26 מרץ 2014

1. לפנינו תביעתה של גב' ענת רובינשטיין (להלן: "גב' רובינשטיין" או "התובעת"), כנגד רשות השידור (להלן: "רשות השידור" או "הנתבעת") למתן צו מניעה קבוע שימנע את העברתה של התובעת מחטיבת החדשות בנתבעת וימנע כל פגיעה בתנאי העסקתה ונוהג העסקתה בנתבעת, ולמתן סעד כספי בסך כולל של 65,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע ובהמשך עריכת שימוע שלא כדין ולמראית עין בלבד; בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"); ובגין עגמת נפש.
2. להליך העיקרי שלפנינו קדמו בקשות לסעדים זמניים שהגישה התובעת כנגד רשות השידור, והשתלשלות עובדתית בעקבות החלטות בית הדין בבקשות אלה. לפיכך, כרקע להכרעתנו ועל מנת להניח את התשתית העובדתית הדרושה להכרעה, תובא להלן תמצית ההליכים והעובדות שאינם שנויים במחלוקת:
   1. התובעת, בעלת תואר ראשון בתקשורת, מועסקת בנתבעת החל מחודש ספטמבר 2002;
   2. בחודש דצמבר 2003 נחתם בין הצדדים חוזה העסקה לפיו מועסקת התובעת "בתפקיד של עוזרת הפקה ובימוי+ תחקירנית במשרה מלאה, במדיום ערוץ 33, בתוכנית שיח לילי ובתוכניות שונות לפי קביעת המערכת" (להלן: "חוזה ההעסקה");
   3. התובעת הועסקה תחילה במתקני הנתבעת בירושלים, ובהמשך הועברה למתקני הנתבעת בתל אביב;
   4. בשנת 2007 שובצה התובעת לעבודה במסגרת החדשות המקומיות שהופקו בשיתוף עם חברת הכבלים HOT;
   5. ביום 31.12.10 הפסיקה חברת HOT את התקשרותה עם רשות השידור לצורך הפקת החדשות המקומיות, ובמועד זה נקלטה התובעת לעבודה בחטיבת החדשות של הנתבעת;
   6. בתפקידה האחרון טרם ההליכים דנן הועסקה התובעת במסגרת התוכניות "מדד יומי" ו"סדר דין" בחטיבת החדשות, כשהצדדים חלוקים על הגדרת התפקיד ומהותו (האם הועסקה התובעת כמפיקת התוכניות או שמא ביצעה רק תפקידי עזר להפקה ותחקירנות) ;
   7. בחודש נובמבר 2010 חזרה התובעת מחופשת לידה לאחר לידת ילדה השני. עם שובה מחופשת הלידה נעתרה התובעת לבקשתו של מפיק החדשות הראשי, מר אבי כהן (להלן: "המפיק הראשי" או "מר כהן"), כי מעתה ואילך תעבוד גם ערב אחד בשבוע כמזכירה, וכן אחת לשבועיים בימי ו' בבוקר (לטענת התובעת היה זה בלית ברירה, לאור איומיו של מר כהן כי אם לא תיענה לבקשה, תמצא עצמה ברשימת המפוטרים). התובעת הועסקה כך החל ממועד זה (נובמבר 2010) ועד לשבוע העבודה של 16-20.10.11;
   8. בשבוע העבודה של ה- 16-20.10.11 שובצה התובעת פעמיים לעבודה בשעות הערב וכמזכירה. כשביררה מה פשר הדבר נאמר לה, כי לאור חזרתו של גלעד שליט מהשבי מתקיימים שידורים נרחבים, והתובעת עבדה כפי שנקבע;
   9. בשבוע העבודה שלאחר מכן (23-27.10.11), שובצה התובעת פעם נוספת לעבודה בשני ערבים, ועל כן הודיעה לאחראית על סידור העבודה כי בהתאם להוראות התקשי"ר חל איסור להעסיקה באופן זה;
   10. בתגובה לסירובה פנה מר כהן לתובעת, וביקש ממנה אף הוא לעבוד כמזכירה שני ערבים בשבוע. התובעת סירבה;
   11. ביום 23.10.11 מונה מר משה נסטלבאום למנהל הזמני של חטיבת החדשות בערוץ 1 (להלן: "מר נסטלבאום").
   12. מר נסטלבאום יזם אף הוא שיחה טלפונית עם התובעת, אשר הצדדים חלוקים על תוכנה, אך מוסכם כי במסגרתה עמדה התובעת בסירובה להיות מועסקת שני ערבים בשבוע;
   13. למחרת השיחה, ביום 24.10.11, הופסק שיבוצה של התובעת בסידור העבודה של חטיבת החדשות החל מיום 26.10.11;
   14. בעקבות הפסקת שיבוצה הגישה התובעת, ביום 13.11.11, בקשה לצו מניעה זמני כנגד העברתה מתפקידה וכנגד כל פגיעה בתנאי העסקה ברשות השידור (להלן: "הבקשה הראשונה");
   15. במהלך חודש נובמבר 2011 הורדה התוכנית "סדר דין" מלוח השידורים;
   16. ביום 17.11.11 התקיים דיון בבקשה הראשונה, במסגרתו העידו בפנינו התובעת ומר נסטלבאום (להלן: "הדיון בבקשה הראשונה");
   17. ביום 11.1.12 ניתנה החלטתנו בבקשה הראשונה בה קבענו כי החלטת רשות השידור להפסיק את שיבוצה של התובעת בחטיבת החדשות נתקבלה באופן חד צדדי, בהיעדר שימוע ומשיקולים שלא הובהרו דיים, ועל כן יש להורות על ביטולה. יחד עם זאת, משלא היתה מחלוקת כי התוכנית "סדר דין" שהתובעת עסקה בהפקתה הורדה מלוח השידורים ולא ניתן היה להשיב את התובעת לתפקיד אותו ביצעה קודם לכן, הורינו לרשות השידור לבחון את שיבוצה החלופי של התובעת בתפקיד התואם את כישוריה, ניסיונה ואת צורכי המערכת ולקבל החלטה בהתאם, וזאת, רק לאחר שתינתן למבקשת זכות להשמיע את מלוא טענותיה. אשר לטענת התובעת כי הפגיעה בה נגועה גם באפליה על רקע היותה אם לפעוטות, קבענו כי בשלב זה לא הוכחה לכאורה פגיעה כאמור.

אשר לשאלה שהועלתה בפנינו בנוגע לכשירותה של התובעת לשמש בתפקיד 'מפיקה' קבענו כי על אף שהתובעת לא עברה הסמכה לתפקיד מפיקה ברשות השידור ועל כן אינה זכאית לתפקיד זה בתקן, הרי משהוכח לכאורה כי התובעת שימשה כמפיקה בפועל של תוכניות מסוימות, אזי אין באי הסמכתה כדי למנוע את שיבוצה בתפקידים מקבילים לתפקידי ההפקה שביצעה עד אותו מועד (החלטה מיום 11.1.12, להלן: "ההחלטה בבקשה הראשונה");

• 1. ביום 29.1.12 הגיש ב"כ המבקשת בקשה להבהרת ההחלטה בבקשה הראשונה, ולחלופין, למתן אורכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה לביה"ד הארצי לעבודה, בהנמקה כי התובעת פירשה את ההחלטה הראשונה ככזו שהורתה על השבתה לחטיבת החדשות בתל אביב. בהחלטתנו מיום 30.1.12 הובהר כי ההחלטה מחייבת את רשות השידור לבחון את שיבוצה של התובעת בהתאם לכישוריה, ניסיונה וצורכי המערכת אך אין בהחלטה הוראה על שיבוץ התובעת לתפקיד ספציפי או בחטיבת החדשות דווקא;
  2. בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על ההחלטה בבקשה הראשונה נדחתה על ידי סגן הנשיאה (כתוארו דאז), כב' השופט פליטמן, בהחלטה מיום 14.2.12;
  3. בד בבד, ובעקבות ההחלטה בבקשה הראשונה, קיבלה התובעת ביום 24.1.12 שיחת טלפון ממשרדו של מנהל ערוץ 1, מר מושון מצליח (להלן: "מר מצליח"), במסגרתה הוזמנה לפגישה אישית עמו;
  4. ביום 26.1.12 התקיימה פגישה בין התובעת למר מצליח במשרדו, שארכה כ-50 דק', והצדדים חלוקים על מהות הפגישה ועל תוכן הדברים שנאמרו בה;
  5. ביום 29.1.12 קיבלה התובעת מכתב ממר מצליח שעניינו "תרשומת מפגישתנו מיום 26.1.12", בו סיכם מר מצליח את עיקרי פגישתם;
  6. ביום 1.2.12 העבירה התובעת מייל תשובה למר מצליח ובו הערות בנוגע לתרשומת שערך, ובין היתר, כי התרשומת אינה ממצה כלל את הדברים שנאמרו בפגישתם;
  7. בתגובה, השיב מר מצליח לתובעת כי אין לו כל עניין "להתחיל ולהתווכח מה נאמר ומה לא נאמר... מבחינתי את יכולה לבחור בכל דרך שתרצי בה במאבקך על מקומך בחטיבת החדשות ומרגע זה ואילך אני מושך את ידי מכך";
  8. כארבעה שבועות לאחר מכן, ביום 27.2.12, קיבלה התובעת מכתב ממנהלת מדור כוח אדם ברשות השידור, גב' דפנה נפתלי (להלן: "גב' נפתלי" או "מנהלת כ"א"), שהודיעה לתובעת כי בכוונת הנתבעת לשבץ אותה לאחד מחמשת התפקידים הבאים: רכזת מערכת במבט שני/תחקירנית; מפיקה (בפועל) בחדשות בירושלים; תחקירנית במחלקת הבידור; תחקירנית בתוכניות ילדים; או הסבה לעוזרת הפקה. בהתאם, הוזמנה התובעת להתייחס לאפשרויות הללו ולהשמיע את טענותיה בכתב עד ליום 1.3.12, שאם לא כן ייחשב הדבר כ"וויתור על הזכות להשמיע את טענותייך";
  9. ביום 1.3.12 השיבה התובעת כדלקמן: "את מה שהיה לי לומר כבר אמרתי ב"שימוע", שלצערי היה למראית עין בלבד. אני תובעת לשוב לעבודה כמפיקה בחטיבת החדשות בתל אביב, כפי שעבדתי ב- 5 השנים האחרונות. יש שם עבודה בשבילי ויש לי מה לתרום שם... יחד עם זאת, על מנת להביא לסיום העניין בפשרה, אני מוכנה לעבור לתפקיד של עוזרת במאי (אם לכך התכוונת כיוון שבמכתבך כתבת עוזרת הפקה), בתנאי שאעבוד מתל אביב, שלא יפגעו שכרי ותנאיי, שאועסק לפי הוראות התקשי"ר (העסקת אם עובדת) ושלהסכמה זו יינתן תוקף של פסק דין";
  10. ביום 27.3.12 השיבה גב' נפתלי לתובעת, כי אין בטלוויזיה הישראלית תפקיד של עוזרת בימוי, מאחר ועבודה של עוזרת הפקה כוללת עזרה בבימוי ובכל נושאי ההפקה. כמו כן ציינה, כי בבדיקה שערכה עם מנהלת מחלקת עוזרי הפקה נמצא כי אין משרה פנויה במחלקה זו, ועל כן ההצעה אינה רלוונטית. לפיכך, ו"נוכח סירובך לעבוד בשעות נוספות התפקיד הפנוי המתאים לכישורייך ולמגבלותייך הוא תחקירנית בחטיבת התוכניות". בהתאם, נדרשה התובעת להתייצב במשרדו של מנהל חטיבת התוכניות, מר יואב גינאי, החל מיום רביעי 28.3.2012, לצורך תיאום התפקיד החדש;
  11. ביום 28.3.12 השיבה התובעת למכתבה של גב' נפתלי וציינה כי אין לה מגבלות (למעט אם היותה אם לפעוטות מהווה מגבלה), וכי היא אינה מסרבת לעבוד בשעות נוספות אלא תובעת לעבוד כדין על פי הוראות התקשי"ר. יחד עם זאת, הוסיפה התובעת, כי לצורכי פשרה היא מוכנה לעבוד בתפקיד עוזרת הפקה ולעבוד ערב אחד בשבוע, בכפוף לכך שהעבודה תבוצע מתל אביב ולא ייפגעו תנאי שכרה ועבודתה. כן ציינה, כי היא מבקשת לשקול מחדש את עניינה, בפרט לאור ידיעתה כי יש צורך בעוזרות הפקה;
  12. באין מענה, ומאחר וכבר נדרשה להתייצב בחטיבת התוכניות ולהשתבץ בתפקידה החדש, הגישה התובעת ביום 1.4.12 בקשה שנייה לצו מניעה כנגד צעדיה של רשות השידור מאז ניתנה ההחלטה בבקשה הראשונה (להלן: "הבקשה השניה"), ובמקביל נמנעה מלהתייצב לעבודה בתפקידה החדש;
  13. ביום 19.4.12 התקיים דיון בבקשה השנייה, במסגרתו העידו בפנינו התובעת ומר דני זקן מטעמה, המשמש כיו"ר אגודת העיתונאים בירושלים בה חברה התובעת, ומטעם רשות השידור העידה בפנינו הגב' נפתלי (להלן: "הדיון בבקשה השנייה");
  14. ביום 2.5.12, ובטרם נתקבלה החלטנו בבקשה השנייה, קיבלה התובעת הודעה בכתב לפיה עליה להתייצב לעבודה כתחקירנית בחטיבת התוכניות;
  15. ביום 3.5.12 החלה התובעת להתייצב לעבודה, אך במקביל הגישה בקשה למתן צו ארעי כנגד השיבוץ, לכל הפחות עד להחלטת בית הדין בבקשה דנן;
  16. ביום 5.5.12 נדחתה הבקשה למתן צו ארעי מאחר ומדובר בבקשה זהה לבקשה השנייה אשר טרם הוכרעה, ומן הטעם כי שיבוץ התובעת בינתיים לעבודה כתחקירנית בחטיבת התוכניות אין בו כדי לשמש עילה לצו נוסף;
  17. ביום 6.6.12 ניתנה החלטתנו בבקשה השנייה (להלן: "ההחלטה בבקשה השנייה") בה קבענו בתמצית כדלקמן:

התובעת מיצתה את זכות השימוע שהוקנתה לה – על אף היעדר אחידות בגרסת הנתבעת בדבר טיבה ומהותה של הפגישה שהתקיימה בין התובעת ומר מצליח (האם היוותה שימוע אם לאו), והגם שלא נמסרה לתובעת הזמנה לשימוע טרם הפגישה ולא הוצע לה להגיע בליווי יעוץ משפטי, השתכנענו כי הפגישה התקיימה מתוך ניסיון כן של מר מצליח לבחון שיבוץ חלופי לתובעת בהתאם להחלטה בבקשה הראשונה, ואין מחלוקת כי הפגישה נמשכה כ-50 דק', ובמהלכה פירטה התובעת את פועלה וניסיונה המקצועי כמפיקה בחטיבת החדשות והעלתה בפניו את כל טענותיה. כמו כן השתכנענו, כי התובעת סירבה באופן גורף לשיבוץ בחטיבות אחרות מלבד חטיבת החדשות בתל אביב, כפי שאף עלה מן הבקשה להבהרת ההחלטה בבקשה הראשונה שהוגשה לאחר פגישת התובעת ומר מצליח. לפיכך קבענו, כי שאלת סיווגה הרשמי של הפגישה עם מר מצליח משנית בחשיבותה לשאלת מהות הפגישה ותוכנה, בפרט כשלאחריה קיבלה התובעת הזדמנות להגיב בכתב למכתבה של גב' נפתלי והתפקידים שהוצעו בו. ואכן, גם מכתבה של גב' נפתלי לא הוכתר כ"שימוע בכתב", אך השתכנענו כי האמור בו – לרבות ההודעה כי אי התייחסות למכתב תיחשב כוויתור על זכות השימוע, וכן תגובתה של התובעת מיום 1.3.12, לפיה כבר אמרה את כל מה שהיה לה לומר בפגישתה עם מר מצליח – מהווים יחד מיצוי של זכות השימוע, והתובעת אף לא ביקשה להישמע שוב בעל-פה;

אשר לטענה כי נפלו פגמים בהליך – ראשית קבענו, כי אין פסול או חוסר תום לב בעצם ההצעה לשמש כתחקירנית (במסגרת התפקידים שהוצעו במכתבה של גב' נפתלי), הגם שמדובר בתפקיד זוטר מתפקידיה האחרונים של התובעת ברשות. זאת, לאור השינויים הארגונים שהוכחו לכאורה, והעובדה כי התוכנית שהתובעת עסקה בהפקתה הורדה מלוח השידורים. יחד עם זאת, בהתייחס להצעה החמישית לשמש כעוזרת הפקה/בימוי, הצעה שהנתבעת חזרה ממנה משהתברר לכאורה כי אין מקום פנוי במחלקה הרלוונטית, קבענו כי לא הובהר די הצורך כיצד התברר בדיעבד, לאחר שהתפקיד הוצע, כי הוא אינו רלוונטי עוד, אך בשלב מקדמי זה לא הובאו די ראיות כדי לקבוע כי מדובר בפגם המצדיק את התערבותנו, והעניין יתברר במלואו במסגרת ההליך העיקרי;

לבסוף קבענו, כי גם טענת האפליה תתברר במסגרת ההליך העיקרי לאחר שתובא בפנינו מסכת הראיות המלאה.

• 1. נכון למועד זה ממשיכה התובעת בעבודתה כתחקירנית בחטיבת התוכניות.

1. טענות התובעת –
2. התובעת היא עובדת מקצועית, חרוצה ומסורה, וזכתה לשבחים בגין עבודתה ברשות השידור בתפקידיה השונים;
3. התובעת שימשה בתפקיד 'מפיקה' בתואר ובפועל, והפיקה את מהדורת החדשות המקומיות ואת התוכניות "מדד יומי" ו"סדר דין" ועל כן מוסמכת להמשיך ולשמש כ'מפיקה' על אף היעדר הסמכה רשמית, מה גם שוועדת הסמכה רשמית כבר אינה מתכנסת שנים ברשות השידור';
4. הדחתה של התובעת מחטיבת החדשות נעשתה ממניעים פסולים, בהיעדר עילה ותוך אפליה מחמת הורות – התובעת הודחה מחטיבת החדשות לאחר שסירבה לבקשתם של מר כהן ומר נסטלבאום לעבוד פעמיים בשבוע כמזכירה בשעות הערב ואחת לשבועיים בימי שישי בבוקר, נוסף לעבודתה השוטפת. זאת, על אף שדרישתם של מר כהן ומר נסטלבאום (שהיה אז ביומו הראשון או השני לעבודתו) עומדת בניגוד להוראות התקשי"ר ואף אינה במסגרת תפקידה של התובעת אלא בתפקיד נחות ממנו. למעשה, כל חטאה של התובעת הוא בכך שביקשה לעבוד בתפקידה על פי הוראות התקשי"ר ובהיותה אם לפעוטות תוך אפלייתה על רקע הורות, והנטל על כתפי הנתבעת להוכיח כי לא הפלתה ;
5. התובעת הודחה מחטיבת החדשות בהליך פגום מיסודו – בהחלטה בבקשה הראשונה נקבע כי לא נערך לתובעת כל שימוע טרם הדחתה מחטיבת החדשות ונציגי הנתבעת אף סירבו לפניותיה של התובעת להיפגש עמם. ואולם, גם לאחר ההחלטה נפלו פגמים קשים בהתנהלות הנתבעת כלפי התובעת, ובכלל זה – אי הזמנתה של התובעת לשימוע על כל המתחייב מכך; העובדה כי שיחתה של התובעת עם מר מצליח לא היוותה שימוע ובמהלכה נאמרו דברים המעידים על פסלות מניעיה של רשות השידור; סיכום הפגישה שערך מר מצליח לא שיקף את הנאמר בה; העובדה כי התכתובת עם גב' נפתלי לא היוותה שימוע בכתב (הליך שממילא אין נוקטים בו ברשות השידור), ובעיקר חזרתה הפסולה של רשות השידור מההצעה החמישית של גב' נפתלי לאחר שהתובעת הסכימה לקבלה. לכל אלה יש להוסיף, כי הנתבעת אף לא שקלה שיבוץ חלופי לתובעת כפי שהנחה בית הדין בהחלטתו, וכי העברתה לחטיבת התוכניות נועדה לשמש כר נוח לפיטורים עתידיים של התובעת כתוצאה מרפורמה וקיצוצים רחבי היקף המיועדים ברשות השידור ובחטיבה זו.
6. טענות הנתבעת –
7. דרישתה של התובעת כי יינתן צו עשה קבוע המורה לרשות השידור לשבץ את התובעת בתפקיד מפיקה בלבד, בחטיבת החדשות בלבד, ובתל אביב בלבד היא דרישה בלתי סבירה, העומדת בניגוד לפררוגטיבה הניהולית של רשות השידור ולהלכות הפסיקה בדבר היעדר זכות קנויה של עובד לשיבוץ מסוים דווקא, ובפרט בארגון דינאמי ובעל צרכים משתנים דוגמת הנתבעת. פסיקת בתי הדין לעבודה חזרה והכירה בזכותו של המעסיק לנהל את עסקו לפי שיקול דעתו;
8. אשר לתפקיד 'מפיקה' התובעת לא הוגדרה כמפיקה ולא עברה את ההליך הקבוע בנוהל ההדרכה בנתבעת, ועל פי הכללים אין למנות עובד לתפקיד אלא בתקן (סעיף 15 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט- 1959 המוחל על הנתבעת מכוח סעיף 24 לחוק רשות השידור, תשכ"ה- 1965). יתירה מזאת, התובעת אף לא ביצעה בפועל תפקיד של מפיקה ואף אם היתה עושה כן, אין בכך כדי להקנות לה זכות לתפקיד, מה גם שברשות השידור ניתן "מינוי בפועל" בהתאם לנוהל מיוחד המסדיר את נושא המינויים בפועל;
9. החלטות הנתבעת בעניינה של התובעת התקבלו בתום לב והגינות, על פי דין ואף למעלה מכך – אין מחלוקת כי התוכניות בהן עבדה התובעת הורדו מלוח השידורים; כי התקבלה החלטת רוחב לשדר את התוכניות של חטיבת החדשות מאולפני הנתבעת בירושלים; וכי התובעת ביקשה להיות מועסקת במשמרות בוקר ובתל-אביב בלבד נוכח היותה אם לפעוטות. למעשה, נוצרה מניעה אובייקטיבית לשבץ את התובעת בחטיבת החדשות בתל אביב במשמרות בוקר בלבד;
10. אשר לטענת האפליה על רקע הורות, הרי שהתובעת עצמה הכשילה לכל אורך הדרך ניסיונות לשבצה. התובעת מפנה להוראות התקשי"ר הקובעות את שעות העסקתה של אם עובדת (הוראה 31.15), אולם אין בהוראות אלה כדי למנוע מעובדת להסכים לעבוד בשעות נוספות, כפי שעולה בבירור מהוראה 31.16 לתקשי"ר ומהסכמתן של נשים רבות לכך. מעצם טיבם של תפקידים רבים בערוץ טלוויזיה משדר, בפרט בחטיבת החדשות, נדרשת הסכמה כאמור וברור כי לא ניתן להעסיק את כל האימהות העובדות בחטיבת החדשות במשמרות בוקר בלבד. התובעת אף לא עמדה בנטל להוכיח קיומה של "קבוצת שוויון";
11. אשר לטענות בדבר פגמים בשימוע – בהחלטה בבקשה הראשונה נקבע אמנם כי לא בוצע לתובעת שימוע טרם ההחלטה להעבירה, אך בה בעת נאמר כי אין מחלוקת שהתוכנית אשר התובעת עסקה בהפקתה הורדה מלוח השידורים. למעשה, במכלול הנסיבות שנוצרו, המסקנה היא כי גם אם היה נערך לתובעת שימוע טרם קבלת ההחלטה הרי שלא ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, ובנסיבות אלה, נפסק, כי אין בהיעדר קיומו של שימוע כדי לזכות בפיצוי כלשהו. יתירה מזאת, ואף אם נפלו פגמים המזכים בפיצוי, הרי שאלה רופאו בהתנהלות הנתבעת לאחר ההחלטה כפי שעלה מהחלטת בית הדין בבקשה השנייה לפיה "המבקשת מיצתה את זכות השימוע שהוענקה לה";
12. אשר לטענה כי נגרמה לתובעת עגמת נפש – הנתבעת מצירה על כך שלטענת התובעת נגרמה לה עגמת נפש, וסבורה כי זו נגרמה, כנראה, משהתובעת סברה בטעות כי מגיעות לה זכויות שונות שאינן מגיעות לה. הנתבעת מצידה ניסתה לעשות כל שבאפשרותה על מנת למצוא לתובעת פתרון תעסוקתי הולם.
13. ביום 21.2.13 התקיים דיון הוכחות ראשון בתיק במסגרתו העידה בפנינו התובעת, ומטעם הנתבעת העידה גב' נפתלי (להלן: "דיון ההוכחות הראשון"). במהלך דיון זה ולאור עדותה של התובעת הגישה הנתבעת בקשה להעיד את מר דרור קבלרו, מנהל מחלקת הבידור ברשות השידור, כעד הזמנה והבקשה התקבלה (ראו בהחלטה במעמד הדיון, פרוט' 21.2.13 עמ' 37 ש' 21- עמ' 38 ש' 5, להלן: "מר קבלרו"). נציין, כי לבקשת הנתבעת שימשו תצהיריהם של גב' נפתלי ומר נסטלבאום שהוגשו במסגרת ההליכים הזמניים כתצהירי עדות ראשית בתיק העיקרי דנן. מכל מקום, כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו במסגרת ההליכים הזמניים, לרבות תצהירי הצדדים ועדויותיהם, מהווים חלק בלתי נפרד מן החומר שהונח בפנינו לצורך הכרעתנו.
14. ביום 12.3.13 הגישה הנתבעת תצהיר הזמה מטעם מר קבלרו, וביום 4.4.13 התקיים דיון הוכחות נוסף במסגרתו העידו מטעם הנתבעת מר כהן ומר קבלרו (להלן: "דיון ההוכחות השני");

דיון והכרעה

1. כאמור, עיקר עניינה של התביעה שבפנינו בשניים: האחד, סעד של השבת התובעת לעבודה כמפיקה בחטיבת החדשות בנתבעת ומניעת כל פגיעה בתנאי העסקתה כפי שהיו עד חודש 10/2011; והשני, סעד כספי בסך כולל של 65,000 ₪ בגין פגמים בשימוע, אפליה מחמת הורות ועגמת נפש.

נבחן סעדים אלה כסדרם.

1. התביעה למתן צו קבוע
2. התובעת מבקשת בתביעתה כי בית הדין ייתן צו מניעה קבוע ש"ימנע את הדחתה מעבודתה בחטיבת החדשות של הנתבעת, וימנע כל פגיעה בתנאי העסקתה, נוהג העסקתה ואופן העסקתה, כמפיקה בחטיבת החדשות במערכת תל אביב של הנתבעת" (סעיף 284 לסיכומי התובעת).
3. תביעה זו של התובעת נחלקת, למעשה, לסעיפי משנה הנוגעים לעצם תפקידה של התובעת, לחטיבה בנתבעת בה היא מועסקת ולמיקום הגיאוגרפי של עבודתה.

א.1 האם זכאית התובעת להיות מועסקת בתפקיד מפיקה בנתבעת?

1. בחוזה ההעסקה של התובעת נכתב כי תועסק ברשות השידור בתפקיד של "עוזרת הפקה ובימוי+ תחקירנית במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, במדיום ערוץ 33 בתכנית שיח לילי ובתוכניות שונות לפי קביעת המערכת" (סעיף 2 לחוזה ההעסקה, נספח ט"ו לתצהיר התובעת).
2. אין מחלוקת, כי התובעת לא עברה ועדת הסמכה/הרשאה לתפקיד "מפיקה" או לתפקיד אחר ברשות השידור (להלן: "ועדת הרשאה") על פי הקבוע בנוהל ההדרכה ברשות (הוגש בדיון בבקשה הראשונה מיום 17.11.11 וסומן נ/2, להלן: "נוהל ההדרכה").
3. יחד עם זאת, מן העדויות שהובאו בפנינו עולה כי בשנים האחרונות כלל לא התכנסה ועדת הרשאה ברשות השידור ולמעשה לא ניתנה אפשרות לעבור הסמכה כאמור. כך למשל העידה בפנינו גב' נפתלי:

"ש. מתי התכנסה בפעם האחרונה ועדת ההרשאה וההסמכה של הרשות?

ת. אם זכרוני לא מטעה אותי לפני 7-8 שנים.

ש. אז אם לטענת קבלרו התובעת התחילה להיות מפיקה רק בשנת 2007, אז את אומרת שממילא לא היתה לה שום הזדמנות אף פעם לעמוד בפני ועדת הסמכה והרשאה?

ת. כרגע אין שינוי בתקנים.

לשאלתך טובה ודורית הן מפיקות כבר כ- 20 שנה"

(עדות גב' נפתלי, פרוט' 21.2.13 עמ' 35 ש' 13-19)

ובהמשך:

"ש. זאת אומרת שגם אם מורידים את 'רואים עולם' נשארתי עם 13 תוכניות שמופקות בפועל על ידי אנשים שלא רק שאין להם תקן של מפיק, אלא שגם לא עברו ועדת הרשאה והסמכה

ת. לגבי רובם זה נכון, אבל חלק עברו הרשאה לתפקידים של רכזי הפקה"

(עדות גב' נפתלי, פרוט' 21.2.13 עמ' 56 ש' 7-13)

1. גם מר זקן העיד במסגרת הדיון בבקשה השנייה כי בפועל נוצר מצב שעובדים רבים ממלאים תפקידים שלכאורה הם לא מוסמכים למלא:

"הבעיה נכנסת לקיפאון שבו נתונה הרשות בשנים האחרונות, בהתייחס לעניין בין היתר של המבקשת, למשל היעדר ועדות הסמכה שאמורות להסמיך עובדים לעבור מתפקיד לתפקיד. לכן הדברים נעשו בשנים האחרונות בצורה פחות רשמית נקרא לזה. המבקשת למשל מילאה תפקיד שהיא לכאורה לא מוסמכת בו, אבל ככה שליש מעובדי רשות השידור. הדגש שלנו באגודה זה לדאוג שהדברים נעשים בהסכמת העובד ובהתאמה לכישוריו."

(עדות מר זקן בדיון בבקשה השנייה, פרוטו' 19.4.12, עמ' 14 ש' 5-11)

1. ואמנם, מן הראיות שהובאו בפנינו עולה כי על אף היעדר הסמכה שימשה התובעת כמפיקה בפועל, להבדיל ממפיקה בתקן, ואף לא הונחה בפנינו תשתית ראייתית לטענת הנתבעת כי התובעת אינה מוסמכת להוסיף ולשמש ככזאת.
2. כך, עוד ביום 3.2.08 שלח מר קבלרו, בתפקידו כמנהל אחראי על חדשות "הוט" מרכז (החדשות המקומיות), מכתב למר כהן בו ביקש לשנות את סמל עיסוקן של התובעת ועובדת נוספת ל'מפיקות' בחוזה העסקתן לאור תפקידיהן בפועל כ"מפיקות המהדורה" (מכתבו של מר קבלרו למר כהן מיום 3.2.08, נספח ח' לתצהיר התובעת, ההדגשה במקור). אמנם, במכתב זה רק נתבקש אישור לשינוי סמל העיסוק (שינוי שלא נטען כי בוצע בסופו של דבר), אך יש בו כדי להעיד על עבודתה של התובעת בפועל כמפיקה של מהדורת החדשות המקומיות (ואיננו מקבלים את טענתה של גב' נפתלי בחקירתה לפיה אין בכך אלא כדי להעיד על עבודתה של התובעת כמפיקה רק מנקודת מבטו של מר קבלרו, פרוט' 21.2.13 עמ' 47 ש' 27-21, מה גם שהטענה נסתרה במכתבה של גב' נפתלי עצמה, כפי שיפורט להלן).
3. מסקנה זו נתמכת גם בעדותו של מר כהן שהעיד בפנינו כי התובעת זכאית לעלות לוועדת הסמכה לתפקיד מפיקה הגם שעוד אין המלצה כזו, והוסיף: "דרך אגב היא עבדה אצלי כמפיקה" (עדות מר כהן, פרוט' 4.4.13, עמ' 65 ש' 22-26; וראו גם בעדות התובעת עצמה, עוד בדיון בבקשה הראשונה, פרוט' 17.11.11, עמ' 2 ש' 21-26).
4. זאת ועוד: במכתבה של גב' נפתלי לתובעת מיום 23.2.12, בו הוצעו החלופות לשיבוצה מחדש, הוצע לתובעת לשמש כ"מפיקה (בפועל) בחדשות בירושלים" , לראיה כי אף לעמדת הנתבעת כשירה התובעת לשמש כמפיקה בפועל ועל כן מוצע לה תפקיד כאמור (חלופה מס' 2 למכתבה של גב' נפתלי, נספח י"ב' לתצהיר התובעת ועדותה על כך, פרוט' 21.2.13 עמ' 48 ש' 25- עמ' 49 ש' 2; וראו גם עוד קודם לכן בעדותה הקודמת של גב' נפתלי במסגרת הדיון בבקשה השנייה, לפיה שקלה את שיבוץ התובעת כמפיקה גם בחטיבות שאינן חטיבת החדשות – פרוטו' 19.4.12, עמ' 21 ש' 12-14).
5. לא זו אף זו: מר כהן העיד בחקירתו כי תוכנית "היומן" המשודרת בליל שבת היא תוכנית הדגל של ערוץ 1 וכי היא מופקת בידי מר דרור גרמה, שלא עבר ועדת הרשאה ברשות השידור ואף לא שימש בעבר כמפיק בפועל. כך:

"ש. יש תוכנית בערוץ 1 של חטיבת החדשות, תוכנית חשובה שמשודרת בליל שבת "היומן" וזו תוכנית הדגל של הערוץ

ת. כן

ש. תאשר לי שהמפיק שלה הוא דרור גרמה

ת. הוא נכנס לפני חודשיים לתפקיד. הוא היה צלם והוא בסה"כ חודשיים בתפקיד ואני עוזר לו

ש. מר גרמה שהיה צלם לפני חודשיים, הוא עבר ועדת הרשאה לתפקיד של מפיק?

ת. לא

ש. הוא עבר ועדת הסמכה לתפקיד של מפיק?

ת. עוד לא. בדרך. הוא חודשיים בתפקיד"

(עדות מר כהן, פרוט' 4.4.13 עמ' 63 ש' 12-22)

והדברים מדברים בעד עצמם.

1. מסקנתנו, אפוא, היא, כי התובעת שימשה כמפיקה בפועל של תוכניות בנתבעת ועל כן זכאית להוסיף ולהיות משובצת לתפקידים כגון אלה שביצעה בפועל עד כה בהתאם לצורכי הנתבעת. בעניין זה, לא נעלמה מעיננו טענת הנתבעת בדבר קיומו של הליך מסודר שיש לעמוד בו אף לצורך מילוי תפקיד בפועל (סעיף 80 לסיכומי הנתבעת), אולם לא הובאו בפנינו ראיות לקיומו של הנוהל האמור ו/או לעצם הדרישה לעמוד בו.
2. אשר לטענת התובעת כי היא מוסמכת לשמש בתפקיד מפיקה בתקן ויש להורות על עדכון הגדרת תפקידה, הרי שטענה זו לא הוכחה, ואף לא השתכנענו כי ישנם מפיקים בתקן ברשות השידור שלא עברו את ההסמכה המתחייבת. זאת, הגם שנתנו דעתנו לכך כי בשנים האחרונות לא ניתנה אפשרות מעשית לעבור את ההסמכה הנדרשת משלא התכנסה ועדת הרשאה, אולם לא די בתפקודה של התובעת כמפיקה בפועל כדי להעניק לה זכות לתפקיד בתקן (הניתנת אך על ידי הכללים המחייבים הקבועים בעניין זה).
3. עוד נעיר, כי מן העדויות שהובאו בפנינו התרשמנו כי קיימת אי בהירות באשר לעצם הגדרת תפקיד המפיק/ה בנתבעת (ראו לעניין זה את עדות גב' נפתלי, 21.3.13, בעמ' 47 ש' 1-11; עדות מר קבלרו, 4.4.13 בעמ' 71 ש' 14-25; ועדות מר כהן, 4.4.13, בעמ' 64 ש' 1-3 וש' 21-26). יחד עם זאת, משהשתכנענו כי התובעת שימשה כמפיקה בפועל אין להגדרת התפקיד השפעה על מסקנתנו.
4. לבסוף, נקדים את המאוחר ונאמר כבר עתה, כי לא זו בלבד שהשתכנענו כי התובעת רשאית לשמש כמפיקה בפועל בשירותי הנתבעת בהתאם לצורכי הנתבעת, אלא שאף לא הונח בפנינו טעם כלשהו לסירוב הנתבעת לשבץ את התובעת כמפיקה בפועל בעבודתה הנוכחית בחטיבת התוכניות, על פי בקשתה של הממונה הישירה עליה. כאמור, בימים אלה מועסקת התובעת בחטיבת התוכניות בנתבעת (מחלקת תרבות ובידור) בצוות התוכנית "מחוץ לקופסא" בעריכתה והפקתה של גב' ציפי קראוס (להלן: "גב' קראוס"). אין מחלוקת בין הצדדים כי הגב' קראוס פנתה לגב' נפתלי בבקשה כי התובעת תהיה מפיקת התוכנית נוכח שביעות רצונה של גב' קראוס מתפקודה של התובעת, אך הבקשה לא נענתה.

וכך העידה בפנינו גב' נפתלי:

"ש. ציפי קראוס היא עורכת ומפיקה של תוכנית בחטיבת התוכניות שנקראת "מחוץ לקופסא", את מאשרת?

ת. כן. אני יודעת שציפי קראוס היא עורכת ומפיקה, אני לא יודעת בכל רגע נתון איזה תוכנית היא עורכת ומפיקה.

ש. אישרת קודם שהיא פנתה אלייך בעניינה של התובעת....

ת. בצורה בלתי רשמית

ש. היא פנתה אלייך וציינה שהיא רוצה שהתובעת תהיה המפיקה של התוכנית שלה?

ת. כן

ש. אם כך, למה הדבר לא הדבר לא הסתייע?

ת. אתה משער בנפשך שכל עובד שיפנה אלי בשיחת טלפון או מפיק ויבקש למנות את אחד העובדים לתפקיד כזה או אחר, זה יתבצע מיד באותה שיחה?

...

ת. אתה חושב שזו הסמכות שלי לאשר לה להעסיק אותה כמפיקה בפועל?

ש. למה את לא עושה משהו בעניין הזה?

ת. אני לא צריכה לעשות שום דבר. מי שצריכה לעשות זו העובדת. היא צריכה לפנות למנהל המחלקה או החטיבה ולבקש ממנו להיות מפיקה בפועל וציפי קראוס עובדת ותיקה יותר ממני ברשות והיא בעצמה עברה ועדת הסמכה והיא מכירה את זה יותר טוב ממני"

ובהמשך:

"ת. אני יודעת שציפי היא המפיקה, ולמה צריך שני מפיקים? לא נודע לי שיש צורך במפיקה. ציפי רק אמרה לי את זה בשיחת טלפון.

ציפי החליטה שהיא תהיה העורכת והתובעת המפיקה. אני הבנתי שהיא רוצה סיוע בהפקה אז נוח לה למנות את ענת (התובעת, ח.ט)"

(עדות גב' נפתלי, פרוט' 21.2.13, עמ' 50 ש' 23- עמ' 51 ש' 16 ובעמ' 53 ש' 9-12)

הסבר זה לא הניח את דעתנו.

ונבהיר – אין בהכרעתנו כדי לחייב את הנתבעת למנות את התובעת למפיקה בפועל בתפקידה הנוכחי בחטיבת התוכניות, אך יש בה כדי לחייב את הנתבעת לשקול באופן ענייני את בקשתה של גב' קראוס, בפרט על רקע קביעתנו כי התובעת ראויה לשמש כמפיקה בפועל כפי שאף שימשה בעבר.

א.2 האם זכאית התובעת להיות מועסקת בחטיבת החדשות בנתבעת?

1. על פי הפסיקה, "הכלל הוא כי במסגרת כוחו של מעביד לנהל את מפעלו על הצד הטוב והמועיל ביותר לפי הבנתו ושיפוטו, מוסמך הוא 'גם להעביר עובד מתפקיד לתפקיד – הכל כמובן בכפוף למגבלות המסייגות סמכויות אלה, מכוח חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי'... הרקע להעברה של עובד ממשרה למשרה, באופן זמני או באופן קבוע, יכול להיות מסיבות שונות אשר העיקריות שבהן בשירות הציבורי, הן: (א) ארגון מחדש של מקום העבודה או של תהליך עבודה או של תהליך ייצור; (ב) צרכים מינהליים או תיפקודיים של העבודה; (ג) רקע אישי של העובד, הכולל ליקוי תיפקוד..." (דב"ע נד/3-71 מרגלית אילת – שירות התעסוקה ואח', פד"ע כ"ז 169 בסעיפים 124-125 לפסק הדין, והאסמכתאות שם).
2. פרופ' בן- ישראל עמדה בספרה על פרשנות ההלכה באומרה:

"התשובה על השאלה האם המעביד מוסמך חד- צדדית לשנות את התפקיד של העובד תלויה בנסיבות. אם בחוזה העבודה האישי נכלל תנאי המגביל את אפשרות המעביד להפעיל את זכות היתר הניהולית שלו בכל הנוגע לשינוי התפקיד או לשינוי המקום, שינוי התפקיד ושינוי המקום מחייבים את הסכמת העובד. אם העובד נשכר למילוי תפקיד מסוים שצוין בחוזה, או אם מקום ביצוע העבודה צוין בחוזה – המעביד אינו יכול לשנותם חד- צדדית.

כך עולה גם מהמשפט המשווה. בשוודיה, למשל, בהיעדר קביעה חוזית לתפקיד מסוים חייב העובד למלא כל תפקיד הנוגע באופן טבעי לפעילות של המפעל.

...

קושי מסוים עולה אם בחוזה העבודה אין התניה מפורשת באשר לטיב התפקיד שהעובד ימלא. בנסיבות אלה נדרש להתחקות אחר כוונת הצדדים עת התקשרו בחוזה העבודה.

...

ואולם הדברים אמורים עקרונית והכל תלוי בנסיבות."

(ר' בן ישראל, דיני עבודה, כרך ב' (תשס"ב- 2002), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, בעמ' 650)

1. בענייננו נקבע בחוזה ההעסקה של התובעת, כאמור, כי היא תועסק כ"עוזרת הפקה ובימוי+ תחקירנית במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, במדיום ערוץ 33 בתכנית שיח לילי ובתוכניות שונות לפי קביעת המערכת", כך שהפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת לנייד את התובעת בין תוכניות שונות לפי צרכי המערכת נקבעה מפורשות.
2. העובדה כי במהלך עבודתה עברה התובעת לעבוד בחטיבת החדשות (תחילה בחדשות המקומיות ובהמשך בחטיבת החדשות) אינה מקנה לתובעת זכות קנויה להוסיף ולעבוד בחטיבה זו משך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת, ואף לא נראה כי זו היתה כוונת הצדדים עת התקשרו בהסכם ההעסקה או בעת שהתובעת הועברה לעבודה בחטיבת החדשות. לטעמנו, רשאית הנתבעת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית לנייד את התובעת בין החטיבות השונות ובלבד שתעשה כן בתום לב, מבלי לפגוע בתפקידה ובתנאיה של התובעת, ומטעמים ענייניים (דוגמת הסרתן של תוכניות שהתובעת עבדה בהפקתן מלוח השידורים).
3. ואמנם, אין מחלוקת כי התוכניות שהתובעת עבדה בהפקתן במסגרת חטיבת החדשות הורדו מלוח השידורים עד למועד הדיון בבקשה הראשונה, אך כמפורט בהחלטה בבקשה הראשונה לא שוכנענו כי עובדה זו היא שעמדה, לבדה, ביסוד ההחלטה להעביר את התובעת מחטיבת החדשות.
4. למסקנתנו זו, כפי שתפורט בפרק ב' להלן, יש השלכה על זכאותה של התובעת לפיצוי כספי בגין העברתה מטעמים בלתי ענייניים אולם אין בה כדי להקנות לתובעת זכות קנויה לעבודה בחטיבת החדשות, משהתוכניות עליהן עבדה אכן הוסרו מלוח השידורים. שיבוצה של התובעת לעבודה בחטיבות השונות נתון לשיקול דעתה של הנתבעת בהתאם לצרכיה.

א.3 האם זכאית התובעת להיות מועסקת במערכת הנתבעת בתל-אביב?

1. נראה כי אין מחלוקת בדבר זכאותה של התובעת להיות מועסקת במערכת הנתבעת בתל- אביב אלא אם תינתן הסכמתה לעבור למערכת הנתבעת בירושלים שכן מדובר בשינוי גיאוגרפי מהותי המחייב הסכמה (ראו: בן ישראל, שם, בעמ' 652). הנתבעת לא טענה בפנינו אחרת.
2. מסקנת האמור עד כה בכל הנוגע לתביעה למתן צו קבוע היא, כי התובעת שימשה כמפיקה בפועל של תוכניות בנתבעת וזכאית להוסיף ולהיות משובצת לתפקיד זה בכפוף לצורכי הנתבעת. עם זאת, התובעת אינה זכאית להיות משובצת, בהכרח, בחטיבת החדשות בנתבעת, ושיבוצה נתון לשיקול דעתה ולצרכיה של הנתבעת, ובלבד שיהא זה במערכת הנתבעת בתל- אביב.

וכאמור – אין בהכרעה זו כדי לחייב את הנתבעת למנות את התובעת לתפקיד מפיקה בפועל בתפקידה הנוכחי בחטיבת התוכניות או בכלל, אולם יש בה כדי לחייב את הנתבעת לשקול באופן ענייני בקשות הנוגעות למינוי התובעת לתפקיד זה, דוגמת בקשתה של גב' קראוס, ולקבל כל החלטה בעניינה בתום לב, מטעמים ענייניים ובהליך ראוי.

1. התביעה לסעדים כספיים

ב.1 פיצוי בגין פגמים בקבלת ההחלטה בעניינה של התובעת

1. בבואנו להכריע בשאלת זכאותה של התובעת לפיצוי כספי בגין פגמים שנפלו בקבלת ההחלטה בעניינה, יש להבחין בין הטענה לפגמים בעצם קבלת ההחלטה להעביר את התובעת מתפקידה והמניעים שעמדו ביסוד החלטה זו, לבין טענות בדבר פגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה לרבות פגמים בשימוע ובחזרתה של הנתבעת מאחד מן התפקידים החלופיים שהציעה לתובעת.
2. אשר לעצם קבלת ההחלטה להעביר את התובעת מתפקידה נקדים ונאמר, כי לא מצאנו בחומר הראיות שהובא בפנינו במסגרת ההליך העיקרי דנן כדי לשנות ממסקנתנו בהליך הזמני, לפיה ההחלטה להפסיק את שיבוצה של התובעת בחטיבת החדשות התקבלה על רקע סירובה של התובעת לבקשותיהם של מר כהן ומר נסטלבאום לעבוד בשעות הערב ובהיקף שונה משיבוצה עד אותו מועד. וכך קבענו בהחלטה בבקשה הראשונה:

"אין מחלוקת, כי במועד הפסקת שיבוצה עסקה המבקשת בהפקת התוכנית "סדר דין" בחטיבת החדשות (מבלי להיכנס לשאלה האם פעלה המבקשת כמפיקת התוכנית, או שמא כחברה בצוות ההפקה), וכן כי במועד זה טרם ירדה התוכנית מלוח השידורים [ראה בעדותו של מר נסטלבאום, עמ' 5 ש' 19-21 וש' 31- 32]. עוד אין מחלוקת, כי שיבוצה של המבקשת הופסק למחרת שיחתה הטלפונית עם מר נסטלבאום, שיחה אשר התנהלה ביום הראשון או השני לתפקידו של מר נסטלבאום כמנהל הזמני של חטיבת החדשות [עדות מר נסטלבאום, עמ' 9 ש' 12-13].

בחקירתו הנגדית הסביר מר נסטלבאום את מועד ותוכן שיחתו הטלפונית עם המבקשת, כדלקמן... [עדות מר נסטלבאום, עמ' 4 ש' 26- עמ' 5 ש' 10].

עדות זו לא הניחה את דעתנו.

ראשית, מר נסטלבאום העיד כי כבר ביומו הראשון לתפקיד עבר על רשימת התקנים והתפקידים בחטיבת החדשות וגילה "עשרות עובדים שמקבלים שכר מבלי שיהיו מועסקים בפועל", אולם במועד זה המבקשת הועסקה בפועל בהפקת התוכנית "סדר דין", ולא נמנתה על קבוצת "המובטלים הסמויים" אליה כיוון מר נסטלבאום בדבריו. כך, אף אם מר נסטלבאום ידע במועד זה כי התוכנית "סדר דין" צפויה לרדת מלוח השידורים, לא שוכנענו כי זו הסיבה שבעטייה יזם את השיחה עם המבקשת, הן מאחר ושידור התוכנית הסתיים רק כשלושה שבועות מאוחר יותר (ולא ברור מה פשר הדחיפות בקיום השיחה כבר במועד זה), והן מאחר ובמהלך שבועות אלה שובצה מחליפה למבקשת לצורך הפקת התוכנית, במקומה של המבקשת אשר הוצאה מסידור העבודה.

אכן, בית הדין לעבודה אינו שם עצמו בנעלי המעביד ואינו מחליף את שיקול דעתו של המעביד אף אם הוא סבור כי היה מקום להחליט אחרת, כל זמן שההחלטה מצויה במתחם הסבירות והמידתיות, אולם סבורנו כי מן הראוי לבחון במשנה זהירות החלטות המתקבלות על ידי מנהל חדש, זמן קצר בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, בשים לב להיקף הבירור והתשתית העובדתית שעמדה לנגד עיניו בעת קבלת ההחלטה.

...

לטעמנו, מהירות הפעולה הפוגענית כנגד המבקשת, מבלי שהוכח בפנינו פשר הדחיפות, ובפרט בשעה שההחלטה על הוצאת המבקשת מסידור העבודה גררה מינוי מחליפה למבקשת לפרק הזמן הקצר שעד הסרת התוכנית מלוח השידורים, מובילנו למסקנה כי ההחלטה לוקה, על פניה, בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות."

1. במסגרת ההליך דנן לא העיד בפנינו מר נסטלבאום פעם נוספת, ואילו מר כהן העיד על נסיבות הפסקת הצבתה של התובעת בחטיבת החדשות כדלקמן:

"ש. לפי התקשי"ר...

ת. אני לא מודע לתקשי"ר, לא עובד לפיו, אלא בסבב פרימיטיבי

ש. התובעת אומרת שאתה התקשרת אליה אחה"צ בסוף חודש 10/11, דרשת ממנה לעבוד 2 ערבים בשבוע. היא הסבירה לך שלאור אותו תקשי"ר ולאור העובדה שיש לה כעת 2 פעוטות בבית, היא מבקשת שתסתפק באותו ערב שהיא עובדת ממילא בערב ושלא תדרוש ממנה לעבוד 2 ערבים בשבוע. אתה זוכר אירוע כזה?

ת. לא.

ש. התובעת אומרת שכשהיא אמרה לך את זה ענית לה ש"אם לא תעשי את זה את תמצאי את עצמך מחוץ לחטיבה". אתה זוכר שאמרת דבר כזה?

ת. לא. אני לא מוסמך לפטר. עלי יש בוסים. אני לא יכול להוציא משפט כזה. אני כתבתי מכתב קצר של 3 שורות שזה לא מסתדר עם החטיבה מבחינת סידור העבודה. דרך אגב תראה מה כתוב לה בחוזה

ש. אז אתה כן זוכר או לא זוכר את האירוע הזה

ת. אני זוכר מה כתבתי לה. אני לא זוכר את האירוע. אני לא מוסמך לפטר

ש. התובעת אומרת שבתוך 5 דקות מרגע שאמרת לה את הדברים ושהסתיימה השיחה, התקשר אליה מר נסטלבאום ושב ודרש את העניין הזה, וכשהיא הסבירה לו את מה שהיא אמרה לך, היא בעצם מוצאת את עצמה מחוץ לחטיבת החדשות.

ת. אני לא אחראי על מה שנסטלבאום עושה

ש. אבל אתה זוכר אם דיברת איתו עליה בסוף שיחתה עמו?

ת. אני זוכר שהשארתי לו פתק שיש פה אי התאמה מבחינת סידור העבודה."

(עדות מר כהן, 4.4.13, עמ' 68 ש' 13- עמ' 69 ש' 7)

1. מעדותו של מר כהן ומהראיות הנוספות שהובאו מטעם הנתבעת לא הוכחה טענת הנתבעת כי השינוי בלוח השידורים הוא שעמד במרכז ההחלטה להפסיק את שיבוצה של התובעת בחטיבת החדשות, ואף לא ניתן הסבר לדחיפות ההחלטה ולעיתוי בו הודחה התובעת מחטיבת החדשות – כשלושה שבועות טרם הסרתה של התוכנית עליה עבדה מלוח השידורים, באופן שאף חייב שיבוץ של מחליפה לתובעת בתקופה קצרה זו. השתכנענו, אפוא, כי במרכז ההחלטה להפסיק את שיבוצה של התובעת בחטיבת החדשות עמד סירוב התובעת לבקשותיהם של מר כהן ומר נסטלבאום לעבוד ערב נוסף בשבוע וביום שישי אחת לשבועיים בתפקיד מזכירותי במהותו (ראו בעדותו של מר נסטלבאום, 17.11.11, עמ' 5 ש' 27-30), דרישה שהתובעת היתה אמנם רשאית להסכים לה, אך לא חייבת, הן מכוח הוראות התקשי"ר ("אם עובדת") והן מכוח הכללים המחייבים בדבר שינוי תנאי מוסכם בחוזה עבודה.
2. וכאמור, בתגובה לסירובה הוסר שיבוצה של התובעת מסידור העבודה באופן פתאומי ומבלי שניתנה לה כל הזדמנות להגיב על פעולה זו טרם נעשתה.

נבהיר, כי לא השתכנענו שעצם הדרישה לשינוי סדרי עבודתה של התובעת היוותה התנכלות לתובעת או ניסיון להדיר את רגליה מחטיבת החדשות, אלא ביטאה צורך אמיתי של מר כהן, כפי שנראה בעיניו באותה עת, לחלוקת העבודה בין צוות העובדים שעמד לרשותו. יחד עם זאת, משמדובר בדרישה שהתובעת, כאמור, לא היתה מחויבת להסכים לה, הרי שלא ניתן היה להגיב לסירובה על ידי הפסקה חד צדדית של שיבוצה בסידור העבודה.

1. בעניין זה אף לא השתכנענו כי ההחלטה בעניינה של התובעת במועד בו התקבלה הושפעה מהחלטה להעביר עובדים ושידורים מסוימים של חטיבת החדשות לירושלים שכן אין מדובר בתוכניות במסגרתן עבדה התובעת, מה גם שאין מחלוקת כי מרבית השידורים של חטיבת החדשות משודרים ממילא מירושלים (ראו בעדות גב' נפתלי, 21.2.13, עמ' 54 ש' 1-9; ובסעיף 5א לחוק רשות השידור, תשכ"ה- 1965).
2. יחד עם זאת, כפי שקבענו גם בהחלטה בבקשה הראשונה, אין מחלוקת כי בדיעבד אכן הוסרו התוכניות בחטיבת החדשות שבהפקתן עסקה התובעת, וכי צומצם מספר התוכניות המשודרות ממערכת החדשות בתל אביב.

נסיבות אובייקטיביות אלה בגינן ניתן היה להורות, בדיעבד, על העברת התובעת לחטיבה אחרת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, יש להביא בחשבון בפסיקת הפיצוי המגיע לתובעת בגין הפגמים שנפלו בעניינה.

1. אשר לטענות בדבר פגמים בהליך –

ראשית, לעניין פגמים בשימוע – מן החומר שהובא בפנינו במסגרת ההליך דנן לא מצאנו כי יש מקום לסטות ממסקנתנו בהחלטה בבקשה השנייה, לפיה בעקבות ההחלטה בבקשה הראשונה הוענקה לתובעת זכות שימוע כדין (הן בפני מר מצליח ללא תלות בשאלת סיווגה הרשמי של הפגישה, והן בכתב, באמצעות מכתבה של גב' נפתלי), וכי התובעת מיצתה את זכות השימוע שהוענקה לה (ראו בהרחבה בסעיפים 10-18 להחלטה בבקשה השנייה).

אכן, בהחלטה בבקשה הראשונה קבענו כי "לא זו בלבד שלא נערך למבקשת כל שימוע טרם הוצאתה לאלתר מסידור העבודה בחטיבת החדשות, אלא שנציגי המשיבה אף סירבו לפניותיה להיפגש עמם, ומר נסטלבאום כלל לא השיב למכתביה" (סעיף 18 להחלטה בבקשה הראשונה). אולם, כאמור, השתכנענו כי פגם זה רוּפּא בהליכים המאוחרים יותר בעניינה של התובעת.

כך השתכנענו, בתמצית ומבלי לחזור על הכרעתנו בבקשה השנייה, כי בפגישה עם מר מצליח נעשה ניסיון כן ואמיתי לפתור את עניינה של המבקשת ולבחון אפשרויות לשיבוץ חלופי ראוי עבורה, וכי ניתנה לתובעת אפשרות לפרט בפניו את כל פועלה וניסיונה בנתבעת ואת טענותיה בדבר הדחתה מחטיבת החדשות. לראיה, במכתבה לגב' נפתלי ציינה התובעת כי את כל מה שהיה לה לומר כבר אמרה בפגישתה עם מצליח, הגם שטענה כי פגישה זו היוותה שימוע למראית עין.

זאת ועוד, במכתבה של גב' נפתלי הוענקה לתובעת אפשרות נוספת לשטוח את כל טענותיה בכתב וכן להתייחס לתפקידים חלופיים המוצעים לה (נספח י"ב' לתצהיר התובעת), ואין כל פסול בשימוע בכתב כשלעצמו, ובפרט כשהוא מצטרף להליך קודם, בעל-פה, בו ניתנת לעובד הזדמנות כנה להעלות את מלוא טענותיו.

ונדגיש: סיווגם הרשמי של ההליכים בעניינה של התובעת לרבות השאלות האם פגישתה עם מר מצליח היוותה שימוע אם לאו; האם מכתבה של גב' נפתלי היווה שימוע בכתב; והאם די בשימוע בכתב שאינו הליך נהוג ברשות השידור (שאלות אשר הצדדים הכבירו טיעוניהם בהן) – כל אלה משניים בחשיבותם לשאלת מהות ההליכים שננקטו בעניינה של התובעת (ומשקלם המצטבר), והאם יש בהם כדי להעיד על כך שנפרשו בפני התובעת הטענות בעניינה; ניתנה לתובעת הזדמנות כנה להגיב ולטעון את מלוא טענותיה; ונבחנו חלופות לפתרון.

משהשתכנענו כי יש להשיב על השאלות האחרונות בחיוב, די בכך כדי לקבוע כי היעדר שימוע מוקדם רוּפּא בהליכים המאוחרים בעניינה של התובעת. עוד יש לתת משקל לכך שהתוכניות במסגרתן הועסקה התובעת בחטיבת החדשות הורדו מלוח השידורים.

יפים לעניין זה דברי בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בעניין אביטל פריס:

"למשיב כמעביד נתונה הפררוגטיבה להעביר עובד ממקום עבודה אחד למקום עבודה אחר. פררוגטיבה זו מוגבלת בשיקולים של תום לב, הגינות ושאר הכללים החלים על רשות מנהלית עת היא מפעילה את שיקול דעתה.

יחד עם זאת העיקרון המרכזי הינו שלמעביד נתונה הזכות לנהל את מקום העבודה לפי צרכי העבודה ובכפוף להגבלות האמורות. אין לעובד זכות להישאר בתחנת עבודה מסוימת דווקא...

כאמור לעובד אין זכות להישאר בתחנת עבודה מסוימת דווקא. אך זכותו שההחלטה להעבירו תעשה משיקולים עניינים ועל יסוד תשתית ראייתית מתאימה. כגודל הזכות כך גודל הראייה. במקרה זה מדובר בזכות קלה שיש לעובד (שההעברה תעשה על בסיס שיקולים מנהליים ראויים) ממילא התשתית הראייתית שהוצגה במקרה זה בפני הגורמים המוסמכים, היתה מספקת לכאורה לצורך המסקנה אליה הם הגיעו.

...

הגישה לפיה אי מתן זכות טיעון מביאה לבטלות הפיטורים ((VOID הוגמשה בפסיקה כך שאין חובה בכל מקרה לבטל את ההחלטה וניתן ליתן זכות טיעון נוספת, העשויה לעיתים, לרפא את הפגם שנפל באי מתן זכות הטיעון במועד, ראה דב"ע ש"ן/3-30 הנ"ל, בעמ' 84 וכן דב"ע מז/3-82 הנ"ל, בעמ' 300. גישה זו מעוגנת גם בפסיקת בג"צ...

מהפסיקה עולה כאמור, כי פגם בשימוע לא מביא בהכרח לבטלות החלטה מנהלית ונקבע כי ניתן לרפא את הפגם על ידי מתן זכות טיעון מאוחרת."

(בש"א (ב"ש) 16607/04 אביטל פריס נ' משרד החינוך, התרבות והספורט, ניתן ביום 22.11.04)

1. נוסיף, כי מודעים אנו לקושי הכפול הטמון בקיומו של שימוע מאוחר – הקושי של הרשות לשנות את החלטתה לאחר שנתגבשה בהשוואה ליכולת להשפיע עליה לפני שנתגבשה; והקושי להניע את הרשות לבטל החלטה שקיבלה, בפרט אם ניתן לה פומבי, ובכך לכאורה להודות בטעותה (בג"ץ 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י – מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5), 291, 305; ע"ע 48783-05-12 פלונית – מדינת ישראל, נוסח לפרסום מיום 3.12.13).

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן השתכנענו, כי שימוע מוקדם לא היה מוביל לתוצאה אחרת מתוצאת השימוע המאוחר (ראו גם: בש"א 5587/06 שרעבי איתן נ' עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ, מיום 8.6.06 שם הורה בית הדין (מותב בראשות כב' השופטת יהלום) על עריכת שימוע מאוחר לעובד בכיר שפוטר ולאחר השימוע המאוחר נותרו הפיטורים על כנם ובתיק העיקרי אושרה החלטת הפיטורים ואף לא נפסק פיצוי כספי כלשהו – ע"ב 5127/06 שרעבי איתן נ' עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ, מיום 13.12.07, ערעור לארצי נדחה ביום 7.4.09 (ע"ע 65/08) עתירה לבג"ץ נדחתה (בגץ 3636/09)).

1. אף על פי כן, משיש להעדיף קיומו של שימוע מוקדם על פני מאוחר טרם פגיעה בעובד/ת, ולאור התנהלותה הכוללת של הנתבעת בעניינה של התובעת, יש בכך כדי לזכות את התובעת בפיצוי כספי. זאת, בעיקר בשים לב לעובדה כי לא זו בלבד שלא נערך לתובעת שימוע טרם קבלת ההחלטה בעניינה אלא שאף לא נמסרה לה כל החלטה בעניינה, אלא שיבוצה בסידור העבודה הופסק בפתאומיות.
2. זאת ועוד: מקבלים אנו את טענת התובעת כי יש טעם לפגם בהליך בחירת התפקיד החלופי שהוצע לה במכתבה של גב' נפתלי. ונבאר.

כאמור, במכתבה של גב' נפתלי מיום 23.2.12 (נספח י"ב לתצהיר התובעת) הוצעו לתובעת חמישה תפקידים חלופיים אליהם ניתן לשבצה. התובעת נתבקשה להתייחס לאפשרויות הללו ולהעלות את טענותיה בכתב. בהתאם, ביום 1.3.12 השיבה התובעת כי היא עומדת על זכותה לשוב לעבודה כמפיקה בחטיבת החדשות בתל אביב וכי ידוע לה שיש שם עבודה עבורה, אך על מנת להביא לסיום העניין בפשרה היא מוכנה לעבור לתפקיד של עוזרת במאי (אם לכך היתה הכוונה במכתב), ו"בתנאי שאעבוד מתל אביב, שלא יפגעו שכרי ותנאיי, שאועסק לפי הוראות התקשי"ר (העסקת אם עובדת) ושלהסכמה זו יינתן תוקף של פסק דין" (נספח י"ג לתצהיר התובעת). במענה למכתב זה השיבה גב' נפתלי כי אין בטלוויזיה הישראלית תפקיד של "עוזרת במאי/בימוי" וכי עבודתה של עוזרת ההפקה כוללת עזרה בבימוי. מכל מקום, הוסיפה גב' נפתלי וחזרה בה מן התפקיד החמישי שהציעה לתובעת (ושהתובעת בחרה בו), באומרה כי "בבדיקה שנעשתה עם מנהלת מחלקת עוזרי הפקה אין משרה פנויה במחלקה ולכן הצעה זו אינה רלוונטית" (נספח י"ד לתצהיר התובעת).

משהתפקיד אותו בחרה התובעת אינו רלוונטי עוד ציינה גב' נפתלי כי "נוכח סירובך לעבוד בשעות נוספות התפקיד הפנוי המתאים לכישורייך ולמגבלותייך הוא תחקירנית בחטיבת התוכניות", ובהתאם הורתה גב' נפתלי על שיבוץ התובעת בתפקיד זה.

בהחלטה בבקשה השנייה קבענו בעניין זה כדלקמן:

"אשר להצעה החמישית לשמש כעוזרת הפקה/בימוי, הצעה אשר המשיבה חזרה בה ממנה משהתברר כי אין מקום פנוי במחלקה הרלוונטית, אכן לא הונחה תשתית עובדתית מלאה. הגב' נפתלי העידה בפנינו כי חמשת התפקידים שהציעה למבקשת במכתבה הוצעו לאחר בדיקה [עדות גב' נפתלי, עמ' 20 ש' 31- 32], ומאידך לא הובהר די הצורך כיצד לאחר בדיקה זו, התברר, למעשה, כי אין מקום פנוי במחלקה. יחד אם זאת, משהמבקשת לא הביאה בשלב זה ראיות לכאורה לסתור את הטענה כי אין מקום פנוי במחלקת עוזרות ההפקה, ומשנמנעה מלחקור את גב' נפתלי על כך בחקירה נגדית, אין בידינו לקבוע בשלב מקדמי זה כי מדובר בפגם המצדיק את התערבותנו, והטענות בקשר לתפקיד זה ולעובדה כי המשיבה חזרה בה, תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי."

(סעיף 21 להחלטה בבקשה השנייה)

ואמנם, בחקירתה הנגדית בהליך דנן העידה גב' נפתלי תחילה כי אי היכולת לשבץ את התובעת בתפקיד האמור נבעה כתוצאה מאי הבנתה של התובעת את מהותו של התפקיד המוצע, אך בהמשך העידה:

"ש. אם אני מסכם את הסיבה שבגללה ההסכמה של התובעת לתפקיד שאת בעצמך הצעת, אי השיבוץ שלה לעבודה בתפקיד הזה, נובע ממה?

ת. נובע מזה שהיא לא יכולה להיות פנויה בשעות הערב, שישי שבת, חגים, לילה וירושלים. עוזרות ההפקה התל אביביות מגיעות לירושלים לפחות פעמיים אם לא יותר בשבוע.

...

ש. דא עקא שבנספח י"ד לתצהיר התובעת, מכתבך מיום 27.3, את כותבת שאין משרה פנויה במחלקה ולכן ההצעה הזו היא לא רלבנטית. את מאשרת שזה מה שכתבת?

ת. כן.

ש. את רוצה להסביר איך עולה מה שכתבת במכתב עם התשובה שנתת קודם?

ת. לא הבנתי את השאלה."

(עדות גב' נפתלי, 21.2.13, עמ' 46 ש' 6-28, וראו גם בהמשך, בעמ' 48 ש' 1- 12)

1. עדות זו מעוררת ספק של ממש בדבר קיומה של הצדקה לחזרתה של הנתבעת מהתפקיד החלופי בו בחרה התובעת, שכן תחילה נטען כי התובעת לא הבינה את מהות התפקיד המוצע, בהמשך נטען כי אין מקום פנוי במחלקה (על אף שהצעת התפקיד נעשתה מלכתחילה לאחר בדיקה) ולבסוף נטען כי התובעת אינה מתאימה לתפקיד המוצע משיקולים של היעדר זמינות בשעות הערב ובסופי שבוע והיותה מוגבלת לעבודה בתל אביב. התנהלות פגומה זו תישקל אף היא במסגרת הפיצוי הכספי שייפסק לתובעת.
2. אשר לטענה כי העברתה של התובעת מחטיבת החדשות לחטיבת התוכניות נועדה כדי להוות כר נוח לפיטוריה העתידיים של התובעת, וזאת נוכח הרפורמה הצפויה ברשות השידור שתוביל, כפי הנראה, לפיטורי עובדים רבים מחוץ לחטיבת החדשות, הרי שאין בידנו לקבל טענה זו.

הטענה נתמכה בכתבות בדבר רפורמה עתידית ברשות השידור, וכן בעדותה של התובעת לפיה מחלקת הבידור בה היא מועסקת כיום היא "מחלקה שאין בה תעסוקה... והיחידים שישרדו את גל הפיטורים זה אנשים שיישארו בחדשות" (עדות התובעת, 21.2.13, עמ' 34 ש' 20-28), ובעדותו הכללית והבלתי מפורטת של מר קבלרו בעניין זה (עדות מר קבלרו, 4.4.13, עמ' 74 ש' 1-10).

ראיות אלה אינן מוכיחות את טענת התובעת בדבר קיומה של רפורמה עתידית והשלכותיה והן בגדר השערות וסברות בלבד, וממילא אין בהן ובחומר הנוסף שהובא בפנינו כדי להניח תשתית ראייתית לקיומו של קשר סיבתי בין העברת התובעת לחטיבת התוכניות לבין כוונה עתידית להקל על פיטוריה במסגרת רפורמה כזו או אחרת. מכל מקום, כאמור, לתובעת אין זכות קנויה להיות משובצת בחטיבת החדשות וההחלטה על כך נתונה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת.

ב.2 פיצויים על רקע אפליה מחמת הורות

1. עקרון השוויון הינו עקרון יסוד של כל חברה דמוקרטית וכבר הוגדר כ"נשמת אפו של המשטר החוקתי כולו". ביסוד עקרון השוויון עומדים שיקולים של צדק והגינות.

אפליה פסולה הינה היפוכו של עקרון השוויון ומשמעה הוא נקיטת יחס שונה אל אנשים בעלי מאפיינים דומים שביסודה מונח גורם השרירות, חוסר צדק וחוסר סבירות.

עקרון השוויון עוגן בתחום יחסי העבודה במספר הוראות חוק. התובעת מפנה לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"). סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו, בין היתר, מחמת היותם הורים.

כדי לבחון האם הפרה הנתבעת את איסור האפליה ופגעה בעיקרון השוויון יש להחליט מהי קבוצת השוויון.

עוד יש לציין, כי עקרון השוויון אינו מעניק זכות מוחלטת. ככל זכות אחרת אף זכות זו הינה יחסית, והיא נבחנת בדרך של איזון פנימי בין זכויות נוספות לרבות אינטרסים לגיטימיים של המעביד.

כך נקבע בסעיף 2 (ג) לחוק שוויון הזדמנויות כי "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".

1. הוכח בפנינו כי הדרישה שהתובעת תעבוד כמזכירה בערבים נובעת מצורך אמיתי שהתעורר בחטיבת החדשות וכי דרישה זו הופנתה כלפי כל עובדי החטיבה.
2. התובעת ביקשה להסתמך על כך כי במשך שנתיים וחצי מתוך חמש שנים בהן היא הועסקה בחטיבת החדשות היא הועסקה כאם, ואף לא נדרשה לשבת כמפיקה ב"קונטרול" בעת שידור התוכנית שעסקה בהפקתה שכן היה זה בשעות אחר הצהריים.
3. בעדותה הדגישה התובעת כי לא הועסקה כמפיקה ב"קונטרול" בשעות אחר הצהריים בהסכמת המנהל שלה (עדות התובעת בדיון בבקשה הראשונה, פרוט' 17.11.11 בעמ' 3, ש' 20-26), וכי מנהלה אף גיבה אותה כשנדרשה לעבוד כמזכירה בערבים עוד טרם מינויו של מר נסטלבאום לתפקיד המנהל הזמני. כך:

"ש. אז כל זה קורה ערב כניסתו של מר משה נסטלבאום לתפקיד?

ת. היה לי לפני כן מנהל בשם יורם כהן, שהיה מנהל החדשות. כשאבי כהן פנה אליו לא מעט לגבי עבודה כמזכירה בערבים, שאני אעבוד כמזכירה בערבים, ויורם כהן ניהל איתי שיחה ואמר לי שהוא בעדי, שהוא מבין שיש לי תינוקות והוא לא דורש ממני יותר ממה שאני נותנת וביום שיורם כהן הסתלק מתפקידו ונסטלבאום מונה למנהל זמני, לדעתי הוא היה 3 שעות בתפקיד ואחר השיחה עם אבי כהן שהוא התקשר אלי והעיף אותי מהחטיבה."

(עדות התובעת, 21.2.13, עמ' 32 ש' 16-22)

1. עדות זו מעידה כי הדרישה שהתובעת תעבוד כמזכירה בערבים הועלתה לא פעם במועד מוקדם יותר, ומחזקת את המסקנה בדבר קיומו של צורך בעבודה בתפקיד ובשעות אלה בחטיבת החדשות. העובדה כי מנהליה הישירים של התובעת אישרו לה לעבוד בהיקף אחר מן הצורך אינה מקימה לתובעת זכות להוסיף ולעשות כן בעת שצורכי החטיבה אינם מאפשרים זאת עוד. וכך העידה התובעת על דרישתו של מר כהן ממנה:

"ש. אבי כהן בתצהירו אומר שכשסירבת להשתבץ ולבצע את המשימות בהתאם לסידור העבודה, ובניגוד למה שאת אמרת שמדובר במטלות מזכירותיות, הוא אמר לך שבהתאם לצרכי המערכת אם לא תוכלי או לא תרצי להשתבץ במשמרות כמו כולם תצטרכי למצוא חטיבה אחרת שניתן לעבוד בה רק משמרות בוקר. מפנה לס' 22. האם גם בזה הוא לא מדייק?

ת. אבי כהן ביקש ממני להיות מזכירה. הוא אמר שיש לו חור בשיבוץ של המזכירות. כשהסברתי לו שכשהגעתי לנתבעת לא הגעתי כמזכירה ובאותו רגע הייתי מפיקה בתוכנית "סדר דין", ויש לי שני תינוקות ואני מעדיפה שהוא ימצא מישהו אחר."

(עדות התובעת, 21.2.13, עמ' 24 ש' 24- עמ' 25 ש' 4)

1. ונדגיש – התובעת היתה ועודנה זכאית לשעות עבודתה של "אם עובדת" על פי הוראות התקשי"ר, ואין להעסיקה מעבר לשעות אלו אלא בהסכמתה (הוראה 31.154 לתקשי"ר). יחד עם זאת, מקובלת עלינו הטענה כי בהתאם לכך רשאית הנתבעת שלא לשבצה לתפקידים המצריכים עבודה בשעות גמישות וזמינות בשעות אחר הצהריים והערב, כמו גם ניידות רבה בין המערכת בתל אביב למערכת בירושלים. זכותה של התובעת לעבוד על פי הוראות התקשי"ר אינה מקימה חובה מקבילה לנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובעת בתפקיד בו הועסקה במידה והשתנו הדרישות או צורכי החטיבה. טענה זו כשלעצמה, אינה מהווה לטעמנו אפליה מחמת הורות שבמהותה היא, כאמור, יחס שונה כלפי שווים.
2. ואמנם, מן החומר שהובא בפנינו השתכנעו כי העבודה בטלוויזיה בכלל, ובחטיבת החדשות בפרט, מתאפיינת בשינויים תכופים ובצרכים משתנים (ראו גם בעדותה של התובעת, 21.2.13, עמ' 29 ש' 20-22), וכי בעת חזרתה של התובעת מחופשת הלידה נדרש לבצע שינויים בשעות העבודה ובתמהיל התפקידים (הפקה/מזכירות) המבוצעים על ידי הצוות במערכת החדשות בתל- אביב. כמו כן השתכנענו, כי לא דובר בדרישות שהופנו כלפי התובעת בלבד, וכי גם גב' כליפי, שהתובעת העידה תחילה כי לא נדרשה לבצע כל שינוי או התאמה בעבודתה, נדרשה לעבוד כמזכירה (במקום כמפיקה) בשעות הבוקר. כך:

"ש. איפה יש עוד מישהי שההגבלה שהיא הטילה, שהיא מוכנה לעבוד אך ורק בת"א, אך ורק בשעות הבוקר ואך ורק בתפקיד של מפיקה? יש עוד מישהי כזאת?

ת. טלי כליפי שהיא אם ל-2 בנות קטנות היתה מפיקה בעברה, אבל לאור האיומים של אבי כהן ונסטלבאום היא עושה גם עבודות מזכירות בבוקר. לשאלתך היא גם תחקירנית

ש. כתבת בתצהיר שהיא רק תחקירנית. איפה נעלמו כל הפרטים האלה שעכשיו סיפרת?

ת. המשפט הזה הוא ארוך והחיים דינאמיים. היא עושה גם עבודות הפקה/מזכירות"

(עדות התובעת, 21.2.13, עמ' 28 ש' 12-22, ההדגשות הוספו. וראו גם את התייחסות התובעת לגב' כליפי בתחילת עדותה – עמ' 5-21)

1. מסקנה זו התחזקה גם בעדותו של מר כהן, שהעיד על האופן בו נדרש לחלק את העבודה בין הצוות שעמד לרשותו באומרו כי התובעת "נכנסה לסבב המפיקים בחדשות... כמו כל המפיקים... ביקשתי בהתאם לסבב. כל בת עשתה שם יומיים וביקשתי גם ממנה" (עדות מר כהן, 4.4.13, עמ' 66 ש' 1-17). גם התובעת העידה כי תפקידים רבים בחטיבת החדשות מחייבים גמישות ויכולת עבודה לעיתים בשעות הערב, אשר התובעת אינה יכולה להתחייב להן.
2. כללו של דבר – מן הראיות שהובאו בפנינו לא התרשמנו כי היותה של התובעת אם לשני פעוטות (במקום לפעוט אחד כבעבר, או בכלל) היוותה שיקול בקבלת ההחלטה בעניינה, וכאמור לעיל, שוכנענו כי היה זה על רקע סירובה של התובעת לבקשותיהם של מר כהן ומר נסטלבאום לעבוד כמזכירה ערב נוסף בשבוע ובימי שישי אחת לשבועיים. אכן, סירובה של התובעת לעבוד בשעות אחה"צ ובימי שישי נבע מרצונה ומזכותה לעבוד על פי הוראות התקשי"ר בהיותה "אם עובדת" (הגם שהשתכנענו כי הסירוב נעוץ גם בעובדה שהתפקיד הנדרש היה מזכירותי ונחות מתפקידה של התובעת בפועל), אולם כאמור, אין בכך כדי להעיד על אפליה כנטען.

ב.3 פיצויים בגין עגמת נפש

1. כידוע, אין בית דין זה פוסק פיצוי בגין עוגמת נפש אלא במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, בשים לב לטיב הפגיעה בעובד, לחומרתה ולחומרת התנהלותו של המעסיק (דב"ע נג/3-99,114 משרד החינוך, מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כו 563, 582 (1994); ע"ע 635/06 רננה לוי - עיריית ירושלים, ניתן ביום 11/2/07; ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר – חן, ניתן ביום 3.11.08; ע"ע (ארצי) 10376-05-10 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נגד אליהו אליאס, ניתן ביום 23.10.12).
2. מן האמור עד כה השתכנענו כי אין זה ממן המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בגין עגמת נפש, וסבורנו כי הפיצוי הכספי בגין קבלת החלטה שלא כדין בעניינה של התובעת יהיה בו גם כדי לפצותה בגין עגמת הנפש שנגמרה לה.
3. לאור כל זאת, ונוכח קביעותינו המפורטות לעיל, סבורים אנו כי על הנתבעת לפצות את התובעת על ההתנהלות הפגומה בעניינה בסך כולל של 20,000 ₪.

בקביעת שיעור הפיצוי הבאנו בחשבון כי הגם שהדרישה לשינוי סדרי עבודתה של התובעת היתה לגיטימית וגילמה צורך אמיתי בנתבעת, אזי מאחר ומדובר בדרישה שהתובעת לא היתה מחויבת להסכים לה, לא ניתן היה להגיב לסירובה על ידי הפסקה חד צדדית של שיבוצה בסידור העבודה, בהיעדר שימוע. כמו כן, ועל אף שהפגמים בשימוע רופאו בעקבות החלטתנו בבקשה הראשונה, עדיין זכאית התובעת לפיצוי כספי בגין ההתנהלות הנתבעת כלפיה, ובפרט בגין חזרתה של הנתבעת מהתפקיד החלופי שהציעה לתובעת ושנבחר על ידי התובעת במכתבה.

כן הבאנו בחשבון את העובדה שלא ניתן כל הסבר מדוע לא נשקלה בקשתה של גב' קראוס לשבץ את התובעת כמפיקה בפועל בחטיבת התוכניות.

לבסוף, נתנו דעתנו, כאמור, גם לכך שבדיעבד אכן הוסרו התוכניות בחטיבת החדשות שבהפקתן עסקה התובעת, וכי אין מדובר בפגיעה בזכותה הקנויה.

בעניין זה, בחנו את טענות הצדדים בנוגע לתוכנית החדשה שהועלתה בחטיבת החדשות ("חשבון שבועי"), ואיננו סבורים כי יש מקום לחייב את הנתבעת לשבץ את התובעת בהפקתה מן הטעמים שפורטו בהרחבה לעיל.

יחד עם זאת, כאמור גם במסקנתנו בבקשה לצו עשה קבוע, יש בהכרעתנו זו כדי לחייב את הנתבעת לשקול באופן ענייני בקשות הנוגעות למינוי התובעת לתפקידים שהיא ראויה ומתאימה למלא, ולקבל כל החלטה בעניינה בתום לב, מטעמים ענייניים ובהליך ראוי.

1. סיכום
2. התביעה למתן צו קבוע נדחית בכפוף לאמור בסעיף 30 לפסק הדין.
3. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 20,000 ₪.
4. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.
5. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, (26 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.