1. זוהי בקשת המבקשת להתיר לה לדחות מועד הגשת תצהיר עדות נוסף שלה שאליו מצורפים הקלטות ותמלוליהן, המתיחסים לשיחות שערכה עם מי מאנשי המשיבים.

2. לטענת המבקשת יש להתיר לה לדחות המועד להגיש ראיותיה שכן יש בהן ראיה לכך שגרסתה בשאלה האם דחיית יציאתה לשליחות בחו"ל וביטולה לאחר מכן נעשו באופן חד צדדי ועל כרחה, היא הנכונה, וזאת בניגוד לגרסת המשיבים כי אלה נעשו בהסכמתה. לדבריה, קבלת ראיות אלה רק לאחר שתחשף בתצהירים המסכת העובדתית אליבא דמשיבים, תשיג את המטרה של חקר האמת. המבקשת מפנה לפסיקה בענין סוויסה (רע"א 4249/98 סויסה- הכשרת הישוב פד"י נה 1 515) ועוד, וכן בענין ד"ר גדעון מן (בש"א 7413/04 (י-ם) ד"ר גדעון מן- סאסי אברהם) לטענתה יש להשוות בין המקרים שנדונו שם לבין עניננו שכן כפי המקרים דשם , ישנה אי סימטריה ביחסי הכוחות בינה לבין המשיבים, כאשר האחרונים הם שקבעו עבורה קביעות ושקוליהם וקביעותיהם לא תמיד באו לידי ביטוי במכתבים שהוציאו.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטעמם, הבקשה הופכת את הכללים בדבר סדר הבאת הראיות. היות ואין מדובר בטענת הודאה והדחה, אין מקום להעברת נטל הראיה. המשיבים מפנים לפסק הדין בענין פלוני (רע"א 5266/10 פלוני – מרכז רפואי שע"צ (15.8.10)) שם נקבע כי רק במקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה לסטות מסדר הבאת הראיות יש מקום להענות לבקשה כגון זו. סטיה כאמור תתאפשר רק כאשר בית המשפט סבור כי גילוי הראיה על פי הסדר יביא לשיבוש ראיות . לטענת המשיבים,אין זה המצב.

4. בהחלטתי מיום 7.9.14 הוריתי למבקשת להמציא לעיוני את הראיות שדחיית המועד להגשתן נתבקשה.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בתמלולי ההקלטות עצמם באתי לכלל מסקנה כי אין המדובר בנסיבות חריגות המצדיקות שינוי סדר הבאת הראיות.

6. אבהיר, עסקינן בבבקשה לדחיית מועד הגשת תצהיר המבקשת עד לאחר הגשת תצהירי המשיבים. איננו מצויים כעת בשלב הגילוי והעיון במסמכים. ענין זה נדון במסגרת בקשת המשיבים מס' 36 ובקשר אליו ניתנה החלטה מיום7.9.14. יוזכר כי על אף צוי גילוי ועיון במסמכים ואף שהמבקשת עמדה על קיום גילוי ועיון במסמכי המשיבים, לא נתנה היא תצהיר גילוי מסמכים, ואילו המשיבים לא טרחו לעמוד על זכויותיהם לענין זה , אלא עד לאחר הגשת תצהירי העדות מטעם המשיבה. משכך, בכל מקרה נדחה מועד חשיפת ההקלטות עד לשלב הגשת התצהירים, ובכך נמנע עיון המשיבות בהם בשלבים המקדמיים וביחד עם זאת נמנעה האפשרות כי הדבר ישפיע על אופן ניהול טענותיהם.

7. אכן, יש להבחין בין שלב הגילוי והעיון במסמכים לבין שלב הבאת הראיות. עמד על כך כב' השופט עמית בענין פלוני:

"חיסיון לגבי ראיה מסוימת אינו מקנה לבעל החיסיון את החירות להציג את הראיה החסויה במועד הנוח לו, בחריגה מסדר הבאת הראיות הרגיל כפי שהוא קבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984... בנסיבות מסוימות ניתן לחרוג מכלל זה.. אמנם, המבקשים רשאים לעשות שימוש בחיסיון המוקנה להם באופן שימנע מן המשיבים לעיין בתוכן ההקלטה במסגרת הליכי הגילוי והעיון המקדמיים. אולם עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע (וראו, למשל: רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון[פורסם בנבו] (16.3.2004), שבו דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על דחיית מועד הגשת ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, מבלי לדון בסוגיה לגופה), אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות.

בהקשר זה ראוי לעמוד על ההבדלים שבין דחיית העיון המוקדם במסמך עד למועד שמיעת הראיות לבין שינוי סדר הבאת הראיות במסגרת הוכחת התביעה. סמכותו של בית המשפט לדחות עיון במסמך נדונה בפסק-הדין בעניין סוויסה. ,,. נקבע כי ככלל, יש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם במסגרת ההליכים המקדמיים; אולם בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה במקרה בו העיון המוקדם עשוי לשמש את התובע לשם שיבוש ראיותיו. ההכרעה בשאלה אימתי החשש לשיבוש ראיות מצדיק סטייה מן הכלל הרגיל של גילוי נתונה, כך נקבע, לשיקול דעתו של בית המשפט לפי נסיבות העניין.

.... לעומת זאת, דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע... אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר".

בעניין פלוני הדגיש בית המשפט העליון כי נדרש טעם מיוחד לדחות הגשת ראייה על ידי התובע עד לאחר הגשת הראיות מטעם הנתבע -

"המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים 'זכותו' של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל".

8. סבורני כי גם במקרה זה לא הצביעה המבקשת על כל טעם מיוחד המצדיק סטיה מסדר הבאת הראיות (ודוק, בניגוד לטענת המשיבים , אין מדובר בסוגיה של העברת נטל ההוכחה). כפי שציטטה אף המבקשת בבקשתה, המדובר בטענות ספציפיות וממוקדות הנוגעות לשאלה באילו נסיבות נדחתה ובוטלה יציאת התובעת לשליחות , כאשר המשיבים טוענים ברחל בתך הקטנה, ולא בטענה כוללנית וסתמית, כי הדבר נעשה בהסכמה. בנסיבות אלה, חשיפת ההקלטות לא יהא בה כדי לאפשר למשיבים ליצור יש מאין גרסה, ולהתאימה לראיות שהוגשו ובכך לשבש את הראיות. מכל מקום , ודאי לא פתוחה בפניהם אפשרות זו בצורה השונה או העולה מהותית על זו הקיימת בכל הליך אחר שבו חושף התובע ראיותיו ראשונה. (לענין בחינת הצורך למנוע שיבוש ראיות נוכח אופן העלאת טענות ההגנה ר' גם דברי כב' השופטת רוזנפלד בבר"ע 33454-12-13 גריבובסקי-גל (מיום 17.2.14))

כמו כן, לא מקובלת עלי טענת המבקשת כי יחסי הכוחות בין הצדדים לענין זה אינם שקולים. בשונה מבענין סויסה ובענין ד"ר גדעון מן, לשני הצדדים להליך דנן ישנה ידיעה מלאה ושלמה על מה שדובר, נכתב סוכם ולא סוכם ביניהם. למשיבים אין לענין זה כל יתרון עלפני המבקשת. (ולענין זה אין נפקא מינה אם רק המשיבים הם שיודעים מהם השיקולים שהנחו אותם (באופן פנימי) להביע העמדות שאותן הביעו בפניה של המבקשת).

9. נוכח האמור, הבקשה נדחית.

10. המבקשת תשא בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.