החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון מיום 6.3.19, שבו הועלו טענות הצדדים בכל הנוגע לנפקותן של קביעות ביהמ"ש בהליך מקביל, לעניין הנכות הרפואית.

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונה מיום 17.11.07, אשר בה נפגע התובע, אז קטין כבן 10 שנים (היום – בגיר כבן 22 שנים). על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נתקל במכשול בדרך, בתחומי המועצה המקומית הנתבעת, וכתוצאה מכך סבל נזקי גוף, ובמיוחד פגיעה בראשו.

2. במקביל להגשת תביעה זו, שעילתה - רשלנות נטענת של המועצה, הגיש התובע תביעה אחרת, נגד המועצה ונגד נתבעים נוספים, לתשלום פיצויים בגובה תגמולי הביטוח שיכול היה לקבל על פי פוליסת תאונות אישיות לתלמידים, בגין אותה תאונה, וזאת לאור קריסתה הכלכלית של המבטחת הזרה שאצלה הונפקה פוליסה כזו עבור תלמידי המועצה.

התביעה האחרת התבררה בבית משפט השלום בעכו, בת.א. 25672-12-11 (להלן: "התיק המקביל") בפני כב' השופטת ג' טנוס, ולאחרונה ניתן במסגרתה פסק דין (11.12.18).

3. לכתב התביעה שלפניי צרף התובע חוות דעת בתחום הנוירולוגיה (ד"ר מוחמד מחאג'נה), אשר במסגרתה נקבעה לו נכות בשיעור של 10%. בהמשך הגיש התובע חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה (ד"ר טארק פאהום), אשר על פיה נקבעה לו נכות בתחום זה בשיעור של 30%, ובתחום הפלסטיקה (ד"ר נסאר יוסף), אשר על פיה נקבעה לו נכות בתחום זה בשיעור של 20%.

הנתבעת הגישה אף היא חוות דעת מטעמה. בתחום הנוירולוגיה הוגשה חוות דעת (ד"ר סאהר עאבד) אשר בה נקבע כי לא נותרה נכות בתחום זה, שכן התלונות הן בתחום הפסיכיאטריה. בתחום הפסיכיאטריה הוגשה חוות דעת (ד"ר אנטולי קוסוב) אשר על פיה נקבעה נכות בשיעור של 10% בתחום זה, ובתחום הפלסטיקה הוגשה חוות דעת (ד"ר שואפני עזיז), אשר במסגרתה נקבעה נכות בשיעור של 8% בתחום זה.

האחרונה מבין חוות הדעת מטעם הנתבעת (חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה) הוגשה לביהמ"ש ביום 12.10.13.

4. ביום 6.11.13 התקיימה ישיבת קדם משפט, ולמעשה בשלה העת באותו מועד למינוי מומחים מטעם ביהמ"ש, אל נוכח הפערים בין קביעות המומחים מטעם הצדדים.

עם זאת, ב"כ הצדדים פנו לביהמ"ש בדיון בהסכמה, וביקשו "לדחות את הדיון למועד מאוחר יחסית, וזאת על מנת שבתיק המקביל תסתיים מלאכת מינוי המומחים ומתן חוות דעתם, דבר אשר יכול לסייע בקידומו של תיק זה, ללא הוצאות מיותרות". בהתאם נדחה המשך הדיון בכחצי שנה. גם לאחר מכן נדחו הדיונים בתיק זה כמה וכמה פעמים, בהסכמת שני הצדדים, משום שטרם התקבלו כל חוות הדעת שציפו להם הצדדים בתיק המקביל. בדיון שהתקיים ביום 11.11.14 הופיע ב"כ המועצה על דעת ב"כ התובע, וביקש דחייה נוספת "במקביל לתיק שמתנהל בפני כב' השופטת טנוס", שכן טרם התקבלה אז חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפלסטיקה. כך בדיוק היה גם בישיבה מיום 30.3.15, ולאחר מכן נדחה הדיון כאן עוד מספר פעמים מסיבות שונות.

5. בדיון שהתקיים ביום 11.12.16 הודיע ב"כ התובע, כי הוא מבקש להסתמך על קביעות המומחים בתחום הפסיכיאטריה והפלסטיקה בתיק המקביל כחוות דעת מטעם ביהמ"ש גם בתיק זה, וכן ביקש מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, ואילו ב"כ הנתבעת ביקש שהות על מנת להודיע עמדת הנתבעת.

בהודעתה מיום 25.12.16 הודיעה הנתבעת, כי אינה מסכימה "לייבא" לתיק זה את חוות הדעת מהתיק המקביל; כי היא מתנגדת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחומי הפסיכיאטריה, הפלסטיקה והנוירולוגיה; וכי היא סבורה שאין טעם בהגשת תחשיבי נזק לאור הפערים הקוטביים בין הנכויות שנקבעו בחוות הדעת מטעם הצדדים.

6. על אף הדברים האמורים, בדיון שהתקיים ביום 25.4.17, ובו ציין ב"כ התובע כי לדעתו יש לפעול לאיחוד הדיון בשני התיקים, הביע ב"כ הנתבעת עמדתו כי "עדיף להקפיא את ההליכים בתיק זה עד להכרעה בתיק האחר". לכך הסכים ב"כ התובע, וכך היה.

משניתן פסק הדין בתיק האחר, זומנו הצדדים לישיבת קדם משפט, וזו התקיימה ביום 6.3.19.

7. פסק דינה של כב' השופטת טנוס כולל הכרעות במחלוקות שונות, שלא כולן נוגעות לעניינה של התביעה דנן. ברם, פסק הדין כולל הכרעה בכמה מחלוקות אשר מתעוררות גם כאן: ראשית, ביחס לנסיבות התאונה, קיימת קביעה חד משמעית של ביהמ"ש המקבלת את גרסת התובע לגבי נסיבות פגיעתו (סעיפים 5-6 לפסק הדין); שנית, פסק הדין כולל הכרעה ברורה ומנומקת לגבי הנכות הרפואית שנותרה לתובע בתחומים השונים (סעיפים 9-20 לפסק הדין); ושלישית, פסק הדין כולל דיון והכרעה בסוגיית הקטנת הנזק (סעיפים 21-23 לפסק הדין).

לצורך החלטה זו אתייחס להכרעה בעניין הנכות הרפואית, שהיא העומדת במחלוקת כעת.

8. לעניין הנכות הפסיכיאטרית הוגשה בתיק המקביל חוות דעת המומחית מטעם ביהמ"ש, ד"ר אומימה פרחאת, אשר קבעה כי נכותו של התובע עומדת על 25%.

ביהמ"ש דן בטענות הצדדים לעניין קביעה זו וקבע, כי חוות הדעת מקובלת עליו בכללותה, מלבד פרמטר אחד שבו ראה ביהמ"ש לנכון להתערב, והוא – מידת הפגיעה בתפקוד החברתי של התובע. לעניין זה בלבד העדיף ביהמ"ש את קביעת המומחה מטעם הנתבעים, אשר לפיה סימני הפגיעה החברתית פחתו באופן משמעותי עם הזמן. בהתאם לכך, קבע ביהמ"ש כי יש להתערב בקביעת המומחית "אם כי לא באופן משמעותי ומרחיק לכת", כלשונו, והעמיד את הנכות הרפואית על 20%.

לעניין הנכות הנוירולוגית נקבע בפסק הדין, כי התובע זנח את טענתו לנכות בתחום זה (אשר לגביו לא מונה מומחה מטעם ביהמ"ש), ולעניין הנכות בתחום הפלסטיקה אימץ ביהמ"ש את חוות דעתו של פרופ' הר-שי בדבר נכות בשיעור 10%, ואף קבע כי מדובר בצלקת מכערת באזור הפנים, שאיננה אסתטית בלבד.

9. כאמור, בעקבות מתן פסק הדין בתיק המקביל זומנו הצדדים לישיבת קדם משפט בתיק זה.

בישיבה זו הביע ב"כ התובע דעתו, כי קביעותיו של ביהמ"ש בתיק המקביל מחייבות גם בתיק זה. עם זאת הביע דעתו, כי יתכן שלא יזנח טענותיו לנכות בתחום הנוירולוגי בתיק זה, וזאת ככל שתעמוד הנתבעת על התנגדותה לקביעות ביהמ"ש באשר לכלל הנכויות.

ב"כ הנתבעת הודיע, כי הוא מתנגד לקביעות שבפסק הדין, והזכיר כי גם בעבר התנגדה הנתבעת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, כי התערבות ביהמ"ש בקביעת המומחה מטעמו אינה עניין שכיח, והעובדה שביהמ"ש ראה לנכון לעשות כן מלמדת כי נושא הנכות הפסיכיאטרית הוא נושא דינמי, וכיום יש להעמיד את התובע שוב לבדיקה בידי מומחה מטעם הנתבעת. מטעם זה אף לא מתקיים כאן, לשיטתה, מעשה-בית-דין, וזאת – על אף שאין הנתבעת חולקת על הקביעות העובדתיות שבפסק הדין.

10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין טענותיה של הנתבעת להידחות, משום שמתקיים מעשה-בית-דין (השתק פלוגתא) לעניין שיעור הנכות הרפואית.

על פי ההלכה הידועה בדבר מעשה-בית-דין, ההכרעה בשאלת הנכות הרפואית, בהליך אחר שבו נטלו חלק שני הצדדים שבהליך הנוכחי (לצד צדדים נוספים שהיו מעורבים בתביעה האחרת), הינה הכרעה מחייבת, אשר חוסמת ניהול התדיינות משפטית נוספת בין אותם צדדים באותה סוגיה. כך הוגדר זה מכבר הכלל המכונה "השתק פלוגתא" בפסיקת ביהמ"ש העליון:

"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של EADEM QUAESTIO ויש המכנים אותו בשם "השתק עקיף" (COLLATERAL ESTOPPEL) או "השתק הפלוגתה" (‎.(ISSUE ESTOPPEL כדאי להבהיר כי לשם תחולת הכלל האחרון, דרוש לא רק שהנקודה העובדתית, שנטענה, הועמדה במחלוקת במשפט הקודם, אלא גם שפסק-הדין מבליט, במפורש או מכללא, שאמנם נפלה שם הכרעה לגביה. שאם לא כן, לא יהיה בפסק-הדין כדי להשתיק את העלאת הטענה העובדתית מחדש במשפט השני..." (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584).

עוד נפסק לעניין זה -

"השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם:

א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.

ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בתובענה הראשונה". ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650).

מעיון בפסק דינה של כב' השופטת טנוס ניתן להסיק בנקל, כי כל ארבעת התנאים דלעיל מתקיימים כאן. לעניין הנכות – הפלוגתא היא אותה פלוגתא; התקיים דיון מעמיק אשר בחן את טענות הצדדים אף לאחר חקירת המומחית בביהמ"ש; הכרעת ביהמ"ש לעניין הנכות מפורשת וברורה היא; וההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתביעה המקבילה.

11. אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה עצם העובדה שביהמ"ש בחר להתערב בקביעת המומחית מלמדת כי הנושא הוא דינאמי, וכי צפוי שינוי באשר לנכות הפסיכיאטרית שנותרה. אכן, לעתים נדירות מתערב ביהמ"ש בקביעותיו של מומחה מטעמו, אולם דבר אין בין התערבותו של ביהמ"ש בקביעת המומחית במקרה דנן לבין שאלת הדינאמיות של המצב הרפואי.

כפי שעולה מעיון בפסק הדין, הפחתת הנכות הייתה על רקע הקביעה, כי השפעתה של הפגיעה על תפקודו החברתי של התובע פחתה והצטמצמה עם הזמן. לעניין זה פרק הזמן הרלבנטי הוא מאז התאונה (ב-2007) ועד למועד שבו נבדק התובע על ידי המומחים השונים (בשנים 2013, 2014), כאשר לעניין זה בלבד ראה ביהמ"ש לנכון להעדיף את קביעת המומחה מטעם הנתבעים בדבר ירידת ההשפעה של הפגיעה על התפקוד החברתי לאורך השנים. אין ללמוד מכך, כי צפויה הטבה נוספת.

יתר על כן, טענה כזו, לפיה הנכות אינה צמיתה, או שטרם התגבשה סופית, ככל הנראה כלל לא עלתה בפני כב' השופטת טנוס, ומכל מקום למקרא פסק הדין ברור, כי מדובר בו על נכות צמיתה, וכזו היא הכרעת ביהמ"ש.

אעיר, כי תמיד יוכל נתבע בנזיקין לטעון, שצפויה הטבה בעתיד (כשם שתובע יכול לטעון תמיד כי צפויה החמרה). נושא זה נבדק על ידי המומחה שמתמנה, וכאשר הוא מחווה דעתו בדבר קיומה של נכות צמיתה, ניתן להסיק, כי מדובר במצב יציב, אשר הסיכויים לשינויו – לכאן או לכאן – נמוכים.

12. רצונה של הנתבעת להעמיד כעת את התובע לבדיקה מחודשת (בין אם על ידי מומחה מטעמה ובין אם על ידי מומחה שימונה כעת מטעם ביהמ"ש) אינו עולה בקנה אחד עם עקרון השתק הפלוגתא, שהינו אחד הראשים של עקרון מעשה-בית-דין.

כידוע, עקרון מעשה-בית-דין נשען על עקרון סופיות הדיון. המשך הדיון בנושא שאלת הנכות הרפואית, שכבר נדונה לעומק והוכרעה בפסק דין, לאחר שהנתבעת כבר קיבלה את יומה בעניין זה בביהמ"ש, לא יהא בו אלא משום הכבדה נוספת ומיותרת על התובע, בזבוז זמן שיפוטי והעמסה מיותרת על ביהמ"ש (רע"א 6246/16 עיריית קריית שמונה נ' בוזורגי, 12.9.16), ואף חמור מכך – עלול להביא לקבלת החלטות שיפוטיות סותרות ולפגיעה באינטרס הוודאות במשפט, באינטרס ההסתמכות ובאמון הציבור (ת"א (חי') 37918-04-12 המוסד לביטוח לאומי נ' חרמש בע"מ, 19.7.17).

13. זאת ועוד, נראה כי ההתנהלות הדיונית בתיק זה, לאורך שנות ניהולו, מצביעה על הסכמה של ממש מצדה של הנתבעת לכך שההכרעות בתיק המקביל תחסוכנה התדיינות והוצאות נוספות בתיק זה. רק כעת שינתה הנתבעת עמדתה, והיא מציגה עמדה אחרת.

אמנם, בעבר הביעה הנתבעת התנגדותה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, אך לצד זאת היא הסכימה עם התובע, פעם אחר פעם (אף הציעה זאת באחת הישיבות), כי יש להמתין לחוות הדעת בתיק המקביל, ובהמשך – כי יש להתלות את המשך ההליכים כאן עד שיינתן פסק הדין בתיק המקביל. בכך יצרה הנתבעת ציפייה, כי עם מתן פסק הדין בתיק המקביל תקצר הדרך להכרעה גם בתיק הנוכחי, לאחר שכל סוגיה שמתעוררת בשני התיקים כבר תוכרע, ותיוותרנה להכרעה רק סוגיות המתעוררות בתביעת הנזיקין ולא התעוררו בתיק המקביל.

תמוה בעיניי, מדוע עוד הציעה הנתבעת "להקפיא" את ההליך הנוכחי עד להכרעה בהליך המקביל, לאחר שחוות הדעת של ד"ר פרחאת כבר הייתה מונחת בפניה (דיון מיום 25.4.17), ואילו לאחר שהתקבל פסק הדין, שבו הפחתה משיעור הנכות שקבעה ד"ר פרחאת, סבורה הנתבעת כי יש להעמיד את הנושא לבדיקה מחודשת. אם סברה הנתבעת כי אין להסכין עם חוות הדעת של המומחית מטעם ביהמ"ש, היה עליה להודיע על כך זה מכבר, והתובע יכול היה לכלכל צעדיו בהתאם, ולהחליט אם להמתין עד להכרעה בתיק המקביל, או לקדם את בירור התביעה כאן באופן אחר.

14. ללא קשר לאמור לעיל במישור ההתנהלות הדיונית, הרי שההכרעה בפסק הדין שניתן בינתיים בתיק המקביל מהווה השתק פלוגתא בכל הנוגע לשיעור הנכות, כפי שהובהר לעיל, ואין לפתוח נושא זה לבחינה שיפוטית מחודשת.

15. לעניין הנכות הנוירולוגית דווקא ניתן לקבל את טענת התובע, כי זניחתה של הנכות הנוירולוגית בהליך המקביל אינה מחייבת דווקא בהליך הנוכחי; זאת משום, שכאמור, אחד התנאים לקיומו של השתק פלוגתא הוא הכרעה פוזיטיבית בסוגיה. מאחר והתובע זנח את טענתו לנכות נוירולוגית בהליך המקביל, לא הוכרעה הטענה באופן פוזיטיבי בפסק הדין, ולפיכך אין בעניין זה השתק.

על אף האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגי, וזאת מטעם אחר.

מעיון בחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה עולה, כי המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע את הנכות על פי סעיף 34(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, אותו הסעיף שלפיו נקבעה הנכות בתחום הפסיכיאטרי על ידי המומחית מטעם ביהמ"ש בתיק המקביל, ד"ר פרחאת. מדובר בסעיף הדן בנכות בתחום הפסיכיאטרי, ולא בנכות בתחום הנוירולוגי, וממילא, כאמור, נקבעה כבר נכותו של התובע על פי אותו סעיף בדיוק.

לפיכך, איני רואה מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה. אף אוכל להעיר, כי בצדק זנח ב"כ התובע את התחום הנוירולוגי בהליך המקביל, ונראה כי טוב יעשה אם יזנח את הנושא גם בהליך הנוכחי.

16. סיכומו של דבר, אני קובעת כי ישנו מעשה-בית-דין בכל הנוגע לקביעות הנכות הרפואית המפורטות בפסק דינה של כב' השופטת טנוס בתיק המקביל. על כן, אין בדעתי למנות מומחים נוספים בתיק זה, והתיק בשל להמשך דיון והכרעה.

אם מסכימים הצדדים להגשת תחשיבי נזק, לקבלת הצעת פשרה, יודיעו על כך בתוך 10 ימים מהיום. בהעדר הסכמה, יינתנו הוראות להגשת תצהירים וייקבע מועד לשמיעת ראיות בהקדם האפשרי.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותביא את התיק בפניי, לכל המאוחר, ביום 25.3.19.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.