לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בבקשה דנן מתבקש בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע פסק דין אשר חייב המבקשים יחד ולחוד לשלם למשיב תשלום כספי כפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה ממעשי תקיפה.

הלכה היא כי עצם הגשת ערעור אינה מחייבת עיכוב ביצוע פסק דין עליו מערערים. כן נקבע כי על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח שני תנאים מצטברים, האחד כי סיכויי הערעור גבוהים והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן שבו היה ויבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו ולגבות הכספים ששולמו חזרה.

במקרה דנן גם מבלי לדון בשאלת סיכויי הערעור לא הוכח קיומו של התנאי השני שתואר לעיל.

המבקשים הודו כי אין בידם ראיות מספיקות להוכיח קיומו של התנאי בעניין מאזן הנוחות והדגישו רק כי מדובר בפסק דין שפסק סכומים גבוהים וביצועו לאור מצב המבקשים יפגע בהם.

לטעמי אין מקום להעתר בנסיבות אלו לבקשה. זכאי הזוכה בדין להנות מפירות זכייתו בוודאי כאשר מדובר בתשלום כספי כפיצוי על נזקי גוף שנגרמו למשיב. גם העובדה כי אין ביכולת המבקשים להראות כי היה ויבוצע פסק הדין ולאחר מכן הם יזכו בערעורם לא יוכלו להשיב המצב לקדמותו ראוי שתזקף לחובתם.

עוד אציין כי פסק הדין לא פסק סכומים כה גבוהים עד אשר נכון לקבוע במקרה דנן כי ראוי לעכב הביצוע בשל גובה הסכום שנפסק בפסק הדין.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך כולל של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.