"כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית"

1. מטרת התקנה נועדה להגשים את הרצון למנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפנייה מטעמם למומחה רפואי אחר. וראה אצל רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (פורסם בנבו, 10.11.2008) (להלן - "עניין הפניקס"). הכוונה היא לשמור על שיקול דעתו העצמאי של המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, יערוך בית המשפט איזון בין הרצון להניח בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה לצורך חוות דעתו, למול השאיפה לשמור על אובייקטיביות המומחה ועצמאות שיקול דעתו (רע"א 1481/11 פינקלשטיין נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (פורסם בנבו, 1.5.2011).
2. לצד הזהירות שיש לנקוט בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, בית המשפט מתייחס לסוגייה באופן גמיש ולא נוקשה. כך, כאשר קיימת 'סקאלה' של מסמכים שבקצה האחד שלה מסמכים פסולים מעיקרא - דוגמת חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין - ובקצה השני מסמכים שברור שאין מניעה להראותם - דוגמת מסמכי אשפוז ותוצאות בדיקות - יכריע בית המשפט על פי נסיבות קונקרטיות של המסמך המדובר: האם המסמך כולל אלמנטים "חוות דעתיים" שיטו את הכף לצד האיסור (רע"א 5270/09; רע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח (פורסם בנבו, 16.7.2012)).
3. מכל מקום, דרישה אחת מתחייבת והיא שהמסמך יהווה חלק מההליך הטיפולי. מבהיר א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדיר דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) 658-659 (להלן - "ריבלין") כי מסמך הערוך על ידי רופא מטפל המסכם ומפרש את תיקו הרפואי חורג מדרישות תקנה 8, אך לא מסמך אשר מסכם בלבד את התיק הרפואי. בעניין הפניקס הוסיף המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) ריבלין כי במקרה של ספק, יש לשקול האם מקור המסמך הוא בגוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה ביוזמתם והאם הוא משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק.
4. בכל הנוגע להצגת מסמכי המל"ל בפני המומחה, קבע ריבלין, בעמ' 669, כי אין להציג בפני המומחה את קביעות המל"ל, לעניין דרגת נכותו של הנפגע, שכן הקביעות הללו אינן באות בגדר "מסמכים בדבר הטיפול הרפואי או הבדיקות שעבר התובע, על פי תקנה 8 לתקנות המומחים. לדבריו, אף שקביעות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי באות מפי גורם אובייקטיבי, הרי קבלתן על ידי המומחה, לפני שגיבש את דעתו המקצועית, עשויה לצמצם את שיקול דעתו.
5. עוד קבע ריבלין, בעמ' 671, כי

"גם הוכחתו של מצב רפואי שקדם לתאונת הדרכים תתבצע בדרך שבה מוכח כל עניין שברפואה - וזאת על ידי מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט והצגת חוות דעת מטעמו בבית המשפט...אשר על כן, חוות דעת של המוסד לביטוח לאומי...אסורות בהצגה למומחה - אפילו הן מתייחסות למצבו של התובע הנפגע קודם לתאונת הדרכים"

וראה עוד אצל רע"א 358/02 פרץ נ' כלל חברה לביטוח (פורסם במאגרים, 25.3.2002); רע"א 1422/01 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עבד אל רחמן פ"ד נה(4) 154 (2001) (להלן - עניין "עבד אל רחמן").

1. האיסור בדבר מוחל גם על שלב שאלות ההבהרה, כפי שעולה מדבריו של ריבלין, עמ' 659-660; ועניין עבד אל רחמן. ברקע לכך, לא רק החשש לפגיעה בשיקול דעתו של המומחה, אלא גם מן הפגיעה בתכלית העומדת מאחורי עצם שלילת הפנייה למומחה רפואי מטעמו, באופן שימריץ בעלי דין להגשת חוות דעת פרטיות, יוביל לבזבוז משאבים ויכניס בדלת האחורית, אל תוך מסגרת ההתדיינות בבתי המשפט, את חוות הדעת שמטעמם.
2. חריג לכלל זה נקבע ברע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן, (מיום 22.2.10) (להלן - "עניין פרז"):

"ייתכנו מצבים, גם אם נדירים ויוצאי-דופן, שבהם היזקקותו של מומחה, ובעיקר מומחה בתחום הנפשי או הנוירולוגי, למסמכים של המוסד לביטוח לאומי, תבוא במקום שמיעת הנפגע עצמו ותמלא חלל משמעותי במידע המונח לפני המומחה בכל הנוגע למצבו של הנפגע עובר לתאונה. במקרה כזה אין לשלול את האפשרות כי בית המשפט יתיר למומחה לעיין במסמכי המוסד לביטוח לאומי, תוך הבהרה כי כל מטרת העיון היא לאפשר למומחה לשאוב את המידע הדרוש לו - והחסר במקורות מהימנים אחרים - על-מנת לגבש את חוות-דעתו העצמאית. כאמור, אין זה המקרה הרגיל, וככלל יש להיזקק - גם כשמדובר בבירור מצב הנפגע עובר לתאונה - בתיעוד רפואי כגון מסמכי קופת החולים. אולם אם המומחה פונה לבית המשפט כפי שעשה בענייננו, ומבקש לעיין במסמכי המוסד לביטוח לאומי שהוא גוף ניטרלי, והמומחה עושה כן בשל שנתקשה לאגור מידע ממקורות "טיפוליים" או מפי הנפגע עצמו, אין לשלול מבית המשפט את הסמכות להורות כן".

1. במקרה דנן, קביעת הועדה הרפואית במל"ל הינה חוות דעת לכל דבר ועניין, והיא איננה חלק מההליך הטיפולי. אמנם, המדובר בגוף בלתי תלוי, אולם אין די בכך בכדי שבית המשפט יראה בכך מקרה חריג ויוצא דופן, המלמד כי לא קיימת לעיני המומחה כלל התשתית העובדתית הרלבנטית, ויאפשר חשיפת מסמכי המל"ל עצמם.
2. קונקרטית, קבע בית המשפט בהחלטותיו מיום 26.5.2013, 4.1.2015, כי הוא איננו מאפשר הצגת מסמכי המל"ל הרלבנטיים לעיני המומחה, בהתאם לקביעות המשפטיות שצוינו לעיל. כמו כן, קבע בית המשפט בהחלטתו בבקשה לעיון חוזר, כי אין לאפשר הצגת מסמכי המל"ל למומחה מסיבות דומות. במקביל, נתאפשר למבקשת להציג, לשני המומחים שמונו בתיק, שאלות הבהרה, במסגרתם נחשפו לשיעור הנכות הנפשית של המשיבה, עובר לתאונה. ד"ר אור אף הבהירה כי היא מתקנת את חוות דעתה ומפחיתה את שיעור הנכות, לאור שאלות ההבהרה.

לעניות דעתי, די באמור בכדי להציב בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה, מבלי שייזקק לעיון במסמכי המל"ל עצמם. אינני סבורה, בדומה לאמור בעניין פרז, כי המקרה דנן הינו חריג ויוצא דופן במיוחד, המייצר חלל משמעותי במידע שבפני המומחה, ולפיכך מחייב הצגת מסמכי המל"ל לעיונו. באיזון שבין הצגת התמונה העובדתית המלאה לבין החשש לפגיעה בשיקול דעתו העצמאי של המומחה, הריני סבורה כי הכף נוטה לשמירה על שיקול דעתו של המומחה, מה גם שלא נמנע מפניו של המומחה כל נתון מנתוני התיק.

1. משכך, הבקשה נדחית.
2. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ו, 31 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.