זוהי בקשה להארכת מועד ביצועו של צוו הריסה, לתקופה של 12 חודשים.

רקע עובדתי

1. ביום 25.12.12 הורשע המבקש, עפ"י הודאתו, במסגרת תיק תו"ב 43169-11-11, בעובדות כתב האישום. באותה החלטה ציווה עליו בית המשפט, בין היתר, הריסת המבנה נשוא האישום, לא יאוחר מיום 25.12.13, אלא אם יהיה לו היתר כדין.

טענות המבקש

1. בבקשתו טען המבקש כי, עוד לפני מתן גזר הדין פעל בשקידה לשם הכשרת המבנה (החניה והמרפסת) נשוא תיק זה, ולצורך כך שכר את שירותיו של אדריכל.
2. הוסיף המבקש וטען כי, המדובר בחניה בשטח של 25 מ"ר והוכנה עבורה תכנית ת.ב.ע נקודתית אשר הוגשה למשיבה ביום 09.07.13 שם הוחלט להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדתה.
3. עוד טען המבקש כי בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית מיום 30.10.13, נדרש המבקש לסלול כבישים מוצעים על ידי המועצה המקומית.
4. המבקש צירף לבקשה תכנית נקודתית לשינוי תוואי דרך והתוויית דרך משולבת והגדלת אחוזי בניה ושינוי קווי בניה בקשר למבנה נשוא כתב האישום, וטען כי בכך יש להעיד כי הינו שוקד להכשיר את הבניה נשוא האישום, ועל כן, יש לתת בידו אורכה לביצוע צו בית המשפט.

תגובת המשיבה

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, על אף טענת המבקש כי הינו נוקט בהליכי רישוי, אלא שלא צירף מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו אלו, כגון מסמכי התוכנית הנקודתית ו/או הבקשה להיתר.
2. הוסיפה המשיבה וטענה כי, ממכתב האדריכל והחלטת המשיבה לא ניתן ללמוד כי התוכנית הנקודתית מכשירה את העבירות נשוא צו ההריסה.
3. עוד טענה המשיבה כי, התוכנית הנקודתית עליה סומך המבקש נמצאת בשלביה הראשונים, ולא חלה כל התקדמות של ממש בהליך התכנוני, כאשר תנאי למתן היתר בניה, כפי שעולה בתוכנית הנקודתית, יהיה לאחר סלילת כבישים מוצעים על ידי המועצה המקומית, בעוד לא צורף על ידי המבקש כל מסמך מהמועצה המלמד על כוונתה לסלול אותם כבישים בטווח הזמן הקרוב.
4. לטענת המשיבה, אף לאחר אישור התוכנית הנקודתית ופרסומה, יהיה על הנאשם להגיש בקשה להיתר, שתיבחן על פי הוראות התוכנית, ואין דרך להעריך משך הזמן שיידרש להכשרת הבניה.

דיון ומסקנות

1. הבסיס המשפטי להגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הפסקת שימוש (הניתן מוכח סעיף 205 לחוק התכנון ובניה ), הינו סעיף 207 לחוק הקובע כי:

"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע אם ראה טעם לעשות כן".

1. הלכה היא כי, על מבקש הארכה להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, כאשר בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק, רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש והיחס בין הנזק שיגרם מהיענות לבקשת הארכת המועד, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מדחייתה של הבקשה (ראו ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49) ורע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4).
2. עוד נאמר ברע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה, (פורסם בנבו):

"בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט (רע"פ 5086/97 בן חור נגד עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4) 625, 645). במקרה דנן, אין עסקינן בתכנית מתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה. להיפך, מדובר בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב, שסיכוייו נכון לעת הזו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך זמן לא מבוטל. לפיכך, סבורני כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא, ואין מקום להתערב באיזון שערך".

1. במקרה שלנו, מאז שהתגלתה העבירה, שבעקבותיה הוגש כתב האישום, והורשע הנאשם, ועל אף טענותיו של המבקש להליכי הרישוי שביצע, אלא שלא ניתן לומר כי בעקבות הליכים אלו, היתר הבניה נמצא בהישג יד, דבר המאפשר היעתרות לבקשה.
2. ממכתבו של האדריכל (נספח א' לבקשה) עולה כי התוכנית הנקודתית אותה יזם המבקש, טרם הועברה לוועדה המחוזית לדיון בה, וזאת על אף שבהחלטתה מיום 30.10.13, המליצה המשיבה על הפקדתה (נספח ב' לבקשה).
3. תיאורו של האדריכל, לכאורה מידיעתו האישית, לדרך פועלה של הוועדה המחוזית ובהכנת התוכנית לדיון, אין בה כדי להוות "טעם טוב" לקבלת הבקשה, ואין ללמוד ממנה כי ההיתר הינו בהישג יד.
4. הדבר מקבל משנה תוקף לאור ציון האדריכל את העובדה כי רק לאחר הפקדת התוכנית על ידי הוועדה המחוזית ניתן יהיה להגיש בקשה להיתר, כאשר לא ניתן לדעת משך הזמן עד להפקדה הנ"ל. זאת ועוד, אף הזמן המשוער בו נקב האדריכל במכתבו הנ"ל, לאישור התוכנית, יש בו כדי ללמד כי אכן ההיתר לא יינתן בטווח הזמן הקרוב.
5. אני ערה לעובדה כי המבקש אינו יושב בחיבוק ידיים, אם כי פועל להכשרת הבניה, וזאת ניתן להיווכח מהתוכנית הנקודתית אותה ערך (נספחים ג' , ד' ו- ה'), אלא שכאמור, הכנת התוכנית לבדה, אין בה כדי להיעתר למתן הארכה המבוקשת, שעה שתוכנית כזו טרם אושרה בוועדה המחוזית, ואף לאחר אישורה, לכשיינתן, יש צורך בהגשת הבקשה להיתר, שלא ברור משך הזמן עד לאישורה.
6. זאת ועוד, המבקש לא הצביע בפני על כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי, אחד התנאים למתן היתר בניה, כפי שקבעה המשיבה בהחלטתה מיום 30.10.13, סלילת כבישים, מולא.
7. לאור האמור, לא ניתן לראות בטעמי הבקשה והמסמכים שצורפו לה, כדי להצביע כי המבנה נשוא האישום יזכה להכשר בזמן קצר, דבר שיש בו כדי להצדיק היעתרות לבקשה.
8. למעלה מן הצורך אציין כי, האינטרס הציבורי מחייב כי צווים שניתנו על ידי בית המשפט יקוימו כלשונם. כאמור, הארכת מועד לפי סעיף 207 לחוק הינה חריג לכלל זה, מה שלא מתקיים במקרה דנן.

סוף דבר

1. כיוון שלא הוכח לי שהכשרת המבנה, צפויה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין, אין בידי להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.
2. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, ואך ורק לאור מאמצי המבקש להכשרת הבניה, אני מאפשרת למבקש תקופת התארגנות, ומאריכה את המועד לביצוע הצו, לשם כך בלבד, לתקופה של 3 חודשים מהיום, דהיינו עד ליום 07.04.14.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.