רקע

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר וגרימת נזק במזיד לכלי רכב.
   הנאשם כפר באשמה ונשמעו הוכחות בתיק.
   ביום 9.11.12 ניתנה הכרעת הדין בה הורשע הנאשם רק בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 274 (1) + 25 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ובעבירה של חבלה במזיד ברכב בניגוד לסעיף 413 ה' לחוק הנ"ל.
2. כעולה מהכרעת הדין, זוכה הנאשם מחמת הספק מהעבירה הראשונה כרונולוגית והחמורה שבכתב האישום, של תקיפת שוטרים, שהכוונה לדחיפת השוטר סויסה ומכה בראשו באגרוף. בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי מדובר היה באירוע קצר, שבדיעבד קשה להכריע מי מהצדדים החל באלימות. בשלב זה הנאשם לא נעצר אלא רק עוכב לחיפוש, השוטר שוורץ ערך עליו את החיפוש, אולם לפתע הצטרף השוטר סויסה, העימות הפיסי החל עימו. הדבר העלה תמיהה, מדוע יתקוף הנאשם את סויסה ולא את שוורץ.
   בית המשפט התרשם, כי יש ספק אם היה הכרח שסויסה יגיע למקום לסייע לשוורץ ויתפוס בכוח את הנאשם. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי לא הוכח שמדובר באלימות בוטה ומכוונת מצד הנאשם כלפי סויסה, החורגת מהסביר לשם השתחררות מהשוטר, שפעל כלפיו בכוח.
   מנגד, הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון תקיפת שוטרים ובעבירה של גרימת נזק לרכוש במזיד, בכך שלאחר ניתוק המגע מהשוטרים, הוא השליך אבן אחת לעבר השוטרים, וכשהשוטרים שעטו עם הרכב לכיוונו, הוא השליך אבן גם על הניידת ששברה את השמשה.

טיעוני הצדדים

1. המאשימה התייחסה בטיעוניה לעונש לחומרה היתירה שיש לעבירות של תקיפת שוטרים. המאשימה ציינה כי בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, נקבע מעמד בכורה לעקרון ההלימה, ויש לקבוע את העונש ההולם על פי הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. בתי המשפט קבעו לא אחת כי עבירות של תקיפת שוטרים הינן עבירות חמורות, מעבר לעבירות אלימות אחרות, ולכן, הערך המוגן מחייב מתחם ענישה חמור של ענישה מוחשית ובלתי מתפשרת.
   המאשימה ביקשה להתבסס על רע"פ 1922/11 יניב רחמימוב נ' מדינת ישראל (17.3.2011), ועל רע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל, (2.8.2010), בשניהם קבע כב' השופט ג'ובראן, כי יש להוקיע ולהעניש בחומרה, מעשים בהם אדם נוקט באלימות ופוגע באנשי ציבור, משום שמעשים אלה מערערים את המוסכמות הבסיסיות של חברה דמוקרטית וכל פגיעה כזו צריכה להיתקל "בקיר ברזל של אפס סובלנות".
   עוד התבססה המאשימה על גזר הדין בת"פ (מח' ב"ש) 8322/09 מדינת ישראל נ' פייסל אלגורעאן, (5.9.11), שם קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי בתי המשפט חייבים להרים את תרומתם הצנועה בשידור מסר חד משמעי וברור, כי מי שתוקף שוטרים בעת מילוי תפקידם ייענש בחומרה.
   התובע הפנה את בית המשפט לפסק הדין שניתן במסגרת עפ"ג (מחוזי באר שבע) 20260-06-12 מדינת ישראל נ' אבו מדיעם (7.11.2012), בו נדון עונשו של נאשם שזרק אבן לעבר שוטר, ובית המשפט המחוזי החמיר בענישה.
   המאשימה הוסיפה וציינה, כי מתסקיר שירות המבחן עולה נטייה להתנהגות אימפולסיבית של הנאשם, והעובדה כי הוא איננו מודה גם היום בעבירות בהן הורשע, מעידה על אי הפנמה של חומרת מעשיו והעדר חרטה.
   בנסיבות אלה, עתרה המאשימה לענישה במתחם שבין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.
2. מנגד, ב"כ הנאשם הדגיש כי התיקון בדבר הבניית שיקול הדעת בענישה, לא נועד להחמיר עם נאשמים, אלא רק להשיג אחידות בענישה.
   בענייננו מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, ולכן גם לפי רוח התיקון, יש להקל עימו.
   עוד יש להביא בחשבון כי הנאשם ניהל משפטו שלא לשווא, שעה שבסופו של דבר הוא זוכה מן העבירות המרכזיות, ומה שנותר זו רק עבירת הניסיון, ועבירת רכוש מינורית.
   
   הסנגור הפנה עוד לתסקיר שירות המבחן, אשר מפרט את הרקע הסוציו אקונומי הנמוך ממנו הגיע הנאשם, ואת העובדה כי הוא מגלה מוטיבציה לקיים אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן הוא גורם מקצועי ומוסמך, ולכן יש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בענישה של מאסר על תנאי ושל"צ.
   הנאשם עצמו הביע צער על האירועים.

תסקיר שירות המבחן

1. תסקיר שירות המבחן מיום 19.5.13, מדגיש כי זו המעורבות הראשונה בפלילים של הנאשם, שהוא רווק בן 24. הנאשם סיים 11 שנות לימוד ועזב את הלימודים כדי לסייע כלכלית למשפחתו.
   שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר בעל יכולות קוגנטיביות תקינות, אשר במהלך כל חייו גילה יכולת חיובית לתפקוד תקין במסגרות חינוך ותעסוקה, וגם היום הוא מבטא שאיפה ומוטיבציה לנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי.
   השירות מתרשם אמנם כי הנאשם נוטה להתנהגות אימפולסיבית במצבים מעוררי תסכול, אולם הוא שיתף פעולה בהליך האבחון ואינו בעל ערכים ונורמות עבריינים. הנאשם דחה את האפשרות לשלבו בהליך טיפולי ארוך טווח, מאחר ותופס את עצמו כאדם נורמטיבי, ושירות המבחן ממליץ על ענישה שיקומית ומוחשית של של"צ שיש לה ערך הרתעתי וחינוכי, בד בבד עם המשך בדיקות השתן.

ההכרעה

1. ראוי להדגיש, כי מתחם הענישה נקבע על פי התיקון לחוק, בהתאם לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה (סעיף 40ג' (א) לחוק).
   בענייננו, טענה המדינה למתחם ענישה שבין שנה לשנתיים מאסר בפועל. מדובר בעבירת נסיון לתקיפת שוטר, אבן שלא פגעה, ובהיזק לרכב.
   אפילו בפסיקה המחמירה בעבירה דומה שהציגה המדינה בעניין עפ"ג (מחוזי באר שבע) 20260-06-12 מד"י נ' אבו מדיעם (7.11.2012), דובר על עונש של חודשי מאסר בודדים בעבודות שירות.
   קשה להבין איפוא, כיצד טוענת המדינה כי על פי מדיניות הענישה הנהוגה, רמת הענישה בעבירה מעין זו היא בין שנה לשנתיים, ללא הנמקה ראויה למתחם זה ולחריגתו מהפסיקה הנוהגת.
2. מקבל אני את טענת המאשימה בדבר החומרה שבעבירות תקיפת שוטרים. יחד עם זאת, בקביעת מתחם הענישה יש להביא בחשבון את העבירה הקונקרטית. מתחם הענישה איננו עניין אחיד הנקבע ע"פ סעיף העבירה גרידא, כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, אלא הוא נקבע ומתוחם ע"פ הנסיבות הקונקרטיות של העבירה בה הורשע הנאשם.
   בעניין עפ"ג 20260-06-12, אליו הפנתה המאשימה, הוחמרה הענישה לכדי עונש של מאסר בעבודות שירות, אולם מדובר היה בנאשם אשר סתם כך, ללא מעורבות אישית, השליך אבנים לעבר שוטרים במטרה להפריע לפעולתם. בכך שונים הדברים מענייננו.
3. בעניין ת"פ (של' י-ם) 13701-10-12 מד"י נ' מחמוד קראעין (13.5.2013), כאשר מדובר היה בהתפרעות של מספר אנשים, אשר יידו אבנים לעבר שוטרים, קבע בית משפט השלום בירושלים מתחם ענישה שבין מספר חודשים בעבודות שירות לבין שנה מאסר בפועל.
   בת"פ (של' עכו) 16203-10-12 מד"י נ' מוחמד חלאילה (3.4.2013), מדובר היה בשורה של עבירות חמורות, של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, נהיגה בפזיזות, הפרעה לשוטר ועוד, בקשר לנאשם שנהג באופן מסוכן ולאחר מכן הכה שוטר ובעט בו. כב' השופט סלאח קבע מתחם ענישה שבין 4 חודשי מאסר ל- 14 חודשים.
   בת"פ (של' י-ם) 4059/09 מד"י נ' אלירן כהן (21.4.2013), הורשע הנאשם בתגרה בין אזרחים, אשר המשיכה בהשתוללות כלפי שוטר שהביאה לשבירת אצבעו. בית המשפט קבע מתחם ענישה שבין עונש המינימום בשל תקיפת שוטר לבין חודשי מאסר בודדים שניתן לרצות בעבודות שירות.
   בת"פ (של' פ"ת) 49405-06-12 מד"י נ' אלכסנדר אמירוב (12.12.2012), קבעה כב' השופטת עינת רון, כי מתחם הענישה לגבי עבירה של תקיפת שוטר הוא על פי הנסיבות של כל מקרה ומקרה, חומרתו, נסיבותיו ותוצאותיו, בין מאסר מותנה ועד ל- 18 חודשי מאסר.
   אכן, ישנן גם פסיקות מחמירות יותר לגבי מתחם הענישה בעבירה של תקיפת שוטרים, אולם יש להביא בחשבון את נסיבות האירוע הקונקרטי, השלכת אבן לעבר שוטר, שלא פגעה, לאחר אלימות שכנראה הופעלה כלפי הנאשם.
   
4. בית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי אין להשלים עם אפשרות, שעבירות כלפי לובשי מדים לא תזכנה לענישה הולמת, באופן שהמסר שיצא מבית המשפט יהיה מסר חד וברור, כי מי שמתנהג באלימות כלפי שוטרים, לא יצפה שיבואו לקראתו. הוא מדגיש כי לא בכדי נקבעו עונשי מינימום בצידה של העבירה של תקיפת שוטר וכי שיקוליו של שירות המבחן אינם כשיקוליו של בית המשפט (ע"פ (מחוזי נצ') 1230/07 וליד בן ח'אלד חג'אג'רה נ' מדינת ישראל, (2007), ור' גם דברי כב' הנשיאה בייניש במסגרת רע"פ 12009/04 בן גביר נ' מדינת ישראל, (2005)).
   מנגד, בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אפילו ביטל הרשעה בעבירה זו בכמה הזדמנויות. בע"פ (מחוזי באר שבע) 7236/05 משייב נ' מדינת ישראל, בוטלה הרשעתו של נאשם בעבירה של תקיפת שוטר לנוכח נסיבותיו האישיות, והעובדה שהוא למד הנדסת תוכנה. בית המשפט המחוזי ציין, כי קיים צורך להילחם בתופעות האלימות בכלל ואלימות כלפי שוטרים בפרט, אולם בנסיבות המיוחדות של המקרה מצא כי יש הצדקה לאי הרשעה.
   כך גם בע"פ (מחוזי באר שבע) 6626/09 ציצואשווילי נ' מדינת ישראל, אף שם בוטלה הרשעה בעבירות של הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר, לנוכח נסיבות אישיות קשות ופגיעה אפשרית בשיקומו של המערער.
   בענייננו, אפילו שירות המבחן והסניגור בעקבותיו, אינם עותרים לביטול הרשעה, אלא רק לעונש חינוכי וצופה פני עתיד.
5. אכן, המחוקק קבע עונש מזערי של שלושה חודשי מאסר בפועל בהרשעה בעבירה על סעיף 274 לחוק העונשין.
   ואולם, סעיף 35א' לחוק קובע כי רשאי בית המשפט לחרוג מעונש חובה שנקבע בחוק, אם העבירה נעברה בנסיבות מקלות שיצוינו בגזר הדין.
   שימוש בסעיף זה, כדי להמנע מהטלת עונש חובה, נעשה למשל בעבירות הדחת קטין לשימוש בסם במסגרת ת"פ (שלום יר') 1236/03 מדינת ישראל נ' כהן שי, (2006).
   בעניין ת"פ (שלום אשד') 343/05 מדינת ישראל נ' קליינרמן דימיטרי, (2006), נקבע כי עקב חומרת העבירה של תקיפת שוטרים אין מקום להמנע מהרשעה, אולם הובאו שם דברי ההסבר להצעת החוק בעניין סעיף 35א' הנ"ל, אשר מתייחסים במפורש לעונש החובה הקבוע בסעיפים 273-274 לחוק העונשין, ולאפשרות להמנע ממנו בנסיבות מקלות.
6. המאשימה התייחסה בטיעוניה לעונש לעובדה שהנאשם ניהל הוכחות, וכעולה מתסקיר שירות המבחן גם היום הוא לא מודה בביצוע העבירות.
   סעיף 40 יא' לחוק העונשין, קובע על פי התיקון כי אכן נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו, מהווה נסיבה לקולה, אולם כפירה באשמה וניהול משפט לא יזקפו לחובתו.
   בענייננו, ניהול המשפט לא היה לשווא. שומה על בית המשפט להביא בחשבון את ההקשר הכולל בו ביצע הנאשם את העבירות בהן הורשע.
   בית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשם מהשלב הראשון של האירוע, מחמת הספק שמא נעשה כלפיו שימוש בכח בלתי סביר. על רקע זה יש לבחון את מתחם הענישה לגבי העבירות בהן הורשע הנאשם.
7. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, יתכן מאוד כי הנאשם הוא שהותקף על ידי שוטרים, בשלב הראשון, כאשר נעשה שימוש בכוח כנגדו ללא צורך. הנאשם נקט במאמצים להשתחרר מהשוטרים שתפסו אותו, כאשר לא היה עצור, ולאחר שעלה בידו להימלט והם המשיכו לרדוף אחריו, זרק לעברם אבנים. אבן אחת הושלכה לעבר השוטר סויסה אולם לא פגעה בו, ואבן שנייה פגעה בניידת.
   מדובר איפוא בעבירות חמורות שלא ניתן להקל בהן ראש, של השלכת אבנים לעבר שוטר ולעבר ניידת, אולם בהקשר הכולל של האירוע, ועל רקע הפסיקה שפורטה לעיל, נראה לי כי מתחם הענישה בגין העבירות בנסיבות המקרה הקונקרטי, עומד בין מאסר על תנאי לבין חודשים ספורים של מאסר בפועל, כשכך יצטרף גם עונש כספי.
8. במסגרת אותו מתחם ענישה שקבעתי, כאשר אני מביא בחשבון את העובדה שמדובר בנאשם צעיר, ללא עבר פלילי, בעל שאיפה ומוטיבציה לקיים אורח חיים תקין ונורמטיבי, נראה לי כי ניתן לגזור את דינו בצד התחתון של מתחם הענישה ולהסתפק במאסר מותנה ובשל"צ כהמלצת שירות המבחן, ובלבד שיתווסף להם גם רכיב כספי שיביא בחשבון את הנזק שגרם הנאשם בעבירת הרכוש.
   
   
9. נוכח כל האמור לעיל ולאחר שאני שוקל את הנסיבות לחומרה ולקולה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
   1. ארבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות על סימן ג' לפרק ט' ועל סימן ה' 1 לפרק יא' לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
   2. קנס כספי בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.9.13.
   3. של"צ בהיקף של 100 שעות, בפיקוח שירות המבחן, אותו יבצע הנאשם בבית הספר "אל סאלם" ברהט על פי התכנית שגובשה על ידי שירות המבחן, לרבות בדיקות שתן.
      הנאשם מוזהר כי אם יפר את צו השל"צ יהיה בית המשפט רשאי להפקיע את הצו ואף לגזור עליו עונשים נוספים.
10. המזכירות תעביר העתק גזר הדין לשירות המבחן למבוגרים.

זכות ערעור כחוק בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ‏ט"ו תמוז תשע"ג, ‏23 יוני 2013, במעמד הצדדים.