כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 21.5.10 סמוך לשעה 20:00, נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג סוזוקי מס' 98-068-63 (להלן "רכב א") בחיפה רחוב אצ"ל והגיעה לצומת עם רחוב שונית המרומזר.

הכביש במקום הינו תקין, יבש, ראות לילה טובה, תאורת רחוב פעלה, צומת מרומזר, אותה עת הרמזורים פעלו כתקנם.

אותה עת, ברחוב אצ"ל בכיוון הנגדי, ממול ולקראת רכב הנאשמת, נסע רכב פרטי מסוג סוזוקי מס' 89-494-19 (להלן "רכב ב") נהוג בידי שטיינברג ליאת, אשר החלה בנסיעה וכניסה לצומת תוך פנייה שמאלה, לאחר שהאור ברמזור בכיוון נסיעתה התחלף מאדום לירוק.

הנאשמת נהגה רכבה ברשלנות בכך שלא שמה לב לדרך, לא צייתה לאור האדום ברמזור בכיוון נסיעתה, נכנסה לצומת תוך שהיא חוצה את קו העצירה באור אדום, חסמה דרכה של נהגת רכב ב' וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופן ונזקקו לטיפול רפואי הנאשמת ונהגת רכב ב' וכן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום, הודתה בנזקים הרכושיים שנגרמו ובקרות התאונה אך טענה כי נכנסה באור ירוק לצומת.

דיון והכרעה:

עיקר הכרעה בתיק זה תסוב על קבלת או דחיית גרסתן של שתי עדות התביעה, הנהגת המעורבת בתאונה, גב' שטיינברג ליאת ונהגת נוספת שהייתה עדה לאירוע לפי דבריה, גב' ענת קרפל.

הנהגת המעורבת, גב' שטיינברג, העידה כי נסעה בירידה של דרך הים בצומת רחוב השונית ליד בית חולים עשר, עמדה במסלול השמאלי בפנייה לרחוב שונית, עקב רמזור אדום שדלק בכיוון נסיעתה. כאשר התחלף לירוק והצומת הייתה פנויה, החלה לחצות את הצומת, פנתה שמאלה ברחוב השונית, כאשר לפתע מצד ימין הגיח רכב ופגע בה. הרכב שפגע בה, פגע בה בצד קדמי ימיני של רכב ליד דלת הנוסע. היא העידה כי לא הספיקה לבלום, היות והרכב הגיע במהירות. היא המתינה ברכב עד שהגיע בחור שפנה אליה ואמר לה לצאת מהרכב, היא הייתה בהלם והמומה כתוצאה מהתאונה, כך התברר. כאשר יצאה מהרכב, התיישבה על המדרכה, לא פנתה לנאשמת, לדבריה הנאשמת יצאה מהרכב, הביטה בנזק שנגרם לרכבים ולא אמרה לה דבר. למקום הגיעה ניידת משטרה ובחורה נוספת שלדבריה הייתה עדת ראייה. אותה עדת ראייה פנתה אליה ודרשה בשלומה ויותר מאוחר אמבולנס הגיע למקום. כאשר נשאלה כיצד יודעת שהיא עדת ראייה, אמרה שאותה בחורה סיפרה שהיא ראתה שהנאשמת נסעה באדום ולכן מסרה לה את מס' הטלפון שלה והיא, גב' שטיינברג, מסרה את מס' הטלפון שלה לבוחן התנועה.

גב' שטיינברג נחקרה בחקירה נגדית חקירה ממצה וככל שהעידה, התרשמתי מכנות גרסתה, ניכר היה כי היא מתארת נאמנה את התרחשות האירוע, יצוין כי בסמוך לאירוע היא ערכה שרטוט, ת/8, בו ציירה את מקום התאונה, היכן התרחשה, את כיוון נסיעתה וכיון הגעת רכב של הנאשמת. דברים אלה מתיישבים היטב עם ממצאי הזירה, כפי שעולה מתרשים תאונת הדרכים, ת/3, אשר ערך הבוחן, תמונות הרכבים, תמונת הנזקים ברכבים ואף מתיישב עם גרסתה של הנאשמת ביחס לאופן קרות התאונה וזאת בכל הנוגע לכיווני הגעת הרכבים.

הסנגורית טענה כי הפתק שמסרה לעדה לא נמצא בחומר הראיות וביקשה לפקפק באמינותה של העדה. העדה, גב' שטיינברג, העידה באופן אותנטי למדי כי עדת הראייה (גב' עינת קרפל) מסרה לה את פרטיה בפתק, שם רשמה את שמה ואת הטלפון שלה. גב' שטיינברג נשאלה מה עשתה עם הפתק והבהירה "זרקתי אותה, אחרי שמסרתי את הפרטים במשטרה, אולי הראיתי אותו. אני לא זוכרת " (עמוד 7 שורה 4).

לא מצאתי כי בהיעדרו של הפתק בחומר הראיות, קופחה הגנתה של הנאשמת בצורה כלשהי. העדה אישרה שהפתק כלל את פרטיה של עדת הראייה בלבד והבהירה כי לא מצאה בו עניין אחרי שמסרה את תוכנו למשטרה ודבריה אמינים עליי.

בכל הנוגע לספק שהטילה במהימנות גרסתה של גב' שטיינברג, גם בכך לא מצאתי ממש. העדה הבהירה את גרסתה באופן קוהרנטי למדי אשר הותירה רושם מצוין על בית המשפט לפיו ניכר היה כי העדה זוכרת היטב את פרטי האירוע. אני מאמין לה שהיא אכן עמדה ברמזור כשהאור היה אדום והחלה לנסוע שמאלה רק אחרי שווידאה כי הצומת פנוי ומקבל את גרסתה ביחס לכך בשתי ידיים. כמו כן, לא השתכנעתי כי העדה התבלבלה והסתכלה על רמזור אחר, כפי שנרמז במהלך חקירתה. עדת הראייה, גב' עינת קרפל, העידה כי נסעה לכיוון מרכז הכרמל, הגיעה לכיוון העלייה של דרך הים, עמדה ברמזור האדום בסמוך לבית חולים עשר בנתיב הימני, והבחינה ברכב שיורד מולה ופונה שמאלה, לפתע הבחינה במראה הפנימית ברכב שחוצה את הצומת, חרף העובדה שהרמזור דלק באור אדום בכיוון נסיעתו. היא ציינה שהרכב הגיעה משמאלה, כשהוא בנתיב השמאלי, וחזרה והדגישה כי הוא חצה באדום. כאשר חצה את הצומת, פגע ברכב שפנה שמאלה. היא יצאה מהרכב, פנתה לנהגת הנפגעת וציינה כי הנאשמת לא דיברה איתה וכאשר הגיע מד"א הנאשמת נכנסה לרכבה. העדה נחקרה ארוכות על גרסתה והדגישה כי הבחינה ברכבה של הנאשמת כשהוא מגיע מהנתיב השמאלי, כשהיא מבחינה בו במראה הפנימית ולאחר מכן ראתה אותו חוצה את הצומת מול עיניה. כמו כן, התייחסה הנאשמת לשאלות הסנגורית באשר למיקום התאונה ואמרה שהיא עמדה בנתיב הימני והתאונה התרחשה משמאלה בתוך הצומת.

בחנתי היטב את גרסתה של עדת הראייה, תוך התייחסות לטענות שהעלתה הסנגורית ובהתייחסות כוללת למכלול הראיות ובעיקר בחנתי את השתלבותה עם עדותה של גב' שטיינברג.

התרשמתי כי מדובר בעדה אשר מסרה גרסת אמת המשקפת נכונה את האירוע, האמנתי לגרסתה לכך שעמדה בנתיב הימני והבחינה בנאשמת מגיעה מאחוריה וחוצה את קו העצירה והצומת באור אדום ופוגעת ברכבה של הנהגת המעורבת, גב' שטיינברג. ככל שהעידה העדה, התרשמתי מאותות האמת שניכרו בעדותה, חקירתה הייתה ארוכה, תוך עמידה על פרטי פרטים, וככל שנחקרה התרשמותו של ביהמ"ש היתה, שהעדה בקיאה היטב בפרטים, מתארת בצורה אותנטית את התרחשות התאונה, ומשקפת בעדותה את תכניה באופן אמיתי. מצאתי גם חיזוקים לגרסתה הן בעדותה של הנהגת המעורבת והן בממצאים שאסף הבוחן, לרבות ביחס למיקום התאונה, כפי שתיארה, ולרבות ביחס לכיוון הנסיעה ונתיב הנסיעה ממנו הגיעה הנאשמת.

בכל הנוגע לפרטים שמסרה העדה ולנהגת המעורבת, גם כאן מצאתי כי ישנה התאמה ברורה בין גרסתה של עדת הראייה לבין גרסתה של הנהגת המעורבת. עדת הראייה הבהירה בעדותה : "שאלתי אותה אם הכל בסדר, החלפנו פרטים, היא לא נתנה לי את הפרטים שלה, אני נתתי לה את מס' הטל' שלי" (עמ' 13 שורות 25-26). דברים אלה מתיישבים עם גרסתה של הנהגת המעורבת ומחזקים את האותנטיות של עדת הראייה.

יצוין, כי הדוחות שערך הבוחן כמו גם תעודת עובד הציבור מעידים על פעולה תקינה של מערכת הרמזורים, לא הוכח כי היה כשל כלשהו במערכת הרימזור, ולכן אני קובע כי מערכת הרימזור פעלה כסדרה באופן תקין בעת ועובר לתאונה.

עדותה של הנאשמת הותירה על בית המשפט רושם עגום. ניכר היה כי היא מבקשת להרחיק את עצמה מאחריות לתאונה ויהי מה. תוך כדי נסיונה זה טענה כי נסעה במהירות איטית היותר כ- 40 קמ"ש, ואף טענה כי בלמה, האטה, טרם חציית הצומת , דבר שאין לו זכר בחקירתה שמטרה שנעשתה בסמוך לאירוע. לא די בכך שמדובר בעדות כבושה שאותה אני דוחה, אלא שהיא מעצימה את מופרכות גרסתה של הנאשמת כפי שיובהר להלן.

הנאשמת טענה כי לא הבחינה כלל ברכבה של גב' שטיינברג טרם הפגיעה בה וכך אמרה: "לא ראיתי, הייתי בנסיעה ישר ופתאום בום. היא לא עמדה. אני לא ראיתי את אורות הרכב שלה, לא יודעת למה" (עמ' 16 שורות 27-28). דברים אלה אינם מתיישבים עם גרסתה שנסעה לאט והאטה בכניסה לצומת. מדובר בצומת מוארת היטב ובלילה ולאור המהירות הנטענת בה נסעה גרסתה מופרכת למדי. בנוסף אציין כי לא נמצאו כלל סימני בלימה מצד רכבה של הנאשמת. הנאשמת שללה גם קיומו של רכב מימינה או משמאלה למרות שהוכח בפני כי גב' קרפל אכן היתה במקום והיא (הנאשמת) חלפה על פניה. לאור גרסתה, נקל להבין כי הנאשמת כלל לא שמה ליבה אל הדרך, ולכן לא הבחינה באור האדום שברמזור וברכבה של גב' שטיינברג, ולכן לא בלמה, פגעה בה בעוצמה, וגרמה לסיבוב הרכבים, כפי שמעידות תמונות שתיעדו את מיקום הרכבים לאחר התאונה ונזקיהם.

לאור קבלת גרסאות עדות התביעה דלעיל בדבר אופן חציית הצומת (באדום) ע"י הנאשמת ואופן קרות התאונה תוך דחיית גרסתה של הנאשמת, אני קובע כממצא עובדתי כי הנאשמת הגיע לצומת נשוא כתב האישום בנסיעה רציפה, חצתה את קו העצירה כשהרמזור אדום, במהלך חציית הצומת באדום פגעה ברכבה של הנהגת המעורבת שביצעה פניה שמאלה בחסות האור הירוק שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתה וגרמה לתאונה ממנה נחבלה הנהגת המעורבת, ועל כן אני מרשיע אותה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

קובע שמיעת טיעונים לעונש ליום 28.5.13 בשעה 10:00.

המזכירות תודיע לצדדים דבר הכרעת דין זו ותזמנם לישיבת הטיעונים לעונש.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בלשכתי, בהעדר הצדדים.