1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וחבלה במזיד ברכב.
   כנטען בכתב האישום, ביום 30.10.11 כאשר עיכבו השוטרים סויסה ושוורץ את הנאשם ואדם אחר שהלך עימו, נערך חיפוש על הנאשם ונתפס על גופו סכום כסף גדול, הנאשם נשאל לגבי סכום הכסף והחל להתרחק מהשוטר, השוטר סויסה אחז בגופו כדי למנוע ממנו להימלט, אולם הנאשם דחף אותו, הלם באגרוף בראשו ונמלט, כאשר במנוסתו השליך אבן גדולה לעבר השוטר סויסה. בהמשך השליך סלע לעבר השמשה הקדמית של הניידת אשר נופצה.
2. העדים המרכזיים לגבי האירוע היו שני השוטרים שוורץ וסויסה מחד גיסא, והנאשם עצמו מאידך גיסא.
3. השוטר אלירן שוורץ העיד כי בעת נסיעה בניידת הם הבחינו בנאשם ובאחר, ועיכבו אותם לשם עריכת חיפוש על גופם. נתפס סכום כסף גדול. לאחר החיפוש כאשר סויסה שאל את הנאשם לגבי מקור הכסף הוא החל "להשתולל עם הידיים" (ע' 14 ש' 28 לפרוטוקול) ולהתרחק. באשר למגע הפיזי בין הנאשם לסויסה, העיד שוורץ כי: "הוא רב עם יקיר" (ע' 14 ש' 30 לפרוטוקול). וכן כי: "החשוד נתן מכה ליקיר ... הוא נתן עם היד שלו. אני לא ראיתי באיזה מקום בגוף" (ע' 15 ש' 7 לפרוטוקול). בהמשך ציין שוורץ כי הנאשם זרק אבן גדולה לכיוונו של סויסה, ולאחר מכן זרק אבן אחרת לכיוון שמשת הניידת.
   בחקירה הנגדית הדגיש שוורץ כי השמשה אכן נשברה, והוא אישית דאג לתיקון הנזק ברכב. שוורץ אף שרטט את מקום האירוע והסביר את מיקום העיכוב הראשוני ואת זריקת האבן על גבי הניידת לאחר שהנאשם התרחק והניידת התקרבה אליו.
4. השוטר יקיר סויסה העיד באופן דומה על עיכוב הנאשם וחברו. האדם האחר, אברהים, לא התנגד, אולם הוא שמע דין ודברים בין הנאשם לשוטר שוורץ ואז התקדם לעברו והנאשם דחף אותו והכה באגרוף בראשו. כאשר ניסה לבצע מעצר על הנאשם, תפס אותו האדם האחר, אברהים, מאחור כך שהנאשם נמלט. הנאשם זרק אבן לכיוונו, וסויסה זז כדי שהאבן לא תפגע בו. הנאשם התחיל לרוץ, השוטרים עלו לרכב ונסעו לעברו ואז הוא זרק אבן על הניידת וגרם נזק לשמשה.
   בחקירה הנגדית של השוטר סויסה, הוא טען במפתיע כי הכסף נתפס אצל אברהים. אין לייחס חשיבות לסתירה זו, שהרי אין מחלוקת כי הכסף נתפס אצל הנאשם.
   סויסה הוסיף וטען כי הוא לא מבין מדוע הנאשם ברח ותקף את השוטרים, אולם עובדה היא, כי הוא דחף אותו, הכה אותו באגרוף בראשו ולאחר מכן השליך לעברו אבן.
   סויסה אישר כי הוא ניסה לתפוס את הנאשם בחוזקה ואז הנאשם תקף אותו ודחף אותו בשתי ידיו. סויסה הדגיש כי מדובר בהשלכת שני אבנים גדולות ממרחק של מטרים בודדים, והסביר כי קל יותר לפגוע ברכב שהוא גדול מאשר באדם.
5. בנוסף לעדים מרכזיים אלו העידו גם החוקרים אמנון זהבי ושי מלול. הם נשאלו בעיקר לגבי פעולות חקירה שלא בוצעו, ונתנו תשובות שניתנו. יצוין כי אינני מוצא שיש בהמנעות מביצוע פעולות נוספות כדי לפגום בראיות הקיימות. יצוין כי השוטר מלול ציין כי הנאשם טען שהותקף ואף הראה לו סימן חבלה קטן.
6. הנאשם בחקירתו הראשונה ת/1 מיום 9.11.11 שעה 18:07, מאשר כי בחיפוש על גופו נמצאו 2,000 ₪. לטענתו השוטר התחיל לדחוף אותו והשוטרים הם שהכו אותו. הוא הכחיש כי דחף את השוטר, הכחיש כי נתן לשוטר מכה בראש וכי זרק אבן.
   בחקירתו השנייה של הנאשם ת/2 מיום 10.11.11 שעה 16:49, חוזר הנאשם על כך שאחד מהשוטרים הכה אותו ודחף אותו, עד שנפל על הארץ ונגרמה לו חבלה ברגל, אותה הראה לשוטר. הוא שב ומכחיש כל אלימות מצידו וכן את השלכת האבנים.
7. יצוין כי תלונת הנאשם בדבר אלימות שהופעלה כלפיו על ידי השוטרים הועברה למח"ש, אשר קבעה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות פתיחה בחקירה פלילית וניתן אישור שפיטה שהוגש וסומן ת/3.
8. בעדותו של הנאשם בבית המשפט הוא ביקש כי הודעותיו ישמשו כחקירה ראשית.
   הנאשם אישר כי שוורץ הוא זה שערך עליו חיפוש, כי לא הייתה לו תעודת זהות וכי החזיק על גופו 2,000 ₪. לדבריו הוא דיבר בשקט עם השוטר הראשון, שוורץ, אולם אז הגיע השוטר השני, סויסה, דחף אותו, גרם לנפילתו ואז הוא ברח.
   הנאשם הכחיש גם בעדותו כי זרק את האבנים לעבר סויסה ולעבר הרכב. לטענתו, היו במקום אנשים רבים ואולי מישהו אחר השליך את האבנים. לדבריו הוא נמלט כיוון שהוכה על ידי השוטרים. למרות זאת לא ידע להסביר מדוע לא הלך להגיש תלונה כנגדם, ומדוע עשרה ימים לאחר מכן שהה בצפון ורק בחלוף אותם עשרה ימים הגיע למשטרה.
9. הסנגוריה ביקשה להביא לעדות גם את אברהים שנכח באירוע, אולם בסופו של דבר חזרה בה מבקשה זו, כך שבית המשפט נותר עם עדותו של הנאשם לבדו, כנגד גרסאותיהם של השוטרים שוורץ וסויסה. מדובר בבן-דוד של הנאשם, שנכח באירוע ויכול היה לחזק את גרסתו של הנאשם. כידוע, ע"פ הפסיקה המנעות מהבאת עד רלוונטי, עשויה לחזק את המסקנה כי אותו עד לא היה מעיד דברים הנוחים לצד שנמנע מלהזמינו.
10. לאחר עיון בכל העדויות שבאו בפני, הרי שאין מחלוקת כי אירע אירוע אלימות פיסית בין השוטר סויסה לנאשם. הנאשם טוען שהשוטר סויסה הכה אותו, ואילו סויסה טוען כי הנאשם דחף אותו והכה אותו בראשו.
    התרשמתי כי מדובר היה באירוע קצר, שקשה כעת בדיעבד לחלקו לחלקים ולהכריע מי מהצדדים החל באלימות. יש לזכור כי בשלב זה הנאשם לא נעצר, אלא רק עוכב לחיפוש. החיפוש נערך ע"י שוורץ, אולם המגע הפיסי היה עם סויסה. הדבר מעלה תהיות, מדוע יתקוף הנאשם את סויסה ולא את שוורץ. מסתמא, עקב הויכוח על הכסף עם שוורץ, הגיע סויסה וניסה לתפוס את הנאשם כדי לסייע לשוורץ (אולי ללא הכרח). הנאשם התנגד לתפיסתו, שהרי טרם נעצר בשלב זה. סויסה ראה בכך אלימות וחיזק את אחיזתו בנאשם והנאשם, בנסיונו להמלט, חיזק את התנגדותו.
    תיאור זה מתאים לתיאור שמסר השוטר שוורץ, על כך שהנאשם השתולל עם הידיים ורב עם סויסה, כשלא יכול היה לתאר באיזה מקום הכה הנאשם את סויסה.
    בנסיבות אלה, גם אם הנסיבות מלמדות כי ייתכן והיתה כאן תקיפת שוטרים, הרי שקשה להכריע מעבר לכל ספק סביר, כי מדובר באלימות בוטה ומכוונת מצד הנאשם כלפי סויסה, החורגת מהסביר לשם השתחררות מהשוטר שפעל כלפיו בכח.
11. בניגוד לאירוע האלימות הראשון הנוגע למגע הפיסי בין סויסה והנאשם, לגביו נותר ספק סביר, הרי שלגבי השלכת האבנים לא נותר ספק.
    אין מחלוקת שהשלכת אבנים בשלב של התנתקות המגע לא יכולה להיות מוצדקת.
    שני השוטרים העידו כאחד, כי הנאשם היה זה שמיד לאחר שהשתחרר מסויסה זרק לעברו אבן שלא פגעה בו. שני השוטרים העידו עוד כי היה זה הנאשם אשר השליך לאחר מכן, כאשר רדפו עם הרכב אחר נתיב המלטותו, אבן נוספת לכיוון הניידת ששברה את השמשה. העובדה שהרכב הפגוע לא תועד בתמונה היא ודאי מחדל, אולם כאשר שני עדים מעידים על השבר בזגוגית, די בכך כדי לשכנע כי זגוגית הניידת נפגעה מהאבן שהשליך הנאשם.
    הנאשם לא הביא כל עד לחיזוק טענתו שמישהו אחר השליך את האבן על השוטרים. בן דודו שהיה בזירה יכול היה לשפוך אור על הפרשה. הנאשם ביקש דחייה לזמנו לעדות, אולם בדיון הנדחה חזר בו, וד"ל.
    בנסיבות אלה, אני קובע כי הנאשם השליך את שתי האבנים לעבר השוטרים, תחילה אבן לעבר השוטר סויסה שלא פגעה, ולאחר מכן אבן לעבר הניידת שפגעה ברכב וגרמה לנזק לרכב.
12. הנאשם הועמד לדין, הן בעבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, והן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנסיבות המחמירות של התקיפה, הן בכך שבעת התקיפה התכוון להפריע לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט העליון קבע כי אין זה ראוי להרבות בסעיפי אישום חופפים זה לזה (בש"פ 5284/91 לוויאן נ' מד"י, פ"ד מו (1) 156, ע' 160-161 (1991) והפסיקה הרבה המאזכרת אותו). בנסיבות אלה, נראה לי שהעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו נבלעת בתוך העבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
13. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של נסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיפים 274 (1) + 25 לחוק העונשין תשל"ז 1977, ובעבירה של חבלה במזיד ברכב בניגוד לסעיף 413 ה' לחוק הנ"ל.

ניתנה היום, ‏ה' כסלו תשע"ג, ‏19 נובמבר 2012, במעמד הצדדים