האישום

1. ביום 13/11/11 שעה 19:35 הובחן הנאשם באמצעות מכשיר הממל"ז כמי שנוסע במהירות של 171 קמ"ש (לאחר הפחתה של 5 קמ"ש) במקום 90 קמ"ש בכביש לטרון.

התשובה לאישום

1. הנאשם כפר במהירות הנטענת, בתקינות המכשיר לרבות בשל העדר כיולו.

הראיות

1. מטעם המאשימה העיד מפעיל הממל"ז שערך ההזמנה לדין ובדיקות התקינות למכשיר (ת/1-ת/2) – רס"ב בכר משה (להלן: "המפעיל") וכן הבוחן אהרון כהן אשר גבה עדות במשטרה מהנאשם (ת/3). כמו כן הוגשה בהסכמה תעודת עובד ציבור על נספחיה (ת/4) המעידה על כך שבביקורת הסמוכה למועד הפעלת המכשיר כלפי רכב הנאשם, המכשיר נבדק ונמצא תקין.
2. מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו אשר הציג מסמך רפואי (נ/1) לפיו בנו אושפז בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת היום בשל חום גבוה לסירוגין במשך 6 ימים שקדמו לאשפוזו ושוחרר באותו היום, לאחר ביצוע בדיקות.

דיון והכרעה

אמינות מכשיר הממל"ז

1. הסנגור ויתר על טענת חוסר אמינות המכשיר הנובעת מהעדר כיולו במעבדה מוסמכת, וזאת נוכח האמור ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין שניתן מאוחר לישיבת ההקראה (ראה פרוטוקול עמ' 20 ש' 3). בית המשפט העליון קבע כי למכשיר קמה חזקה בדבר אמינותו וכי המשטרה אינה מחויבת לבצע כיול תקופתי לפי אמות מידה מטרולוגיות למכשירים על מנת שניתן יהיה לבסס הרשעות על בסיס תוצאותיהם, בנוסף לבדיקות הכיול היומיות והתקופתיות הנעשות להם.

תקינות מכשיר ממל"ז מס' 7293

1. כאמור הוגש בהסכמה תעודת עובד ציבור על נספחיה לענין תקינות המכשיר וביצוע ביקורות שגרה. ועל כן אין מחלוקת כי המכשיר תקין לא רק קטגורית, כפסיקת בית המשפט העליון אלא גם ספציפית למועד בדיקת הנאשם.

מיומנות מפעיל הממל"ז

1. בהזמנה לדין על שני העמודים (ת/1 ות/2) פורטו בדיקות התקינות שנערכו למכשיר בתחילת המשמרת ובסופה, נסיבות ביצוע העבירה ותגובתו של הנאשם, אשר הודה בביצוע העבירה, וכך נרשם:

"הראיתי לנהג את המהירות והמרחק במחשב הנהג הודה בעבירה המיוחסת"

דברי הנהג/ת: "אתה צודק נסעתי מהר כי הבן שלי חולה אני מצטער"

1. במועד התשובה לכתב האישום לא נשמעה כפירה לגבי מיומנות המפעיל, אולם המפעיל נחקר על כך ארוכות. חקירתו הנגדית לא הניבה כל ספק כי הלה מיומן וביצע הבדיקות כהלכה, לרבות בדיקות התקינות והכיול בתחילה ובסיום משמרת.

מפעיל הממל"ז הסביר כדלקמן:

ה"דבר היחידי שמחייב אותי בסיום משמרת לבצע את הבדיקה ממשה בסיומה היא בדיקת הכיול. שאר הבדיקות, בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה ובדיקת תיאום אני יכול לבצע אותה בכל זמן נתון"...הדו"ח המקורי נמסר לבוחן בזמן עיכובו של הנהג לבוחנים לחקירה ולצורך אמינות דבריי אני מפנה אותך לבדיקת התיאום שנמצאת תחת הכותרת סיום משמרת בו רשום בית שמש מחיקת קו ומתחת למילה בית שמש רשום המילה י-ם, זה נובע מאחר והיתה בכוונתי לסגור את הדוח על כל ארבעה בדיקותיו, אך מאחר ואינני מוסמך לבצע את בדיקת הכיול באת"ן ירושלים לא בוצעה בדיקה זו באת"ן ירושלים אלא אך ורק לאחר שחזרתי לבית שמש". (פרוטוקול עמ' 5 ש' 14-26).

הסנגור ביקש לייחס לכך פגם הפוסל את בדיקת המהירות של רכב הנאשם, אולם לא הוכח בפני כי הופרו נהלים או כי הוראות הפעלת המכשיר מחייבות לבצע בדיקה עצמית ובדיקת תיאום בסיום משמרת בדיוק במקום בו בוצעה הבדיקה בתחילת המשמרת, אותו הדבר לגבי העובדה כי בדיקות סיום המשמרת בוצעו בשעה מאוחרת יותר ונשלחו בפקס לאת"ן י-ם בשעה 23:03 באותו היום, כפי שעולה מת/2.

הסנגור העלה טענה נוספת לפיה לא די בציון "V" אלא יש לרשום "תקין", איני מוצאת כי יש בה ממש ובכל מקרה אין היא עולה כדי להוות ספק סביר בדבר אי תקינות הבדיקות שערך המפעיל בתחילת המשמרת ובסופה.

עדותו של הנאשם

1. כאמור לעיל, הנאשם הודה בביצוע העבירה במקום בו נתפס וחזר על כך בהודעתו במשטרה שם אמר:

"אני מביע חרטה נסעתי מהר בגלל שהילד שלי חולה עם 40 מעלות חום...הילד אצל חמותי ולא ענתה לטלפונים שלי ושל אשתי..בגלל זה רציתי להגיע כמה שיותר מהר לבית לטפל בילד" (ת/3 ש' 3-5)

בבית המשפט חזר הנאשם מהודאתו:

"אני חוזר בי מההודאה זה לא נכון שאמרתי לשוטרים שנסעתי מהר." (פרוטוקול עמ' 10 ש' 30)...... לא ראיתי על מה אני חותם" (עמ' 11, ש' 14).

"שוב אני אומר לא הסתכלתי על הספידומטר, כי היו גם מכוניות שנסעו לצידי באותה מהירות" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 22)

לשאלה האם נכון שאמר לשוטר כי נסע במהירות של 150-160 קמ"ש השיב:

"לא נסעתי במהירות כזו, במהלך החקירה הראש שלי לא היה צלול , לא נתתי תשובות מדוייקות רק חשבתי איך להגיע הביתה. אני יודע עברית ולא אמרתי תשובה כזו" (שם עמ' 11 ש' 14)

"ש.איך התייחס אליך הבוחן שחקר אותך?

ת. סוג של דיסטנס לא בצורה מחפירה, צורה של חקירה שאלות ותשובות"

(שם עמ' 11 ש' 3-4)

"לא רוצה לשפוט את השוטר כתב מה שכתב, הוא הראה לי במכשיר שזה המהירות אני לא יכול להתווכח איתו, מה אני אגיד לו?" (שם, ש' 24-25)

1. נוכח כפירתו של הנאשם באמור בהודעה שנגבתה ממנו, הובא להעיד גובה ההודעה- רס"מ אהרון כהן. חקירתו של השוטר לא הניבה דבר ואף מעדות הנאשם עצמו, עולה כי לא הופעל עליו כל לחץ פסול. משלא הוצג לפני נימוק של ממש שיהיה בו לבסס הנחה כי השוטר טעה או לא דיבר אמת כשהעיד כי מה שאמר החשוד הוא רשם ואף נתן לו לקרוא בטרם החתימו, אני קובעת כי הנאשם אכן הודה בביצוע העבירה בשתי הזדמנויות: האחת בפני המפעיל והשנייה כשעה וחצי מאוחר יותר בפני גובה ההודעה. רק בבית משפט ביקש לחזור בו, מאחר והבין ההשלכות החמורות הנובעות מהרשעתו בעבירה של נסיעה במהירות כה גבוהה מעל למהירות המותרת.

לסיכום

1. הוכח כי המכשיר תקין, כי בוצעו בו בדיקות שגרתיות וכי מפעילו היה מיומן, מנגד עדותו של הנאשם לא היה בה לעורר ספק סביר, הן משום שהתרשמתי כי הודאתו במשטרה ובפני המפעיל הודאת אמת היא, והן משום שגם בעדותו בבית המשפט אמר שמיהר לילדו החולה ושלא הסתכל על מחוג המהירות, כד שאין בעדותו כדי לסתור את ממצאי מכשיר הממל"ז.
2. אשר על כן אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעל לספק סביר ביצוע עבירת המהירות על ידי הנאשם, כשנסע במהירות של 171 קמ"ש במקום 90 קמ"ש ועל כן מרשיעה אותו בעבירה על תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג , 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

טיעונים לעונש יישמעו כפי שנקבע, ביום 11/10/12 שעה 9:00.